חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 הקרב
המסע ממנו לא שבו

המחלקה, שמנתה 40 איש, יצאה מסמינר בית-הכרם בירושלים בשעות הערב המוקדמות של יום חמישי, אור ליום שישי ה' בשבט תש"ח (15.1.1948). הלוחמים נעו בשתי משאיות סגורות ומשורינות בחלקן, אל המושבה הר-טוב אליה הגיעו בין 19.30 ל- 20:30.

 

 עדותו של יגאל בוטרימוביץ (מאנשי המחלקה שנותר בהר-טוב): "אנו אמנם היינו אנשי צבא ולכל אחד היה נשק אישי, אבל כדי להגיע להר-טוב צריך היה לנסוע בשיירה כנוסעים רגילים. אם היו עוצרים אותנו משמרות המשטרה באבו-גוש או בבאב-אל-ואד והיו מוצאים אותנו עם נשק ברור שהיו אוסרים אותנו. לכן אנחנו נסענו כאנשים רגילים הנוסעים בשיירה, בו בזמן שהנשק הוסע כנראה בסליקים מיוחדים... עלינו חיפתה יחידה של נוטרים עבריים להם היה מותר לשאת נשק באופן ליגאלי...".

 

הנשק הועבר בסליק, בתוך דפנות כפולות של טנדר שנסע מירושלים להר-טוב. פירוק הסליק בהר-טוב והוצאת קני המקלעים מתוך הדפנות הכפולות גזל זמן רב בטרם היציאה.

 

העייפות של הבחורים

רפאל בן-הרויא מעיד: "הם היו עייפים, נראו עייפים מאוד". מרבית הבחורים היו לאחר לילות של פעילות מבצעית ללא שינה. דו"ח רשמי המתייחס לניסיון בלילה הראשון מוסר: "מקצתם עדיין עייפים ויגעים מסיור שנמשך שלושים שעות בסביבות רמאללה... כשהגיעו לירושלים בבוקר יום חמישי נתנו להם רק שעות מספר להחליף כוח. הפקודה לחזור ולהגיע לגוש-עציון  נשארה בעינה... אחד מבני החבורה, יצחק הלוי, חשש מאוד מפני עיפותם הרבה, אם יאלצו להכנס בקרב לא יעמוד להם כוחם. אחר הזכיר כי שוב הם יוצאים לדרך בלי משדר מקשר, שמא ילך ויביא 'ווקי טוקי' ? (משדר קטן) אך דבריו נשארו תלויים בחלל. לא היה זמן לשיקולים נוספים. כל רגע יקר". (בתקופה זו עדיין לא עמדו מכשירי קשר ניידים לרשות מפקדת מחוז ירושלים).

 

היציאה מהר-טוב

על שהותם בהר-טוב מעיד רפאל בן-הרויא: "הם הגיעו בערך ב-20:30 בערב. נתנו להם את בית-הספר שינוחו שם, עד שהכנו את ארוחת הערב. הם אכלו ואני יחד עם עוזרי ועם דני מס תכננו באיזה דרך ילכו כדי שלא יתגלו...  אמרתי לדני מס שבשעה זו אסור להם לעזוב את הנקודה, יעצתי לו לדחות את היציאה לעוד לילה, היות והשעה 23:00, והם לא יספיקו להגיע לגוש בלי להתגלות. המטרה הייתה להגיע לגוש ויהי מה. הוא החליט שבלילה הוא מגיע, אבל זה היה מאוחר מאוד. המסלול היה כ-28 ק"מ... לקחנו זאת בחשבון. דני לא רצה לשמוע ואמר: "נתגלה, נתגלה, אנחנו נהיה כבר קרובים לגוש ואז לא איכפת לי". הח'ברה היו בדעה אחת עם דני: להגיע עוד הלילה. החברה היו עייפים מאוד אך הם היו רעננים ברוחם, הם היו עליזים".

  

"נשקנו צמוד..."

עדותו של יגאל בוטרימוביץ: "הדרך עצמה עברה ללא תקלה, לא היו יריות, לא היו צליפות, שום דבר. הגענו להר-טוב בערב. ברור ששיירה כזו של כמה מכוניות בערב או לפנות ערב שעוברת באיזור כזה ודאי מושכת את תשומת-הלב של אנשי הסביבה ומכאן הרושם שלי שדבר בואם של ה-ל"ה לאיזור זה לא נסתר מעיניהם של הערבים...

 

כמות הנשק שעמדה לרשות ה-ל"ה הייתה עצומה בהתאם למחשבות שלנו של אותם הימים. לכל כיתה היה "ברן" - מקלע קל, דבר שלא היינו רגילים לו אף פעם קודם לכן, זה לא היה לפי התקן. לכל חייל היה רובה, היו רימונים, הייתה כמות עצומה של תחמושת. תארו לכם שלמקלען בנוסף על זה שסחב את המקלע היה לו אפילו נשק אישי - היה לו אקדח להגנה עצמית. זה באמת דבר שאי אפשר לתאר באותה תקופה. מאידך, בעת חלוקתו של הנשק התברר כי שוב הגיעו רק 38 כלי נשק, שני לוחמים נותרו ללא נשק-אישי, דני סרב לאשר יציאתם ללא נשק.

 

"לכן אנחנו באנו אל ג'ורדן, המקלען שלנו, בחור גבוה, עצום, ענק, ואני אומר לו: ג'ורדן, שמע ! תן לי את האקדח. הוא אומר: בבקשה, למה לא?  אני בא אל דני: הנה, יש לי אקדח!  - לא! בשום פנים ואופן. האקדח שייך לג'ורדן והוא ייקח אותו. - אבל יש לו שני כלים ?  - מקלע זה דבר אחד ואקדח דבר שני!   רצנו מהר אל המא"ז (מפקד המושבה) וביקשנו ממנו שישאיל לנו נשק, שייתן רובה, רימון, אקדח, שייתן משהו כדי שנוכל לצאת. המא"ז פתח לנו את מחסן הנשק (של המושבה) ואמר: תראו מה יש לי פה: 2-3 רובים, כמה אקדחים, איך אני יכול לתת מפה ולו כדור אחד? לא יכול בשום פנים ואופן להוציא מפה נשק."

 

ההשוואה בין כמות הנשק של המחלקה לבין הנשק שהיה בהר-טוב, מושבה מבודדת, מנותקת שהייתה נתונה לסיכון רב - מאלפת.  מכאן ראיה לערך המיוחד שייחסה מפקד המחוז למשימת המחלקה .

 

"נקום להלך בדרכים..."

לפי עדותו של רפאל התקיים מיפקד לפני היציאה: "לאחר שהעמיסו את התרמילים דני נתן פקודה למיסדר ולאחר כמה מילות הסבר על מהלך הדרך הם התפקדו. היו  38...     בחצר בבית-הספר של המושבה הר-טוב... בזמן ההתפקדות מסר דני את הנתיב ואמר: לא לדבר. לא לעשן. לא להרעיש ולא להתגלות. צריך להיזהר מרועים שמסתובבים בלילה. וכך, הוא אמר, בשקט הם יסתננו לגוש. היו להם כובעי-גרב וכובעי-טמבל ובטלדרסים, מכנסי חאקי ולחלק היו חותלות. לדני מס הייתה משקפת שלא הוריד אותה אפילו בזמן האוכל. לכל אחד היו, כפי מראה עיני, מאתיים כדורים לכל רובה, ולתת-מקלע כמה מחסניות, רימונים, אקדח רקטות. ציוד אישי היה להם רובה או מקלע או תת-מקלע, תרמיל-צד ותרמיל-גב בו היו הכדורים וצנצנות עם הפלסמה. הם לקחו מצבר של אוטו לגוש... מסביב עמדו חלק מלוחמי המושבה. הם באו עם חיוכים ועם דברי עידוד. (מקום המיסדר היה במגרש חצר בית-הספר האיזורי אבן-העזר. עד לפני מספר שנים עדיין ניצבו במקום זה מבנים משרידי המושבה.) יצאנו מפתח בגדר לכיוון תחנת הריחיים של הר-טוב. במשעול הוואדי המוביל לצרעה, מאחורי הגבעה פנו שמאלה (דרומה) בכיוון אדמות דיראבן והגורן של דיראבן, ומשם המשיכו בכיוון לבית-ג'ימאל".

 

על ראשית הדרך מעידים השלושה שחזרו (הלוחם שנקע רגל ושני מלוויו). אורי גביש: "היו שם יצחק הלוי ויונה לווין ועוד כמה חבר'ה... אני זוכר שהם התלבטו למרות שהם הכירו את הדרך. הם ידעו שיש קשיים בניווט... עם גמר המיסדר הייתה השעה 23:05  והיה לנו ללכת כ-25 ק"מ. יצאנו מהר-טוב ופנינו מערבה לכיוון מטע הזיתים. התקדמנו בשקט כמה שאפשר ומדי פעם היינו צריכים לעצור בגלל הזרקור של תחנת המשטרה. חצינו את הפסים כלפי דרום תוך עקיפת המשטרה ועלינו במקביל לואדי שהולך לכיוון בית ג'ימאל דרומה. חנינו ליד מעיין מים זורמים".

 

ישראל גפני : "אנחנו נשאנו שלושה סוגי ציוד; היה ציוד אישי והיו בקבוקי פלסמה לעירוי-דם, ג'ליניט (חומר חבלה) וכאלף ושמונה מאות כדורים. משא די כבד והכביד על ההליכה. נאומים לא היו... הופיע דני מס ואמר מילים ספורות, בחור צנוע, ויצאנו לדרך... בשלב מסוים בזמן ההליכה מעדתי על סלע ונקעה רגלי. ניסיתי להמשיך ללכת, החובש ניסה לעזור לי, זה היה קשה מאוד. אני זוכר שעשינו חנייה ודני ניגש אלי והחליט שאני חוזר. צירף אלי עוד שנים, את משה חזן ואת אורי גביש. שלושה לחזור בדרך כזו זה לא פשוט. החברה דאגו לנו, זה היה ברור לגמרי שהם מגיעים..."

 

אורי גביש: "נצמדנו בצל סלע וחיכינו עד שנאלמו כל הקולות של המחלקה בכיוון דרום-מזרח. לאחר שהתרחקו התחלנו ללכת לכיוון הר-טוב. עקפנו את המשטרה מהצד השני (לא מאותו צד שבאנו, למקרה שמא בודקים). היגענו למקום לפנות בוקר... בחלק הראשון של הדרך ביציאה מהר-טוב הלכנו באדמות חרושות, הלכנו קרוב למשטרה והזרקור הפריע לנו מדי פעם. ניסינו להתקדם מבלי למשוך תשומת לב של פטרולים אפשרים לאורך הפסים. זה היה הקטע האיטי ביותר בכל המסלול. אני מניח שעל יד בית-נטיף הייתה שוב בעיה דומה ללכת בשקט".

 

בהתאם לתכנית היה עליהם להגיע לגוש-עציון בין השעות 02:00 - 03:00. כפי שעולה ממברק שנשלח לגוש-עציון:

 

18:30  15.1.48  בהול

אל: דני (מפקד גוש-עציון)

מאת: יששכר (מג"ד הפלמ"ח)

היחידה יצאה מהר-טוב למשואות-יצחק. תגיע למקום ב- 02:00 או ב- 03:00. יסמנו בקווים ארוכים בפנס. דאג שהיחידות במשקים והנעות בשטח תדענה את הסימן. מביאים חומר-נפץ לפוצץ גשר. פרטים אצל דני.

הדף הקודם | דף 1 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD