חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 הקשר האוירי
1. הרעיון עולה
2. צעדים ראשונים להכנת המסלול
3. הבעיות
4. הנחיתה הראשונה
5. התקדמות - ועיכובים
6. העבודה בפיקודו של מוש
7. מעלליהם של ה"פרימוסים"
8. תיקוני מטוסים בתוך הגוש
9. המטוס המיוחד שלא הגיע בזמן
10. סוף דבר

הצג במספר דפים

 הרעיון עולה

לאחר ההתקפה על שיירת המזון, בכ"ח כסלו, משהוברר כי הקשר התקין עם ירושלים נותק, החלו לחפש אמצעי תחבורה חדשים. במחצית הראשונה של חודש טבת שהה בגוש אברהם ה. מפקד ותיק בהגנה, שנשלח מטעם מחלקת הבטחון של הפועל המזרחי כדי להכיר את המצב ולעזור לחברים בעצה והדרכה. הוא היה הראשון שהעלה את הרעיון לסלול מסלול תעופה שישמש תחליף לדרך היבשתית. בימים הראשונים ההם נראתה ההצעה הזאת כמוזרה ונועזה ביותר ומועטים האמינו כי יתכן לבצעה. "איך נוכל לסדר את המסלול, ואוירונים מאין ימצאו"? – שאלו החברים. ברם, נציגי הגוש נאחזו בהצעה זאת ובמגעם עם מוסדות הביטחון העלו את הדרישה לגשת לביצוע הדבר. בישיבה שהתקיימה במטה מחוז ירושלים, בכ"ט טבת תש"ח, נדונה הבעיה והוחלט לשגר מומחה לשדות תעופה שיסמן את השטח המתאים ויתן את ההוראות המתאימות לעבודה. משהוברר כי מהנדס אינו מוכן לצאת לגוש, הוטל על שלום ג. ז"ל, שהיה לו נסיון במקצוע המדידה, לציין מספר שטחים נוחים ומתאימים למסלול תעופה ולשרטט מפות שתועברנה אל המומחה לשם קבלת חוות דעתו. המפות הועברו בזמן אך המהנדס וגם הוראותיו בוששו להגיע. פיקוד הגוש דרש לשלוח טרקטוריסט שיפעיל את הבולדוזר הגדול של חברת "חריש" שנמצא אותו זמן בגוש, אך גם הוא לא הגיע בזמן.


צעדים ראשונים להכנת המסלול

ברם, התפתחות המאורעות היתה מהירה יותר מהאפשרוות התיכנון והביצוע שהיו מקובלים אז, והם העמידו את המטות בירושלים ובתל-אביב ואת הפיקד בגוש בפני צרכים דחופים אשר אילצו לנקוט באמצעי פעולה יוצאים מגדר הרגיל. ביום ההתקפה בג' שבט סייר מטוס עברי מעל שטחי הגוש כדי להתחקות על מהלך הקרב בסיום ההתקפה, כאשר תשעה פצועים חיכו להעברה לבית החולים, נשלחו מברקי אזעקה אל המטה. הפיקוד חשש מפני התחדשות ההתקפה למחרת היום ודרש תוספת תחמושת. אז הוחלט במטה להגיש עזרה בדרך האויר. ביום ד' שבט חג מטוס עברי מעל לכפר עציון והצניח חבילות ובהן חומרי חבישה ותחמושת. ביום שבת ו' שבט הופיע מעל כפר עציון מטוס שלקח חבל בחיפושים אחרי מחלקת הל"ה והצניח סוללות בשביל מכשיר האלחוט.

לפי הוראות המטה בתל אביב סומן ליד מחצבת השיש שטח ששימש כמקום להצנחת האספקה. ובמשך מספר ימים חגו מעל לגוש מטוסים שהצניחו תחמושת, חומרי חבלה, חומרי רפואה, מצרכי אספקה והלבשה. על אף שאחוז מסויים מהחמרים המוצנחים נתקלקל או אבד, עקב התנאים הבלתי מסודרים, הועילה ההצנחה לשפר את מצב המלאי שהלך ופחת. המטוסים הצניחו עיתונים ומכתבים ועל ידי כך הקלו את רגש הבדידות שאפף את אנשי הגוש. בהדרגה שוכלל השטח שנועד להצנחה, סודרו סימני היכר, שב רוח (מד כיוון הרוח) ונקבע משמר תצפית.


הבעיות

הטיסות לגוש בוצעו אותו זמן בסודיות מחשש של הפרעות מצד השלטון הבריטי אשר שליחיו היו מבקרים לעיתים בבסיס החניה בתל אביב ובודקים אם אין מטוסים עוסקים בפעולות שחרגו ממסגרת התעופה האזרחית.

הגשמים שפקדו את הגוש וסיבות אחרות גרמו להמעטת מספר הטיסות ברם האנשים לא הרפו מן התוכנית לסלול מסלול תעופה והם גייסו לעזרה גורמים שונים כדי להחיש את ביצוע הדבר.


משעברו ימים יקרים ולא חלה תזוזה, התעוררו כמה חיילי פלמ"ח, בני משקים אשר העבודה בטרקטור נהירה להם, וקבלו על עצמם להרחיב קטע מהכביש הפנימי של הגוש, בקרבת הסיבוב שליד ה"עץ" ולהכשירו למסלול תעופה.

לאט לאט, לאחר חמישה עשר ימי עבודה, לבש השטח צורה, ארכו מאתים מטר ורחבו כעשרים. "מתחת לקרקע" המציאו פחים, קרשים, מוטות, כדי לסלק את האבנים, כדי ליישר את פני הקרקע, כדי לשוות לשטח צורה נאותה. ולבסוף – הודיעו למָטֶה שאוירון יוכל לנחות. ביום שבת כ"ז שבט נחת המטוס הראשון על אדמת הגוש. רבה היתה שמחת האנשים שקיוו להתקנת קשר סדיר עם היישוב.


הנחיתה הראשונה

בכ"ז בשבט, ה- 7/2/48, בשבת לפני הצהרים, שמענו זמזום מטוס וכולנו יצאנו החוצה לראותו. ראינו את המטוס מסתובב ומנמיך טוס. הוא נעלם מעינינו, כי מסלול הנחיתה היה מוסתר מעין-צורים על ידי הגבעה הצהובה, לבסוף התרומם וחזר פעם נוספת ועוד פעם.

ולפתע, הוא ירד - ולא עלה!

צעקנו בשמחה : המטוס נחת, רצנו במלא כוחנו לכיוון שדה התעופה.
ראינו מטוס פייפר קטן עומד בקצה המסלול לכיוון מערב. הצלחנו , מטוס ראשון נחת. ניגשנו בזהירות למטוס, כמה הוא קטן, גלגלים לו כמו לעגלת ילדים...  נגענו בזהירות בכנפיים העשויות בד צבוע בצבעי שמן. ראיתי שליד הזנב כתוב "נח"ת -- נשים חובבות תעופה - מועדון חיפה". מהמטוס יצא טייס, אדם מבוגר בשנות השלושים, חבוש כובע עור עם כיסוי לאוזניים ומשקפי מגן. לקחו אותו לכפר-עציון לאכול משהו ולהרים כוס לחיים. אנחנו לא זזנו מהמטוס.


 

    מטוס ראשון נוחת. תמונה שצולמה בשבת (!) ע"י אחד הסטודנטים המגוייסים


הטייס חזר עם מלוויו. הוא אמר "אילו ידעתי שזה מצב המצע של המסלול - לא הייתי נוחת כאן." הוא הסביר שאם אנחנו רוצים שמטוסים נוספים ינחתו כאן אז צריך ליישר את פני המסלול ולפנות אותו מכל האבנים הקטנות, שמפריעות לנחות ופוגעות ביציבות של המטוס בעת הנחיתה.
הוא ביקש מאתנו שנרים את זנב המטוס ונגרור אותו לקצה המזרחי של המסלול. בשמחה נרתמנו למשימה, הרמנו בקלות את החלק האחורי של המטוס, והתחלנו ללכת לקצה המסלול. התפלאנו כמה קל היה המטוס. הגענו לקצה המסלול. הטייס ניגש למדחף, סובב אותו והמטוס הונע. הוא נכנס למטוס, אמר שלום, שלא שמענו מרעש המנוע, נופף בידו, נתן גז והמטוס החל לרוץ על המסלול. כשהגיע לקצה המסלול, לפתע הוא התרומם, וכולנו עמדנו וראינו אותו עולה לאט לאט למעלה. לא זזנו עד שנעלם מעינינו. היינו מאושרים !

למחרת בבוקר יצאנו בכוחות מחודשים ובמרץ להרחיב ולהאריך את המסלול.(גוש עציון, עמדה קידמית של ירושלים – אברהם רטנר)

 


 התקדמות בביצוע - ועיכובים נוספים

על אף שנסיון הנחיתה הצליח, היססו הטייסים להמשיך לנחות על המסלול הצר, שהיה מתוח בין ואדי עמוק וגבעת הסלעים ולצדיו שטחים מסולעים, בהם עלול המטוס להתקל. גם הטיסה מעל לעמדות הערבים שמסביב לגוש, אשר עלולים היו לפתוח באש על מטוסינו, לא היתה מן הדברים הנוחים. אנשי המשקים, הפלמ"ח והחי"ש המשיכו לשפר ולהרחיב את המסלול לפי הוראות שיתנו על ידי הטייסים. בימים הראשונים של חודש אדר הגיע הטרקטוריסט מחברת "חריש" והחל לעבוד בטרקטור בצורה סדירה. מדי יום ביומו גדל והתרחב המסלול וגם שופר.

 

 

    הטרקטור בהכשרת שדה-התעופה.

 

 בהדרגה נקבע קשר תקין וסדיר. פיקוד הגוש או מזכירות המשקים היו מוסרים באלחוט הוראות לנציגיהם בתל אביב והם דאגו להביא את כל הדרוש לשדה התעופה, ובהתאם לכללים שנקבעו מראש, קבע מה כשר להעברת עתונים ומכתבים אל הגוש ולסידור מהיר של התכתובת שהגיעה משם. לעיתים קרובות הגיעה הזמנה דחופה מן הגוש בשבות הבוקר וכעבור 3-4 שעות הגיע המצרך לתעודתו בגוש.

ברם, הטיסות לא היון עדין קבועות. משניזוק מטוס ונתקע בגוש החלה שוב הפסקה. חלק מהקלקולים תוקנו על ידי המסגרים מכפר-עציון אך לא תמיד הצליחו לבצע את כל התיקונים. גם כשירדו גשמים ומסלול התעופה הפך בוץ נאלצו לחכות ימים רבים עד שהאדמה התייבשה ואפשר היה לחדש את הטיסות. רק בתחילת אדר ב' (אמצע מרץ) חודשה הטיסה ובעשירי בו זכה הגוש להישג נוסף במערכת הקשר האירי – החלו להטיס את חיילי הפלוגה הדתית החי"ש תל אביב, כתגבורת לגוש.

 


העבודה בפיקודו של מוש

 

עם בואו של מוש ז"ל לפקד על הגוש חלה התקדמות גם בשטח הקשר האוירי. מוש גייס כוחות עבודה מרובים (כ-40 איש) מבין אנשי היחידות  המגוייסות ומבני המשקים והטיל עליהם להאריך את שדה התעופה ןלהכשירו לנחיתת מטוסים דו מנועיים, אשר יוכלו להביא תגבורת ניכרת באנשים ואספקה.

הטייסים דרשו להאריך את המסלול עד ל-700 מטר, אך כוח אדם וכמות דלק שאפשר היה להקדיש לכך לא איפשרו למלא אחרי הדרישה הזאת במשך זמן קצר. פיקוד הגוש הטיל על העובדים להאריך את המסלול עד ל-500 מטר. העבודה התנהלה במרץ רב. הטרקטור עבד מעלות השחר עד שעות הערב. גוייסו עגלות ופרדות להובלת חמרים והאדמה הועברה על גבי קרוניות פסים שהותקנו במיוחד בשטח. הפיקוד ביקש לשלוח לגוש טרקטוריסט נוסף כדי שאפשר יהיה לעבוד בשתי משמרות. כמו כן בקשו להעביר קומפרסור גדול לפיצוץ סלעים, אך הבקשות לא נתמלאו. גם כמות הדלק והשמן לא הספיקה ומדי פעם הוזעקו הנציגים בתל אביב להמציא את הנ"ל באופן דחוף. לפי הוראות הרבנות עבדו בהכשרת המסלול גם בשבתות מתוך הכרה כי העניין הוא חיוני ביותר למערכת הביטחון של הגוש ולצרכי המלחמה. בכ"ד בניסן (3.5.) הודיע מפקד הגוש למטה כי מתקרבים ל-500 מטר מסלול מיושר, מכוסה כולו שכבת "נָרִי" ומסומן לכל אורכו בשורות אבנים מסויידות לבן. המפקד דרש לשלוח מהנדס לשדות התעופה, שיבדוק את המצב וייתן את ההוראות לסדורים הסופיים הדרושים לשם נחיתת מטוסים דו מנועיים גם בקשה זאת לא באה על סיפוקה.

 

 

    פיצוץ סלעים לצורך הכשרת שדה התעופה - צילום של מגוייס

 


 מעלליהם של הפרימוסים

בחודש ניסן הגיעו לגוש "פרימוסים" שהביאו כמויות קטנות של נשק ותחמושת. בדרך כלל עברה הנחיתה בסדר, אך לעיתים אירעו גם תקלות והמטוסים נשארו בגוש מבלי יכולת להמריא. ב-ג' ניסן, בעת התקפת תותחי הלגיון על המנזר, טס מטוס עברי בשמי הגוש. הערבים פתחו עליו באש, וכדורים פגעו בו. בעת הנחיתה נפגעו כן הנחיתה, מוט הכנף והגלגלים. מיד הודיעו על כך למטה בתל אביב והמכונאי הראשי של שדה התעופה, המהנדס צבי מנד נשלח אל הגוש כדי לתקן את המטוס הזה ועוד שני שנתקלקל בעת נחיתה קודמת. המהנדס עסק במשך שבועות מספר בעבודה זו ביחד עם עובדי מסגריית כפר עציון, ובתיקונים שוטפים של מטוסים אחרים. מטוס אחד המריא אחרי ימים ספורים והשני, תיקונו נמשך זמן ארוך יותר בגלל מחסור בחלקי חילוף. בינתיים ניזוק מטוס אחר, ביום כ"ו ניסן וגם הוא הוכנס לתיקון.

 

 


 תיקוני מטוסים בתוך הגוש

וכך מתאר המהנדס מנד את עבודתו בגוש:

"..התאמצתי ביותר כדי להחיש את התיקונים, ביודעי  שכל שעת טיסה יכולה להציל חיי אנשים. בעבודתי פתרתי במשך שעות ספורות, בעיות אשר בימים רגילים מצריכים זמן רב, הצלחנו לתקן מספר מטוסים ולשלחם בחזרה לבסיס.

זכורני שבעת שתיקנתי מטוס שכנפיו הצבועים בצבע צהוב נראו מרחוק התחילו לפתע לעוף כדורים סביבי. אחרי מקרה זה עברתי לעבוד במתבן שליד הרפת כדי לבנות מחדש את האוירון. אף שקירות הפח של המתבן לא היוו מגן מספיק בפני כדורים, אבל הערבים לפחות לא ראו את כנפי האוירון הצהובים ולא יכלו לצלוף אלינו.

לאחר ימים אחדים בעת ההתקפה בכ"ה ניסן, חדרו כדורים אל המתבן ובקירות נתהוו הרבה חורים, אבל למזלי האוירון לא ניזוק כלל. אחרי מקרה זה התחלתי לעבוד שעות נוספות. בעבודתי עזרו לי חברים מכפר עציון: מסגר, נגר ושתי בנות- שעסקו בתפירת הכנפיים. קבלתי רשות לעבוד בשבתות, כדי שאוכל לסיים בהקדם את תיקון האוירון. אמנם הצלחתי לסיים את תיקון שני האוירונים האחרונים, אבל ברגע האחרון לא הצליחו להביא טיסים שיוציאו את האוירונים ואותי. וב-12 למאי התקיפו הערבים יחד עם האנגלים את הגוש ושני המטוסים נפלו בידי האויב אשר שרפום. אני הובלתי לשבי".     (מתוך גוש-עציון במלחמתו, דב קנוהל)

 

בשבוע שבין כ"ה ניסן עד תחילת אייר היתה תנועה ערה בשדה התעופה בגוש. למחרת ההתקפה חג מטוס דו מנועי גדול מעל הגוש פעמים מספר, והצניח מצרכי אספקה ותחמושת. פרימוסים אחדים נחתו והביאו נשק ותחמושת . הם הוציאו מספר מן הפצועים קשה והעבירום לבית החולים בתל אביב. אחד מהם עלה בעת המראתו על אבן והתהפך על נוסעיו הפצועים. לאנשים לא קרה דבר, אך המטוס נשאר בגוש לשם תיקון.

"...הרופא לא הסכים לדחות את תורי מאחר שמצבי היה קשה יותר.מכיוון שלא היינו בטוחים שמטוס אחר יגיע עוד באותו יום לגוש עציון,הוחלט ששנינו נטוס : אותי הכניסו למטוס כשאני שכוב על אלונקה, ואילוהחבר הפצוע מכפר עציון ישב במושב שליד הטייס. על האלונקה העמיסו גם דברי דואר רבים מן הלוחמים אל משפחותיהם שבעורף...

הכול היה טוב ויפה, רק דבר אחד לא הבאנו בחשבון : תקלה !

ואכן, ממש עם תחילת ההמראה המטוס לא הצליח לאסוף גובה, נפל מגובה נמוך ונעצר מטרים ספורים לפני תהום. הטייס והנוסע הפצוע (ממילא) שלידו הצליחו להיחלץ בכוחות עצמם מהמטוס הפגוע, אך אותי קשה היה להוציא עם האלונקה שבה הייתי שכוב. בהיוודע דבר התאונה באו למקום במרוצה חברים מכפר עציון, וכשראו שאני תקוע בפנים שיגרו לשם מיד מסגרים שכופפו ושברו כל מה שעמד ביני לבין העולם החיצון. ואכן, הם הצליחו לחלץ אותי מבין שברי המטוס.

בו-במקום ניגש אליי הטייס, מתנדב יהודי מדרום אפריקה שאך זה הגיע לארץ, ולא הפסיק להתנצל על התקלה, כאילו שהדבר קרה באשמתו. זמן-מה לאחר מכן נחת במקום מטוס נוסף ואסף את הטייס, שכן טייס בריא היה חיוני יותר למלחמה מאשר חייל פצוע."
(גדוד מכמש בקרבות ירושלים במלחמת העצמאות – מאת יצחק קופ, ובעריכת מנחם מיכלסון וראובן מילון)

 


 המטוס המיוחד שלא הגיע בזמן

לאורך כל ימי המצור, השקיעו נציגי הגוש מאמצים עילאיים לרכישת מטוס מיוחד שיתאים לנחיתה במסלול תעופה קצר. מר צור, הטייס הראשי של חברת התעופה "אוירון" הודיע בחודש אדר א', שישנה אפשרות לרכוש באנגליה במחיר של 6000-7000 ל"י מטוס דו מנועי מטיפוס "ארוֹון" אשר מתאים להובלת טונה וחצי אספקה והוא יוכל לנחות במסלולי תעופה קצרים. היתה תקווה שמטוס זה, כשיגיע בזמן ארצה, יוכל לפתור את בעיית הבאת תגבורת ונשק לגוש לקראת ימי ההכרעה שהתקרבו – בעזוב הבריטים את הארץ.

ברשות משקי הגוש היה שמור במחלקת ההתיישבות סכום מסויים שנועד לרכישת מכוניות להובלת אספקה. נציגי הגוש הציעו להעביר את הסכום הנ"ל למטרה זו. הם התקשרו גם עם מוסדות "הפועל המזרחי" הארץ ועם חוגי ידידים מחו"ל אשר הבטיחו להשתתף ברכישת המטוס. לאחר מגע עם גורמים שניהלו את ענייני האוירייה ב"הגנה". הובטח להעמיד לרשות האוירון החדש טייס ושרותי קרקע ולאמן טייס נוסף מבני הגוש.

בו בזמן נסע מנהל חברת "אוירון" מר מיכאלי לאנגליה והוא הסכים לקבל על עצמו את ביצוע הקניה, אך בגלל העובדה שהמוסדות המיישבים לא נענו להצעה ולא המציאו את הכסף בזמן, מתוך נימוק שאינם מאמינים שאפשר להעביר את המטוס ארצה, לא בוצעה הקניה בזמן. אנשי הגוש הפעילו לחץ נוסף ומאחר שהוברר כי אמנם הובא מטוס אחר ארצה, הסכימו מוסדות המיישבים להעמיד לרשות הגוש סך של 3000 ל"י למטרה זאת. הועד הפועל של "הפועל המזרחי" העמיד לצורך זה סכום מקביל מהכנסות מגבית תנועתית שנערכה באנגליה והוטל על מר צור לטוס לשם ולסיים את הקניה. מר צור מילא שליחותו והביא את המטוס ארצה, ברם, הוא הגיע שבוע ימים לאחר נפילת הגוש, - והתגבורת אל הגוש הנצורה לא הובאה. לפי הוראות המטכ"ל הוחרם המטוס לצרכי צ.ה.ל. והועסק בהעברת אספקה ותחמושת לירושלים וסדום הנצורות. בחודש יוני, מספר ימים לפני ההפוגה הראשונה, שב מתפקידו לשדה התעופה בתל אביב, ונקלע לשם בעת אזעקה כשהופיעו מטוסי אויב בשמי העיר. הטייס המתנדב, נוצרי מאמריקה, הפנה את המטוס דרומה, כפי הנראה אזל הבנזין והוא נאלץ לנחות בחולות ליד נחל רובין, צפונית מִיבנה. שניים מהאנשים שהיו במטוס הלכו לסייר את הסביבה ולמצוא דרך לישוב עברי. משחזרו למקום, מצאו את הטיס ביחד עם עוד שלושה מהנוסעים הרוגים והמטוס היה שרוף: כפי הנראה נזדמנה כנופיית ערבים למקום והשמידה את המטוס על נוסעיו.

 


 סוף דבר

אנשי הגוש חיו בתקוה כי בעוד ימים ספורים יושלם האורך המינמלי של מסלול התעופה ומטוס דו מנועי ינחות ויביא תגבורת – אך התקוה לא נתאמתה. גם הפרימוסים חדלו מלפקוד את שמי הגוש בגלל הערפל שעטף את הרי חברון. בל' ניסן בבוקר הגיע פרימוס אחד שהוציא את הטייס של המטוס שניזוק ומני אז לא נחת מטוס בגוש. המטוסים הספורים שעמדו לרשות המטה בכללי היו עסוקים במערכות שונות בארץ ולא נראתה כנראה האפשרות להכליל בתוכנית טיסותיהם את גוש  עציון, בו טרם החלה ההתקפה המכרעת. משהחלה המערכה האחרונה בימים ג' ד' והגוש שיווע לעזרה – היה כבר מאוחר מידי. כל הניסיונות להצניח נשק ותחמושת נסתיימו בכישלון וגם ההפצצות הספורות על ריכוזי האויב, שנערכו מגובה רב, לא הקלו מעצמת הסתערותו.

גוש עציון נפל – והלגיון הערבי החל להשתמש במסלול התעופה שהוכן במסירות רבה.


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD