מגדל-עדר
בליל הושענא רבה, כא בתשרי תרפ"ז, 28.9.1926, הושלמה רכישת הקרקעות ליישוב שנוסד על ידי חברת זיכרון דוד. ר' יצחק גרינוולד שעלה מפולין היה הוגה הרעיון, הדמות המרכזית בחברה, תלמיד חכם בעל חזון. בטבת תרפ"ז, 2.1.1927 עלו משפחות ראשונות, בהן יהודים חרדים מירושלים ועמן יהודים מעולי תימן, להתיישבות ביישוב החדש שנקרא מגדל עדר, על-פי הפסוק: "וַיִּסַּע יִשְרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה
מֵהָלְאָה למִגְדַּל-עֵדֶר" (בראשית לה כ). יעקב רוזנבלום שחי במקום עם משפחתו, היה הדמות המרכזית ביישוב. המתיישבים היו חדורי אמונה בגאולת ישראל בארצו והיו נכונים למסירות נפש למען יישוב הארץ. יוזמה פרטית מבורכת הובילה להקמת היישוב החלוצי, המוסדות הציוניים המיישבים לא ראו זאת בעין יפה, והיישוב נקלע לקשיים ולמצוקות. באדר א תרפ"ז, 2.1927 פקד את הרי יהודה שלג כבד. מתיישבי מגדל עדר נותקו מהיישוב היהודי בירושלים ובחברון. הם שרדו את השלג הכבד בזכות קבוצת ערבים מהכפר השכן, בית אומר, שנחלצו לסייע להם.
במשך שנתיים פִּתחו המתיישבים יישוב חקלאי שעתיד היה להתבסס על מטעים ומשק חלב וייסדו במקום גם ישיבה, אהל רחל. ביום יז במנחם-אב תרפ"ט, 23.8.1929, בימי מאורעות הדמים שפרצו בארץ, בעת הטבח האכזרי ב-67 יהודים אנשי קהילת חברון, חרבה מגדל עדר. אחרוני המתיישבים שנותרו מבודדים, חולצו מהמקום המסוכן בליל שבת. ידידיהם, ערבים מהכפר הערבי השכן, בית עומר, גוננו עליהם וכחלוף כמה ימים סייעו בידם להגיע בשלום לירושלים. מגדל עדר חרב בידי פורעים ערבים ובמקום לא נותר לו כל זכר.
לצפייה בגלריית התמונות לחצו כאן
צריף מגורים ובריכת המים הבריטית
כפר עציון - אל-ההר
מר שמואל צבי הולצמן, פרדסן חלוץ רב-השראה מרחובות, יזם את חידוש היישוב העברי בהר. הוא יזם הקמת חברה להתיישבות, אל-ההר, שרכשה את שטחי הקרקע מחברת זיכרון דוד, ושטחי קרקע נוספים באיזור. בשנת תרצ"ד (1934) עלו להר בשנית קבוצת מתיישבים בהם; ותיקי ארגון השומר בראשותו של פנחס שניאורסון - איש השומר, סגנו ומחליפו של יוסף טרומפלדור בקרב על תל חי, יא באדר תר"פ (1920). יחד אתם העפילו להר עולים מכורדיסטאן, פועלים מהמושבות ובוגרי תנועת הנוער הציוני. אלה הניחו יסוד למשק חקלאי שנשא את השם כפר עציון על שם מייסדו (הולץ ביידיש - עץ) וקרבתו לציון - ירושלים. זה מקור השם אותו נושא עד היום קיבוץ כפר עציון המחודש והאזור כולו - גוש עציון. הולצמן ראה בחזונו אזור מטעים וקייט מפותח, והשקיע בדבר את מרבית הונו. במגמה לכונן יחסי שכנות טובה הקים מר הולצמן מרפאה לשירות כל שוכני האזור, יהודים כערבים, ובהפעל בנו, רופא במקצועו. אף ניסיון התיישבות זה הוקם ביוזמה פרטית, למורת רוחם של המוסדות המיישבים.
במאורעות הדמים, תרצ"ו-תרצ"ט (1939-1936), התנכלו פורעים ערבים גם לכפר עציון. הקהילה היהודית המשתקמת בחברון פונתה לירושלים. בשנת תרצ"ז (1937) נאלצו אחרוני המתיישבים בכפר עציון לנטוש את היישוב. פורעים הרסו והשחיתו כל מה שנבנה.
לצפייה בגלריית התמונות לחצו כאן
פועלי אל-ההר ליד המרפאה
|
לכבוד חברת "אל ההר" שלו' אברהם יצחק הכהן קוק
לידי האדונים הנכבדים הרב הראשי
מר הולצמן ומר זקס נ"י לארץ-ישראל ירושלים
הגיעה לי הידיעה על דרך מפעלם החשוב בהקמת כפר עציון בתור חטיבה וסמל להשאיפה הנכונה מאוד, להתקדמותנו בהישוב ההררי וביחוד לקבוע מהלך ישוב בין ירושלים וחברון הערים שעיני ישראל ולבותיהם אליהן נשואות מקדם מאז.
גדולה היא ציפייתי שהישוב ההררי הזה יתרחב והבנים אשר יתקבצו בנקודות החביבות הללו יהיו מסמלים את מהלך חייהם ברוח ישראל ותורתו ויהיו לנו לאות ולמופת להצלחת מצעדנו בכל עסקי בנין הארץ ותחית האומה, עלו והצליחו וצור-ישראל יהיה מעוזכם ומלמדכם סלה.
אחיכם הנאמן המייחל לישועת
עמנו וארצנו לעד.
א.י.ה. קוק ט"ז טבת תרצ"ד
|
משק כהן
ממערב לכביש הראשי, על אחת הפסגות הנישאות של רכס הר חברון, בגובה 985 מ׳ מעל פני הים, שוכן היישוב הקהילתי נוה־דניאל, אשר הוקם בקיץ תשמ״ב(1982).
מקור שמו באתר נבי־דניאל, המצוי כקילומטר אחד צפונה לו.
היישוב הוקם באדמות חווה נטושה, שכונתה על שם בעליה - ׳משק כהן׳. בשנת 1935 נרכש כאן שטח בן 129 דונאם מידי ערבי תושב אל־ח׳אדר. הרוכש, יצחק יהודה כהן, סוחר ועסקן מירושלים, החל בהקמת חווה, שכללה רפת, לול ומטעים. קירות האבן שנותרו בראש הרכס, ליד היישוב הנוכחי, הינם שריד מבניין הרפת, שהיה מיועד לפרות הולנדיות שופעות חלב. כהן אף סלל דרך גישה מפותלת אל הפסגה, הנמצאת בצד הכביש החדש העולה ליישוב.
אחד משכניו לקרקע, חג' יוסוף, העיד:
כהן הביא פועלים וסלל את הדרך, הביא חמרי בנין והחל בבניית הבית הגדול שנועד להיות רפת –יסודותיו קיימים עד היום (10 * 40 מטר), חפר בור מים נוסף ועסק בנטיעת תפוחים, אגסים ועוד.
כהן נהג לבוא בבוקר, לעיתים עם בני משפחתו, לעבוד עד הערב ולחזור לירושלים. לפי שלא סיים את בניית הבית, לא לן בחלקתו. זקני אל חאדר מספרים כי היה אדם נוח והיחסים עם שכניו הערבים היו טובים.
יצחק יהודה כהן
את החווה ייעד כהן לבנו הצעיר, שלמד חקלאות בצרפת ועמד לשוב ארצה. עם שובו של הבן, בשנת 1937 , התברר כי לבו נמשך אל מכונות חקלאיות ומכונאות, ואילו את אדמות החווה ניתן היה לעבד רק בעזרת בהמות...
באכזבתו, הפסיק יצחק יהודה כהן את פיתוח המקום ועזבו. בשנת 1943 אף עמד למכור את השטח לערבים, אך ברגע האחרון בטרם נחתם החוזה עמהם, וכתוצאה מהתערבותו של יוסף וייץ, ניאות כהן למכור את האדמה לקרן הקיימת. תוכניות שונות להקמת יישוב יהודי במקום, לפני מלחמת העצמאות, לא יצאו אל הפועל. במהלך המלחמה נתפס המקום מדי פעם בידי אנשי פלמ״ח, שהיו מוצבים בגוש־עציון.
לאחר המלחמה החכירה ממשלת ירדן את השטח לכפריים מאל־ח׳אדר, והללו עיבדוהו עד הקמתו של נוה־הניאל.
*נכתב על פי מאמרו של דוד עמית, גוש עציון מראשיתו עד תש"ח, סידרת 'עידן' מס' 7, בעריכת ד"ר מרדכי נאור, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים.