אור ל-יז בכסלו תש"ח (29.11.47) התקבלה באו"ם החלטת החלוקה - הקמת מדינה יהודית ולצִדה מדינה ערבית בארץ ישראל. עם היוודע דבר ההחלטה יצאו חברי הקיבוצים בגוש עציון בריקודים סוערים ונלהבים. סוף סוף, אחרי שנות גלות ארוכה ומיוסרת, הוחלט להעניק לעם ישראל בארץ ישראל כברת ארץ בה יבנה את ביתו הלאומי. על פי מפת החלוקה עתיד היה גוש עציון להימצא עמוק בתוככי המדינה הערבית שאמורה לקום. מציאות מורכבת זו לא עִמעמה את השמחה ביישובי גוש עציון באותו לילה, חרף העובדה שלא נעלמה מהם משמעות ההחלטה לגבי ביתם שבהר. פעולות האיבה פרצו למחרת, ערביי ארץ ישראל החלו במאבק מר ורווי דמים על דרכי התחבורה, במיוחד ליישובים העבריים המבודדים, בגליל, בנגב ובהר. ימים ספורים לאחר מכן התנכלו הערבים גם ליישוב היהודי בגוש עציון, שהיה כלוא בטבעת כפרים ערביים, הדרך היחידה המקשרת בין גוש עציון ליישוב היהודי - ירושלים, עוברת באזור אל-ח'אדר ובית לחם. הכביש היה נתון לשליטה ערבית לכל ארכו. חברי הקיבוצים, בעצה אחת עם ההנהגה הלאומית, החליטו להישאר במקומם, לבצר את היישובים ולחזקם, בלא שידעו בבירור מה צופן להם העתיד.
הציוד הצבאי בגוש עציון היה דל. כנגד אלפי ערבים מאורגנים וחמושים בנשק קל ובכמות בלתי מוגבלת של תחמושת, התייצב קומץ מגינים - מתיישבים ותגבורות מכוח ההגנה: אנשי הפלמ"ח, החי"ש, סטודנטים ואחרים - מצוידים בנשק קל ודל, כמעט בלא תחמושת. ביישובים נשים וילדים, מערך משקי; בעלי חיים, מטעים וגידולי שדה, בתי מרגוע וניצנים של ענפים תעשייתיים. הקיבוצים בלתי מבוצרים ומחופרים, ואינם ערוכים לקרב. עם פרוץ פעולות האיבה ברחבי הארץ שיגרה מפקדת ההגנה בירושלים יחידת תגבורת של הפלמ"ח לגוש עציון, בפיקודו של אחד מבכירי המפקדים בפלמ"ח, דני מס, שמוּנה למפקד גוש עציון. הוחל בהכשרת האזור לקראת המערכה הצפויה; ביצור, עמדות, תפיסת משלטים, היערכות משקית וגיבוש המרחב למתחם הגנתי אחד מלוכד.