תקופת האבות, השבטים והמלוכה
הר-חברון היה בימי קדם אחד ממרכזי היישוב היהודי בארץ-ישראל. אבות האומה; אברהם, יצחק ויעקב, עברו בהר בכל מסעיהם בארץ ובחברון קבעו את ביתם. "בדרך-ההר", בין חברון לירושלים, צעדו אברהם ויצחק בדרכם אל העקידה, בהר-המוריה. מעשה קניין קרקע ראשון בארץ-ישראל, מפורש בהרחבה בבראשית, הלא הוא קניין מערת-המכפלה אשר בחברון לאחוזת קבר. בבית-לחם נקברה רחל אימנו, בה גאל בועז את רות ונשאה לאִשה, ושם נולד דוד בן-ישי מייסד מלכות בית-דוד. בחברון מלך דוד בן-ישי על יהודה, עם איחוד הממלכה כבש את ירושלים וקבעהּ כבירת הנצח של עם-ישראל - עיר הקודש והמקדש.
בעמק-האלה, בין שֹכֹה לעזקה, התרחשה המערכה בה היכה דוד את גולית הפלִשתי. עם פילוג הממלכה, הקים רחבעם רשת ביצורים שסגרה על הר-חברון ממערב, מדרום וממזרח. המבצרים המרכזיים הוקמו על גב ההר: חברון, בית-צור ובית-לחם. בעמק-הברכה התכנס העם לברך את ה' לאחר הניצחון על עמון ומואב במדבר תקוע. בתקוע - עיר שנוסדה ע"י בני שבט יהודה בעת ההתנחלות - נולד וגדל עמוס הנביא.
הר-חברון היה לִבה של נחלת שבט יהודה - בחיר שבטי ישראל. רבים מיישובי ההר בימינו שומרים על שמותיהם הקדומים, כאלה הם: כרמל ומעון, זיף ויוטא, אשתמוע ודביר, גדור ובית-צור, פעור ועיטם, בית-לחם ותקוע, בית-זכריה וביתר. היישוב היהודי באיזורנו התקיים שנים רבות לאחר גלות שבטי ממלכת-ישראל לאשור. את שמו של שבט יהודה, שאנשיו חיו בהר-חברון, נושאים אנו, בני העם היהודי עד היום. הם הם אבותינו, ואנו צאצאיהם-יורשיהם.
|