חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 גבורת הנצורים - שילה גל

ג ב ו ר ת   ה נ צ ו ר י ם

תכן הענינים

 

גוש-עציון במלחמת העצמאות

29.11.1947-14.5.1948 ט"ז כסלו-ה' אייר תש"ח

   

                             ציור העטיפה: העץ הבודד – גוש עציון

                                    הציירת: חנה נוסבוים (רוזן)

                                                בת כפר עציון

 

  

שילה גל גלנדואר

 

גבורת הנצורים

גוש עציון

במלחמת העצמאות

ט"ז בכסלו - ה' באייר תש"ח

29.11.1947 - 14.5.1948

 

עריכה: שילה גל - גלנדואר

 

יצא במלאת 60 שנה לנפילת גוש עציון ולהקמת מדינת ישראל

תש"ח - תשס"ח

 

"'מלכה נפלה - מלכות קמה"

הרב הראשי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל

 

 

חצי שנה עמד גוש עציון במצור, עד שכרע ונפל ערב הקמת המדינה.

 

בפיקוד מחוז ירושלים של ההגנה הוכרז:

"גוש עציון - עמדה קדמית של ירושלים!"

 

 

 

"אנו חייבים הרבה לירושלים, ואם לא עכשיו - מתי נחזיר לה תודה?"

יוסף דמסט, כפר עציון.

 

"כשתצא בשעה כזו מפתח 'נווה עובדיה' ותִראה את ההרים השוממים שמסביב ומעבר להם קינים של ארס והרס - היית רוצה, שתופיע על הרכסים האלה דמותו הפלאית של ר' לוי יצחק מברדיטשב, להוכיח לו לריבון העולמים, מי מול מי עומד פה במערכה? אך עד שיופיע ר' לוי יצחק מברדיטשב, שומה עלינו להעמיד שם מליצי יושר אחרים, אשר את שפתם ייטיבו שכנינו להבין."

יהושע לוינוביץ, כפר עציון.

 

"צריך זה להיות קרב מצדה - תוך הכרה, כי בעמידתנו עד הסוף אנו עוזרים להצלת ירושלים.

עלינו לקבל על עצמנו את הדין ולמלא את תפקידנו באמונה.

מה אנחנו ומה חיינו? אפס וכלום. העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים.

נכה באויב בכל שנשיגו, נפריע לו לממש את זממו.

תשובתנו נחושה – נצח ירושלים!"

משה זילברשמיט (מוש), מפקד הגוש.


 

 

 

 

          גְּ ב וּ רַ ת   הַ נְּ צ וּ רִ י ם


תוכן העניינים

זיכרון לנופלים

וזה מעשה הספר

הישובים בגוש

אנשים ומקומות

יומן התרחשויות

שמחת כ"ט בנובמבר

הניתוק

שיגרת מצור

לילדים הפליטים בירושלים

קשר שיירות

קשר אווירי

רפואה

עבודה

מתנות שמיים

האנגלים

ביצור הנפש והרוח

התגבורת

דיונים

יומנים

יצירות ומאמרים

מזון לאדם ולחי

מצב רוח

דת והלכה

התקשורת המסלפת

אגודת בעלי הזקנים

פסח אחרון

ימי סער וקרב

הרוח המבוצרת

על סולם הקדושה

חללי גוש עציון

מבצע חילוץ עצמות

כאב הגעגועים

אחרית דבר


זיכרון לנופלים

"כי האדם עץ השדה"

כתאי העץ המתים, המרכיבים את הגזע, אך מעצבים את העץ, כך אבותינו במותם ציוו - עיצבו לנו את החיים. ומתוך התאים המתים עולה ומלבלב חוטר ירוק ורענן – מדינת ישראל.

מדברי מי שהיה רמטכ"ל וראש הממשלה ושר הביטחון

מר אהוד ברק, בהספידו את אלוף פיקוד המרכז נחמיה תמרי ז"ל.

                                מוקדש ל-241 הלוחמים שנפלו במערכה על גוש עציון.

 

זיכרון לאבי -  עקיבא גלנדואר הי"ד, איש כפר עציון, שנפל על הגנת הכפר בד' באייר תש"ח.

 

זכה סבי, לאחר עלייתו ארצה, לגור תקופה מסוימת בכפר עציון, עד אשר עבר לגור בירושלים.

וכך הכיר את אורחות חייה ואנשיה. כ-10 חודשים לאחר נפילת הגוש, כתב לבקשת נציג כפר עציון:

  

 בע"ה מוצש"ק פר' כי תצא תש"ט לפ"ק.

לכבוד ידידי נתן וכל חברי הקיבוץ עמ"ש [עד מאה שנה].

אחדשה"ט [אחר דרישת שלומו הטוב] אתן תשובה על תולדותיו של בני עקיבא ע"ה ואכתוב בלשון    יידיש, שלא אגמגם בלשוני וארוץ בדיבורי. עקיבא ע"ה כבר בנעוריו הִרבה בלימוד תורה והשביע נחת רצון הרבנים שלו. הבין דבר מתוך דבר. הוא למד אצל גדולי הדור בהונגריה, בפאפא ובסרדהלי.

אהבתו וחיבתו ומסירות נפשו בעד ארץ הקודש, תמיד בערו בו, ומדי דברי בו זכור אזכרנו.

כשנכנס היטלר להונגריה כל זה הלך לאיבוד, אז רצה ללכת לליטא תוך סיכון חיים גדול, אמרתי לו שהוא יכול למות, אבל המוות היפה ביותר הוא המוות על קידוש השם. הוא ענה לי: "אני רוצה עוד לחיות על קידוש השם", ונתמלא דיבורו ובקשתו עד רגע האחרון, אשר לא בלבד חי על קידוש השם, גם מת ונקטף באיבי ימיו על קידוש השם. ברח מידי חיילי היטלר ונעשו לו ניסים בתוך נס, ממש מופתים נעשו לו עד שבא לארץ הקדושה. ובכפר עציון עמד על מעמדו ולוחם מלחמת ה' עם האויב למען הציל את אחיו, עד שנגזרה גזירה על כל הקיבוץ וכיון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין אף שכל הקיבוץ היה פאר של כל הקיבוצים הן ברוחניות והן בגשמיות. וזה הבן עקיבא ע"ה נשאר לי מכל בני ובנותיי ונכדיי אשר הלכו לכור הברזל על ידי היטלר, ועקיבא ע''ה היה קרבן השביעי אשר נתתי על קידוש השם, עם אמם הנקראת פרל בת שרל (נכד גאון הגאונים ר' יוחנן שפיץ רב מטאב) ואם הבנים שמחה.

עקיבא ע"ה נולד בהונגריה בעיר טאאב.

ואחתום מכתבי בדרישת שלום ובאות כתיבה וחתימה טובה. מידידכם הדורש בשלום טובתכם.

יהושע מנחם גלנדואר 

(חזרה לתכן הענינים)

הקדמה

ספר זה עוסק בתקופה הרואית והרת גורל, המשתרעת על פני כחצי שנה, למן החלטת האו"ם על יסוד בית לאומי לעם היהודי בכ"ט בנובמבר 1947 ועד להקמת המדינה בה' באייר תש"ח. עד אז החיים התנהלו כסדרם בארבעת ישובי גוש עציון, כפר עציון, משואות יצחק, עין צורים, ורבדים, שאך זה עלתה לקרקע לפני מספר חודשים. המשקים בהרי חברון נאבקו בסלעי ההר והפריחו השממה.

 

כותב דוד וול, חבר קיבוץ כפר עציון, לאחיו: "במשך שנים מועטות הפכנו הרי שממה לגנים פורחים נושאי פרי, ובמשך שנים אלה למדנו לאהוב את ארץ ההרים. במשך חודשיים הִקרבנו 51 קרבנות יקרים למען יישובי ההר, לכן אנו מוכרחים להחזיק מעמד, גם אם המלחמה היא קשה. מלחמתנו היא לחיים או למוות, אך מקומנו כאן. יעזור ה' ונעמוד במבחן זה ונוכל להתראות כולנו בשלום כאן".

 

המכתבים הכלולים בספר זה נכתבו על ידי הלוחמים בזמן התרחשות הדברים.

 

מיד לאחר כ"ט בנובמבר 1947, משלא קיבלו הערבים את החלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל, הם החלו להתנכל לתחבורה היהודית ברחבי הארץ.

שבועיים לאחר מכן, בערב-שבת חנוכה, בכ"ח בכסלו תש"ח, 11.12.1947, נפלה "שיירת העשרה", בה נהרגו עשרה מחברי המשקים ונוטרים מלווים, בדרכם מירושלים לגוש עציון.

בין לילה הפכו חברי המשקים להיות חיילים בקו החזית (השמות והדמויות אמיתיים):

בצוק העיתים ובחילוף תפקידים הפך הרב מרדכי הסנדלר לאחראי על הנשקייה. משה הבנאי החל לבנות עמדות במקום בתים. אברהם המסגר הפך את סדנתו למפעל לייצור מוקשים. שמעל'ה, העגלון החזן, השתלב בעבודת המסגרייה. דוד מוכתר הכפר קיבל על עצמו להיות 'זורע' המוקשים. יצחק הנגר נעשה אחראי למחסן האספקה הגושי. יעקב המזכיר ומפקד תחנת הנוטרים המקומית נתמנה לסגן מפקד הגוש. על אליעזר הוטל תפקיד האקונום במטבח. יוסף, אבא של 'קאקוש' (יצחק – 'יצחקוש') הקטן, שסיים בהצטיינות את לימודיו בפקולטה לחקלאות, נעשה ל'פרפטום-מובילה' של הפעילות התרבותית, כהגדרת אחד החברים, ועם אחרים נרתמו כולם לעבודות הביצורים, ולקברנים בשעת הצורך של חבריהם, מהם תלמידי חכמים מלומדי ספרא ולא סייפא ומהם 'עמך ישראל', אך עם תעצומות נפש כבירות. כחודש לאחר תחילת המצור פונו אימהות וילדיהן לירושלים הנצורה והמופגזת, והחל הניתוק המתמשך וייסוריו. "כל שעה - יום, וכל יום - שנה", והם מנהלים ביניהם שיחת-מכתב. המרחק ביניהם 22 ק"מ בלבד, "אך הוא כה קרוב וכה רחוק", נשים וילדים שלא יזכו לראות עוד לעולם.

חצי שנה עמד גוש עציון במצור במלחמת השחרור, עד שכרע ונפל בד' באייר תש"ח, 13.5.1948, בקרב מעטים מול רבים, שנסתיים בטבח מגיני כפר עציון לאחר שהניחו את נישקם, ובנפילה בשבי של לוחמי שלושת  המשקים האחרים.

 

זהו סיפורם המופלא של המגינים, חברי הקיבוצים והתגבורת, ששמרו על אורחות חייהם בניתוק הממושך והקשה, שהיו מוכנים לסבל ולנשיאה בנטל, ובלבד שיתגשם החזון והחלום ותוקם המדינה העברית. כדברי אחד מהם: "מה כל הסבל הזה לעומת הקמת מדינה עברית?".

545 מגינים היו בגוש עציון. בג'-ד' באייר התחולל הקרב האחרון, שבסיומו נקראו מגיני כפר עציון להצטלם ואז נפתחה עליהם אש. כ-120 מהמגינים נטבחו לאחר שהניחו את נשקם ונכנעו, רק 4 ניצלו. למחרת, ה' באייר, בשעת הכרזת המדינה, הועלו היישובים באש, ומגיני משואות יצחק, עין צורים, רבדים, הובלו לשבי הירדני, ועימם פצועי כפר עציון, שהובלו מהכפר למשואות בלילה האחרון.

כ-6,000 לוחמים נפלו במלחמת העצמאות, 241 מהם נפלו במערכה על גוש עציון.

על קורותיהם ניתן לקרוא בספר "יזכור" חלק א', בהוצאת משרד הביטחון.

בכל בית מבתינו, ילדי הנופלים, היה שמור צרור מכתבים מצהיבים ודהויים מאבא במצור, ורק עתה, אחרי כ-60 שנה נתרצו המשפחות להוציאן לאור. כללנו בספר קטעים מ-1,400 מכתבים אותנטיים, היסטוריים וייחודיים, המאפשרים הצצה נדירה לעולמם המורכב של הנצורים. במכתבים באים לידי ביטוי ייסורי הניתוק, חלומות, געגועים, מחשבות, תקוות, אכזבות וחולשות אנוש, ובעיקר - עוצמה רוחנית. בין הנצורים היו חברים שעברו הכשרה לחיים הקיבוציים במשך שנים רבות, ואחרים ניצולי השואה, משארית הפליטה, מהם שהיו נצר אחרון למשפחותיהם שנספו בשואה. היו גם ילידי הארץ, דתיים כחילוניים, מיחידות שונות של "ההגנה". המאחד את כולם היה כאב הניתוק יחד עם אמונה עמוקה בצדקת הדרך והמטרה – תקומת עם ישראל בארצו. לדתיים שבהם עזרה ללא ספק, כמובא במכתבים רבים, האמונה בצור ישראל וגואלו. לשרידי הגוש היה זה בבחינת 'חורבן הבית השלישי'.

על הנופלים נגזר: תילחמו ומנגד תחלמו על המדינה, אך שמה לא תבואו...

מכתביהם מחיים את עצמותיהם. מובטחת לקורא חוויה חד פעמית, להיות שותף להוויית - חוויית הנצורים. מכתבי האימהות אל הנצורים אבדו בסערת הקרב, עם חורבן הישובים.

(חזרה לתכן הענינים) 

 

וזה מעשה הספר: 1,400 המכתבים שנשלחו ע"י הנצורים לבני משפחותיהם הוקלדו למחשב. לא הייתה זו עבודה קלה כלל ועיקר, שכן המכתבים בני ה-60 בחלקם צהובים, דהויים, וכמעט בלתי ניתנים לקריאה. ציטוטים מהמכתבים חולקו לפי נושאים שונים, וכל נושא ערוך כרונולוגית, למען יוכל הקורא לעקוב אחר התפתחות ה'עלילה' לאורך תקופת המצור. ניתן היה לסיים ספר זה בכמה עמודים, אך ריבוי התיאורים האישיים הסובייקטיביים, משליך אור על המציאות הקשה והמורכבת, מנקודות מבט רבות ושונות.

בפרקי הספר מובאים תחילה מכתבי חברים מכפר עציון (ממנו פונו כשלושים אמהות וכשישים ילדיהם. אמא אחת נשארה, בנה יוסי פונה לירושלים, והיא נספתה עם בעלה בקרב), אחריהם מכתבים של חברי משואות יצחק (ממנו פונו כעשר מטפלות ואימהות ועשרה ילדים. לפחות שלוש אמהות נשארו במשואות ושלחו את ילדיהן לירושלים וכפסע היה להוריהם בין חיים למוות), ולאחריהם מכתבי עין צורים ורבדים, שבהם ילדים טרם נולדו והתגבורת.

בתחילה הבאתי יומן אירועים, כדי שגם מי שאינו בקיא, יהיה מודע לאירועים אליהם מתייחסים המכתבים. היומן חשוב במיוחד לאלה שלא חלמו – לחמו את החוויה של 'בּטרם' ונולדו ל'קיים', והכל נראה כמובן מאליו. כל אחד מהנופלים היה עולם ומלואו. הרבה דם, יזע ודמעות נשפכו כמים באותה עת, לא קלה הייתה הדרך...

מפאת גודש החומר וקוצר היריעה ריכזתי את קטעי המכתבים לפי נושאים, לעיתים קיצצתי במשפטים, אך תמיד נשארתי נאמן לרוח הדברים. בספר כלול רק כשליש החומר, ואקווה שהמשפחות תסלחנה לי על כך. קטעים דומים או סותרים אינם טעות ובל יהוו טרחה וטרדה לקורא, שכן אלו מכתבים מתאריכים שונים. יש אשר הדברים חוזרים על עצמם, כי לא היה ביטחון לכותבים שהמכתבים הגיעו ליעדם, ולכן מייצגים נאמנה את המצוקות האישיות של החברים הנצורים ובעלי המשפחות. הכול נכתב בכוונת המכוון. הערותיי - בסוגריים מרובעים.

המכתבים במלוא אורכם נמצאים בארכיון בכפר עציון. 

 

הספר מוקדש לזכרם של חברינו 'ילדי כפר עציון' שהלכו לעולמם בטרם עת: אבשלום טייטלבוים ז"ל, עציון ורדי ז"ל, דינה ארזי ז"ל, מאיר שנור הי"ד שנפל במלחמת ששת הימים, ואבינועם ('אבו') עמיחי (חיימוביץ) הי"ד שנפל במלחמת יום כיפור.

ולזכרו של ידידי ורעי סרן עמנואל בנישו – מנו בן ישי הי"ד, לוחם "סיירת שקד", שעימו חלקתי את נעוריי בניר עציון שבכרמל. מנו נפל במלחמת יום כיפור, במרדף אחרי אנשי קומנדו מצריים  בסיני.

 

תודותיי לבני המשפחות שהסכימו לפרסם את המכתבים האישיים הקרובים והיקרים להם מכול.

תודה מיוחדת לאורה רוטנברג (לבית קנוהל), מהארכיון לתולדות ההתיישבות בגוש עציון, ולסימה גיליס (לבית לכוביצקי-לביא), שסייעו באיסוף המכתבים. לעובדי הארכיונים בכפר עציון, עין צורים, משואות יצחק ורבדים. לאימי מרגלית גלנדואר-זוסמן, לשושנה קרניאל-צוריאל ולאה צור, שתרגמו מכתבים מיידיש ומפולנית. לאודי מיכלסון שסייע בבחירת הקטעים. לתמר גיליס-כהן ולישעיהו יחיאלי שעברו על כתב היד. לחתני צביקה נויבאור, על עזרתו הברוכה בעימוּד הספר. לדפוס חמד בבית-שמש. ומלוא הטנא תודות לפרופ' מולי להד שהביע רשמיו (ראה בכריכה האחורית), ולעוד רבים וטובים שסייעו בעדי. ובמיוחד לציפי - רעייתי, שללא עזרתה לבטח לא הייתי צולח עבודה זו .         

שלה גל - גלנדואר, אלעזר - גוש עציון. תשס"ח.          shilogal@zahav.net.il

(חזרה לתכן הענינים)

 

 

הישובים בגוש

ע"פ הספר  "גוש עציון במלחמתו", דב קנוהל, בהוצאת המדור הדתי, ההסתדרות הציונית, תשי"ז.

כפר עציון – התנועה המיישבת: "הקיבוץ הדתי". תש"ג – 1943. עלה על אדמות הק.ק.ל שנרכשו מנזירים גרמניים. הישוב נקרא ע"ש של צבי הולצמן ("הולצמן תורגם לעברית: "עציון"), שרכש קרקעות בסביבה ב–1936. הגרעין המייסד: "קבוצת אברהם" (על שם הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שהיה הרב הראשי הראשון לארץ ישראל). הקבוצה עברה הכשרתה בכפר פינס ליד חדרה, ואליהם הצטרפו ניצולי שואה.

משואות יצחק – התנועה המיישבת: "הקיבוץ הדתי". תש"ה - 1945. עלה על אדמות חוביילה שנרכשו ב"מפעל הרצוג". הישוב נקרא על שמו של הרב הראשי השני לארץ ישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, עוד בחייו, כהוקרה על פועלו להצלת יהודים במלחמת העולם השנייה. הגרעין המייסד: "הגרעין הצ'כי"; בוגרי "בני עקיבא" בצ'כיה, שעברו הכשרה במקווה ישראל, בכפר הנוער הדתי ובבית צעירות מזרחי, ובקיבוצים שדה אליהו וטירת צבי. אליהם הצטרפו חברי בני עקיבא מהונגריה, ויחד הקימו את גרעין "משואות".

עין צורים – התנועה המיישבת: "הקיבוץ הדתי". תש"ז – 1947. הישוב הוקם כתגובה על גירוש אניית המעפילים "ברכה פולד" לקפריסין, על קרקעות שנרכשו ע"י הק.ק.ל. הישוב נקרא ע"ש המעיין הקטן הנובע מבין הצורים בשיפולי הגבעה – עין אבו זייד. הגרעין המייסד: חברי גרעין ה' של "בני עקיבא" ישראל, לאחר שחזרו מביריה בגליל העליון.

רבדים – התנועה המיישבת: "השומר הצעיר". 10 חדשים לפני תחילת המצור. הישוב הוקם כתגובה לגירוש אניית המעפילים "לנגב". הישוב נקרא ע"ש רובדי הסלע באזור. הגרעין המייסד: חניכי "השומר הצעיר", ברובם ילידי הארץ, מגרעין "מסלע". את הכשרתם עשו בקיבוץ בית-זרע.

 

 


גוש עציון וסביבתו בתש"ח - 1948

 

 

גוש עציון

 

מפת החלוקה בין המדינה היהודית והמדינה הערבית, ע"פ החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947

 

כתוצאה מהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, נגזר על ישובי גוש עציון להיות בתחומי המדינה הערבית. לאחר נפילת "שיירת העשרה" בחנוכה תש"ח, הערבים הטילו מצור על גוש עציון. אמהות והילדים פונו למנזר רטיסבון בירושלים. לאחר מצור שארך חצי שנה נפל גוש עציון. חברי ומגיני כפר עציון נטבחו כולם פרט לארבעה. מגיני משואות יצחק והפצועים מכפר עציון שעברו למשואות לילה קודם, וכן מגיני עין צורים ורבדים הלכו בשבי לירדן למשך תשעה חודשים.

וכך חרבה ההתיישבות בגוש-עציון בתש"ח.

בצאת האנשים לשבי בירדן קמה מדינת ישראל.

ההתיישבות בגוש עציון חודשה לאחר 19 שנים, בעקבות מלחמת ששת הימים, באייר תשכ"ז.

שבנו הביתה לכפר עציון בכ"ב באלול תשכ"ז, והתקיים בנו חזון הנביא: "... ושבו בנים לגבולם" (ירמיהו ל"א, ט"ז)

(חזרה לתכן הענינים)

 

 

אנשים ומקומות

אנשים

אלטמן יעקב הי"ד: מפקד החבל והקרב האחרון.

בידרמן: משרד להובלות ברח' החבצלת בירושלים, שימש כמרכז ליציאת שיירות מירושלים לגוש.

ביליג יעקב ישראל: מרכז קניות ואחראי על הדואר והמשלוחים באוויר מתל אביב.

ברגמן ד"ר, הרופא הגושי, התחלף עם ד"ר ווירצברג.

חיימוביץ שלמה: שליח תנועת "הקיבוץ הדתי" באמריקה, עסק גם בגיוס כספים למען הגוש. שב ארצה ימים לפני הנפילה, ניסה להגיע לגוש, עלה בשיירה (נתנו בידיו נשק כדי שיוכל להצדיק את נסיעתו כמלווה שיירות) מתל-אביב לירושלים ונתקע שם.

חמלניק-אחימן חנוך: שליח הקיבוץ והתנועה לשארית הפליטה באירופה, וכשחזר היה נציג הגוש בקשרים עם הצבא. היה אמור לנהל את ליל הסדר בכפר עציון, אך לא הגיע.

כץ יצחק הי"ד: מונה במצור לעמוד בראש המחסן הגושי.

לכוביצקי–לביא יהודה: מרכז הנגרייה של כפר עציון, נפצע ב"שיירת העשרה", חנוכה תש"ח. ניצל כשהעמיד פני מת, פונה לטיפולים בירושלים ונשאר שם.

מאירי ראובן הי"ד: שליח הקיבוץ והתנועה לשארית הפליטה באירופה, חזר ימים אחדים לפני הקרב האחרון לגוש הנצור ונפל בו.

מרחביה אליעזר הי"ד: אחראי על מצרכי המזון במטבח כפר עציון, בתקופת המצור.

נויגר אלכסנדר הי"ד: שידר מכפר עציון לילדים בירושלים מדי יום שישי ברשת "תלם, שמיר, בעז".

פישגרונד אברהם הי"ד: מפקד בכפר עציון.

פריד יצחק: פונה לירושלים, עקב מצוקת אשתו רבקה פת, שאחיה ברוך נפל עם הל"ה.

ציגלר חיים: ניצל ב"שיירת העשרה". היה מרכז קניות בירושלים.

קנוהל דב: מזכיר הקיבוץ, נפצע בידו בקרב בכ"ה ניסן, פונה בלילה האחרון עם הפצועים למשואות יצחק, ומשם לשבי בירדן, וכך ניצל.

קרניאל שלום הי"ד: חבר מרכזי בכפר עציון, איש רוח, מדריך ומחנך. עבד בתנועת הקיבוץ הדתי, בדרכו הביתה בחנוכה תש"ח נפל ב"שיירת העשרה".

שיפמן יעקב: מסגר, נפצע ברגלו בקרב בכ"ה ניסן, פונה באוויר לתל אביב לקבלת טיפול וכך ניצל.

שנור נתן:  גזבר ומזכיר חוץ של כפר עציון.

שפריצר-פורת יוסף: אחראי בירושלים על ארגון שיירות לגוש.

 

מקומות

מנזר רטיסבון: נמצא ליד בניין הסוכנות היהודית, במרכז ירושלים, אליו פונו הנשים והילדים בתחילת המצור על גוש עציון ובו שהו חצי שנה. (המנזר נקרא ע"ש אלפונס רטיסבון, יהודי מומר, 1830.)

המנזר הגרמני בכפר עציון: לפנים ישבו בו נזירים גרמניים, מהם קנתה הק.ק.ל את הקרקעות.

ההר הרוסי והמנזר הרוסי: גבעה מערבית לכפר עציון ובראשה מנזר שחרב במהלך הקרבות והייתה בבעלות הכנסייה הרוסית הלבנה. (השטח נרכש ע"י חברת הימנותא-ק.ק.ל לאחר 1967).

"הצעת קפלן": אליעזר קפלן גזבר הסוכנות היהודית, (ושר האוצר הראשון בממשלת ישראל), הציע להוציא את בעלי המשפחות מכפר עציון, כדי שיוכלו לעבוד ולפרנס את משפחותיהם.

נווה עובדיה: בניין מרכזי בכפר עציון, שימש כספריה וחדר תרבות, וכן כבית מרגוע לסופרים דתיים (כגון : ש"י עגנון, ר' בנימין-יהושע רדלר ואחרים).

"אוכף המוכתר": אוכף בין שתי גבעות, מערבית לכפר עציון, בדרך לכפר הערבי בית אומר.

"עמק הברכה": עמק פורה, דרומית לכפר עציון.

 "וואדי פירטרום": וואדי קטן מדרום-מערב לכפר עציון, נשפך ל"עמק הברכה", גידלו בו פירטרום לתמציות.

חירבת זכריה: כפר ערבי קטנטן בדרך בין כפר עציון לעין צורים ורבדים. בתקופת המצור נכנסה אליו התגבורת וקראה לו "מצודת יהושע", ע"ש יהושע מכנס הי"ד שנפל בקרב בגוש בג' בשבט תש"ח.

חירבת סאוויר: משלט על כביש ירושלים-חברון ממזרח לגוש.

הגבעה הצהובה: גבעה שצבעה צהוב, במרכז הגוש.

ספא ובית אומר: כפרים כק"מ ממערב ומדרום לכפר עציון.

בית פאג'ר: כפר ממזרח לגוש.

ג'בע וצוריף: כפרים כ- 5 ק"מ ממערב לגוש.

(חזרה לתכן הענינים)

 

 

יומן אירועים בגוש עציון מכסלו עד אייר תש"ח;

מהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947 ועד חורבן גוש עציון במאי 1948

29.11.1947, ט"ז בכסלו תש"ח, שבת - החלטת האו"ם על הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, על  55% מהשטח בין הירדן לים. ישובי גוש עציון נמצאו בשטח שמחוץ לגבולות המדינה היהודית.

4.12.1947, כ"א בכסלו תש"ח, יום ה'תפיסת משלטים ראשונה במרחבי הגוש.

6.12.1947, כ"ג בכסלו תש"ח, שבת - תגבורת מחלקת פלמ"ח בפיקוד דני מס הגיעה לגוש.

9.12.1947, כ"ו בכסלו תש"ח, יום ג', נר שלישי של חנוכה - בכפר עציון התקיימו שתי חתונות.

11.12.1947, כ"ח בכסלו תש"ח, יום ה', נר חמישי של חנוכה - "שיירת העשרה"; 10 הרוגים, 2 פצועים, תחילת המצור.

12.12.1947, כ"ט בכסלו תש"ח, יום ו', נר שישי של חנוכה - שיירת צבא בריטי הגיעה לכפר עציון עם חללי "שיירת העשרה".

13.12.1947, ל' בכסלו תש"ח, שבת, נר שביעי של חנוכה - נתקבל מכתב עידוד מאת הרב הראשי לארץ ישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, ובו הוראה לעסוק בעבודות הביצורים ההכרחיות גם בשבת.

14.12.1947, א' בטבת תש"ח, יום א', נר שמיני של חנוכה - משה פרידריך, חבר כפר עציון, נהרג מפליטת כדור בעמדה.

5.1.1948, כ"ג בטבת תש"ח, יום ב' – יום גשום, פינוי אמהות והילדים לירושלים, בליווי הצבא הבריטי.

6.1.1948, כ"ד בטבת תש"ח, יום ג' - בכפר עציון פינו דירות עבור התגבורת המגויסת.

7.1.1948, כ"ה בטבת תש"ח, יום ד' - מזג אוויר נאה, בכפר עציון התחילו לעבוד ביער, הגיעה שיירה עם דואר, וכן עוזי נרקיס שהגיע להחליף את דני מס.

8.1.1948, כ"ו בטבת תש"ח, יום ה' - במשואות יצחק הכשירו בורות מים עתיקים לקליטת מים, קיימו סיור בעמדות, ובערב - אזכרה לחבר המשק שנהרג ב"שיירת העשרה".

9.1.1948, כ"ז בטבת תש"ח, יום ו' - הגיעה שיירה, יצחק פ' חבר כפר עציון, פונה לירושלים. אווירון ראשון נחת בגוש. בערב בכפר עציון נערכה מסיבת פרידה לדני מס.

10.1.1948, כ"ח בטבת תש"ח, שבת - מזג אוויר נאה, שתי מכוניות טקסי הגיעו בליווי בריטי, לקחו דואר, ודני מס עזב.

11.1.1948, כ"ט בטבת תש"ח, יום א' - בכפר עציון נודע על הולדת בת [דורית] לאהרונצ'יק יבנאלי.

12.1.1948, א' בשבט תש"ח, יום ב' - לגוש הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, לא הביאה דואר, עוזי נרקיס החליף את דני מס כמפקד הגוש, שיירה הותקפה בדרכה מהגוש לירושלים, אין נפגעים.

13.1.1948, ב' בשבט תש"ח, יום ג' - שיירה שנסעה מהגוש לירושלים הותקפה ליד בריכות שלמה, שני הרוגים.

14.1.1948, ג' בשבט תש"ח, יום ד' - שיירה בליווי בריטי הגיעה לגוש, הביאה 60 אנשי תגבורת למשואות יצחק, על הגוש נערכת התקפה ערבית [הגדולה ביותר עד אז על ישוב יהודי], ההתקפה נהדפת באבידות כבדות לאויב, לכוחותינו 3 הרוגים.

15.1.1948, ד' בשבט תש"ח, יום ה' - פינוי שאר האמהות, אמבולנס צבאי בריטי לן בכפר עציון,  ברבדים התקיימה הלוויית שני ההרוגים מההתקפה יום קודם.

16.1.1948, ה' בשבט תש"ח, יום ו' - מחלקת הל"ה נפלה בדרכה להגיש עזרה לגוש הנצור, הגיע אמבולנס צבאי עם דואר.

17.1.1948, ו' בשבט תש"ח, שבת - לראשונה הצניחו דואר, במשואות יצחק נערך קידוש לכבוד הניצחון בקרב ג' בשבט.

18.1.1948, ז' בשבט תש"ח, יום א' – גופות מחלקת הל"ה הובאו ע"י הצבא הבריטי לכפר עציון. בכפר עציון ביקר הקצין הבריטי הידיד, וכן אווירון שהביא ברכת עידוד ודברים טובים.

19.1.1948, ח' בשבט תש"ח, יום ב' - הורי הל"ה הגיעו להלוויה, בשיירה בליווי הצבא הבריטי.

20.1.1948, ט' בשבט תש"ח, יום ג' - בצהריים אווירון "פייפר" הצניח הספקה, אחה"צ 2 "פייפרים" נוספים הצניחו הספקה.

21.1.1948, י' בשבט תש"ח, יום ד' - מזג אוויר נאה, אמבולנס צבאי הגיע בלי דואר, אך הביא מרגרינה ונקניק, בכפר עציון שחטו לשבת 50 עופות מהלול.

22.12.1948, י"א בשבט תש"ח, יום ה' - לגוש הגיעה מכונית מירושלים.

23.12.1948, י"ב בשבט תש"ח, יום ו' - לילה גשום, ביום הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, עם הספקה, דלק ודואר.

25.1.1948, י"ד בשבט תש"ח, יום א' - הלגיון הערבי הפגיז את כפר עציון; "קונצרט" של הפגזות.

26.1.1948, ט"ו בשבט תש"ח, יום ב', ראש השנה לאילנות - הצנחת פירות, ולראשונה עיתונים יומיים ולא מלפני שבוע, בכפר עציון נטעו חורשה לזכר 51 הנופלים בהרי חברון, במשואות יצחק נטעו 1,000 עצי אורן וברוש.

27.1.1948, ט"ז בשבט תש"ח, יום ג' - מזג האוויר השתפר אך רוחות חזקות המשיכו, התחילה הכשרת המִנחת לאווירונים, הגיע אמבולנס צבאי, לקח דואר, שיירה מירושלים הגיעה עם דואר.

28.1.1948, י"ז בשבט תש"ח, יום ד' - שיירה מירושלים הגיעה עם דואר, וכן הגיע אווירון.

30.1.1948, י"ט בשבט תש"ח, יום ו' - בבריכות המים בכפר עציון כ-1,800 מ"ק, ושפע מים במעיין במשואות יצחק.

31.1.1948, כ' בשבט תש"ח, שבת - שיירה בליווי הצבא הבריטי הגיעה מירושלים.

1.2.1948, כ"א בשבט תש"ח, יום א' - שלג קל, הגיעה "הצעת קפלן" לפינוי הנשואים, כדי שיעבדו לפרנסת משפחותיהם.

2.2.1948, כ"ב בשבט תש"ח, יום ב' - מזג אוויר נאה, הגיעה שיירה עם מכונית אחת בליווי הצבא הבריטי, לא הביאה דואר.

3.2.1948, כ"ג בשבט תש"ח, יום ג' - הצנחת עיתונים, במשואות יצחק נולדה עגלה, ניקו את הבריכה במעיין, והוציאו מהמשתלה שבקיבוץ שתילי אפרסק לשתילת 20 דונם.

4.2.1948, כ"ד בשבט תש"ח, יום ד' - מזג האוויר גשום, בכפר עציון התקיים במשך 8 ימים קורס גושי בעזרה ראשונה.

5.2.1948, כ"ה בשבט תש"ח, יום ה' - מזג אוויר גשום, הגיעה שיירה מירושלים ולקחה דואר.

6.2.1948, כ"ו בשבט תש"ח, יום ו' - בוקר גשום ולאחר מכן נאה, בבריכות בכפר עציון כ-2,000 מ"ק.

7.2.1948, כ"ז בשבט תש"ח, שבת - מזג אוויר נאה, לראשונה נחת אווירון, הביא ולקח דואר.

8.2.1948, כ"ח בשבט תש"ח, יום א' - מזג אוויר גשום, הבריכות בכפר עציון מלאו כדי שלושת רבעי, הגיעה שיירה.

9.2.1948, כ"ט בשבט תש"ח, יום ב' - בלילה רוח חזקה, גשם וברד, בכפר עציון בריכה אחת מלאה, הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, בערב נערכה מסיבת פרידה לרופא ד"ר ברגמן, למשואות יצחק הגיע תגבור של קבוצה מקונגו הבלגית שהיו בקורס מדריכים בבי"ס "עיינות".

10.2.1948, ל' בשבט תש"ח, יום ג' - מזג האוויר גשום וסוער, הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, הביאו ולקחו דואר, רוב הפרות פונו מכפר עציון, בליווי בריטי, לקבוצת יבנה, יחד עם הרפתן יצחק ורדי.

11.2.1948, א' באדר א' תש"ח, יום ד' - הגיעה שיירה בליווי בריטי והביאה הספקה ודואר.

12.2.1948, ב' באדר א' תש"ח, יום ה' - בכפר עציון בנו על מרפסת המטבח תנור לחימום מים, וכן שבילי גישה נוחים לעמדות לאספקת תחמושת ואוכל.

13.2.1948, ג' באדר א' תש"ח, יום ו' - רוחות חזקות, בכפר עציון חסרים כ-300 מ"ק מים למילוי שתי הבריכות. אווירון נחת, רועה פרות ערבי נפצע בהתקרבו לכפר עציון. בכפר עציון שתלו בצל וצנון.

14.2.1948, ד' באדר א' תש"ח, שבת - הצניחו דואר, טיולי שבת בין הקיבוצים, בלילה סערה.

15.2.1948, ה' אדר א' תש"ח, יום א' - מזג אוויר סוער.

16.2.1948, ו' אדר א' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר סוער.

17.2.1948, ז' אדר א' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר סוער.

18.2.1948, ח' באדר א' תש"ח, יום ד' - מזג אוויר נאה, קר ורוח, הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, הביאו ולקחו דואר, לפנות ערב נחתו אווירונים עם דואר מתל אביב.

19.2.1948, ט' באדר א' תש"ח, יום ה' - מזג אוויר נאה, נחת אווירון, הביא ולקח דואר.

20.2.1948, י' באדר א' תש"ח, יום ו' - מזג אוויר נאה.

21.2.1948, י"א באדר א' תש"ח, שבת - מזג אוויר נאה, הגיעה שיירה בליווי הצבא הבריטי, בשיירה מכונית אחת, הביאה דואר שחולק בכפר עציון במוצאי שבת (בגלל השבת), הגיעה שיירה נוספת עם אספקה ו-50 איש השלמה לרבדים. לפנות ערב השמים הקדירו, נהיה קר, רוח חזקה ושלג, הוטלה צנזורה על המכתבים. במוצ"ש התקיימה אזכרה במלאת 30 לל"ה וערב טרומפלדור.

22.2.1948, י"ב באדר א' תש"ח, יום א' - מזג אוויר נאה, נשלח דואר, בכפר עציון נערך דיון על המצב עם מזכיר החוץ נתן שנור, שהגיע במיוחד מירושלים, תחת הרושם מפיצוץ בבניין הסוכנות היהודית בירושלים.

23.2.1948, י"ג באדר א' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר נאה, חריש במטע ליד הבית, דיון בכפר עציון על המצב וחנוך אחימן הממונה על הקשרים עם ההגנה מגיע לדיון, נעמי דרוזדיק מרבדים נהרגה בתאונה עם אווירון, שני פלמחניקים נהרגו בכפר עציון בייצור מוקשים.

24.2.1948, י"ד באדר א' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר נאה, בכפר עציון נערכה שיחה על המצב בהשתתפות נתן שנור וחנוך אחימן.

25.2.1948, ט"ו באדר א' תש"ח, יום ד' - מזג אוויר נאה, בכפר עציון המשך דיון על המצב, עם חנוך ונתן.

26.2.1948, ט"ז באדר א' תש"ח, יום ה' - ביום מזג אוויר נאה, המשך הדיון בכפר עציון, לילה גשום.

27.2.1948, י"ז באדר א' תש"ח, יום ו' - מזג אוויר גשום.

28.2.1948, י"ח באדר א' תש"ח, שבת - ביום מזג אוויר נאה, בלילה יורד שלג, בערב הרצאה של חנוך: "בין מזרח למערב", במשואות יצחק, מרצה חנוך אחה"צ על מצב יהדות אירופה.

1.3.1948, כ' באדר א' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר נאה, הגיע דואר.

2.3.1948, כ"א באדר א' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר נאה, הגיע דואר, ישיבת מחסנאים גושית.

3.3.1948, כ"ב באדר א' תש"ח, יום ד' - הגיע דואר.

4.3.1948, כ"ג באדר א' תש"ח, יום ה' - בבוקר ירד שלג קל, נחת אווירון עם דואר ועם מיכאל חזני [הממונה על ההתיישבות בתנועת "הפועל המזרחי", לימים שר בממשלות ישראל], ב-3.00 בצהריים שיחה על המצב עם חנוך וחזני.

5.3.1948, כ"ד באדר א' תש"ח, יום ו' - מזג אוויר גשום. חזני נסע בעגלה עם חנוך, יעקב אלטמן, העגלון דוד טייטלבוים, לעין צורים ולרבדים כדי לעדכנם במצב.

6.3.1948, כ"ה באדר א' תש"ח, שבת - מזג אוויר גשום.

7.3.1948, כ"ו באדר א' תש"ח, יום א' - מזג אוויר נאה, גשם וברד לסירוגין. במשואות יצחק מתחילים 5 ימי לימוד לעולים חדשים.

8.3.1948, כ"ז באדר א' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר גשום.

9.3.1948, כ"ח באדר א' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר גשום. בכפר עציון נודע על הולדת בן [שילה] לעקיבא גלנדואר [לקח שבוע בדיוק מלידתי עד לקבלת ההודעה אצל אבי]. בעין צורים חברי כפר עציון מעבירים שעורים: יוסף דמסט במדעי הטבע ויהושע לוינוביץ ב"משנה תורה" לרמב"ם.

10.3.1948, כ"ט באדר א' תש"ח, יום ד' - מזג אוויר גשום, שתי הבריכות בכפר עציון מלאות, ס"ה ירדו כ-400 מ"מ גשם.

11.3.1948, ל' באדר א' תש"ח, יום ה' - מזג אוויר חם ונאה, מוקם מחסן אספקה גושי.

12.3.1948, א' באדר ב' תש"ח, יום ו' - מזג אוויר נאה, אווירון נחת, הביא ולקח דואר, מיכאל חזני  טס באווירון לתל אביב.

13.3.1948, ב' באדר ב' תש"ח, שבת - אווירון הביא ולקח דואר, חנוך אחימן טס באווירון לתל אביב.

14.3.1948, ג' אדר ב' תש"ח, יום א' - מזג אוויר גשום, בכפר עציון התפרסמה הודעה לשלוח מכתבים לנשים בירושלים, מיכאל חזני שלח תזכיר מפורט מהתרשמותו והצרכים הכלכליים הדחופים, ליוסף וויץ מנהל המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית.

15.3.1948, ד' באדר ב' תש"ח, יום ב' - בבוקר ירד שלג שנמס מיד, הגיע דואר.

16.3.1948, ה' באדר ב' תש"ח, יום ג' - כ-40 ס"מ שלג. בלילה בהיר וקר.

17.3.1948, ו' באדר ב' תש"ח, יום ד' - ירד גשם, עד כה ירדו 480 מ"מ.

18.3.1948, ז' באדר ב' תש"ח, יום ה' - מזג אוויר בהיר וקר עם רוחות, הצניחו דואר, אחה"צ נערמו כ-50 ס"מ שלג, וס"ה כ-500 מ"מ גשם, במשואות יצחק מגדילים את גן הירק לצריכה עצמית, בבריכת המעיין 500 מ"ק מים.

19.3.1948, ח' באדר ב' תש"ח, יום ו' - מזג האוויר השתפר, בכפר עציון הרפת הניבה 90 ליטר חלב ביום, בלול יש ביצים בשפע, בערב התקיים "עיתון בע"פ".

20.3.1948, ט' באדר ב' תש"ח, שבת - הצניחו דואר, בכפר עציון הדואר חולק במוצ"ש בגלל השבת, בכפר עציון וועדת חברים מחלקת במוצ"ש 1 לא"י לכל חבר על חשבון תקציבו.

21.3.1948, י' באדר ב' תש"ח, יום א' - מזג אוויר נאה, נחת אווירון עם כמה לוחמי תגבורת מוטסת, מוש [משה זילברשמיט] החליף את עוזי נרקיס.

22.3.1948, י"א באדר ב' תש"ח, יום ב' - חמסין קל, בכפר עציון אפו "אוזני המן" לילדים בירושלים.

23.3.1948, י"ב באדר ב' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר נאה.

24.3.1948, י"ג באדר ב' תש"ח, יום ד' - צום תענית אסתר.

25.3.1948, י"ד באדר ב' תש"ח, יום ה', פורים - בכפר עציון ובמשואות יצחק התקיים נשף פורים.

26.3.1948, ט"ו באדר ב' תש"ח, יום ו', שושן פורים - תגבורת הסטודנטים עזבה את משואות יצחק וחזרה לירושלים.

27.3.1948, ט"ז באדר ב' תש"ח, שבת - מזג אוויר נאה, שיירת נבי-דניאל הותקפה בדרכה חזרה לירושלים, שלושה ניצולים וכמה נהגים על כלי רכבם מצליחים לחזור לגוש, הגיע דואר, התגבורת  במשואות יצחק התחלפה.

28.3.1948, י"ז באדר ב', תש"ח, יום א' - מזג אוויר נאה, שרידי שיירת נבי-דניאל חולצו ע"י הבריטים לירושלים, 15 הרוגים, וכ-40 פצועים, הגיע דואר.

29.31948, י"ח באדר ב' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר חורפי, ערפל, גשם ובוץ.

30.3.1948, י"ט באדר ב' תש"ח, יום ג' - מזג אוויר חורפי, גשם ובוץ.

31.3.1948, כ' באדר ב' תש"ח, יום ד' - מזג אוויר סוער, בכפר עציון שחטו את הפר שנפצע והוחזר משיירת נבי-דניאל.

1.4.1948, כ"א באדר ב' תש"ח, יום ה' - מזג אוויר סגרירי, הצניחו דואר.

2.4.1948, כ"ב באדר ב' תש"ח, יום ו' - הצניחו דואר.

3.4.1948, כ"ג באדר ב' תש"ח, שבת - מזג אוויר גשום, ס"ה 552 מ"מ גשם. התקפה על שיירה ערבית.

4.4.1948, כ"ד באדר ב' תש"ח, יום א' - מזג אוויר גשום, הגיעה שיירה מירושלים לגוש, בכפר עציון נערך נשף לעולים החדשים.

5.5.1948, כ"ה באדר ב' תש"ח, יום ב' - מזג אוויר נאה, בכפר עציון נערכה קבלת פנים לתגבורת.

6.4.1948, כ"ו באדר ב' תש"ח, יום ג' - גשמים קלים.

7-8.4.1948, כ"ז-כ"ח באדר ב' תש"ח, ימים ד' וה' - חמסין.

9.4.1948, כ"ט באדר ב' תש"ח, יום ו' - חמסין, הגיע דואר, חברי כפר עציון קיבלו חיסון נגד טיפוס ואבעבועות.

10.4.1948 א' בניסן תש"ח, שבת - מזג אוויר קריר, הגיע דואר, בכפר עציון נודע על הולדת בת [ציונה] לאברהם פישגרונד.

11.4.1948, ב' בניסן תש"ח, יום א' - הגיע דואר.

12.4.1948, ג' בניסן תש"ח, יום ב' - יום קרב, אווירון יהודי בשמי הגוש, אחה"צ נחת אווירון והביא דואר.

13.4.1948, ד' בניסן תש"ח, יום ג' - בבוקר טפטופי גשם אח"כ נאה, הצניחו עיתונים.

14.4.1948, ה' בניסן תש"ח, יום ד' - הצניחו דואר. בראשית ניסן הותקפה שיירה ערבית, למחרת פוצץ מעביר מים והופלו מס' עמודי טלפון, והוקם מחסום על הכביש למניעת מעבר שיירות ערביות.

15.4.1948, ו' בניסן תש"ח, יום ה' - הלגיון הערבי הטריד בירי רובים ותותחים כדי למנוע חסימת כביש ירושלים-חברון.

16.4.1948, ז' בניסן תש"ח, יום ו' - נחת אווירון והביא דואר.

17.4.1948, ח' בניסן תש"ח, שבת - במשואות יצחק אין חשמל למשך שבועיים, משפצים את הגנראטור.

18.4.1948, ט' בניסן תש"ח, יום א' - נחת אווירון עם דואר, הצניחו גרבי צמר וסוודרים, בכפר עציון התחילו במטבח ניקיונות לפסח. בשלושת הימים הקרובים הצניחו תחמושת.

19.4.1948, י' בניסן תש"ח, יום ב' - מזג אוויר נאה, הגיע דואר, בכפר עציון חרשו באיחור במטע בגלל מחסור באנשים.

20.4.1948, י"א בניסן תש"ח, יום ג' - מזג אוויר נאה, נחת אווירון, הביא ולקח דואר.

21.4.1948, י"ב בניסן תש"ח, יום ד' - רוחות חזקות, נחת אווירון, הביא דואר ומצות שמורות לפסח.

22.4.1948, י"ג בניסן תש"ח, יום ה' - רוחות חזקות וטפטופי גשם.

23.4.1948, י"ד בניסן תש"ח, יום ו', ערב פסח - ליל סדר במשקים, תגבורת הסטודנטים מ"מצודת יהושע" (חירבת זכריה) חגגו ברבדים. במשואות יצחק התפרסם עיתון קיר.

20.4.1948, ט"ו בניסן תש"ח, שבת - חג הפסח.

25.4.1948, ט"ז בניסן תש"ח, יום א', א' חול המועד -  ראובן מאירי, שהיה שליח לשארית הפליטה באירופה, חזר לכפר עציון בטיסה מתל אביב [מאוחר יותר נספה במערכה].

28-29.4.1948, י"ט-כ' בניסן תש"ח, ימים ד'', ד'' חול המועד - נחת אווירון והביא דואר.

30.4.1948, כ"א בניסן תש"ח, יום ו', שביעי של חג הפסח - הצניחו דואר.

1.5.1948, כ"ב בניסן תש"ח, שבת - מזג אוויר חם ונאה, הותקפה שיירה ערבית, נחת אווירון הביא ולקח דואר, חברי רבדים לא יצאו לעבודות ביצורים עקב "קדושת חג הפועלים ה-1 במאי".

2.5.1948, כ"ג בניסן תש"ח, יום א' - בבוקר טפטוף קל ואח"כ נאה, הגיע דואר.

3.5.1948, כ"ד בניסן תש"ח, יום ב' - מזג אוויר חם בימים ובלילות, נחת אווירון הביא ולקח דואר.

4.5.1948, כ"ה בניסן תש"ח, יום ג' - חמסין קל, התגבורת לחמה בהר הרוסי, לכוחותינו 12 הרוגים, לערבים נפגעים רבים. אחה"צ הגיעה שיירה.

5.5.1948, כ"ו בניסן תש"ח, יום ד' - הגיע  דואר, בכפר עציון שחטו פרה שנפצעה יום קודם בהתקפה.

8.5.1948, כ"ט בניסן תש"ח, שבת - בכל קיבוצי הגוש התבצרו עקב ההתקפה בכ"ה בניסן.

12.5.1948, ג' באייר תש"ח, יום ד' - הקרב האחרון, 24 הרוגים, בלילה הועברו הפצועים מכפר עציון למשואות יצחק.

13.5.1948, ד' באייר תש"ח, יום ה' - הקרב האחרון, לאחר הכניעה טבח במגיני כפר עציון, כ-120 הרוגים.

14.5.1948, ה' באייר תש"ח, יום ו' - מגיני משואות יצחק, עין צורים ורבדים, נכנעו והלכו לשבי בירדן למשך 9 חודשים, הישובים נבזזו ונהרסו עד היסוד.

בתל אביב הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל. 

למחרת פרצו צבאות ערב למדינת ישראל; חורבן ואבל, תקומה ושמחה, חברו יחדיו.

 

הערות:

לכל העובדות יש סימוכין במכתבים.

עד כ"ו באדר ב' תש"ח, 6.4.1948, נִמנו 31 הצנחות. יתכן שהגיעו שיירות ואווירונים נוספים, אך הם אינם מתועדים.

האמבולנס הצבאי הבריטי המופיע בשבועות הראשונים של המצור הוא אמבולנס צבאי בו נהגו שני חיילים בריטים [שנקראו בפי חברי כפר עציון ה"ג'וקרים"] להבריח בג'ריקנים כמות קטנות של דלק תמורת בצע כסף.

(חזרה לתכן הענינים) 

 


שמחת כ"ט בנובמבר

כסלו, כפר עציון

     גסנר אברהם

- ראשית כל בנוגע לשמחתנו על המדינה העברית העתידה לקום, קיבוצנו נמצא בסביבה ערבית ולפי תכנית החלוקה לא ישתייך למדינה העברית, אך בהישמע אצלנו במוצש"ק בשעת חצות, הבשורה על אישור תכנית החלוקה והקמת המדינה שתינו לחיים ורקדנו, בכל הארץ שמחו ורקדו. איני יחידי בשמחה זו. זוהי חובתו של כל יהודי הנמצא בארץ.

 

ויסמן יוסף

- את מכתבי זה אני פותח בשתי ברכות. ברכה על הטובה וברכה על הרעה, כדי לקיים את המאמר: "אם חסד אשירה ואם משפט אשירה". אני מברך שהחיינו על הנס הגדול על החלטת האו"ם להקמת מדינה עברית ואין בפי מילים לתאר בפניכם את ההתרגשות והתלהבות השמחה שהייתה אצלנו, ימי השמחה עברו אצלנו כמו בכל הישובים היהודיים. קולות ששון ושמחה נישאו מכפר עציון על כל הרי יהודה האדירים, השירה והתרגשות השמחה והריקודים החמים אי אפשר לי לתאר במילים, בפרט להעלותם על הנייר הזה. שמחה כזאת עוד לא ראיתי ולא השתתפתי מיום היותי לאיש.

- נעלה את שמחתנו "במדינה העברית" מעל לראשינו. אל דאגה! השמש מתחילה לזרוח לניצחוננו.  

 

נויגר הדסה

– [כותבת לאחיה] סוף סוף אפשר כבר להתיישב ולכתוב, עד עכשיו הסתובבו האנשים כמו שיכורים,  במוצ"ש לא ישן אצלנו איש כל הלילה. אחרי שגמרו לרקוד אצלנו הלכו לקיבוצים השכנים, סידרו מדורות ותהלוכות והשתובבו כל הלילה. לא ידעו איך להביע את השמחה ובערים נהיו דברים!

 

קורצטג צפורה

- עבר שבוע ימים מאז ישבנו ליד הרדיו וחיכינו בלי לנשום מה שימסרו ... התעייפנו והלכנו לישון. פתאום בחצות הלילה שומעים צלצול וצעקות: "מדינה יהודית". יצאנו כולנו. בחדר האוכל מהפכה, רוקדים בפיז'מות, שותים יין ובכל פינה שומעים מזל טוב, רוקדים עד אור הבוקר, הכל ביחד לא מגיע להכרתו של בן-אדם. קשה להאמין שזכינו לזמנים כאלה שקמה מדינה יהודית, אחרי אלפיים שנות נדידה – תחייה ... הדמעות זולגות מאליהן מרוב התרגשות ... אומנם זה עלה לנו כבר הרבה קורבנות ... הלוא נתנו כבר כל כך הרבה קורבנות על מזבחות זרים ... ההשגחה העליונה רצתה שניתן קורבנות על מזבח שלנו.

 

רוזן שלמה 

- [כותב לאחיו] מזל טוב! מזל טוב! המדינה היהודית נולדה. גדולה השמחה היום בעם היהודי. זה דבר פלאי ונדיר, כל היהודים מאוחדים בשמחה הזו. שמחים חסידים ומתנגדים, ציונים ואגודה, ואפילו קומוניסטים. כל אחד שותף לשמחה הגדולה. קרה לנו נס וגם רוסיה העמידה עצמה להיות מגן לנו. כל שונאי ציון נהיו ידידינו, אפילו החייל האנגלי, שבמשך השנים האחרונות היה השליח של אשמדאי, נהיה ידידנו ושותה אתנו "לחיים". ילדים יהודים קטנים תימנים שחורימצ'יקים וייעקל'ך בלונדינים כולם רכבו על הטנקים הבריטים אשר ברחובות ירושלים עם שירה ושמחה, עם כל מיני כלי נשק. דגלים יהודיים כחול-לבן. לילה ההיסטורי של ההחלטה בלייק סקסס. במוצאי שבת אחרי חצות אנשים יצאו בפיז'מות ורקדו ברחובות בעיר ובכפר. אני באותו לילה ישבתי אצל חברי בן-ציון בחדרו, והקשבנו ברדיו להודעה. שמענו ישר מהישיבה בארה"ב, ושמענו את ההצבעה של כל נציג בשעה הגורלית הזו. נפלנו אחד אל השני והתנשקנו ובכינו מרוב שמחה. למה רק אנחנו זכינו לחיות ברגע ההיסטורי הזה והורינו היקרים, אחיות ואחים, חברים וקרובים, הם בקברים לא ידועים?! נשמותיהם הקדושות עלו השמימה שעה לפני הגאולה. גם אצלנו השמחה לא מלאה. אזורנו עם ארבעה ישובים צעירים (כפר עציון, משואות יצחק ועין צורים של "הפועל המזרחי", ורבדים של "השומר הצעיר") נמצאים בשטח המדינה הערבית.

(חזרה לתכן הענינים)

 

 

 


הניתוק - מוקדש לאמהות

מורגשת אצל כל אחד בדידות וגעגועים למשפחות, צריך להתגבר ולהתאושש וד' יעזור לנו להגיע לימים טובים. ארזי שמואל, כפר עציון.

מה שנכתב בנפש יש בו מהנפש. שאול רז, כפר עציון

טבת, כפר עציון

ארזי שמואל

- נקווה שהסיוט הזה יעבור ונזכה לימים טובים יותר. קשה לא לראות את כולכם כל ערב, אחרי העבודה ישנו שעמום גדול וגעגועים, אבל מה לעשות? זהו גורלנו והלוואי שרק נעבור בשלום.

 

ארום מרדכי 

- לא השתנה דבר חוץ מהעדרכן מהמקום, מה שמובן מורגש מאוד, אף שלאמתו של דבר עוד לא הטביע את חותמו על האנשים, כי סוף סוף לא עברו רק יום וחצי.

- אודה ולא אבוש שהשבוע הפרידה והניתוק מעיקים והתחלתי להתגעגע ולחשוב על לוּ, אילו, כמה טוב ויפה היה, אבל שטויות, ייקח קצת זמן, אין בכך כלום. מוכרחים להשלים ובאומץ לדברים שהזמן גרמם.

 

ארליך ישעיהו

- אשלח ארג-תכלת להחצאית. שלחי ממתקים, נעים לקבל מתנה. שפסלה היקרה, אל תדאגי, הכל בסדר, רק את חסרה, שפסלה מיין טייערס [יקירתי].

- שפסלי אהובתי! יחיאל רוזנפלד מפתח תמונות. שפסלה! הצטלמי, לא חבל הכסף! אשמח בתמונתך. שפסלה שלי! מה אחרי הלידה? תישארי בירושלים? הלוואי שאבקרך! שפסלה חביבתי! זו שאלה מכאיבה, איני יודע פתרון, נפשי משתוקקת לראותך. אני מאושר כשאת בחלומי. כתבי בתכיפות.

 

גלנדואר עקיבא 

- [אימי הייתה בירושלים לרגל מחלת אחי וכבר נשארה שם בזמן המצור] נסעו הילדים וחלק מהאמהות, היתר ייסעו בשיירה הבאה. אשריך שלא נסעת, מה שהיה? כמו משוגעים! כל אחד רצה להיות הראשון על האוטו ודווקא על המשוריין והצעקות שעשו, נסעו כדגים מלוחים בחבית. הגברים כבצל, הראש באדמה, אבל יתרגלו, כמו שאומרים: אם מתרגלים לצרות - חיים אִתם בשלום.

- אהבתי לשבת בחדר האוכל, אפילו יחידי, הרגשתי אז שלווה נפשית וחמימות, מיום שני פשוט קר לנשמה, ואני נמנע מלהיכנס שמה. חלמתי שחזרתם הביתה. בחדר אין מי שיעשה אי סדר.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- בימים ראשונים ישנה ההפתעה של החלל שנוצר, אבל יש עוד כוח להתגבר על מצבי רוח. אני חושב שההרגשה של האבא תתחיל לפעול בעוד זמן ממושך ואז באמת יתחיל המבחן.

- למצב רוחכן? קבלו כטבעי, כך במלחמה, אין לשנות זאת. אשלח אלבומים. אני טרוד ויגע.

- אני מעסיק מחשבותיי כשאני מצפה לידיעות: מה הרגשתכן שעזבתם את הסכנה שבכפר עציון? כאן אומרים: "אך, טוב שהצלחנו בהוצאת הילדים למקום בטוח", תתגברו על החסרונות הכלכליים אצלכם שיותר קשים מבכפר עציון? פה יש חלב וביצים ושמענו שבעיר אין להשיג, זה משפיע על תפריט הפעוטים? נגרם סבל מהקור? איך רוחמה'לה במצב רוח? איך השפיעה ההעברה והשינוי? היא תתרגל שמספיק לשחק עם אמא ולא תרגיש באי-נורמאליות שאבא לא בקרבתה; אצלכן מורגש החילוף יותר מאצלנו, אנו חיים בנוחיות ואצלכן חסרה נוחיות, מה שאתן מרגישות לא נעים, אבל זה ישכח, האמא שומעת צחוק ושובבות ומשחקת עם הילדים, ולנו זה חסר.

 

גרנק שלום

– בגדי עבודה עדיין לא החלפתי, אם תהיה מקלחת אחליף. יותר מכתבים לא כתבתי, פשוט לא מסוגל (אין לי ראש), שכתיבתך תתמיד ותכתבי הרבה, שערי מה עבורי מכתב כעת ממך ומהילדים. מפריע לי הכול וכולם. רותי מתגעגעת? איך מתנהגת? מה אומרת לכל זה ואיך קולטת? מה אומרת ליריות ששומעים? מזכירה את כפר עציון? את רואה את יעקב'לה הרבה? מתי יצטרף אליכם? [שוּכן תחילה בבית ויצ"ו ולא במנזר רטסבון] כתבי ושלחי מכתבים דרך לתל אביב, בירושלים לא הוציאו דואר שבועות אחדים. אל תקמצי בגרוש, קני לכם מה שמתאים. איך מושפעים היחסים ביניכן ועל הילדים? מתקרבת שבת ראשונה בלעדיכם, היה קשה אחרי נסיעתכם. מה שלום כולם? איך הבחורות? איך בכלל נראה בירושלים?

- אני מתגעגע לחבק לרגע חזק ולנשק, ריק לי (משעמם) כשאיני שומר אני מתהלך כשיכור, וכותב מכתב. שאלתי עליך, לא ידעו לענות. תודה על הבטרייה. לא הגיעו מכתבים, אני מנותק מהעולם. כל מכתב על הילדים - עולם ומלואו, הוא גורם נחת. אצלי, שממה בחדר ובלב, החיים משעממים וחסרי תוחלת. אחרי עזיבת האמהות מתחילים לחוש בחיי כלב עצובים ואפורים. אני הורג את הזמן. כל יומיים מ-5.00-8.00 או מ-8.00-11.00 אני בשמירה, ובייתר אני ישן או קורא עיתונים, בקושי יש זמן לכתיבת מכתב. הכי טוב לגור לבדי, טוב לי עם פינת בתנו רותי, אין סבלנות לדייר משנה.

- כל הזמן אתם לעיניי. בשבת התפקעתי מגעגועים, רותי הייתה חייבת להשתתף בהבדלה ולומר שבוע טוב. ילד זה ילד. וודאי הכל שכחה ויעקב'לה לא יכיר אותי. בקשר אלי היי שקטה בכל המובנים.

- אני צמא לידיעות, נושק לכם חזק. מוכרחים להחזיק וה' יעזור. שמרי עליכם ואל תחשבי עלינו. עודדי במכתביך וברשמים מחייכם. אהובים, אני במצב רוח טוב ומקווה לימים טובים.

- קשה לעודדכן, צריך להיות הפוך, אתן מתרגשות ועצבניות מאיתנו. הסיבה שאתן מרוחקות ודמיונכן עובד יותר מהיגיון, זה מוסיף צער וצרות, התרופפות הבריאות, העצבים ודאגה.

- הרגיז תיאורך על הלכלוך בחדר ו-12 מיטות, רעש והמולה [במנזר רטיסבון], צריך ניקיון, שקט ומנוחה, כשעצבניים קשה לנוח, זה צו קדוש. תודה על הקוניאק, לא גמרתי את היין שפתחתי בהיותך, לא הצטרכת להוציא כסף, אולם בעד הזיכרון והרצון תודה רבה. את דואגת לי ולא פעם חשבתי שחס וחלילה שלא יקרה בירושלים במרכז העיר איזה אסון ושהשם ישמור אתכם מכל צרה ופגע.

- לך יותר קשה מבחינה פיסית ועצבים, אך טובה ההתאמצות למען הילדים הנותנים עניין. לי קל, איני סובל מרעש, שקט בחדר ובסביבה, אבל ריק בנשמה ולכן בחיבה קבלי רעש וצרות מהילדים, זכרי את עצמך, והשגיחי בריאותך, היי חזקה ברוח ובגוף. דאגי לשלומכם. כאן אין חדש, אבל מה ילד יום?

 

דמסט יוסף 

- עמדתי בעמדה בשמירה התורנית והמסייר הביא את הידיעה שהגעתם בשלום ירושלימה. ב"ה שהעיקר עבר בשלום. שרה'צקה זכרי תמיד שאת לא יחידה עם יצחק וכי יש לדאוג לכל הילדים ולכל האמהות והשפיעי גם על שאר האמהות שתעמודנה יפה במבחן. אשמח מאד אם אשמע שאת נוטלת עליך תפקידים ארגוניים במקום ועוזרת על ידי זה להסדר העניינים.

- שלום לך, ליל מנוחה, תשני טוב. כדי להצחיקך אני עושה עכשיו את אחת העוויות שלי ואת צחקי חה, חה, חה.                                                                                            

 

הולנדר שמעון

- כשנסעתם חשבתי שאהיה "גיבור", אחיה בבדידות, לא אצטרך חברה ולא חבר לחדר, בקיצור אני מוכרח לצאת מהחדר. הגיעה ידיעה שנולדה לאהרונצ'יק בת [דורית], החברה נהנים מהסנסציה.

- בסוף אני עוד פעם אדגיש שבהחלט אין לך מה לדאוג בקשר לדברים, הכל יבוא על מקומו בסדר גמור.

 

הילר רחל

– [כותבת לחברה] האמהות והילדים פונו, עצוב, בכל צעד מורגש חסרונם, חוסר צעקותיהם וכו', כעת מרוצים, יודעים שהם יושבים לבטח.

 

טיילבויים דוד

- פעם ראשונה שאני כותב לך, בדרך כלל זה דבר רגיל, אבל בזמן הזה זה יותר מהרגיל. עד שנסעת חשבתי ולא האמנתי שתיסעי, ורק כשהמכוניות זזו הרגשתי שמשהו רציני מתרחש. לא ידעתי בהתחלה לאן ללכת, וככל אחד נכנסתי לחדר האוכל, אבל כמה זמן אפשר לשבת שם? תאמיני לי שלא יכולתי ללכת לחדר, ידעתי בטוח שלא תהיי שמה ולא תחבקיני ולא תנשקיני, לא התלבשתי אחרי העבודה ולא התרחצתי, הכל היה משעמם, ואיני יודע איך יהיה הלאה? במשך היום היה איכשהו, העבודה משכיחה את המחשבות, בערב זה לא נעים לבד בחדר ולא לשמוע איך שאת מבקשת שאספר "משהו", אבל היכן את והיכן אני? כתבי תיכף איך עברה הנסיעה איך הסתדרתם? הגיעו זמנים שלא חשבנו שיגיעו, ממש מלחמה, שבעלים עוזבים את הנשים ויוצאים מעבר לים לחזית, אצלנו החזית קרובה, כי כל הארץ לנו חזית, ואת קרובה יותר. נקווה שהתקופה תעבור מהר ונתראה בשלום בקרוב.

 

טילמן צבי

- [כותב לאחיו] הקושי העיקרי - הניתוק, אבל גמרנו אומר להמשיך את המפעל שהתחלנו, כך גורלנו.

 

כץ יצחק

– [כותב למשפחתו] הדבר הקשה ביותר הוא הניתוק מן העולם. ידיעות אנו מקבלים מרדיו ירושלים וזה פשוט מעט. את העיתונים מקבלים רק אחרי שבוע ואז רק רואים מה שהתרחש בארץ. הייתי מוכן לעמוד עוד שלוש שעות שמירה בעד נשיקה אחת לעמוס. קשה מאוד המעבר, הכי קשה הניתוק.

- [כותב למשפחתו] מה עם הילדים? עמוס עשה עסק, במקום אבא קיבל סבא עם סוכריות. אצלנו כרגיל. חסר רק הרעש של הילדים. יותר מדי שקט.

 

לוינוביץ יהושע

- הודיעו שהגעתם לירושלים, אמרו שהייתה צפיפות איומה. עצב השתרר לאחר יציאתכם, כה עצוב וגעגוע בלב. איני רגיש, אבל לא מצאתי לעצמי מקום, לא יכולתי לקרוא, לכתוב, לישון. אני כמאובן. עם הזמן נתרגל לחיים אלה רק שלא נופרד לזמן רב. כאן רגוע ושקט רק זבובים מזמזמים יום ולילה, שותלים ביער. זה מכתבי הראשון אליך ב-15 שנה לא נפרדנו לזמן כה רב.

- אצלנו שקט ורגוע. 50% מהיום משעמם ו-50% אני מתגעגע ... אבל מה ניתן לעשות? חייבים לעבור את התקופה הקשה, אני מאמין שהיא לא תהיה ארוכה מדי.

 

מושל מאשה

- [כותבת לקרובים] באחרונה נותקנו מיתר חלקי הארץ, רק לעיתים רחוקות באה שיירה וכל מכתב שמתקבל יקר המציאות. את העיתונים מקבלים מכמה שבועות בבת אחת וקשה לעבור עליהם במהירות (משלוח דואר אחד נאבד לנו). ימים קשים הם, אך החיים ממשיכים דרכם ויש לקוות שה' ירחם ונזכה בקרוב לימים יותר טובים (אינני דיפלומט ומותר לי להיות יותר אופטימיסטית).

 

מיידז'נסקי שרה

– [כותבת לאחיה] אחרי שהילדים עזבו ונסעו הקיבוץ ריק ושקט... הילדים מוסיפים חיים ותוכן, בלעדיהם דומם ועצוב. הקשר עם העולם כל 10 ימים כשמגיעה שיירה. מחר, ב"ה, יגיעו מכוניות וייקחו דואר. עלינו לנצל את ההזדמנות, עברו הזמנים בהם שלחנו מכתבים כמה פעמים ביום. מהקיבוץ לא יוצא שום רכב. בשבוע שעבר נהרגו ונפלו הנהגים, ורכבנו הלכו בשיירה [שיירת העשרה] כך שאין כל אפשרות לנסוע גם אם רוצים, ובכן מצבנו איננו מעודד ביותר... אבל מה אפשר לעשות? אנחנו כמו על אי בודד, הדבר היחיד שמקשר אותנו עם העולם זה הרדיו... משאלתי היחידה שהמצב יירגע במהרה ושאסע אליך לכמה ימים. אין לך מושג כמה אני רוצה. אשר לי, אין מה לדאוג אני בריאה וזה חשוב.

- איני מרגישה בחופש במלוא מובן המילה, אנו מנותקים מן העולם, על אי בודד, הדבר לא מפחיד אותי, אלא שמי יודע מתי נתראה? וזה מעציב ומצער, כי לכל היתר אפשר להתרגל, במיוחד אנחנו, שעברנו כל-כך הרבה בשואה. אני מתקשה לעכל שלא נכחת בחתונתי... [נערכו יומיים לפני תחילת המצור, והזוג נספה בקרב האחרון] אך מה לעשות? כך קרה ולא ניתן לעשות כלום... אני מאמינה שהמצב יחלוף מהר ויחזור להיות רגיל והדבר הראשון אסע אליך. אולי יהיו ימים טובים ושקטים יותר ואז נתקן. מאוחר, אך לא אלך לישון עד שלא אכתוב,  כדי שהמכתב יוכן לבוא השיירה. כשאני נותנת דעתי לעובדה שהדרכים סגורות, נהיה עצוב מאוד.

 

מייד'נסקי חיים

- [כותב לגיסו] הקשר לירושלים לא כשהיה, מלווים משוריינים של הצבא/המשטרה פעם ב-10 ימים, ככה שמנותקים מהישוב, ולא יודעים מהנעשה חוץ ממה ששומעים בקול ירושלים. בטוח שיהיה טוב. שלום יקירי, ימים לא שמחים באו, אך הרי יש לנו תקווה שזה ישתנה. הדבר היחיד שנותר לנו זו התקווה, אשר שנים רבות כל-כך היא משלה אותנו, אם היה זה בשנות הרעה שהביאו עלינו הגרמנים ואם זה עכשיו, כאשר אחרי השנים הרעות סוף סוף הננו חופשיים .

 

 

 

פרנקל פרץ

– [מכנה את בנו אליעזר – בובצ'יק] אני כותב ותמונתכם על השולחן לפני, אני רוצה לדבר אליכם ולא יכול, רק במכתב, אבל מקווה שזה לא ייקח הרבה זמן. מתי אשמע את הקול שלך ושל בוביצ'ק. לי נדמה ששנה לא ראיתי אתכם. אני תמיד מבקש את יעקב א' שייתן לי לנסוע לירושלים, אבל עוד לא הייתה ישיבה. אני מאד מתגעגע, הקיבוץ ריק בלי הילדים. מה עם בובצ'יק? אכירו? אני מדמיין אותו צוחק. מה בירושלים? כמה ייקח הניתוק? כאן חושבים שלא הרבה. ליום הולדת לא אגיע, אז תקבלי ממני מזל-טוב לבבית וגם לבובצ'יק שאותו יום הוא יהיה בן חמישה חודשים.

 

קורצטג צפורה

– [כותבת לחברה] אני תקווה שהמצב ישתנה ובקרוב אכתוב מכתב מפורט ואת תכתבי ככל שזה אפשרי שאוכל להיות רגועה ואנו תקווה שאלוקים ימשיך לשמור עלינו. אני מבקשת, היי רגועה. נקווה שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר. אני כבר מדמיינת את רגעי הפגישה היפים ונוכל להיזכר בדברים הקשים העוברים עלינו כעת, על הפרידה והכל יהיה שייך לעבר.

 

רוזן שלמה

- פרידתנו הייתה בנסיבות "כמעט דרמטיות", עסקתי במשוריין של חנה'לה, ועד שהושבתי אותה במקום "מרווח" ברח האוטו שלכם מהמחנה, שם השגתי אותך, אבל... רק מאחורי הספסל. חרדתי למושב המשונה שלכם, כשאין רצפה למטה ובנסיעה כזו. ברוך ה' שהגעתם בשלום. אני מרגיש כאן טוב והכל בסדר. כאן המצב הוא לא רע, לולא הגעגועים...

 

שדיאל יהושע

- את החדר עדיין לא סידרתי, כי עדיין לא עיכלתי שאני בלי משפחה בחדר, אבל אמרתי לעצמי – כן, וזה גם מוסר לך שאשתדל לא להזניח את עצמי ואת החדר, דווקא כדי להיות ער ובלתי מדוכא מהמצב. במחנה עצוב, שקט, קר, אימה נופלת פשוט על האדם, כי לא הייתם שתפריעו לי וכמה חשקה נפשי להפרעה זאת? אבל בּלית ברירה השלמתי... מזג האוויר אביבי וצער שאינכם עמדי כדי קצת לטייל. הערב הנני חופשי משמירה תורנית, שומרים כל יום שני, על כן יש מעט זמן ואני מקדיש אותו לכם אהובי.

- אני תאב ליפת לחבקו ולנשקו, לאגור מהחמימות החמודה. מה דעתו? המבין? חבקי ונשקי בשמי בלי סוף. אתם חסרים כאבר מן החי, פרידתנו הייתה חטופה, באותו רגע קשה להרגיש מה הנני מרגיש כעת.

 

שינפלד צבי

- לי קשה מאוד, כי אני מתגעגע אליכם, אבל נקווה שיהיה טוב. שורר פה מצב רוח משונה, מצד אחד שמחים אולי שאתן והילדים נמצאים במקום קצת יותר בטוח (אמנם אי אפשר היום לדעת איפה בטוח) ומצד שני שוררת כזו ריקנות בכל מקום, שקשה לתאר את זה. אין לך מושג כמה משעמם, אני בכל זאת מקווה שלך זה קצת יותר קל, כי את יחד עם הילדים, לא חס וחלילה שאני מקנא בך, אבל נדמה לי לפעמים שהייתי מוכן ללכת יום שלם ברגל, רק כדי לראות אתכם ולתת כמה נשיקות לילדים.

- מדאיג שאת צריכה ללכת מנפתלי למרדכי ילדינו, מספרים שבירושלים ההפגזות קשות ומסוכן בחוץ.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- [כותב לחברתו, לימים אשתו] אספר מקרה לפיו תראי איך נפרדנו? ביום העברת הילדים, פגשתי את רבקה'לה ואורה ושאלתי אם גמרו לבכות?... והן ענו: "גם בכית, אבל התביישת להראות". ראו בפני את הצער לנסיעתך. תהיי חמודה, כמו עד עכשיו. שלטי בעצבים והשליטי סדר בין הנשים.

– חבר אחד אמר בדרך שחוק גם עלי, שאני אחד מה"אלמני-קש" שנשותיהם ב"גלות ירושלים". "אפשר" לראות על פניהם שהנשים אינן במקום. הגעגועים החלו כשהמכונית התרחקה מהמחנה. התנחמתי שבקרוב תוכלי לחזור ובינתיים צריך לשאת ולסבול – התפקיד קורא. אם אנו כך, תתארי לך את הסבל של המשפחות – האבות שנפרדו מילדיהם ומנשותיהם. מוכרחים להתרגל לכך ויהי מה!

 

 

 

לבבי נחום

- הייתה לנו ישיבה "קשה" בקשר להעברת הילדים לירושלים. האדם כל כך היה רוצה לעזור, ואזלת היד, כך זה היה עד העברת הילדים לירושלים ומאז כל זה גדל. היום, כאילו חלק חשוב מישותנו נמצא בירושלים והדבר מתבטא בדרכים שונות: אצל אחד בעצבנות; אצל השני בפעילות יתרה; אצל השלישי בדיכאון גמור וכדומה, אבל אין חבר שמצליח להשתחרר מהשפעתה לגמרי.

 

עין צורים

שפירא-דאובה טובה

- שבועיים לא קבלנו מכתבים ופתאום מקבלים 15–16 מכתבים, זה מעודד.

 

שבט, כפר עציון

אלטמן יעקב

– [כותב למשפחתו]  בגלל הניתוק רק פעם בשבוע/שבועיים מגיעה אלינו שיירה.

- בלי הנשים והילדים ההרגשה מוזרה, אך מתרגלים גם לכך, לאט לאט הכל נכנס למסלול הרגיל.

- טובה והילדים נמצאים כבר למעלה מחודש בירושלים, גרים ע"י הסוכנות במנזר יפה ומסודר (יש לנו מזל למנזרים) [המנזר הגרמני, המנזר הרוסי ומנזר רטיסבון]. העברנום אחרי שראינו שהתחבורה אלינו כרוכה בקשיים רבים ויש קשיים בהובלת הספקה וכו', הם הסתדרו טוב יחסית.

 

ארום מרדכי

- הכול כרגיל, חוץ מהלא רגיל, שאת עם הבנות לא נמצאות בקרבתי. מובן שקשה עלינו וגם עליכן הפרידה והניתוק של כל אחד ואחת מהכי קרובים, עם זה מוכרחים להשלים ולדעת שזה צריך לקחת זמן. עברה שבת אחת מהחיים הארעיים שממשיכים בהם.

- מדברים שאצלכם שוררת דאגה, עצבות ועצבנות, למה זה? השתדלי לא להימשך למצבי רוח ותעבירי את הזמן "כאילו מהצד" ולא להיגרר אחרי כל עניינים שאני לא יודע אפילו אודותם.

- לא לדאוג לנו, מצבנו טוב משלכם, סוף סוף אנו נמצאים בבית, וחוץ מהמצב בארץ הנכם פליטים.

 

ארזי שמואל

- מורגש מאוד חוסר הילדים והחברות, זה לא רק חסר לבעלים, אלא גם הרווקים מתאוננים, שקט יותר מדי! קשה לתאר את כפר עציון בלי אף ילד אחד. בשבת בתפילה היה שקט גמור.

- קשה לי מאוד לא לראות את כולכם. כל ערב אחרי העבודה ישנו שעמום גדול וגעגועים.

– רואים ממכתביכן שאתן דואגות לגורלנו. אין אצלנו מחסור חוץ מהמשפחות, אנו מאוד מתגעגעים. הילדים הגדולים בבי"ס? ודינה'לה וודאי גדלה? בטח לא אכירה! אבל מה לעשות?

- מרים! עצבינו מוכרחים להיות חזקים. בנוגע לצרותכן אין מה לעשות? נחכה עד יעבור זעם.

 

גלנדואר עקיבא

- אני שומר ואכתוב בפירוט. ממכתבים מנתן ש' עליכם הבנו שהבחורות עצבניות, מה שמאוד לא טוב, ודרשו שנעזוב את כ. עציון, אלו דברי הבל ושטות. אם לא תבוא שיירה אמשיך לכתוב.

 

גסנר אברהם

- [כותב להוריו] עכשיו קשה לי, כי אני שוב בודד לאחר נסיעתה של לאה. אין לי זמן וסבלנות אפילו לקרוא. אני שמח שבקרוב תהיו בארץ ותהיו קרובים אלי, אבל קשה לכתוב. אני לא יודע אם אקבל חופש, כשתהיה הזדמנות ראשונה אסע להיפגש אתכם לאחר הרבה שנות פרידה. אנא אל תרבו לדאוג לי, כי זה בין כך לא יועיל לכם ולא לי.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- עוררי ברוחמה מחשבות על אבא ואיפה הוא, זה משפיע יותר מכל דבר אחר. איך את מסתדרת? שרה'לה לא גלמודה? בחום צאי לחצר עם הילדות, אני מצטער שהמעמסה מכבידה עליך ואני לא יכול לעזור. לא ידענו ממחלות הפעוטים, גם צפורה ר' לא ידעה ממצבו של יוסי. בחודש מיציאתכן רוחמה'לה התקדמה בדיבור? צר לי שעליך לבד ללכת מרוחמה לשרה כששתיהן חולות ואני לא לידכן, אבל בעקשנותך יהיה בכוחך לעבור משברים כאלה, אף על פי שהגורל מונע לעזור לך ואת לבדך. נהיה שמחים שאנו בריאים וחיים, עובדים ומקווים לזמנים טובים.

- בשבוע ראשון ושני התגעגעתי והתעצבנתי מהחלל הריק שנוצר, החברה היקרה והילדות שכל-כך מרעננות את לב אבא, כל זה התרחק, כחודש עבר פחות עצבנות יש מהריקנות, מתאבנים במקצת, אבל משפיעה הדאגה לעתיד, ולזה מגיעים בהרגעה ושיווי-משקל נפשי. אהיה מאושר שאדע שאת שולטת במצב הרוח והולכת עם הבנות לעתיד באמונה ובעליזות שיהיה טוב. שלחי תמונה משותפת מכם!

- אני ושלמה רוזן מודים שנקלענו למקצוע [עבדו במשרד] שאין מרגישים כל-כך את המועקה שבפירוד, האנשים בשמירה עסוקים בגעגועים ובמחשבות על המשפחה שנפרדה, אבל לנו אין זמן לחשוב, רק בחדר כשנחים מרגישים צביטה בלב שחסר כל-כך הרבה, אז ממתיקים בממתקים ששלחתן.

- שלמה עובד ומרגיש מצוין ועליז ובוודאי ישלח נשיקות לאמא ולבת. אם לא יספיק לכתוב, ברור מדברי שהוא רוצה. כשאת מתארת לי את עליזותה של שרה'לה אז אני באמת נח מההתרגשות ונהנה.

- אני מודאג שחייכן במצוקה גרועה משלנו, למרות ביטחונכן הפיסי. חוששני שהמתיחות לגורלנו וחוסר פרטיות עם הילדים, גורם לחוסר טעם בחיים וזה מביא למצבי-רוח. אני משתחרר מהרגשה זו בגיבוש הכרה שכאן המצב יותר טוב מאשר לאלפים אחרים, לדוגמא: כותבת האמא של רוחמה פ' לאברהם אולי הוא יודע היכן בנה? הוא גויס ולא יודעת איפה! ההורים פונו מהבית, בין תל-אביב ויפו. בן במעצר, השני לא ידוע, השלישי בהרים ליד חברון, הבת בירושלים ולב האמא רועד ופוחד, יש שפרנסתם נפגעה, פצועים ונכים ותלושים מביתם, ואנו נהנים בטיפול אחראי וחברתי, גם סידור של הילדים והאמהות, זה נטל כלכלי והאדם לא מרגיש בזה, כאילו מובן, תקציב אחזקה זורם בלי דאגה!

- אני רוצה תמונה גם מרוחמה, אני מסתכל על שרה'לה, הדבר גורם נחת מהיופי שלה, וצחוקה בתמונה.

- לשלמה ולי אין תאווה ללקקנות, מקנאים שאנו מרתיחים תה עם פטל, יעקב קאלטמן-אלטמן [איש קר] חיפש דבר טוב ומצא אוצר גדול! טיפס ועלה על סולם ומצא בקבוקים עם "מלץ-ביר", אנו שני "לא אכפתניקעס", יש ממתקים ויין בארון, ואני בטוח שאשתמש בהם באיזה קומזיץ משותף כשניפגש.

 

גרנק שלום

- את לא מתארת כמה אני צמא למכתב. אומרים שתהיה שיירה, כדי להיות מוכן אני כותב. אני סקרן איך אתם? על השולחן תמונתכם: אתם תמיד איתי. אני חי לצילכם וזיכרונותיי אודותיכם.

- [לאחר קרב ד' שבט] אני מאוד מתגעגע, כאשר בלילה אחרי 20 שעות עמידה על המשמר חזרתי לחדר והציף אותי גל של התרגשות וגעגועים, שחשבתי שלא אוכל לשאתו, נשכבתי ב-1.00 בלילה בלי להירדם, מצפוני נקי, ואני מאושר שיצאתם לפני כל זה, יהי רצון שה' ישמור אתכם.

- "מזל טוב" שיעקב'לה בננו יושב ועומד, שמחתי, הוא בן פחות משנה וכבר השתנה, בתמונה רואים שיש לו יותר שערות והוא מבוגר ונחמד, התמונה שהוא עומד מוסיפה עידוד ותענוג, כתבי על הילדים שטויות ודברים קטנים, זה מעניין. קראתי שיעקב'לה עושה "מחה כפיים" ו"חכמות" אחרות, מדברים קטנים מורכבים חיינו ולאבא חשוב ומעניין. רותי בתנו גרמה הנאה שמזכירה אותי לעיתים, כאילו לא נמצאים חודשים וחששתי שהיא לא זוכרת אותי, טוב שאני גורם לה ולך הנאה מזמן לזמן, חבל שאפשרויותיי כל כך מוגבלות.

- תדאגו שמכתבים יגיעו באוויר, דרך ת"א , אין בזה בעיה, אף על פי כן החיים פה זורמים איכשהו.

- בכיליון עיניים אני מחכה לידיעות לשלומו של יעקב'לה, השעלת והחום? כתבי פרטים רבים עליכם.

- אני מצרף חבילה קטנה, שי לט"ו בשבט עבור רותי ויעקב'לה, יאכלו וישמחו. נשיקות רבות. אבא

- שמרתי עד 8.00. שוב חוזר טעם החיים האפור והרך. אין סבלנות לשכנים או לדבר עם אנשים בלי מטרה. אני חי בכוח האינרציה אתך ועם הילדים, בחדר הכל כמו שהיה, נקי, ומסודר. את השולחן מקשטים שני צילומים: שלך ויעקב'לה ושל רותי, אולם ריק בנשמה, אני מתגעגע לצעקות ולשירי רותי, להערותיך ולביקורי בחדר התינוקות של יעקב'לה, נקווה שלא הרבה זמן יצא לחיות בפירוד.

- ספר ואפילו חוברת אין אני קורא. יש לי תשוקה עזה לראות אתכם לפחות לכמה רגעים, לחבק אתכם ולנשק בחזקה. יש חוגים למשנה וגמרא, אבל אני לא משתתף, אין לי סבלנות אפילו לקרוא מאמר בעיתון. את הזמן הפנוי אני מנצל לכתיבת מכתבים או למנוחה ושינה.

- נדמה לי שכתבתי כבר כמה קשה לעבור את יום השבת, עד כמה גדולה הריקנות והשעמום ועד כמה אתם חסרים פה. קשה להשלים עם המחשבה שעוד הרבה שבתות תעבורנה עד שנזכה לבלות יחד. עם כל זה צריך להתגבר על הרגשות ולזכור שכך הוא צו הגורל. הימים האפורים עוברים בעצלתיים, לאט לאט, בלי עניין ותוכן. לעיתים קרובות מקבלים את העיתונים מתל-אביב וזה מעודד. תארי לך אחרי "השיירה" האחרונה [שיירת העשרה] היה מצב רוח, אבל כשהופיעו חבילות, עיתונים וכו' מתל אביב תיכף השתנה מצב הרוח לטובה. טוב שיש שמירה כל יום שני. בימים הפנויים קשה להגיע עד הערב, לו התחלתי לקרוא הייתי ממשיך, אבל קשה להתחיל. אני נורא מתגעגע אליכם יקיריי, כמה רחוק נראה הזמן שאינכם נמצאים פה וזה רק קצת למעלה מחודש, איך אפשר להמשיך? אלוהים יודע! קשה עלי הניתוק ממך והילדים, אולם מה לעשות? כך יותר טוב ובטוח. תקוותי שהפירוד הזה לא יאריך ימים ובקרוב שוב נהיה ביחד. אין לך מושג עד כמה מעיקה עלי בדידות זו, בפרט ברגעים כמו עכשיו, אני חוזר רטוב מהגשם בחוץ לחדר ריק עם ארבע קירות קרים ואדישים, חי עם זיכרונות ותקווה. אינני רגשני ולא למליצות אני מזכיר זאת, יש רגעים שעם כל רצונך להתגבר על הרגשות, אינך יכול והנך נופל במצב-רוח רגשני, יש שאני חושב עליכם בראייה מציאותית ויש שאיני מתאפק ותוקפים געגועים שקשה לעמוד בפניהם. כל מחשבותיי נתונות תמיד: בעבודה, בשמירה, בחלום – לילדינו החמודים.

 

דמסט יוסף  

- מכתבי הקודם שכתבתי ביום ה' מונח עדיין לפני והנני מצרף אותו למכתבי החדש, ואת התיישבי וקראי אותם אחד אחד, כפי שקוראים אצלנו את העיתונים שמגיעים אחרי זמנם.

- הנה עברה עלינו השבת הראשונה בריחוק מקום אבל בקרוב לבבות. שרה'צקה יקירתי. האם חסר לך משהו? היש לך זמן לקרוא? האם רוצה את שאשלח לך ספרים? אולי את רוצה שוקולד או ופלי? כתבי לי כל מה שאת רוצה ותיכף אמלא את בקשתך. כתבי לי גם על מה את חושבת וגם קצת מבקיאותך בענייני ה"בוליטיקה" ואיך את ישנה בלילות ומה הנך רואה בחלומותיך והאם הכרית שלך רטובה? ועל יצחק כתבי הרבה. תני לו נשיקות חמות, אחת ממך ושניה מאבא.

- שעה ארוכה מסתכל אני על תמונתך ועל תמונת יצחקוש המתוק, אני צוחק אליו ונדמה לי שהוא עונה לי בצחוק מעל התמונה. כתבי לי שרה כמה הוא שוקל ואיזה חכמות חדשות או תנועות חדשות ראית אצלו. אני מקוה שיצחק ממלא לך את החסר בי ושאין לך זמן להתגעגע. שרה! אני מודה לך מאוד בעד השיחות הארוכות שאת מנהלת איתי בכתב ואני מאריך אותן פי שתיים ושלוש מפני שאני קורא וחוזר וקורא.

- שרה'צקה יקירתי! אני שמח מאוד לרוח הרליגיוזית המפעמת במכתביך. מובן מאליו שבעת צרה פונה האדם אל הכוח שעומד מעליו וטוב שישאב כוח מההכרה שיש משהו מעליו. אין אני מממללי תהילים, אולם מעניין שבזמנים שלנו, כשהברומטר של מצב רוחנו עושה קפיצות גדולות פעם למעלה ופעם למטה, תמיד תמצאי בתהילים מזמור המתאים כל כך למצב, למשל מזמור פ"ג – מוסר את מצבנו בנאמנות יוצאת מהכלל מבחינה פוליטית ונפשית - קראנו אותו באזכרה בשלושים, או מזמור צ"ד הקריאוהו בשעת הקבורה, או מזמור י"ח שכבר קראת אותו ושקראנו אותו אחרי ההתקפה. זהו ספר נפלא, זהו כינורו של דוד בעל מאות מיתרים, שכל אחד ואחד מבטא מצב נפשי אחר ובשלמותו הוא ספר האמונה והרגש של העם בכל דורותיו. שרה'צקה! האם יש לכם רדיו בחדר והאם תרצי לשמוע את הפרק היומי? אם כן, נאזין יחד, מתחילים עכשיו את ספר ירמיהו.

- בעציץ הגדול שעומד בחדרנו שתלתי אספרגוס יפה והוא מתפתח והיהודי הנודד גדל יפה. יתכן שאעשה לפני הבית שלנו גינה קטנה עם פרחים.

- אתמול היה ט"ו בשבט. אני שמח שבצענו את תכנית הנטיעות, למרות שהיו אנשים שאמרו "בזמנים כאלה אין מקום לשחק". בשעה 3 אחה"צ יצאו כולם לשער הראשי לנטיעות שנעשו בשטח שע"י הכניסה. החלטנו לנטוע 51 עצים לזכר הקדושים שנפלו בהרי חברון. השטח היה חרוש ומסומן. יהושע לוינוביץ פתח את הנטיעה בתפילה מיוחדת, אח"כ נטעו בעיקר העולים החדשים. הצטלמו הרבה עם השתילים בידיים והצחוק והשמחה צלצלו כבימים רגילים. יעקב אלטמן אמר כמה מילים רציניות ואני הקראתי את מגילת הנטיעה שחוברה לפני 4 שנים ע"י שלום ז"ל.

 

מגילת הנטיעה

"בעשרים וששה בשבט, ה' אלפים תש"ד, בשנה החמישית למלחמת העולם השניה, בגמר שנה אחת לעליתנו למקום ניגשים אנו, חברי "קבוצת אברהם" של הפועל המזרחי, לנטוע עצי פרי ועצי יער בכפר עציון, לקיים את צו התורה : "כי תבאו אל הארץ ונטעתם". "לא תהו בראה, לשבת יצרה". בזמן שנחלי דם של אחינו המעונים נשפכים כמים והעולם מתבוסס בדמיו הגענו הלום כדי לבנות ולנטוע ולהכות שרשים עמוקים בהרי יהודה. כי מנטיעות אלו פתח חדש לגאולתנו ולפדות נפשנו. תלושים היינו בגולה והתלישות הייתה המחלה האיומה של עמנו בנכר. לשורשיות אנו זקוקים, לאחיזה איתנה באדמת המולדת. זאת העבודה שאנו עושים במקום הזה. העצים האלה שאנו נוטעים היום לסמל יהיו לנו. סמל דרכנו כחלוצי האומה, אות ברית עם אדמת המולדת. "כי האדם עץ השדה". השורשים העמוקים של העצים יזכירו לנו את חובתנו להיות דבוקים בעולם המעשה, בבנין, בנטיעה מעבודה. הענפים הגבוהים שיתרוממו אל על יעוררו אותנו כלפי מעלה, לדעת את קוננו ולשאוף תמיד לשלימות מוסרית ולקדושת החיים. זאת הדרך של אבותינו הקדמונים וזו דרכנו כחלוצי תורה ועבודה. מלפני אלפיים שנה היו ההרים מסביב הומים מרננת העצים ומצהלת החיים. היום הם עומדים קרחים בשממותם. עם עלייתנו לכפר עציון נשבענו: לא ננוח ולא נשקוט עד כי נגול את חרפת השממה מעל פני ההרים ועד כי נכסה אותם במעטה עצי פרי ועצי יער אשר ירננו את שירת התחייה, לקיים מה שנאמר: ואתם, הרי ישראל, ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל... ונעבדתם ונזרעתם. והרביתי עליכם אדם, כל בית ישראל כלה, ונושבו הערים והחרבות תבנינה. (יחזקאל ל"ו, 10-8".) ברוך שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".

 

במקום שמנו שלט ועליו כתוב: "חורשה לזכר הקדושים שלחמו ונפלו בהרי חברון".

על כל עץ נתלה בעתיד טבלה עם שם. שרה'צקה אני רוצה להוסיף לרשימת הספרים הדרושים לי עוד ספר אחד את מגדיר הצמחים של אייג.

- ביום ה' כ"ה שבט אי"ה ימלאו ליצחק'לה בננו ששה חדשים והוא יהיה בחור גדול בן חצי שנה, אני שולח לך ולו פרחים לכבוד המאורע. הזמן חולף מהר, נכון שרה? כבר עברה מחצית השנה מהיום המאושר שילדת בן! עכשיו עוברים לפני כבסרט כל התמונות של המאורע, הנה אני מגיע למיטתך בבית החולים אחרי הלידה ואת שוכבת ופניך משולהבות והבעת אושר בעיניך החמודות, והביקורים בבית החולים והמיצים והפירות שאני מגיש לך, ועכשיו הברית והנסיעה הביתה, והסבל הראשון בגלל הכאבים ברגל והחלמתך המהירה וההתפתחות היפה ב"ה של בננו החמוד וצחוקו הראשון והמשחקים עם הבובה, והפסקת היניקה בלילה. כבר היסטוריה שלמה ליצורון הקטנצ'יק שלנו שיגדל ויפרח כתמר.

- את ביכורי עטי בשבוע החדש הזה הנני מקדיש כמובן לך יקירתי. דרישת השלום הישירה והחמה מיצחק'לה החמוד אשר משתקף לו מבין שורותיך ושאת צחוקו העולה מדבריך אני שומע - משרה עלי רוח של שמחה. התנהגותך בקשר לעבודתך משמחת אותי מאד, לזאת שרתי אני קורא גבורה, כשאנו יודעים להתרומם מעל לקטנות, כי באמת הכדאי לחשוב על זה, מה היו הנימוקים? הנכונים הם אם לא?  הכדאי שזה ימלא את מחשבותינו? אם יש אצלכן הנהגה של ועדה? הרי לא כדאי להכביד עליה ושהיא תקבע את הסידורים הדרושים. ב"ה שאת בריאה ויכולה להביא תועלת, יהיה זה בכביסה, גם זה דבר חיוני! העיקר שלא תעשי לך מזה מצב רוח.

- כל ערב בהיכנסי למיטתי פושט אני את ידי אליך אשתי היקרה ומפטפט אליך בסגנון צ'וצ'לה מוצ'לה וכך אני נרדם, וכל פעם בהיכנסי לחדרי אני שמח מאוד שנשארתי בו, כי הוא מזכירני בכל אוירתו את ימי אתך ועם יצחק. עשי גם את כך והפרידי בין געגועים נעימים ובין עצב ומצב-רוח. קצת דמעות זה לא נורא שרתי, זה בריא נעים ומקל על הנשמה, אבל לא מצב-רוח ודיכאון. אני מבין שמצב הדירה מקשה! צפיפות היא דבר רע האם חושבים שיש סיכויים לשינוי בשטח זה? עם זאת אני מאחל לכל פליטי ישראל תנאים לא גרועים מאלו! ועכשיו מחי את דמעותיך שצצו על עינייך הכחולות והמשיכי בקריאה.

- כתבתי לך לפני ימים ספורים מכתב ארוך וממצה. אולם היום עם בוא השיירה ברצוני לחטוף אתך שׂיחונת קצרה על רגל אחת.

קודם כל:

1. מזג אויר: יורדים גשמים חזקים והבריכות מתמלאות לשמחתנו.

2. פאמיליע: שלומי טוב מאד כרגיל. אתמול בגלל הגשמים לא עבדנו ולכן למדתי כל היום והכינותי שיעור שנתתיו בערב. אני מכין שיעור בתלמוד ומשנה והלכה בכלל, לפי שיטת השאלון של נחמה. בערב למדתי הלכות זרעים עם יעקב ציטרין. כן החלטנו לקום בבוקר ב-6 וללמוד חצי שעה תלמוד.

לקטע זה של הפאמיליע שייכות השאלות מה שלומך? מה שלום יצחק ושיניו?

3. ליבע: יקירתי, אהבתי יוקדת ביתר יקוד.

4. פילוסופיע: לו היית אתי היה טוב מאוד ואני חושב שיש יסוד לתקווה שנתראה במהרה.

ובכן דיברנו על כל ארבעת הנושאים.

וכעת אני מסיים בכל טוב וחודש טוב (היום ראש חודש) ואת יודעת שמשנכנס אדר מרבין בשמחה ועל כן שמחי ונזכה לשמוח יחד עם השן הראשונה של יצחק'הלע!

- על מה נשוחח הפעם שרתי? את ארבעת הנושאים המקובלים הרי מיציתי במכתבי הקודם, נדבר אם כן על נושא חמישי – על מצב רוח: היום שורר מצב-רוח טוב בקבוצה, נתקבלו הידיעות על מפלת הערבים בטירת צבי. ראו את הערבצ'יקעס - הם מצ'פצ'פים רק עם הריבונו של עולם? או שיש להם סכסוך עם "הקיבוץ הדתי"? [שני הקיבוצים שייכים לקיבוץ הדתי] ידיעה כזאת מעודדת מאד את כולם ועניין ההתקפה נישא בפי כל.

 

הולנדר שמעון

- מה נשמע אצלך? מה שלום הילדים? איך נחמה'לי התרגלה? ומה עם העבודות?

- לבי ממש מתפלץ שאינני יכול כעת לשוחח אתך ולשחק עם הילדים. לא האמנתי בעצמי שאסבול כל כך מזה. הנה עומדת פינת הילדים עם הצעצועים מסודרת בלי שיגעו בהם. עם הקשיים חיים בבדידות ובגעגועים, אצלכם המצב קשה פי כמה מאשר אצלנו, איך בנוחיות ובסדר במדינת הבחורות? חסר נפט וגז? צלמי את הילדים. כתבי הרבה עליכם. מי עובדות בקבוצות של גדעון ונחמה? מה עבודתך ואיפה את גרה? הרדיו עומד בלי להשתמש בו, אעביר לך אותו. אני מרגיש שאני מוכרח לכתוב, כי מכביד מאד על הלב ואין עם מי לדבר. כשאני כותב נדמה לי שאני מדבר אליך. מי יודע מתי אראה שוב את הילדים האהובים עלי כל כך? ומי יודע כמה שאוכל להחזיק מעמד במצב זה? את תופרת וסורגת לילדים? אתן מבקרות בהצגה או קונצרט? מה עם רבקה המורה היא רוצה לחזור? ארזתי: מכונת תפירה, כפיות, שטיח, ווילונות, חליפה וקערה. את שולחן מכונת התפירה אשלח. אעביר [בשיירות] בכל פעם כמה דברים.

- גדעון שכח אותי? נחמה'לי וודאי אינה זוכרת, יש להצטער שבגיל הזה אפשר הרבה להשפיע על חינוכו של הילד. המצב החברתי הרע ביניכן גורם צער, בחורות לבד לא יכולות לחיות. אל תהיי גורמת לריב. בימים כאלה צריך להשתדל לוותר מה שיותר. לילדים אין לי מה לשלוח, תקני משהו ותגידי שאבא שלח, אולי יזכרו אותי יותר טוב. אני זוכר אותך ואת הילדים תמיד, אף לרגע איני חושב על משהו אחר. כרגע גמרתי לקרוא את שלושת מכתביך שקיבלתי יחד עם הדברים הטובים, קשה להביע את הרגשות שהרגשתי כשקראתי את המכתבים. האמיני לי שדמעות של גיל זלגו מעיני בראותי את "מכתבו" של גדע'לי, מאד התחשק לי לנשק לו ולכולם. אני חושב כל הזמן עליך ועל הילדים, כמו שאתם עלי, הימים חד גוניים, אחד דומה לשני. צריך לעשות משהו, מה? איני יודע, בינתיים אני מתגעגע אליך ולילדים. אין סבלנות לקרוא ולעשות משהו לעצמי. אתמול בדואר ראיתי תמונות נהדרות, שקיבל יצחק כץ, שמואל א' קיבל פעמיים ואני עוד לא זכיתי לקבל אף תמונה, אני מבקש מאד שתעשי תמונות טובות ותשלחי, לפחות זה מה שיהיה לי. אני כותב מכתב לילדים, תקריאי לגדעון, אולי יבין. האמיני לי, שברוב הימים לבי בוכה בקרבי ואינני מוצא לי מקום. תמונתו של גדעון היא די יפה.

 

ורנר משה

– [כותב לחבר] מאוד הייתי רוצה שנהיה יחד, אבל אסור לי להגיד היום שתבוא הנה. אני לא מתחרט שבאתי הנה מפני שאני מאמין בגורל. הגורל שלי רצה כך שאני אחיה פה.

 

טייטלבויים דוד

- באין מכתבים חדשים, אני חוזר וקורא במכתביך, נעים לקרוא וכל פעם אני מסתכל על תמונת אבשלום שהיא ליד תמונתנו ואני מתגעגע אליכם מאוד, ומתפלל ליום שאזכה לראותכם בריאים ושלמים, בייחוד אני נזכר בך יקירתי בערב שבת ובשבת. בערב שבת כשגמרתי להתלבש וחיכית בחדר ונתת נשיקה, והלכנו לבית הילדים לאבשלום. התלבשת לשבת, הדלקת נרות ואמרת "שבת שלום", וזה חסר לי היום, ובשבת כשהיינו לוקחים את הילד מטיילים לעץ ונהנים מאורה של השמש. חשבתי אז כמה זמן זה ימשך שנהנה מהחיים, והנה הכל פתאום, נפסק הכל, ומי יודע מתי שנזכה לשוב לחיים שקטים? יקירתי, רק לחיות בתקווה זה יחזק אותנו, וזה ייתן לנו כח להמשיך, בע"ה על אף הכל. שוב אני מסתכל בתמונה של הקטן-ציק הוא כ"כ נחמד, שאני מוכרח להסתכל מדי פעם  התמונה.

- הימים והלילות כעת יפים מאוד, רק אתם חסרים לי, אפשר היה להוציא את אבשלום ולטייל, חבל.

- יעקב ק' כבר גר בחדרי, והרבה יותר נעים לי מאשר לבד. הגעגועים אליכם מתחילים להיות יותר רציניים, וקשה להתגבר על זה. אני אסיים בתקווה להתראות בקרוב.

- הימים יפים , אבל די קרים, לו הייתם בבית אפשר כבר לטייל אחרי העבודה, וחבל שצריך רק לחשוב על זה, וזה נשאר לעת-עתה רק במחשבה. השאלה השאלת בפי כל מתי נזכה ליום הזה? כשאני חושב עליך איך שאת מרגישה בירושלים, ועל אבשלום שכל כך נקשרתי אליו, הודות לתיאורים שלך על התפתחותו, גוברים בי הגעגועים מיום ליום וקשה להתגבר עליהם, אבל מוכרחים אין ברירה, כזאת היא המציאות ואין לשנותה. אתמול היה לי קצת פנאי וסבלנות, ישבתי והסתכלתי בתיק שלך עם הברכות לחתונה ולהולדת אבשלום. מעניין לקרוא את זה עכשיו, ועוד יותר יהיה מעניין שנשב ונקרא את זה יחד ואבשלום יצעק ויקפוץ ויפריע לנו וירצה שנשחק איתו.

- את שואלת יקירתי אם החדר מסודר? למי יש ראש לזה, אבל חשבתי ביום שישי לסדר לשבת ופתאום ירד גשם כל היום ולא כדאי היה. פתאום נהיה יפה וסדרתי ושטפתי את הרצפה, מה שלא עשיתי בזמנך. אין דבר, הלוואי ונזכה כבר ליום הזה שתחזרי הביתה אז אסדר כבר את החדר ככה כמו לחג גדול.

- יקירתי תגידי לאבשלום שיאכל קצת יותר, ויהיה קצת שמן, אין דבר, הוא לא בחורה ולא צריך לשמור על הפיגורה, יקרתי אל תדאגי עוד נתראה אי"ה ועד אז היי שלום ונשיקות רבות וחמות לך ולאבשלום!

- אני מקווה שלא הרבה זמן תצטרכי לכתוב מכתבים, כי אני מקווה להתראות איתך בקרוב. את מתארת במכתבים את הניסים והנפלאות של אבשלום, ואני כל תנועה שלו מתאר בדמיוני, איך הוא קופץ, איך הוא שוכב ומשחק, והכל מעניין אותי. יוסף וונדר [חזר לכפר עציון לאחר תחילת המצור] מסר לי ד"ש מכם, ואמר שאבשלום "איז אפיינער ואט" [ילד טוב], אני חושש שכשנתראה לא אכיר אותו, "ווי האלט מען שוין דערביי"? [מתי כבר נגיע לזה?]

- השבוע חלמתי שנפגשתי אתך ועם אבשלום, את החזקת אותו על הידיים ואני לקחתי אותו והוא הלך אלי, אבל אחרי זה שאת התחלת ללכת הוא נמשך ורצה לחזור אליך והתחיל קצת לבכות.

- בשבת היה יפה מאוד, ושוב נזכרתי בך יקירתי ובאבשלום זיכרונות נעימים.

- בקבוצה זה "סעזון" [תקופה], כל דבר שאומרים צריך להביא פסוק לחיזוק הדבר, ובכלל יש מצב רוח קצת מרומם בזמן האחרון בקבוצה, וזה בריא מאוד, לא תמיד צריך להיות שקוע במחשבות עצובות וזה משפיע לרעה, להיפך, צריך לשמוח ולקוות לזמנים יותר טובים שעוד אי"ה יבואו במוקדם או במאוחר.

- כתבי יקירתי היכן אתן גרות? היכן התינוקות? איזה מרחקים ביניכן? הלוא צריך לדעת במקרה שאזדמן לירושלים שלא אצטרך לחפש אותך, נכון? "וומאן האלט גיין שוין דערביי?"

- כשאני נכנס לחדר ומסתכל אליכם וחושב כמה זמן עוד יעבור עד שנזכה להתראות אי"ה בריאים ושלמים. הימים והלילות ארוכים כמו הגלות. בשבת היה יום יפה מאוד, חשבתי לעצמי לוּ הייתם פה במקום אפשר היה להוציא את אבשלום החוצה ולטייל קצת, חבל.

- במשך השבוע החדר לא כ"כ מסודר, אבל לשבת אני עושה ניקיון יסודי ומדליק נרות-שבת.

- היינו תחת הרושם של ההתפוצצות בירושלים ואני תקווה שלא קרה לכן שום דבר, זה היה כל כך חזק ששמעו את זה אצלנו כמה חברים, תחזקנה רוחכן, עוד נשלם להן כגמולם.

 

טילמן צבי

- [כותב לאחיו] רחל וגם אני סובלים מאוד מהפירוד. אחד הדברים הקשים זהו הפירוד.

- אני מרגיש עד עכשיו די בסדר, מתגעגע רק עד מאוד הן לרחל והן למנחם והן לכל הקרובים שלי, במצב שלנו היו רוצים להיות דווקא בחוג משפחתי, אבל מה לעשות? יש להשלים.

 

יבנאלי אהרון

- חיים במצור כמו אלפי יהודים אחרים בימינו בארץ זו. כאן התחילו להאמין בניסים, כי להרבה קרו ניסים ורק אנו חיים בניסים ובחסדי שמים שוודאי לא יעזבו אותנו.

- ב"ה שהכל עבר בשלום [הלידה] ואת מרגישה טוב, נקווה שבע"ה תחלימי בקרוב לגמרי ונקווה שבע"ה ייגמר הסיוט של הימים הללו ונחזור לחיים יותר שקטים. חשבתי לשלוח צעצועים לגאולה.

 

כץ יצחק

- כדי שלא תדאגי אכתוב בחיפזון. נשיקות למתוקונים. מה בבית ההורים? להבא אכתוב יותר.

- [כותב למשפחתו] קיבלתי את מכתבכם וחבילה. תודה לכם בעד הכל. בעיקר תכתבו הרבה הרבה. שמחתי כמוכם שהילדים עברו והתפטרנו מעול ההעברה, ולעצם ההעברה, "לכל דף יש שני עמודים". מצד אחד אנו יותר חופשיים, לא מעיקה הדאגה של אספקה לילדים וגם החשש להתקפה אינו משולל יסוד, הבית ילדים עומד בחזית וכפר עציון אינו ברחוב אלנבי. לחזקים בינינו יש אמונה ותקווה שנוכל, כי הרגשת הבדידות היא איומה.

- שמחתי מאד על הסיפורים על עמוס ועל הצחוק של ירוחם הם בוודאי לא יעברו את כל הדברים האלה.

- למי יש זמן להתפנק? רוחנו לא נפלה חלילה, אבל עולה מחשבה האם נתראה ואזכה לראות אתכם? זאת מחשבה עוברת, של רגע, האדם צריך לשכוח ולהמשיך כאילו כלום ולראות  עתיד. כתבי כאחרות  כל יום, ובהזדמנות שלחי. יותר משבוע לא קיבלתי אות. אין מקום לדאגה, כי אתם ובית אבא במקום לא רע ואין חשש לפגיעה, ובלבד שלא תסתובבי ברחובות עם הילדים. איך העבודה בבית התינוקות? מתי את עם עמוס וירוחם? עמוס מתקדם? וירוחם מקבל במשקל? עם מי את גרה? ואיך היחסים? אל תבואי בחברת מעוצבנות ורואות שחורות. מתי את חוזרת הביתה? ההורים מבקרים אתכם? המצב שלכם קשה משלנו, אנחנו במקום ואין שמועות והשערות, אצלכן ההפך, אסור להיסחף בבהלה ועצבנות, המצב ימשך ויש להתרגל. מה אצלכן? מה שלום הילדים? נשיקות לעמוס'ל וירוחמ'ציק.

 

לוינוביץ יהושע

- [כותב לקרובים] רבה שמחתי למכתביכם, אך כמה קשה הבדידות, כשהאדם מתרגל לחיי משפחה, עכשיו כל מכתב מאדם קרוב הוא יקר מפז, בפרט כשמספר האנשים הקרובים כה מועט, כה מצומצם. קבלתי 3 מכתבים, ומאוד שמחתי, הדואר התעכב אבל הגיע, שמחתי ששלומכם טוב, תודה לאל.

- אני מבין אך מצערני שאינך מדווחת שהילדים חלו והיו בבידוד. אינני יכול לעזור מרחוק ואת צריכה לכתוב הכל. מה מצב בריאות הילדים? איפה הם נמצאים? איפה את גרה? במה את עובדת? העבודה קשה? טוב שקנית לילדים גרביים, תגידי להם בשמי – תתחדשו. מדאיגה עצבנות נשותינו בירושלים המתרגשות יתר על המידה, וחושבות שתשפענה על התכניות הצבאיות של עם ישראל, אפשר להבין שהייתה התרגשות גדולה ביום ההתקפה כשלא ידעו פרטים ופשטו שמועות. נקווה שה' ישמרנו באשר נפנה. איך יתפתח המצב בארץ? איש אינו יודע, אבל אילו הייתה אפשרות הייתי רוצה לנסוע לנתניה לפסח יחד אתך ועם הילדים, יש עוד חודשיים עד לפסח ויכולה עוד לבא ישועה שלמה!

- אשלח: ארונית, גרביים וחולצות. בעיר הקפידי בלבוש, את מודעת לכך?

- יש מעט זמן נורמאלי, אני מכין מכתב. במה את עובדת, גרה ונחה? הילדים מעייפים? חסר ביגוד עירוני? קבלת משהו מהמזכירים? אם נחוץ, השתמשי בכסף פרטי. שלחתי ארונית, חולצות וחצאיות, גרביים. מה עם כיסאות הילדים? אם את זקוקה לכסף - לווי ואני אחזיר. אני שומר, הפרווה – מצוינת, מחר אני חוזר לחיים האזרחיים. החברים עושים פאסון . אני מפסיק לכתוב, עלי להתכונן לשמירה.

- מעט דואר מגיע. שלחי דרך תל אביב דואר ועיתונים מדי יום באווירון. אין לי מושג איך אתן מסתדרות? היש מאבקים ומחלות? אל תתני יד למאבקים ופוליטיקה עם חברות שאינן נותנות כבוד.

- מספרים שעצבנות הנשים עוברת כל גבול, אתן סבורות שהעצבנות תשפיע על תוכניות האויב? חבל שאתן מתעסקות בכך, נס שלא הייתם בהתקפה, היי רגועה. נאמין שב"ה נחיה ונשמח עם ילדינו. אם המצב יתבהר ניסע עם הילדים לנתניה. יצחק'לה חיוור? ד"ר וולסברג מטפל בילדים? התאומים כל כך מתוקים במערכת היחסים ביניהם. אני מסיים שלום לך יקירתי ושלום לילדים. נשיקות חמות. שלכם באהבה רבה.

- מה קורה? איך את מסתדרת? והילדים? מעייפים ומציקים? טעימים הממתקים ששלחת אבל אין מספיק.

- בתיה מתחננת לקבל תמונה של ילדינו התאומים בה הם מוצצים.

- מזמן לא קבלתי מכתב. כל כך רצתי לדעת מה אצלכם? הילדים וודאי לא מכירים אותי כעבור זמן כל כך ארוך, העיקר שיהיו בריאים ותחזיקי מעמד, כך הוחלט מלמעלה. עוברים זמנים קשים, אני מאמין שיחלוף ובשמחות נספר. יש לך אחריות לילדים, אני מצטער שאני נותן לכם לעבור סבל ובדידות בלעדי. אני מתרשם שאת לא כותבת את כל הקשיים, נכון? כשנפגש תתחיל תקופה חדשה, של שביעות רצון ואושר בע"ה. כתבי  איך החברות? עם מי את מיודדת? חסר לך דבר מה? יש לך 10 גרוש, את זקוקה לכסף? יש לי הזדמנות לשלוח מכתב, אז אם כן אני אסיים.

- קיבלתי 2 מכתבים, שמחתי עם כל מילה, אילו היית יודעת כמה שמחתי היית כותבת יותר, ולעיתים יותר קרובות, נכון? אהובתי, אמת שאני לא מביע במכתבי את גודל הגעגועים, לא אכתוב על כך, יש הסברים. את חסרה לי, זה לא קשור לקומפלימנטים ורומנטיקה. מרוב געגועים קשה לי להירדם ועצוב כשאני נכנס לחדרנו ואיני מוצא אותך ואת הבובלך, אז קשה לי להתאושש ועל אחת כמה וכמה לכתוב.

 

מיידנסקי שרה

– [כותבת לאחיה] אני מבקשת שלא תדאג, בדרך כלל מרגישים אנו בטוב ולמרות הכל מאמינים שהמצב לא יארך הרבה. איכשהו נסתדר ולבסוף, בודאי יהיה טוב. אני מאמינה שהרגע יבוא במהרה. נאמר זאת ונחכה. מה לעשות? עלינו לקוות שבקרוב כל זה ייגמר. אנו מרגישים טוב ומאמינים שיהיה טוב.

- [כותבת אחיה] שלום יקירי, אין לך מושג כמה הייתי רוצה שנתראה ומי יודע כמה זמן יהיה עלי עוד לחכות לכך? אנו נחזיק מעמד, אנו נעבור את כל זה, מוכרחים לעבור את זה, שלא תדאג, יהיה בסדר. כולנו חדורים אמונה במחר טוב יותר. עם פגישתנו הקרובה אספר לך את כל הפרטים. כל-כך שקט בחדר ואני מהרהרת ומגיעה למסקנה כי לבטח יהיה לנו עוד טוב, אבל מה לעשות? אנחנו צריכים לקבל את כל זה באהבה ונקוה שנעבור את הכל בשלום עד הניצחון. משלוח מנות תקבל ממני בשנה הבאה כשהזמנים יהיו רגועים יותר.

 

מרחביה אליעזר

– רק דבר אחד ממלא את החלל שנוצר עקב זה שאתן רחוקים ממני, התקווה והשלום עבור כל מה שעובר.

- [כותב לאחיו] קצת משעמם כשאין ילדים ומתגעגעים למשפחה, אבל אין לעשות דבר, העיקר שנחזיק מעמד ויגמר בכי טוב, הלוא נזכה בקרוב לחיות במדינתנו החופשית ובלי ספק כדאי התשלום עבור הכל.

- מכביד על הלב שאתן לא בבית אולם מוכרחים להשלים, העיקר שהזמן הזה יעבור מה שיותר מהר.

- העובדה שאנחנו מופרדים מעיקה עליך ועלי לא מעט, אבל אין שום חששות כלפי העתיד, הזמן הזה יעבור מהר ונחזור זמנים תקינים.

 

 

 

פישגרונד אברהם

– אני מתאר לעצמי שאת לא מעט חושבת ורואה שחורות, אבל בכל זאת צריך תמיד לחשוב רק על הטוב והיפה, כי כך דרך האנושות, גם תוך כדי מלחמה.

- איך אומרים אצלנו: בקרוב אצלך! נזכה גם לזה בשלום. תראי!!! [הייתה בהריון עם בתה – ציונה[.

הודעתי מזל טוב וששולחים תרנגולות לילדים. מסרתי דרך נתן ד"ש. כשאני שולח ד"ש דרך נתן, זה כוּון אליך. אל תספרי לאף אחד. מה נשמע? הייתי רוצה לבקרך, אבל אין דבר, למען המולדת והיולדת! מה עם האוכל? יש בשר וירקות?

- לא קיבלתי את מכתבך בשיירה, מה נשמע אצלך? יוסף פ' סיפר עליך ושמחתי לשמוע שאת מרגישה טוב ומטיילת עם הילדים לקופת חולים. היום זה זמן כזה ששמחים עם כל ידיעה משמחת עד כמה שאפשר.

 

פרנקל פרץ

– [בובלה-אשתו יפה, בוביצ'ק-בנו אליעזר] בובלה ובוביצ'ק יקרים שלי! עמ"ש [עד מאה שנה]. רק אתמול כתבתי לך מכתב, אבל אומרים שמחר תהיה שיירה ואני לא רוצה שלא תקבלי מכתב, לכן אני כותב היום.

- אני חושב הרבה עליכם וזה לא טוב, אבל אני מוכרח לעשות את זה, רק עכשיו אני מרגיש כמה שאני אוהב אתכם, כל חמישה רגעים אני חושב עליכם, ואת המכתב שלך אני קורא עשרים פעם ביום וכל לילה אני חושב אליכם ואני מתרגש. אם שואלים אותי: מה שלום בוביצ'ק? אז אני מתחיל להתרגש. מה שלום לאה י'? [ילדה את דורית] אני מבקש אותך שוב, אל תלכי לבד לשום מקום ואל תיסעי להדסה, אני מפחד מאוד.

- כבר ארבע שבועות שלא ראיתי אתכם. לפעמים אני חושב שזה כבר שנה שאתם שם. כל היום בזמן העבודה אני חושב רק אליכם, אם זה ייקח עוד הרבה זמן אז אני לא אחזיק מעמד.

- אם תבוא השיירה שיהיה לי מכתב מוכן לשלוח. בתיה וינר סיפרה דברים מבוביצ'ק, והתרגשתי. אני חושב כל היום רק עליכם. מאוד הייתי רוצה לראות אתכם, אני מקווה שזה יהיה בקרוב.

- היום שישה שבועות שלא ראיתיכם, אצלי זה כמו שנה. אני מתגעגע אחריכם, כל רגע אני חושב רק עליכם, הנשים והילדים חסרים, הייתי רוצה לראותכם. אם אני לא אראה אתכם, אז אין לחיים שום ערך.

- בשבת קיבלתי 5 מכתבים ותמונה של בוביצ'ק, התרגשתי, כל פעם שאני מסתכל בתמונה אני מתרגש.

- בזמן שקראתי את מכתבך התרגשתי מאוד, כואב מאוד שלא ראיתיכם כבר 4 שבועות, אבל אני מקווה שזה לא ייקח כבר הרבה זמן. אני מקווה שבקרוב שוב נהיה יחד.

- כאן מדברים היום הרבה מאד האם לעזוב את כפר עציון או לא, יש אנשים שאפילו לא רוצים לשמוע על זה, אבל יותר אנשים שהיו רוצים לעזוב היום, רק בגלל הנשים והילדים רוצים לעזוב, וגם אני.

- ביקשתי מיעקב א' שייתן לנסוע ולחזור, אמר שזה לשיחה ועד עכשיו עוד לא הייתה שיחה. מהספרייה אין לי שום ספר, אני לא רוצה להחזיק אצלי ספר הרבה זמן ואין לי סבלנות לקרוא ספר. לאה י' ילדה בת? [דורית], מסכנה, אבל אין דבר נגד זה [רצו בן]. בובלה אל תיסעי "להדסה" ללאה, זה מסוכן.

- היום דיברתי עם יעקב א' ואמר שאולי בשבוע הבא אקבל חופש. אני כל הזמן חושב רק עליכם, בלי הפסקה, אני מתגעגע ועצבני בגלל זה.

- אני אוכל מספיק, והולך לישון מוקדם. אני ישן טוב, רק ביום אני חושב עליכם, וזה לפעמים מעצבן.

- אני גר עם צבי ש' ויש לנו חדר תמיד עוגה עם אצבע [סימן למילוי נאה], המאפיה יפה, אבל עוד לא גמורה, על הקירות אין טיח.

- מהעניין [פיצוץ בניין הסוכנות] שמענו ברדיו ובאמת היה מצב רוח רע מאוד, ואנו מודים לה' שלא ארע דבר לילדים.

- קיבלתי את מכתבך, וכמו תמיד יש לי מזה מצב רוח מצוין, השבוע כתבתי כבר 4 מכתבים ואני כותב את המכתב החמישי, אני מקווה שתקבלי את כולם. את התמונה שלכם אני מנשק כל יום הרבה פעם.

- לא יתנו לעזוב את המקום, וחוץ מזה אין אפשרות לנסוע מכאן, מוכרחים לחכות מה יגידו המוסדות. אני עובד בחדר אוכל, ישן ומתגעגע אחריכם, ולפעמים מתעצבן בגלל זה.

 

קלפהולץ יעקב

- שמחתי שאת מבלה, זה נחוץ לך. עדיף שתעזבי וסעי לת"א, יהיה מה שיהיה, חייבים להחזיק את משפחתי כשאני בחזית. צר על יוחצ'יק שסובל. אני נהנה לקרוא את מכתביך.

רוזן שלמה

- המכתבים הולכים הרבה זמן. להתראות בשלום. נצפה לימי שלום ולתקומת המדינה העברית, ושנזכה להגיע לימים אלה ואשרינו שבדור שלנו נזכה לראות בגאולת ישראל ואפילו חלקית .

- רחל! יש שמועות מדאיגות על מצב הבחורות, על היחסים וכו'. זה שאין מוסד מרכזי שיסדיר את העניינים ואין אנו מקבלים מכתב כללי אחד מכן – זה אומר הרבה, חבל שאיננו יכולים להשפיע מרחוק, כי כאן מצב הרוחות לגמרי אחר. המצב עומד גם בסימן של התעוררות פעולה תרבותית.

 

רוזנפלד צפורה

– [צפורה רוזנפלד נשארה לצד בעלה בכפר עציון, היא כותבת לצפורה ביליג, חברת כפר עציון, שקבלה עליה לטפל ביוסי בזמן המצור, בני הזוג נספו בקרב] אם יהיה לך זמן תכתבי על התפתחות יוסי. אצלנו כרגיל, ההבדל הוא שזה נורא קר...

- אני מודה על טיפולך ביוסי. אנחנו בריאים ושלמים. על כל המתרחש כאן קשה לכתוב. אני מתגעגעת ליוסינקו, אבל חושבת, ששם יותר גרוע, כאן אינני חושבת מה שנעשה במקום, כי אני רואה את זה בעצמי.

- תכתבי לעיתים קרובות על יוסי, תצלמי אותו מזמן לזמן ותשלחי את התמונות. אני שולחת לך לירה.

- אני מאושרת שיוסי מתפתח ולא עושה צרות. כנראה "מבין" את המצב. אני מתארת שנחמד להסתכל על הילדים כשהם עם לחם ביד ואוכלים כגדולים. הייתי רוצה לראות, אך מוכרחים להתגבר.

 

שדיאל יהושע

- סבלנות לעבודה תקינה אין, ואני משתדל בכל כוחי להתגבר ולעשות כל האפשרי ותקוותי כתקוות כולנו: שמזלנו ורוחנו יעמוד לנו שוב ונתגבר עליהם. אני תקווה שלא יאונה לי ולאשר אתנו כל רע ובמהרה בימינו שוב נתראה. נקווה שכן יהיה לדעת מה עתידנו - נשארים בכל התנאים ,

- שמעתי שאתן מודאגות, אל תדאגי בחינם, כרגע הכול בסדר. אני מתגעגע כמובן, אבל אני מתגבר ומשתדל לא לדאוג. המקרים הטרגיים שקרו מסביב לכפר עציון וההתקפה השאירו את רישומם הכבד עלינו. הידיעה על האסיפה אצלכן והחלטתכן [לדרוש הוצאת הבעלים] נתקבל כמעט על כל ציבור החברים, ואני בתוכם, בלעג וצחוק. מי שפוחדת שבעלה חלילה ייהרג באפשרותה להוציאו ולעזוב. יותר אין לנו רשות ומתוך זה אני חושב שלא יביאו את זה לדיון. מאד הייתי רוצה לכל הפחות פעם ללחוץ אתכם ללבי. אני אתכם יומם ולילה, והלוואי שנאריך ימים, טוב שנשים וילדים אינם כאן.

- החיים הפרטיים משעממים, אבל מתגברים, היה טוב לוּ היינו יחד, אבל במצב זה אני מדגיש שאני מרוצה שאנו לא יחד. יהיה לי הרבה יותר קשה לוּ את היית איתי ויפת לבדו וסובל, כך לכל הפחות אנו סובלים אמנם, אבל אתם יחד. אני שומר מ-9.00-11.00. אני מחבק ומנשק שוב אותך ואת יפת.

- שמרתי מ-5.00-8.00 ובשובי לחדר הפתעה נעימה שאין דומה לה, נוסף לכך עוד סוכריות. מי היה דומה לי אז? הרגשתי רענן ומעודד והתכוננתי לקריאה. על כך מחוץ לתודה מגיע לך יישר כח הגון והרגשתי הטובה התחזקה אחרי הקריאה.

- כל חיי ושנותיי מסרנו יחד למען המולדת ובשעת הכרעה אינני יכול לבגוד בדרך זו. לאה חביבתי בקשותיך שאתגבר הנני מפנה גם אליך, תתגברי ותשגיחי על יפת ועליך ואני אשמע לך ותשמעי את לי. רוחי איתנה ורחוקה מייאוש, אשר להצעתך להפיג את השעמום והגעגועים (אגב כבר כתבתי לך שמילאתי אותו בגרביים) לסדר את אלבום של יפת, ספרי לו שרגע אינו מש ממוחי. תמונתו שווה אצלי כפל כפליים.

- לאה אהובתי, אבקשך שלא תסחפי בהלך רוח פסימי הקיים אצלכם בדאגה לשלומנו. חברים מספרים כל מיני מעשיות על תוכן, על ריב ומדון ועל זריעת דיכאון ופצויי שחורות. אינני מכחיש – המצב רציני, הוא איננו רק אצלנו ודעתי שזאת מלחמה ומלחמה אמיתית ולא מהומות ויש לדעת ולהתרגל למחשבה זאת. אסור להתרגש ולהשתדל להיות ולחיות בקור רוח, תטפלי עם יפת בסבלנות ותסבירי לפי הבנתו על תפקידי כאן. ידוע לך דעתי שאינני אוהב לראות שחורות בדמיון, כי די לצרה בשעתה חלילה ואני מלא אמונה ומבקש שגם כן תָּקְני ותחדירי לך את האמונה הזאת – שהכל בשלום על מקומו יבא ואולי נזכה להמשיך חיינו המאושרים של מדינה עברית.

- אל תשלי עצמך בתקווה וברצון לשוב לכפר עציון כרגע, כי הדבר איננו בא בחשבון עד שיתברר המצב, היה זה אושר לו יכולנו לראות את עצמנו בדרכים כה מסוכנות, יותר כדאי ובריא לא להעלות דבר זה על הדעת. ברור המצב בירושלים ממכתבך ועל מה שהנני קולט מאחרים, אני לא מסכים להשאיר את יפת שיתנוון מחוסר טיפול הורים אם המצב לא דורש זאת, למה לענות ילד? שירגיש אושר ונחת מאמא, לוּ היית שבה לכאן לא היית שקטה והיית מתחרטת על מעשיך ובזה אגמור הוויכוח על לחזור לכאן עד שהתנאים ישתנו ותסלחי שהייתי פסקני כלפיך בזמן כזה, כי מצדי זה וויתור גדול שאני מסכים בגלל יפת לחיות בנפרד עד שיהיה צורך בכך, ואני מבין שגם לך קשה, אבל את לפחות עם יפת ואני בלעדיכם.

 

שינפלד צבי

- העיקר שלא תדאגי. לוּ הייתי יודע שאת שקטה ורגועה, היה לי הרבה יותר קל. את והילדים חסרים לי מאוד, אי אפשר למלא את זה בשום דבר אחר. צריך לחיות בתקווה שיגיעו ימים יותר טובים.

 

שכטר משה  

- [בלונקה-יעל, אשתו] כשבא הערב אז חושבים הרבה. דבר מפליא, בדרך כלל שקיבלתי מכתב, זה היה הרבה מאוד ועכשיו אני קורא בכל פעם ובכל זאת – זה לא תחליף.

- בלונקה'לי אל תדאגי מדי, זה בין כך לא עוזר, הסתכלי קדימה ולא להתייאש. במחנה שורר שקט מוחלט, אין ילדים, כשעוברים את בתי הילדים – נופל פחד, חושך, ותמיד מסתכלים בכיוון. נראה ששנים עברו, כל יום נראה כשנה. כל אחד מסתובב במחשבות רבות ומתאר לו איך בירושלים. כולם במקום המרכזי – בחדר האוכל, אחד מתלוצץ על השני וככה זה הולך.

– [כותב לדודו] דודי היקר לא חשבתי שנצטרך בשטח די קטן להיות כל כך רחוקים. דבר אחד, קשר נפש לא ניתן לאף אחד להפריד. פיזרו אותנו? למרות הכל תקוותי היא בקרוב נחזור שוב לחיים רגילים, ענן בא וענן עובר והשמש מחדש תזרח לפנינו. אל דאגה. אצלנו לעת עתה שקט ומקווים שכך ימשך, ה' אתנו. לא פעם אני חושב שזכיתם לראות את מלחמת שחרור עמנו, אני תקווה שבעזרת ה' שנזכה יחד לשמחת הניצחון, רק להתחזק ולא להתייאש.אנו מקווים ומאמינים בעזרת ה' נצליח בדרכנו.

- לא פיללתי למצבים כגון אלה. אני תקווה לה' בכל אופן בו נראה את ארצנו חופשייה כבימי קדם, אמנם חבל שבינתיים נופלים הרבה מאיתנו, אבל אסור להתייאש ורק להמשיך. לא חשבנו שאמריקה תבגוד בנו, זה לא יעמיד אותנו וביתר תוקף נשיג את מטרתנו, קשה מאוד, לא חשבנו שנעמוד לפני עובדות כאלה. ברצוני לסיים ואני תקווה בעזרת ה' שלא ירחק היום ונחגוג יחד את חג חירותנו של המדינה שלנו.

- בקשר למזוודה. קרה אסון, הנגרייה עד לחדר שגרתי נהרסה, חמישה רגעים לפני כן שכבתי במיטתי ויום קודם הייתי חולה. [שני פלמחניקים נהרגו כשעסקו בהרכבת מוקשים], על מיטתי נפל קיר והמיטה נשברה לשניים. על המיטה הייתה המזוודה ארוזה, אבל לא קרה דבר, וב"ה נשארתי בחיים, אני רוצה לומר בזה, שבן אדם חי משיג הכול. שלום רב לכם ושלא ירחק היום והמדינה שלנו תקום.

 

שנור אברהם

- תשתמשי בכסף כרצונך, לא לבזבז, ואשמח עם כל שמלה חדשה. איך אצלכם? שלום רב והיי בריאה וחזקה כמו שאני מתאר לי אותך.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- מסרתי את מכתבך לאורה, היא מודה, אמרה שלא מבינה מהמכתב הרבה, אינה רואה איפה שלומית [בִּתה]? ואיפה הילדים? ומי מטפל? רחל לינדנר-דורון קראה, כי חשבה שכתבת על גבריאל [בנה]. התאכזבה שלא הודעת עליו. כתבי פרטים על הילדים ובייחוד לאמהות הנמצאות כאן. אולי תכתבי כמה שורות מיוחדות לרבקה'לה ורחל ל' על בניהן? תוכלי לתאר לך את געגועי האמהות לילדיהן.

- בקשר לאמהות, הרי לעת עתה אין החלטה כזאת שכל האמהות נוסעות לירושלים. להפך, כל בן אדם חשוב לנו. הוחלט להחזיר הביתה את כל החברים שבחוץ... אורה מאוד כועסת עליך כמו שאר האמהות, שאת לא כותבת כלום על הילדים. הן לא דורשות שתכתבי הרבה, רק כמה מילים... במכתבך הבא אני מקווה שתכתבי לי הרבה פרטים וכן תכתבי להורים של הילדים שמאוד רוצות לדעת פרטים על ילדיהם.

 

עין צורים

שפירא-דאובה טובה - בתקווה לקבל מכתב ולהתראות עוד פעם. מי יודע מתי?

 

 

אדר א', כפר עציון

אלטמן יעקב

– [כותב למשפחתו] שבוע שלא היה עם מי לשלוח מכתב, האם הייתה סבלנות לא לקבל מכתב? אני כותב למשפחה, המשפחה לא רגועה, אך אין מה לעשות, צריך לכתוב, זה חשוב!

- היום הביאו מהמאפייה דברים טובים... הלוואי שיהיה כבר סוף לתקופה הזאת.

- אני מודה על התמונה שיקותיאל עם שערות פזורות. אני מרוצה שלך אין את כל הבעיות, שבועיים שעברו בלי כל בעיות. איך הילדים? יקותיאל כבר גבר, ליהושע ימלאו 5 שנים.

- אנו רוצים אפשרות לשלוח ד"ש בכל יום. אני מקווה שהילדים מקבלים את הד"ש שהחברים שולחים בקשר.

- שילחו מכתבים, קשה להבין כמה אנחנו שמחים לקבלם, גם אתם רוצים וודאי שיהיה לילה שקט, שלא נוטרד ונישן בשקט. אתן ודאי חושבות עלינו ואינכן ישנות. אנו מקווים שיהיה שקט זמן רב.

 

ארום מרדכי

- מובן שקשה עלינו וגם עליכן הפרידה והניתוק של כל אחד ואחת מהכי קרובים, עם זה מוכרחים להשלים פעם ולדעת שזה צריך לקחת זמן. כשאנו יחד, בניתוק מהמשפחות, לא חושבים על המצב והמלחמה, אלא עליכן והילדים. ד"ש ונשיקות רבות גם לילדים.

- ערב ערב הכתיבה תופסת מקום בראש ולוקחת הרבה מזמני הפנוי. שוב לא הייתה הזדמנות לשלוח דואר וזה המכתב השלישי. אין חשק לכתוב במצב כזה ובכל זאת הרי את רואה? רק מה, אקצר.

 

ארזי שמואל

- לנו יש פרובלמה אחת – איך לעבור זמן קשה ולזכות לזמנים טובים שיבואו? אני שומר את מכתביי יאירון, הוא מתגעגע לכפר עציון? שהלוואי שד' יעזור לימים טובים.

- מורגשת אצל כל אחד בדידות וגעגועים למשפחות, אבל מה לעשות?

- השבת עברה "בסדר גמור", לא מקבלים דואר ועיתונים, הפריע מזג האוויר הרע שנמשך, עובדים כרגיל וממשיכים. מז"ט ללאה ואהרון יבנאלי נולדה בת [דורית]. אנו חיים בשקט והלוואי שה' יעזור הלאה.

- אני מעביר בכל הזדמנות כמה מילים. אנו מרגישים טוב, מצב רוחנו איתן ומחכים לבשורות טובות. הלוואי שנזכה לימים טובים. הידיעות האחרונות מעודדות ואולי יזוז משהו למימוש החלטות האו"ם. הודיעו על אסון ליד עטרות, מוכרחים להתגבר על הכל ולהמשיך. ככה הכל בסדר. אצלנו ב"ה הכל בסדר ושקט, שומרים ועובדים כרגיל, אני מסיים ברוב ברכות ושבת שלום.

- המכתב שכתבתי לא הועבר ומי יודע מתי יגיע, בכל זאת אני כותב. כמה ימים יורד גשם ומעונן ואין קשר עם העולם. למה לא קיבלתי ממך שום מכתב. הדברים שביקשת לא הייתה אפשרות כ- 3 שבועות להעביר, זה מדאיג מאוד גם בשטחים אחרים, אבל משהו יוסדר. אני מסיים ברב ברכות. הרבה נשיקות לילדים.

- יש אצלכם גשם בחדרים? זה מדאיג, ככה מצב פליטים, תמיד אני חושב עליכם, מצבכם גרוע משלנו, יש להתגבר ולהתאושש והד' יעזור להגיע לימים טובים, אני מסיים ואוסיף עוד לכתוב עד שיוכלו לשלוח.

- בכל יום אני מוסיף על הכתוב. הגשמים נמשכים וזה טוב כי זורמים מים, אבל גרוע בגלל הניתוק המוחלט, נקווה ש ישתפר מזג האוויר, אנו מתאמצים עד כמה שאפשר להכניס את החיים למסלול מסוים.

 

ארליך ישעיהו

–  [מכנה את אשתו חיה-שפסלה] במכתבך את שואלת על חזרה. שפסלה היקרה! תביני את רוחי ונפשי המתגעגעת, כי אני לא אובייקטיבי, אבל שפסלה, את לא צריכה לחשוב לחזור, מכיוון שאת שפסלה הנחמודת שלי נמצאת במצב שיתכן שבעוד שבועיים-חודשיים תוכרחי לחזור לירושלים וללדת פרי בטנך [הייתה בהריון עם בתה אסתר שנולדה לאחר נפילתו] וליהנות מעמלך וסבלך שאלתי הרופא בעניין אווירון ואמר שאסור לך לטוס באווירון, במצב כזה שאת נמצאת ואחרי חודש חודשיים בוודאי לא, לכן שפסלה סעי לת"א, שם תרגישי טוב. אם יהיה קשר קבוע ע"י האווירון, תהיה אפשרות אולי לבוא לת"א, או אחרי הלידה את תוכלי לבוא ליום. הרדיו לא פעל ויש טכנאי-רדיו ב"רבדים", נתתי לתקן.

 

בן סירא יהודה

- המכתבים קיבלנו ושמחנו, בוודאי קראת מה שפנינה כתבה מ-Kumziez? אצלנו הכל כשהיה. אנחנו מרגישים כתמיד, רק שתחזרי. ישעיהו [גיסו, בעלה של חיה] ואני גרים יחד יותר משבועיים, הוא מרגיש טוב.

 

בן סירא יצחק

- לחיה אחותי השלום והברכה! אין חדש. אני כותב להראות שאני כותב. מצב רוחי לפעמים טוב ולפעמים יותר טוב, וקורה שלא כל כך טוב, תלוי בידיעות מהארץ ומחוץ לארץ שנוגעות למצבנו.

 

בן סירא רחל

- שלום חיה אחותי יקרה! אינני יודעת מתי המכתב יגיע, תקוותי שלא ייקח הרבה זמן, האם קיבלת את מכתבי הקודם? לא נשתנה מחוץ ששבועיים גשמים וקר. שרה שוכבת, רגליה קפואות מהקור וזה כואב, צפורה רוזנפלד עובדת במקומה. אני עובדת במחסן, אני לא מרוצה, רק מה אפשר לעשות?

 

גלנדואר עקיבא

- אני שולח את 2 הפמוטים שכחתי לשלוח, אני מבקש שתדליקי בזה בערב שבת היות ואימא ז"ל הדליקה בהם כל ערב שבת. בדואר הכנסתי לך כבר 3 מכתבים וכעת לא נשאר לי שום דבר לכתוב. נשיקות חמות מבעלך.

- אחרי העבודה אתם חסרים, אין לי מקום או מעשה שארגע מבדידותי, חודשיים שלא ראיתיכם ואני מתגעגע אחריכם מיום ליום, בזה אני הולך לישון בערב וקם בבוקר מבלי להירגע. אתנו ב"ה החיים והשלום. החלפתי את המיטה והמזרון במיטה ומזרון מבית מרגוע, בהחלפה חשבתי שהיית מחייה עצמך במיטה טובה, ותקפוני געגועים גדולים, בלילה נתעוררתי וחיפשתיך, בחלום דימיתי שאת בבית, תארי לך את אכזבתי. בכתבי את המכתב אני מחזיק את התמונה ומתענג עליה. אני רוצה מאוד לישון, לילה טוב וחלום רע, לראותך בחלום ולהתעורר באכזבה שאת לא כאן ובכל זאת להרגיש ולוּ רק בחלום.

- אה כמה הייתי רוצה לראותכם. חיינו מתנהלים במסלולם הרגיל, במסלול של שעת חירום, בהרבה מובנים טוב מבעיר, ראשית השקט של הכפר, שלא מופרע כל היום וכל הלילה ביריות, כמו בעיר, וזה חשוב מאד שהעצבים לא מתוחים כל כך ולוּ גם אתם הייתם כאן לא היה חסר לנו כלום.

- בנוגע לשם [שמי שלי], במקרה שלא ישיבו ההורים נ"י, את רשאית לחפש שם שתרצי, זו זכותך. שמות חדשים שהמציאו לאחרונה אינני אוהב. תייעצי באבא נ"י. אני מקווה שאבקרך, אבל ספק גדול. בנוגע לצנזורה, תביני שאי אפשר לכתוב כל דבר, אי אפשר לדעת לידי מי יתגלגל המכתב, שמעתי שלא עושה את זה חבר, רק אחד שלא מכיר את החברים, אינני רוצה שיקראו דברים שביני לבינך.

- אבל... במקרה שיהיה ילד, תמסרי לאבא נ"י שאני רוצה שיהיה המוהל.

- אני מאווה "מזל טוב" מעומק לבי שאי אפשר להביע במילים. יהי רצון שנזכה לגדלו לתורה ולחופה ולמעשים טובים, מתוך נחת והרחבה. אחרי ארוחת הבוקר קיבלתי את הבשורה המשמחת, שזכינו לבן, והוא שוקל 3 ק"ג. אני מצטער שאיננו יחד. אתנו ב"ה החיים והשלום. תנוחי מספיק, תדאגי לעצמך. אני מחכה באי-סבלנות למכתב, וודאי ייקח זמן. היי שלום. [שמי – שילה נקרא ע"ש שיירת העשרה (י) ועל שם הל"ה. את הצירוף עשה יהודה לכוביצקי-לביא שניצל בשיירת העשרה, בהעמידו פני מת וכך ניצל, ואבי אישר בקשר הסכמתו לשם.]

- מסרו לי ששלומך ושלום הילד טוב, חבל רק שאינני נמצא כעת יחד אתכם, ככה מרחוק קשה להביע... אתנו ב"ה החיים והשלום ואין חדש, הימים עוברים מהר אחד אחרי השני, לא מרגישים והנה בוקר, ערב ושבת ושבוע עבר. אני מחכה באי-סבלנות למכתב ממך, אבל אני מתאר לי שזה ייקח עוד הרבה זמן.

- הזמן עובר, שלושה חודשים שלא התראינו. לא חשבתי שאוכל להיות בלעדיך כל כך הרבה זמן, אבל מה שלא עושה השכל עושה ההכרח. בבדידותי אינני יכול לחמם את רוחי, יתכן שכשמזג האוויר ישתנה ויעבור, גם מצב רוחי ישתנה. הימים עוברים מהר בלי שינוי מיום אחד לשני, חוץ מהגעגועים שמתחדשים כל יום. השבת נתתי קידוש להולדת שילה, היה מוצלח, חבל רק שלא היית, אז היה לזה לגמרי טעם אחר.

    

 

גסנר אברהם

- סוחבים מיום ליום והאדם חי במתיחות מתמדת מהשמועות על הקרבנות וההתקפות השונות, לאט לאט התרגלנו, איני יכול לכתוב הרבה, אין זמן ועצבים להתרכז ולכתוב באריכות. אני בכל אופן זהיר. בקשר לעתידי – אין לי תכניות. יהיה מה שייתן ה' – לטוב, עוד לא זכיתי עד כה ואם אזכה לזה בעתיד איני יודע. בתנאינו אין מקום לחשוב על זאת, חיים מיום ליום. עכשיו קשה, אני שוב בודד לאחר נסיעתה של לאה. יש לי עבודה אחראית (אחראי למכונת כביסה), אין לי זמן וסבלנות אפילו לקרוא ספר.

 

גרוד'נסקי בן ציון

– נודע שתהיה שיירה. יאללא – נשב ונשוחח שיחת-כתב נוספת. הסתכלתי ברוחמה'לה בתמונות. נתקפתי געגועים לשמוע את דיבורה ולראותה צוחקת, אך אין עצה. יש להשתיק את הגעגועים ולהחניק את ההתרגשות הפנימית. צריך להיות קשה כאבן, רק כך נוכל להתקדם.

- אני מבין שלך קשיים בטיפול, אבל אני מקווה, כי הדבר לא ייקח הרבה זמן ואהיה לידך ולעזרתך. רק דבר אחד מתברר: הזמנים שמאחורינו – הם גן עדן למה שצפוי לעתידנו, אפילו לאחר שכולם ייפגשו חזרה. התקופה הראשונה תהיה ממושכת, נראית מעורפלת, ודברים אלה אין לשנותם. זה משחק הגורל.

- שמחנו שקיבלתם ד"ש שאלכס נ' מסר, חבל שלא יכולתם להחזיר. דאגנו מההתפוצצות בבניין הסוכנות. כשאין סימן של מכתב פוחתת הדחיפה לכתוב, כל יום אנו מחכים, ולמעשה כל יום יכול להגיע מכתב. מחר/מחרתיים תבקרני "חווה" [שם קוד לשיירה]. היא מבריאה ותלך בכוחות עצמה לבקרני, ואשמח אם יעלה בידה, מזמן שחווה חולה וצריך להיות עסוק ולעזור לה, נקווה שתבריא לגמרי, כנראה שמחר תוכל לצאת החוצה. החלק שקנית לרדיו מתוקן ואני שומע מצוין והמצב רוח טוב מאוד. אנו מרגישים טוב וממשיכים בכל, לא מושפעים מסימני המשברים בשאלת א"י. מי יחכם וידע מה צפון לנו בגלל היותנו תלויים בחסדים של הגויים מהמזרח והמערב? אנו שמחים שהדיבורים שלנו, שנשמעים אצלכם ע"י הילדים בכל בוקר, עושים שם מצב-רוח עליז. (דברי הבל: הלילה לא הפסקתי מלראות בחלום כל הזמן את שרה'לה ורוחמה'לה והתאכזבתי בהתעוררי וראיתי שרק בחלום ראיתין).

- לכן האמהות מקל על הניתוק נוכחותם של הילדים לידכן ופה מחפשים תחליפים. הזמן עובר ומתקרבים ליום הנכסף, יום ניצחוננו במערכה וחזרתנו לחיי שלום ויצירה ואיחוד הקרעים שבחיי הניתוק שלנו, אפשר להניח שעוד שנה תעבור, זה חשבון אופטימי, וניפגש. נקווה כי יותר מוקדם.

- מגיע מזל-טוב למרגלית ולבן של עקיבא. מתלוצצים שנוסד בכפר-עציון איגוד משלנו – "בני עקיבא"... וזה המקרה השלישי שאבא לא יכול להיות נוכח בהולדת הבן. נקווה שייגמר והאבות שעומדים בתור כעת, ישתחררו מהמצב המזופת של הניתוק. מבחינת הניתוק אנו במקום הגרוע בארץ ואין אף חולק. יש פתח לתקווה, התחלה הדיונים במועצת הביטחון באו"ם הייתה קודרת עבור תקומת המדינה, אולי יקרה הנס ורוסיה תבוא לידי הסכם עם אמריקה לעזרה בביצוע החלוקה, ותוקטן תקופת המלחמה בארץ. חס וחלילה אם לא יבואו להסכם, אין ספק גם-כך שהמדינה תקום, אבל המלחמה תמשך הרבה זמן ועם המון קורבנות. בינתיים שוב פרץ עכשיו גשם בחוץ ושוב ניתוק. מילא, כך יימשך הדבר עד ש... מי יודע מה יגיד בעתיד הקרוב או הרחוק ה-עד ש... נחיה עם האמונה והתקווה.

 

גרנק שלום

- הניתוק מעצבן וגורם מצב רוח, בגלל הניתוק ונדידת המכתבים במשך 10 ימים ויותר, משתנים דברים ומה שהיה לפני 10 ימים נעשה מיושן. אני משתוקק למכתב ולסימן חיים, לידיעה על שלומכם. פה החיים אפורים ומשעממים, לא נופלים חלילה ברוח, להיפך, המצב רוח טוב, מתלוצצים וצוחקים על הצרות, אולם הרושם שהמצב בצורה כזאת לא יחזיק מעמד לזמן ממושך, הגרוע ביותר - הניתוק וחוסר עיתון ודואר במשך זמן רב. מה לעשות? מוכרחים להסכים, העיקר שיהיה שקט.

- השיירה הגיעה ומכתבך הגיע. הידיעה על מחלת הילדים השפיעו נורא. אני כמשוגע עד שיתקבלו תוצאות בדיקות הילדים. ייתן ה' שיעבור בשלום, רק זה חסר למצב רוח ולפירוד ולנתק.

- מכתביך השרו עלי מצב רוח טוב, במיוחד הידיעות על הילדים, אני כל כך אוהב וקשור אליהם, כל פרט מחייהם יקר ומהווה מקור שמחה ועניין ולא רק ידיעות חיוביות, הכל הכל חשוב לי, אחריות גדולה מוטלת עליך. כתבת שאת משמשת כאמא ואבא, חבל שלא זיכני הגורל להיות עד להתפתחותו ובהתקדמותו של יעקב'לה, לרותי אני מאוד מתגעגע, מעניין איך הייתה מקבלת אותי עכשיו.

- השבוע פחות מורגש הניתוק הארור, שזורע רק התמרמרות בשורותינו, וקשה לתאר כמה הקשר הישיר לתל-אביב מעודד ומוסיף לעמידה ולמצב הרוח. אין לתאר כמה אני משתוקק לראות מילה חיה ולהיוודע על שלומכם. הראש כואב ומסתובב לי ממחשבות והנחות. אני מבורך עכשיו בפנאי, אך אתם מעסיקים אותי, לא החדר ולא הספר, אתם רחוקים ממני ולאחרונים אין לי סבלנות וראש. אני ממלא את הזמן בכתיבת מכתב, למשהו אחר אינני מסוגל.

- המצב רוח טוב. חרדתנו גדולה לגביכם. אחרי הפיצוץ בירושלים היה פה מצב רוח איום. הזמן כמובן עושה את שלו ונרגעו קצת, אבל הדאגה לשלומכם גוזלת את מנוחתנו. לעומת זאת התנאים השתפרו. השיירה בשבת והקשר הקבוע עם יעקב-ישראל בתל אביב מעודדים מאוד את הרוחות. כתבי פרטים על הילדים ואפילו שטויות, זה מהווה מקור שמחה. כתבי על מעשי הקונדס של יעקב'לה ואיך מתקדם בהבנה, האם מגמגם א-ב-א? איך הליכתו? ואיך השיניים? כתבי הכל. לפעמים תוקפים געגועים שקשה להשתלט וברגעים כאלה אני מקנא שלך הזכות והאושר לחיות וליהנות מילדינו היקרים, אבל אין לקנא. יש חשיבות עצומה לקשר מכתבים ולידיעות, זה מוסיף כוח עמידה. אני שמח שכמה מילים בכל יום ב-7.40 בבוקר מעודדים אתכם, אתם שומעים בקשר את אלכסנדר. אני יודע את ערך המכתבים במצבנו, אני מנצל כל רגע חופשי לכתיבה בתקווה שתגמלי באותו דבר, הקשר לעולם בעיתונים ודואר בסדר, אין להעריך את חשיבותו, זה לא פחות חשוב מאספקה. הימים עוברים בשעמום ובגעגועים אליכם ולחיים שקטים, אבל למי יש היום חיים שקטים? כנראה שהדור שלנו הוא דור ההקרבה. אולי לבנינו אחרינו יהיו חיים שקטים. מי ייתן ונזכה לזה במהרה.

 

דמסט יוסף

- וכעת אני מסיים בכל טוב וחודש טוב (היום ראש חודש) ואת יודעת שמשנכנס אדר מרבין בשמחה ועל כן שמחי ונזכה לשמוח יחד עם השן הראשונה של יצחק'הלע!

- עכשיו שרתי יקירתי אגיד לך שלום קטן, רק לכמה שעות, בינתיים קחי כמה נשיקות ותני מעשר מהם ליצחק. קבלתי את הממתקים, הזכירו לי אחד משישים ממתיקותך את. רב תודות , אבל חבל על הכסף.

- עכשיו אחרי שקבלתי ממך נזיפונת מתוך אהבה ואני אוהבה כמו נשיקה, משתדל אני להיות ככל "הבעלים הטובים" ולהאריך בכתיבה. שרתי! הרי עכשיו אחרי שהייתי קצת בעל רע , את מרגישה שאני בעל טוב. כי מה היינו יודעים על הטוב לוּ הרע לא היה קיים, ובמקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים עומדים, ואם כן חזר הכל למקומו בשלום. כאן אני מוסיף לך שתי נשיקות על הלח"י ועל השטרן [על הלחי ועל המצח] און מיר האבן זיך איבערבעטן [והתפייסנו]. עכשיו מדפדף אני בתיק המכתבים האחרונים, אוסף כל נשיקה ונשיקה וחוזר על כל מלות החיבה שלשמחתי הולכות ורבות בכל מכתב. אני מתעתד בסוף התקופה הזאת להוציא, על יסוד מכתביך היקרים ובשיתוף עם ועדת הלשון, חוברת על הנושא: "כנויי חיבה לבעל יקר" ואני מקווה שהיא תהיה בעלת ערכים רבים, לפחות מאה, ותזכה להצלחה בצבור הנשים.

סלחי לי כעת לחצי שעה, ברצוני לשפוך את שיחי לפני הריבונו של עולם ולקרוא את "שמע" ואחרי כן אני חוזר אליך בשעה 7 בגלל 5251. זאת חידה קטנה, במקום הספרות שימי אותיות עבריות ותפתרי אותה.

- שרהצ'קה אני מוכרח להודות לך בעד סגנונך היפה במכתביך ובעד אהבתך העזה  שאת מזכה אותי.  מה חסר לי יקירתי אם יש לי רעיה היודעת כה לאהוב, ואת שרתי בטוחני, מרגישה אותו דבר. דעי שרתי יקירתי שאנו מאושרים.

- סו"ס החלטתי לעבור מחדרי, העברתי את כל המטלטלין בעגלה וחשבתי הרבה איך להעמיד את הרהיטים. סו"ס אישרתי לעצמי תכנית זו: שרתי! האם את מסכימה לסידור זה? אם יש לך הערות והצעות מוכן אני לקבלן בלי ויכוח. עכשיו קחי לך סוכריה  וחתיכת שוקולד ואכלי לכבוד חנוכת החדר וגם אני עושה כן.

 - אני כותב אליך. אבל מכיוון שהג'ינג'י נותן סימנים שהוא עומד לכבות את האור, עלי לסיים מהר ולהיכנס למיטה. חבל שהיא קרה. שלום רב יקירתי ד"ש לפרופסור שלנו הקטנצ'יק בעל הקרחת המאירה והרבה הרבה נשיקות חצי לך וחצי לו.

- כמה מילים על החדר שלי שאני כה מתלהב ממנו. הייתי רוצה שתראי אותו. יש בו הרבה פרחים וזה מתקבל יפה מאד. הכל טוב ויפה אלא שחסר לי כאן בתוך החדר הפרח הפורח - היא שרתי היקרה, עם הניצן החמוד - הוא יצחק'לה הקטן. מקווה יקירי שבקרוב תהיו בקרבתי ככתוב בתהילים: "אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתילי זיתים סביב לשולחנך ".

 

 

 

 

הולנדר שמעון

- שיירה לא באה, גם אווירון לא בא, בגלל הרוחות. הכניסו שינויים, שומרים בלילה פחות ועומדים בתצפית ביום, כך שהשמירה קלה. אני נושק לילדים ולך תוך אהבה וגעגועים. לא הייתה אפשרות לשלוח דואר ולכן אמשיך במכתבי. נראה שפסק קשר שיירות העירה.

- כרגע ירד אווירון, אני כותב כמה מילים, אולי עוד אספיק לשלוח. ממך קיבלתי, מכתב בשיירה ושניים באווירון. אני חושב עליכם יומם וליל. אני רוצה להספיק לשלוח את המכתב. מה אני צריך ממתקים? אינני זרקם. כל הבחורות שולחות, לא הם חשובים, חשובה ההרגשה ששולחים וזה מרבה עידוד. אל תוציאי על זה הרבה כסף, יותר כדאי להוציא בשביל הילדים. מכתבך שהגיע בשבת קראתי במוצ"ש, אם את רוצה שלא אדאג אני צריך להשתכנע שאני יודע הכול כמו שבאמת, הטוב ביותר שתכתבי עליכם את כל הפרטים כבמציאות. אנו מדוכאים מהאסון בירושלים [הפיצוץ בבנייני הסוכנות], כששמעתי דאגתי, רטיסבון קרובה. אני מקווה שמחוץ לבהלה ופחד, לא קרה כלום. שמענו את ההתפוצצות. התהפכו הדברים, אנחנו דואגים יותר לשלומכם מאשר אתם צריכים לדאוג לנו, נבהלתי כשקראתי את רשימת ההרוגים בירושלים, ראיתי "זהבה הולנדר", ונזכרתי שלך שם נוסף "גולדה", זאת אומרת "זהבה", מיד שאלתי אם הגיעה ידיעה? נדמה היה שמכסים ממני משהו, תארי לך את מצבי, ראשי היה סחרחר ולא ידעתי מה לעשות? עד שהודיעוני, כי נתקבלה ידיעה ברורה, שאצלכם הכל בסדר, אז נרגעתי. הייתי מוכן לתת הרבה בשביל לראותכם, לפחות ליום יומיים, מתי זה יבוא? כאן שקט גמור, הרופא החדש אמר שכאן אידיליה. בירושלים שומעים התפוצצויות ויריות ונהרגים אנשים ופה בס"ד שקט, אלא שכאן יכולים להתקיף, אולם עד ההתקפה הכל בסדר. הלוואי שלא יתקיפו אותנו יותר, אבל אם יתקיפו, אז אוי ואבוי יהיה להם.

- יהודית היקרה! אני בתצפית בשער. צבי ט' אמר שכדאי לכתוב, התבהר ויתכן לשלוח דואר. מכם לא קיבלנו דואר 9 ימים. אנו מרוגזים שלא מעבירים דואר בזמן ששלחנו במשך השבוע שלוש פעמים, קשה להאשים, מאחר ואיננו מכירים את קשייכן. אני מאוד מודאג, לבי קשה עלי, טרם שכחתי מה שקרה לפני שבוע בירושלים ולא השתחררתי מהרושם הקשה. ארזתי מנורה וצעצועים שיראו שאבא שולח משהו ויזכרו אותי לטובה. את הפמוט לא אשלח, כי אני משתמש בליל שבת, אני רוצה שהחדר יהיה שבתי, לא הבעתי את שמחתי על ציור גדעון, לא חשוב מה מצייר, חשוב ויקר לי כתב ידו, אני מסתכל בזה כל הזמן וזה מוסיף לי הרבה. בעלי משפחות אינם שבעי רצון ומדכאים מאוד, מדאיג מצב הביטחון אצלכם, כשאתם ביריות והתפוצצויות. אתכם, הנשים והילדים, שלחנו לחזית, ואנחנו יושבים בשקט ובשלווה ועוסקים בהרצאות ולימודים, אבל מה אנו יכולים לעשות? מדכא שאני לא יכול לעזור, רק לשבת בחיבוק ידיים. אני שמח שהילדים בריאים, תשמרי עליהם מכל משמר, הם תקוותינו ולמענם אנו סובלים. לידנו קן ציפורים, כולם שמחים, נפצעה ציפור ואינה עפה, מטפל בה הרופא, אולי בקרוב היא תבריא.

- בחוץ שלג ורוח חזקה. קיבלתי כובע צמר טוב ומחמם לשמירה, יש הרגשה ליד חמה אוהדת, מצאו בכובעים מכתב מהסורגת וזה עושה להקל הסבל ברוחות במילוי התפקיד, מנעים כשבעורף דואגים לך.

- הסתגלתי למצב ואני במצב רוח טוב, בכל זאת הרבה פעמים תופסים אותי פתאום געגועים כה עזים אליכם ואני עזוב וגלמוד, אבל מה יעזור? היה טוב לו יכולתי לבקר, אבל איך אפשר לדבר על זה? בזמן שעקיבא גלנדואר לא נסע לברית של בנו. שמענו על וויכוח בנוגע לשם לתינוק. השם "שילה" מוצלח.

 

טייטלבויים דוד

- מסרו לי החברים ששמעו ברדיו ד"ש בשבילי ממך יקירתי ומבני החמוד. תודה רבה.

- בשבת שהיה יפה וחשבתי עליכם, שלו הייתם פה היינו יכולים לטייל יחדיו והיינו נהנים קצת, חבל.

 

לבנברון מנחם [לאחר נפילתו נולד בנו – בן-עציון]

– [כותב למשפחתו] אני מקווה להתראות אתכם ונשוחח על כל העניינים, כי מי שלא נמצא בארץ קשה לו לתאר תמונה ברורה מהמתרחש פה.

 

לדרמן חיה

– [כותבת לחבר] אל דאגה. עוד יהיה טוב.ב"ה נפגש ונדבר הכל .

 

 

 

לוינוביץ יהושע

- יבואו ימים שנתייעץ יחד, בינתיים מחכים לניצחון מהאל בקרוב. אני מרוצה שאת אופטימית ומאמינה שיהיה טוב. אני גר בחדר לבד, כי החדר קטן, אני שומר עליו ומדליק נרות שבת, רק אתם חסרים. מרים יקרה אשלם בעתיד בנשיקות על כל משפט ואם תרצי על כל מילה, סיכמנו? יתן ה' וישובו במהרה בימינו ימי שלום ושקט ושוב נשמח ביחד כבשנים קדמוניות .

 

מרחביה אליעזר

- יקירתי הניתוק מכביד עלי לא פחות מאשר עליך ואין זה קל כלל וכלל אולם יש אשר האדם צריך להתרומם ולהתגבר על רגשות וקשיים רק בצורה כזאת אפשר להשיג משהו. נודע שלמרגלית נולד בן למזל טוב. בימים אלו כולם שמחים בנולד זה.

 

פרנקל פרץ

- בובלה יקרה, יהיה טוב, לא ייקח הרבה זמן ונהיה יחד אי"ה. אני מאמין שאתם מתגעגעים אחרי, אבל אני עוד יותר, לך יש שם את בובצ'יק, ולי אין כאן איש, נקווה שבקרוב נהיה יחד, לא להתייאש.

 

קורצטג צפורה

– [כותבת לחברה] מדי פעם אני נזכרת בביקורי האחרון אצלך. לא תיארתי לי אז שזמן רב כל כך לא נתראה שוב. באותו ביקור היו לי תוכניות לפסח שנהיה יחד בכפר עציון ואני אראה לך את הסביבה עם כל הפינות היפות שלא הספקת להכיר בביקורך אצלנו שהיה קצר מאד ועכשיו? בכל זאת אנחנו מאמינים שזה יסתיים ויהיה טוב.

 

רוזן שלמה

– אנו תקווה שזה יעבור וההיסטוריה היהודית תלך בצעדי און לקוממיות מדינית, ואין ספק שבמערכה הסופית נכריע את האויב בעזרת ה' ועד אז צריך סבלנות ותפילה בתקווה לימים טובים של ימי שלום, שכל מכונית תיסע לבטח בכבישי הארץ ומי שיאחר את "אגד" יוכל לבוא אלינו במכונית ערבית. זה נראה כה מוזר היום לחשוב על כך, אך עד לפני חודשים מספר הרי זה היה כך וגל ההתפרעויות מוכרח פעם להפסק ועד אז תפילתנו לאבינו שבשמים, שנחזיק מעמד במובן הגופני ובמובן הנפשי. לעיתים זה ממש חסר לי לראות אתכם ולשחק קצת עם חנה'לה כמו שהיא אוהבת, אבל מוכרחים להתאזר בסבלנות ולחכות לימים טובים יותר. אסיים בתקווה לבשורות טובות ולשלום.

 

רוזנפלד צפורה

- בכל זאת מקווים שזה לא ימשך הרבה זמן. כולם מחכים לימים יותר טובים שיבואו .

 

רז שאול

- עוד יהיה טוב! עוד נזכה לימים יפים! מפלות רבות לשונאינו ולנו שיירה עם אנשים וציוד! על אף ההפצצות יש להאמין שעל ההריסות יבנו עוד בתים.

 

שדיאל יהושע

- למרות המצב המזופת לקחתי עם יוסף ו' לגימה עם הדברים הטובים שלכם, מוכרחים להתעודד, נזכרנו בכן ובכל עם ישראל, שיהיה לחיים לנו ולכל הישוב. לצערי יש דברים שהשתיקה יפה להם, ואין ברירה. חבל שאיני יכול להיות איתך.

- היה קשה על לבי בשבת הרהרתי וחשבתי מכם וכמה שהייתי רוצה לבקרכם הנהיגו צנזורה על המכתבים, יש להיזהר מדברים ששתיקתם יפה. להצעתך [לחזור לכפר עציון] אינני מסכים. כרגע נודע המקרה הטרגי בירושלים. אני תקווה ששלום לכם, ראשי סחרחר. יעבור עוד הרבה זמן והלוואי שהזמן הזה יעבור בשקט, שנוכל באמת בצלילות דעת לחשוב על עתיד. הייתי מסכים למלא מקומך, אבל... אבל... כאן אין חדש, מקווים לזמנים טובים ולעתיד טוב, אי אפשר היה להתגבר על השעמום וחוסר טעם בחיים כאן. האסון בירושלים ברחוב בן יהודה זעזע, חרדנו לכן. מתבדחים שנשלחתם לחזית ואנו נשארנו בבית מרגוע, המקרים הטרגיים שגרמו למותם של עשרות האנשים שלווים זעזע, הדאגה לשלומכם, והמקרה בסוכנות, היה נורא עד שנודע שלכם שלום. החדר מסודר ונעים, שנשוב לביתנו ונדע אושר וחיים שלווים.מחשבותיי עסוקים אתכם יקיריי רגע רגע, ולא היה רגע בלעדיכם - בעבודה, בקימה, באכילה ובכל... אני מרגיש אתכם. עברו שלשה שבועות, הקשר נותק בגלל מזג האוויר הרע, אבל כלום יש ברירה אחרת? אגמור ואאחל שיהיה לך שלום ולכל ישראל.

 

שינפלד צבי

– צפורה רוזנפלד במצב רוח לא טוב, כתבו שיוסי לא מרגיש טוב. מה שלום הילדים? קני להם משהו, ותגידי שאבא שלח. נקווה שיהיה טוב, דאגותיך לא ישנו דבר. בעזרת השם אם נעבור הכל בשלום, אעשה הכל שלא יחסר לך דבר. אין דבר מינה, העיקר להיות חזק ולהתגבר ונחיה על אף הכל. נלמד לקח מהעבר ונהיה עוד מאושרים עם ילדינו החמודים. אני עייף מהעבודה. אני חולם עליכם כל לילה. מוכרחים להאמין שיבואו ב"ה ימים טובים ואם חס וחלילה לא, גם אז אי אפשר לשנות את זה ואין היום מקום בטוח. אסיים את הפילוסופיה שלי בתקווה שבכל זאת יהיה יותר טוב.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- למרות שקיבלתי את מכתבך בשבת שעברה, הריני עונה רק כעת, הסיבה פשוט מחוסר מצב רוח וסבלנות, אני מרכז את כל מכתביי לערב אחד.

 

עין צורים

שפירא-דאובה טובה

– [כותבת לחברה] אני כבר רוצה לראות אצלנו בית הילדים. אני ממש מקנאת בך שאת עובדת עם הקטנטנים האלו, זה יפה ונעים נורא. מתי נזכה לזה?

 

תגבורת

גלזר צבי

– לאבא, אמא היקרים. שלום. מה אומר ואדבר? במילה אחת אסכם הכל: "כאן טוב", ובזה כלול הכול, האוכל והאוויר טובים, מצב הביטחון? אי, אילו ישנתם במנוחה כמוני, מבלי לשמוע ירייה הייתם נהנים. מי יודע? אפשר שתבואו לשבועיים לנוח? ממך, אבא, אבקש שתשלח מכונת גילוח, אני מגודל זקן "גדול-גדול", מאמא, אבקש פיז'מה. דרשו בשלום סבתא היקרה. תנו לה את ה"קיש" [נשיקה] בשמי.

 

אדר ב', כפר עציון

ארום מרדכי

- דבורה! אם תרגישי שאני נמנע במכתבי מנשיקות ומדברי חיבה, אל תחשדי, דעי שזה בגלל הצנזורה הפנימית. מה שיהיה מחר? האם הדאגה, שאת כותבת עליה, פרטית? ז.א. בעניין הפרנסה וכדומה? או דאגת לכלל ישראל? קשה עלינו ועליכן הפרידה והניתוק מקרובים ביותר, אך מוכרחים להשלים ולדעת שזה ייקח זמן. אני מרגיש טוב, בריא ושלם, יכול להיות יותר טוב, זה שנינו מרגישים, הכל הוא יחסי. לאחרונה דאגנו, מסרו שנשמעו הרבה יריות בירושלים, היא לא מתבטאת בצורה שמתבטאת אצלכן, לא נותנים למצב רוח רע להשתלט, רוצים רק שהדואר יסתדר בצורה נאותה. שמונה וחצי ואני יוצא לשמירה.

- השבוע כתבתי כל יום, אינני בטוח שתקבלי בסדר שאני כותב. אצלנו כרגיל: עובדים קצת, אוכלים טוב, שומעים רדיו, משוחחים ומרגישים לא רע. אין לי חשק לכתוב, כי לא תהיה מחר הזמנות לשלוח. מחכים לנו הרבה ימים טובים, שמחים ומאושרים. דבורה! נזכרתי שבשבוע הבא פורים. קני משהו לרחל ותגידי שאני שלחתי "משלוח מנות". הדאגה שלך, אחרי ההרהורים, למצב ולעתידנו, מובנים בייחוד במצב המעורפל מאוד אחרי הכרזת אמריקה של היום, שחוזרת מתמיכה בהצעת החלוקה. לא ננבא מה שיהיה, נקווה שיהיה טוב. ביקר אצלכם בחור, שחזר בשיירה, מאגודת ישראל, פינחס, ומסר ד"ש ועל עניינים שאסור לכתוב? בשיירה מתל אביב לירושלים 170 מכוניות וודאי הגיע גם דואר.

 

ארזי שמואל

- מה אומר ומה אדבר אחרי אסון חדש ומחריד שאירע בסוכנות היהודית, והיה קרוב אליכם. הפגיעה קשה ומכאיבה וקשה להבין איך לא נזהרו, אבל אי אפשר להתגבר על ערמות של אויבים ומהרסים. מניין לוקחים כוח ועצבים לקלוט כ"כ הרבה ייסורים? ולחיות ולהמשיך? אבל אין ברירה. קיבלנו ידיעה מכם על דבר שלומכן, זה היה חשוב מאוד, כי אנו מודאגים מאוד ע"ד גורלכם. אומרים כבר אצלנו: "שלחנו את הילדים והנשים לחזית ואנו נשארנו כאילו בעורף". זאת היא הלצה מרה, אבל ביחס לירושלים אנו כבר בעורף. ברור שלא יודעים מה ילד יום, אבל עד עכשיו ב"ה ונקווה שד' יעזור הלאה. אני מדגיש – חרדים אנו מאוד לגורלכם. כל היקר לנו מרוכז במקום אחד וכה מסוכן, שד' ישמור עליכם. מי יודע מתי נתראה? זה לא נראה בקרוב והלוואי שנזכה לכך. יאיר מבקש ספרים, אם תהיה אפשרות אני אעביר ברצון, אבל כעת אין אפשרות. אולי משהו ישתנה, אחרת זה לא טוב. אנו מודאגים ממצבכם בשטח אספקה. עיר כמו ירושלים מנותקת – זה משהו איום. אני מתאר איזה מחסור חמור שיש ובטח מספסרים כדבעי, למרות זה עלינו לקבל עוד את הייסורים באהבה ולקוות. מדאיגני בעיקר מצב הילדים. להם קשה יותר להתגבר.

 

ארליך ישעיהו

– [שפסל'ה – כינויי חיבה לחיה אשתו] שפסלה שלא תעצבי, תהיי עליזה למען ה"עתיד" שלנו [עמדה לפני לידת אסתר שנולדה לאחר הנפילה]. מרחוק אני מלטף ומנשק אותך. איך את מרגישה וחושבת? קנית ארג לחצאית וחולצה? קני ארג טוב ויפה ואל תצמצמי בכסף, כי זה לא קונים כל חודש. ומה שלום הבחורות והילדים? שפסלה יקירתי, אני מודאג מהמצב בירושלים. אתם סובלים מאוד? שפסלה שלי, יש לכם לפחות אוכל מינימאלי? למרות שאני לא יכול לעזור לך, בכל זאת אני מבקש ממך שתכתבי לי. אני רוצה לדעת הכול הכול הטוב וגם חלילה הלא-טוב.

- אכתוב מחר. עלי לישון אני שומר ב-12.00. איך מצבך? ו"עתידנו"? את סובלת כגלמודה? נעים היה להיות יחד מאושרים. שפסלה, הצטלמי ושלחי תמונות. יהיה במה להשתעשע, אין שמחה גדולה מלהסתכל בתמונותיך, איך את כך נחמודת. אני מסיים מכתבי בתקווה שאשלח בקרוב מכתב מפורט.

 

בן סירא יצחק

– [כותב לחיה אחותו שפונתה מכפר עציון] אין ברצוני להיכנס בדיון בקשר למכתבך [לחזור לכפר עציון]. זה איננו יותר אקטואלי, ואין לי כוח ביטוי בכתב שאוכל לבאר לך את כל העניין...

 

גלנדואר עקיבא

- איך יעקב קיבל את האח הקטן? מה שלום שילה? איך את מסתדרת לבד עם שני הילדים? עוזרת לך מישהי? עד כמה שאת חסרה לי, את זה את מרגישה בדיוק כמוני, אבל אינני רוצה להרחיב, מספיק הרגש שבלב.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- 7.40 בערב, קמתי משנתי, הלכתי לישון לפנות בוקר, נתבשרתי ונדהמתי על פיצוץ בנייני הסוכנות. ניטשטשו ונתבלבלו המושגים, איפה החזית ואיפה העורף. אתן בחזית יותר מאיתנו. אני מתבייש, אני ישן במנוחה ושקט, בזמן שלבחורה שלי יש דאגות וסכנות על שלמות המשפחה, וצרות של חוסר שינה מיריות. הולכים בעיר וכל כמה מטרים מסבים את הראש בהליכה זהירה. הלוואי ויתגשם במהרה הרצון של כולנו, שגם המוסדות יטפלו בהעברתכם למקום יותר שקט. הבוץ מתייבש, ומקווים שנקבל ונשלח מחר דואר. מתחיל אני להתגעגע עברו חודשיים ומי יודע כמה עוד זמן מבלי שאוכל לראות את רוחמה'לה שהיום נדמה לי כבר שכמעט חברה קטנטונת היא הייתה בשבילי כשטיילתי איתה בחצר וגם שרה'לה כבר גדולה יותר. מתוך חוסר שינה של ליל אתמול [קרב שיירת נבי דניאל], אני פחות מחוסן ונוטה יותר להתרגשות ברגעים אלה כשאני חושב על הפירוד, אבל יותר טוב לא להמשיך בזה. לא תצמח בזה כל תועלת מכתיבת דברים נרגשים, זה רק מזיק לגבורתו ושיווי-משקלו של האדם. כך יום עובר ושבוע עובר וחודש עובר. נאמין, ברכה, שייגמר בשלום בזמן מן הזמנים.

 

 

 

 

 

 

 

 

גרנק שלום

- שמחתי שרותי שמחה בצילום שלי בגיזום,

בימים שאין שמירה יש עסקים, ישיבות וכו' ולא מזדמן לכתוב. אצלי אין חדש. אני מאמין שהכל יעבור בשלום. היו חזקים ושלמים.

- פיצוץ בית הסוכנות זעזע, הייתה חרדה לשלומכם, נמסר ששלום לכולכם. חושבים להעבירכם לקיבוץ יבנה. איך שעניין כפר עציון לא יתפתח הרי עוד זמן רב עלינו להיות נפרדים, על זה תחליטו בראש ובראשונה אתם, אף אחד לא נלהב, אולי בהעברה ליבנה יהיה ה"בוץ" יותר גדול. במכתב מחיים צ' דעתו לשלילה, לא כדאית ולא מעשית ההעברה. מנזר רטיסבון בלב העיר, רחוק מכביש, מוקף חומה, נהנה מחסינות המנזר הצרפתי וכו'. אני מחכה למכתבים מפורטים ורבים. נקווה שנזכה במהרה לחדש ימינו כקדם ונחיה בחיי משפחה מסודרים ושלווים.

- מלאו שש שנים לחתונתנו, הלוואי ונזכה לחוג יובל בחוג המשפחה מאושרים ושלווים. אני בריא ומלא אמונה שעוד יהיה לנו טוב ונוכל לספר במסיבות יותר משמחות לבנינו את כל קורות הימים האלה. אני מודה עבור החבילה, קשה כרגע [אחרי נפילת שיירת נבי דניאל] לבטא את שהייתי צריך, בתנאים אחרים הייתי שמח עם דאגתך בשבילי ורגשותיך החמות, חדורות חיבה נעימה, אולי יגיעו זמנים טובים. בחורבן השיירה [נבי דניאל] הלכו לאיבוד הלולים וכו', הנעליים הלבנות (שעות עבדתי בכדי לצחצח כמו חדשות), מעיל גשם, שוקולד ודברים קטנים. מילא זה לא היקר והחשוב ביותר, אם נחיה ונזכה לימים יותר טובים, כל זה לא יחסר לנו. העבירו את  מחסן הקיץ של הילדים, הכול נשרף.

- הלוואי שביום מהימים נחיה שוב חיי משפחה נורמאליים איתכם, ועד אז למרות הצרות והמכות שהלמו בנו, מוכרחים להתגבר ולהחזיק מעמד, אחרת נישבר. כוונתי אליך. אני אתגבר, עצבי בריאים, היי חזקה והחזיקי עצמך, זהו הכרח חיוני ביותר לשעה זו. לומדים לאט לאט להתגבר על הצרות, ובפרט שיש במה למלא חלל המנסר בעולמי - את והילדים. תעריכי את העושר והאושר הגדול בהימצאך ליד הילדים האהובים, וטוב שאחד משנינו נהנה ורווה נחת מילדינו הנחמדים. חשוב לקבל תמונה מדויקת מחייכם יום יום, רק האמונה בחיים מאושרים בחוג משפחה שקט בעתיד הקרוב , נותנים לי עידוד וכוח עמידה. מהמעט שאת כותבת, הרושם שמצבכם, הגם שהוא רציני, טוב משל אחרים. לא צריך לעשות בעיה שאין ירקות ופירות לילדים, נאמין שבעזרת השם יתפתחו ויהיו בנים טובים לנו ולעם.

 

דמסט יוסף

- את כותבת שכבר גמלת את יצחק כמו שכתוב בבראשית כ'א פסוקים ח-ט, אם כן ראוי היה שאנהג כמו שנהג אברהם אבינו עם יצחק בנו ואעשה משתה גדול, במקום המשתה אני מאחל לך אשתי היקרה שתזכי לגדל ולטפח את בננו היקר בשמחה ובאושר. אני מודה לך יקירתי בעד מסרך את חלבך ודמך במשך חצי שנה, יום יום ושעה שעה ליצחק הקטן. מודה מקרב לב בשמי וגם בשם הקרחונצ'יק, שעדיין אינו מבין למי להודות ואיננו יודע להתבטא כהוגן, וגם אני המנסה להתבטא כאן, האוכל להביע בלשוני את מה שאני מרגיש ביחס אליך? את שנתת לי את הבן החמוד הזה, נשאת אותו בקרבך, בעצבונך הרית אותו ובצער ילדת אותו והנקת והנקת אותו יום יום, עד שגדל הנער ויגמל. אני כאבא הרי מרגיש בטל ומבוטל לעומת תפקידך הנעלה, תפקיד של אם!

- ובקשר להצעתך, חושבני שעליך להמשיך בטיפול ולשים עיניך עליו, כי לא רק משדי אם, אלא גם ממבטה האוהב ושיר הערש שלה גדל הילד ומתפתח. לכן חושב אני שטוב שתשארי יחד עם יצחק ואנו נתראה כבר אי"ה לאחר התקופה הקשה הזו, ועכשיו אסיים בדברי חנה שאמרה ביום הגמל בנה (שמואל א' פרק ב' פסוקים א'-י'א): "עלץ לבי בד' רמה קרני בד' - כי שמחתי בישועתך" קראי את כל השירה עד תומה ויהי רצון שיהיה בננו כיצחק אבינו וכשמואל הרמתי.

- תמיד נהגתי בפורים לשלוח מנות לר' חיים, אם לא יהיה לך קשה (אל תלכי במיוחד) קני כמה פירות ובקבוק בירה, (פירות דווקא, כי דברים אפויים אולי הוא חושש שזה לא כשר וכו' וכו') עטפי בנייר ושלחי על ידי איזה ילד שתמצאי על יד בתי ורשה וכתבי פתקה בפנים - משלוח מנות מיוסף צבי דמסט ומשפחתו, אבל אני מדגיש, שאם זה לא יצא לך, או שזה יגרום לך טרחה או אי נוחות, הריני מוותר מלכתחילה על רעיון זה. דבר אחר שקל לבצעו ולכן אני מבקש שתעשי אותו, הוא מתנות לאביונים. את העניים חושבני לא יקשה לך למצוא בירושלים. אני ממנה אותך לשליח לדבר מצוה, אולם תני גם בשמך, כי גם הנשים חייבות במצוה זו של מתנות לאביונים, ועכשיו המצוה העיקרית - שמחה בפורים. אם כן יקירתי, שמחי בפה מלא ובלב רחב, כי גם אנו כאן נשמח. השתדלי שתהיה לכן מסיבת פורים שמחה. השתתפי בכתיבת משהו מבדח ומשמח כי עת לשמוח. מכיון שיצחק עדיין לא יודע להחזיק בידו רעשן - הכּי לו באצבע צרידה והוא בודאי יצחק.

נשמח ונגיל תמיד/ כי ה' את אויבנו ישמיד,

וכמו את המן כן את ערב/ ננצח בזה הקרב,

וכמו שאכלנו את אזני המן האגגי/ כן נאכל את אזני המן קאוקג'י,

ונשתה עוד לחיים אחרי בֶּוִוין/ ואחרי חברו חאג'-אמין.

למפלתם את כוסנו נרים/ ביום שמחתנו בחג פורים.

 

חרזתי לך חרוז/ למשוררים כאלה בוז.

אבל בעיניך בוודאי מילא/ כל חרוז שלי הוא לעילא ולעילא,

ובעיניך עליתי אני העטוף שאליק/ לדרגה השווה לפחות לביאליק. (בסוף השיר הזה בלית ברירה, עטפתי את צוארי בשאליק [צעיף], כדי שיהיה לי חרוז למילה ביאליק).

ואתך הסליחה/ כי אם לי,  הרי גם לך ניחא/

 ובגלל השעה המאוחרת/ אגיד שלום לך גברת,

וכדי לסיים בחרוז חלק/ אשלח נשיקות גם ליצחק.

שלום רב לך יקירתי, צחקי ושמחי כי היום פורים ומחר איז אויס [זה נגמר]. הפעם אנו נפרדים בחג זה, כי אנו חוגגים אותו ביום ה' ואתם ביום ו', כי הרי הנכם תושבי ירושלים המוקפת חומה מימות יהושע בן נון - כמו העיר שושן הבירה.

- עכשיו עלי להודות יקירתי על משלוח המנות הנאה ששלחת לי. אמנם עפ"י דין מספיקים שני מינים של אוכל ואת גיוונת ושלחת מינים רבים של אוכל וגם משקה. רב תודות! שמחתי מאד מאד ונזכה בפורים הבא למסור איש לרעהו משלוח מנות מיד ליד בלי תיווך שרות הדואר.

- יקירתי! פורים עבר ואני מבקשך לא להוציא יותר כסף על ממתקים בשבילי ועל אחת כמה וכמה שלא על משקה, כי הרי את יודעת שאין אני שתיין וחבל על הכסף. אנו מקבלים כאן שוקולד לא פעם ואין אני זקוק לכל תוספת. אני מבין שהמתנה מבטאת גם רגש, אולם חושבני שלביטוי רגשות יש לנו את דרך המכתב, לכן יקירתי חסכי ואל תוציאי יותר כסף על דברים כגון אלה.

- שרתי! האביב מתדפק על שערנו ואני נזכר באותו אביב יפה שבילינו יחד בהרי הגליל והכרמל. מי יעז היום לנדוד במקומות אלה? הזוכרת את את ריח האביב הנודף מצמחי ההרים, את אהבתנו האביבה הירוקה? התזכרי את הירדן ואת החרמון ואת העמק? אני מקוה שנזכה יחד עם יצחק שוב לטייל בשדמות הארץ ובהריה בימי שלום ושלוה. 

לחלומותיך הנעימים אגיד – שינעמו וירעננו אותך עד אשר יהפכו למציאות. אני לא חולם, אני רק הוגה בך תמיד, ביום ובלילה, בעבודתי ובשמירתי, הוגה והוגה ונדמה לי שאת על ידי. לא פעם בשמירה תופס אני את עצמי משוחח שיחה חרישית אתך או צוחק אל יצחק, שאת לחייו וברק עיניו אני רואה בדמיוני.

 

 

הולנדר שמעון

- חרדנו לגורלכם [לאחר הפיצוץ בבניין הסוכנות]. ממועצת הפועלות ומהבתים השכנים לסוכנות הודיעו ב"קול ירושלים" ששלום להם, ולכן לא היה שכל לזה, אתן יודעות שחרדים לגורלכן, לא ידעתי מה לחשוב, אתן קרובות לבית החלוצות שמשם משדרים "קול ירושלים". בנוגע להעברתכן ליבנה, שמעתי שאתן מתנגדות לזה. ארצה שתצאו מירושלים, היא מסוכנת מדי, מצד שני, מסוכן היום לנסוע, מי יודע מה טוב יותר? מה שלום האלמנות הצעירות [משיירת העשרה]? אולי אזכה עוד פעם לראות אתכם ממש. נקווה שננצח, אבל מי יודע מי יהיו המאושרים שיזכו לראות את הניצחון? תהילה לאל שקט גמור אצלנו בסביבה, הלוואי וככה ימשך. נקווה שיהיה שקט ולא תדאגו לגורלנו. את תשמרי רק על ילדינו היקרים ותחנכי אותם להיות יהודים טובים, ושלא ישכחו את אבא שכל מחשבותיו מרוכזות רק בהם ובך. מי ייתן ונזכה לחיות בשלום ובאושר עם הילדים? פעם, אם ירצה השם, בעוד זמן, יהיה מעניין מאד לקרוא יומן מן התקופה הזאת, אני התחלתי השבוע לרשום יומן, כי במכתבים אני לא יכול לכתוב את הכל ורוצה אני מאד שבכל אופן יישארו זיכרונות הימים האלה רשומים למזכרת. מהחלטת או"ם להפסקת פעולות האיבה, כולם שמחים לוּ הסתדר, כי מאוד נחוצה לנו קצת הפסקה במאורעות, אבל מי יודע אם זה יסתדר כל כך מהר?

- כל מחשבותיי מופנות רק אליכם. אני מתאר את הסבל בירושלים מחוסר אספקה הכרחית ואינכם יוצאים מהכלל. הכל ששלחתי הלך לאיבוד בשיירה וגם המגבת שלך, אני מקווה שלא תצטערי, אבדו דברים יותר חשובים. הנה 12 בחורים נתנו חייהם. איך מסתדרים במצור על ירושלים? אני מקווה שעד שיגיע אליך מכתבי זה, ישתנה שם המצב לטובה. הלוואי! חבל שלא חשבנו מספיק ולא שלחנו אתכם למקום אחר. היום מאוחר, כי כמה שלא יהיה קשה בירושלים, לשיגעון ייחשב להעביר עכשיו נשים וילדים, לכן תישארו ואלוקים ישמור עליכם ועל הילדים היקרים ואולי ירושלים תצא מהמלחמה, אי אפשר לקרוא לזה "מאורעות".

 

ורנר משה

- כשאני חוזר הביתה אני לוקח את תמונתכם ומסתכל ושמח. שיעזור ה', ובקרוב נתראה.

 

טייטלבויים דוד

- תמיד אני חושב יקירתי מתי תבואי עם אבשלום והוא אז כבר יהיה ילד גדול ואוכל לבלות יחד ולא יהיה משעמם, להיפך לא יספיק הזמן. יום רודף יום, ושבוע אחרי שבוע, וכך בלי סוף כאילו חיים אנו בתקווה כי גם הימים האלה בו יבואו, מתי? זוהי השאלה הנשאלת בפי כולנו, אפילו אם ירחק היום צריך להאמין, כשיש אמונה בלב הרבה יותר קל לשאת את הסבל והעול שכל הישוב שותף בו.

- יפה כמו בקיץ , בדרך כלל בזמן הזה עסקנו בהכנות לבית המרגוע, וחשבנו איך לא לגור באוהל [נהגו בכפר עציון לעבור בקיץ לאוהלים ולפנות את הבתים למבריאים שבאו לבית מרגוע], השנה היינו כבר מסכימים לגור אפילו באוהל, משתנים הזמנים, אני מקווה שנגור אפילו בימי שלום בבתים.

 

יבנאלי אהרון

- אין מה לחשב כל כך הרבה, כרגע אין בידינו לשנות מאומה... אינני נוטה להעברת החברות ליבנה, אינני יודע מה יהיה שם ואם יוקל במשהו, נוסף הסיכון הרב בהעברה. בירושלים חיים 100.000 יהודים ומה שיהיה בגורלם יהיה בגורלנו.

 

יעקובוביץ-שיפמן שרה

– חיה [חיה ארליך שפונתה לירושלים, מבת דודתה בכפר עציון], מכתבך מסורבל, את חוטפת עניין לעניין וזה בכלל לא הולם אותך. את כגבורה, שהיית כה חזקה ברוחך, כתבת מכתב קרוב למיואש, זה לא יפה. עוד מעט ותעשי כמו הבחורות שם שלא מאמינים בשום דבר ורואים את הכל בצבעים שחורים. עם כל הייאוש ומצב רוח אני רוצה שתהיי אותה חיה העליזה כשהיית כאן בכפר עציון!!!

 

כץ יצחק

– כתבתי לאחותי לפני שבוע, ומיד התחרטתי, הייתי במצב רוח רע ואחותי תיבהל, היא תחשוב שקץ העולם. חשבתי להפתיע במשלוח מנות עם עוגה, אבל לצערי וצערו של צבי ש' [האופה], העוגה לא הצליחה. נקוה שיהיה טוב, בכל אופן יהיה לי מה לספר לעמוס'ל ולירוחמ'ציק איך קמה המדינה העברית. נקווה שבשבילם יהיו הדברים מעניינים יותר מתיאוריה מלימוד היסטוריה. אני מודה בעד התמונות הנחמדות של הילדים. ממש מחייה נפשות להסתכל עליהם. עמוס מאד עצוב, כאילו מתגעגע לאבא שלו, אין דבר! עוד נספיק לדבר.

 

לדרמן חיה

-  אי"ה נשרוד ושוב ניפגש ואז ... קשה לתאר, זה יהיה היום המאושר ביותר עבור כולנו.

 

לוינוביץ יהושע

- [כותב לקרובים] לצערי לא אחזיר דברים טובים כפי שמגיע לכם, אקווה אי"ה לעשות זאת בפורים הבא. אחרי שנות התלאות והסבל ייתן ד' ויתחילו הזמנים הטובים, לנו ולכל ישראל. נדחה את פגישתנו לזמן שנהיה יחד , בינתיים שנזכה לחגים וזמנים טובים , תוך חרות , בריאות ושמחה .

- [כותב לקרובים] שנזכה בקרוב לספר על הימים האלה בשלווה ובשחוק. ייתן השם ונזכה בקרוב לשכון לבטח בערי ישראל ובהרי יהודה, שהניצחון יקדים לבוא בטרם נגמור את מלאכתנו, שהזמן גרמה, כי היא מן הדברים שאין להם שיעור. מובן שבחיק העתיד טמונות הפתעות מרובות. כל הצרות יכולות לחלוף במהרה וכפר עציון יוכל לצעוד קדימה ללא כל זעזוע, אבל מי חכם וידע הבאות? אנו מתפללים לה' שייתן לנו שלום ובריאות. אני מקווה שנזכה לשמוח יחד בשמחות משפחתיות, מתוך הרחבת הדעת ורווחה כללית ופרטית, זו תפילתי ותקוותי. העניינים ה"גדולים" שלנו נקווה יסתדרו במשך הזמן ונקווה כי אף אנו נזכה לימים הטובים ההם, לראות את עם ישראל בן-חורין בארצו. נקווה כי המצב הזה של פרוד משפחות לא יצטרך למשך זמן רב, כי זה לא קל. נזכה להתראות בקרוב, תוך שמחה ונחת לנו ולכל ישראל. קשה להביע המשמעות הענקית שיש למכתב, כל מילה חשובה עד לפרט האחרון, הכול מעניין. אני תודה לאל בריא, מרגיש טוב, מצפה לבשורות טובות ומאמין שבקרוב נתאחד, ונחיה בשקט ובשמחה.

 

מיידנסקי שרה

– [כותבת לאחיה] איני יודעת מדוע השליתי את עצמי שבחג הפסח נהיה ביחד ולכן קשה לי כל-כך לכתוב עכשיו. אין זאת כי אם עלינו להשלים עם הגורל ולהאמין שהעתיד הקרוב יזמן לנו מחר יותר טוב. אני מאמינה, יותר נכון - אני רוצה להאמין שליום הולדת שלך אוכל להיות אצלך. בכתבי לך מכתב זה, הנני כבר אחרי כל העבודה הזאת והעול הוא כבר מאחורי, יש לי איפה פנאי להרהורים. אני חושבת על מה שיביא לנו העתיד, על יום המחר... אפס, אחרי הכול באה אני לידי מסקנה, כי לא כדאי לחשוב כל-כך הרבה וכי יש רק לחכות בסבלנות והכול יסתדר על הצד הטוב.

 

מרחביה אליעזר

– [כותב לאחיו] כל רצוני שהזמן הזה יעבור מה שיותר מהר ושאהיה יחד עם משפחתי. שלושה חודשים מאז ששושנה ודבורה'לה עזבו ומי יודע כמה זמן עוד נצטרך להיות מופרדים וזה לא קל. אינני מתלונן אני רק מבקש שנהיה בריאים ושנזכה לראות ולחיות במדינתנו והכול על מקומו יבוא בשלום. כשקר בחוץ קר גם על הנשמה אומר הפתגם. מצב רוח לא רע, המצב רוח משתנה לפי מזג האוויר, פשוטו כמשמעו, בזמן שגשם ובוץ וקר אז גם קר על הנשמה, וכשרק נעשה חם יותר קל על הלב. יקירה כבר די הרבה זמן מאז שנפרדנו וקשה להגיד כמה זמן שזה עוד ימשך בצורה הזאת אולם צריך לדעת שלמען עניין זה הכול כדאי. יקירה מוכרחים להתגבר ולהיות חזקים אין לך מושג עד כמה אני מתגעגע ליום בו נזכה לחופש ונפסיק פעם ולתמיד את הפחד היהודי נהיה אדונים לגורלנו ויום זה מתקרב, כל יום אנחנו מתקרבים למטרה. לא חסר לי שום דבר חוץ מזה שאינכן כאן ונקוה שבקרוב מאוד יחזור הכול לסדרו הרגיל ונהיה יחד .

 

פרץ פרנקל

- יש בחדר אוכל פתקה שחברים יכתבו לבחורות, יש איזו בחורה שלא קיבלה מכתב, והיא בכתה. נתן ש' סיפר לי שגם את פעם בכית שלא קיבלת מכתב, ואחר כך מצאת את המכתב בחבילה. כל יום כמו שנה וכל שעה כמו שנה, בלי סוף, אתם חסרים מאוד. אני לא יודע כמה עוד ייקח עד שנהיה יחד, אני מקווה שכבר לא הרבה זמן נופרד ושבפסח נהיה יחד. גם אני ככה, לוּ לא הייתם אתם, אז לא היה כדאי לחיות, רק זה מחזיק אותי, שאני חושב שבקרוב נהיה יחד שלושתנו.

- כל יום יותר ויותר קשה לי כאן, לו הייתם כאן אז היה אפשרי עוד, אבל בלעדיכם זה קשה מאוד. את בובלה חסרה לי מאוד, אין לי עם מי לדבר מילה רצינית אחת, כל אחד זר לי, אפילו אני מדבר איתו כמה מילים. אני כבר לא הולך לאף מקום לביקור, אם יש לי זמן אני כותב מכתב או שוכב על המיטה וחולם, זה לא יכול לקחת הרבה זמן ככה. אני מקווה בכל זאת שבקרוב נהיה יחד שלושתנו, את, בובצ'יק ואני. דיברתי עם יעקב א', הוא הבטיח שאוכל לנסוע לירושלים שנהיה יחד, הוא חושב את היותר מבוגרים לשלוח לירושלים ובין אלה אותי, יש בערך 4-5 כאלה. מספיק אם אני מקבל ממך מכתב ואת כותבת ממך ומבובצ'יק. לא קל להיות לא עצבני, אבל זה עובר, רק זה נותן כוח שאני יודע שאתם נמצאים. אני מאוד מתגעגע אחריכם ולכן לא איכפת לי כלום. בפורים היה יפה, אבל לא הרגשתי דבר, לא יכולתי לשבת באולם "אברהם" [בבנין "נווה עובדיה"] בלי בובלה שלי. היו הצגות ונתנו יין, ביסקוויטים וסוכריות, כמעט שלא אכלתי כלום, יין בכלל לא שתיתי.

- היום חשבתי הרבה עליכם, אני לא יודע למה, כל היום ראיתיכם לפני. אני מקווה שבקרוב נהיה יחד. שמעתי שהרבה יעזבו את הקבוצה אם יהיה שקט, הזמן האחרון נתן הרבה מאוד, אני רואה שהבן אדם חזק מברזל, אבל אני לא יודע מדוע את צריכה לעבור פעמיים מלחמה [מלחמת העולם ומלחמת העצמאות], יש אנשים שלא עברו אף פעם מלחמה ואת כבר עברת פעמיים, אבל היום יש כבר על מה להילחם. כאן הימים עוברים לאט, כל יום אנחנו חושבים שמחר יהיה יותר טוב, אבל זה תמיד אותו הדבר.

 

רוזן שלמה

- אנו מודאגים, קרוב מגוריכן לאסון בבנייניי הסוכנות וזה מדאיג. אני מצפה בכיליון עיניים למכתב, על שלומכם ושלום כולם. הבה נקווה שעוד נזכה בעתידנו המשותף להרבה שמחות משפחתיות וגם לשמחות בציבור שלנו ובעם ישראל כולו. אולי עוד נגיע לימי שלום ושלווה שנוכל לשלוח מתנות של פירות ודגים בינינו. נקווה שאלוקים ישמרנו גם להבא. איך לסבול את הסבל של הפרידה והניתוק. מלחמה איננה קיימת זמן ממושך וסוף השלום לבוא, ואנו מאמינים גם בניצחון של עניינינו הטהור והקדוש. ייתן ה' שמכתבי יימצא את כולכם בריאים ושלמים, אנו מקווים שגם להבא לא יעזבנו ריבון העולמים.

 

רוזנפלד צפורה

- שמחתי שעשית ליוסי עוד תמונות. זה הדבר יחידי שאנחנו יכולים ליהנות ממנו, חוץ מהמכתבים שמגיעים וכמה תמונות ששלחת, אין לנו יותר ידיעות על הילד שלנו ואת בתור אימא, מתארת לך עד כמה שזה קשה... עד היום אני לא יכולה לתאר לעצמי את יוסי מהלך, יושב ע"י השולחן... זה וודאי מאוד נחמד. רציתי לבקר בירושלים, אך אין אפשרות, להישאר יכולתי, אבל אני מוכרחה לחזור לכאן. נקווה  שהמצב לא יארך ימים ובקרוב נשכח על כל צרותינו כמו שזה תמיד. השכחה זה דבר טוב ובריא. יוסי נראה ממש ילד גדול, הוא באמת כזה? זה פשוט קשה להכיר אותו אני מפחדת שתעמידו אותי בניסיון ולא אכיר אותו. נשיקות ליוסי. חיליק דורש בשלומכם.

 

רז שאול

- אני הוגה בכך כל הזמן, בכל רגע של התנערות: מה את עושה כעת? מי ישורנו את זמן הפרידה הזו? פרידה זו כל כך מיוחדת במינה ויקרה, עד שפשוט אין רצון אפילו לנסות להגבילה בגבולות, כי אם לתתה בכל מלואה, כפי שהיא.

- למדנו וקראנו קצת. ראיתיך, איני יכול שלא-לראותך ולהרגיש. עינייך מיטיבות ללטפני ולראות ללב. מצד אחד אמא ומהצד השני את. הזמן עובר כה מהר. גם אני כמוך משלים את העדרך ע"י חזיון, אך לא בחלום, אני רואך, אני מכירך בכל כיסופיך ואני עונה לך גם כן, אך לא פעם אני נוכח שחרס בידי.

- לי קשה להגיד לך דברי פרידה כל פעם. על כן שמחתי שבינתך הכינתך להבין את המצב. אל תדאגי ביותר לשלומי. רחל [רחל וינר חזרה לכפר עציון בשיירת נבי דניאל ובד לשמלת כלולותיה בידה] מסרה לי דרישת שלום ואף אמרה לי שנשקת לה חזק ושתנשק אותי. אין דבר אני מבין לרוחך ואני אתך שם, יקירתי. נחשל-נא את נשמותינו לזמני הברזל האלה ונהיה חזקים, מאמינים ואוהבים. קשה עדיין לכתוב יותר. סלחי לי! הוקל קצת כי שוב קרו ניסים וגבורות, הוקל קצת, אך גם הוכבד מחדש והדאגה בלב. תביני איזו הרגשה הייתה לנו, גם אתן חרדתן בוודאי די. יש לכונן את הרוח שתהא טובה, איתנה ושתרעיש שמים וארץ. אם יש עוד למעלה עין צופייה ומרחמת? אז שתראה ותחרד לצאן האובדה - כי מי יישאר עוד מלבדנו מאוהביה? עייפנו קצת מהמאמץ הזה של היומיים [נפילת שיירת נבי דניאל]. אולי מן הדם הזה הקדוש יקרין לנו אור חדש וגואל. תרגישי בהם את האוויר הכבד השורר פה, שוב יסתננו הדים מדאיגים בשורותיי, כי אכן התפתחה המערכה והקרבנות רבו עד מאוד. מי יודע מתי יבוא יומנו? מי ינחש מה מוכן לנו במסתרים? וורוּדוֹתינו אדמו משני דם חדש וצעיר והלחם שאנו אוכלים, ריחם עולה ממנו.

- יקרת לי בנחמותיך, לוּ רק אלוקים נחמני כמוך! אני מצרף את שירו של ראובן גרוסמן על מות בנו שהיה אצלנו. ובכן שוב שלומך מיום סגריר עת ידי רושמת ורוחי בונה תוכניות לעתיד. הרגשה קצת קשה בשיממון, שלומי טוב, אמנם הטפיפות הפכו לי לדבר יום-יומי, זה אולי מתאים להגדרתך: "צריך להוסיף על כוס היגונות". נשאר על הנייר מה שלא ניתן במציאות, או אירוניה של הגורל! טוב אביט בך וזה מחזקני מאוד. ושוב פריסת-שלום מהרי הדמים והאש ששפע ירק קיסום ושפע אור הקרינום לפני.

 

שדיאל יהושע

- אני בריא ושלם ומה שחסר לי זה אתם מחמדיי ויקרי נפשי, להרגיש חיי משפחה תקינים. אל דאגה. זכרי תמיד אשר הנני מבקש ממך תמיד, לא להוסיף דאגה וצרות בחינם, כשהצרה לא ידועה בבירור, כפי שנהגתי להגיד "די לצרה בשעתה". אני מצטער על שנגרם לך הרגשה אי נעימה, שאני יודע מה קשר הטעם של אי קבלת מכתב כשאחרים מקבלים. יש באמת להצטער ומזה אני ממש סובל איומות, שהזמן שנוצב לישוב בכלל ולנו בפרט איננו נותן ליהנות מהדבר היקר הזה, כי הנני מרגיש בכל נפשי ולבי שהיה נחוץ מאוד, דווקא במצב זה שלך [הייתה בהריון עם בנה ישראל, שנולד לאחר נפילת אביו], שנהיה ביחד, אבל הגורל הרע של הכלל הישוב מוכרח גם לפגוע באופן ישר בפרטים ככתוב בפירוש: שאין בפרט אלא אשר בכלל וכן להפך, על כן קראתי גם בסיפוק רב על מאמצך לאזור עוז וכוח להחזיק מעמד ולהתגבר על הצרות ולמנוע עצבנות, כי בזה נוכיח כוחנו במלחמה. כעת הנני אומר לך שצריך להאמין ולקוות שיהיה טוב, שזה יקרה לנו בצורה כזאת לא האמנתי, פועמת התקווה שבוא יבוא הניצחון, למרות ששמענו ברדיו, שאמריקה מתחרטת על החלוקה, כמובן שהייתי רוצה קצת לראותכם, אבל אני עוצר סבלנו ומחכה שיאפשר זאת, אבל הנחמה למען המולדת שאנו מקווים שבאמת תקום במהרה בימינו. בשיירה שלחתי ביצים, אבל הלכו לעזאזל עם ייתר הדברים [בשיירת נבי דניאל]. חסר לי רק מה שחסר היום לישוב כולו חיים תקינים ולזה לבי מלא תקווה שאחרי שפיכת הדמים נשיג זאת סוף סוף .

 

שינפלד צבי

- אבקשך לא לדאוג ולחיות בתקווה שנתגבר. לך תפקיד כפול, להיות אם ואב, ואם תהיי לא רגועה זה יכול להשפיע על הילדים וזה צריך למנוע. השמחה הייתה יכולה להיות שלמה לו יכולתי להיות אתכם יחד, אבל זה רק חלום. אסור לשקוע ואת חייבת להיות בריאה וחזקה ולהתמסר לילדים ונקווה שנתגבר. נקווה שהכל יהיה טוב. אלה תנאי המלחמה ונקווה שנתגבר, במיוחד אנשים דתיים חייבים להאמין שקיימת השגחה עליונה ולחיות בתקווה.

 

שנור אברהם

- זאת חוצפה מצד זה שגרם לפירוד שלנו (איני יודע את הכתובת המדויקת שלו) איך עושים דבר כזה, בימים כאלה?... ובכל זאת לא צריך "לבכות" יותר מדיי... כי יכול להיות יותר גרוע. העיקר שהסוף יהיה טוב, נכון?

- כן! הזכרת לי כבר כמה פעמים שאזהר [היה מסגר ועסק בייצור מוקשים]. אתן לך רק דוגמה מהיום. כידוע לך אני עובד בעבודה מיוחדת שהיא באמת מסוכנת למי שאינו יודע לטפל בה, אבל כמעט לא מסוכנת בכלל עבורי... היום גמרתי "צעצוע" מסוים ואחרי זה עלה בדעתי שלו הייתי עושה את זה בצורה אחרת, ייתכן שזה פחות מסוכן... אני אומר לך שאף פעם לא הייתי עושה את זה... אבל חשבתי לי, אוכיח לחנה שלי שאני נזהר יותר משצריך... פירקתי הכול, השקעתי עוד שעת עבודה ועשיתי מחדש, ורק הצטערתי שלא ראית את זה... כזה אני... כשחושב עליך. קשה לך להאמין? ובכל זאת.

אַח, לו היית פה על ידי היה לי הרבה מה לספר לך... ולהוכיח איך שאני בסדר.

- את יודעת, היום כששכבתי אחרי הצהריים בחדר, הייתה לי הרגשה שאני שומע צעדים שלך... הלב התחיל לדפוק וחיכיתי... ואני עוד מחכה עד עכשיו... ואת לא באה, ילדה רע. לפחות שתבואי לראות את הסדר שעשיתי לשבת. אין זכר לאבק... והרצפה... שיעיד הסמרטוט שמרוב שטיפה נקרע לגמרי.

- מה שלומך? אני מתאר שטוב. איך "הפֶּנטַק" שלנו? [הייתה בהריון עם בנם אבנר, שנולד לאחר נפילת אביו] תגידי לו שלא יעשה "קונצים". יש לו זמן. תכיני אותו שמופיע לעולם מזופת. ספרי לו על "שומרי החוק" בארץ, על "הניטראלים" ימח שמם וזכרם וכו'... לא... לא כדאי. ספרי לו יותר טוב על כפר עציון שלנו, כמה פה נחמד ביער, בשיר השירים... בחורשה, על הספסל, כשהפראי אדם לא רוצחים. תוכלי גם לספר משהו עליי... לא הרבה... נו... גמרנו מכתב הגון. עכשיו מאוחר. שלום רב לך יקירתי. ליל מנוחה. שובי, שובי, יונתי. שלך (עוד איך שלך).

- מה את כל כך דואגת לשֵם... [לבן העתיד להיוולד] נמצא כבר איזה שם בריא... לוּ הייתי כל כך בטוח שאת שומרת על עצמך כמו שאני בטוח שנמצא שם מוצלח, הייתי מפסיד... כן, מה עלה בדעתך שכאן צוחקים ממני שאהיה לאבא... אולי להפך?... ובאמת להפך.

- לא כתבתי לך כבר כמה ימים. הסיבה פשוטה, הקשר נפסק בין כך בגלל מזג האוויר, וגם המצב רוח היה מזופת. סוף סוף מפלה כזו לא קל להשכיח, אבל מה לעשות, צריך להתגבר ולהמשיך. אהיה עסוק בעבודות שלי ביתר מרץ [יצור מוקשים] כמובן שאשתדל שזה לא ישפיע על המכתבים שלך, הלוא את לא אשמה. כשנפרדנו לקחתי את זה בקלות. לא תיארתי לי שזה יהיה רציני (חכמים ממני חשבו כמוני) וחבל... היינו מדברים קצת על העתיד הקשה שבא. עכשיו רק מתברר שזה [הניתוק] רציני וממושך ועם זה קשה להשלים, כנראה שגם את רואה את הדברים בלי אשליות ובכל אכזריותם, ייתכן שזה יותר טוב. פחות מתאכזבים ויותר מוכנים לדברים קשים ומתגברים עליהם. אין טעם לשיקולים פרטיים. מצב היישוב כולו קשה ורק במאמצים כלליים ומילוי תפקידים הגנתיים כלליים נוכל להציל את עצמנו. "אז ממן האקט הולץ  פאללען שפעינער". [כשחוטבים עצים ניתזים שבבים] נקווה שנזכה להיות בין אלה שיראו את ניצחוננו.

 

שכטר משה

- [כותב לקרוביו] מה נשמע אצלכם? איך מצב הרוח אצלכם? מה שיעשה הזמן לא יעשה השכל. בוודאי ידוע מה שקרה, האסון בנפש וברכוש [נפילת שיירת נבי דניאל], ושילמנו קרבן יקר. אצלנו נאבד רכוש כללי ופרטי, חברים שלחו דברים, בגדי הקיץ של הילדים, ועכשיו אין כלום, ושלחתי שני אלבומים מהבית וגם משלומיתקה'לי  בתי וזה כאב נורא.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- באסיפה דובר על הילדים, אם מצב התחבורה יוקל ויהיה יותר בטוח בין ת"א לירושלים, יעבירו את הילדים והנשים לת"א, שם יותר בטוח והאחזקה יותר זולה. דובר על בעיית הטיפול בפעוטים.

 

לבבי נחום

- חזקה בי התקווה, שלשנה הבאה, בעזרת השם, נהיה יחד.

 

תגבורת

- אינני יודע למה, אבל אני כל הזמן חולם על זה, איך שניפגש ונמשיך את החיים המשותפים שלנו ב"ה ובדרך כלל החלומות שלי מתקיימים ואני מקווה שגם הפעם ה' יעזור לי. נוכל להתנקם בהם ובקרוב יתגשם החלום שחלמתי הלילה ובו ראיתיכם חוזרים באוטו אגד ומשה נהג, מי ייתן ובקרוב נזכה לראות את זה. אני מקווה שלא תשכחי כלום ותספרי לי אח"כ את הכל בתיאור מלא.

 

ניסן, כפר עציון

ארום מרדכי

- למה נחוצות לנו חבילות מזון מהדודים, זה עושה רושם שאדרוש או אסכים שישלחו חבילות כאלו, כתבתי בפירוש שלא ישלחו. הנני בריא ומרגיש את עצמי טוב. במשך כל החורף לא הצטננתי כלל. עכשיו מוצ"ש, אין לי זמן לכתוב. אני צריך לצאת לשמירה תורנית. אני מוכרח איפה לגמור ולהגיד שבוע טוב לך ולבנות. דבורה! נזכרתי שהשבוע פסח וצריך לברך ברכת החג. זה לא נעים לא להיות בנפרד בחג כזה, אבל אבקשך לקבל את זה כמוני, כעובדה, ולא להתרגש. דבורה! הדרכת את מנוחתי בכותבך על החרדה שמכרסמת בנפשך. מהידיעות מתנהלים בירושלים קרבות רציניים, הקרבות הללו משפיעים עליכם בטח במידה גדולה. הלוואי שזה ייגמר מהר.

- על "הסדר" אצלכם, שמעתי, זכיתם לשני "מלכים" בבת אחת [שני חברים מבעלי המשפחות]. ככה זה תמיד עם "ממלכה בגולה". איך המצב רוח אצלכם ובכלל בירושלים בזמן האחרון? אני שולח לך לירה אחת.

 

 

ארזי שמואל

- שמעתי שהרעישו שכונות בירושלים מתותחים, מדאיג, ישנם אמצעי הגנה נגד. בעיר מסוכן. מאוד רצתי לראות את יאירון החביבון ודינה'לה, אבל מה לעשות? כמו שיאיר כותב זוהי מלחמה. בימים האחרונים הם קיבלו מכות ונקווה שיימשך בכיוון. אנו מוכרחים לנצח. אתם סובלים מחסור באספקה ובעיקר עוד הילדים? חסר מזון? אבל מה לעשות? נזכה ונחיה ונוכל לתקן להם ג"כ ולהחזיר להם את החסר. עליכם להאמין ולבטוח בד', שלמרות הכל נגיע למשהו. חירות נקנית בייסורין וכנראה גם די קשים. לפי הידיעות מגיע קצת מזון לירושלים, ואני מקווה שאתם לא סובלים מחוסר מזון. יש הרבה לספר ובכל פעם חדשות. האם הגיעו המכתבים כבר? בימים האחרונים לא נשלח הדואר שלנו.

- אצלכם הכל מוכן? ובטח השתדלתם לתת אופי חגיגי ויפה לסדר. שמחתי במכתבו של יאירון. העיקר שערכתם סדר כראוי והילדים הרגישו טוב. הכל צריך לעבור. ברור שקשה מאוד הניתוק הזה, אבל זאת היא מלחמה, כמו שיאיר כותב. הלוואי שתתקיים תפילתו: "בשנה הבאה בכפר עציון" ושעם ישראל כולו יזכה לירושלים בנויה. בטח שומעים תזמורת די הגונה. לפי הידיעות מפגיז האויב שכונות בירושלים, אבל עושים בהם שמות בקטמון ובמקומות אחרים. ישנם קרבות בגליל, ובכל מיני מקומות.

 

ארליך ישעיהו

- אני מאוד עצוב כמוך, מכיוון שלא אהיה לידך ברגע המכריע, אבל אל נתייאש. בעזה"י  נהיה עוד יחד, הרי מדברים על שביתת נשק, למרות שאני לא תולה בזאת הרבה תקוות. שפסלה, יעלת-חן, נחמודת שלי. מה גדולים געגועי לך? מאוד הייתי רוצה לראותך ולהיוודע איך שהשתנית. בזמן האחרון חזקים ביותר געגועי אליך, הפסח מתקרב וביחד עם זה תאריך הלידה ממשמש ובא ומאוד מאוד רציתי להיות ולבלות אתך בחג. שפסלה, המשיכי הלאה ושאי סבלך בשמחה, עד יאיר אורנו ואת תחזרי ובזרועותיך את חובקת "עתיד", אני כמוך מחכה בכיליון עיניים ובקוצר רוח לזמן המיועד והנכסף.

 

בן סירא יצחק

- לחיה'לה. במקרה שתפגשי את פנחס גלבט (בחור אגודאי שהיה כאן) תודיעי שאכתוב לו ואשלח לו תמונות בשבוע הבא. כעת אין לי סבלנות לכתיבה ונא למסור לו ד"ש.

 

גלנדואר עקיבא

- אל תשכחי ששלוש נפשות תלויים בך. לא אצטער אם תפסיקי להניק, או לכל היותר לתת לשילה פעמיים ביום. אי"ה הוא יגדל ויהיה ילד בריא גם בלי זה. איך זה עם הילדים? אמרתי שילד שאיננו שובב, אז הוא או חולה או טיפש, ילד בריא וחכם מן ההכרח שיהיה שובב, כמובן שעל ההורים לעצרו  וששובבותו לא יביאו למידות רעות. המכתב יהיה הפעם קצר, כי עוד מעט אקום לשמירה. אי"ה מחר אכתוב מכתב ארוך. נשיקות לילדינו בשמי.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- ילדי רמת-רחל, רוצים לפנותם. אם היו מעבירים את האמהות והילדים לקבוצת יבנה היינו יותר שקטים. אני ושלמה בד"כ ובכל נסיבות שהן, מרגישים פחות את המועקה שבבדידות וניתוק מהמשפחה, כי עבודתנו [עבדו במשרד] משתקת ומאפשרת את כוחות המחשבה, אבל בימי החג זה מתעורר אצלנו, כשאנו פנויים, אז גם אנו צוללים לשפע של זיכרונות על ימים משותפים, וכל רגע פנוי מדריך ומפסיק את מנוחתנו ונוטע רגשי געגועים, כל אחד לעבר משפחתו. אני מצייר בדמיוני שתתפסי את גילוי מחשבתי וצחוק עליז על פניך. אידיליה שוררת בחדר, כש-2 ארונות ו-2 מיטות אחת מול השנייה ושנינו משתטחים על המיטות ומשוחחים ומפטפטים ומתלוצצים ומספרים זיכרונות ומנתחים עניינים, הלוואי ושיווי משקל כזה והרמוניה במעשים ובעזרה אחד לשני, הלוואי בהרבה משפחות בישראל. זה אינו ממלא את החלל שבלב בהעדר משפחה, בכל זאת, ידידות כנה וקרובה מקילה הרבה מועקת הבדידות. הלב פועם בחרדה על גורל המערכה בירושלים, שבה דווקא תהיה התמודדות נואשת מצד האויב וחרדה בליבותינו על גורל משפחותינו. גם אנו פה וגם אתן שם, כל אחד כותב לשני, כל אחד כותב לחברו היקר שביקר בחייו וחרד על הצפוי למחר. אנו פה חרדים לכן ואתן שם חרדות לנו.

 

 

 

 

גרנק שלום

- פה נהדר בערבים, בשמירה השתכרתי מריחות הפריחה ומהכל סביב, אבל מה לי מזה? בזמן שאני לא יכול ליהנות והילדים לא מרגישים את זאת, אבל כל עוד אנו חיים יש תקווה להיפטר מדברים לא צודקים, העיקר שנחיה ונזכה לספר על הימים האלה לילדינו. זה הדבר הראשון בסדר היום יש להתגבר ולזכור שתפקידים רבים נכונים לך בחיים ויש צורך והכרח לחיות, להיות בריא ולהחזיק מעמד. אני מרוצה מהנאתכם באביב, ושהילדים באוויר צח, אחרי החורף הקשה שסבלו. חנוך כותב שיעבירוכן לסביבות תל-אביב בהזדמנות, כשיהיה אפשרי, לא חשוב לאיזה מקום (מקום כזה איננו עדיין), רוצים שתעזבו את ירושלים. החזקת הילדים ואמהות בירושלים קשה, המוסדות שולחים מהאחד לשני ואין כתובת, זה גורם צרות למטפלים. אתן הסובלות העיקריות במצב הזה. אני מודה מעומק הלב על הכל ולרותי נשיקות על פרח הנחמד והיקר לי כל כך. מכתביך ממלאים את ימיי האפורים המשעממים והריקים. אני עובר בדמיוני אליכם וחי את חייכם וסופג לתוכי את אווירתכם.

- את והילדים מוכרחים לחוג את חג הפסח בשמחה וכהלכתו. אסור לנו, לילדים, בפרט לרותי שמבינה, להרגיש תוגה ועצב. הבה נקווה שאת החגים הבאים נזכה לחוג מתוך הרגשת חירות ושמחה מוחלטת, בחוג משפחתנו המאושרת. בקשר לעתיד, שאת כותבת לעיתים, איני מתווכח, שנחיה ונזכה לספר על זה בשקט, ואז גם נוכל לחשוב ולהחליט לחיות פה או לא. גם אני לא עשיתי קונטרקט [חוזה] עם הקיבוץ, לא עכשיו הזמן להחליט.

 

דגני דוד

– [כותב לאחיו, מנחם, חבר בארות יצחק שגם נפל במלחמה] נקווה שבימינו יהיה כבר שלום על ישראל ולא יצטרך לכלים הללו ושימצא עניין במכונות אחרות. אני מאמין שנגיע עוד למצב האידיאלי של "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות", יהי רצון שיהא חג החירות ממש.

 

דמסט יוסף  

- בבוקר סדרתי לך חבילה עם שמלות קיץ, כיון שלוקחים רק חבילות קטנות, דחסתי את הכל בתוך שקיק קטנטן ולכן סלחי לי על טירחת הגיהוץ שתהיה לך. אני שולח לך: 3 חצאיות. 1 שמלה קיצית.  2 מעילים קיציים. 1 קוסטיום [מעיל] קיצי. 10000 נשיקות. 2 זוגות גרביים בשביל יצחק. 100 נשיקות בשביל יצחק. יחד 10109. חג שמח לך וליצחק, התלבשי לכבוד החג ושמחי בשמלותיך הצבעוניות ובנעליך החדשות.

- בודאי תתפלאי על הצורה הפנטסטית של השורות במכתבי זה, אולם התאריך לעיל יסביר לך זאת. עכשיו כבר אחרי ההבדלה ונכנסנו לחול המועד. בחול המועד הרי צריך לשמור עד כמה שאפשר את החג ולכן גם מכתיבה צריך להימנע עד כמה שאפשר ואם כותבים מכתב אגרת שלומים, יש לכתוב בשינוי כדי להזכיר שחול המועד היום, לכן כותב אני בשינוי, בכיוון אחר, ואני מקווה שזה לא יפריע לך בקריאת המכתב.                   

- מה שלום בננו החמוד? האם הוא גדל? כמה הוא שוקל כעת? נהנה אני מתיאוריך מלאי החיים על יצחק'לה ואני רואה אותו משחק בבובתו האינוולידית (אגב חבל עליה, הרי אפשר בנקל לתקן לה את הרגליים).

- בקשה דחופה לרחל וינר. אני מבקש שהיא תסדר שאלונים מפרשת השבוע באופן קבוע, מספיק שאלון אחד ואנו נעתיק במכונה, זה חשוב מאד, חיים ציגלר ישלם את הפרוטות.

- הקבלת מסימה את הנשיקות ששלחתי? היא הכניסה אותם לכיס?

- שמענו הערב על הפסקת האש בעיר הקודש ואם כי אין העניין ברור לגמרי, כבר התלוצצו אצלנו על זה שלכל אחד מאתנו יהיה חלק, מי 50% ומי 75% באזור של שביתת הנשק.

- שמחתי במכתביך מאד, כי נודע לי שגם את קבלת את מכתבי מחול המועד, ובשמחתך הרי שמחתי רבה, וכעת תשמחי את שאני שמח וכו' וכו' נשמח הלוך ושוב.

 

הולנדר שמעון

- נשאר רק לחכות ולצפות לימים יותר טובים, אולי נזכה, הלוואי שיהיה כופר נפשנו ובתמורה ניפטר מהצרות המתרגשות ובאות עלינו. באופן כזה נתגבר בס"ד על כל הקשיים ונזכה עוד אי פעם לחזור לצורת חיינו כמקודם. כתבת שבחורות קיבלו מכתבים בשיירה, שלחתי בידי אחד, שמו פינחס, היה אהוב על כולנו, חבר פועלי אגודת ישראל, מסרתי ד"ש אישי ושלחתי מכתב, עד שיגיע מכתב זה, וודאי יבקרכם, ותקבלי ממנו. שמואל א' כתב למרים על נפילת השיירה, תוודעי ממרים. היו 2 חבילות ששלחתי, דרך תל אביב ובשיירה, שתיהן אבדו. באחת הקוסמטיקה וכותונות שלך. בשנייה: מריצה, אוטו, את, מעדר, ומגרפה של גדעון, עגלה של נחמה'לי, מנורה וגרביים. חיה שיפמן שלחה  את המגבת שלך. הכל הלך לאיבוד. שמחנו על 200 מכוניות האספקה שהגיעו לירושלים, יש מה לכתוב, את עם הילדים וזה מקור גדול לכתיבה. שושנה ורדי נסעה ליבנה ליצחק, שנסע עם הפרות. לפי מכתב נתן, יתכן שימכרו את הפרות.

- מדברים על שבועות, ראש השנה וכו'. מה יהיה? חושבים להפריד בינינו בלי סוף? אתן בעיר ליד לסוכנות, תעשו משהו. [שיחליפו את הנשואים ברווקים] המצב הולך וקשה, למרות כל הניצחונות שלנו בחיפה וביפו, מי יודע איזה סבל עוד מחכה לנו בימים הקרובים? למרות שמצבנו הפוליטי והצבאי אינו רע, אבל תקופת הביניים היא קשה מאוד בשבילנו. קשה מאוד להתגבר על סבל הפירוד. אינני יכול בשום פנים להתרגל למצב הזה, למרות שזה כבר 4 חודשים שיצאתם מכאן. כל הימים אני חושב רק עליכם, רק עליך ועל הילדים היקרים. כולם מתגברים יותר יפה ממני. אינני מוצא סיפוק משום דבר. את הכל הייתי מקבל ברצון לו ידעתי עד מתי זה ימשך, אבל ככה בערפל, קשה מאוד.

- אי אפשר לדעת איפה מקום יותר בטוח, כל הארץ בחזקת סכנה, קראתי שירו על כפר סבא, ואין להשוות את כפר סבא לכפר עציון. איזה מקום בארץ במספר אנשים נתן כבר 80 קורבנות? נכון הדבר שיש ימים שקטים, אבל בימים השקטים כל המחשבות מרוכזות במה שעלול להתפתח כל רגע ומה שהיה שלשום [קרב כ"ה ניסן] נתן לנו תמונה כלשהי על מה שיכול להיות כאן. נגעו ללבי הדברים שכתבת: הנה אנשים זרים באים לכפר עציון ואתה רוצה לברוח. הודיתי פעם, במכתב, שנוכחתי שאני לא "גיבור" גדול, אולי אפילו פחות ממך... בכל זאת בטוחני שלוּ הייתי במצב דומה לאנשים האלה שבאים אלינו, כרווק צעיר בגיל העשרים ופחות, בוודאי הייתי ממלא חובתי לא פחות, ומגלה עוז רוח כאחרים. במאורעות הקודמים, רציתי דווקא להיות במקום המסוכן בגבעת עדה, אבל היום אני חשוב יותר מאשר עלי, על אישה וילדים ולמרות שלא תחסר להם פרנסה גם בלעדיי, לא רק לפרנסה צריך אבא. אם כתבתי שביום ההתקפה חשבתי רק עליכם, לא הייתה זאת מליצה, כל מחשבותיי מרוכזות רק בכם. אני רוצה בכל נפשי לחנך את ילדיי, הניתוק מהילדים אינו משפיע לטובה על חינוך הילדים ועל זה חושבים גם אחרים, לכן לא לקחו אנשים עם ילדים לשירות מלא ולא שלחו אותם מקומות מסוכנים כגוש עציון. הייתי מקבל לו אמרו שזה לזמן מסוים, נניח חצי שנה, אבל ללא גבול וללא כל אפשרות ביקור אצל האישה והילדים, לאף חייל, בחזית הקשה ביותר, אין תנאים כאלה. ולא רק זאת, מבחינת העמידה והחזקת מעמד במקום, לא בריא שיהיו בעלי משפחות שדואגים לנשיהם וילדיהם. את זה אני כותב ואומר בכל הזדמנות ועשיתי לי שם לא טוב, לא רק כאן, גם אצלך. אף פעם לא חשבתי שאת תהיי יותר חזקה ממני, אבל מה אני יכול לעזור לי? כזה אני ולכן קשה לי מאוד ולכן רציתי לעשות את הצעד המכריע עוד מזמן, כשראיתי שמתקרב שפך דם איום בארץ ולא כל שכן אצלנו. לכן רציתי לעזוב.

- מי ייתן ובעזרת ד' נזכה לנצח בצבא הזה את האויב, שרוצה להשמיד את כולנו? הלוואי רק ויהיה כבר שלום ונחיה יחד עם ילדינו היקרים, אולי נוכל בקרוב לפחות לבקר אצלכם? הלוואי. תכניותיי בקשר, לפני פסח, היו מוצלחות? מי ייתן שיהיה רק ראש פנוי וסבלנות, אז אתחיל שוב לכתוב בשבילכם. שמחתי ששמעתם היטב את השידורים, ושיש מקום נוח לטיול עם הילדים. הלוואי ורק תפסקנה היריות בירושלים.

 

טייטלבויים דוד

- לו הייתם פה יקירי אפשר היה לשכב אחרי העבודה לנוח על העשב ואבשלום היה משחק עם בפרחים שבסביבה והייתי מרכיבו על הפרדה. מתגעגעים לזמנים יותר טובים, לזה שהיה לא העריכנו, חשבנו את זה פשוט וטבעי, וכיום אנו חולמים על זה, מי ייתן והזמן הזה יגיע בקרוב, ושנוכל לספר על הזמנים שהיו. מה אומר אבשלום לפסח הראשון? קני אגוזים, אולי יוכל עם השינים שלו לפצח? ושאבא  מבקש שיהיה ילד טוב וייתן לנוח לאמא ולא ירגיז, ויקבל אגוזים הרבה בשנה הבאה ממני. יקירתי אני נהניתי מאוד מאבשלום ז.א. מהתיאורים שלך, כנראה שהוא באמת חמוד ושובב גדול, אבל כזה את אוהבת, גם אני אוהב כזה, אמנם אני עוד לא יודע בדיוק איך הוא במציאות. היו בריאים ושלמים יקירי ליל מנוחה וחג שמח לכם! לשנה הבאה בני חורין, והרבה נשיקות חמות שלוחות לכם מאבא. יקירתי בשבילך עוד נשיקה אחת (אפסחדיקע) [של פסח].

 

טילמן צבי

- יהי רצון שנשמע בשורות טובות, אבל עם זה אין לנו ברירה ויש להשלים עד שיבואו בכל אופן זמנים יותר טובים, אבל עם הכל אפשר להשלים והלוואי רק שהסוף יהיה טוב.

 

יבנאלי אהרון

- אני מבקש אותך, בכל לשון של בקשה, גם את נמצאת בחזית כמוני, אין כל הבדל – תשמרי על השקט שלך... אל תעשי חשבונות רבים. עשי את שלך בשקט אל תדאגי יותר מדי, לא לי ולא לילדות ... את צריכה להיות חזקה וזה כל תפקידך כעת. אני מקווה שמצב זה לא ימשך הרבה זמן, ומקווה שעוד יהיו ימים טובים, איך שלא יהיו, ומי ייתן שבקרוב מאוד יהיה ניצחון ואז הכל יבוא בשלום.

 

כץ יצחק

- דבריך מרגיעים ומשקיטים. אני עסוק בעבודתי החדשה [אחראי למחסן האספקה הגושי]. האחריות גדולה והתנאים לא קלים , אבל תפקיד הטילו עלי ואצטרך לסחוב עד הניצחון, ונזכה בפסח השני להיות בני חורין. בתקווה שה' יעזור לנו ושנתראה .

 

לבנברון מנחם

- ייתן השי"ת שבקרוב תהיה הגאולה שלימה , ונוכל לצחוק מכל שונאינו .

 

מאירי ראובן

– [חזר בחוה"מ לכפר עציון משליחות אצל שארית הפליטה ונפל בקרב, קטע זה היה מצורף למכתבו של יוסף דמסט] לשרק'ה השלום והברכה!הנה את רואה שאני שומר כאן על יוסף שלך. ברוב חסדו אני חוסה בצל קורתו וזה בתנאי מפורש, עד שאת תחזרי לכאן בשלום עם בנך. מי ייתן ויהא זה במהירות האפשרית.

 

מושל מאשה

- מי ייתן נתיישב ונערוך את הסדר כהלכתו ובשקט. יש שמרגישים גם כן טוב ואם חלילה די וועלט נישט אויס [זה לא סוף העולם]. הנה בא האביב והשמש שולחת גם לנו את קרניו ובלב ובלב נולדת תקווה לאביב לכל חיי עמנו. בע"ה הלוא גם זה יבוא.

 

מיידז'נסקי שרה

- אמנם אתמול עבר עלינו יום קשה [קרב כ"ה ניסן], אך אין דבר, הכול עובר ושוב יהיה טוב. אני מאמינה שהמחר יהיה אחר ואני מניחה שגם אתה משוכנע בכך, כי אותו מחר שיבוא מוכרח הרי להיות יותר טוב, שהרי בכך רוצים אנו כל-כך, ובכוח הרצון ניתן להשיג הכול. חבל רק שהזמנים כה לא שקטים. אינני יודעת אם נוכל להיפגש כמו שתכננו, אבל אני מקווה שזה פעם יתגשם ואז נוכל דבר על הכול בהרחבה. הזמן עובר לנו די מהר, בצפייה למחר טוב יותר. אני מקווה שהמצב יתבהר, כנראה שהמצב בינתיים יישאר. הלוואי שהחג יביא ימים שמחים מאלה שהיו עד כה.

 

מרחביה אליעזר

- כשנפרדנו לא חשבתי שזה ימשך כל כך הרבה זמן, מילא, נקווה שעוד יהיה טוב את הרגשות צריך להשאיר לזמנים יותר טובים, כי אין היום מקום להתרגשות יתרה צריך סבלנות ואומץ. הזמן עובר מהר, יש תקווה שבקרוב העניינים יסתדרו, מצבנו בכללו אינו מפואר, אבל אין לנו ברירה, זה ייתן לנו אומץ להתגבר על כל המכשולים ונשיג את המטרה. אין דבר יקירה עוד יהיה טוב. בלי ספק שאני מתגעגע אליך, אולם מה לעשות? יש להתגבר על הכל בכל מחיר כדי לשמור על קור רוח ומצב רוח טוב ובצורה כזאת להעביר את הזמן ונקוה שזה לא רחוק היום בו נהיה שוב שלושתנו יחד.

- יש תקווה שבקרוב תגמר המלחמה, נקווה שהחג יביא בשורות טובות, פועמת תקווה בלב שבקרוב ביותר ננצח, אנו מתקרבים לגמר הסבל, נקבל את הזמן הזה באהבה למען העניין הגדול אשר למענו אנחנו לוחמים וסובלים. אולי בקרוב תהיה שביתת נשק בירושלים ותוכלו לנשום לרווחה. יקירתי ימי הפסח מתקרבים ואני מבין לרוחך שקשה כי גם לי קשה והייתי מאוד רוצה שנהיה יחד, אולם עלינו להתגבר על רגשות עוד זמן מה ויבוא יום של אושר ויום שכולו טוב.

- [מתכתב עם אחיו] בעזרת ה' נחזיק מעמד. העיקר שנדחוף את הזמן, וודאי יסתדר בכל הארץ. הלוואי שלא נוסיף לתת קרבנות. נקווה שהכנופיות למדו לקח ולא יוסיפו לנסות את מזלם. והיות ואנו מתקדמים בצעדי ענק, אפשר לחשוב שגם אנחנו נהיה בני חורין בקרוב. אני מקווה שנוכל להתראות בקרוב. מתקרבים ימי הפסח בהם נוהגים לבקר ולהתראות עם המשפחות והקרובים, ואם בשנה רגילה אין זה דבר יוצא מהכלל, זה אחרת היום כשמנותקים ממשפחה ומקרובים ורק המכתב הוא הקשר היחידי אשר גם זה לא תמיד מגיע. כל אחד רגיש בנקודה זו, וצריך כוח של ברזל להתגבר על הכל. התנאים לא קלים והניתוק מכביד מאוד, התרגלנו למצב בגלל ההרגל, השד אינו נורא. מאחר שמצבנו בארץ יותר טוב לאחרונה עקב הפעולות ואנחנו בסביבת ירושלים מרגישים זאת יותר מאשר במקומות אחרים, ומתגברים יותר בקלות.

 

פישגרונד אברהם

- אתמול קיבלתי ממך שלושה מכתבים. שמחתי הייתה גדולה, כי קיבלתי תשובה על כל השאלות שלי, אבל כל זה היסטוריה. בכל יום משתנים הדברים בכל השטחים.

 

פרנקל פרץ

- אני גר עוד עם צבי ש'. בערב אני עובד לרוב ואחרי זה אני שומע חדשות והולכים לישון. נקווה שזה לא ייקח כבר הרבה זמן ואנחנו נהיה שוב ביחד. להתראות בקרוב, להתראות בקרוב.

- אני מאושר שיש לי בובלה ובובצ'יק כאלה, אם לא אתם אז החיים לא שווים לי כלום, ומתגעגע לרגע שאחבק ואנשק אתכם וזה יהיה בקרוב. ייתן ה' בשנה הבאה בירושלים הבנויה, אבל אני אומר בחודש הבא. בחג הפסח שכבתי וסגרתי עיניים וטיילתי איתכם, היה נחמד מאוד, רק חבל שזה היה חלום, ז.א. אפילו לא חלום, לפעמים הייתי רוצה לחלום משהו עליך, אבל אפילו זה לא בא, אבל לפי הפוליטיקה זה כנראה שלא ייקח כבר הרבה זמן, אבל אצלי כל רגע כמו שנה.

- בובלה שלי אני דורש בשלומך ומנשק אותך באהבה רבה ביליון פעם. שלכם פרץ.

 

קורצטג צפורה

- ייתן השם שנפגש בקרוב, קשה להאמין. כל החיים מצפים לדבר מה, חייבים לשאוף, זה התוכן בחיים, לנו באמת לא חסר הרבה לאותה תחושת אושר, מתנה יפה קבלתי השנה, רק ניצחונות. נקווה שנזכה לניצחון סופי ולמדינה עברית, רק מילה אחת שלום, שלום, שלום!

 

רוזן שלמה  

- הגיעו ימי חג החירות. ערכנו את הסדר לבדנו. למרות התוגה שבלב, בילינו את ראשון של חג בשמחה. יהי רצון שנזכה בשנה הבאה לחוג את חג חירותנו בשמחה ובחירות. נתקע אצלנו מהשיירה [נבי דניאל], בחור אחד מבית השיטה ואשלח אתו ד"ש לכשיגיע בשלום הביתה. ממנו יוכלו קרובינו במסילות לקבל ידיעות על הנעשה אצלנו. בתקווה לימי שלום וחירות .

 

רוזנפלד צפורה

- להתראות בקרוב בכפר עציון בכלל המצב כאן הוא מאוד לא ברור והייתי רוצה לראות כבר את הסוף. הייתי מוותרת על עוד כמה זמן לפגישה עם יוסי ושהעניינים יסתדרו כרצוננו .

 

רז שאול

- ה"סדר" מתקרב והוא יהיה מאוד לא בסדר. בלעדייך שוב... ואת בלעדיי. להתראות שוב מחר על הנייר! אין לך צורך בהצלפה העצמית המתמדת. נתת את שהיה לך וזה כלל לא מעט! מכתביך יפים וחשובים ואני קורא בהם הרבה פעמים, כשמכתב לא מגיע אני פותח את התיק וקורא במכתביך את הרטט הכּן ואת המסירות הרבה. העיקר ספרי-נא, מחשבותיך הנוגות כנות מאוד. נדמה לי כי היו מכתבים משלי בשיירה [נבי דניאל]. היום קיבלתי מכתב ובו צילום. אני מצרפו כאן ושולחו אליך. התענגי קצת על מבטים רכים אלה. למענם הם כל הדם וטוב שהם לא יודעים עדיין את מחירו. היי לי ברוכה וחזקה. האמיני כי עוד לא פסקה מידת הרחמים להנחילנו ניסים וגם הגבורות תגברנה, הן ביטוי עצוב של קומץ נועזים בעולם זה המתעתע. כעת פורח הלילך, הרשתי לי להוריד רק חתיכה קטנטונת, כדי להביא לך קצת מן האביב. נדמה לי שכמעט לא יודעים כי פרח גם השנה, לדאבוני אינני יכול שלא לראותו, את הננס הפורח ובעיקר שלא לגחון לידו ולהריח את ריחו המיוחד. מי יודע אם עוד יחזיק מעמד עד שיגיע אליך? אין להתלונן על שקט וטוב עת אקח את מכתביך ואקרא בהם מדי-פעם, זה העידוד היחיד שנותר לי, על כן היי-נא לי זהירה, נבונה, חזקה ובריאה. ישמור עליכן ה' וגם לנו ישים-נא לב. ליל מנוחה ושבוע טוב! בצירוף תמצאי מודעה בקשר למסיבה, היא נדחתה לשנה הבאה. זאת רק מזכרת לרצון טוב.

 

שדיאל יהושע

- אם נזכה ונתראה בשלום עוד פעם, בטח יהיה לנו לספר ולספר, לעת עתה אל דאגה ובצפייה נחכה לזמנים יותר טובים, שנתראה בקרוב, המצפה לכך, נקווה שבקרוב הזמנים ישתנו לטובה, נקוה ולפי הנראה שהגורל רצה שנכבוש לנו מולדת מאשר שיתנו לנו, ונקוה שההגנה וכל הישוב יגביר כוחו ונוסיף להכות ולהכות וסוף ניצחוננו לבא. את הכפתור של יפת אחזיר עד שניפגש, ואז אתפור למכנסי עבודה בנוכחותו. יוסף ו', שגר אתי, יושב מולי וכותב כמוני. בד"כ אנו כותבים יחד. ד"ש לחביבה. עדיין לא רבנו וחיי משפחתנו בסדר גמור. התנהגותנו הם "בֶּאבֶּלֶע מִיט נִיסֶלֶה", ומחכים בקוצר רוח שתשובנה ותגרמו לגט וגירושין ביני לבין יוסף, נדמה לי שזה גם רצונכן, נקווה שיתגשם במהרה, ונמשיך כולנו בתקווה שסוף הטוב יבוא. יש להצטער שכך זה קרה, שאנו שכה שאפנו לכך לא יכולנו להשתתף [בהגנה על שיירת נבי דניאל], אבל שוב אותו הדבר שאמרתי בקשר למצב שלא יכולנו להיות גם בסדר. נחמתנו היחידה שכל קרבנותינו וסבלנו לא יהיו לשווא. ובלב התקווה שכל זה למען חרות המולדת והעם, שנחוג בשנה הבאה בירושלים הבנויה בצוותא עם כל המשפחה, שבינתיים הספיקה לגדול ולהתרחב. נקוה אם ידי ישראל ימשיכו להיות על העליונה במאבק על כבוש הארץ, מאד יתכן שמשפחתנו תתאחד בקרוב. אני מסיים באיחוליי הלבביים וחג שמח ונעים, חירות לעם ולארץ ישראל, בתוכם גם חירותנו המשפחתי.

- לאה יקרתי אני שואף עידוד ממכתבך, זה תוכן חיים היחידי שלי, וחבל שאיננו יחד. נקווה שהתקווה של הצבע הירוק יתגשם במהרה, ושהזמן העקוב דם יהודי וגבורה יהודית יביאו לגאולה וישרור שקט, נפגש שוב כולנו ונחגוג את שמחתנו בצוותא. בלבי תקווה ששפיכת הדם תיפסק ושנוכל בקרוב שוב להתראות. לאה ויפת יקרי נפשי. שימחו והתנחמו על שנשארתי חי [אחרי ההתקפה בכ"ה ניסן] ונחיה בתקווה שהכול יעבור בשלום וכל הפורענויות יחולו על ראש אויבנו ונזכה לניצחון סופי לעם ישראל בארץ ישראל. כן יהיה רצון. על כן נשאר לי רק להגיד לכם אהובי להתראות בחיים להתראות!

 

שינפלד צבי

- מה שלומך, מינה? ואיך הילדים? בשיירה שלחתי להם פרחים. קיבלתי את בקבוק היין, אני מודה מאוד. עברו עליכם ימים קשים? אני מתפלל שתהיו בריאים ושלמים ונעבור את כל זה ונספר את זה בימים יותר טובים. מרדכי עוד קטן לתפוס כל מה שמתרחש סביבו. מינה, תשתדלי לא לדאוג ולחשוב הרבה, כי זה לא עוזר. יש לך שני ילדים חמודים וזה תפקיד מאוד חשוב ורציני להתמסר לחינוכם, בינתיים שלום לך.

- תסלחי לי, מינה שלי, אבל מוכרחים עם מישהו להתחלק וודאי גם לך לא קל. מרדכי שאל את הקושיות? לא אשעמם יותר ולא אכתוב עד כמה אני מתגעגע אליכם. נזכרתי בפתגם באידיש: "שגם עד הפונדק צריך טיפת יי"ש", גם בסבל יש להשתדל שהרע יהיה במיעוטו. אני בע"ה יתברך בריא ושלם וה' יתברך יעזור לנו גם להבא לעמוד במערכה הקשה. נקווה לעתיד טוב, שעוד נוכל כולנו יחד להיות מאושרים. אני מחכה שנהיה ביחד ואז כבר את תסדרי [את החדר] יפה כפי שהיה. תראי שיהיה עוד טוב. שמחתי כשכתבת שמרדכי נזכר, בשבת אחר הצהריים, ששרתי לו שיר על משה. תני לו הרבה נשיקות בשמי ותגידי לו כשנהיה ביחד, אבא שוב ישיר לו שירים. נשאר רק לקוות שנהיה עוד כולנו יחד ונספר את זה מתוך שמחה. נקווה שה' יעזור גם להבא להתגבר על כל זה.

 

שיפמן-הורן חיה

- נקווה שנפגש פעם ונספר כמו שהסבתא ז"ל הייתה יושבת על יד התנור ומספרת על מלחמת העולם הראשונה.  באמת כל הישוב חגג את החג, כחג חירות כפול. [פסח ושחרור העיר חיפה] אמנם עוד רבה הדרך לניצחון הישוב, אבל בקרוב יבוא היום בו נוסיף ונחוג חג חירות חדש .

 

שנור אברהם

- בקשר לפגישה שלנו בקרוב אני מקווה שזה לא רחוק, בכל אופן אני עושה הכול, עכשיו נתתי אולטימטום לזקן שלנו בשמים באם לא יפגיש אותנו מהר אני מפסיק ללבוש את הטלית... אמרתי לו... פשוט "תיתן את אשתי, אלבש טלית, אין אשתי, אין טלית". נראה באם זה יעזור. בכל אופן את רואה שאני עושה את הכול... מה שיכול.

 

 

שכטר משה

- כל זמן שאדם חי אסור לאבד את תקוותו, מוכרחים להתגבר, באמת, לא יודעים מה ילד יום המחר. קני מה שחסר [בגלל האובדן בשיירת נבי דניאל]. יש הכרח להאמין שיהיה עוד טוב בע"ה. ה' לא יעזבנו.  בלונקה'לי, אני שמח לקרוא שאת לומדת ועוד יותר שגם אחרים אתך יחד. בזכות זה תהיה לווית חן לראשך ושנזכה יחד לגדל את שלומית'קהלי באור התורה. מתקרב יום הולדתי ז' ניסן, 30 שנה. תקוותי לה' בשנה הבאה נהיה ונחוג ביחד. אני חושב שגם השנה אקבל ממך מתנה ובעז"ה יחדש ימינו כקדם. לפני שנה לא חשבתי שנהיה רחוקים כל כך, אי"ה נזכה עוד לימים ושנים טובים, אל ייאוש. מה שיעשה הזמן לא יעשה השכל, רק לחיות.

- בלונקה'לי [יעל] קיבלת את המכתב המתאר מה שקרה עם הבית ובנס נשארתי בחיים? [פיצוץ בהכנת מוקשים, 2 פלמחניקים הרוגים], כך שלא יודעים על מה קודם לברך ברכת הגומל. לאחר המעשה אפשר תמיד לומר "לו הייתי עושה כך היה יותר טוב", לכן האדם לא יותר מבן אדם, מבינים עד כמה שאפשר. חוץ למקרה שקרה לנו עם הדברים, [נשרפו בשיירת נבי דניאל] זה השפיע עלי נורא. אני תפילה לה' שזה לא השפיע עליך לרעה. רק הבוקר שלחתי מכתב ואני משתדל לענות תיכף ומיד. הנני מתפלל לה' שרק נחיה ואז תקוותי היא שנוכל לסדר לנו מחדש מה שחסר לנו. שה' יעזור לנו שנשאר בחיים אז יהיה טוב. אל תשימי לב, לכל דבר יש תקווה שמחר יהיה טוב יותר. לא להיסחף בדיכאון. מה שעבר עבר, מוכרחים לשכוח, אז נוכל להחזיק מעמד, שרוחות רעות לא ירעידונו וסערות לא ירגיזונו. ישנם לפעמים בני אדם מוצלחים יותר טוב כנראה, אסור על סמך זה להתמרמר, למה שלי אין וזה אפשר ללמוד, שצריכים להסתפק במה שיש וה' אתנו, כי לא תמיד יודע האדם מה שצפוי לו, לפעמים חושבים כך יותר טוב ויוצא ההיפך לכן מתוקה שלי ניתן לזמן לעשות את שלו ובע"ה נצליח בדרכינו ואז יהיה טוב. כח האמונה הוא שיכול להחזיק אותנו. יש פסוק במשלי "ברעתו ידחה רשע וחסה במותו צדיק" הפירוש הוא פשוט: שבְּיָם רשע ופורענות הוא תיכף נופל מהכרת ייאוש, אבל המאמין בה' גם ברגע האחרון הוא מתחזק בדעתו וזה מאפשר לו להחזיק מעמד ואני מסיים ובא לציון גואל, במהרה בימינו אמן. לפנינו עוד כל החיים. אנו צריכים עוד הרבה לעשות בעולם הזה, עוד לא עשינו כלום. המדינה תקום בע"ה ואנו צריכים למלא כל מיני תפקידים. "כי בכל דור ודור עמדו עלינו לכלותנו והקב"ה הצילנו מידם". אני מאמין באמונה שלמה שה' יעזור לנו, כמו שכתוב: קווה אל ה', חזק ויאמץ לבך.

- קשה לבטא רגש בכתיבה. מה שבימים האחרונים מתרחש בלבי? געגועי אליכם כה רבים. לבי ב"ה ער, ודאי גם את כך, אל ייפול חס ושלום רוחך. שאי עינייך למרום והוא יעזור לנו. כשאני נזכר בסכנות שעברתי, אני מודה לה' כל רגע, שלא יעזבנו כך. אל תתמרמרי על זה שנאבד לנו [בשיירת נבי דניאל], כי דברים יותר יקרים נאבדו, אלה דברים שאפשר להחזיר, לא לדאוג. עשי רשימה של מה שאבד. לא האמנתי שהזמן יהיה מעורפל כל כך, בכל זאת צריך הודות לה' יום יום שאנו חיים, שיעזור לנו תמיד ואז נוכל להשיג לנו כל מיני דברים חדשים, בעיקר משמח שאנו בריאים ובתנו המתוקה. אני תקווה שבמהרה נהיה ביחד ועד כמה שרק אפשר להתגבר צריך להתגבר, מובן שלא קל! אני מרגיש את זה די והותר. בלונקה'לה קצת סידרתי את החדר וכל רגע חשבתי לי – לוּ זכינו להיות ביחד, עד כמה זה היה טוב. ה' יגאל אותנו בקרוב בזכות אבותינו הקדושים שלנו. מתוקה שלי אל דאגה, עוד יהיה בע"ה טוב לנו. מתגעגע אני מאוד אליכם, אין תאור לדבר, כי אם רק ברגש אפשר לבטא את זה. קשה לי מאוד לחיות לבד, בינתיים הזמן עובר, עוד מעט קרוב לארבע חודשים, לו זה היה זה רק ארבע חודשים – זה נראה לי שנים רבות כבר עברו ... כשנפרדנו לא חשבנו על כך, אבל אין דבר. בע"ה נתחזק ונמשיך עד בא הניצחון. אני תפילה לה' שיחזק אותנו שנוכל להמשיך בדרך לחיים למרות המכשולים שעומדים לפנינו. אנו רואים ניסים בכל יום ויום. ה' אתנו ומקרב לנו את הניצחון. בע"ה אנחנו עוד ניטע ונבנה בשמחה, בשיר ובעמל. בכל מקום ובכל רגע מחשבותיי עליכם ונפשי קשורה בכם. אנו עומדים בפני ימים קשים, אבל אני מקווה בעז"ה שנצליח להתגבר עליהם. עוד לא אפסה התקווה להיות לעם בן דרור. אנו התחלנו במצווה ואנו נגמור אותה. כל התחלה קשה ואף על פי כן ולמרות הכל ארץ ישראל, אך רבה הדרך לפנינו אחינו מתגעגעים לחופי הארץ ושונאינו עוד מרגשים אותם, מה רב הכאב שלנו? אבל לא ירחק היום ולא יוכלו יותר להרחיק אותם מחופי הארץ. אנו חגים עכשיו את חג חירותנו, התחלנו ונמשיך לחוג עד עולם. אנו נבנה את חומות ירושלים ולא נהיה עוד לחרפה לפני עמים אחרים. אנו מקווים שגם ירושלים תשתחרר בקרוב מידי אויבנו. עולמות עוד נהפוכה וחופש יהיה לנו ב"ה. רק סבלנות. בעזרת ה' נהיה בקרוב ביחד ושנוכל ליהנות ביחד. מסרי ליהודה לביא [מניצולי שיירת העשרה] שאני מקיים מה שהוא ביקש, לנקום נקמת דם מתינו הקדושים.

 

משואות יצחק

נחום לבבי

- המלחמה הפרידה את המשפחות. הפרידה הורים מילדיהם, הדבר הזה משפיע גם כאן לרעה. בעוד מספר חודשים יגמרו לימודיך ותוכלי, בעזרת השם, לחזור הביתה. החודשים האלה יעברו מהר וייתן ה' ויביאו לשחרור המולדת כולה מידי אויב ותחזרי לחיי שלום ויצירה, לחיי אושר ושלמות .

 

עין צורים.

נוימן יהודה

– אני תקווה שעל אף הכל ולמרות הכל נצליח לעמוד גם בזה ולהשיב מלחמה .

 

אייר, כפר עציון

ארום מרדכי

- כפי הידיעות הוכרז בירושלים שביתת נשק וכמעט שלא יורים, זה בטח משפיע עליכם לטובה. הלוואי להרבה זמן.

 

מרחביה אליעזר

– [כותב לאחיו] קשה לדעת מה יהיה אתנו בכלל, וזה משמש חומר לויכוח, בהתחשב עם כל הנעשה כעת בארץ ואנחנו מתקדמים בצעדי ענק אפשר לחשוב שגם אנחנו נהיה בני חורין בקרוב. אני מחכה כבר ליום ששושנה ודבורה'לה יוכלו לחזור, נקוה שבקרוב. להתראות.

 

משואות יצחק

לבבי נחום

– [המכתב האחרון מהגוש ביום נפילתו, ה' אייר תש"ח, עם היציאה לשבי.] הייתי רוצה לכתוב הרבה בהזדמנות זו, מי יודע מתי תקבל שוב מכתב, אך אינני יכול. לא בגלל שהנני מודאג, להיפך, הנני מאמין באמונה שלימה ... אלא העייפות. בכל אופן אבקש צפורה, לעשות את כל מה שביכולתך ביחס לבחורות ה"גרעין". המצב יהיה קשה מאד, אני יודע, אחרי שהגדר פרוצה, אך לנו יהיה פי-כמה קשה ובכל זאת נעשה מאמץ. הדבר היחיד שיקל יהיה בידענו, כי בחזרנו, ב"ה, נמצא את הקבוצה בשלמותה. הימים הקשים שעלולים לבא, צריכים לגבש את חברתנו ואם נצליח בזה, הרי הוצאנו ממר מתוק וניצלנו את הזמן לטובתנו. ואת היי נא חזקה ואמיצה. נסי להתגבר על קשיי ניתוק נוסף שבא, כי גם הוא יעבור ברצון השם.אני מאמין, שיבוא היום בו נודה לאלוקינו על חסדו ונפלאותיו עמנו, "ששם נפשנו בחיים ולא ייתן למוט רגלינו". ובינתיים שאי ברכה לבבית מהרי יהודה, ומכל מקום אשר אבוא שם בדרכי, עד להתראות.

(חזרה לתכן הענינים)

 


שיגרת מצור

הכול נעשה לפי סדר יום קבוע: עבודה, שמירה, לימודים ולפעמים מעט רגעים שמחים.

צפורה קורצטג. כפר עציון

העיקר שאנו לא נאבד את הלהט ולזכור כל רגע את התפקיד המוטל עלינו כאן. זאת לא כפר עציון כלילת היופי, היא הולכת ונהפכת למבצר עוז.  

יצחק כץ, כפר עציון.

כסלו, כפר עציון

    גסנר אברהם

- התחבורה הופסקה בגלל התנקשויות עם הערבים, מכאן אי אפשר לנסוע, כל אחד שומר בערב לאחר העבודה. בתנאים אלה קשה, שומרים אצלנו ביום ובלילה.

 

ויסמן יוסף  

– החלטת האו"מ על הקמת מדינת ישראל הייתה כקיקיון של יונה, שבן לילה היה ובן לילה איננו, ימי השמחה אצו וברחו והקדימו להם ימי עצב. חלפו שבועיים, שלא יזכרו ולא יפקדו, קראתם מה שעבר עלינו, חבל על דאבדין! יש הרבה לכתוב מתקופת השמחה ומהתקופה הנוכחית, אסתפק בשורות מספר, הזמן והמצב לא מרשים להאריך בכתיבה, כשהמתיחות תעבור אכתוב.

- ימי השמחה נגמרים והגיעו ימי עצב, עלינו לעמוד על המשמר להדוף כל ניסיון מהאויב הרוצה לשלול זכותנו לחיות כעם חופשי במדינתנו, אנו בטוחים שננצח בכל החזיתות, הצדק אתנו. העבודה מתנהלת כרגיל למרות המצב מתוח. אני שומר וב"ה בריא. יש הרבה לכתוב, אך קשה לאסוף כעת כל החומר וכל הפרטים ולהעלותם על הנייר, כי לא זמן דברים עכשיו ולא עת רבות כתוב, דבר בעתו מה טוב.

 

קורצטג צפורה 

- [כותבת לאחותה] מהאסון הגדול [נפילת שיירת העשרה] האווירה קשה. אינני מרוכזת בכתיבה, אני עושה זאת שלא תדאגי. כשפתחתי את החבילה ריגש למצוא בגדים חמים שלך וזה הזכיר חבילה שקיבלתי במחנה מאמא, ובדברים היה ז'קט של אמא. האם הבנת שמצבנו קשה עד כדי כך? הרי אין לך יותר ממני ועכשיו יהיה לך יותר קשה. יש בע"ה מים לחצי שנה. בעד הדברים הטובים אני מודה לך מאוד, באמת זה היה כל כך במקום, כל ערב לפני השינה אנו אוכלות סוכרייה אחת.

 

רז שאול

- [החליט לחזור לכפר עציון מלימודיו בישיבה בשל המאורעות] קיבלתי את מכתבך כשחיכיתי ל"אגד" לנסוע הביתה, ברגע האחרון נשארתי בעיר, אומרים שתתחדש השביתה ולא להסתכן בנסיעות בלתי נחוצות. אני מבין לך מאוד, יתכן שלהבא לא אשאר פה ואחזור לכפר עציון, לע"ע המצב לא ברור, איש אינו יודע איך יתפתחו העניינים. השיעורים בישיבה מותנים במצב, כאשר קורה "משהו" אי אפשר ללמוד. ביום ו' לא עליתי לאוניברסיטה [בהר הצופים] מחשש רגימה. בשבת ישבתי בבית וקראתי. הלב קצת נרגע, אך עם כל גל רציחות הוא גואה מחדש, נראה שמטבעו לחרוד חרדה עצומה כשהדמיון טווה את חוטי המאורעות באכזריות הנוראה ביותר. מדברים על  ה ש מ ד ה, כאילו לשם תפארת המליצה, אך לפעמים נדמה שאין אוזנינו שומעות מה שפינו ממלל. ביום הראשון שעבר היה פה פרץ של שמחה ושיגעון ואני חרדתי להתפרעות הזו כמו בליל ההכרעה [כ"ט בנובמבר]. אני לא יודע איפה ייטב? נדמה שרוח בי לחרוד עד העומק. ימים קשים באים. היש כוח נפשי ופיזי לעמוד בשער רציחות מרות וחבלות פראיות? כאן השתלטו על האנדרלמוסיה שרווחה בתחילה, אך גדולה האחריות והסכנה אורבת כל רגע.

 

טבת, כפר עציון

ארום מרדכי

- נצלי את הזמן, לא תמיד האדם פליט. חסר משהו שאוכל לשלוח מכאן? שמחתי לקרוא שאת מצליחה לא להתעצבן וזה. תשמרי על שיווי משקל. למה נחוצות לנו חבילות מזון מהדודים, זה עושה רושם כאילו דרשתי או הייתי מסכים שישלחו חבילות כאלו. במגורים אצלנו אינני יודע איך יסתדר, מציעים לי לגור עם אליעזר מ', בינתיים דיברה איתי שושנה ק', רוצה שאגור עם דב, פניתי שאני רוצה לחדרי רווק או אפילו שניים, אינני יודע איך יחליטו, כנראה אגור עם דב קנוהל אם הכול ילך למיישרין. אגמור, אני רוצה עוד להתקלח לפני חמש (היום מקלחת חמה). הכל כרגיל, בשבת תצפתתי מ-7.00 עד 10.30, אח"כ קראתי בעלון שיצא ל"שלושים" לשיירת העשרה

בעמדת תצפית בכפר עציון

ואחה"צ הייתה ישיבת ו. ביטחון, לא היה זמן להשתעמם ולהרגיש בדידות. עם הדירה לא סודרתי סופית, אני גר בחדרי ולן אצל דב קנוהל. זה ימשך עד שלא נצטרך דירות לאנשים מבחוץ. אני לא מזניח את החדר, רק ביום הראשון לנסיעתך היה כחדר כמו רווקים, אח"כ שטפתי את הרצפה (וגם לשבת) ונראה כבימים כתיקונם.

– מזל טוב לך ולכם, להולדת הבת ללאה י' [דורית]. באיזה צחוק ורעש קיבלו את הידיעה, רק אני אמרתי לו, לאהרונצ'יק, שאינני צוחק, כי לי אסור [לשניהם נולדו רק בנות]. ובכן, מזל טוב.

- אנו כאן מבלים די טוב, מדברים הרבה פוליטיקה וחושבים להתחיל בלימודים, עד עכשיו זה לא הסתדר. לא כתבתי לך עדיין שקיבלתי שותף לחדר, הכניסו לי את בנימין הניג, הוא גר כאן בחדרי ואני ממשיך לישון אצל דב קנוהל. כן, בעניין ביצים שבקשת שאשלח לך, שאלתי את יהושע ש', אבל אין לנו רק לצרכינו אנו.

 

ארזי שמואל

- מבחינה פוליטית-כלכלית מתבהר ויש לקוות לעתיד, אבל כרגע נופלים קרבנות. בירושלים יש יריות, אבל אין דבר, טוב שעברתן, אני מרגיש טוב. היום השלושים לנפילת יקירינו הי"ד [שיירת העשרה], היינו בבית הקברות ובערב התקיימה אזכרה, לשבת יופיע עלון שיוקדש לזכרם, תקבלוהו. יתכן שתהיה שיירה מחר ואז אוסיף למכתב, לצערי עוד לא נשלח הדואר יותר משבוע ימים, אולי ירחם ותהיה הזדמנות? בעיקר זה נגרם על ידי מזג האוויר הרע ומקווים שהיום או מחר יוכלו להעבירו.

 

גלנדואר עקיבא

- [אימי הייתה בירושלים לפני פינוי האמהות והילדים לרגל מחלת אחי הבכור, יעקב] כאן שקט, רגוע ומתוח. מקבלים 60 אנשים. אני גר עם דב ל', שחזר מרחובות, שממעט לבוא. דורשים להוציא את הילדים לירושלים, מפחדים שלא יספיקו העצבים כשהנשים והילדים ייסעו. השמירה התורנית, כבעבר, האנשים מתמרמרים ויצטרכו לשנות. האוכל טוב. חזרתי משמירה תורנית ואני ממשיך, בסביבה שקט לא שומעים יריות ולא שום דבר.

- שמרתי כל השבוע. יש סידור חדש: שמירה תורנית רק כל יום שני, פעם מ-5.00-8.00 ופעם מ-8.00-11.00. זה מקל, אך היינו רוצים להיפטר מהעסק הזה. האופטימיסטים ע"י השגת שלום והפסימיסטים ע"י עזיבת המקום. מה שאנו נעשה? זהו לעת עתה סוד העתיד, היות וגם בחוץ אפשרויות הפרנסה איננו סוגה בשושנים. מהצעירים בגילי דורשים להתגייס אפילו בעלי משפחות.

- הלילה כיבסתי, יש זמן לכתוב, לא נתחדש דבר. היום יפה, שמש אביבית בלי רוחות. במכבסה עובדים בלילה, כי אין חשמל ביום, היות ואי אפשר לקבל נפט. בכלל שבעיית הנפט והבוטאגז בעיה קשה, חוסכים אותם, אבל החיסכון לא יספיק, שומעים שבירושלים אי אפשר לקבל דלק.

- אני גר לבד, דב ליש עם הכיתה שלו, שבשעת הצורך יהיו תיכף ביחד, לא אעזוב בשום פנים את חדרנו הקטן. ב-6.30 אני קם, אחרי התפילה, עובד עד 8.00, ממשיך בעבודה עד 12.30, אח"כ ארוחת צהריים, נח קצת, קורא עיתון אם יש, שומע חדשות, וחוזר לעבודה. פעמיים בשבוע שוטף רצפה, אחרי העבודה מתלבש וקורא עיתון, סתם מסתובב, כותב מכתב. ב-7.00 ארוחת ערב והולך לישון. כל יום שני בשמירה תורנית, כל שבוע שני-שלישי בשמירה קבועה ואז אני ישן לפנה"צ, ואחה"צ עושה את יתר הדברים, זה סדר יומי, עם שינויים קלים לפי המצב רוח שמשתנה מעת לעת. איתנו ב"ה החיים והשלום. בסביבה שורר שקט.

 

גסנר אברהם

– אני שומר בלילות, וב"ה שממשיכים בעבודה הרגילה. אני נזהר, אך אין זה תלוי רק בי.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- כאן רגיל, שלמה בחדרנו, רק עם מיטתו ומחזיק בחדרו אם רק ייתנו. השיכון וה"מוחרם" [החרמת הדירות] בשיקולים ובדיונים. כאן אין חדש. הרדיו התקלקל והצלחתי לתקנו עם טכנאי שהגיע עם השיירה הקודמת ועכשיו חוזר.

 

גרנק שלום

– בחדרנו, לעת עתה, אני גר לבד, תהייה ראורגניזציה. מזג האוויר היפה משפיע לחיוב.

- יש צרות  ולא רק צרותינו, גם בירושלים ות"א יש יריות ופצצות, הרוגים ופצועים, ומי יודע איפה החזית?

 

דמסט יוסף

השעה 10:30 הצעתי כבר את המיטה, אבל אני עוד אקרא ב"מורה נבוכים" וגם אחשוב על מאמר לעיתון שלנו, ברצוני לכתוב על עניין הועדה הדתית וחשיבותה בזמנים שלנו.

 

הולנדר שמעון

- הציעו לי לגור עם יוסף ד' בבית מערבי. משותפי, אהרונצ'יק י', הייתי שבע רצון, ולא אגור בבתים המערביים, כשיוצאים משם ולא אצא ראשון, אהיה האחרון. אמרו שאפנה את החדר ואעבור לגור עם שמואל א', החדר גדול לשנים, קבלתי את ההצעה, חששתי שאם אתעקש יתפסו את המקום. ההעברה הייתה בסדר, לא יכול להיות יותר טוב. מהארון הוצאתי את כלי הזכוכית, ברדיו לא אשתמש, לשמואל יש רדיו. את פינת הילדים, הארגז והסידור לתליית הבגדים סידרתי כשהיה. אישן במיטה התחתונה של שמואל והמיטה והמזרון שלי השאלתי ליהושע ל', השטיח והווילון הכנסתי לארון.

- בשלושים לאסון שיירת העשרה הלכנו לבית הקברות ובערב התקיימה אזכרה בנווה עובדיה.

 

הילר רחל 

- קשה לכתוב. האסון פגע [נפילת שיירת העשרה], אין לך מושג איך מרגישים זאת בכל פינה. כל כך עצוב אצלנו ... עובדים רק בביצורים, שמירה וכו'. המצב לא טוב, עברנו הרבה. אין זמן לחשוב על העתיד, וזה טוב אם אין אנו כותבים, במחשבות אנו קרובים אליכם, קשה להתרכז לכתוב כמה מילים, למרות שברגעים קשים זה דווקא חשוב, מרחוק דואגים וחושבים שהמצב גרוע מבמציאות.

 

וול דוד

–  [כותב לאחיו] התקפת השיירה לא הפתיעה. הדרך מזמינה התקפות, זו מכה קשה שלא היינו מוכנים לה, קיבלנו את הידיעה משידור. מצב הרוחות בלילה ובהלוויה היה מדוכא ואין לתארו, הימים קשים ומתוחים, ההתקפה הזאת לא תישאר יחידה, מוכנים למקרים קשים יותר, לאחר העבודה שומרים 3 שעות, קשה לחיות בתנאים אלה ואין יודעים כמה זמן ימשך המצב, אין ספק כי נוכל לכל זה, אולם מדכאת האכזבה שהיא נחלתנו לאחר כל שעבר עלינו, גוש עציון לא ייכלל במדינה העברית, זה מדכא יותר מכל קשיי הזמן. השמירה המאומצת מכבידה, אולם מצב הרוח אינו מדוכא ומתקדמים בראש מורם. לאחר התקפת השיירה העברנו את הנשים והילדים לירושלים, וסידרנום במקום בטוח. מה יביא לנו המחר? אנו בפני זמן קשה שעלול להביא מאורעות אכזריים. בשנים מועטות הפכנו הרי שממה לגנים פורחים נושאי פרי, ובמשך השנים למדנו לאהוב את ארץ ההרים. בחודשיים הקרבנו 51 קרבנות למען ישובי ההר. מוכרחים להחזיק מעמד, גם במלחמה קשה.

 

טילמן צבי 

- [כותב לאחיו] האסון שקרה [ נפילת שיירת העשרה] השפיע על מצב רוחנו, כשנודעו הפרטים. החברים נורו, בק"מ ה-15 מירושלים; התגוננו כשעה, הכנופיה מנתה כ–100 איש, תקפו את המשאיות והראשונים נפלו הנהגים, זאת מכה עצומה מכל הבחינות, מהשיירה נשארו בחיים רק 2, אחד פצוע קל ברגלו ואחד יצא בניסי ניסים שם וממנו הפרטים. קשה לכתוב, אבקשך לכתוב, כל מילה תעודד .

 

כץ יצחק

- [כותב למשפחתו] פינו את הילדים והאמהות, נפרדנו לזמן בלתי מוגבל. היו שיקולים שעשינו זאת, המצב אינו מרשה להשאיר את הילדים, השפיע גם קושי אספקה. מהאסון מגיעה שיירה בקושי פעם בשבוע. קשה למצוא נהגים הרוצים לנסוע, הממשלה האנגלית אינה מלווה. פעם לקחו משני אנשים את הכלים והסיכון בחיפושים גדול, לא התביישו לעשות חיפוש ג'נטלמני. בירושלים קיבלנו קומה ב"מנזר רטיסבון", ע"י ישורון, לשלנו – 60 נפשות ולמשואות – 10 נפשות, עדיין לא יודעים איך הם הסתדרו, ודאי לא חסר להם דבר. התבצרנו והמחנה השתנה. שומרים הרבה, ועושים הכול לחיות. אצלנו הכול בסדר, אני רק עייף מהשמירות ואין לי זמן לשום דבר, צפורה תעבוד בירושלים עם כיתת תינוקות.

- [כותב למשפחתו] בשמירה לא השתנה, בשבוע הבא אשמור קבוע. בחדרי גר יעקב צ', שכן טוב. בחדר השכן גר אלכסנדר נ', אנשים עברו. אני מלובש טוב לשמירה ולא חסר דבר. המצב רוח כרגיל. איך הסתדרתם? לכן קל לנו בלי הילדים. מי יודע לכמה זמן נפרדנו? המקומות הכלולים במדינה העברית יעברו את הזמן הקשה ואח"כ יהיו כבבית וכאן תוהו ובוהו ימשך עוד, כשייצאו האנגלים לא נדע באיזה עולם אנו, האם תהיה לנו משטרה, נשק, אדמיניסטרציה? השאלות מנקרות וקשות שחכמים מאתנו אינם יודעים לענות, אם נכנסים לשאלות הן לא נגמרות, ההתקפה בכביש הוכיחה שבמחי יד ניתקו את הגוש. חשבנו שאחר ההתקפה יפעלו הלאה, אבל בזמן האחרון התאוששנו.

- [כותב למשפחתו] המצב לא רע. אין חיים נוחים ושקטים, אבל חיים. האבל והזעם עברו והשלמנו עם המצב ועם מצבנו האישי. לאט לאט הופכים למחנה צבאי "עציון גארד". בסביבה שקט. נכבדי הכפר השכן הודיעו בשם ראש עיריית חברון, שאם לא נתקיף לא יתקיפו ורוצים בשלום. יש לפנייה שני פירושים. לפי הפשט: שערביי הסביבה רוצים לעבד אדמותיהם הגובלים אתנו ולא רוצים שנפריע להם. לפי הדרש: זהו רמז מלמעלה, כי חברון וראשה הם אנטי חוסיינים ונוטים לעבדאללה ורוצים לחיות בשלום. קשה מאוד שאיננו יודעים מה מצבנו הפוליטי כאן במדינה הערבית. אסכים שיבוא מצחצח הנעליים של גולדה ויסביר את המצב. יצחק וורפל [יצחק רפאל-היה מראשי המפד"ל ושר בממשלות ישראל] כתב מכתב חברי לא רשמי שמעמיד עצמו לרשותנו ועוזר להלכה ולמעשה. נתקבלו תנחומים מהעולם ומהארץ, אבל קשה להתנחם, בפרט שאנו רק בהתחלת המלחמה. אם נצא שלמים בגוף וברוח מהזמן הקשה הזה – נהיה "אייזן". מה אומרים הגדולים למצב? איפה מאמץ פוליטי שיפסיק את המאורעות, כי יפלו אלפים.

 

כץ צפורה

- [כותבת לחבר] אני נמצאת עדיין בכפר עציון מפני שאין לי ילדים. בזמן רגיעה אני ממלאת שני תפקידים: מחסנאית ואחראית על ההספקה. בזמן ההתקפות אני מגויסת לעזרה ראשונה, אבל אל דאגה. אני בריאה וכל זמן שאתה שומע שאצלנו בסדר, אין לך מה לדאוג.

 

לבנברון מנחם

- [כותב למשפחתו] הערבים תקפו אוטובוסים ונפלו יהודים ובהם חברי הכפר, השיירה לא לוותה במספיק נשק, נאבד גם דואר. עכשיו ההספקה בשיירות ויש אוכל לזמן מסוים אפילו ננותק. להתקשר אפשר עם ירושלים. עובדים בביצורים, אבל עד כה לא תקפו ישוב יהודי, רק בכבישים, בגבולות יפו–תל אביב ובירושלים, מפעם בפעם אנו מחזירים מכות קשות, אבל במצב הנוכחי לא נלבה אש. יש גיוס בישוב בגוף, בנפש ובממון מגיל 17-25, חושבים לשלוח לכאן תגבורת, לנו יש הכול. הערבים בסביבה מפחדים ומבטיחים שרוצים בשלום, אבל מתכוננים לבאות. ישובים עבריים הנמצאים בשטח המדינה הערבית וקשה לדעת לעת עתה מה שיעברו, אבל בטוח שהישובים ישמרו הלאה אצלנו, כפר עציון גם בשטח הערבי, קשה להעלות על הדעת שיעשו דווקא במקומות האלו משהו, יודעים שבמדינה עברית יהיו כ-300.000 ערבים ואצלם 15.000 יהודים. המצב מעורפל ואין לדעת מה יהיה.

 

לדרמן חיה

- [כותבת לחברתה] בסביבתנו כפרים ערביים, אבל זה לא מפחיד אותנו. החיים כאן חייבים להתקדם לעתיד טוב. לעבודה יוצאים כשלכל הבחורים נשק ביד, תביני איך אנחנו מרגישים כאן.

 

לוינוביץ יהושע

- [כותב למשפחתו] ילדי כפר עציון הועברו עם המטפלות לירושלים. מרים עברה יחד עם הילדים והיא תהיה שם כנראה אחראית לכיתת ילדים, אינני יודע איך הסתדרו שם ואני מחכה למכתב ממנה היום. קיבלנו מקום בירושלים במרכז העיר, שמחנו שהילדים והאמהות עוברים למקום בטוח יותר.

 

מושל מאשה

- [כותבת לידידים] היה בדעתי לשלוח מברק לחתונתכם, אך בעמדי אתמול יחד עם אהרון, באנו למסקנה שבימים אלו ובמצב שלנו קשה לסדר את זה ואשלח את ברכתי בטלגרף, ייתן ה' לכם מזל טוב. עלי אין להרבות. המצב כבכל מקום מוכנים ומקווים לה' שלא יקרה לנו כלום. האסון [נפילת שיירת העשרה] דיכא מאוד. גם מאתנו נדרש תרומת קורבנות, רק אין להשיב אותם ושלא נצטרך להוסיף, באף מקום. ירחם ה' שיפסק כבר זרם הדם היהודי. כה מעטים אנחנו והאם חלילה הפקר דמנו? עיניי נעצמות וראשי נדמה לי בכלל לא עובד (סימן שיש לי כאב ראש) ואיני יודעת במה להתחיל, או כבר לגמור?

 

מיידז'ינסקי שרה

- [כותבת לאחיה, התחתנה בתחילת המצור, בני הזוג ניספו במערכה] נהרגו 10 ונפצעו אחדים. נהרגו הנהגים, חוץ מאחד שהיה בבית. האימהות והילדים שולחו לירושלים ונשארו הצעירים ובריאים. מצב רוחנו איתן למרות שמוקפים באויב, עובדים ביום ושומרים בלילה, באים עייפים ורצוצים ונשכבים לישון. אינני רוצה ויכולה לספר על חתונתי ועל המאורעות האחרונים, קשה להעלות על הכתב. בקיץ גרתי באוהל, ועכשיו קיבלתי חדרון קטן, דירתי נעימה ומסודרת יפה למדי, ארון קטן ללבנים וארון, קצת יותר גדול, לביגוד, שולחן וכיסא, נחמד מאוד. עד עכשיו אצלנו הכול בסדר, בריאים ומרגישים טוב. כשאני חוזרת מהעבודה נשאר לי מעט זמן לכתיבה. החיים מאוד חד-גוניים, אין לי מה לכתוב.

- [כותבת לאחיה] אני עצבנית ומתוחה. מתרחשים שינויים גדולים, לא יודעת במה בדיוק. חיים, בעלי, מתנצל שלא הוסיף, הוא כל-כך עייף ומוכרח לשכב לפני תורנות שמירה בלילה. השמירה מוגברת כעת, עובדים או שומרים ביום ובלילה, האנשים סחוטים, כאלה חיינו. אבל אין דבר, לבטח יהיה טוב. העיקר לא לדאוג.

- אני עצבנית וחסרת סבלנות לסגנון ואורטוגרפיה, אך המצב חולף ואחר מכן אני חוזרת לשיווי משקל. מחר ייסעו הילדים עם האמהות, יש תנועה בקיבוץ, מה שעושים זה רק למען הזהירות. ימים לא שמחים באו, אך התקווה שישתנה. נותרה רק התקווה, ששנים רבות כל-כך משלה אותנו.

- בדעתנו לעבור לדירה גדולה יותר, אבל אינני אוהבת העברות, במיוחד עתה, אך חיים רוצה ולא אתווכח. בהתחשב במצב, זורמים החיים נורמאלית למדי. עובדים כפי שעבדנו ובלילה שומרים. קשה, אך צריך לקחת הכל ברוח טובה. עלי לסיים, מאוחר מאוד ועלי להשכים. חיים יוצא עכשיו לשמירה לכל הלילה. חיים יש לו כל הזמן שמירה, כך שלרוב איננו בבית. אני מוסרת לך דרישת שלום לבבית ממנו.

- מאוחר, עלי להשכים לעבודה, איני עובדת במקום קבוע, או במטבח או במחסן. מחר אני בשמירה, הבנות שומרות. החיים זורמים לא כפי שצריך להיות, אך לרגעים ששוכחים הכול (בערך) ולפעמים אפילו שמחים, כך ביום ראשון, שכחנו את המציאות, דבר נדיר, אנו בריאים ומרגישים טוב וזה העיקר, ואם לא תקבל בזמן דואר אל תדאג, רגיל שהדואר מתעכב. דע שאני כותבת מדי יומיים ובנוסף לכך בכל הזדמנות.

 

 

 

מידז'נסקי חיים

- [כותב לגיסו] החתונה הייתה יפה, [ראה פרק יומנים: יומן דב קנוהל] ולמרות המצב היה שמח מאוד ורקדו הרבה. הגברנו שמירה ביום ובלילה, שמירה תורנית כל 3 שבועות, 3 שעות אחרי העבודה. ושמירה שבועית כל 2-3 שבועות. העבודות בעיקר בענייניי ביטחון וביצורי עמדות, אנו רוצים להיות בטוחים מהתקפה ושנתגונן כראוי, עובדים בביצורים מעל שבועיים ועוד עסוקים בזה, מחוץ למחנה כמעט שאין עובדים, אלא לוקחים אבטחה חזקה למקרה שנותקף. אין לדאוג, אנחנו צעירים, מאומנים, ונעמוד בניסיון, הגיעה תגבורת, בסביבה אין ערבי. הבתים הערביים לידינו נכבשו.

- אתמול הערבים התקיפו, [ההתקפה בג' שבט] לא היו קרבנות בקיבוצנו, להוציא שלושה אנשים מהקיבוצים השייכים לגוש שלנו. המכתבים שלי קצרים אין לי באחרונה סבלנות לכתוב באריכות.

- קשה להתרכז, כי קיבלנו בשורה רעה. באזור נהרגו 35 איש. הידיעה השרתה מצב-רוח קשה, לא ידענו, אך רובץ הדבר על הנשמה. שרקה עובדת במחסן ומרוצה מהעבודה.

- אנחנו בריאים, עובדים ושומרים. לאחרונה שקט ואין לחשוש לביטחוננו. לאט, לאט מסתדרים וזה מוסיף הרבה. אני שוב שומר שבוע בלילות, השבוע הלילות בהירים וזה מקל. מעודדים אותנו בכל מיני צורות.

 

פרנקל פרץ

- אני עובד בחדר האוכל, ב-12.00, שומרים כל יום שני, אני גר עם רפאל, איפה את גרה? מה בירושלים? כמה זמן ייקח עוד? חושבים שלא הרבה. השיירה באה ואני ממהר מאוד.

- אני גר עכשיו עם צבי ש' ובחדר תמיד יש עוגה עם אצבע, [צבי האופה היה מסמן באצבע עוגות עם הרבה מילוי, "עוגה פינגר"].

 

רוזן שלמה

- הכנסתי את מיטתי לחדר של בן ציון וקבעתי שם חדר משפחה... ייתר הדברים בחדרנו, כל עוד שאין צורך לא אטלטל. אנחנו, ז.א. בן ציון ואני, כזוג יונים. כשהוא ישן, אני ער ושומר עליו ולהיפך.

- החיים הם... חיים. עת לשמוח ועת לאבל, המצב שקט יחסית, לפעמים חוששים להתקפה, אבל שוכחים את זה. כנראה שעלינו להשלים עם המצב והרעיון, שהעובדה שבתקופת מלחמה נמצאים – נותנת סבלנות לעבור זאת. מקווים שלאט לאט יחזרו החיים למסלולם. ישכחו את הרגשות וישלימו עם הרעיון שמלחמה לנו בפורעים, ובכל מלחמה משלמים מחיר, אך כבר הניצחון בקרב לא ימוש מלבנו, כמו שלא ימוש זכר היקרים שנפלו בקרב ובשיירות, רק מסתכלים בעיניים פקוחות.

 

שדיאל יהושע

- אני בחדרי, הבעלים ה"מרווקים" נשארו יחד בחדר ולא ידוע אם יצורפו כשאין חוסר בדירות. קבלתי מתנה הגונה של יין, דבר שיקר המציאות. התחילו לעבוד בחוץ: במטע ויער, יש רצון להתחיל בעבודה רגילה במידה האפשרית, להחזיר את החיים הרגילים.

- אני ב"ה בריא. התרנגולות עברו את המשקל לתשע שבועות. ליִגָאֵל השומר [מאנשי השומר, שמר על אדמות היהודים בגוש מטעם הק.ק.ל.], נתתי תרנגול ביום שישי שקל 1.200 ק"ג. הדבר יקל בעבודה וחבל על ההספקה. השבת בליתי מצוין, כי הייתי פנוי מכללם, אני ממשיך עבודתי כרגיל ואני מרוצה מהסיכויים להתפטר מהתרנגולים, ואז מהרבה החובות ותפקידים; נשארתי במיטה עד שעה 10.00 ואחרי כך שכבתי, קראתי, ממש נחתי. הערב תתקיים אזכרה לרגל שלושים של קדושינו הנרצחים [בשיירת העשרה].

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

- קני תמונה מהכנסת ספר תורה בעין צורים, ששותים לחיים עם ערביי הסביבה, מזכרת חשובה ושווה.

 

שינפלד צבי

- אני מודה לאל שהגעתם בשלום והסתדרתם קצת, הייתי בטוח שתהיה שם בירושלים  ערבוביה, כי גם בבית בצאתכם לא היה סדר, העיקר שאתם כבר שם. אני מסיים כי עומדים לקחת את המכתבים.

 

משואות יצחק

לבבי נחום

– השבת כשעברתי על פרשת השבוע ועלו מחשבות על הגולה והעלייה, בקשר לגלות מצרים, משה, הסנה, אי-הבנת העם וכו'. הדברים קרובים לתקופתנו העשירה במאורעות, מצבם של 15,000 פליטים שהעבירו לקפריסין, אחרי ש"על הראשונים היינו מצטערים". באיזה תנאים נמצאים שם? מזעזע. והמצב בארץ מדאיג. מעניין לראות את המעיין ממנו הדברים נובעים ולראות עד כמה האדם ניתן להשפעת דברים שונים, בלי שירגיש בכוח שמניע אותם, על אחת כמה וכמה שאין האדם משיג את הדברים שהוא נמצא בתוכם. בדרך כלל יש לראות אצל רבים מהחברים התעוררות ממשית לשיפור מצבנו בכל המובנים, הייתי יכול למסור לך פרטים על התמסרות יוצאת מהכלל והנני תולה בכך הרבה תקוות, כמובן שדווקא כעת אנו זקוקים ליד מכוונת שאיננה.

 

עין צורים

פרלמן משה

- [כותב להוריו] החיים חזרו למסלולם והעבודה כסדרה, מורגשת הנכונות וחוסר השאננות, אנו מוכנים לכל. הגוש קיבל תגבורת 100 גברים מהפלמ"ח ומ"שאר ירקות". בכל משק נעשו ההכנות והביצורים הנחוצים. אני חוזר שוב, אנו מוכנים לכל, אבל יש אפשרות שיקרה משהו יותר רציני מאשר התקפות על שיירות וכדו' בחצי שנה הקרובה, וזה לפי השיקולים הפוליטיים, המדיניים, הכלכליים והצבאיים של אוייבנו. הנקודה החמישית שהייתה צריכה לעלות בגוש, עלתה בשלושה מקומות. לנקודה 1,3,4 (סימנתי במספרים לפי סדר העלייה להתיישבות בגוש, מכיוון שלא רציתי להזכיר) [כפר עציון, עין צורים ורבדים] כלומר חילקו אותה, הנקודות קיבלו עוד צריף לשיכון תוספת האנשים, את התיל לביצור המקלחות, למחסנים וכו', זכינו בצריף ועוסקים בהקמתו. חברת "אווירון" החליטה להקים סניף בגוש ומטוס יימצא תמיד בגוש, למקרה דחוף, כמו בנגב. צורת החיים נשתנתה, בעבר לא הלכת בביטחון בין נקודה לנקודה (אם כי לא עושים את זה בלי הציוד המתאים) כמו בימים אלה. אתה יכול לשלם הון לראות ערבי ואין, הם פוחדים, גם המשטרה. קרה מקרה ומשטרה באה לגוש לפי קריאת הערבים. מה קרה? נמצאת בקרבתנו "חירבת זכריה". ביום שהותקפה השיירה, לא ראו נפש בסביבה, כשרצינו לכבוש את חירבת זכריה שלידנו נוכחנו שאין אף אחד, העלינו משמר, פרצנו את הדלתות ורוקנו הכול: שעורה וחיטה - 3 טון, דורה ותבן, בורות מים שרוקנו אותם. הערבי רצה לדעת מה נשמע בביתו? הוא העיז ובערב בא בחשאי. החברה' תפסו וחקור אותו, מי הוא? ומה הוא רוצה כאן בלילה? מכיוון שלא הכירו אותו. הוא בכה שלא יהרגו אותו (וזה ברור, כשעומדים מולו עם כלי משחית) אמר שגר כאן, רצו לקחת אותו לחקירה בסיס, כי לא הוכיח את זהותו, אבל הוא לא רצה ללכת, ושיחררו אותו. עצבים לבחורים שהדם בהם רתח, כּלכל הגוש באותו זמן, אבל הפקודה חזקה עליהם ולא נגעו בערבי לרעה. הברנש חזר עם נכבדים ומשטרה. 1/2 ק"מ מהכניסה הראשית, במחסום משמר ושלט בעברית ואנגלית "זהירות מוקשים". הנכבדים הגיעו, ושאלו את האנגלים, מה זה? ענו להם: לא אכפת לכם, שאלו את השוטרים הערבים והם הסבירו להם, נפל לבם והיה צריך בוולריין, אבל בכל זאת המשיכו והגיעו לעץ, יש שם מקלע כבד, משם ברחו וויתרו על החירבה ולא רצו לשמוע יותר, האנגלים נסעו קצת, עד נקודה מס' 1 [כפר עציון] ולא רצו יותר, הם נשארו בחוץ וביקשו את המוכתר, ביקשו שיכנסו, אך טענו שכיום עדיף לעמוד מחוץ למשק יהודי, בא המוכתר והם רשמו שבסדר ונסעו, זה השאיר על הערבים רושם עצום.

 

שפירא-דאובה טובה

- [כותבת לחברתה] החיים חזרו למסלולם הרגיל, לפעמים נזכרים ברפאל, בכל זאת רפאל זה רפאל, קשה לתפוס שרפאל לא יחזור, אין רפאל, אבל צריך להתרגל, קשה. אינני יכולה להיכנס לחדרו. כשבקרתי חולה בחדרו יצאתי מהר, נחנקתי מדמעות, קשה קשה. כמובן שלא כל החברים כך. שמחתו שספק מים לגוש ועבד לבד. באותו ערב נחרטו בזיכרוני דבריו, הוא קנה לי חמש מסרגות וביקש שאגמור לו סוודר, ישבתי עד מאוחר מאוד וגמרתי. הוא חזר ב-11.00 מישיבה גושית, כי רצו שאוטו מים יעבור אלינו, וישבנו יחד, מדדתי לו והוא היה כל כך נחמד עליו, נתתי לו מכה על הגב ואמרתי שהוא נחמד מאוד. זאת הפעם האחרונה שנתתי לו מכה, הוא היה כל כך נחמד, מי תיאר שזה ערב אחרון שלו? עוד התלוצצנו על המוות. רפאל רפאל איננו, רפאל לא יחזור, קשה לכתוב, אני מושפעת האסון. אני צריכה להפסיק, כי אינני יכולה לכתוב יותר, כי אני לא רוצה לבכות וללכת עם דמעות בעיניים. אצלנו עכשיו אין הרבה חדש. עובדים, שומרים וכותבים, עוד חיים. לא יודעים מה יילד יום. אני אסיים הפעם, כי אין לי סבלנות לכתוב ואני מקווה שאת תביני אותי הפעם.

 

שבט, כפר עציון

אלטמן יעקב

- [כותב לאביו] זו פינה מהשקטות בארץ בימי המהומות הללו. הפסקנו כמעט עבודות במשק, עובדים בביצור המחנה ושמירה, קשה להכיר את הנקודה, בכל תראה עמדות ושקי חול, גדר תיל, ומכשולים.

האנשים מוכנים להיכנס לעמדות בהתקפה. מקווים שהניסיונות שהיו, לא יהיו לעיתים קרובות, אך שזה האחרון? איננו באשליה, עלינו להתכונן להתקפות שתהיינה אולי קשות משעברנו.

 

ארום מרדכי

- כאן אין דבר מיוחד, במקום הראשון – ידיעות מהרדיו, במקום השני - השיירה שלא באה, מחפשים, מנחשים ורוצים למצוא אשם, אח"כ נושאים ונותנים על האווירון, אלא מה, שאיננו רואים אותו לאחרונה, כל השאלות אינן נפתרות. אגב, לפי הידיעות, ישנו כבר הסדר לשאלה הזו האחרונה.

- באופן פרטי אצלי אין חדש, הכול כרגיל. כרגיל, זה נקרא בשעת חירום, באמת הכול בסדר. שמרתי וקמתי בצהריים, קראתי עיתונים מאתמול ומהיום (הגיעו דרך האוויר) מפני שאינני כותב על ענייני בטחון – מטעמי זהירות, אכתוב על החיים התרבותיים. אם הייתי כותב על הביטחון, היית נהנית.

- ממני אין מה להודיעך, מבלים טוב, התרבות השתפרה, הסיבה מובנת, כולנו רווקים... משוחחים על דא והא, את זמני הפנוי אני מבזבז על שמיעת רדיו ושיחות פוליטיקה ועבודה תרבותית, השבת טיילתי ל"מצודת יהושע"-"חירבת זכריה", לשם עברו הסטודנטים, משלט בגבעה הצהובה ומשלט העץ, היה נעים מאוד. אגמור, אלך למיטה ואקרא קצת, אני קורא מגטו ורשה ויש לי גם את הספר "סלמנדרה", גם כן ספר על חורבן יהדות אירופה, ספרים כאלה, הם מחזקים בזמנים כאלה את הרוח, אינני רוצה להאריך בזה.

- מצב רוחנו טוב מאוד, תאמיני שאף פעם לא צחקו והתלוצצו כל כך בכפר עציון כמו בזמן האחרון. עברה שבת ועבר שבוע, ב"ה שקט, גם זו לטובה, זאת שבת ראשונה מאז המלחמה שהייתי חופשי, בלי תורנות, בלי תצפית וכו', נהגתי כיהודי ממש. מארוחת הצהריים למיטה, קראתי וישנתי, ממש "אמחייה", במוצ"ש - ארוחת הערב, חדשות וקריאת דבר השבוע. אולי תהיה מחר הזדמנות? ארשום כמה מילים, כי אם לא שלחו את הדואר אין חשק לכתוב הרבה. נכון? ובכן הפזמון הנושן: אצלנו הכול בסדר. בזה סיימנו את השבת ושוב נכנסים לששת ימי המעשה. אגמור ואגיד שבוע טוב, בלי שום "כאב ראש" ועניינים.

- שמרתי שמירה קבועה, מזג אוויר נוח וקל לשמור. את הימים לא ניצלתי לסידורים פרטיים, כי עסקתי בדברים אחרים. ההכנות והסידורים בשטחים ידועים [הביטחוניים] מתקדמים יפה (אני מתכוון לדברים שבידינו לעשותם) וכל עובדי המסגרייה מייצרים דברים די טובים וזה מוסיף הרבה להגשת הביטחון.

 

ארזי שמואל

- נאבקים קשה ומי יודע מה ילד יום? אבל אסור לנו להיות היסטריים, כמובן שנדון בכובד ראש ע"ד חובתנו, אבל בלי רגשות יתר, החיים קשים, אבל חיים ומתגברים. אוכל יש, ב"ה מספיק. אליעזר מ' הכין לשבת "קוגל" כבזמנים הטובים, שרו זמירות, אבל לא משמחות הידיעות מהמצב בארץ. מבחינה פוליטית-כלכלית המצב מתבהר ויש הרבה לקוות לעתיד, אבל לעת עתה נופלים קרבנות. בירושלים בטח אתן שומעות כל יום יריות, אבל אין דבר. אני עובד ושומר ומרגיש טוב. האוכל טוב, אליעזר מ' מצליח במחסן, לשבת שחטו תרנגולים, והיה בשר משומר מתוצרת קיבוץ יבנה. מחסן הבגדים בסדר. עובדים בעיקר בביצורים, מחוץ לגדר לא יוצאים. את העיתון ששלחת דב ק' יכניס לארכיון שנעשה עשיר בחומר הנכתב על כפר עציון, נעשינו מפורסמים בכל העולם.

- אני מרגיש טוב. נתן ש' כתב בעידוד עניינינו. ישנם כאן אנשים צעירים "חדשים". יהיה בסדר. אצלנו שקט, שומרים ועובדים כרגיל. בדרך כלל החברה בסדר. התקיימו שיחות על הרכב מועצת הקיבוץ. ענייני עבודה, שמירה וכו'. אנו מתאמצים עד כמה שאפשר להכניס את החיים למסלול מסוים.

אנשים צעירים, "חדשים" - התגבורת

 

בן סירא רחל

- [כותבת לאחותה] עבדתי השבוע במחסן, כמעט שאפשר להשתגע.

 

גלנדואר עקיבא

- אתנו ב"ה החיים והשלום. אסון קרה ל-35 יהודים שהיו צריכים להגיע ונרצחו ליד צוריף, פרטים לא ידועים, יתכן שבעוד כמה ימים נדע פרטים, בכל אופן זעזע המקרה באופן יוצא מכלל.

 

גסנר אברהם

- [כותב להוריו] סוחבים מיום ליום והאדם חי במתיחות מתמדת משמועות על הקרבנות וההתקפות השונות. לאט לאט התרגלנו, איני יכול לכתוב הרבה, כי אין לי זמן ועצבים להתרכז ולכתוב לכם באריכות. אני בכל אופן זהיר. בקשר לעתידי - אין לי תכניות. יהיה מה שייתן ה' – לטוב. עוד לא זכיתי ואם אזכה לזה בעתיד איני יודע. בתנאים שלנו אין מקום לחשוב על זאת. חיים מיום ליום.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- הסיכויים לא ברורים, מה צפון בעתיד? אבל לא אנו היחידים. קיבוץ יחיעם בגבול הסורי הותקף, ויש בעיית אספקת מים בחניתה, וכן הלאה. אנו במלחמה וצפויים הצלחות וכישלונות ח"ו. תוסס בעיר בדיונים על גורל הגוש? הדאגה מוצדקת ומתעוררת שאלה: הכדאי? אולם אינני מאמין שהדיונים יובילו לצעדים קונקרטיים, לא יעיז אף מוסד ואף ציבור להחליט החלטות הורסות כאלה [לעזוב] ואפילו נראה לאנשים שלנו כהכרחי, יש חישובים צבאיים לאומיים, נדהמתי כשקראתי לראשונה על כך בעיתון "הארץ", פה השפיע על האנשים רע מאוד, מועצת הקיבוץ דנה על-כך. בהזדמנות ראשונה תוחלף התגבורת, אחד קיבל כדור בקת-הרובה ולא נפגע. הטכנאי, תיקן את רדיו ה"אמבסדור", שהתקלקל.

- צריך להחליף את האוכלוסיה, לא אזרחים כמונו, לצעירים בעלי רוח קרבית. יש החושבים ורוצים לדון על-כך ברצינות, כל שבוע שעובר גדל הסיכון בהעברת שיירה לכאן. ברכה! את ביתרון עלי. את מסוגלת להיות שקטה במחשבותיך יותר ממני. כיוון שבאות מחשבות רעות, יזמתי שיחה עם שמואל א' האופטימיסט הגדול ועוד חברים והוקל לי, גם עיתון או מאמר ספרותי גורמים נחת. יציאה מחשיבה במסגרת מצומצמת לחשיבה באופק רחב גורמת לשקט ועליזות, גם ההרגל משפיע.

- עבודתי במתיחות לאחרונה, אינני מספיק להתרחץ, שלמה ישן 2-3 שעות ואני הולך לישון. תיקני שתיים-שלוש עיניים לפנס-כיס, בלי פנס – איני יכול, בלילה צריך לרוץ למישהו ולהודיע. לא אכתוב הרבה, העבודה לא נותנת. שמחתי על התמונות. אני הולך לעבודתי התכופה מאוד ושלום לכולכן.

- לצערי הרדיו התקלקל. אני ושכני עסוקים, ואם פנויים - מתבטלים בפטפוטים ושיחות, כך נחים מהמאמץ המעצבן. סבלנותי פוחתת מכתיבה מאומצת במשרד, אנו מרגישים טוב. גמרתי מלאכה אוריגינלית, סיפרתי את בלורית הסָפּר ואני שוטף את הרצפה, ומחליף את מיטתי ומזרוני במיטת בית מרגוע  בהסכמת אברהם פ'. כסף מיעקב ש' לחופש טרם ביקשתי, אגב: אני לא מאמין שהיום משלמים כבזמנים רגילים. שלמה הצטרף לעבודת הגיזום. חוסר שינה פועל עלי לעיתים תכופות, כשעון מצלצל אני מתעורר אך שוכח את העיקר, עד לפגישתנו ייקח חודש - חודשיים, תלוי בהצלחתה של חווה [שם קוד לשיירה].

 

גרנק שלום

- כרגע בא אמבולנס שהביא מעט פרודוקטים, עיתונים ומעט דואר, מכתבי שנשלח עם דני מס [חזר לירושלים, ובא עוזי נרקיס, לאחר קרב ג' שבט נקרא דני לצאת בראש הל"ה לגוש עציון ונפל עמם בדרך] בוודאי ידיעה על כך כבר קבלת. החיים ללא שינויים. סדר השמירה קצת השתנה: יוצאים לשמור פעם ביומיים.

- אתמול אמורה הייתה להתקיים אזכרה לשיירת העשרה, כיוון שלא באו אנשים (היו בשמירה) היא תתקיים היום ב-3.30. התחלתי לכתוב לפני העבודה, כעת 3.00, הודיעו שהשיירה מיד תגיע, לכן ברצוני לסיים. תודה לאל שלא נתנו לי דייר משנה. הרושם שלי שמצב רוחכם מדוכא ועצבני משלנו, אבל אסור לנו ולכן ליפול למצב רוח היסטרי. עובדים בעבודות הידועות [ביצורים]. אני ישן בימים שאיני בשמירה. אני גר לבדי, דבר לא השתנה ומתוחזק בסדר, הדגים באקווריום בחדרנו שוחים במרץ.

- מצאתי אחרי נסיעתכם סוודר טוב וחם ופרסמתי מודעה, אבל איש לא פנה, כנראה השאירו מהשיירות, כיבסתיו ויש לי סוודר מצוין ואל תסרגי. דבר לא השתנה מנסיעתכם, אין הרבה אנשים, הסטודנטים עברו ל"חירבת זכריה" וחלק פה. לשמירה יוצאים כל יום שני. האוכל מסודר וטעים, אליעזר מ' מצוין, בעל בית טוב ובמצב כעת הוא חשוב מאוד. מחסן הבגדים בסדר, אין לי דרישות. ניקיתי, החלפתי מצעים, כיבסו ומיד החזירו. בחדר שקט מדי, מוטב ככה, משכן שיבלבל את המח. אין זמן חוץ מקריאה וכתיבה. לפעמים אני יורד לבן-ציון להיוודע חדשות ונשאר לשעה קלה ומ' כאפט א שמועה. [חוטף שמועה].

- מצב הרוחות שקט, האנשים לאט לאט נרגעים. [לאחר קרב ג' בשבט ונפילת הל"ה]  אני בריא ועובד.  אחרי פיצוץ ברח' הסולל בירושלים חרדנו בכפר עציון, החזית אינה רק פה, אלא בכל מקום. באחרונה אני עובד בגיזום, בשבוע הבא אשמור, כי כבר 6 שבועות לא שמרתי שמירה מוקדמת בגלל הגיזום. בחדר אני לבדי, לא שיניתי כלום והנני מחזיק ניקיון למופת. בקשר לכסף, הוציאי כנחוץ ולא לחסוך, לא לבזבז, בשבילי אל תוציאי גרוש, לא נחוץ לי כלום, הקוניאק עומד וחבל על הכסף. אבקש סוללה לפנס ומשקפיים.

 

דמסט יוסף

- בערבים אני קורא קצת ולומד כשאינני בשמירה.

- דעי לך שעכשיו אצלנו שקט. השמירה איננה כבר במתיחות כמו מקודם, כי אנו כבר יודעים איך זה מריח. האנשים שקטים ובטוחים. חיינו רגילים. השבת היא כרגיל יפה ומאירה בחן של קדושה. התפילה כרגיל ואפילו שרים את ה"ואנפהא נהירין" כמו בימי בית המרגוע. האוכל טוב מאד. אליעזר מרחביה מצליח בתפקידו עד מאוד (מסרי זאת לשושנה בצרוף ד"ש ממני, לה ולדבורה). הוא הכניס גם כמה שכלולים טובים כגון קיגל גדול מתפוחי אדמה, שאופים אותו במאפיה ואפשר לקבלו במנות גדולות בלי הגבלה, אני הנני אחד החובבים של מאכל לאומי זה.

- דעי לך יקירתי שרוחי טובה עלי כל הימים. אינני שומע יותר מדי את חדשות הרדיו, מרפרף קצת בעיתונים וממשיך לעסוק בכל הפרטים ופרטי הפרטים של החיים היום-יומיים. נדמה לי שכך יותר בריא לעצבים, לגוף ולנשמה גם יחד, את הפוליטיקה אני מוסר לשמואל ארזי ואת המחשבות הנוגות לשאול רז ובחלוקה זו גם לי וגם להם טוב ונדמה לי שלי טוב יותר מאשר להם. את קוראת לזה גבורה? לא יקירתי אין זו גבורה, זו פשוט שיטת חיים בריאה!

- הנני עובר למציאות היום-יומית הפרוזאית. החיים עכשיו מפכים במרץ, תוססים מלאים עוז וגם שמחה. נדמה כאילו האנשים נעשו צעירים בעשר שנים. מספיק להיכנס בליל שבת לחדר-האוכל, כולם שרים זמירות כדבעי, מ"מנוחה ושמחה" עד "יבנה המקדש" במרץ ובהתלהבות. אין השולחנות מתרוקנים כמנהג כפר עציון וכולם נשארים עד סיום ברכת המזון, ואיזו התעניינות בפעולות תרבות! חדר המזכירות שאותו קבענו כמקום ההרצאות צר מלהכיל את כל הציבור. סדרתי לוח מודעות נפרד לועדת התרבות ועליה כתובת - קטע מהברכה השנייה שלפני שמע בשחרית - "להשכיל, לשמוע, ללמוד" (ליצנים הוסיפו את ההמשך "לשמור"). צבי טילמן אומר שמכיוון שאין מה לכתוב, ילך ויעתיק את לוח המודעות.

 

הולנדר שמעון

- בעניין הפינוי שדרשתן מהמוסדות, אין הדבר פשוט, יש פה שמעיזים לדבר על כך, אבל אין הדבר אקטואלי, אין להיכנע, זה יתנקם בכל הישוב, אפשר להציע שתוסדר שיטה לחופש, כי אין אנשים יכולים לחיות במתיחות עצבים תמידית בלי להחליף אוויר, ההצעה תהייה מובנת במוסדות. סוף סוף כפר עציון היום איננו משק, אלא מחנה צבאי ובצבא השיטה שמתחליפים במקומות קשים. בכל אופן נפסקו כמעט לגמרי הדיבורים על הצעות כאלה כיוון שהשתנה מצב הרוח. שמעתי שעל רבקה פת השפיע קשה מות אחיה [ברוך פת, הי"ד, נפל עם הל"ה]. אי אפשר לרשום הכול, שכן אין ביטחון ב-100% שהמכתב לא ייפול בידיים בלתי רצויות, בכל זאת לא אבגוד באינטרסים אם אגלה שבגוש כובשים ומבצרים גבעות מחוץ לנקודות. השמירה יותר קלה, שומרים בתורנות רק כל יום שני, שומרות הבחורות. עם שמואל א' אני מסתדר מצוין. אני בריא ושלם. השבוע אני שומר בלילות היפים והמשעממים. לעת עתה אני הולך לישון, אני עוד לא חותם, כי אולי אוסיף לך עוד משהו כשתבוא השיירה. עם שמואל אני מסתדר טוב. איני מנצלו ולא הוא אותי. מה שנוגע לחדר – יש הבנה. הגיע בעלה של צפורה נ', קרה "פנצ'ר", היא כתבה שלא יבוא, שהיא תבוא לת"א ולא קיבל את המכתב ובא לכאן למרות רצונה... [בני הזוג נפלו בקרב]. השעה 3.30 אחה"צ, יש הזדמנות לשלוח דואר, אסיים. בס"ד הכל בסדר. הודיעו ששיירה תבוא ב-10.00, אם אספיק להוסיף משהו. שחקתי בשחמט עם יחזקאל ב', קראתי אנגלית, נהניתי, הוא אופטימיסט ו"בעל בטחון". השבוע, שוב אני שומר, לכל אחד יוצא לשמור כל שבוע שלישי. בעמדות יש טלפונים ומפטפטים כל הלילה. אני מחליף מצעים ומנקה. התחלתי שוב לעשן קצת, ככה הם ימי מלחמה.

 

הילר רחל-רניה

- [כותבת לחברתה] קיבלנו ממך מכתב. מה אפשר לעשות? כנראה זה גורלנו לעבור שוב סבל וייסורים. אסון [נפילת שיירת העשרה] פקד את הקיבוץ, אבל החיים נמשכים. אם לא זה שאנחנו כאן בסכנה, אז החיים כאן יפים. כעת מדברים רק על מה שיהיה ומה יבוא מחר? מה לעשות? הייתי מאושרת, אבל הכול מחוויר לעומת המאורעות הטרגיים אצלנו.

 

ורנר משה

- [כותב לקרוביו] עשו התקפה הגדולה ביותר שהייתה בארץ. היה בלגאן ועדיין אין מנוחה, יש ידיעה שנהרגו 35 יהודים ליד כפר עציון, אבל אנו איתנים וחזקים ועומדים על המשמר. הנשים והילדים הועברו לירושלים בגלל המצב פה. גם יוכבד והבן שלי נמצאים בירושלים כעת...

 

טייטלבויים דוד

- את שואלת אותי על השמירה, הרבה הצביעו ולבסוף לא קבלו אף הצעה מאלה שהציעו החברים, אלא את ההצעה של ועדת הביטחון. השבוע אני שומר וחושב עליך ועל אבשלום מתי יגיע היום המאושר שנזכה להתראות ולחזור למסלול חיים רגיל, כל יום נמשך שבוע, וצריך סבלנות ועצבים של ברזל בכדי לשאת את כל זה. יש לציין שהרבה חברים שהיו חלשים ברוחם לפני ההתקפה מרגישים את עצמם די חזקים ומלאי אמונה בכוח עמידתנו וזה חשוב מאוד. אני עוד גר לבד בחדר. אני בטוח, שהנשים שנמצאות פה עם בעליהן מצבן טוב משלכן, וזה מובן, וזה בטח את מרגישה וגם יתר החברות, כי בחורה הנמצאת פה במקום יודעת שהיום או הלילה עוברים בשקט, היא לא מתוחה כ"כ היא לא מחכה לחדשות מהרדיו או מהעיתון, היא רואה והיא חווה כל זאת, לעומת זאת אתן, אני מתאר לי, מתוחות כל הזמן כל רגע, כל שעה, כל היום וכל הלילה ומקשיבים לרדיו כמו שעוד לא שמעתן אף פעם. אני כמעט בטוח שלו היו נותנים לכן לבחור לחזור אלינו או להישאר בעיר, רובכן הייתן חוזרות, אבל הילדים אותם אי אפשר לשאול, ולהם אנו מוכרחים לדאוג כי זה עתידנו. האמבולנס הצבאי שלן אצלנו הלילה נוסע לירושלים ויש אפשרות לשלוח מכתב. אני כבר התכוננתי סוף סוף לנקות את החדר, והנה הודיעו לי על האפשרות לשלוח מכתב לך ולאבשלום. ביום שישי כתבתי שיר לילדים, [ראה פרק יצירות ומאמרים], שמעתם? ואם ידעת שאני כתבתי?

- איך המצב בירושלים אחרי האסון בבן יהודה? האם התאוששו האנשים מהמכה הזאת וחזקים ברוחם?

- את הדברים הטובים קבלתי ותודה, אבל זה כבר יותר מדי, עוד לא גמרתי את החבילה הקודמת, אם כי חילקתי קצת לחברים, אני מבין שפעם שולחים ליום הולדת, אבל סתם לשלוח כל פעם דברים טובים? אני מבין שאת רוצה שאיהנה קצת, אבל זה יותר מדי, וגם לא נעים בשביל החברים. שמעתי שרוחמה וטובה קיבלו מנה מהבחורות בגלל הצנזורה על המכתבים, מסכנות מה הן אשמות אם בעליהן הם יעקב ואברהם [המפקדים בכפר עציון]? אגלה סוד אמיתי, אני בטוח שאין צנזורה, אבל טוב שידעו שיש ואפשר גם לבדוק כי מוסרים מכתבים פתוחים, אז יזהרו מלכתוב שטויות ומה שלא צריך.

 

טילמן צבי

- [כותב לאחיו] אצלנו חדשות כמעט כל יום, אבל אי אפשר על הכול לכתוב. חבילות שוקולד ובמיוחד משקאות חריפים נחוצים הן בגלל הקור והן בגלל המצב. המצב שקט ומי ייתן ויחזיק הרבה, אמנם לשטחים המרוחקים לא הולכים. המצב באספקה פחות או יותר בסדר, שלח כמה חפיסות שוקולד ושפופרת משחת שיניים "שמן" ומשקה חריף, כי רחל העבירה עד עכשיו ועכשיו ממש אי אפשר לה.

 

כץ יצחק

- [כותב למשפחתו] אמרתי שהייתי משלם עכשיו סכום שמישהו ימלא מקומי בכתיבה, כי לנחם את מישהו קשה, כי לא נוחמתי. לפנים בישראל היה נביא שאומר דברי נחמה, בזמנים מאוחרים היה רבי שהושיע, וכיום היכן האדם שיגיד מילה, שיסביר מה מתרחש בעולמנו? מכיוון שאין לנו לא כהן ולא נביא, מוטלת עלינו החובה, כי אין ברירה. אמרתי אז באסון הראשון: כל "שייגץ" שחבש כובע שוטרים אמרו לו: אתה שוטר! ולנו צוו: היו מברזל. האם יש ברירה? השאלה היא לא רק אמונה בעתיד. השאלה היא יום יומית. הננו כאן חזית קבועה, והעניין רק מתחיל. אמר מישהו: אנו כאן "טוברוק", רק בהבדל קטן, ששם היה: צי, נשק ואנשים. כאן בתוך המחנה יש בטחון עצמי. כאן אין חדש. על הפוליטיקה הפנימית את יודעת. התנועה מעוניינת בפרסטיז'ה, אבל זה מחייב. מצב רוחנו לא רע, לומדים, קוראים, מתעניינים בפוליטיקה, עיתון – פחות או יותר מגיע. אוכל - יש מלאי, שלא נופתע. אני מרגיש טוב בבריאות וברוח. בערבים מתלוצצים על עולם ומלואו, כי כך מצווים החיים.

 

לבנברון מנחם

- [כותב למשפחתו] אל תפחדו כלל! בכל הסביבה אנחנו שולטים. הקיבוצים מבוצרים טוב. חיים כרגיל, רק יש יותר שומרים בלילה, באו ערבים, הגרים כמה ק"מ מאתנו, עם דגל לבן ואמרו שלא עשו כלום ומבקשים שנחיה בשלום, הם מפחדים מאוד, אמרו שבהתקפה השתתפו ערבים ממקומות אחרים. כאן הכול בסדר ומרגישים טוב. חיים ועובדים כרגיל, למרות שיודעים שלא נגמר העניין, ישנם קשיים בתחבורה ולא קיבלנו מכתבים שבועיים, עיתונים אנו מקבלים ע"י "עוף השמים" המודרניים, יתכן שנקבל דואר מת"א באוויר, כאן יש כול מה שצריך, בעניינים אלו "מלה בסלע שתיקה בתרי" ודי לחכימא. בחוץ לארץ מתארים את המצב בארץ בצבעים כהים? לא קרה דבר שלא חשבנו עליו קודם, התכוננו לקורבנות וב"ה שהגענו לזמן הזה וכמאמר חז"ל אם נתקיימו הבשורות הרעות גם יקוימו הטובות. אנו רואים בעינינו איך שזה מתקיים. יפה אשתי [נשארה בגוש כי לא היה ידוע שהיא בהריון עם בן עציון בנה, שנולד לאחר נפילת אביו]  בעבודה. אני שומר השבוע, הלילה אשמור מ-11.00 -  5.30, שומרים בכל שבוע חברים אחרים והם לא עובדים ביום.

 

לדרמן חיה

- [כותבת לחברתה] אצלנו אין שום דבר מיוחד. אני עובדת כעת במטבח ודי מרוצה.

 

לוינוביץ יהושע

- [כותב למשפחתו] על מצבנו לא אפרט מטעמים מובנים, עלי להכין את הארגז שקיבלתי ב"ירושה" לשלוח למרים, כנראה מחר תהיה הזדמנות, היא צריכה להחזיק בו כל מיני דברים קטנים.

 

 

 

מרחביה אליעזר

– [כותב לאחיו] בכל זאת המצור נמשך, אם כי יש לחשוב שתהייה שיירה השבוע, אבל אין לסמוך הרבה על הדרך לכאן. בדרך כלל שורר כאן שקט אנחנו מתבצרים ובכל יום עושים עבודות חשובות. מההתקפה למדנו הרבה בשביל העתיד ונקווה בעזרת ה' שנחזיק מעמד. מצב הרוח טוב. במשק כמעט שלא עושים כלום, בחוץ במטע מחזיקים די טוב. בט"ו בשבט נטענו חורשה ע"ש חברינו שנפלו. כאן שקט, מתבצרים ועושים עבודות חשובות. מצב הרוח טוב. אני עובד במחסן הפרודוקטים, כשהבחורות פונו קיבלתיו. אני מסתדר, העיקר יש אוכל, יש הספקה לחודשים ואין פחד מרעב, חסר בשר, אבל חושבים לקבל מירושלים. אסביר את מצבנו, יתכן שרציני וחמור, אולם מי שפה, אם כי אנו במצור, אינו בהרגשה כזאת. ייתכן שמבחינה פוליטית אין בעתיד סיכויים, שמחנו על הניצחון בטירת צבי, ובמיוחד על 69 הרוגים ופצועים ערבים, אולם צר שהקריבו קרבן, הדבר השפיע על הקבוצה. מההתקפה [בג' שבט] – שקט כאילו שכחו אותנו, אך אנו לא משלים את עצמנו שעוד בלי ספק יתקיפו אותנו, אולם ככל שנדחה – יותר טוב, מההתקפה התחזקנו ותיקנּו לפי מה שלמדנו, התבצרנו, אנשים לא מתוחים כבהתחלה. אוכל ומים יש, תודה לאל, בשפע. הבריכות מלאות.

 

נויגר הדסה

- הבחורות והילדים לא היו בכפר עציון, עמדנו במבחן האש בלי עצבנות ובלי דאגות מיותרות, התכוננו וחיכינו מוכנים, רק ללחוץ על ההדק, אנו לא פוחדים, החיים מתנהלים בסדר, יש חוגים ללימוד והרצאות, ובשבת  באם יש מזג אוויר נאה יוצאים לטייל (רק עם נשק ביד).

 

פרץ פרנקל  

- אכתוב עלי: אני קם ב-7:30 מתלבש והולך לתפילה, אחריה אוכל ואחריו יש הרצאה או עיתון בעל-פה, ארוחת צהריים, אחריה אני קורא בחדר, כל שבת שנייה שומרים 3.5 שעות, לא נורא. על הצנזורה אמרתי שלא אנשינו צריכים לקרוא את המכתבים, רק בן אדם זר. מדברים היום הרבה מאד, האם לעזוב את כפר עציון או לא, יש הרבה אנשים שאפילו לא רוצים לשמוע על זה, אבל יש יותר אנשים שהיו רוצים לעזוב כבר היום. כאן הכול שקט, רק בגלל הנשים והילדים רוצים לעזוב...

 

קורצטג צפורה-פלה

- [כותבת לחברתה] מה אני מרגישה כיום? מה יותר גדול הפחד או הרגש הפטריוטי? כשזה ניצחון, כולם אומרים שלא פחדו. שאלתי בחור מה הרגיש בהתקפה, כשירה 50 כדורים? ענה: שרק זה שכל תנועה שלו הורגת בן אדם... גם אני חשבתי כשיריתי בראשונה, שאני יודעת להרוג וכשהלכתי עם הרובה על הכתף ועם כדורים בכיס, הרגשתי בטוחה וידעתי שבשעת הצורך אוכל להשתתף. אצלנו תודה לאל – שקט. אני עובדת ובערבים שומרת, כך שלא נותר לי עודף של זמן. הערב חילקו דואר, אך נותרתי בידיים ריקות. מאוחר יותר מכתבך הגיע, היה בחבילה אחרת ולשמחתי לא היה קץ, הבחורות שמחו בשמחתי. כששקט עושים שמח, ולא דואגים, כמו חייל בחזית. הרבה זמן אין למחשבה, או להחלטה, הכל קבוע: 1. עבודה. 2. שמירה. 3. לימודים ולפעמים מעט רגעים שמחים.

 

רוזן שלמה

- יום עובר ויום בא ומתקרבים לימי-שלום, סוף סוף יגמרו ימי-המלחמה. במידה שהיהודים מעוצבנים מימי הזעם, בה במידה סובלים הערבים וכל יום מקרב לתקומת המדינה, מקרב את קץ הפרעות. אברהם פ' הציע לי ולבן-ציון מיטה רחבה מבית מרגוע במקום המיטות הצרות וכך עשינו. במיוחד שמח בן-ציון, שזרק את מיטתו השבורה. אני עדיין שומר על מיטתי הקודמת, כי זו מיטה טובה. אלכסנדר נ' שמח עם האורחת שלו וגם אנחנו מרוצים, שסוף סוף באה בחורה לכאן ולא להפך. אצלנו העבירו את הסוכר והסרדינים ממחסן בית המרגוע למטבח הכללי , לא מפני שזה חסר במטבח , אלא שבשביל בית המרגוע זה מיותר עתה , עד לימי שלום. יתר החפצים של בית מרגוע (שמיכות , מצעים וכו') נשארו במקומם , שמא בכל זאת נזכה עוד לנצלם עבור בית המרגוע.

 

שדיאל יהושע

- אין חדש בעבודתי בלול ואני ממלא חובתי ההגנתית. לנתן הודעתי שלא ייקח את האפרוחים מדגירת ינואר, אחרי ההתקפה [ב-ג' שבט] – התנאים השתנו לשלילה, ובית האמון איננו מוכן, אין אפשרות כרגע לחשוב על פרנסה חוץ מהגנה וביצורים, יש להסביר למוסדות שכפר עציון איננו כיום ישוב ככל הישובים... גם אין לי פשוט כוח וסבלנות, אבל לא זה הנימוק. שלומי טוב גם בבריאות. אבל בשום פנים אינני מדוכא. אני עובד וחושב על העבודה. במידה שיש צורך אני אוכל וב"ה בתיאבון. עלי להדגיש שיש ב"ה מה לאכול. דאגתך על קושי עבודתי מיותרת, וראיה שאני מרגיש טוב ואינני עייף, אני קורא וגמרתי "גנבים בלילה" וכעת התחלתי ספר חדש. הרבה זמן אמנם אין לי, כי חלק הנני מקדיש למכתבים וחלק הנשאר לקריאה. כאן אין חדש, שקט, בחדר ובארון עשיתי ניקוי יסודי עד לשמירה. טרם הזדווגתי, משדכים משודכים שונים ואני מתפנק ומברר עד שאפול לפח, היות שאין דוחק בדירות מאפשרים להתפנק.

 

שכטר משה

- אני גר לבד, גם יוסף דמסט. חושבני להתחיל ללמוד. יוסף ילמדני חשבון.

- אין חדש. במשק עובדים בכל מה שרק אפשר. איך הסידור אצלכם עכשיו? כמעט ואין מה לעשות.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- בא הצבא לכפר עציון עם אמבולנס. חשבו שההתקפה תתחדש. האמבולנס הביא מכתבים ומכתבך בתוכם ועיתונים, בקבוק קוניאק-שוקולד וסוכריות לכבוד הניצחון. השבת באמת הורגשה כשבת הניצחון. המפקדים קיבלו "קידוש" ו"מפטיר". לקידוש היה קוניאק (יין אין בבית) [עדין לא ידעו על נפילת הל"ה] ואחה"צ נערך בחירבת זכריה מסדר עם הנפת הדגל והמקום נקרא באופן חגיגי מעכשיו והלאה "מצודת יהושע" (ע"ש יהושע מרכס שנפל שם)  במקום השם הערבי חירבת זכריה. לפני כניסת השבת הגיע הצבא מירושלים והביא חומרים. מכתבים לא קיבלנו, אני מחכה למכתב ממך ואין בא. כתבתי כמה שורות בעיפרון ושלחתי ע"י נחום, שהלך לכפר עציון. אין לי צורך בדבר. יש הכול.

 

לבבי נחום

- אפשר להצדיק את אי הטיפול בגרעין במצב שהננו נמצאים בו, הם כחומר ביד היוצר וצריך לעבד אותם ואין עושים את זה ונצטער. אברהם ט' וכרמי קיבלו תפקידים אחראיים וממלאים אותם. אין אנחנו נחבאים "לתוך קנה הרובה", וגם בימים של חיל וכוח, אין אנחנו שוכחים את הרוח. עובדים השבוע בסידורים במחנה ובביצורים, בעיקר מתאמנים ושומרים הרבה. בשבוע שעבר שמרתי, והשבוע אני עובד. חברי הגרעין היו מצוינים במשך ההתקפה [ב-ג' בשבט]. רובם בכלל נהדרים. היי גאה בהם. עבדנו קצת מחוץ למחנה גם בעניינים "שלנו". שקט גדול שורר מספר ימים? במקרה שהם חושבים להפתיע אותנו, לא יצליחו, כי הננו עומדים הכן, באמונה שלמה – כי "לא ינום ולא יישן שומר ישראל!"

 

עין צורים

דאובה-שפירא טובה

- [כותבת לחברתה] אין חדש. את שואלת מה עם ה"דוֹדָה"? [השירותים שעפו ברוח], עם הדודה זה טוב, בלי זה – גרוע מאוד. הבחורים מנצלים את הסניפים והבחורות צריכות ללכת לשם, זה מתנדנד כסירה בים, אל תשאלי איך שהולכים? אם רואים ששתי בנות יוצאות מחדר האוכל, אז כולם יודעים לאן הולכים, די קשה. כאן מסדרים "דוֹדָה" [שירותים] חדשה. קיבלנו מהקבוצה החמישית, שהייתה צריכה לעלות לפני כמה חודשים, קיבלנו את הדודה, היא יפה, חופרים בור, הבחורים וודאי ימשיכו לנצל את הסניפים, אין מה לעשות נגד זה, אפילו אבנים באוזן השמאלי. עוד לא ירד שלג בעין צורים. החברים מחכים לזה.

 

נוימן יהודה

- [כותב למשפחתו] הספקה מקבלים בשיירה פעם בשבוע. מצב רוח חזר למסלולם, לאט לאט מתרגלים. יום לאחר ההתקפה עבדנו מחוץ למשק, בשטח המתוכנן למטעים. רוחנו איתנה והמורל גבוה ואין מקום לדאגה. אינני יודע מתי אגיע הביתה במצב הביטחוני השורר בארץ, כולל גוש עציון. להתראות באיזה שהוא זמן. בעצם אין לי מה להוסיף. עבר חודש מאז הותקפנו ומאז לא היו עוד הפרעות. ברור שאנו מתכוננים לכל רגע ורגע, אבל זהו המצב בכל הארץ ובפרט בסביבה שלנו יש להתכונן.

 

פרלמן משה

- [כותב למשפחתו] אני מודה מאוד מאוד בשביל החבילה ולכל מה שהיה בה. הסוכריות נמאסו, היות ובוקר וערב מקבלים חפשי לתה או קפה, אבל כוונתם לטובה ולזאת תודתי. אני דואג לעצמי, למרות שיש ועדת בריאות שדואגת כראוי. אנו מטפלים כעת בהוצאת פלוגת עבודה לירושלים, מקום העבודה ישנו כבר, כעת מחפשים דירה. הפלוגה תכלול 10 חברים ו-2 בנות, שהן תבשלנה ותכבסנה.

 

רבדים

דרוזדיק נעמי

- [כותבת לחברתה] האנשים כאילו נרגעו [לאחר קרב ג' שבט] והשלימו עם האסון ועם הקברים למטה בצוקים. משהו קושר בצער מר להולכים. כל פעם נזכרים שהם אינם וחסרים. ירדתי עם י' וא' לקברים. מה אגיד לך? הלב מתכווץ לראות שתי תלוליות, בהם טמונים חברים שלנו, עמם גדלנו, הגינו וחשבנו ועתה הם אינם. מוכרחים להבליג ולהתגבר. מוכרחים לסגל לעצמנו את המחשבה הזאת, שיותר לא נראה אותם, למרות זה שאין הלב חפץ להאמין בכך. אך, אין דרך אחרת, הם הם המצווים לנו את החיים, המצווים עלינו לשמור על כל שעל אדמה ולא להפקירה. כשהגענו בשיירה עד ה"עץ". עמדו שם חברים רבים ולכולם רובים. אך ראו את אורי, פרצו בצעקה ומיד קלטו אותו זרועות החברים. קפצנו מהמכוניות תוך כדי נסיעה והחברים לא ידעו מה לעשות בנו. חיבקונו ולחצו ידיים, הייתה זאת פגישה חמה ולבבית.

 

אדר א', כפר עציון

אלטמן יעקב

- [כותב למשפחתו] המקום השתנה, קשה להכירו. אני גר ב"נווה עובדיה", הגזוזטרה מוגנת ע"י קיר מגן ושקי חול. תעלות קשר ועמדות נראות בכל מקום. האנשים עומדים על המשמר יום ולילה. ההתקפה הראשונה, שלמזלנו לא גרמה הרבה קרבנות, החדירה ביטחון עצמי באנשינו. נקווה להחזיק מעמד. הערבים לא יצליחו אצלנו. השאלה מה יביא המחר? כל עוד השאלה היא רק צבאית, להתגונן בפני התקפה, נקווה שהכול יהיה בסדר. אני שמח שאתם חושבים עלי, אין לדאוג, נכון שאנו מהמקומות המסוכנים, אך 5 שבועות שלא קרה דבר ושקט, נהנים ממזג האוויר הנעים, היכן היום יותר טוב ויותר בטוח? המלחמה מתנהלת בלי חזית, היום יקרה כאן משהו, מחר שָׁם, היכן לחפש מנוחה, לפחות נמצאים במצב הכן ולא תהיינה הפתעות, ישנם אנשים שיכולים להחזיר מנה אפיים לאורחים בלתי קרואים. אברהם פ' גר איתי והחדר משמש לישיבות. כשאין לי מה לעשות, אני הולך לפעמים למזכירות לכתוב, שיחקתי בכרטיסים עם חברים. האנשים מפסיקים את העבודה כשיש חדשות ברדיו.

- [מתוך מכתבו לנציגי הקיבוץ בירושלים] אנו סובלים מחוסר הדברים שהצטרכו להגיע, כולל: הספקה-קטנה, בגדים, כלי מטבח וכו' וכו'. בעיה נוספת וקשה מאד: חוסר האנשים במקום. על אנשי הקבוצה, מעטים במספרם ובחלקם חולים ומבוגרים, מוטל עול כבד שאין אפשרות לשאתו - שמירה קשה, פעם ב-2.5 שבועות. שמירה תורנית של כמה שעות כל יומיים, עבודה קשה ומפרכת, תורנויות ותפקידים מיוחדים אחרים, אין אפשרות להמשיך ככה. יש כמה אנשים שצריכים לנסוע מסיבות שונות, ואין אפשרות לשחררם גם כשזה הכרחי. היש סיכויים לפתור את הבעיה? זה יביא להתרופפות בגלל המתח הגבוה. את הערבים רואים מרחוק כשהם חורשים בשדותיהם ונוסעים בכביש. האדמות הערביות בסביבה מוזנחות, יש חלקות שחרשו, אבל תפקידנו יהיה לקצור. הבתים הערבים ריקים או שאנו גרים בהם. את אדמותיהם לא עיבדנו ואם זה לא היה חשוב במיוחד לא קלקלנו כלום. אולי גם משום שנאכל מהפירות, או אולי בינתיים המלחמה תסתיים והשכנים יחזרו. כל הסביבה סגורה ומסוגרת לתנועה ערבית ואנו יכולים לטייל כרצוננו.

 

ארום מרדכי

- קיבלנו כובעי צמר לשמירה. אצלנו כולם נראים מצוין. גם לי יש תיאבון טוב ונראה טוב.

- אצלי הכול בסדר. החלפתי את הסוודר העבודה הירוק שלי, בחדש, צבאי. אני צריך לגמור, כי עתה קרוב לשמונה וחצי ואני יוצא לשמירה תורנית. אצלנו ואצלי הכל בסדר. אני בריא ושלם.

- הכול כרגיל. עובדים קצת, אוכלים טוב, שומעים רדיו, משוחחים ומרגישים לא רע. טוב, אתן הנשים תתרעמו על זה, הייתכן? בלעדינו? ובאמת איך אפשר להרגיש טוב?

- עסקתי בקומזיץ לכבוד חזני בחדרו של אברהם ש', בהשתדלות חנוך, השתתפו היונים של רפאל ובביצוע צבי ש'. היה זה קומזיץ כיד צבי שהוא רגיל ובקי בסידור קומזיצים. השתתפו למעלה מעשרה איש. מובן שקומזיץ כזה, כשאין סיכויים לשלוח את הדואר, דוחה כתיבה אפילו לך.

 

ארזי שמואל

- כמעט שאין להכיר את כפר עציון, קוראים לה "עציון-גארד".

 

- אני מרגיש טוב ורוחי טובה, אני עובד ושומר קצת כרגיל. האוכל טוב ותרבות יש ב"ה די, המצב החברתי בריא, אין כל בירורים ופרובלמות, התחילו דיונים באו"ם על ארץ ישראל, ישנו ערך גדול לדיונים, אולי יזוז משהו בהקמת המדינה?

 

ארליך ישעיהו

- הכול בשלום ואל תחשבי שאני בעמדה ולא לבוש חם וקר, לא נכון, קבלתי נעליים טובות ויפות חומות והמים לא חודרים, מעיל ארוך ומעיל קצר חמים ויפים. הקצר, אוסטרלי והולם מאוד, אומרים כשאני במגפיים ובמעיל, אני כמו לורד. בשבוע העבר שמרתי עם יהודה [גיסו] בכדי לא להפריע לשינה, והשבוע אעבוד. השעה ½12, יהודה ישן מזמן ואני כותב ליד מנורת נפט. היום לבשתי מכנסי-הספורט מקפריסין ונעלתי הנעליים שקיבלתי, ומעיל רוח חם, הסתפרתי, אבל לא כל השערות!

- החבילה ששלחת לא הגיעה, אין לדאוג, אף חבילה לא הגיעה, היא תגיע, המטוס הביא מכתבים, לחבילה לא היה מקום, החבילה בתל-אביב. בשבת התקיים עתון-חי, השתתפתי, והצלחתי. בשבת הייתי תורן בחדר האוכל. אחרי הצהריים שמחנו עם המטוס ובילינו טוב, חבל שלא היית, התקיים עונג-שבת (שלוש סעודות) וכשהבדילו קיבלתי מכתבים והיה עבודה לקרוא ולחזור עליהם, שמחתי, גם המשפחה קיבלה ושמחו. אברהם פישגרונד שאל אם אני רוצה מיטה ומזרון מבית מרגוע, כמובן שהסכמתי וכל הבחורות, נחום, יצחק ויהודה [אחיה של חיה] קיבלו, מצוין לישון על זה. יהודה גר אצלי, את מסכימה? שינו את השמירה לטוב, לא שומרים כל הלילה. אני מוכרח לסיים, דוב ק' מאסף את המכתבים. חושבים שהמטוס ירד היום.

 

בן סירא פנינה

- הייתי בקורס לעזרה ראשונה, שהתקיים לגוש, ל-25 איש, במשך 8 ימים ובא חובש מירושלים. חתכתי את האצבע ואני עובדת בבירור עדשים, ואורז, נורא משעמם, אבל טוב מבמחסן. המצב רוח נפלא. אתמול עשינו Kumensitz  אצל נתנאל, קיבל חבילה, שרנו והשתגענו, ישעיהו שר סולו.

- שלום רב חיהל'ה [גיסתה לעתיד] היקרה! אני צריכה לבוא בשיירה הבאה, לטיפול שיניים, אצטרך לנסוע בשיירה צבאית, חשבתי שהשיירה תבוא, אבל לא באה.. קיבלתי את החבילה ואני מודה, שמחנו, והממתקים, כמובן תיכף אכלנו. לפי מכתבך את קצת מיואשת, אני מבינה היטב, אבל טוב בשבילך בירושלים, מקווה שאהיה בקרוב ונדבר הכל.  אני עובדת בניקיון, מתחלפים כל חודש. הרדיו מתוקן ונשב כל ערב אצל ישעיהו [בעלה של חיה]. אני רוצה לסיים. אל תחשבי בכלל לחזור, אל תהיי עצובה! תבלי קצת את הזמן. שלום לך ולהתראות.

 

בן סירא רחל

– [כותבת לחיה אחותה] תיקנו את הרדיו, משנתקלקל לא שמענו מוסיקה וחדשות, ללכת למישהו אין חשק. אין חדש. עובדים ושומרים, מחכים לדואר ושולחים. עבדתי במטבח, עכשיו פה ושם, כרגע במחסן. אני לא מרוצה, רק מה אפשר לעשות? (אין עבודה אחרת). מאז שעברתי תרגולים אני שומרת שמירה תורנית.

- שלום רב לך חיה יקרה! עמי"ש, מכתבך המפורט קראתי, יש לי מושג איך שנראה אצלכן. מהחדר אנחנו לא יוצאות, אל תדאגי. תיקנו את הרדיו, אני חושבת שיהיה טוב, מאז שהתקלקל לא שמענו מוסיקה, או אפילו חדשות לא תמיד, כי ללכת למישהו אין חשק. אין חדש, עובדים ושומרים, מחכים לדואר ושולחים. לפני שבוע היו כמה ימים אחה"צ שיחות חברים, הנושא ידוע, [פינוי הגברים הנשואים]  אני חושבת שאצלכן אותו הדבר. עבדתי במטבח, עכשיו אני עובדת כאן ושם, מאז שעברתי תרגולים אני שומרת שמירה תורנית, בשבועות האחרונים כאן קר, הרגליים קופאות.

 

גלנדואר עקיבא

- 11.00, חזרתי משמירה, אגמור את המכתב, אולי אשלח מחר ואם לא אוכל מחר בערב אמשיך בכתיבה. אתנו ב"ה החיים והשלום וב"ה בלי כל חדש.

- חיכינו לשיירה שתבוא, אבל לא באה. אתנו ב"ה החיים והשלום ואין חדש, ואין על מה לכתוב. כעת זה כבר 10.00 בלילה ואני מתנמנם כבר באמצע הכתיבה. אני מוכרח לגמור.

- אני בעמדת תצפית וממהר לענות כמה מילים. את השוקולדה ואת השאליק [צעיף] קיבלתי בתודה. ממני קשה לעשות תמונה, אין כאן סרט למצלמה. אתנו ב"ה החיים והשלום.

- השבת אני אעשה קידוש. יעקב ישראל שלח בקבוק יין ובקבוק ספירט 96% וצבי ש' אפה עוגות ומשהו אקבל מהמחסן, כך שיהיה לקידוש צורה. החברים שבעי רצון מהשם "שילה", שהשם יפה, ויש בו סמל, ומתלוצצים שיש לנו כבר "בני עקיבא". עוד מעט שבת. אני מדליק 4 נרות ומתאר לעצמי שגם את עושה כך. בסביבתנו, שורר שקט ויריות בודדות שומעים לעיתים רחוקות, בזה בטח אתם מקנאים בנו. מה ששלחתי תשאירי אצלך, כאן לא חסר כלום. באם את רוצה לשלוח משהו תקני כובע צמר, שמכסה את הפנים חוץ מהעיניים, וכסיות חמות, כמובן לא חדשות, בירושלים אפשר לקנות בזול, שהם מהצבא. כעת אני הולך ליהושע שדיאל לשאול אותו בנוגע לתרנגולת שבקשת.

כעת אני חוזר מיהושע, יש לו תרנגולת, רק אין מי שישחט, בגלל שצבי ש' עסוק מדי ותרנגולת חיה אי אפשר לשלוח בגלל שתמות בדרך. הלילה שמענו מכיוון ירושלים התפוצצויות חזקות וראינו להבות אש, ברדיו לא הודיעו דבר, כאן לא שומעים במשך כל הזמן אף ירייה, ולא רואים אף אחד.

- הזמן עובר, וכשאינני בשמירה אני הולך לישון אחרי ארוחת ערב. את הרדיו לא כדאי כעת למכור, קחי אליך ויהיה לפחות משהו כמו שאומרים זיך צוא אמוזירן [לפחות יש לך משהו להשתעשע בו]. אצלנו הימים עוברים בלי כל שינוי בין יום לשני. לפי הידיעות צריכה מחר להיות התקפה עלינו, אבל אני מקווה שעד שיגיע המכתב לידך תראי כבר שלא היה כלום, רק סתם שמועה. כעת קרוב ל-5.00, ב-5.00 אני שומר, אחר כך אי"ה אמשיך בכתיבה.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- 12.30 בלילה. השותף [שלמה ר'] אמר לחכות עד 2.00, רוצה לדבר, לכן אישן עד 4.00, ואני מנצל הזמן לכתיבה "מסודרת" ולא בדהירה. מחר נקשיב (אולי) לדיון על ארץ-ישראל ואולי יופיע שרתוק, אנו משתגעים משמחה לעיתים תכופות. אחד מאיתנו נכנס ב-7.30 ועובד לצלילי הנחירה של השני (אני או שלמה'לה). שלמה רץ לגזום במטע אחרי שקם משנתו ב-12.00. אני לפעמים רץ לתקתק ולהוציא את המתקתק המקצועי ממשבר, שמא לא יספיק את עבודתו בכתיבת מכתבים על מכונת הכתיבה, עד מתי יש להניח שכך נתנהג? עד ששכנינו יחליטו להפריע קצת את מנוחתנו ואז שוב נהיה רתומים לעול העבודה עם המון שעות נוספות. השעה 1.30 בלילה. עוד חצי שעה, נו, אנצל ההזדמנות שאין מה לספר ואלך לחמם תה ואוכל את המנה שהבאתי, מנה של שמירת הלילה. אם-כן תגידי לי בתיאבון - תודה לך! באמצע ה"אכילה" נזכרתי, כי יש צורך להביע לכן רגשי השתתפות בצערכן, לך ולרחל [אשתו של שלמה] ובטח גם לעוד בחורות, נו, נו, נפסיק להשתגע, אלך להמשיך לאכול סארדינקעס... אני לא יכול להתאפק, באמצע האוכל אני מוכרח לבקשך, ברכה, שתיגשי לשושנקע מ' ותגידי לה בשמי שבעלה ר' זושע [אליעזר], הוא אייזן, למה? לא הספקתי לגמור את הסארדינקעס ואת החביתה עולה בדעתי לפתוח את החבילה הקטנה, שמונחת על הצלחת ומה נדהמתי, כמעט נפלתי מהכסא, בחבילה חצי טבלה שוקולד! גם כיום נותנים לשומר ליהנות מהעולם. הכול הודות לשושנקע, אשת המחסנאי, אליעזר מרחביה, שחינכה אותו להיות בעל תפקיד מסור, שחידש. בשבתות חיסלו את הטשאלנט, אבל יש דבר חדש ומצוין. תנחשי, אדרבא, לא לא תנחשי. להגיד לך? לא! תנחשי לבד, נו, לא אעשה עסקים עם סקרנותך ואגיד בשבת מקבלים ליד הארוחה, על הצלחת, מנה גדולה וחמה של, תנחשי סוף-סוף, נו, מילא, אין סבלנות, אגיד , אבל איך קוראים לזה, שכחתי. כן, נזכרתי. בשדליץ זה נקרא "פלאצעק", בלאדז' האינטיליגינטית נקרא "יאפצאק", בביליסטוק הגליצאית "ואלניק", בליטא "הצלם-קאפ" נקרא "רייבאק" ובגושן, או נאמר, בקהיר לפני אלפים בשנים קראו לזה "צפיחית". אי, אי, אי, כמה טוב לאכול בשבת את המאכל הזה של לייזערקע' קיק-מייסטער! נו, שכחתי בינתיים להמשיך בחביתה שלי. תסלחי לי שאני מפסיק לכמה רגעים את פטפוטי ההבל אלה. 1.45 בלילה. ברוך ה' אכלתי ושבעתי ובירכתי. עוד 10 דקות פנויות. שמעתי שש' רוצה לחזור הנה, אבל לא צריך, כי איננה יודעת לנגן על פסנתר, אז לא צריך אותה. נו, השעון מצלצל כבר. נגמור הפעם את השיגעונות ולהתראות בעוד... מי יודע? 1/4 שעה או 40 שעה, תלוי אם אדע על שלומה של חווה'לה שלנו [שם קוד לשיירה].

- קבלת 5 לא"י, ארגז וחפצים, מכתבים ותעודות מד"ר ברגמן? עני: קיבלתי הכל בסדר. אותו הדבר מתלונן ומתמרמר שלמה ח' [היה בשליחות בארה"ב וגייס תרומות לגוש] במכתבו לקבוצה, שעל עניינים חשובים לא עונים והוא מפסיד מה שמשיג באיסוף כספים (למכוניות משוריינות, סידורים רפואיים וכו'), אין להבין שזה קורה. בשבת הייתה חוויה נעימה. חודשיים וחצי אני כלוא במחנה, בגלל העבודה וגם בגלל החורף, להצטלם אי אפשר, אין להשיג סרטים. בערבים שומעים את מדיזני מלייק-סקסס, אני ושלמה ושלום ג' מהווים חוג מוסיקלי וחובבי-רדיו, כל ישיבת מועצת הביטחון ישובים עם המתורגמן, יחזקאל ב', ומקשיבים על גורל מדינתנו. כתבתי רצוף 18 שעות במכונה. אני משתמש בסוודר האדום והמעיל הקצר החם ואל תשלחי דברים. הסוודר לא יפה, כי אדום מכוער, אני לובש עליו את המעיל, שלום ג' נטפל שאבקש שתקני צבע, תשלחי ושאצבע, לא כדאי להתעסק בזה, החורף נגמר, נעשה זאת בחורף הבא ואז תתפרי לך מכנסיים מהאריג שהגיע. לשלוח עיתונים אל תתאמצי, אלך לאולם הקריאה. הרדיו משמש לי ולשלמה בעונג ולא אשלח מהר. במוצ"ש תפשנו שידור עם שירים, בדיחות והקראות ביידיש, שרו "אלי אלי" ולא יכולנו לקבוע מאיפה, כי הקריין דיבר שפה מוזרה. חשדנו שמבוקרשט.

- אצלנו בסדר. שמחנו כששמענו על התקפה שנכשלה בטירת צבי. המקרה הביא ששתי נקודות החשובות של תנועתנו, הקיצוניות לישוב, הותקפו והצליחו לתת מכה אנושה לאויב. אין לנו עיתונים, אבל מצרפים כבר צירופים בין כפר עציון וטירת צבי ומפרשים פירושים על הגיבורים המכבים שלנו...

- בקשותיך אמלא: שיפודים לצמר ומנורת נפט אשלח בקרוב! סוודר, איני רוצה עכשיו, כי סוף החורף, ויש פולוור וסוודר חם אדום, אעבור את החורף ככה, גם כפפות אל תשלחי. אארוז בשק ואוסיף: טרמוס, קומקום ופלטה חשמלית וכרית. במועצת הביטחון הדיון התקדם ולא כפי שפחדנו שיכשל, נחכה 10 ימים ונראה מה יציעו הגדולים שבמדינות. שלמה ואני מתלהבים כששומעים את מדזיני ישירות. השעה 9.00 בלילה. אני כותב לאור מנורת נפט, כי אסור להשתמש בחשמל, משמש רק לתאורה גדר, אבל את הרדיו אני מחזיק פתוח ושומע חדשות מוורשה. פה מתלבשים ומתלבשים וקר, תנור לא מסיקים כל הזמן, יש הגבלות בנפט. חגורת הביטחון מתרחבת, תפסנו משלטים קילומטרים מהכפר, אין אפשרות להפתיע אותנו. הסביבה מוקשה ברשת צפופה, ומוסיפים ומוסיפים כל יום. סכנה של התקפה קרובה אינה מאיימת על הגוש. ברם, דברים יוצאים מן הכלל עלולים להתרחש לפתע ולשנות בבת אחת את המצב. הוחלט בירושלים להחליף חלק מהתגבורת סופית. זה תלוי מתי שיוכלו לבצע את ההחלפה.

- מרגישים טוב וממשיכים בכל, בלי להיות מושפעים מכל הסימנים של המשברים מסביב לענייני הארץ. היינו: בערב אני מקשיב למועצת הביטחון, שם נוצר מצב לא רצוי למאבק שלנו. מי יחכם וידע מה צפון עוד? בהיותנו תלויים בחסדים של הגויים מהמזרח והמערב.

- אני ושלמה מאזינים למיני תוכניות. אחֵר – מתעסק בוויכוחים ודיונים. שלום ג' – לומד אנגלית ובא לפטפט ולהיעזר, כל אחד משתדל להרוג את השעמום. משחקים בכדור-רגל. התחלנו ללמוד אנגלית עם יחזקאל ב', התעסקות חדשה ובלבד שנהיה עסוקים, כי הבטלה גורמת למצב רוח.

- את קול המגן לא שומעים, אבל פועלת תחנה שנייה מקול המגן מחיפה בשעה 19.30 ושומעים מצוין, מוסרת מחיפה בלבד. אצלכן שומעים את הד"שים חלש וקשה, ופה משקיעים בזה הכל.

- השיירה [נבי דניאל] הייתה שיא ההפתעה המוצלחת, אבל אין מזל לשמחות הניצחון של כפר-עציון. שמחת הניצחון הראשונה [הניצחון בהתקפת ג' שבט] הועמה ע"י אסון הל"ה שקרה סמוך לניצחון שלנו, ושמחתנו הוסרה מלבותינו ע"י האבל. הפעם שמחת הניצחון הורדה מהשפתיים אחרי האסון הכבד שאירע בירושלים. יצא לי לעשות משהו אוריגינלי – צלפות. במקצועי הייתי צלף. נו, הצטרך פעם אברהם ש' לנסות רובה, ובמקרה עברתי לידו, ובמשך שעה, התפלאתי שעיני לא התקלקלה, עשרות קנאקים למרחק 200 מטר וכולם בקליעה מפליאה, עמדו מסביבי ונהנו איך שכל אחד דופק בדיוק נמרץ. לפני כמה שבועות, ולא מדברים על-כך כמובן, בפרט שזה עלה גם במחיר של חיי שני אנשים (מחבריו של עוזרו של דני) [פלמ"חניקים שעסקו בהכנת מוקשים]. סיפרתי לך זאת ולא רצוי שתגידי למישהו על-כך ולא כדאי לאדם שלא יכול לשלוט ברוחו, שיתווסף לו עוד גורם. לך אמרתי, כי אני יודע שאת מתאמצת ואת נוהגת להיות חזקה ושקטה.

 

גרנק שלום

- פה החיים אפורים ומשעממים, לא נופלים חלילה ברוח, להיפך, המצב-רוח טוב, מתלוצצים וצוחקים על הצרות, אולם יש לי הרושם שהמצב בצורה כזאת לא יחזיק מעמד לזמן.

- אצלי אין חדש, החיים אפורים וריקים. אין סבלנות לכלום. הדיונים לא מעט משפיעים. השבוע כמעט שלא עבדתי. בחדר אני גר לבד. כשהסבלנות והזמן מרשים אני לומד אנגלית.

- אחרי העבודה למעשה לא עושים כלום. כל יום שני שומר ובימים פנויים אין סבלנות וזמן מלבד קריאת עיתונים. התחלתי ללמוד אנגלית מספר לימוד, ואני מתקדם, אבל לא תמיד יש סבלנות ללמוד. לרוב בזמנים פנויים אני מבלה עם בן ציון, שומעים דיונים על א"י, בן ציון מתלהב, אותי זה לא מושך, אבל יושבים יחד. אין ראש למשהו רציני. הפסקתי לקרוא אפילו חוברות על מטעים. השבוע הייתה ערות בגלל נתן וחנוך. אצלי אין חדש. השבוע אני שומר, קר ויפה. אני בריא ושלם ומקווה לימים טובים.

 

דמסט יוסף

-אני שמח מאד שאתם מאזינים כל יום [לשידורים מכפר עציון באמצעות מכשיר הקשר]. מה דעתך על קולו של אלכסנדר החזן? את קולי לא תשמעי, אבל דעי שאני מחבר את התוכן כל יום. מה דעתך על התוכן? העירי דברי ביקורת! משעמם? חד גוני? זה לא קל כל יום להגיד משהו חדש. מחר יום ו' תהיה לכם תכנית יפה לילדים שחיבר דוד טייטלבויים [ראה פרק: לילדים הפליטים]. את התכנית של יום ו' הקודם שכה מצאה חן בעיניכם, חיבר שלמה רוזן.

- היום התעסקתי קצת בחדר הטבע. כל מה שאנו מוצאים בשדה מוכנס לשם ויש לנו כבר אוסף גיאולוגי יפה, כן הכנסתי שמה את הבקבוקים עם החומרים הכימיים שהבאתי מרחובות, את אוסף הצמחים שיש לי וכו'. עכשיו עם הפסקת הגשמים והתחלת האביב, ירבו הזחלים והחרקים ואנו נאספם ונגדלם ואני אכתוב לך על כל פרפר שמתעורר מתוך הגולם שלו.

 

הולנדר שמעון

- החיים נמשכים בלי שינוי. השבוע אני שוב שומר. כאן שקט לגמרי, רק לעיתים רחוקות שומעים מרחוק יריות, שאף אחד לא שם לב להן, יריות כאלה שמעו גם בימי שלום. כולם במצב רוח טוב, עושים קומזיצים כמו בימים ההם.

- לא יושבים בבית, בין הנקודות התנועה ללא הפסק, ביום ובלילה. כל הזמן עובד הטרקטור [בשדה  התעופה] ובס"ד אין כל פחד אצלנו. כאן שקט מאצלכן. מה שנוגע לעתיד? זה דבר אחר. בכל אופן, היום ההרגשה יותר טובה, כי רואים שמישהו שדואג ואיננו בודדים. לשמירה אני יוצא כל יום שני. בזמן פנוי אני קורא ולומד ומשחק בשח, הפרטנר - הרופא החדש, כשהוא רואה אותי הוא סוחב אותי. קול ישראל אני שומע ברדיו שלי, ברדיו של שמואל א' לא קולטים. האנשים שבאו, כולם חברי "רבדים". העבודה בשירותים אצלנו בסדר גמור. מכיוון שאין אנשים פרובלמאטיים לועדת החברים אין עבודה. אין טיפול חולים, אין חולים. האוכל טעים, במטבח משתדלים לשפר כמה שאפשר. המחסן בסדר, לי לא חסר דבר. אופים במאפייה החדשה, אופים לכל הגוש. כאן קר, בלילה היה כפור, בשמירה כמעט שקפאו לי הרגליים והאוזניים, אבל טוב שאין רוח.

- אצלי אין כל חדש. אני שומר השבוע, שומרי הלילה שומרים רק כמה שעות בלילה, את היתר הם ממלאים בתצפית ביום. זה הרבה יותר טוב מאשר הסידור הקודם. מצב הרוח מצוין, במסיבות שרים הרבה. מסדרים שלוש סעודות בשבת ושרים עד מאוחר בערב.

- המכתב לא נשלח מחוסר הזדמנות. נמשכים הגשמים, בוץ עד הברכיים, מתי יגמר הגשם? ברדיו מסרו ד"ש לאנשים במקומות שונים בגלל המצב, וד"ש למגויסים אצלנו, נצלו את זה, נעים לשמוע אתכם. עכשיו יפה בחוץ, מקווים שמחר ישלחו דואר ונקבל מכם. אנחנו מנותקים שבוע מהעולם. בכל זאת אפשר לציין שהאנשים כאן במצב רוח טוב, אין בכלל מתיחות כפי שהייתה פעם.

 

טייטלבויים דוד

- ירדו גשמים כל השבוע והיה בוץ, ולכן לא שלחו דואר. אנו מקווים שמחר יהיה יפה וישלחו דואר, אבל אי אפשר לדעת, יכולים השמים פתאום להתכסות בעננים ושוב ירד גשם, בינתיים הבריכות התמלאו לגמרי, למרות שכמות הגשמים הגיע עד עכשיו ל-400 מ"מ. אני חושב על אבשלום, אני נזכר אמרתי פעם שאני אוהב ילדים גדולים שהולכים ורצים וקופצים והנה אני מרגיש שאני מתגעגע לא רק אליך יקירתי אלא גם לאבשלום, ובגיל זה הילד בהתפתחותו יש לו כל מיני תקופות שכל תקופה מעניינת בפני עצמה. אדם זר אינו מרגיש זאת, אבל אני בתור אבא מרגיש שהתקופה הזאת תחסר לי. קצת אני מרגיש נחמה בזה שאת מתארת לי במכתבים את התפתחותו, אבל זה לא מספיק ולא הכל.

- השבוע גשם שלג והבוץ גדול, בינתיים שוב נהיה יפה, יש רוח וזה מיבש מהר מאוד את האדמה ואנו מקוים שמחר אי"ה יהיה כבר יבש לגמרי, ואז יש סיכויים לשלוח לכן דואר.

- אני כ"כ נהנה מהתמונות ששלחת, אין לך מושג, כל פעם אני מסתכל עליהן ומעניין בתמונה אחת שאת רצינית יותר, אז גם אבשלום מבין שצריך להיות רציני ולא לצחוק, ובתמונה שאת צוחקת ואז הוא גם  צוחק, כנראה שהוא מבין לאמא. איך הוא עכשיו? מה עם שיניו? האם הם כבר התחילו לצמוח? יקירתי, תכתבי לי הכל, לפחות איהנה ממנו מרחוק אם אי אפשר מקרוב.

- השבוע חרשנו במטע כמה בחורים, ופתאום ירד גשם וברד, אמנם זה קרוב לבית, אבל עד שהגענו היינו רטובים כהוגן, נדמה לי שעוד לא נרטבתי כמו עכשיו, ויתכן שזה נדמה מכיוון שזה קרה לא מזמן, והחדר הפך לחדר כביסה, כל דבר תליתי לייבש, הדלקתי את התנור ונכנסתי למיטה, וכך נהגנו כמה ימים, יוצאים החוצה מרטיבים בייחוד את הנעליים והרגליים, נכנסים בחזרה מייבשים ולמיטה.

- כתבתי מכתבים במשך השבוע כמעט יום יום, אינני יודע אם קיבלת, אני חושב שהכי טוב שארשום כל מכתב שיוצא אליך מאותו תאריך ואת תעני לי שקבלת את זה וזה, ואז אדע אם קיבלת את כל מכתביי. יקירתי עוד מעט שבת ואני צריך להדליק נרות במקומך. מה שלומך יקירתי? איך את מרגישה? עוד פעם לא לכתוב או להזכיר את עניין השיירות צריך להיזהר.

- תסלחי לי מאוד שלא הכנתי מכתב, אתמול הייתי בשמירה ולא ידענו שישלחו היום דואר בהזדמנות שיש פה עכשיו. כעת אני במנוחת צהריים ואני ממהר לכתוב לך כמה מילים. ראשית אני בריא ומרגיש טוב, כמובן שזה טוב יחסית, לא היה מזיק קצת יותר טוב.

- אני מסתכל על התמונות של אבשלום כל הזמן, ואומר לעצמי שהוא כ"כ חמוד, שאני אוהב אותו יותר מיום ליום. היו אצלנו כמה חיילים התאספו באיזה חדר ועשו קצת שמח, שזה זמן רב לא הרגשנו אווירה כזאת, היה טוב מאוד לו יכולנו מדי פעם בפעם להשתחרר מהאווירה המתוחה הזאת ולעשות קצת שמח, ישבו ושרו וכל הזמן חשבתי עליך יקירתי והצטערתי מאוד שלא היית ויכול היה להיות הרבה יותר שמח.

- שלומי טוב רק אתם חסרים לי ביום ובלילה. קבלתי חבילה ומכתבים ששלחת תודה רבה בעד הכל, אבל יקירתי יותר מדי דברים טובים לא טוב להתרגל לזה, תשאירי קצת בשבילך ומכתבים תמשיכי לכתוב ארוכים, כי אני נהנה מאוד לקרוא אותם.

- החלפתי את המזרון הקרוע שלנו וקבלתי מאברהם פ' 3 מזרונים קטנים מבית המרגוע, מכיוון שבאו חברים מהחוץ ונתנו להם את המזרונים האלה, זה לא רע. כשאני חוזר מהשמירה אני ניזכר בך יקירתי שהיית מחממת את המיטה ועכשיו שאני חוזר מהשמירה המיטה קרה אין מי שיחמם אותה. אני נהנה מאוד מתיאורים שלך, איך אבשלום אוכל, שוכב ומתגלגל כאילו רואה את כל התנועות האלה ונהנה ממנו ואני נקשר יותר ויותר אליו ואליך. יש לו "גנבישע איגעלעך" [עיניים שובבות], אומרים שהוא דומה לי ונדמה לי שהוא דומה יותר לך מאשר לי.

- תודה עבור המכתבים המפורטים שאת כותבת לי, אני יושב וקורא אותם פעם ופעמיים עד שמגיעים מכתבים חדשים. תודה מיוחדת עבור השוקולד, אבל למה שלחת לי את מה שאת קיבלת? הלוא את אוהבת שוקולד יותר ממני. עוד לא הספקתי לקרוא כי אין הרבה זמן פנוי לזה ובייחוד סבלנות, תודה יקרתי בעד הכל, בעד המסירות והדאגה לי, לא אשכח זאת לעולם. תסלחי לי מאוד שאני מזכיר זאת, אל תכעסי עלי. את מתלוננת שאינני כותב הרבה, זה לא נכון. לפעמים פתאום יש הזדמנות שאנחנו לא יודעים מראש אז אני רץ לחדר לכתוב ולהספיק עד כמה שאפשר. אני רואה למעשי ביותר כמו שאת עושה לכתוב יום יום או פעם ביומיים ושהמכתב יהיה מוכן.

- כששמרתי היו לילות יפים מאוד חוץ מליל שישי ז.א. ערב שבת שירד גשם כמעט כל הלילה. כל לילה השמירה נמשכת שעות על גבי שעות וחשבתי כל הזמן עליכם, אולי את שוכבת במיטה ולא יכולה להירדם וחושבת עלי ודואגת לי ומחכה כבר באי סבלנות לבוא היום. כשמתחילים לעבוד, אז המחשבות וההרהורים חולפים, ואולי בכל זאת אחרי יום עבודה קשה את נרדמת וחושבת עלי, ואבשלום מה הוא יודע? הוא בטח ישן לו שנת ישרים, לו גדול היה במקצת יכולת לספר לו הרבה הרבה דברים.

- מדאיגים היחסים ביניכן לבין עצמכן, כנראה שלא למדו ולא שכחו כלום, ואולי עוד יותר גרוע, כי בכפר עציון גרתן רחוק אחת מהשנייה וכל אחת היה לה חדר משלה ואם קרה סכסוך היה מקום לשנייה ללכת להסתלק. בירושלים אתן צפופות מדי, לאן שתזוזנה תגענה אחת בשנייה, וזו נדמה לה שרוצים לנגוע בה. נשים הן טיפוס יותר קשה מהגבר, כי היא רגישה יותר מלאת קנאה וחוץ מזה הנשים כעת אינן מרוצות מהמצב הזה, כמו שאנחנו לא מאושרים, והן מתמרמרות, ומדי פעם בפעם צריכים להוריק את ההתמרמרות הזאת, כי זה מלא ואז מחפשים קרבנות, ומי שנמצאת קרוב אז היא אשמה ועליה צועקים, אבל חשבתי אולי המצב בו אנו נתונים משפיע לטובה, כמו שהשפיע עלינו הבחורים, למנוע עד כמה שאפשר מריבות וסכסוכים, אסור שיהיה קיים במצב שכזה, עוד יהיה זמן לריב, אבל כעת אסור, והנה אני שומע לצערי שהמצב לא השפיע על הנשים האלה בכלום. אני מקווה שתמצאנה כמה בחורות רציניות שתביננה את המצב החמור בו אנו נתונים ותפסקנה בכל האמצעים את המריבות, ויפה שעה אחת קודם. יש לי שכן חדש בחדר, רפאל, יעקב ק' חזר לחדרו, כי אלי הוא יכול היה להכניס רק את המיטה, כי אין מקום לארון שלו או לשולחן וכל אחד רוצה את הרהיטים שלו ואת הרהיטים שלנו קשה להעביר מחדר לחדר והוא הרגיש את עצמו כדייר משנה ולכן הרבה רווקים אינם רוצים להיכנס לחדרים של בעלי משפחות, כי רוצים לגור בחדר שהוא משותף לשניהם ולא שהשני נהיה בעל הבית ז.א. בעל החדר. קבלנו מעילים ארוכים וכובעי צמר, החלפתי את המעיל השחור שלי ביותר ארוך, בגשם המכנסיים נרטבו. מחכים פה שנתן יבוא מחר "מלמעלה" ויביא הרבה חדשות , יוסף וונדר [חזר מירושלים] נראה רע מאוד לעומת החברים במקום שכולם כמעט נראים טוב, מילא יקבל הבראה קצת אצלנו.

 

לוינוביץ יהושע

- למרות המצב אנו מפטפטים די הרבה מתבדחים וצוחקים. יצא עיתון מעניין.

 

מרחביה אליעזר

– [כותב לאחיו] אני מודה יקירי עבור המכתבים הלבביים והחרדה לגורלנו, אני מרגיש זאת בכל מכתב גם מכם וגם ממי שרק מקבלים. הייתי רוצה להסביר את מצבנו. יתכן שמצבנו חמור, אינני יודע, אולם מי שנמצא במקום אין לו הרגשה כזאת. יתכן שמבחינה פוליטית או מבחינת התוכניות לעתיד או הסיכויים בכלל, יתכן שהמצב רציני, אולם מי שחי פה, אם כי אנחנו במצור, אבל זה לא מורגש. אמנם שלחנו את הילדים ואת הבחורות לירושלים וזה לבד כבר בלי ספק מכביד ואין זה קל וכו', אבל בכל זאת החיים מתנהלים כסדרם, בסביבה לא מורגש שום דבר, כל אחד עושה את עבודתו, כמובן ששומרים הרבה וזה אינו קל, אבל גם לזה התרגלנו ולכן כבר לא קשה, העיקר שנוכל איך שהוא לדחוף את הזמן, ובמשך הזמן וודאי יסתדר משהו בארץ. בקשר לעתידה של כפר עציון כגוף, קשה לדבר היות ואין יודעים איך יהיה המצב הפוליטי, כמובן שהמצב מסובך וקשה, בעיקר עבור התנועה והקיבוץ הדתי שגוף כמו כפר עציון יצטרך פעם להתחיל מחדש וספק רב באם האנשים יהיה מוכשרים לכך ואז הגוף יכול להתפורר כליל, אבל האם כדאי היום לדבר על זה? מה זה לעומת הקמת המדינה העברית? המצב אם כן לא רע, עובדים עוד בביצורים ובוודאי בכל פעם ימצאו כאן משהו חדש, כדאי לבצר מה שיותר.

 

 

 

פרנקל פרץ

- אני גר עוד עם צבי ש', זה די טוב לגור איתו קרוב לחדר אוכל, והוא מביא תמיד עוגה עם אצבע [תחיבת אצבע סימן לעוגה עם הרבה מילוי], לפעמים מרתיחים כוס תה, ושותים כוס תה עם עוגה. ועכשיו סדר עבודתי, בשבוע הזה: קם בשש, מתפלל והולך לעבודה ב-6:25 , עד 10, ב-11.30 שוב מתחיל עד 1 ומ-5.45 אני עובד עד 7.30 ובזה גמרתי את יום עבודתי, ובשבוע הבא אתחיל ב-12.00 עד 2.30 ומ-5.45 עד 9. שבוע אחרי זה אתחיל בשעה 5.30 עד 10 ומ-11.30 עד 1 ומ-6.45 עד 7.30, זה הכל, ובהפסקות אני כותב או מסתובב סתם בלי תכנית. עכשיו השעה שלוש אני הולך לשיחה [עם חזני וחנוך].

- גם כאן כל הבחורים שמחים, היום אחרי התפילה היה קידוש אצל עקיבא גלנדואר. מזג האוויר כאן יפה מאוד, איך בירושלים? כאן זה נראה כמו בקיץ, אני הולך בלי סוודר, סידרו כאן מגרש לכדור מעופף, וכל היום משחקים. כאן אין חדשות, הכל כמו שהיה, אוכלים בשעה 7.30, ומתחילים לעבוד בשעה 8.

 

משואות יצחק

בשן אליעזר

- שלמה ועזריאל הגיעו הנה, עזריאל גר איתי בחדר, במקום אבא שיינברגר שגר לבד בחדר של הרופא שיניים שנסע עם אשתו. אקצר, אין מה לספר, ואני תקווה לקבל ממך מכתב מפורט.

- דבורה יקירתי שלום רב! אבקש סליחתך שאיני חרוץ בכתיבה, אין זה רצון רע, אין מצב רוח לכתיבה. החיים מונוטוניים, הכל כמנהגו נוהג, והלוואי שלא יהיה לרעה. לא אורך המכתב קובע אלא היחס, בשורות ספורות נביע יותר מאשר במכתב ארוך.

- בימים אלה, חמישה ימים רצופים, היו ימי לימוד לעולים וליוצאי מקווה ישראל. בעוד שבועיים פורים, ולמרות המצב מתכוננים לפורים באופן רציני, במלוא השמחה. חברים וחברות מכינים חומר היתולי, הקראות ועוד. המצב שקט בהחלט, לא שומעים ולא רואים אויב, השבוע אמר מישהו, שנדמה ששלחנו אתכם לחזית לירושלים, ששם יריות והתפוצצויות, ואנחנו במנוחה, אין הפרעות בשינה...

 

עין צורים

דאובה-שפירא טובה

- עזבתי את המטבח, התעצבנתי בגלל המצב, בחדר האוכל סבלו ממני, אבל במטבח מסתדרים טוב. האוכל בסדר. במחסן ובמכבסה קשה, אבל נעים. מכבסים בגדי עבודה, כלי מיטה, ממחטות, זה הכי נורא. יותר לא אכתוב, אין לי מצב רוח ואסיים. סלחי  על המצב רוח ומקווה שאת מבינה.

- אין הרבה חדש. אצלנו ב"ה חיים, בגלל מזג האוויר עובדים קצת, העבודה משעממת, אין עובדים ממש. רשמית מתחילים ב-7.30, אבל החברים רק אז מתחילים לחשוב לקום, ובקיצור אין עובדים, אבל נקווה שבימים הקרובים יהיה מזג אוויר יפה ויתחילו לעבוד קצת. מצלצלים לאוכל, אני מפסיקה ואמשיך אחרי האוכל. אתמול המשכתי, לא היה זמן וחשק לכתוב. היום ראש חודש, יום יפה היה, אבל בוץ יש עוד די הרבה. אין מה לכתוב עוד, אני חושבת שבכל רגע תבוא גאולה ותגיד לי ללכת לעבודה.

 

אדר ב', כפר עציון

ארום מרדכי

- עברה שבת ועבר שבוע. ב"ה שקט, גם זו לטובה. נדמה שהשבת ראשונה מאז המלחמה שהייתי חופשי, בלי תורנות, ותצפית וכו'. ניצלתי זאת ונהגתי כיהודי ממש. אחרי ארוחת צהריים קראתי וישנתי במיטה. ממש "אמחייה". אחרי ארוחת ערב, חדשות וקריאת דבר השבוע, חשבתי: אולי תהיה הזדמנות? ארשום כמה מילים, ובכן הפזמון הנושן: אצלנו הכל בסדר. המצב כאן טוב מאוד, מצב רוח טוב, מעולם לא צחקו והתלוצצו כמו באחרונה. כולם כאן נראים מצוין. לי יש תיאבון ואני נראה טוב.

- המצב רוח משתפר (גם לפני זה, לא היה רע) עד שלא חושבים על הבדידות הגיאוגרפית, הקולקטיביות, ולא חוששים מהתקפה – אם תבוא, הגיעו קומיניארקעס מצמר [כובעי קצ'י מיצ'י] וקיבלתי, הוא טוב, חם ויפה. את הקסטיום [מעיל] אשלח אולי מחר.

- אנו ברושם ההתקפה על טירת צבי ומרוצים מניצחונם ושדפקו 57 מאויבינו, שבאו מאורגנים, זה גדול. ומצטערים על ההרוג והפצוע, זאת מלחמה. אני בשמירה תורנית מ-8.30 עד 11.00. תושבי הסביבה,  אלה משכנינו שהיו בקשרים נעשו עוינים, ומצפים כל יום להתקפה רבתי שבה ירצו לשלם בעד המפלה הגדולה מלפני חודשים אחדים [בקרב ג' שבט]. כרגע שקט, שבועות שאין שומעים ירייה.

 

גרוד'נסקי בן ציון

- שחווה [שם קוד לשיירה] תתחיל בפעולותיה מתל-אביב. פעם/פעמיים. צלצלו וצלצלו אבל לא התקיימה אסיפה, כי הקימו מגרש לכדור-רשת ושיחקו והקהל עמד כבהצגה ולא עזב. השיחה נדחתה. כל שבוע מביא דבר חדש שגורם מצב רוח. בכל זאת יש רק דבר אחד קדוש: אנו מוכרחים להיות חזקים, אם נהיה חלשים – ניפול לפני הזמן, ואם נהיה חזקים – נתגבר על כל המשברים. השעה 13.00. בן-שיחי לא נותן לישון, אני יושב לכתוב. לפני שעה ביקש שאחכה שעה וחצי, היה עסוק ודחה את שיחתו ל-1/2 שעה. בחומר שאני מדפיס למזכירות אני מבריח מכתבצ'יק. מחכים בכיליון עיניים לדואר שנתעכב כשעצרו את השיירה, מתי נקבלו? הארון והרדיו ניצלו משיירת נבי דניאל, הארון לא שלחתי, לא היה מקום, ורדיו הביאו בשיירה המכשיר הוזמן ע"י טכנאי מהתגבורת, טלפונים פועלים במחנה, אחד מתקשר עם השני, נו, נו, מתלוצצים ועושים באלאגאנעס ומתפוצצים מצחוק. היום שמחתי ומצב רוחי מרומם, גם שעה מאוחרת בלילה, כשיגידו משהו מ"יוסננה", לא אצא לקור לחפש את אברהם פ' ויעקב א', אלא "האללו" "האללו" אברהם'ל קפוץ מהר לתוך תחתוניך, כי חווה [שם קוד לשיירה] עומדת ללדת [להגיע] וצריך טיפול... יפה היה למתוח אם היה פחות רציני הדבר וטראגי-קומי עם חווה. קרוב ל-2 ובן-שיחי עדיין עסוק, הלילה לא אנמנם, מילא שזאת תהיה הדאגה ולא יותר, פרט לזה: שמחתי שב-2/ו יום תיקנתי את הסוודר והמעיל, עבודה עצמית בלי עזרת המחסן. תוכניות המלחמה של האויב לא מתחשבות עם הלך רוחנו. בחדרי אין תנור, הרי אין נפט ואני לבוש רק בז'קט'ל, אבל בחדר קשה לכתוב, אז לבשתי את הסוודר האדום האמריקאי הנוח והחם לשבת בו ולכתוב.

 

דמסט יוסף

- אני שמח שהמגדיר של הפרחים כבר בדרך, ונקוה שהוא עם מחזיקו יגיעו בשלום אלינו בזמן הקרוב.

- את המגדיר טרם קיבלתי, אבל אני חושב שאם שלחת אותו באותה דרך שבה מגיעים המכתבים, הרי הוא בתל-אביב ויגיע באחד הימים.

- קבלתי השבוע את המגדיר, אני מודה לך מאוד. אשלח לך כמה פרחים מאלה שהגדרתי אחרי שאייבש אותם.

- השבת טיילתי בגוש כולו, כשחזרנו הזמנתי את החבריה לקידוש לכבוד השן הראשונה של יצחק וכבדתי את ה"עולם" במשקה שלחת לי, בסוכריות ואגוזים.

 

טייטלבויים דוד

- מובילים בחצר כל מיני דברים, מעבירים פרודוקטים ממקום למקום, נוסעים למשואות כמעט יום יום להפריד חלב משמנת, כי המכונה שלנו נתקלקלה, יורד גשם , נרטבים, מתייבשים וממשיכים לעבוד, ואחרי העבודה אין מה לעשות, מחכים מחדשות לחדשות ושומעים מכל אחד אם יש לו משהו חדש לספר, זה בזמן שאין עיתונים, ולקרוא ספר אין סבלנות, העיקר שהזמן יעבור. עיתונים לפעמים לא מגיעים יותר משבוע ימים וליהנות הרבה מההודעות הרשמיות בקול ירושלים אי אפשר וכשמגיעים העיתונים מתחילים לקרוא מההתחלה עד הסוף, ואת כל העיתונים.

- [כותב לקרובים] מה שלומכם? מה שלום ילדיכם? איך ההרגשה בעמק בימים אה? טוב לשמוע ולדעת שיש עוד מקומות בארץ שהחיים זורמים באפיק של בניה ויצירה, בתקווה שנתראה בקרוב.

 

מרחביה אליעזר

– [כותב לאחיו] מאז ההתקפה ההיא עוד לא היה כאן שום אינצדנט כאילו לא קרה כלום, גם לא מטרידים אותנו , לעת עתה לא חסר כלום. הבריכות התמלאו לגמרי וזה דבר חשוב ששאלת המים ירדה מהפרק, נקוה שגם ביתר השטחים בקרוב נסתדר ואז אין לנו שום חשש. התרגלנו קצת למצב, היום כבר לא כל כך מעיק המצב ובימים שמקבלים דואר אז לא כל כך רע. השבוע היה משעמם, בגלל הגשמים לא היו עיתונים ולא מכתבים, נקווה שמהיום כבר יהיה קשר. אני באופן פרטי בריא ת"ל ומרגיש עצמי לא רע. אני עובד במחסן המטבח ומסתדר פחות או יותר היום אין זה קל לנהל מחסן, יש הרבה קשיים, אבל היות ואין ברירה מסתדרים איך שהוא. בדרך כלל התזונה לא רעה, יש לנו חלב מספיק וגם ביצים. אני שבע רצון מעבודתי, היות ויש לי הרבה עבודה והתעסקות בזה ואין זמן לחשוב ולכן אני ישן טוב בלילות. ת"ל [תודה לאל] שלעת עתה מאז ההתקפה [ג' שבט] פה שקט ממש כאילו שכחו אותנו, אנחנו לא משלים את עצמנו שבלי ספק יתקיפו פה, אך דבר אחד, ככל שהדבר נדחה, טוב יותר, היות ומההתקפה ההיא נהיינו יותר חזקים מכל הבחינות ותיקננו כל מה שלמדנו. הספקנו להתבצר, וכהיום אין זה מהדברים הקלים להתקיף כאן, אנשים גם לא מתוחים כל כך והתרגלו למצב וזה לא מכביד כל כך כמו בהתחלה. אני גר לבד בחדר שלי הכל עוד כמו שהיה ואני מרגיש כאו יותר טוב מאשר להיכנס אם מישהו ביחד. אני מסתדר בעבודה די טוב, לאכול יש ב"ה לעת עתה, חלב יש לנו הרבה וגם ביצים.

 

שנור אברהם

- חזרתי השמירה. את מכירה אותי לא מעט ויודעת שאיני מצטיין ברצינות מופרזת. פשוט לוקח דברים בקלות ואיני חושב את זה לחיסרון, ובמיוחד במצב שלנו היום. תגידי לי למי זה יעזור באם אחשוב כל היום ובלילות על הצרות שיכולות עוד לבוא עלינו, ואפרש כל מאורע בעולם לרעתנו. בקיצור, איהפך לפוליטיקאי ורואה עתידות, וזה לא חשוב באם לטובה או לרעה. כך וכך זה מיותר. צריך לשמור על העצבים ולא להתעסק בדברים שלא שייכים לי ואיני מבין הרבה בהם. אני לא בורח מהמציאות, אלא שרואה אותה כדבר שאין לנו שליטה עליו (לאנשים כמונו). אני פשוט רואה את זה יום-יום שאני צודק... האנשים פה שחושבים עצמם כמבינים הרבה, מנסים לפרש כל הודעה של הגדולים, ובהודעה אחד רואה ברור שהיא לטובתנו ולשני, לא פחות בקי... רואה שחור על גבי לבן שזה נגדנו. לאחד יש הוכחות ברורות מההיסטוריה מתקופת הבית השני... על זה מביא השני מקרה הפוך מתקופה קודמת. נניח שאפשר במקרים מסוימים להסתמך על חוקי ההיסטוריה, אבל מה טעם לזה כש"המנהיגים", "גדולי עולם" הם שקרנים גלויים ולא מתביישים להופיע בשם הצדק והיושר... ולך תשבור את הראש ודע מה השקרנים האלה חושבים, ומה יחשבו מחר, ובעוד שעה... פה מדברים ככה, ושם אחרת. ובגלל זה מסקנתי היות ובעל כורחי אני חי בעולם כזה, אעשה מה שמוטל עליי, ונראה מה שיהיה הסוף. לא נכון להתעמק יותר מדיי כי אין במה. המעשים שנעשים היום בעולם עומדים בפני עצמם ולמה לא לעבור על זה בקלות. להפך, מי שיידע לשמור על העצבים ינצח. לי הדברים ברורים.

- מועצת הקיבוץ החליטה שנתן [אח של אברהם] ייסע לירושלים לטפל בנשים. יש בזה חילוקי דעות בציבורנו. יש חושבים שהוא צריך להישאר כאן (אני בתוכם). הסיבה שבעלי התפקידים פה הזניחו את העניינים הראשוניים והחשובים ולפעמים אפילו גורליים בצורה מבהילה, וצריך בן אדם שייקח את זה בידיים. זאת לא רק שאלה של כפר עציון אלא של הגוש שהפך לקואופרטיב אחד עם הרבה שיתופים שצריך לדעת להחזיק את זה בידיים, וכמי שדואג למקום ולתנאי קיום, רואה הכרח שנתן יישאר.

- תסלחי לי שרק אתמול כתבתי ספר שלם אליך ושוב התיישבתי לשוחח איתך, לפטפט ולספר מעשיות. נדמה שחזרתי לטוברוק, בתנאים יותר טובים. לא גרים במקלטים, גם מים יותר מאשר שם, לא מצחצחים כפתורים (מי יודע באם לזה לא נגיע). המפקדים פחות או יותר שקטים ונותנים לחיות. זה דברים קטנים אבל המצב בכללו דומה. מישהו העיר ליד השולחן, תראו הבדל מלפני שנה... האולם הזה [נוה עובדיה] והבתים במחנה היו מלאים מבריאים עם זקנים ונשים זקנות עם שֵטלֶעך – והיום הכול מלא צבא וצבאיות... יש מפקד חדש, את אולי זוכרת אותו מהחתונה שלנו, בחור שקט ומוצלח [דני מס]. כן, כן, השתנה הרבה.  

- חנל'ה, צרות לא חסרות. אני מתאר לעצמי איך שהשפיע הרצח בהר הצופים. זה משהו איום. מעשי נאצים מתוצרת אנגלית. האם נוכל לשלם להם עבור כל זה? נתן מתכונן לבקר אצלכם אולי יהיה אפילו לפסח, גם שלמה ח' בטח כבר הגיע. זה בטח קצת יעודד אתכם. נתן כתב שרוצים להעביר אתכם למדינה העברית. קיבלנו בשמחה ידיעה על השיירה הגדולה שהגיעה לירושלים. היו בימים האחרונים הצלחות. כבשנו כפרים, ניקינו כבישים, הראנו משהו. עוד יהיה טוב, ובאם גם לנו יהיה טוב, זה תלוי רק בך וזה אל תשכחי לרגע. תכתבי לך את זה מעל למיטה באותיות גדולות. שלום יקירתי וליל מנוחה. אני רושם עוד נש.. [נשיקה] על חשבוני. נתחיל כבר לברך חג שמח. לשנה הבאה בכפר עציון הבנויה

 

משואות יצחק

לבבי נחום

- המצב שנוצר בעקבות מלחמתנו הרס כליל את המשק, שרבים מצאו דרכו את הקשר לקבוצה. נכנס אמנם יסוד חדש במקום המשק והוא "הגנת המקום", שהוא גם כן תפקיד לא קטן, אך הוא רק זמני ולא קושר את האנשים למקום ולכן הוא "תחליף" רע. החברים האלה, שהמשק קשר אותם למקום, והם הרוב, גם שואלים את עצמם: מה יהיה עתידה המשקי של משואות בגמר המלחמה? הלא אנחנו לא נשתייך למדינה ולא תהיינה לנו הרבה אפשרויות להתפתחות. ונמצא קשר החברים האלה לקבוצה רופף למדי והוא גם נותן את אותותיו לרעה. מאוד ארצה להשפיע לשינוי הדברים בקרוב. האנשים מחומר טוב וחסרה היד שתוציא מהחומר כלי למופת. ובעזרת השם וברצון טוב אשלים את המלאכה.

 

עין צורים

אורן נפתלי

– את חיינו קשה לתאר כשיש דברים שאין לכתוב, בכל זאת אכתוב, שתדעו ממני. איני יודע איך בארץ, כאן מוזר, אנו רחוקים ממרכז יהודי, ותושבי הסביבה, אלה שהיו בקשרים נעשו עוינים, ואנו צופים להתקפה רבתי, שירצו לשלם בעד המפלה הגדולה מלפני חודשים אחדים, אבל כרגע שקט מוחלט.

 

תגבורת

- לפי הלך הרוחות במקום נישאר פה לא חודש ולא חודשיים ולוואי ונחזור בעוד 3 חודשים. פה אני מבלה די טוב במשך שעות היום אנו עסוקים ובערב אנו מקימים שיעורים. את השבת בילינו פה במצב רוח יוצא מהכלל ובהרבה יותר טוב מאשר בשבת שעבר כפי שכתבתי לכן במכתבי הקודם. בליל שישי התכנסנו לתפילה שעברה בשירה והמצב רוח טוב. ארוחת ליל שישי גם היא הייתה מיוחדת במינה, ישבנו ושרנו. בשבת לאחר התפילה וארוחת הבוקר יצאנו לסיור בחלק של השטח וחזרנו לארוחת הצהריים אח"כ יצאנו לסיור בחלק השני של השטח ובערב קיימנו מסיבה שגמרנו אותה מהר ואח"כ יצאנו "לטייל" בשטח עד הבוקר שאז הלכנו לישון. אני מבקש שתשלחנה לי תמונות ועוד כמה תמונות שיש לי באלבום, כי לפעמים אני מתגעגע מאוד לראות איזו תמונה.

 

ניסן, כפר עציון

דמסט יוסף

- כתבתי לך כבר שלפעמים אני רועה צאן ובולס שקמים (פירוש רש"י - מגדיר צמחים). קמתי אם כן כרגיל ב-5, חלבתי  והוצאתי את הפרות למרעה, ובמרעה אני עוסק לי בשלי – מגדיר צמחים והן בשלהן – אוכלות ואוכלות.

- את התערוכה סידרנו (אהרון אייזנברג ואני) והיא יפה מאד, היא בחדר הספרייה, על שולחן גדול מכוסה במפה ירוקה, שמנו פרחים בתוך פחיות ולפני כל פרח פתקה עם שמו. ממשפחת המורכבים: קרפיס, סביון, צפרני חתול, קחוון, כוכבן, דם המכבים (אשלח לך אי'ה בקרוב), דרדר. ממשפחות אחרות: מרגנית, נורית, מצלתיים, חרדל, סילנה, מקור החסידה, איריס, חרצית, גם הפשתניות כבר פורחות ונזכרתי שבפסח שעבר, כשהגענו הביתה וגרנו באוהל, מלאתי לך כד מלא פרחים יפים כאלה. אני מצרף כאן נורית אדומה, שמה - נורית אסיה, היא עוד בפקעת, הכניסי אותה למים ויתכן שהיא תתפתח אצלך בחדר, כתבי לי אם היא התפתחה.

- חדר הטבע שלנו התעשר בעוד אגזמפלר חשוב. היום צדנו חסידה ומחר נמלא אותה, אם כן יהיה לנו זוג: ארנבת וחסידה.

 

ויסמן יוסף

– [נתגלה בעזבון ראובן ימניק ז"ל, תושב בני ברק, נמסרו בתודה ע"י הסופר מר מנחם מיכלסון.]

[כותב לקרוביו] מכתבך היקר שנכתב במוצ"ש ג' אדר ב' הגיע לידי אחרי טלטולים ונדודים רק בג' ניסן. מה רבה הייתה שמחתי בראותי את כתב ידך על המעטפה, חסרות לי המילים לתאר לך את עוצם וגודל ההתפעלות. שורותיך מעודדות אותי בלי שיעור וערך. כעת מה לי לכתוב? במה להתחיל? בעצמי אינני יודע, הרבה יש לי לכתוב, וכעת "כל הממעיט הרי זה משובח", כי לא עת כתוב דברים היא עתה, עת עשות מעשים עתה. נקווה שבמהרה יחזרו הימים למסלולם ושלום ושלווה ישכנו בגבולותינו, אז נפגש ונשוחח על הכול.

 

טייטלבויים דוד

– שוב נשארתי לבד בחדר, רפאל עבר לחדר השני, הוא טוען שאין לו היכן להחזיק את הרהיטים ואצלנו בחדר זה לא נכנס, ומצד שני דורשים ממנו לפנות את החדר מהרהיטים, אז הוא החליט לעבור לגור שם. אינני יודע את מי יכניסו לגור אלי, בכל אופן יש מחסור קצת בחדרים. דבר אחד התבטל - "וועדת הדירות", ז.א. התורנות לסידור דירות. אין אורחים ואין את מי לסדר, אמנם לפעמים קורים פנצ'רים, כמו טייס שנשאר ללון או עוד איזה אורח שנשאר במקרה שיורד גשם ואי אפשר לנסוע, אבל בשביל זה לא צריך כבר תורנות. את הרצפה אני שוטף טוב פעם אחת בשבוע, מנגב את האבק כמה פעמים בשבוע, ובדרך כלל זה פחות או יותר נקי, תבואי ותראי.

- עסקתי בג'וב הזה שנקרא סידור שמירה, וכל פעם יש לי צרות אחרות. יש לך עסק עם שישים איש בערך, אז ישנם אנשים שחושבים את עצמם מקופחים, ויוצא כל פעם לריב עם כמה אנשים, ואינני מעוניין בזה, ובפרט שאין לכמה הבנה לזה ועל כל דבר קטן צריך להסביר ולהתווכח ומזה יוצא שאני הדואג שהשמירה תהיה בסדר, הרע והאכזר. בזמנים רגילים אפשר לוותר על כל מיני דברים קטנים, אבל בזמנים של היום ישנם שדואגים לנוחיותם. התפטרתי מהתפקיד, ואולי יסדרו אחרים יותר טוב ממני, כמובן שבוועדה לא רוצים לקבל את זה, אבל הפעם החלטתי לא להמשיך יותר בתנאים כאלה. לא היה איכפת לי הזמן ובלבול הראש ולהתעסק עם כל החברים לו היה לחברים הבנה לזה, אבל לצערי ולדאבוני זה לא היה, והיו כאלה שחשבו שעושים לי טובה פרטית שיוצאים לשמירה.

 

מרחביה אליעזר

- באחרונה המצב רוח עלה בהתחשב בידיעות הטובות המגיעות מהחזית, ביומיים האחרונים לא היה לנו עיתון ועל כן אנחנו מנצלים את הרדיו. אפשר להקשיב ממש כל היום, במיוחד שומעים טוב כאן את "קול ההגנה" גם את "קול הגליל וגם אצ"ל, כך שכל המקורות שלנו רק דרך הרדיו. מחר כפי הנראה שכבר נקבל דואר ועיתונים. העבודה ב"שדה" מתקדמת יפה מאוד. אם חולמים על עצמאות, אנחנו הראשונים שיש לנו עצמאות במלא מובן המילה. פשוט אין רואים כאן שום זכר לשלטון אנגלי, כבר כמה חדשים שלא ראינו איך נראה בריטי (והלוואי שלא נראה אותם יותר). אין כאן שום חוקים של השלטון, כל האזור נתון במשטר עצמאי כמובן שהשטח שלנו הוא לא יותר גדול ואולי קצת יותר גדול משטחו של הוותיקן ברומא.

 

שנור אברהם

-  [כותב למשפחתו] נכון שהארץ במצב קשה וכל אחד עושה את חשבונו הפרטי. הרבה אני מקדיש למחשבות, נכון היה להיפרד מחנה? ואגיד את האמת – אז יותר מיום-יומיים לא החזקתי בדעה אחת.. פשוט זה תלוי היכן יורים באותו יום. תצחקו, אבל נעשה קל וטוב כשיורים אצלנו. פשוט מוצא בזה הצדקה שחנה נמצאת במקום אחר, אבל מה עושים כשיורים שם? [בירושלים] ויורים שם לא מעט... זה באמת לא טוב. ואפשר עוד לחשוב... למה שלחנו אותם דווקא לירושלים. כמובן שהיום רואים בזה כשלון רציני, אבל אל נשכח מה שפירשו אז (לפני חודשים) הפרשנים ויודעי דבר, ראו בירושלים אי שקט שכל העולם יהיה מוכן להקריב הכול למענה, וזה היה כל כך מובן ופשוט כמו היום למשל שהכול בידינו ומה שלא ניקח לא יהיה שלנו, אבל יצא מה שיצא ולא כל טעות ניתנת לתיקון. אם תהיה אפשרות נעביר אותם למקום שהיום נראה בטוח למרות שמחר יכול לשנות מקצה לקצה. הידיעות שאני מקבל מחנה טובות ואני מאמין שגם להבא יהיה טוב ובקרוב נגיע לימים יותר טובים. נתן יבקר שם אצלם לפסח, זה יוסיף להם הרבה, אני "קטן" שיהיו לי סיכויים כאלה להגיע לשם בזמן הקרוב, בכל אופן איני מתייאש. אצלנו בסדר. מתכוננים לחג החירות. השנה יהיה לחג הזה צורה קצת אחרת אבל זה ככה בחלק גדול של היישוב. אני מאחל לכם חג שמח וכשר לשנה הבאה במולדת הבנויה.                 

 (חזרה לתכן הענינים)

 

 


 לילדים הפליטים בירושלים

הילדים מפונים במשוריין לירושלים

הצצה חטופה אחרונה.

כפר עציון

אלטמן יעקב

 

 

 


 

 

 

ארום מרדכי

- שלום רחל!

הנני שולח לך את הבובה הגדולה. אני מבקש אותך שתטפלי בה יפה וטוב ותשגיחי שלא תקבל מכות, כי היא אמרה לי שהיא לא מרגישה טוב. עשיתי לך ארגז כדי שיהיה לך איפה להחזיק אותה. את (המיקימאוס) הגמדים אשלח לך אם את רוצה בפעם הבאה, כי אני צריך להדביק אותם. כתבי לי אם את ילדה טובה ואם את אוכלת כבר מהר. רחל תמסרי שתי נשיקות בשבילי לאמא ושתיים לתקווה.

אני מנשק לך , אבא שלך, שאוהב אותך ואת תקווה ואמא מאוד מאוד. מרדכי;

- שלום לך רחל בתי הנחמדה!

אני מודה לך מאוד בעד המתנה ששלחת לי לט"ו בשבט. הבוטנים היו טובים מאוד ואני רואה שאת באמת ילדה טובה מאוד. מה שלומך? האם את יודעת איזה שירים חדשים? כשנהיה שוב ביחד תשירי לי אותם. כן? הרבה נשיקות לך ולתקווה מאבא שלך.

- שלום רב לך רחל בתי הנחמדת!

אני קבלתי את המכתב שאמא כתבה אלי בשמך כשאת בקשת ממנה לכתוב. אני מרוצה מאוד שאת ילדה טובה ושומעת בקול אמא, גם אמא כותבת לי שזה נכון. היום ט"ו בשבט, חג לעצים, אנו נטענו כאן חורשה מעצי ברוש, החורשה הזאת נטענו על יד השער קרוב מאוד לביתנו. אני נטעתי שני עצים אחד בשבילך ואחד בשביל תקווה. חבל מאוד שאתם הילדים לא הייתם כאן. כשתחזרי לכפר עציון אני אראה לך ולתקווה את העצים ששתלתי. האם גם אתם שתלתם איזה עצים? רחל! לכבוד חג ט"ו בשבט אני שולח לך מתנה עיפרון צבעוני. אני מודה לך בעד הציור היפה ששלחת לי ומבקש שתשלחי לי עוד. אני מנשק אותך ומבקש לתת נשיקה בשבילי מאמא וגם לתקווה. שלום לך, תהיי בריאה. אבא שלך. מרדכי

- שלום רחל!

הנני מודה לך בעד הבוטנים והתפוחים שאמא שלחה לי, כי את אמרת שתשלחי. אכלתי וחשבתי שיש לי ילדה טובה. אמא כותבת שאת ילדה טובה ושומעת הכל. תמשיכי להיות ככה, אז אני אוהב אותך מאוד, גם אמא ותקווה יאהבו אותך. רחל! האם תקווה מדברת כבר משהוא אתך? אני אוהב אותך ומנשק לך. תני נשיקות לאמא ותקווה. אבא שלך. מרדכי

- שלום לך רחל היקרה!

אני מודה לך מאוד בעד מכתבך. קבלתי את תמונתך שאמא שלחה לי. את נראית על התמונה יפה מאוד רק בפעם השנייה כשיצלמו אותך אל תוציאי את הלשון. טוב? רחל אמא כתבה שאת ילדה טובה ואני שמח מזה מאוד, ואני שמח גם ששחקת יפה עם דליה ושמואל, כשתהיו בפעם הבאה אצלם תמסרי להם שלום ממני. לתקווה ואמא תמסרי נשיקות ממני, ואני מנשק אותך הרבה הרבה. אביך מרדכי

- שלום לך רחל!

האמא כתבה לי שאת ילדה טובה ונחמדת מאוד, שאת מתפשטת לבד והולכת לבד לישון כמו ילדה גדולה, זה משמח אותי מאוד ואני אוהב אותך מאוד בגלל זה. מה שלומך? האם אתם עושים איזו הצגה לפורים? הנני שולח לך עירית שקטפתי כאן בחצר. נכון שהן יפות? האם קבלת את הכלניות?

אני מנשק לך ומבקש שתמסרי נשיקות לאמא ותקווה. אבא שלך. מרדכי

- שלום רחל נחמדת שלי!

אני קבלתי את מכתבך. אני שמח שאת הצגת בפורים והיית אסתר המלכה, האם הצגת יפה? האם זכרת בעל פה מה שהיה לך להגיד? והאם אמרת את זה בקול רם שכולם ישמעו? כי אני אוהב מאוד ילדות שאינן מתביישות ומדברות בקול רם בהצגות. כתבי לי את זה (גם את דבורה, אני באמת רוצה לדעת), גם כאן הייתה בפורים מסיבה עם הצגה של חברים, והיה שמח מאוד, רק אתם הילדים חסרתם. בפורים הבא נהיה בטח ביחד וכל הילדים עם האמהות יחזרו ואז יהיה עוד יותר שמח. נכון? טוב את עושה שאת נותנת כל יום נשיקה לתקווה. האם את אומרת לה שהנשיקות האלו אני אמרתי לך לתת? תגידי לה בבקשה, אז היא תשמח, והאם את נותנת נשיקות גם לאמא בשבילי, כמו שאני בקשתי ממך?

שלום לך ותהיי ילדה טובה, תגידי גם לתקווה שתהיה טובה. נשיקות לך ממני. אבא שלך. מרדכי

- שלום לך רחל נחמדת שלי!

כתבת לי שאין שם בירושלים כלניות, כאן יש באמת הרבה, אבל עכשיו אני כותב את המכתב הזה בערב, לא רואים לקטוף. בפעם אחרת כשאכתוב ביום אני אקטוף ואשלח לך. האם לשלוח גם רקפות? גם רקפות יש כאן הרבה. רחל! האם את מרוצה מזה שחילקו את הכיתה שלכם? מי עובד אצלכם חוץ משולמית? האם את יודעת שירים חדשים? כשתבואי חזרה לכפר עציון תלמדי אותי את כל השירים החדשים שלמדת. נכון? אני שולח לך ניר אדום. בטח הנייר הזה ששלחתי לך פעם נקרע כבר. נכון?

אני מנשק אותך ותני נשיקות בשבילי לאמא ותקווה. אבא שלך. מרדכי

- שלום לך רחל יקרה שלי!

את בטח רוצה לדעת מה נשמע בכפר עציון, ובכן אספר לך. השבוע ירד כאן שלג גדול גדול. עשינו גולם משלג והצטלמנו על ידו, עשינו גם כדורי שלג וזרקנו אחד לשני, ככה בצחוק. ראית כבר פעם איך עושים כדורים משלג? לפני שירד השלג ירד הרבה גשם, וכל בריכות שלנו נתמלאו מים, את יודעת שזה טוב מאוד, מהבריכות האלו יהיה לנו מים לכל הקיץ, ולא נצטרך להוביל מים מירושלים באוטו שלנו עם הטנקים, כמו שהובלנו בקיץ העבר, את זוכרת את זה? גם בשביל העצים זה טוב מאוד, הם יגדלו מהר ובקיץ יתנו הרבה הרבה פרי: תפוחים, שזיפים, משמש וענבים. אני שולח לך כלניות, כמו שהבטחתי לך פעם. קטפתי אותן על הגבעה בקרבת הבריכות, איפה שהיינו הרבה פעמים קוטפים ביחד פרחים לכבוד שבת. את זוכרת? רחל שלום לך לאמא ולתקווה. תני בבקשה נשיקות בשבילי לאמא ולתקווה ותגידי להן שאני שלחתי להן את הנשיקות הללו. אני מנשק אותך. אבא שלך. מרדכי

- שלום רחל!

אני כותב לך מכתב לחוד מפני שאת כבר ילדה גדולה. נכון? ומה שאת תרצי (לענות) לכתוב לי, תבקשי מאמא והיא תכתוב לי בשמך, כי את עדיין לא הולכת לבית הספר ולא יודעת לכתוב. מה שלומך? האם את ילדה טובה בירושלים? האם את רוצה שאשלח לך איזה צעצועים מאלו שהשארת בבית? אני שולח לך במתנה נייר אדום יפה וגם רקפות, כי בירושלים אין לך בטח איפה לקטוף, אני קטפתי אותם על הגבעה על יד הבריכה, איפה שהיינו בכל פעם קוטפים פרחים. את זוכרת? אני אוהב אותך מאוד ומנשק אותך ואת תתני נשיקה ביד לתקווה ותגידי לה שזה ממני. טוב? שלום לך מאבא שלך. מרדכי

- שלום לך רחל בתי היקרה!

לא שלחתי לך כבר מזמן פרחים, מפני שהמכתבים ששולחים מכאן מגיעים אליכם אחרי זמן רב ובדרך הפרחים נובלים. עכשיו אני רוצה לנסות עוד פעם, אולי המכתב הזה יגיע אליכם מהר והפרחים יהיו עוד במצב טוב. תכתבי לי בבקשה באיזה מצב הם הגיעו. מה שלומך? האם את אוכלת כבר מהר? לא כמו פעם כשהיית קטנה. אתם לומדים כבר בטח שירי פסח. שירי פסח הם שירים יפים מאוד, כי הם שירי אביב. נכון? באביב הכל פורח, מתחיל להיות חם, אפשר לטייל בחוץ, נעים מאוד. נכון? שלום לך. אני מנשק לך ומבקשך שתמסרי נשיקות לאמא ותקווה. הנני שולח לך כלניות. אבא שלך. מרדכי

- שלום רחל!

הנני אומר לך חג שמח לכבוד חג הפסח, ותתחדשי אני אומר לך לחולצה החדשה שאמא סרגה לך, ולנעלים החדשות שקבלת. את הצמר של החולצה ראיתי. האמא כתבה לי שאת שמעת שתקווה אמרה "אבא". אני שמח מאוד. היא תהיה עוד מעט ילדה גדולה ותדבר הכל. נכון?

אני אוהב אותך מאוד ואני מנשק אותך ואת תקוה. גם את תמסרי נשיקות בשבילי לאמא ותקווה ותגידי לתקווה בשמי חג שמח. חג שמח מאבא שלך.

 

ארזי שמואל

- [נכתב אחרי קרב ג' שבט] יאיר היקר והנחמד! האלוהים עזר לכפר עציון. ניצחנו את אויבנו. קרה נס גדול. נתפלל לד' בשביל שלומנו. הרבה נשיקות לדינה'לה. אבא

- יאיר היקר והנחמד. אבא לא יכול לכתוב הרבה, יש לו פצע באצבע.

היה ילד טוב. הרבה הרבה ברכות ונשיקות לך ולדינה.                                   אבא

- יאירון נחמדון! האם מבקר אתה בבית הספר? הזוכר אתה את כפר עציון? בשבת הולכים אתם תמיד להתפלל? תהיה ילד טוב ותשמע בקול אימא. הד' ייתן ותראה גם את אבא בקרוב.

הרבה נשיקות לך ולדינה.                                        אבא

- ליאיר היקר והנחמד שלום רב! תודה רבה לך על מכתבך ועל הברכות ששלחת לנו.

אנו נשמור על כפר עציון היקר שלנו ונתפלל לד' שיעזור לנו ובמהרה תחזרו גם אתם אלינו.

בכפר עציון נקברו גיבורים גדולים. אני גר כבר בחדר אחר בבית הגדול של המנזר הגרמני, ביחד עם שמעון הולנדר, הכל מסודר יפה, את השולחן שלך סידרתי יפה. הלוואי שאראה אותך מהר.

מה שלומך? איך אתה לומד? האם אתה רואה את דינה? מה שלום יהושע אלטמן? האם שומע אתה פינת הילד? הרבה הרבה נשיקות.                                             אבא

- יאירון נחמד. רב ברכות מאבא. אני מרגיש טוב ושומר על כפר עציון האהוב והיקר. היה גיבור. בכפר עציון נקברו גיבורים גדולים. הרבה הרבה נשיקות. להתראות בקרוב בכפר עציון. אבא

- ט"ו בשבט תש"ח. יאיר הנחמד והיקר! אני מודה לך מאד בעד מכתביך. כתוב יותר טוב וברור. היום נטענו עצים לזכר הגיבורים שנפלו בהגנת כפר עציון. האם נטעתם עצים השנה? שתזכו לנטוע בשנה הבאה בכפר עציון. תלמד טוב ותעשה את כל השיעורים בדיוק ובסדר. היה ילד טוב. אני מרגיש טוב ומחכה לראותך בקרוב. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                                            אבא

- יאירון הנחמד! מה שלומך? שלומי טוב. אנו לומדים, עובדים ושומרים. מכינים כבר הצגה לפורים. איך אתה לומד? אימא כותבת שהיית ילד טוב, אני שמח על זה. היה בריא.

הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                                             אבא

- יאירון הנחמדון בטח שמעת על גבורת חברי טירת צבי. אנו ננצח בעזרת ה' במלחמה זאת ומדינת ישראל קום תקום. מה שלומך? איך אתה לומד? מה שלום דינה?

הרבה הרבה נשיקות לך ולדינה.                                           אבא

- יאירון הנחמדון. איך אתה מרגיש עכשיו בירושלים? בטח שומעים הרבה יריות, אין דבר. השם יעזור וננצח בקרוב. הזהר אל תסתובב הרבה ברחוב! תשמע בקול אימא. נזכה בקרוב עוד להתראות ונשמח כולנו יחד במדינה העברית. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה. אבא

- יאירון הנחמדון! אני מודה לך על מכתביך היפים. כתוב יותר ברור. אצלנו שקט. הלוואי שהד' ישמור עלינו הלאה מכל רע. העצים כבר מלבלבים. השקדיות כבר ירוקות ומלאות עלים. חורשים במטע . זרעו ירקות והם עולים יפה. היה ילד טוב ושנזכה להתראות בקרוב. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה .           אבא

- ילדי הנחמדים! בטח כל יום רק יריות והתפוצצויות מנת יומכם? אוי מה עוללו לנו. את הדברים אני כותב מתוך כאב רגעי, ברור שאחרי זה מתגברים. הלוואי שה' יגיד לצרותינו די.  אבא

- יאירון הנחמדון. היה ילד טוב. עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה.לא נשמע עוד קול יריות. השם יעזור לנו. בקרוב תקום מדינה עברית, בעזרת השם.

הרבה נשיקות לך ולדינה'לה. שבת שלום ומבורך.                                           אבא

- יאירון נחמדון. שלום רב! ירד המון שלג. היו רוחות סוערות. עשו הרבה גלמים וכעת כבר יפה.

מתכוננים להצגה בפורים. האם אתם גם מכינים חגיגה? שנזכה לפורים שמח. תלייה לכל ההמנים של דורנו. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה. שבת שלום פורים שמח.                                             אבא

- ליאירון הנחמדון. אני מאוד שמח שאתה לומד טוב. תמשיך הלאה ככה. השם יעזור שנזכה להתראות בקרוב. אני שולח לך את הספרים שבקשת. פורים טוב ושמח. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.  אבא                                   

- יאירון נחמדון. אצלנו הכל בסדר. יש הרבה חברים, משחקים הרבה כדור-יד וכדור רגל. בכלל זה די שמח. האם גם אתה משחק בכדור? מה אתם לומדים לפני פסח? בטח יסדרו אצלכם את הסדר? הלוואי שנזכה לשנה הבאה לחגוג את הפסח שוב בכפר עציון כולנו ביחד מתוך שמחה וחרות. שתהיה גאולה שלמה. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.              אבא

- יאירון הנחמדון. מתקרב חג הפסח. אתה בטח זוכר את הקושיות. אבא שלך ישמע מרחוק את שאלותיך.

אענה לך בקיצור: עבדים היינו, אבל יותר לא נהיה. לשנה הבאה בני חורין. בעזרת השם בקרוב ניגאל.

לשנה הבאה בירושלים הבנויה. אמן ואמן. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה .                 אבא

- יאירון נחמדון. הנני מודה לך מאד על מכתביך ותמונותיך היפות. העמדתי אותן על השולחן שלך. אני משתדל לסדר לי גם כן תמונה ולשלוח לכם. השבת היה די שמח. למדו שירי פסח .

אני מסיים. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                                   אבא

- יאירון נחמדון. אצלנו בבית די שמח. כל יום משחקים כדור-יד ורגל. ישנם הרבה בחורים צעירים. רואים הרבה צפרים יפות כל יום. אני שולח לך תמונה קטנה. זה על יד המקלחת הדרומית. אתה בטח שמח עם התקרב החג. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה. חג כשר ושמח.                     אבא

- ערב פסח תש"ח. יאירון הנחמדון. כרגע גמרתי בדיקת חמץ. לא היה מי שיחזיק את הנר. בשנה הבאה אתה תחזור ותעזור לי בכל. מאד מאד אני רוצה לראותכם. יאיר! מכים בערבים די חזק. בקרוב ננצח ב"ה. לשנה הבאה בני חורין בירושלים הבנויה. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                אבא

- יאירון נחמדון. אצלנו הכל בסדר. החג עובר די יפה. בטח גם אתה מבלה את ימי החג בנעימים. יש לכם חופש בבית הספר ויש לך אפשרות לשחק הרבה. אנו עובדים בכל מיני עבודות ותולשים תבואות בשטחים ששכנינו עזבום, בוואדי בין ההר שלנו וההר הרוסי. העצים במטע יפים מאד ויהיה כנראה הרבה פרי. יש לנו גם גינת ירק, ובקרוב נאכל צנוניות. היום תפסו חסידה, בהזדמנות יעבירו אותה אליכם. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                                             אבא

- ב"ה מוצאי שבת וחג הפסח תש"ח. יאירון נחמדון! הסדר עבר אצלנו יפה מאד. לפני "מה נשתנה"? בזמן שאתם הילדים הייתם אמורים לשואל הוקראה הברכה שנתקבלה מכם. שרו הרבה כמו בכל שנה ואולי יותר. רקדו הרבה מאד. שמענו על הניצחונות של ההגנה. אלה הם הניסים שהשם מראה לנו בזמננו. נראה בקרוב במפלת כל אויבינו. איך היה אצלכם בסדר? אם ירצה השם בשנה הבאה נזכה לחוג כולנו ביחד. האולם של חדר האוכל היה מקושט יפה מאוד. הרבה הרבה מאד עציצי פרחים. כתובות שונות וציורים. על הקיר המערבי היה הדגל הלאומי. חבל רק שאתם הילדים לא הייתם. בכלל יש הרבה דברים יפים. פרחים יש השנה הרבה מאד. אני מסיים בהרבה ברכות וברכת מועדים לשמחה.

הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                                         אבא

- יאירון נחמדון. אני מודה לך על מכתביך. אצלנו הכל בסדר. עבדתי היום במטע, עודרים סביב לעצים, העצים הם יפים מאד. ישנם הרבה פרחי-שדה. מה אתה לומד עכשיו? האם גמרתם כבר את ספר בראשית? מתי יהיה לכם חופש גדול? הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.          אבא

- יאירון נחמדון. קשה לי לכתוב הרבה. נפלו אצלנו בקרב גיבורי ישראל. השם ינקום דמם. אנו ננצח בקרוב בעזרת השם. שלומי טוב. כעת אצלנו שקט. הרבה נשיקות לך ולדינה'לה.                 אבא

 

הולנדר שמעון

- לילדי היקרים, גדעון ונחמה. זה אבא כותב אליכם. הוא יושב בכפר עציון, אפוא שאתם הייתם ועוד מעט תחזרו לכאן. אבא שומר בלילה עם רובה גדול. אויבים רצו להרוג את אבא ואת כל החברים. אבא וכל החברים הרביצו להם והרגו הרבה מהם. היום הם מפחדים מאד מהחברים בכפר עציון. הם יודעים שהיהודים הם חזקים. כשאתם ילדים תהיו גדולים, אולי כבר לא תצטרכו לשמור בלילות, אתם תעבדו בשדות ובכרמים ותהיו אזרחים טובים במדינה העברית הגדולה. גדעון יהיה אולי נהג טרקטור ונחמה תעבוד בגן, גדעון יחרוש את האדמה ונחמה תשתול שתילים, ובינתיים תהיו שניכם ילדים טובים. אבא קרא את המכתב של גדעון ושמח מאד מאד, תכתוב עוד הרבה, כי אתה רוצה שאבא ישמח, נכון? אבא אוהב מאוד את הילדים ורוצה לראותכם. אתם תהיו רק טובים ותשמעו בקול אימא ובקול שולמית ותקבלו נשיקות חמות.                               מאת אבא

 

טייטלבויים דוד

לילדי כפר עציון

דו שיח בין שחור-קא ואפור-קא

היכן יאיר שואלת אפור-קא                         דיו אויסא עמוד

והיכן משה'לע שואלת אפור-קא              כשירד אמר אמא עוד

זה הילד שחור התלתל            ועומדות עצובות אפור-קא ושחורה

אשר רכב עלי כמו גיבור בן חיל               על הרוכבים הצעירים בירושלים הבירה

ללא מורה ופחד                                     ומחכות לפרשים חדשים

הושיב את עצמו בנחת                             עמיקם אבשלום ואחרים

ובדהרה הגיעו עד לאורווה                        יהיה זה יום שמחה וצהלה

בשקט ירד באמירת תודה                         בהשתתפות כל אבא ואמא

והיכן הרוכב בהיר השער יפת                   יום שכולו זוהר וטוב

שאמר עד קצה הרפת                             שכל הילדים יחזרו בקרוב

 

יבנאלי אהרון

- שלום לך גאולה. את מכתבך קיבלתי ואני מודה לך מאוד, אך את כותבת מעט מאוד. אני לא יודע שום דבר, איך את לומדת? ואיך את מרגישה ומשחקת בזמנך הפנוי? תכתבי הרבה יותר נקי בסדר כמה תלמידים יש אצלכם? ואיך אתם לומדים? הכול בכול מכול. אצלנו אין חדש. בשבת בא אווירון וכל החברים יצאו לראות אותו, הוא הביא את המכתבים שלכן. הייתה לנו מסיבה, כמה חברים כתבו כל מיני דברים איך שהם הרגישו בזמן ההתקפה והקריאו את זה לפני כל החברים. אני כתבתי איך מרגיש שומר ששומר כל הלילה [ראה בפרק יצירות ומאמרים]. אנו מחכים שנתן שנור יבוא לכפר עציון ויספר לנו מה נשמע בירושלים ובתל אביב? כרגע לא אוכל לבא לבקר אתכן, אך אני מקווה שבעוד זמן מה יהיה שלום בארץ ונתראה ונשמח כולנו. שלחתי לך תיק עם כל מיניי צעצועים וספרים.

- שלום רב לך גאולה! את מכתבך קיבלתי, מזמן שלא קיבלתי מכתב כה ארוך ממך וכתוב כה נקי. אני מודה לך מאוד עבורו. בהזדמנות אשלח לך את הדברים שבקשת אותי פעם. את יודעת שאתמול בלילה והבוקר ירד שלג, אך לא הרבה וביום השלג נמס, אם אספיק אשלח לך פרחים. את העגבניות אנו זורעים, אפוא שהיו פעם תאנים, את העצים עקרו, חרשו וזיבלו את השטח, כעת אנו זורעים שם כל מיניי ירקות. אצלנו אין הרבה חדשות, בלי הילדים לפעמים משעמם ואנו מתגעגעים. כל שבת ישנה מסיבת עונג שבת, כל החברים מתאספים, אוכלים דג מלוח עם לחם ואחרי זה שרים עד מאוחר בלילה. לומדים הרבה ושומעים הרצאות על כל מיניי דברים. פעם שלום גרנק סיפר על הצורות השונות של אדמות ארץ ישראל ושמואל ארזי מספר מדי פעם מה שמתרחש בארצות אחרות ובארץ ישראל. השבת סיפר חנוך רשמים ממה ששמע וראה באותן הארצות שהוא היה בהן, לפני שהוא חזר ארצה. אני השבוע לומד משנה עם החברים, באלה הימים התחלנו ללמוד ספר תהילים יחד עם אברהם ועם מאשה, היא מדי פעם שואלת לשלומך, אולי תכתבי לה פעם, אך בלי שגיאות, גם במכתבך האחרון ישנן מספר שגיאות, אך ודאי הן לא תהיינה במכתביך הבאים. אני שמח שאת לומדת טוב ומרגישה טוב.

ודאי את כבר נערה גדולה, שאולי לא אוכל להכיר אותך. אולי תצטלמי פעם יחד עם האחיות שלך, שאראה איך השתנית באותם הימים שאת נמצאת בעיר. תגידי לאימא שפעם ביקשתי את השעון שהיא תשלח לי ואולי שכחה, תזכירי לה זאת. אבקש ממך תכתבי לי אפוא את לומדת תורה ואם את זקוקה לתורה שנמצאת אצלנו? אם את זקוקה מאד, אשלח לך. תכתבי אם כל הצעצועים ששלחתי הם בסדר, או חלק מהם נאבדו כבר או נשברו? אבקש ממך תכתבי מהכול ועל הכול מכתבים ארוכים ארוכים וגם אני אעשה כך. שלום רב וכל טוב לך ולנילי ולרחל [הבת שנולדה בזמן המצור נקראה בישראל דורית-רחל. האבא לא ידע כי היא  נקראת בפי כל דורית וחשב כי שמה בפי כל – רחל] והרבה נשיקות.                 אבא

- שלום לכן גאולה ונילי! את כל המכתבים ששלחתן קבלתי, אני מודה לך מאוד. הפעם כתבת הרבה ובסדר, אך אני כעת אין לי פנאי לכתוב לך הרבה, כי עוד מעט אני צריך צאת לשמירה. אם ירצה ה' מחר אכתוב לך יותר ואשתדל בהזדמנות הראשונה לשלוח לך את התורה והפרחים. יש לנו כעת כל מיניי פרחים יפים. ובכן שבוע טוב לך, לנילי, לרחל [האבא לא ידע שקוראים לביתו דורית] ולאימא. לכולכן הרבה נשיקות. ליל מנוחה ושינה מתוקה וחלומות נעימים .                          אבא

- שלום רב לכן גאולה ונילי! שוב גשם וברד בחוץ, בחדר דולק התנור ואני כותב לכן. השבוע אני בשמירה כפי שכתבתי לכן אתמול, לכן אני כותב היום. ארזתי לך את ספר התורה וכמה משחקים שמצאתי, גם פרחים קטפתי עבורך, אינני יודע מתי זה יגיע אליך. אני מודה עבור המכתב הארוך, מאד שמחתי אתו. תכתבי כך תמיד בהזדמנות גם אני אצטלם ואשלח לך תמונה. אנו כאן כולנו חיילים, יש לנו בגדי חיילים עם כובעים מצמר כמו גרב, עם מעילי חיילים וכל מה שנחוץ לחייל השומר והלוחם מלחמת עמו ואנו כולנו מאמינים שבעוד זמן קצר נזכה במלחמה זו.

אצלנו אין כל חדש. הרבה פרחים נבטו וצומחים ובחדר יש כמעט תמיד פרחים. כעת סידרו תערוכת פרחים בספריה, נמצאים שם לעת עתה רק ציפורני חתול וסביון. בשבת הייתה מסיבה בשביל כל החברים, לרגלי הולדת בנו של עקיבא ומרגלית. לפורים מתכננים מסיבת פורים מפוארת ואולי ישתתפו עוד חברים ממשואות יצחק ועין צורים. בשלג הרבה חברים הצטלמו, אך אני לא הספקתי. בשבת ביקרתי את משואות, הרבה זמן לא הייתי שם, כל השדות מלאים פרחים וירק ובסביבה לא רואים אף אחד. חנוך שהיה כאן כמה זמן, כבר חזר ונתן עוד נמצא כאן, אולי ייסע מחר מחרתיים. ככה אין כל חדשות. כאן החברים כולם בריאים ושלמים, שומרים ועובדים ומתגעגעים לילדים ומחכים לבואכם. אני מחכה למכתביך הארוכים שתכתבי על הכל הכל.

הרבה נשיקות לך, לנילי ולרחל [דורית]. כל טוב לכן. תמיד תמיד.                   אבא

- [אהרון יבנאלי כתב לבתו גאולה הקדשה על התנ"ך ששלח לה.]

ב"ה, יום ראשון, ג' אדר ב',

לגאולה בירושלים הנצורה

קבלי נא חמשת ספרי – התורה

הפוך בה והפוך בה דכולי בה

תהי נא אור לדרכך אשר תלכי בה .

ימינו ימי מלחמת עמך להווה ולעתיד .

היי גאה זכרי את הימים תמיד

ימים שבהם - אביך בין יתר בחורי ישראל

עמדו ולחמו על כבוד עם ועל כבוד א-ל

לחמו בין מערת המכפלה לקבר רחל

לחמו וניצחו בעזרת האל

את בתי חרטי לך ימים אלו בלבך

לאומץ לגבורה למסירות - לדרכך

שלא תהיה סוגה בשושנים ופרחים

כל עוד יש רשע בעמים.

אבא .

- שלום לכן גאולה ונילי. את מכתבך, גאולה, קיבלתי, אני מודה לך מאוד עבורו, אך גם הפעם כתבת מעט. אני כותב לך מדי פעם, רק בזמן האחרון הייתי מאוד עסוק ופעם אחת לא יכולתי לכתוב לך. היו אצלנו הרבה שיחות ובירורים וחברים דיברו, הציעו להעביר אתכן ליבנה. אני הייתי עסוק בהדפסת דברי החברים, אך ההצעה הזו כבר לא קיימת. את לא צריכה לדאוג ולא לכעוס אם קורה פעם שאת לא מקבלת מכתב, כי יתכן שהדואר גם מאחר ומכתב נשאר בדרך, לכן אבקשך תכתבי תמיד תמיד מהכול, מה שאת לומדת? איך את מרגישה? ואיך את מתרשמת מהילדים בעיר? ומהכול שאת רואה ושומעת, הכול מעניין אותי, אך תכתבי לאט, נקי ובלי שגיאות, במכתב האחרון היו כמה שגיאות, אם תכתבי בשגיאות, אני אשלח לך חזרה את המכתב ואני אתקן אותן, כמו שעושה המורה בבית הספר, אך אינני רוצה לעשות ככה, מוטב שאת תתקני לבד טרם את שמה את המכתב במעטפה. השבוע התחלתי ללמוד ספר "תהילים", יחד עם אברהם הלר ועם משה, ספר יפה מאוד, מספר זה נלקחו הרבה תפילות שאנו מתפללים בכל יום, בשבת ובחג, הרבה תפילות שאדם מישראל מתפלל, ביום שמחתו ובעת צערו, אך אף פעם לא למדתי ספר זה באופן יסודי ואני שמח על כך שכעת נזדמן לי הדבר. אני מעוניין לדעת איזה ספרים את קוראת? וכן אני יושב ומתגעגע מאוד אליכן. לעת עתה ותמיד רב שלום, לכן תהיי תמיד תלמידה טובה ותכתבי הרבה והרבה הרבה מליון נשיקות אני שולח.       אבא

- לנילי שלום. אני מבקש מאוד אותך שתציירי ציורים בשבילי ותשלחי לי אותם. ליל מנוחה. אבא

- שלום לכן גאולה ונילי! קבלתי את המכתב שלכן עם התמונות ואני מאד מודה לך. אני שמח שאת לומדת טוב. כשתחזרי הביתה אתן לך את התנ"ך, שנוכל לקרוא יחד בפרקי תנ"ך. אצלנו אין כל חדש. אתמול ירו ערבים על חברים שלנו וחברים שלנו ירו על ערבים וכל היום היו יריות. החברים שלנו לא רצו לתת לערבים לעבור את הכביש ובגלל זה הם התחילו את היריות, כל היום, כמה חברים נפצעו פצעים קלים והרבה ערבים נהרגו, כעת שקט. אין לנו כל חדשות, אנו מקשיבים לרדיו ומקבלים כל פעם עיתון. יש לנו הרבה חברים חדשים ויש הרבה חברים מהרבה קיבוצים מכל חלקי הארץ, בחורים טובים מאד, שגם להם ילדים בקיבוצים שלהם. הם נשארו כאן מהשיירה האחרונה ולא יכולים עוד לחזור, הם עובדים יחד אתי. בחוץ יפה, כמעט קיץ ועוד מעט יהיה פסח. אני מבקש אותך, תכתבי הרבה מאד וגם אני אשתדל לכתוב הרבה. כעת אני קצת עייף ורוצה ללכת לישון. לכן אגיד לכן ליל מנוחה ושינה מתוקה ונשיקות.           אבא

- שלום לך גאולה! את 2 המכתבים שלך קבלתי, אני מודה לך מאד. אני שמח שאת לומדת טוב. אני מתאר לי שכעת יש לך חופש ואת מסתובבת ומשחקת הרבה. ודאי שאת מכירה כבר את כל העיר ירושלים, את הרחובות ואת הסמטאות שלה. את ודאי יודעת שבירושלים גרים הרבה אנשים, מאה אלף יהודים, שבעים אלף ערבים ואחרים. היהודים שגרים בירושלים הם מהרבה ארצות, בעיקר הרבה יהודים מארצות המזרח, זאת אומרת, לא מאירופה, מאיפה שאימא ואני באנו. ליהודים האלה יש הרבה מנהגים אחרים מאתנו ומלובשים גם אחרת, בהזדמנות תבקרי אותם. אצלנו אין כל חדש. הימים חמים ומרגישים כבר את הקיץ, החברים הולכים כבר מלובשים בבגדי קיץ, גם אני הולך כבר בסוודר בלי שרוולים, רק בערב אני לובש מעיל קצר על הסוודר, גם פה שומעים מדי פעם בפעם יריות, אבל מרחוק ואנו ישנים טוב ולא מפחדים. אני מקווה שבעוד זמן קצר יהיה שוב שלום בארץ והיריות יפסקו ושוב נתראה ונהיה ביחד. אני שולח חצי לירה, תבקשי מאימא שתקנה לך משהו יפה ליום הולדת וכל הברכות הטובות אני מאחל לך, שתהיי בריאה וטובה וכל טוב לכולכן. ליל מנוחה ושינה מתוקה. הרבה נשיקות.                                                   אבא

- שלום רב לגאולה ונילי! אין לי הרבה מה לכתוב, רק לשלוח לכן ברכת חג. תשמחו ותתענגו בחג החרות והיושב במרומים ייתן שבשנה הבאה נהיה בני חורין, ללא מלחמה וללא שפיכת דמים. בארצנו המלאה דם בני חורין, של כל היהודים המפוזרים בכל קצווי עולם . חג שמח      אבא

- שלום גאולה ונילי. מזמן לא קבלתי מכן מכתב, אך אני כותב בכל הזדמנות. הפעם אספר לכן על ה"סדר" שלנו, שהיה יפה מאוד. לפני "מה נשתנה" הקריאו את הברכות ששלחתן לנו לחג. באמצע ה"הגדה" הקריא, מדי פעם, כל מיני שירים שמספרים על מלחמת היהודים ועל חלומות של יהודים לארצם. היו הרבה אנשים אצלנו וסדרו פעמיים סדר, אחד בשביל החברים ואחד בשביל השומרים, ששמרו בזמן שהחברים הסבו לסדר. ליל מנוחה וחלומות נעימים ושינה מתוקה. נשיקות. אבא

- שלום לכן גאולה ונילי! קבלתי את מכתבך, קצת כבר כתבתי לך איך שהסדר עבר אצלנו, המלך היה יוסף דמסט, היה רק מלך אחד ו-2 סגנים שמואל ארזי ויהושע לוינוביץ, הסדר עבר יפה, את ה–4 קושיות איש לא שאל, לא רצו לתפוס מקום הילדים, כי הקושיות שייכות להם ונקווה שבפסח הבא נהיה כולנו בני חורין, כל עם ישראל ונהיה שמחים ושוב תשאלו 4 קושיות. את האפיקומן גנבו, אינני יודע מי? אחר כך החזירו אותו, מי שהחזיר יקבל פרס, בשבת אחרי פסח יקראו לעליה לתורה והוא יקרא לבד את ההפטרה של שבת. אחרי ההגדה שרו וזמרו, אני הלכתי לישון, כי הייתי עייף קצת. במכתב זה אני שולח לכן כמה תמונות, הן קטנות, אבל אפשר להגדיל אותן. שלום החברים טוב וגם שלום מאשה מושל. רחל בן סירא עובדת במטבח, עוזרת לאליעזר מרחביה במחסן המטבח. כל השבוע הימים מעוננים, הבוקר היה ערפל כבד וקצת גשם, עד כי נאלצנו להפסיק את העבודה. מחר יום הולדת שלך ואני שולח לך את מיטב הברכות, בימיך נזכה לגאולה שלמה. איך בילית את החופש שלך? מה עשית כל הימים? ואם באמת נחת בפרק זמן של החופש שלך? תכתבי הרבה הרבה ועל הכל הכל. חג שמח לך, לנילי לרחל ולאימא ותבלו בנעימים. הרבה הרבה נשיקות.          אבא

 

 

כץ יצחק

- אני נושק אותך חזק עמוס'ל ותגיד שלום למאלי. תגיד שלום גם לכל הילדים.

כשתבוא לסבא תגיד גם שלום לסבא וסבתא, לאברהם ולצילה. תן גם נשיקה לירוחם ולאימא שתיים.

לכיתת מאלי הגדולה שלום מכל החבורה.              לאבי ויפת מהפרות שברפת:

           למאיר'קה ויובל מהתרנגולות שבלול:                   לעמוס ואורי מהפר, הגיבור, זמרי:

              למשה'לי ויהושע מהעצים שבמטע:                     לחנה'לי ודבורה'לי הילדות מהכלניות האדומות.

שלום לכל הילדים והחברות מכל אנשי משמר ועמדות.

- לעמוס'ל הנחמד. אתמול בשינה של שבת אחה"צ התגעגעתי שיבוא ויעירני, אבל הוא נתן לי לישון, וירוחמ'ציק וודאי לא יודע שיש לו אבא.

 

מושל מאשה

- [המטפלת, כותבת לגאולה יבנאלי ברטיסבון] שלום גאולה! אביך מסר לי שכתבת אלי דרישת שלום ועונה לך גם אני בדרישת שלום. החברים בכפר עציון שמחים עליכם, ילדים, על שתלמידים חרוצים אתם ועשיתם חייל בלימודים. תראי גאולה, שעוד מעט ולא אראה עוד בעיניך כה גדולה כבפעם הראשונה כשבאתי אליכם. אתם ילדים גדולים, לומדים ומוסיפים דעת ואנחנו הגדולים נשארים תמיד באותו הגודל וגם שוכחים מה שלמדנו, רק האבא והאימא הם היודעים תמיד את הכול. גאולה, האם מלמדת את עוד את נילי? גם היא וודאי כבר ילדה גדולה ורוצה ללמוד. תמסרי לה בבקשה, דרישת שלום ממני וגם לאחותך רחל [דורית] הקטנטונת (תני לה נשיקה) ולכל הילדים. שלום לך גאולה ויהיו לך תמיד ציונים טובים וחברות טובות.       

 

[נמצא בעזבונו של יהודה לביא ז"ל]

כפר עציון                  ט"ו בשבט תש"ח

לכל ילדי הגן ובית הספר, שלום רב!

היום אחרי העבודה התלבשתי יפה והתכוננתי לביקור חגיגי אצל כל הצמחים, כאן במחנה שלנו, כי ט"ו בשבט היום, יום הולדת של העצים ופרחים, יום שבו נוטעים שתילים צעירים בכל ארץ ישראל.

ראשית נפגשתי עם השקדיה, שעומדת לפני בית הספר, אבל לא שמחה היא, כמו אתם שמחים ביום הולדתכם, רק מעט מאוד פרחים אני ראיתי והיא עמדה קצת כפופה, כאילו שהיא לא מרגישה כלום, "מה יש לך שקדתי?" אני שואלת, האם זה לא יום לשמחה? האם זה לא יום לשמחה מלאה?

"איך אני יכולה לפרוח ואיך אני יכולה לשמוח השיבה עצוב השקדיה, "כל היום אני עומדת ומסתכלת על הילדים היקרים שראיתי מהבוקר עד הערב, את חוכמתם שמעתי ואת שאונם ... ועתה עזבוני, אין תפילת בוקר, אין צחוק וקולות שומעים ענפי. האם אני יכולה לשמוח?"

והלאה הלכתי, שקועה במחשבות אחרי דברי השקדיה ופתאום - רקפות רבות, גדולות וקטנות, בכל מיני מקומות, בין הסלעים ובין צינורי-מים ...

נחפזתי אליהם וקראתי כבר מרחוק: "מזל טוב לכם. היום יום שמחתכם והחמה זורחת לכם, מזל טוב!"

"אין מזל טוב לנו", התחילה הרקפת הגדולה ביותר, "פעם היום הזה היה חג לנו, כל ילדי הגן באו וחיפשו אותנו, קטפו ושמו את כולנו בצנצנות שונות על השולחנות בגן. שירים יפים הם שרו על ט"ו בשבט, אכלו כל מיני פירות ואז גם אנו השתתפנו, הראינו להם את היופי שלנו, הצבע הוורוד והקלח החלק ... אבל כיום? לא, אין מזל טוב לנו".

לאן ללכת עכשיו ואיפה אמצא נחמה? כי גם אני מתגעגעת לילדים, גם לי הם חסרים ובכל זאת לא הייתי רוצה להיות עצובה – כך אני חשבתי והלכתי לי, בלי לדעת עד היכן. והנה על יד השער הצפוני, הכניסה לקבוצה, עמד סל, ובתוכו שתילים, כבר רציתי לעבור, כך, משונה, נדמה לי אל נכון זה, שרוצים הם לספר לי דבר? אני חוזרת ושואלת: למי הם מחכים? הפעם ענה לי הקטן ביותר ואמר: "לחברים שיבואו לנטוע אותנו. נגדל ונהיה עצים גדולים ונוכל לתת להם צל ביום קיץ לוהט ופרי לכל אחד!". "אבל", אמרתי בקול עצוב, "היום זה לא כך, הילדים אינם כאן וגם כל האחרים, איך אתם יכולים להיות שמחים?" ואז התחילו השתילים לצחוק, כך, ממש להתנועע מצחוק, שמהר תפסתי את הקטנטן פן יפול.

"מה עצב? מה צער? את אמנם חברה גדולה, אבל כנראה שכל הגדולים הם רציניים מדי כיום. אל תחשבי שהילדים יהיו עוד הרבה זמן מחוץ לכפר עציון, לא, הם יגדלו כמונו. אנו נהיה פעם ליערות גדולים והם לחלוצים טובים, דווקא כאן בהרי חברון, ואנחנו בטוחים שכל הסבל של היום יעבור ומכל העולם היהודים יבואו לארץ ישראל, ואז כבר ימצאו קיבוצים, כי אתם עובדים פה ואז ימצאו עצים, כי אתם נוטעים אותנו, בגלל כל זה אנו שמחים" ומכל הצדדים באו חברים עם מעדר על הכתף, עשו חורים והכניסו את השתילים בתוך האדמה.

וליבי התחיל להרגיש את תקוותם של השתילים, והאמנתי שבעוד שנה, בראש השנה לאילנות אנו כולנו נהיה ביחד פה, ונחגוג את חג העצים בכפר עציון.

תהיו בריאים ושמחים, ותספרו לי על הכול כשתחזרו הביתה.      שלום. מרים

 

מרחביה אליעזר

- לדברהלה יקירתי לוּ יכולת לקרא את מכתבי היית שמחה כל כך אולם היות ואת קטנה תבקשי מהאמא שתקריא לך את המכתב, הלוא את כבר לא תינוקת וגם מבינה, הנה ילדתי, האבא נמצא בכפר עציון ושומר עם רובה כדי שאויבינו לא ירביצו לנו, הם לא טובים, נכון? את היית רוצה בודאי לראות את האבא ולשחק איתו, אולם קשה כעת לנסוע בדרך, אין "אגד" בכפר עציון וכשרק יהיה אגד תבואי עם אמא לכאן לכפר עציון ונטייל לפרות ולתרנגולות והכל יהיה טוב ויפה ועד אז תהיי ילדה טובה, תשמעי בקול אמא ואל תתרגזי ותבקשי מאמא שתקראי לך את המכתבים של אבא. כל טוב לך ילדתי החמודה להתראות בקרוב נשיקות לך. הרבה הרבה ד"ש לכל הילדים גם למָלִי [הגננת] ושמעי בקולה. שלך באהבה ובמסירות. אביך אליעזר

- דברהלה יקירתי שלום רב לך וכל טוב. גם לך מגיע מילים אחדות. מה שלומך? איך את מרגישה? האם את בכינית? מה את עושה כל הזמן? לאיפה את הולכת? תספרי לאמא והאמא תכתב לי הכל הכל. תהיי ילדה טובה ובקרוב תחזרי לאבא, נכון? כל טוב לך נשיקות הרבה הרבה ושבת שלום.

- דברהלה יקירתי. הנה אני כותב לאמא ואכתוב גם לך מכתב קטן. קבלתי תמונה שאת עם אמא. את יושבת ומקשיבה למכתב שאמא מקריאה לך, התמונה יפה מאוד, ואני ראה שאת ילדה טובה ומקשיבה למה שאמא אומרת, כך זה טוב. באם תקשיבי לאמא אז אבא גם ישלח לך תמונה. בפעם הבאה אשלח את העגלה שלך שתוכלי לשבת בעגלה ולשחק, ועוד מעט אבא יבא לירושלים ונלך יחד לטייל, את רוצה בכך? אמא כתבה שהיית חולה, למה היית חולה? היה לך חום? וכעת את בריאה? צריך להתכסות בשמיכה כשאת שוכבת לישון את כבר לא תינוקת, תהי ילדה טובה אל תרגיזי את אמא, אל תבכי. שלום רב לך, נשיקות לך הרבה מאבא. לילה טוב ושינה מתוקה.

- דבורהלה יקירה. את בודאי מתגעגעת לאבא. היית רוצה שהאבא ילך לטייל, ישחק וישכיב אותך לשון? האם את אומרת "אל מלך" כל פעם לפני השינה? האם את יודעת את זה כבר לבד בעל פה? האם את מתפשטת ומתלבשת לבד? את יודעת לחלוץ נעלים לבד? תעני לי על כל מה ששאלתי ואמא תכתוב לי בשמך. תהיי ילדה טובה ותשמעי בכל אמא. נשיקות הרבה להתראות בקרוב. שלך, אבא אליעזר

 

סולצ'נסקי יקותיאל

- [מהנהגים שהצליחו לחזור לכפר עציון משיירת נבי דניאל, כותב לבתו בקיבוץ נען] שלום רב לך בתי שלומית! במכתב לאמא הבטחתי לכתוב לך לחוד ואני רוצה לקיים מה שאבא מבטיח. בתי הנחמדה והאהובה עלי מאוד מאוד, את המכתב שלך מיום שני קבלתי ושמחתי מאד על זה שאת כותבת לי, כי עליזה אמרה לאמא שלנו שאת לומדת טוב. זה משמח אותי מאוד. תראי שלומית, גם אני כאן לומד, אני קורא הרבה ספרים. אין לי מה לעשות אחרי העבודה וגם בשבת אני קורא ספרים.

וכעת אכתוב לך על הקיבוץ הזה. החברים כאן סיפרו לי שלפני חמש שנים הם עלו על ההרים הללו, מלאי האבנים. העבודה הראשונה שלהם הייתה לסקל ולהכשיר את הקרקע שיוכלו לנטוע, בעיקר גדלים כאן תפוחי-עץ, שזיפים ואגסים. אין כאן שדות-תבואה כמו אצלנו בנען, מכיוון שכל האדמה מכוסה אבנים, לכן הם עושים טראסות, ז"א אוספים את האבנים בצד, עושים קירות ובאמצע מעבדים את האדמה. יום אחד עבדתי יחד עם שלמה'לה בעידור בין האבנים וזה היה קצת קשה. יש גם מדרונות ושמה זורעים קצת חציר. אין כאן משק גדול כמו אצלנו, יש פה לול ושלוש פרות וזה כל המשק. אצלנו בנען יכולים לראות את הרי יהודה ובין ההרים הגבוהים שוכן הקיבוץ הזה. אני רואה מכאן במשקפת את נען ואת אסם התבואות, כמעט כל יום, בעיקר ביום שאין ערפל אני עולה על גג אחד הבניינים ומסתכל לנען. מזג האוויר הוא טוב כאן בקיץ, אבל בחורף קר מאוד. החברים סיפרו שלפני שבאנו הנה היה גם שלג. יש ימים מעורפלים ואז נדמה שאנחנו נמצאים בתוך העננים, ממש רואים שהעננים עוברים מעל לראשנו, אבל כשאין ערפל יפה מאוד בין ההרים. אני מפסיק עכשיו והולך לאכול. שנינו אוכלים עכשיו, רק את בנען ואני קצת רחוק ממך.

ובכן שלומית בתי, גמרתי לאכול ואני ממשיך: השם "כפר-עציון" של קבוץ הזה הוא מתוך כך שיהודי שקנה את האדמה הזאת אצל הערבים, שמו היה הולצמן ו"הולץ" בעברית זה עץ ואז נתנו את השם: "עציון", אבל לפני 20 שנה בערך היה כאן ישוב אחד ושמו היה "מגדל עדר", נמצא גם בתורה, אבל הערבים גרשו אותנו לפני שנים ועכשיו, לפני חמש שנים, כבשו היהודים בחזרה את המקום, התבצרו והתיישבו כאן לבטח. זה על המקום וכעת על הסביבה. כמו שכתבתי לך, יפה כאן מאד, בין הסלעים פורחים פרחים יפים וביניהם רקפות וגם פרח שקוראים לו "דם-המכבים", אני שולח לך שני פרחים, האחד האדום הוא "דם-המכבים", הוא גדל רק כאן בהרי-יהודה והרקפת גדלה, רק בין הסלעים. לו יכולת לראות כמה פרחים נחמדים גדלים כאן בין הסלעים, זה כל כך יפה! אני מתאר לי איך היית רצה לאסוף אותם והיית בודאי שמחה, אבל מה לעשות? אולי פעם נוכל לבקר כאן ואז תראי הכול בעיניך.

אני גומר היי שלום שלומית. אני מבקש אותך לקרוא לדני את המכתב שלי וכעת לך, בני דני החמוד והשובב שלום רב. אמא כתבה לי שאווירון נתן לך מכתב ושמחת מאד. נכון? וכעת אכתוב גם לך כמה מילים: פעם אחת היה ילד טוב, אתה יודע איך קראו לו? תשאל את אמא והיא תגיד לך והיה לו אבא טוב. פעם אחת האבא נסע עם אוטו משוריין לירושלים, להביא בשביל הילדים שם חלב. הילדים קבלו את החלב ושתו ואמרו: איזה נהג טוב, שהביא לנו חלב מתוק. אז אמרו להם: לנהג הזה יש גם ילדה טובה וגם ילד טוב וגם תינוק טוב. אתה יודע מי זה? ואם לא, תשאל את אחותך שלומית והיא תגיד לך ועכשיו אבא רוצה לחזור הביתה ולא יכול, בינתיים התקלקל הכביש ולא יכולים לנסוע, אבל עוד מעט ויתקנו את הכביש ואבא יחזור ויתן לילדים שלו הרבה נשיקות וגם ישחק אתם וגם נלך לטייל לגרג', לטרקטור וגם לרפת ואבא יספר לך הרבה ספורים יפים יפים וגם על אווירון יספר לך, בינתיים שלום רב לך. הרבה נשיקות חמות חמות ונתראה בקרוב.                אבא

 

פרנקל פרץ

– [בובצ'יק-כינוי לאליעזר בנו, שהיה בן מספר חודשים] שלום לך בוביצ'ק שלי היקר. מה שלומך? שמעתי שאתה מפונק, תהיה ילד טוב, ועל תרגיז את אמא'לי, הרבה נשיקות לך והרבה רררררררר בשבילך, תהיה בריא ילד נחמד שלי. מאחל לך אבא שלך.

- ועכשיו שוב כמה מילים לבוביצ'ק. בוביצ'ק היקר שלי, עמע"ש! [עד מאה עשרים שנה]. אני מבקש אותך שתהיה ילד טוב, אל תבכה הרבה, אם אתה בוכה זה כואב לי, אתה יודע? שלום רב לך והרבה פעם רררררררר והרבה נשיקות חמות מאבא. ועכשיו אני גומר את המכתב הרבה אלף נשיקות לך ולבוביצ'ק ולהתראות בקרוב. שלכם פרץ. לבוביצ'ק עמע"ש! הרבה נשיקות על הבטן, והפנים והרבה פעם רררררררררר מאבא.

- מה שלומך בובצ'יק שלי? כמה אתה שוקל? תמונתך יפה. כתוב לי הרבה רררררררר, גם אני שולח הרבה נשיקות על הבטן והרבה פעם ררררררר ותהיה בריא וחזק, ולהתראות בקרוב, אמן.

- בובצ'יק היקר שלי למה אתה לא כותב לי, אני רוצה לראות אותך ולדבר איתך רררררררר . תהיה חזק ובריא ולהתראות, הרבה נשיקות חמות והרבה פעם רררררררררר. שולח לך אבא.

- בובצ'יק'ל שלי! עמ"ש ררררררר אני מתחיל את מכתבי אליך במילים שאתה מבין, אני רוצה את זה להגיד לך, ולא לכתוב, אני מקווה שזה יהיה בקרוב, אבל אם אקח אותך על הידיים אל תבכה, אני לא אוהב ילדים שבוכים, איך אתה מרגיש? קר קר קר. תהיה בריא וחזק, ואני שולח הרבה נשיקות חמות על היד, על הפנים, על העיניים, על הבטן ולכל מקום איפה אפשר רק לתת נשיקה, קר קר קר קר. אבא

- בובצ'יק'ל היקר שלי! עמע"ש. אתה בטח יודע כבר יותר לדבר מאשר עד עכשיו, נכון? קר קר רררררר אפ אפ, יש לך כבר מילון שלם, עכשיו אתה צריך עוד לכתוב כמה מילים ואתה כבר בחור גדול. אני תמיד חושב עליך, ומאוד מתגעגע אחריך, כל יום אני מנשק את התמונה שלך, אני שולח נשיקות לאמא שהיא תיתן לך על הפנים, על היד ועל הבטן. מה שלומך? את בריא? מה אתה אומר למזג אויר? לא יפה, נכון? אני שולח לך עוד הפעם קר קר קר, ררררררר, אפ, אפ, ועוד נשיקות חמות על כל הגוף, שלך אבא.

- לבובצ'יק'ל היקר שלנו הרבה קר קר קר קר קר קר, ררררר, ההההה, אפ אפ אפ אפ, פפפפפ והרבה נשיקות חמות על הבטן, על האף, על הפנים על הידיים וכל מקום איפה שאפשר לנשק. שלך אבא.

- לביבצ'יק'ל היקר שלנו אני כותב כמה מילים. מה שלומך? מה אתה אומר לפסח? יפה? אני שולח לך הרבה נשיקות חמות על הפנים, על הידיים, על הבטן ועל ? ... קר קר קר קר, ררררר, ההההה, אפ, אפ, אפ, אפ, אפ,  תהיה בריא וחזק להתראות בקרוב. אבא

 

 

קלפהולץ יעקב

– יוחנן, ילד אהוב! סליחה ומחילה אני בא לבקש ממך, סליחת אב מבנו על שעשיתי לך עוול בהכותי אותך לא פעם, עת לא רצית לאכול את הדייסה שלך. לפני שבוע בהיותי חולה ושכבתי באותו חדר בו גרת אתה, הכריחו אותי לאכול אותה דייסה קורנפלור ואז בהקיאי אותה הבנתי את הרגשתך. החלטתי איפה לבקש את סליחתך ולהבטיח לך כבר אף פעם לא להכריח אותך ולא את אחיך לעתיד שיבואו לאכול קורנפלור ולא דברים אחרים שאינך אוהב אותם. נו. התיסלח? אם כן כתוב מיד. הייה בריא וחזק . אביך המתגעגע.  יעקב

 

רוזן שלמה

- לחנה'לה אני שולח הרבה נשיקות ורוצה גם לקבל ממנה מכתב . לשם כך אני שולח לה עיפרון צבעוני, כמו שהיא אוהבת ושתכתוב לי בזה הרבה מכתבים.

- לילדי כפר עציון הנמצאים עתה בירושלים. שלום רב ורוב ברכות! קראנו בשמחה את כל המכתבים שלכם. כל המכתבים שלכם היו מסודרים בתיק המכתבים של החברים הגדולים. יפה עשיתם שהתחלתם לכתוב אלינו, כי אנחנו מאוד מתגעגעים אליכם ורוצים לדעת מה שלומכם? ומה אתם עושים בירושלים? בבית הכל טוב ויפה, רק אתם והאמהות חסרים וחבל מאוד. השקדייה כבר פורחת ובקרוב גם עצי השזיפים יתחילו לפרוח, אולי אמצא חבר טוב בשיירה, שירצה לקחת אתו מתנה בשבילכם, אז אשלח לכם ענף פורח של שקדייה, גם העצים שלנו מתגעגעים לראות את הילדים בסביבתם, למרות שהעצים אינם יכולים לדבר, כשאני עובר ליד עץ האגוזים, שצומח ליד בית הספר שלכם, אז אני רואה כמה הוא עצוב העץ, כשאין ילדים גועשים ורועשים מסביבו. אמנם העץ סובל כשילדים מטפסים עליו באי זהירות ושוברים את ענפיו, אבל הוא סובל הרבה יותר כשאין בכלל ילדים על ידו, גם הכלוב שעל העץ השני עומד עצוב ושבור, אין בו לא ציפור ולא יונה, כי לא היו ילדים שיאכילום והציפורים עפו לחפש להם מזון. בחצר עומד עזוב האוטו של המסגרים ומחכה שהילדים יעלו עליו לתוך הארגז וישתובבו קצת ושילד אחד יישב ליד ההגה ויצפצף בקול רם.

וודאי גם שמעתם שבט"ו בשבט נטענו חורשה ליד שער המחנה, היות ואתם הילדים לא הייתם כאן, אז נטעו את העצים החברים והחברות הגדולים שבאו מחוץ לארץ לפני זמן קצר, כי זו להם הפעם הראשונה שהם נוטעים עצים בארצנו, החורשה נקראת על שם החברים הגיבורים שנפלו במלחמה בהרים שלנו, ביניהם היו גם שלמה הנהג - האבא של משה'לה, שמואל הנהג, שלום קרניאל – האבא של שמעון הקטן, מנחם הנוטר, משה פרידריך – הג'ינג'י ועוד הרבה חברים, זכר כולם לברכה. אנו נשמור על העצים הרכים האלה, כי יקרים הם לנו  כמו שיקר לנו זכר כל חבר ויהודי שבא לבנות את הארץ ולהקים את המדינה העברית.

ילדים יקרים, אתם כותבים שבירושלים מתפללים אחרת מאשר בכפר עציון, אך וודאי אתם יודעים שאל אחד לנו והוא מאזין לתפילה בכל מקום שמתפללים אליו וגם בכל שפה, הוא מבין אפילו את שפת הציפורים בכל בוקר בשעה שהן אומרות שירה, התפללו לכן לאלוהים בירושלים כמו שמתפללים שם ובכוונה רבה שהאל הטוב יעזור ויושיע לעמו ויבנה את ביתו במהרה בימינו, כי גם אתם בנים לאותו עם וגם אבותיכם מתפללים ועושים הרבה להקמת המדינה העברית היקרה לכולנו וגם לכל הילדים והגדולים של בני עמנו שנמצאים עוד בגלות ורוצים להגיע לחוף מולדתנו.

ילדים יקרים, יש לי הרבה מה לספר לכם על חיינו בכפר עציון, אבל אמרו לי שעוד מעט ותגיע השיירה וצריך למהר ולכתוב בכדי שאספיק לשלוח את המכתב עם השיירה החוזרת. דבר אחד אני רוצה הפעם עוד לספר לכם. אווירון יהודי בא אלינו בכל יום ומביא לנו כל מיני דברים טובים ואפילו שוקולד, הוא טס כל כך נמוך, שאנו רואים אפילו את הטיס שמנפנף בידו אלינו ואומר לנו שלום ממרומים. את החבילות הוא זורק לנו מלמעלה והן לנו כמו מן שנפל מהשמים לאבותינו שנדדו ארבעים שנה במדבר, אבל אנחנו רוצים גם שהאווירון יוכל לרדת אלינו ממש כמו אוטו ולעלות ולטוס מכאן, אז הטרקטור שוב עובד לידינו במקום שהייתה מחצבה, במקום שמשה "אגד" לקח אתכם תמיד על האוטו, שם עובד טרקטור ומכין שדה תעופה, שהאווירון יוכל לרדת וגם לעלות. תארו לכם ילדים, שבקרוב ירד אלינו אווירון, כמו שכתוב אצלכם בשיר "רד אלינו אווירון, הוא ייקח אותנו למרום" וכהרף עין נוכל להגיע אפילו עד לתל אביב ולחיפה. אנו נוכל להגיע לביתם של יהושע ועמוס יותר מהר מאשר באוטו אגד. אסיים את מכתבי זה. אני מקווה שגם אתם תמשיכו ותכתבו לנו הרבה הרבה. פריסות שלום לכם מכל חבר ומכל חברה שנמצאים בכפר עציון ואפילו מ"בובי" ומ"אמיץ", גם "שחורקה" וכל חבריה וחברותיה באורווה מתגעגעים אליכם, כל עץ וכל שיח אומר לכם שלום! גם אני מצרף את ברכתי אליכם.          שלמה רוזן (אבא של חנה'לה)

 

 

 

 

 

שדיאל יהושע

- בהזדמנות זאת ברצוני להדגיש שאתמול 8.1 ליפת נתמלאו 3 וחצי שנה. במקום מתנה הנני שולח לנו ולו אריכות ימים ושנים טובות. שנזכה לראותו ולגדלו ולחנכו לפי כוחנו ואם ייקח רק דוגמה מאיתנו במאמצנו בחיינו למען העם והמולדת לא נבייש את זקנתנו.

- שלום רב יפת חמודי. תכתוב אם אתה ילד טוב. אבא מצטער שהמשלוח מנות ששלחתי עבורך נאבד כנראה. היה שמה אוזני המן עם הרבה שוקולד והפטישים שתוכל לתקן את החנויות השבורות שהחיילים הבריטים הרעים שברו, אבל אל תצטער כשתבוא לכפר עציון אקנה לך חדשים.

  

גם את המעדר והמגרפה אשתדל לשלוח לך. למה אינך שולח לאבא ציורים? תכתוב אם אתה ילד טוב ואם לא מפריע לאמא? איפה אתה מטייל? ומה אתה יודע מהגן? ואיזה סיפורים סיפרו לך? היה חזק ובריא. אני שולח לך הרבה נשיקות וחיבוקים ושלא תשכח לתת קצת גם לאמא. אבא שלך.       יהושע

       (חזרה לתכן הענינים)            

 


קשר שיירות

שמעתי שהשיירה צריכה להגיע מחר, מי יודע אם באמת תגיע מחר? מושג חדש למדנו "שיירה".

שעה 11.00, כולם כבר עומדים בחוץ ומסתכלים על הכביש ומחפשים סימן של שיירה שיתגלה. אני גומר לע"ע ואוסיף אחרי שתבוא השיירה. מה גדולה הייתה השמחה כשבאה היום השיירה, אחד ממש חיבק את השני מרוב שמחה.

טבת, כפר עציון

- בשבת, היו שתי מכוניות טכסי מהארגון [ההגנה]. אתם נסע מפקדנו דני, במקומו בא עוד עוזי נ', חברה'מן, הלוואי שלא נצטרך אליו.

- אין זה בטוח שיהיה היום, כי גשם שוטף וסערה כעת בחוץ ואין זה בטוח שהמכוניות תגענה.

- לפי ההודעה צריכה להגיע מחר שיירה, כרגיל לא מאמינים כבר בהודעות כאלו, רק ב-50%, ועל סמך זה אני החלטתי לכתוב מספק, אבל בקיצור (בגלל האי בטחון).

- היום נודע שהצבא לא רוצה לתת ליווי לשיירה וכנראה ששוב ידחו את נסיעת הילדים לזמן בלתי ידוע.

- לפי השמועות תגיע שיירה מחר. הדבר הראשון זה כמובן מכתב. עבר שבוע מאז עזבת ועדיין קשה להתרגל לחיים האלה, אנחנו חיים חיי "שיירה" ז.א. ששיירה נוסעת מחכים ומקוים לשיירה הבאה...

- השיירה הגיעה לפני רבע שעה ועוד מעט נוסעת ובכן בקיצור. מכתבך קיבלתי ותודה לך.

- שמעתי שהשיירה צריכה להגיע מחר, מי יודע אם באמת תגיע מחר? מושג חדש למדנו "שיירה".

- עכשיו 12.20. גמרתי ארוחת צהריים והנה ידיעה שהשיירה יוצאת בשתיים. מובן שעלי לכתוב מכתב.

- בשעה עשר בערב, השיירה הגיעה ולא חזרה היום, בגלל זה שהותקפו בדרך, אבל כלום לא קרה להם. אני הייתי עסוק בקשר לשיירה עד עכשיו.

- הדואר שנשלח מכם לא הגיע. אומרים שנשאר ברמת רחל. חבל. תכתבי אפוא בבקשה מיד.

- הנה הגיעה שיירה קטנה. אם אפשר אשלח מכתבים, אני כותב מילים ספורות.

- הנה את רואה שמכפר עציון המבודדת, יש קשר יותר טוב מאשר מירושלים עיר הבירה.

- שלחתי לך כבר 3 מכתבים ועדיין לא הגיע מאז דואר מכם. כרגע חזרתי מהמטע לארוחת צהרים וראיתי פתקה המודיעה על כתיבת מכתבים. זהו אחד הענפים החשובים אצלנו ולכן טרם שאני הולך לאכול, אני כותב כדי להבטיח את המשלוח של המכתב.

- אינני יודע מתי אפשר יהיה לשלוח דואר, אבל יודעים שכדאי להכין מכתב.

- השבוע אני כותב לך כבר בפעם השלישית וממך לא קיבלתי עוד אף פעם. כנראה שקרה משהו שהדואר לא נתקבל מכם אף שהיו הזדמנויות. את בטח לא אשמה בזה.

- אני מקווה לקבל מכתב בהזדמנות הבאה. את בטח מתארת לך מה זה לקבל מכתב ממך.

- אני אגמור כרגע, ואם הדואר לא יישלח מחר אוסיף עוד במוצ"ש.

- עתה יום שישי בצהרים. שולחים כעת את הדואר. מכן שוב לא הגיע שום דבר, חבל מאד מאד. ובכן אצלנו ואצלי הכל בסדר. שבת שלום ורב נשיקות.

- בוודאי התאכזבת שבשיירה לירושלים לא קיבלת מכתב. הצטערתי שנודע לי ששיירה באה ולא הכנתי מכתב, לא תיארתי שכה מהר שוב תבוא שיירה, שהגיעה ב-5.30, כשחזרנו מהעבודה, היה כבר מאוחר.

- אינני יודע מתי יגיע מכתבי זה אליך, יתכן כי הוא יהיה מונח שבוע עד שתבוא שיירה.

- יתכן כי מחר תבוא שיירה כך שמכתבי, כך אני מקווה, ילך אתם.

- היום שוב חיכינו לשיירה שתבוא, וכנראה שאם לא תבוא מחר, יום שישי, אז כבר לא תבוא השבוע.

- את שני המכתבים שכתבת קראתי רק כשהשיירה עזבה, כך שלא שלחתי חפצים שביקשת, כי אמרו שביום שני תגיע שיירה, אבל זה עבר ליום חמישי אחר הצהריים ומיד נסעה.

- תמיד שהשיירה מגיעה יש בהלה כזו, עד שכמעט אי אפשר לסדר שום דבר והם נוסעים חזרה. כעת אני גומר לכתוב. באם לא תבוא השיירה, אז אמשיך לכתוב.

- קיבלת את המכתב ששלחתי אתמול בשיירה? את לא יכולה לתאר איזה אכזבה נגרמה אתמול כשחילקו את הדואר ולא הגיע לי שום דבר. אנא תכתבי כל פעם ששיירה נוסעת. צריכה מחר להגיע שיירה.

- רק כעת באתי לידי כך להמשיך בכתיבה אליך. היום היו אצלנו שני אוטומובילים וטכסי. בינתיים ב"ה שלא נתווסף שום דבר חדש על מה לכתוב.

- לפי הידיעות צריכה מחר להגיע שיירה, אם לא ידחו אותה יום אחר יום כמו עד עכשיו. אני מקווה שעם השיירה הזאת כבר אקבל ממך דואר, שאני מחכה לו כבר כל כך באי סבלנות.

- כרגע הגיעה שיירה. הם תיכף רוצים לחזור. את הדואר עוד לא חילקו.

- בטח ידוע לך כבר שאתמול הייתה כאן השיירה. קיבלתי בסך הכל מכתב אחד ממך.

- קמתי ב-12 והגיעה השיירה. את המכתב אני ממהר לגמור, כדי שאוכל לשלוח את המכתב עם השיירה.

- היום הודיעו שמחכים למחר, יום רביעי, לבוא השיירה, אבל אם היא באמת תבוא נראה כבר מחר.

- הפעם תראי קצת סימן של עצלות על שלא כתבתי לך בזמן. האוטו הגיע רק עכשיו ועוד מעט הוא נוסע, כך שלא נשאר לי הרבה זמן לכתוב. את הדואר עוד לא חילקו, כך שאינני יודע אם יש משהו לענות לך.

- ידענו שצריכה להגיע שיירה בשעה 2.00 אחה"צ והיא הגיעה באיחור של שעתיים.

- אני מקווה כי עוד אוכל להוסיף לך מה שהוא ועכשיו אני מפסיק. עלי ללכת לראות אם הגיעה עם השיירה מכתב אלי ממך ואם אמצא אני אוסיף לך.

- אני חושב שהיום תגיע השיירה ושאקבל מכתב ממך.

- אם-כן! לא נתאכזבתי. בשיירה שהגיעה קיבלתי ממך את המכתב .

 

עין צורים

- אקווה רק שכל זה יגיע אליך, כי היום צריך פה להגיע צלב אדום בין-לאומי לקחת פצועים להעביר העירה. אם לא יגיע, זה ילך בדרך אחרת ויגיע אליך מי יודע מתי?

את מכתבך קיבלתי. תארי לך, שבועיים לא לקבל ולו עיתון ופתאום מקבלים 15–16 מכתבים. אני קיבלתי הרבה מכתבים, כמובן שזה מעודד כשמקבלים מכתבים ועיתונים ובייחוד שהחברים מהפלוגה חזרו הביתה, הייתה שמחה שאין את יכולה לתאר לך.

- את מכתביך קיבלתי ומאוד שמחתי לקבלם, אני מקווה שתמשיכי לכתוב, אפילו שלא תקבלי תשובה. אני החלטתי שכאשר תשכון עלי רוח הכתיבה אכתוב. עד שתצא שיירה אז תהיה מעטפה מלאה וגדושה, עכשיו אני אכתוב רק כמה מילים, כי יש סיכויים שתצא שיירה עוד מעט ולכן לא אאריך במכתבי זה.

 

 

 

שבט, כפר עציון

- הודיעו על הלוח להכין מכתבים לירושלים, יתכן שתגיע שיירה להלוויית הקדושים [הל"ה].

- לפני הצהריים כתבתי לך, אבל כיוון שכפי הנראה מחר תהיה הזדמנות לשלוח מכתבים ואינני רוצה להזניח הזדמנות כזאת. אקצר בגלל שאני עייף, ישנתי מעט בלילה הקודם.

- בטח משעמם בלי לקבל מכתב ממני, גם לי. לא כתבתי ממוצ"ש, מאז עד עתה הייתי בטוח שהדואר לא יישלח. היום ישנו צל של ספק שמחר אולי תהיה הזדמנות, בגלל זה אני כותב. לכתיבה כזאת, מובן, לא יכול להיות אותו "הטעם" מה שיש לכתיבה שהנך יודע שמחר מחרתיים יגיע לתעודתו, אבל אין ברירה.

- אני מצטער מאד שלא יצא לשלוח מכתב בימים האחרונים. סלחי לי! ביום ב' הייתי עסוק בעבודת חפירת הקבר [הל"ה] והשיירה נסעה בחזרה והיום לא ידעתי על בוא האוטו וכבר הוא נסע חזרה.

- שמחתי מאוד במכתביך האחרונים, אחרי הפסקה של למעלה משבוע הגיעו כולם יחד בשבת.

- אני יושב לשוחח אתך קצת. המכתב עדיין מונח, כי לא הייתה שיירה, אנו מקווים שבקרוב נוכל לשלחו.

- ביום הלוויה הייתי טרוד בעבודת הקבר והשיירה חזרה טרם שנגמרה העבודה ובפעם הבאה הופיע השייגץ ולא הספקנו לפנות כה וכה וכבר נעלם. מעתה אנהג (בלי נדר) כעצתך. אני כותב מכתבים ומכינם מראש, כך שבכל הזדמנות יגיעך מכתב. בכל זאת אם במקרה מכתב לא מגיע, מה שתמיד יכול לקרות, אל תדאגי ואל תעצבי.

- שוב מתחילים לצפות לשיירות, הגם שהשיירה אשר הייתה פה בשבת הביאה דברים רבים וטובים.

- היום הודיעו לנו ששיירה תבוא, כשהשיירה צריכה להגיעה המצב רוח עולה, כך זה תמיד. עיקר הקושי הוא הקשר עם העולם.

- הגיעה שיירה קטנה, אם אפשר לשלוח מכתבים הרי אני כותב לך מילים ספורות.

- אני מחכה לתשובה ושוב אוכל לכתוב. שלום רב, נשיקות וכל טוב לך ולבננו החמוד. שלך באהבה.

- אם יצחק פריד ייסע, אשלח איתו את השעון. אני מחכה לתשובה ממך ואז שוב אוכל לכתוב הרבה. אשלח לך עכשיו את הארון, אם האוטו יוכל לקחת.

- עתה יום רביעי בבוקר. נודע שלפני הצהריים תגיע שיירה. אנו, מובן, שמחים מאד. אצלי הכל בסדר.

- היינו רוצים רק שענייניי הדואר יסתדרו בצורה יותר נאותה.

- עם השיירה האחרונה, שהגיעה בשבת, קיבלתי 5 מכתבים מכל השבוע. מובן שקראתי אותם בעונג רב אף ששוב כתבת אותם בעיפרון, גם אבקשך לכתוב תמיד התאריך, מה שלא היה באף מכתב.

- אני מקווה למחר, שתהיה הזדמנות להעביר את המכתב.

- ישנה כעת הזדמנות ואין לי זמן יותר לכתוב מכתבים.

- חשבתי שהמכתב יישלח בדרך המקרית [2 חיילים אנגלים שהבריחו באמבולנס צבאי מעט דלק, תמורת כסף, לכפר עציון], הידוע לך. בינתיים לא הסתדר וכפי הנראה יישלח כבר בשיירה שאולי תגיע מחר.

- קרוב לשבועיים שלא קיבלנו מכם מכתבים. אנו יודעים שלא באשמתכם, אבל זה מעיק. מכתב מקרב את המרחק, לכל הפחות במעט. כנראה שנצטרך גם לזה להתרגל.

- מכתב שכתבתי במוצ"ש לא יצא, אבל הוא נמצא כבר במזכירות למשלוח, בגלל זה אני כותב עתה לחוד.

אגיד לך את האמת. אינני זוכר מה שכתבתי ומה שלא כתבתי במכתבי הנ"ל. אינני יודע אפוא במה להתחיל. אנסה בכל זאת להיזכר על מה שלא כתבתי. ישנם סיכויים לשיירה מחר.

- אני מניח שמכתב נמצא בדרך, כי כבר מזמן לא קיבלתי שום דבר מכם, אך אינני רוצה לחכות יותר.

- את המכתב קיבלתי, אמנם באיחור זמן, כי התחבורה אלינו איננה כעת כתיקונה. נוסעים רק בשיירות פעם בשבוע ולכן גם תשובתי מתאחרת.

- רצוי לא לחכות כעת הרבה זמן עם כתיבת מכתבים, כי העצבנות גדולה גם בלי זה.

- התנועה בכביש אלינו קשה מאד, זה שבוע ימים שלא הגיעה שיירה ואם אמנם תגיע ע"י סידור מיוחד עם הצבא, אך מי יודע מתי תוכל לבא שיירה נוספת?

- אינני יודע איך המצב כעת עם הדואר, אנחנו כבר מזמן לא קיבלנו שום דבר ואינני יודע אם כבר קיבלו את כל מכתביי, אני מקווה לקבל מחר ידיעה מכם.

- אצלנו ב"ה שקט, מאז ההתקפה האחרונה אין תנועה בסביבתנו. התחבורה שותקה, הכביש רוב הזמן חסום, אך הגיעו שיירות בלי הפרעות כשהן מלוות צבא. כעת אין לנו סיכויים לקבל ליווי צבאי לשיירות וכנראה שיהיה יותר מסובך. שמענו שיש מחסומים בכבישים. אמנם הצבא מפנה לפעמים מחסומים, אך אינם עושים דברים רציניים נגד זה והמחסומים מוקמים מחדש. השיירות מביאות מכל טוב.

- לא נפתרה בעיית הנסיעות. תקפו מכוניות. באחרונה נוסעים בליווי חיילים בריטים, אבל זה מסובך ולא נוכל להמשיך בזה זמן רב. באה "שיירה" כל 7–10 ימים, אבל זה לא בטוח. כרגע אין פתרון יותר טוב.

- אני כותב בערב. יתכן שתבוא שיירה מחר ואוסיף למכתב ואולי תבקשי משהו להעביר. היי ברוכה.

- את מכתבך הקודם קיבלתי רק למחרת בוא השיירה ולא הספקתי להעביר שום דבר שקיבלתי. בטח ידוע לך שהשיירה הותקפה והיה אז מצב די מתוח.

- אני כותב, אולי תהיה הזדמנות להעביר. יותר משבוע שאני כותב ולא קיבלתי תשוב, כנראה שהדואר שלכם אבד. היו צריכים להשאיר בירושלים מכתבים ובהזדמנות להעביר, אחרת לא נקבל תשובה.

- אצלנו פה שקט והכל בסדר. מחכים לשיירה והלוואי שתופיע, בשעה טובה ומוצלחת.

- עוד לא הספקתי לקבל את מכתבך, יתכן שיגיע אח"כ ולעת עתה אעביר לך כמה מילים.

- ראשית כל אני מודה לך מאד בעד החבילות הקטנות, שבמצבנו כעת יש לזה ערך רב. השיירה הגיעה בשבת ולא יכולתי לענות על המכתבים. במשך יותר משבוע לא קיבלנו דואר מכם והיינו מאד מודאגים, אמנם ידענו את התשובות ובכל זאת רוצים לקבל מכם מכתב.

- מאד שמחתי שקבלתי אתמול אחרי שבועיים של הפסקה את מכתביכם.

– שלחתי לך בשיירה הקודמת שתי לירות, נא לאשר לי את קבלתן.

- אני ממהרת לכתוב, כי במקרה בא כעת האמבולנס [היו 2 בריטים שהבריחו, תמורת כסף, כמויות קטנות של דלק לכפר עציון ובדרכם חזרה לירושלים לקחו אתם, באמבולנס הצבאי, מכתבים] באמצע שהיה לנו "תרגיל אזעקה", ככה כמובן הפסיקו באמצע.

- כעת 11 בלילה, אני ממשיך לכתוב לך, היות ומחר צריכה לנסוע שיירה.

- את המכתב ששלחתי כתבתי לפני שבוע ומפני כמה סיבות לא יכולנו לשלוח אותו, רק היום עם השיירה.

- בטח קיבלת כבר את המכתב ששלחתי לך השבוע. האוטו שוב בא מבלי שידעו שיבוא היום וכך יצא שלא הכנתי.

- בדיוק כעת הגיע האוטו (בטח ידוע לך איזה) [האמבולנס הצבאי עם מבריחי הדלק] ועוד מעט ייסע. את הדברים שביקשת סידרתי כבר, אבל עם האוטו הזה אי אפשר לשלוח. הדברים שביקשת מסודרים ואני מחכה רק לשיירה שתבוא.

- לפני שעתיים שלחתי לך מכתב, ע"י האוטו שהיה כאן וחשבתי שגם הוא הביא מכם דואר, אבל לדאבוננו נודע לנו שהם לא הביאו, היות וזה לא היה מוכן בירושלים. כעת רצוני להיות קצת יותר זריז ולכשיגיע האוטו, אולי מחר ביום חמישי, שיהיה המכתב מוכן.

- היום אחרי הצהריים או מחר צריך האוטו שוב להגיע ואז אוכל לשלוח את המכתב.

- האוטו הגיע כעת ואני ממהר לגמור את המכתב, כי עוד מעט ייסעו.

- אינני יודע עוד אם הגיע מכם דואר או לא, את זה אוכל להיוודע רק אחרי שייסע האוטו.

- את הדבר החשוב לכל פרט מאיתנו השיירה לא הביאה. שני אוטובוסים עם משא לא יצאו מירושלים, אינני יודע את הסיבה, ובדיוק שם נשארו העיתונים, והעיקר התכתובת הפרטית. והרי כל אבא מקווה בכל מכתב לקבל פרטים ממה שעובר עליכם יום-יום בעולם החדש הזה. חבל שלא הגיעו המכתבים.

- משעה לשעה אני דוחה את הכתיבה ופתאום בא האמבולנס. מצד אחד תביני כי אני ממעט בכתיבה בדרך זו, כי אין ביטחון לאן כתיבה זו יכולה להתגלגל. אני על-כל-אופן, עוקב אחרי היום שתבוא השיירה ואז אשלח לך הכל מה שביקשת, כל הדברים, גם הפמוטים שביקשת לשבת. כרגע נודע לי שהאמבולנס לא נוסע העירה, כי אם למחנה, אם-כן אנו חושבים שבימים הקרובים תהיה עוד שיירה, כך מדובר ואז נסדר את הכל.

- אינני בטוח אם אשלח בשיירה את הארגז חזרה. על-כל-אופן, אני אוסיף אולי פתקה, באם אשלח אותו.

- אמרו כי באמבולנס שיגיע בערב יש דואר מהבחורות, והאמבולנס לא יבוא עכשיו בזמן שהצבא נמצא כעת אצלנו, אז אקבל ממך מכתב ואשלח שוב מכתב עם האמבולנס. את הארגז אינני יכול לשלוח, היו רק 2 מכוניות ואין מקום, אחד עם קרובי הקרבנות ואחד עם תרנגולות, גם יגאל השומר [מאנשי "השומר", שמר על אדמות היהודים בכפר עציון מטעם הקק"ל] נוסע העירה וגם הנשים בהריון.

- צהריים. האמבולנס הגיע וחוזר מיד. הוא לא הביא שום מכתבים מהבחורות, אז נחכה להזדמנות אחרת, בינתיים יש לכתוב משהו. אם כן, אצלנו אין חדש. כולם בריאים ושלמים. מתכוננים ומתכוננים.

- כרגע הגיעה המכונית. לפני שנודע אם הביאו דואר אני יושב לכתוב ואם יפתחו את החבילות ואמצא מכתב, אוסיף. לפני יומיים הם הגיעו ולא הביאו מכתבים, כנראה שעוד מעט ויתגלה שכן קבלנו מכתבים.

- אני מקווה כי בעוד יום יומיים שוב אכתוב לך, אחרי שאקבל ממך הרבה ידיעות ומכתבים.

- לא הביאו מכם תכתובות. אינני יודע במה ובמי זה תלוי. בכל זאת כאן מצפים אנשים למכתב ממשפחה. ויש עוד ליקוי שלא ידוע. שלשום הם יצאו מכאן עם מכתבים שלנו ודברים שונים. שאלנו פעמיים ולא קיבלנו תשובה אם הכל הגיע או לא, כי אין ביטחון אם הם מביאים הכל למטרה או למקומות אחרים?

- שלשום שלחתי לך מכתב ואני לא יודע כלל אם הכל הגיע או לא!

- עד שאמבולנס לא נוסע, יש לי עוד כמה רגעים פנויים ואוסיף עוד.

- אני יושב בספריה וכותב ע"י דב קנוהל. הוא כבר אורז את המכתבים וכולם כבר גומרים למסור ואני מוכרח לגמור. בקרוב אכתוב לך הרבה יותר מסודר.

- אמש יצא מכאן דואר עם האמבולנס ומובטחני כי את קיבלת את מכתבי.

- בשבת אחר-הצהריים שוב הגיעו החיילים, על מנת ללון, ומחר בבוקר ייסעו מכאן. אם-כן יש לשלוח קצת ברכות וכתיבה. אנו מחכים לבואה של חווה [שם קוד לשיירה] ביום ב'. אמנם אנו יודעים שהדבר מסוכן, כי היא באה בכוחות עצמה ללא ליווי צבאי וזהו מבחן. לכן שוב ספק אצלי אם אעביר את הארגז.

- השיירה הייתה צריכה לצאת ב-8.30 ועכשיו 10.00 ועדיין לא הגיעה. ייתכן שברגע האחרון אחליט לא לשלוח כלום. 10.30 – הודיעו שיצאו, נראה איך עברה הנסיעה? שעה 11.00, כולם כבר עומדים בחוץ ומסתכלים על הכביש ומחפשים סימן של שיירה שיתגלה. אני גומר לע"ע ואוסיף אחרי שתבוא השיירה.

- שוב אנו מחכים באי סבלנות לשיירה הבאה, אחרי שקרה פנצ'ר עם השיירה הקודמת.

- יש רק מכונה אחת בשיירה. הארגז הארוז, הרדיו ומה שביקשת בפנים, ספק אם ילך, ולעת עתה נשארנו בלי שיירה ובלי שיצאו מכאן הפרות והעגלים והעופות, ואין אוכל עבורם. אולי יהיה בימים הקרובים.

- אני הולך לכתוב לך מכתב שני, אולי יקרה נס ומחר תהיה שיירה. אנו כבר בהרגשה, שבדרך הטבע לא ייתכן שתהיה שיירה, רק בדרך נס...

- בטח הגיע לידיכן התזכיר ששלחה מועצת הקיבוץ למוסדות, עם השיירה שנסעה השבוע.

- לא שוכנעתי אם נכון שאשלח את הארגז, כי לא ידוע מה יהיה גורלה השיירה. אשאיר את ההחלטה לשעות האחרונות. עכשיו צהריים. דב קנוהל מודיע תמיד לתת לו את המכתבים מוקדם, כי תמיד יש לו צרות, שברגע האחרון רצים אליו לדחוף לו עוד מכתב ועוד מכתב.

- אני כבר רוצה לסיים ואני דווקא מתגלגל מרצון לאי-רצון לסיים. כאילו כתיבה זו, כמו שיחה אישית איתך ואין לי חשק לסיים אותה, רק עוד קצת ועוד קצת להמשיך.

- אני כבר מחכה למכתבים שיבואו הרבה ממך בשיירות, רק שלא יקרה שוב משהו. עושים שגיאה גסה, ששמים את הדואר יחד בארגזים באספקה. הנה בשיירה האחרונה, שהדואר עבורנו נעצר בעיר, באותה שיירה הייתה תגבורת לרבדים, הם כן קיבלו דואר. למה? כי מי שסידר שם עשה דבר נכון, הגיש ברגע האחרון לנהג חבילה קטנה עם דואר לכיסו וכך זה הגיע ויש שנותנים את הדואר בשקים ובארגזים.

- עוד מעט תגיע הנה השיירה עם ליווי הצבא. בחזרה עליה לקחת רק פָּרות וגם זה לא בטוח אם יהיה מקום לכל הפָּרות מהגוש לקחת. יוצא שהיום לא אשלח את הארגז, גם מחר אינני בטוח אם אשלח, נראה איך תהיה הדרך לכאן? אם יהיו איזה קשיים? חבל לי לשלוח על ספק אם חס ושלום לא יגיע.

- אני שומע שבחוץ כבר צועקים שהשיירה כבר נוסעת ואני עוד לא התרחצתי ועוד לא התפללתי. ישר מהשינה קמתי לכתוב. אני גם אוסיף מחר מכתב, שתצא מכן הזדמנות שנייה לקחת מכתבים.

- מחכים לשיירה שתביא הרבה אנשים לגוש, מי יודע אם לא יהיה שוב פנצ'ר?

- השעה אחרי 9.00 בערב, זה עתה חזרתי מהשמירה ונודע לי שמחר צריכה לבוא שיירה מירושלים.

- יום ה'. כידוע הייתה אתמול צריכה לבוא שיירה שלנו, אבל כנראה זה קשה.

- מכתבי הקודם שכתבתי ביום ה' מונח עדיין לפני. ביום ו' לא הגיע הטכסי כמשוער והוא בא רק ביום שבת ולכן לא הייתה לי אפשרות למסור את המכתב והנני מצרף אותו למכתבי החדש. ואת התיישבי וקראי אותם אחד אחד, כפי שקוראים אצלנו את העיתונים שמגיעים אחרי זמנם.

- השיירה שהייתה הכניסה מצב רוח טוב, הגיעה הרבה אספקה וגם ידיעות על תגבורת גדולה שתבוא בקרוב. ביום שני לפני שבוע באו 25 איש אלינו. אני לא דואג לאנשים אלא לכלים, נקווה שגם זה יבוא.

- לפני כמה שעות שלחתי לכם את המכתב שכתבתי ביום ראשון וגם כמה מילים שכתבתי היום וצירפתי חבילה קטנה, שי לט"ו בשבט לילדים. בטח קיבלתם כבר בזמן קבלת המכתב הזה, ואולי גם אני עד אז אקבל איזה מכתב ממך. קשה לחיות ככה מנותק מהאהובים והקרובים, בלי קשר מתמיד וחי וטוב שיש איזה "אמבולנס" או משהו אחר לקיום הקשר הזה. בשיירה פשוט לא רצו לקחת שום חבילה, בהזדמנות הקרובה אשלח. כתבי לי גם אם אין לך צורך בעוד איזה דברים קטנים.

- היה "האמבולנס" והעברנו דואר, עד עכשיו יום ה' בערב לא הודיעו אם קיבלתם. הודיעו שאתמול מסרו אצל בידרמן, היות ולא היינו בטוחים בזה לא רצינו להעביר על ידם שוב. הודיעו היום שמכינים שיירה, אולי היא תבוא בימים הקרובים, אז ודאי אקבל מכתבים ממך.

- עכשיו לפנות ערב הגיע האמבולנס ואני חושב שנוכל להעביר דואר אליכם. כתבתי לך מכתב ארוך ביום א' ואני מקווה שהוא קצת ישקיט לך את רוחך.

- אנחנו מנותקים מהישוב, אין לנו שום קשר אפילו עם ירושלים הסמוכה, רק פעם אחת בשבוע או יותר.

- כתבתי אתמול מכתב, אבל היות שהיום יש לי שוב הזדמנות להעביר מכתב, הפעם ע"י הצלב האדום, בטח תתפלאו שבארץ אחת הננו צריכים להעביר מכתבים ע"י הצלב האדום, אבל זאת היא עובדה.

- את מכתבכם, מלפני שבועיים, קיבלתי רק אתמול. בטוח אני כי קיבלתם כבר את מכתביי האחרונים...

- האם קיבלתם את המכתב ששלחתי עם השיירה ביום שלישי?

- אתמול שלחתי לך מכתב שכתבתיו על רגל אחת, כי השליחים שלנו נסעו מיד ולא היה לי מוכן. הייתי רוצה תמיד להכין מראש וכשבאה הזדמנות רק לגמור.

- שוב באו השליחים המיוחדים שלנו ומכם לא קבלנו שום מכתב. זה מרגיז פשוט.

- הגיע האמבולנס שחיכנו לו יומיים. נתאכזבנו שלא הביא לנו דואר. אני מתגעגע למכתב ממך, ומאחי, אבל אם לא קבלתי עתה שום מכתב אינני רואה בזה שום דבר מיוחד, כי סוף סוף בטוח אני שבע"ה הכל בסדר אצלכם. אנו מקווים שגם אצלנו הכל יהיה בסדר. כתיבתי היא עתה על רגל אחת, כי באמבולנס עומד לחזור העירה בעוד כמה דקות. רצוני רק להודיעך ששלומי טוב וכן שלום כל החבורה.

- אתמול הותקפה השיירה. שלשום ניצולה ואמש הותקפה. שני קדושים נוספו. איך לספוד לראשונים?.

- במקרה שוב הופיעו "השניים" עם הצלב [החיילים האנגלים עם אמבולנס, באו, והבריחו דלק] ואני מנצל את ההזדמנות ושולח לך רק דרישת שלום.

- אני בצפייה לשיירה, שצריכה לבוא בליווי צבאי. השעה 9.40 וודאי שעוד מעט והשיירה תגיע בשלום. כתבתי גם במוצאי שבת, אך לא הייתה לנו הזדמנות לשלוח מאז יום שבת שעבר, וודאי תקבלי עכשיו את שני המכתבים. אני מקווה שבשיירה זו יגיע הדואר מאחרי התאריך הנ"ל ואולי גם את הדואר שנשאר מהשיירה הקודמת מלפני שבוע, יתכן שזה מה שקיבלתי ביום שבת. זה היה מאותה שיירה.

- הקשר קשה. בשבת הייתה שיירה בלווית הצבא, הביאו הספקה ודלק. נוסעים רק במכוניות משוריינות. יכלו למנוע הרבה אסונות, אבל כפי הנראה שכך צריך להיות מזלנו. מכינים כעת יחידת הובלה משוריינת בשביל משקי ירושלים וחברון ואז יוכלו ביתר קלות לנסוע.

 

משואות יצחק

- אמרו לי הערב, כי מחר פלונית נוסעת ירושלימה ואני רוצה לשלוח מכתב זה על ידה, לכן אני כותב לך עוד הערב. אומרים שמחר תגיע השיירה. היא תספר לך בוודאי הרבה.

- כמות מסוימת של תייל הגיעה לירושלים ותגיע גם הביתה עם השיירה הקרובה.

- בשיירה האחרונה קרה פנצ'ר והאוטו המשוריין שהיה צריך להוביל את הפָּרות שלנו נשאר. העמיסו את הפָּרות והרופא שיניים ואשתו ואת ההורים של טיגרמן, כדי שיסעו לירושלים, אך הצבא נסע מבלי לחכות למכונית זו, כך שהוא נשאר כאן. בינתיים האוטו מנוצל לעבודות בתוך הגוש, עד שתבוא שוב שיירה.

 

 

 

אדר א', כפר עציון

- היום הייתה שיירה, כתבתי כבר ואני מוסיף עוד כדי שיגיע עוד היום. אני עושה כמו כולם, כותב על ספר. זה טוב כשמקבלים בכל שבוע מכתב עם השיירה, אין לך מושג כמה לכן אנשים מצפים לה וכולם שמחים כשהיא מגיעה, גם בגלל שהשיירה מביאה עיתונים וככה אנו יודעים על הנעשה בעולם.

- אני שולח בשיירה את הארגז, שמתי את רוב הדברים שבארון, גם שלי וגם שלך. חשוב שהכול מה שאפשר יעבור העירה ואת תדאגי לסדרם. גם שכני שלח ארגז חום ומזוודה. תלכו מיד לאוטובוסים, בכדי להשיג את הארגזים. הארגז שלנו כבד מאוד וכדאי שתיקחי סבל.

- השעה 11.00, השיירה טרם הגיעה. הגיעה השיירה ולא הביאה דואר מכם, איני מבין מה הסיבה לכך?

- כתבתי לך לפני ימים ספורים מכתב ארוך וממצה, אולם היום עם בוא השיירה ברצוני לחטוף אתך שיחונת קצרה על רגל אחת.

- חבל שהדואר שלכם נשאר בירושלים ולא הגיע.

- אחרי שחזרתי מהשמירה חיכתה לי הפתעה נעימה. בבת אחת קיבלתי 7 מכתבים שלך, שנכתבו במשך למעלה משבוע, וחבילה עם קוניאק וסוכריות, סוללה וג'ייל. אין לי מילים בפה לתאר לך את גודל שמחתי הרבה. עם בוא השיירה קיבלו אחדים מכתבים שנכתבו ביום שישי, אני הצטערתי מאוד שבשבילי לא היה כלום והייתי צריך לחכות עד מוצאי שבת, שיפתחו את הדואר הכללי.

- אם יש שיירה שיהיו המכתבים מוכנים ובהזדמנות תעבירי, גם אני נוהג כך.

- אתמול העברתי לכם מכתב, בטח כבר קיבלתם אותו. אני מחכה כמו לגאולה ליום שני הבא, ביום בו צריכה להגיע שיירה ולשמוע קצת מהמתרחש אצלך ועל שלום ילדינו.

- אכזבתי הייתה גדולה ברגע שנודע לי, כי בשיירה (מיום ב') לא הגיע דואר, אבל מה לעשות?

- קיבלתי את המכתבים שהיו מיועדים לשיירה לפני שבוע ונשארו בירושלים חלק מהמכתבים. חשבתי להעביר אליך את חבילת השוקולד שהייתה מיועדת למשלוח אולי יזדמן משהו ואולי זה יביא לך תועלת.

- נתקבלו המכתבים ששלחנו בשיירה האחרונה שנפגעה? אם לא הריני מצרף לנשיקות של עכשיו את הנשיקות שמסרתי במכתבי הקודם.

- ושוב אני כותב מכתב אליך, מכתב התלוי באוויר, כי אינו מתבסס על מכתבך.

- סו"ס הגיעו המכתבים מכם אחרי הפסקה של שבועיים. שמחתי מאד על מכתביך ואני מקבל בתודה את תשלומך מידה כנגד מידה באורכם.

- כתבתי לך לפני ימים ספורים מכתב ארוך וממצה. אולם היום עם בוא השיירה ברצוני לחטוף אתך שיחונת קצרה על רגל אחת.

- שבוע ימים כמעט, ללא שיירה, ולא קיבלתי מכתבים. אני מקווה שהכל בסדר ואתם בריאים ושלמים.

- הגיעה אלינו שיירה גדולה מאוד, שכבר מזמן לא הייתה כזאת והביאה הרבה פרודוקטים.

- הודיעו שהשיירה יוצאת מירושלים בשעה 2. כרגע השעה 2.40. אני מנצל את ההפסקה לכתוב עוד קצת. כשתבוא השיירה בוודאי אהיה עסוק ולא אספיק לכתוב. לעת עתה אין לי מה להוסיף, כשתבוא השיירה אוסיף משהו. ובכן, השיירה באה בשעה 4 בערך, עוד רבע שעה לפני שהגיעה השיירה שמענו יריות מהכביש ודאגנו מאוד לשיירה. סוף סוף היא באה ואז אושר! אף אחד לא נפגע הם הגיעו בשלום.

- מתי ילך המכתב אינני יודע כי אין לעת עתה שיירה.

- המצב רוח כאן טוב מאוד. מחכים בעיקר לשיירה ואז שהיא תגיע יהיה טוב מאוד.

- כשהשיירה מגיעה המצב רוח עולה, כך זה תמיד, ומזה לומדים שהעיקר מה שמקשה – הקשר עם העולם.

- גם כשהשיירה הגיעה נמשכו היריות ממש על יד כפר עציון. כולנו נכנסנו לעמדות, כיתות יצאו החוצה.

- הכל בסדר, אבל מכתבים לא באו. אוי, כמה שאני כבר מחכה ומצפה לראות צורת אות ממך! אומרים שהמכתבים במכונית אחרת שאיחרה להצטרף לשיירה. ובכן שוב עלי לחיות בצפייה מי יודע כמה זמן?

- כתבתי מכתב בשיירה הקודמת, אבל מי יודע אם הגיע לידך?

- אני מוכרח לגמור, כי לוקחים את המכתבים. אני לא שואל כלום, כתבי על הכל.

- השיירה נשארה ללון כאן, מחר הם ייסעו בבוקר השכם, הלוואי שיגיעו בשלום.

- השיירה עוד לא באה, אבל אני מוכרח לסיים את המכתב, כי מי יודע אם אחר כך יהיה לי למי לדבר.

- עכשיו הגיע האמבולנס הצבאי, לא קיבלתי ממך מכתב כבר כמעט שבוע. מדוע? ביקשתי אותך כל כך שתכיני מכתב שיהיה מוכן כל רגע. אין לך מושג כמה אני משתוקק למכתב.

- אני [יהושע שדיאל] עובד היום בלול, כי צריכה לבוא שיירה ובה צריכים לשלוח אלף עופות ל"תנובה".

- מה גדולה הייתה השמחה כשבאה היום השיירה, אחד ממש חיבק את השני מרוב שמחה. הייתה זו שיירה הגונה. הביאו כמות גדולה של אספקה ודלק, גם גשם ירד ובכן יש גם מים. מה חסר עוד? גם הודיעו לנו שיבוא מספר גדול של אנשים.

- בסיעתא דשמיא עד היום לא סבלו מחוסר אספקה. בליל שבת (לפני השיירה) אכלנו בשר ודגים ומרק בשר, כמו בכל הימים, גם בבוקר אכלנו עוגות ובצהריים בשר עוף וקיגל [תבשיל מתפו"א] טעים מאוד.

- את הדברים אשתדל להעביר לך, אבל אשלח אותם רק אם השיירה תהיה פחות או יותר בטוחה.

- קיבלת בוודאי היום את המכתב שהועבר אליכם יחד עם כל הדואר על ידי הקשר המיוחד.

- הייתי בעבודה, אך הנה נודע לי שאפשר לשלוח דואר. אני כותב לך כמה מילים ושולח לך עוד מכתב.

- באה השיירה. אני מוסיף כמה מילים, למרות שעוד לא ראיתי את מכתביך בשיירה הזאת (קטנה מאד) אני רוצה לשלוח חבילות, אבל שולחים את הפָּרות לקבוצת יבנה ומי יודע אם יישאר מקום?

- את מכונת התפירה לא שלחתי [שמעון הולנדר], הייתה רק מכונית אחת. נקווה שאצליח בשיירה הבאה יותר. בכלל גרמה לנו שיירה זו רק עגמת נפש. את יודעת בודאי, שארבע מכוניות נשארו ורק אחת הגיעה אלינו.

- יותר מכל הרגיז אותי שלא קיבלתי ממך מכתב. כנראה שהדואר נשאר במכוניות ההן. תתארי לך איזה מפח נפש הוא זה, אני מחכה כבר בקוצר רוח כזה לאיזה מכתב והנה מגיעה שיירה ומכתב אין.

- את יודעת בוודאי שהיה לנו קשר עם ירושלים על ידי חיילים. מיום ראשון הם לא נמצאים אצלנו, כנראה שלא יבואו יותר. יש מאוד להצטער על זה.

- הודיעו בפתקה להכין את כל המכתבים עד יום שישי בצהריים ולכן אני מוכרח לעת עתה לגמור.

- אתמול קיבלתי ממך שלושה מכתבים. האחרון הוא מיום ראשון לפני שבוע. ממני הצטרכת לקבל מכתב אחד בשיירה ביום שלישי ואתמול שלחתי לך עוד מכתב. אני מתחיל לציין בכל מכתב מספר, כדי שתוכלי לפיו לדעת אם מכתביי מתקבלים [בצורה מסודרת]. אני מייעץ לך גם כן לעשות כך ובמחברת תרשמי כל מכתב, למשל: מספר 11 נשלח ביום 8.2 ואני אכתוב לך אם קיבלתי את המספר הזה.

- אני מוכרח כבר לסיים, כי צריך ללכת לאכול ודוב אורז את המכתבים.

- מחר תבוא כנראה השיירה ותקבלי את שני המכתבים. יתכן שגם מחרתיים תגיע שיירה בליווי פנימי.

- אני כבר מצפה בקוצר רוח למכתבים שלך, שיגיעו בוודאי מחר. תכתבי לי הרבה עליך ועל הילדים.

- השיירה נסעה רק לפני כשעה ואני כבר יושב וכותב לך מכתב חדש, כי אומרים שמחר תבוא שיירה.

- את המכונה והחבילה לא שלחתי, כי לא רצו לקחת. בכלל, יש ביקורת קשה מאד מצד הצבא על כל דבר שמביאים ולוקחים. בליווי השיירה הזאת השתתף המון צבא עם הרבה קצינים גבוהים ביותר והם עמדו והסתכלו בכל דבר שהורידו מהמכוניות. החיילים תפסו עמדות בכל המחנה, זה עשה רושם כאילו הובלת שיירה לכפר עציון היא פעולה צבאית ממדרגה ראשונה.

- יתכן שתהיה הזדמנות לשלוח לשבת מכתב והנה אני כותב לך. כבר כמעט שבועיים שלא קיבלנו מכם שום ידיעה ושום אות, זה משפיע רע מאד על כולנו.

- קשה במכתב להבהיר את מצבנו, כי אלה סודות מהחדר הגדול ובזמנים כאלה קשה לדעת לאן מכתב כזה יגיע. אם נזכה להתראות, תיוודעו דברים שלהלכה קשה לתאר כמציאותיים, אבל למעשה קיימים.

- אומרים שביום שלישי תהיה שיירה. אני מקווה שוב לשלוח לכם ביצים ותרנגולים. יתכן שזה יותר מדי, אבל בזמנים כאלה אין יותר מדי, כי מי יודע מתי השיירה תבוא בפעם השנייה?

- את מכתבכם קיבלתי. שמחתי בו, כי היה מאוד "טרי". היום שלחתי לכם ביצים, אח"כ התחרטתי שלא שלחתי גם תרנגולות, כי מי יודע אם השיירה תחזור מחר ואוכל לשלוח?

- למרות שבזמן האחרון אצלנו ב"ה שקט, אני משתדלת לכתוב כל שבוע, מכיוון שכפי שאמרת כל יום ומשמעותו המיוחדת, ואם קבלת מכתב מלפני שבועיים, אינך יכול לדעת אם לפני שבוע היה אותו מצב.

- גם עיתונים לא מגיעים הנה באופן סדיר, כך שכל ידיעה מבחוץ חשובה לנו מאוד.

- תמהני עליך, על תלונתך שאינך מקבל מכתב ממני. אני כותבת לך לפחות אחת לשבועיים. יתכן מאוד שכמה מכתבים אבדו בדרך, או אולי הם נזרקים, כיוון שהם כתובים רומנית.

- למרות ששלחתי מכתב רק ביום שלישי, אני מתיישבת לכתוב, כיוון שיתכן שמחר או מחרתיים תהיה הזדמנות לשלוח את הדואר ואיני מפסידה הזדמנות. כשמגיע מכתב שואלים אם כתוב משהו מיוחד? האמת היא שגם כאן יודעים קצת, אך זה אחרת כששומעים זאת מאדם שהוא חי בתוך העניינים הללו.

- צדקתי שכתבתי לפני כמה חודשים שלא לשלוח בדואר אלא עם מישהו, כי באמת עכשיו הדואר לא פועל בסדר גם הערבים גונבים מעל הרכבות. ברם אינני מבין עוד איך העניין מסתדר ע"י האקספרס.

- אתמול (בשבת) קיבלתי את מכתביכם, שנדדו וודאי בדרכים זמן ממושך.

- אני כותבת ברגע האחרון, אך אין בטחון אם הוא יגיע לידיך, כי הקשר כרוך בקשיים ולעיתים רחוקות מגיע אלנו רכב. למן החגים אנו מנותקים מהעולם, אך אנו מקווים שמצב זה לא יארך עוד הרבה זמן.

- אני כותבת לך מכתב זה בהפסקת ארוחת הבוקר, כך שאין לי הרבה זמן ואני חייבת להגביל את עצמי. שמעתי, כי היום אמורה להגיע שיירה ואני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי לשלוח לך לפחות כמה מילים.

- היום היה לי יום מלא הפתעות. עם השיירה שהגיעה היום הגיעו אלי תשעה מכתבים?! האין זה נהדר לקבל בבת אחת כל-כך הרבה מכתבים?!

- הייתי רוצה לכתוב הרבה, אבל לבטח לא אעשה, כרגע אין לי מצב רוח לכך. בכל זאת אני כותבת, כי קרוב לוודאי שהדואר ייצא מכאן מחר ואנו משתדלים שכל המכתבים של החברים יהיו מוכנים למשלוח.

- [ממכתב המזכיר לנציגי הגוש בירושלים] אם אין סיכויים לשיירה, תעבירו פעמיים בשבוע מכתבי חברות והמזכירות דרך תל אביב. עליכם להבין ולהסביר למוסדות, כי המצאת הדואר מהמשפחות וידיעות המזכירות על התפתחות העניינים וגם עיתונות, כל הדברים האלה חיוניים עבור עמידתנו כאן, לא פחות מאשר הספקת כל. הרגשת הניתוק ההולכת ומחריפה עקב חוסר הדברים הנ"ל היא אחד האויבים הגדולים שלנו. יתכן כי אנשים הנמצאים בתנאים אשר החוסר הזה לא הורגש אצלם לא יכולים להבין לרוחנו, אבל בקשתנו היא, כי תאמינו לדברינו ובקשותינו ותתאמצו בעניין זה.

- אני כותבת לך מכתב זה ואינני יודעת מתי בכלל אוכל לשלוח אותו? זו הרגשה איומה, שאנחנו מנותקים מהעולם, ללא עיתונים, ללא דואר. כל כך קשה לי.

- כבר מאוחר למדי, בכל זאת איני יכולה ללכת לישון עד שלא אכתוב לך כמה מילים, אם כי לאמיתו של דבר אינני יודעת מתי אוכל לשלוח לך מכתב זה. בכל אופן, רוצה אני שיהיה מוכן לזמן בוא השיירה.

- עליך לדעת שרק פעם בשבוע מגיעה אלינו שיירה, ולפעמים גם זה לא ואם אפילו היית בירושלים, אז המשך הדרך רצוף בקשיים.

- נשאר קצת זמן עד לצאת השיירה ואני רוצה לנצלו כדי לכתוב עוד, אם כי מכתב אחד כבר כתבתי לך.

- זה זמן רב שאני לא קיבלתי ממך שום מכתב, כי תאר לך שכבר שלושה שבועות לא הגיע דואר אלינו. אני מאמינה שבימים אלו בטח יגיע סוף סוף.

- כבר כתבתי לך מכתב אחד, אך בהזדמן הזדמנות נוספת, כותבת אני לך שנית. תאר לך שעבר כמעט שבוע שלם שלא הגיע אלינו שום רכב, כך שהיינו מנותקים מן העולם לחלוטין. היום הגיעה שיירה מורכבת מכמה מכוניות עם צרכי מזון ועוד דברים הנחוצים לנו ביותר. לא אכתוב לך הרבה, כי אני כותבת מכתב זה ברגע אחרון ויש לי מעט מאד זמן.

- אנא, כתוב כמה מכתבים, אולי אחד מהם יגיע , כבר יותר משבוע ימים לא קיבלנו שום דואר בכלל, אולי יגיע הדואר בשבוע הבא.

- אין לך מושג כמה שמחה גרם לי המכתב שקיבלתי ממך, אם כי קיבלתי לפני כן כמה דרישות שלום ממך, הרי שהן לא סיפקו אותי וציפיתי להוכחה ממשית יותר, שבאה בצורת מכתב זה ורק עם קבלתו נרגעתי לגמרי. קשה לי לכתוב על כל זה .

- כנראה השיירה לא תבוא היום. כמה טיפשי לחכות ולחכות ולבסוף לקבל הודעה סתומה, ש"על תאריך השיירה עוד נודיע לכם". כל איש במחנה, בכל פעם שרואה אותי [אברהם פישגרונד], שואל: "מתי תגיע שיירה"? מה לענות? כשרואים מכוניות מרחוק מתחילים לפחד, אולי זה לא שלנו? אולי זה משטרה? או ערבים מחופשים? רק כשעוברים את הבדיקה שלנו, על יד העץ, יודעים שהם שלנו והשמחה מתפרצת.

- אגמור כעת ואשתדל להוסיף לך, עד שתהיה אפשרות לשלוח את הדואר. מוכרחים להתרגל למצב משונה זה, לכתוב מכתבים בלי בטחון באם הם מגיעים לתעודתם. לא קבלתי מכתב הרבה זמן. שלחתי מכתב נוסף, דרך האמבולנס, אינני יודע באם קיבלת? משהו כאן לא בסדר.

- רק אתמול שלחתי לך מכתב, אבל שמעתי שמחר תבוא שיירה ואני לא רוצה שלא תקבלי ממני מכתב.

- זה יוצא רק כשכותבים ברגע האחרון, כשצריכים לרוץ עם המכתבים למכונית היוצאת עם הדואר.

- בשבילי חשובים כתיבת מכתבים ולא תמיד מקבלים תשובות, כנראה שלא כולם מגיעים. כל מכתב בשבילנו חג.

- השיירה היום הביאה אספקה, כך שאפשר להמשיך. נו, כתבתי לא מעט, כמעט כמוך, במיוחד שרק היום שלחתי לך 2 מכתבים. ברצוני לכתוב גם לקרובים בחוץ לארץ.

- שוב מכתב מקשר בינינו וחוגג את ניצחונו על המציאות.

- חשבתי לכתוב לך רק בערב והנה שוב "הזדמנות" להעביר לך מכתב. איך לא אכתוב?

- שוב המכתב הפך לחיים, לחיים ממש! רציתי להעביר לך את הדברים שביקשת, אך השיירה באה בשבת ולא יכולתי למלא את בקשתך. מי יודע מתי יתאפשר הדבר, אם גם להבא יבואו רק בשבת?

- זה עתה חזרתי מהשמירה ושמעתי שהשיירה צריכה להגיע בעוד כמה שעות. תסלחי לי אם אקצר הפעם מאוד, כי ברצוני עוד לישון קצת עד אז. אני מקווה כי קיבלת את מכתבי הקודמים ואין לך טרוניות כלפיי.

- אני מניח שאקבל אי"ה מכתבים בשיירה, לכן אלך בינתיים לישון קצת.

- והשיירה באה. אוי לשיירות כאלה. לא אנשים, לא ציוד – לא כלום. ניתוק בעזרת ליווי. שלוש מכונות צבאיות מלוות מכונה אחת שלנו. הטומטמו האנשים שם? מדוע אינם מחישים את העזרה? השקט היחסי שהשתרר בארץ בוודאי גורם להאטת הדברים. תן להם בינה, אלוהים, וגם קצת חרדה, המה שיראו את פני המוות המרחף כאן מעל ההרים. מכתבים לא באו.

 

אדר ב', כפר עציון

– [לקראת פריקת שיירת נבי דניאל] 2 עמדו לבושים עם כסיות לבנות על שדה התעופה וכוונו את המכוניות, והשגיחו ששדה התעופה יהיה פנוי אם אווירון ירד, שנים במחסום, 3 בפירוק מכוניות, 2 קשרים, אני [בן ציון] ליד הטלפון ו-3 בעמדות. הייתה פקודה לפרוק את השיירה במשך חצי שעה ובמשך רבע שעה להעמיס ולהעלות את אלה שצריכים לנסוע. צריכים לנסוע הפלמ"ח הוותיק, ו-70 אנשי חי"ש [חיל שדה] שהגיע להם חופש ולאחדים שחרור.

שיירת נבי דניאל בפריקתה

השיירה הגיעה ב-9.00. פרקו ממנה באמת במשך 1/2 שעה, אבל עד שהעמיסו את האווירון השבור (לפני שבועיים התהפך האווירון בנסותו להמריא, כי הטייס לא שם לב לשינוי כיוון הרוח , הייתה זאת רק ובלבד אשמת הטייס. לאנשים בפנים לא קרה מאומה , אבל כנפי האווירון נקרעו. שבועיים היה מונח תחת שכבת שלג עבה, ועכשיו פרקוהו). ובכן עד שהעמיסו את האווירון ואת הבהמות  שצריכות לנסוע מכאן בגלל חוסר מזון בשבילם, ועד שעלו האנשים והמכונות הסתדרו לנסיעה, עברה עוד שעה, בינתיים הודיעו לנו בטלפון שהאווירון ראה כנופיות ערבים יוצאות מבית לחם בכיוון אלינו והמוני ערבים מקימים מחסומים עצומים סמוך לבית לחם. ביקשו שלא להודיע את זאת לאנשים הצריכים לנסוע בשיירה, על מנת שלא לעורר בהלה. השיירה יצאה לדרכה מכאן בערך ב-11.00. בזמן שהייתה עוד פה בקשתי מיחיאל שיחליף אותי קצת על יד הטלפון, והלכתי להסתכל. ראיתי את המשוריינים המלווים ואת נשקם. מזויינים מצוין .

- הנה היא באה השיירה. איזו צפייה לה! פרקנוה כבר והעמסנוה. אנשים רצים עם חבילות ודוחקים לתוכה ונדחקים. הנבואות החמורות מתגשמות. אנשים יוצאים, מסתננים. היום נוסעים כשלושים. אמנם לא כולם הכרחיים כאן, אך הרושם של פינוי הנמשך לסירוגין, איננו מרפה מפני. אין איש שיוכל להגיד לנו דבר.

- לדאבוני מתגשמות חששותיי בקשר להרעת מצב התחבורה. כעת הננו נמצאים כבר מספר שבועות מנותקים לגמרי. ממש סגר עלינו המדבר. זה קצת מוזר לכתוב מכתב ולדעת שהתשובה תאחר לבוא, אבל אין ברירה.

- שוב העיר בוקרו של יום שישי. קמתי. השעה 11.30, כדי להספיק לשגר אליך מספר מילים. את מצב העניינים את יכולה לתאר לעצמך על פי הקשר הקיים בינינו, איך חשבו שם האנשים התמימים? שהבריטים יעזרונו? איך? והם עצמם, מה דעתם על עצמם? כך באה עזרה?

- עיתונים ודואר לא מגיעים שוב. אני מנצל את ההזדמנות וכותב לך שוב.

- הפעם לא קיבלנו שום מכתב מכן, כנראה שכל הדואר נשאר באוטו שנשאר בירושלים. לכולנו שלום. השיירה האחרונה הייתה בסכנה, בגלל התקפה שנערכה עליה, אך יש להודות לאנשים שיצאו להבטיח את הדרך עם בוא השיירה, כי הם מנעו אסון. מהיריות שנורו על השיירה לא נפגעו אנשינו ותודה לאל שכולם הגיעו בשלום למשק. מאותה סיבה נתעכבו המכוניות במשק ויחזרו, כנראה, רק מחר העירה.

- את כל המכתבים מהשבוע שעבר קיבלתי, כן קיבלתי גם את החבילה עם הממתקים.

- אני כותב ואינני בטוח באם מכתבי זה יספיק להישלח באמבולנס שהגיע זה עתה ועוד מעט ייסע מכאן. לכן אקצר.

- יתכן שמחר בבוקר תהיה הזדמנות לשלוח מכתבים. אינני רוצה לחכות לרגע האחרון ולכתוב על רגל אחת, כשיש לי עתה אפשרות לשבת בישוב הדעת ולכתוב מכתבי.

- את מכתבי האחרון ממוצאי שבת עוד לא שלחו, כי ההזדמנות המקווה לא הייתה ולכן אצרף גם הפעם מספר מילים.

- היום קיבלתי דרך השיירה 2 מכתבים ממך, מראשון ושלישי לחודש. ז"א מלפני שבוע בדיוק. נתאכזבתי קצת שלא קיבלתי מכתבים יותר מאוחרים, אך סבור אני, שרק מקרה היה, שלא הספקת להגיש את הדואר לפני צאת השיירה, או שנשכחה בירושלים איזו חבילה, אני גם מודה לך בעד החבילה עם המטעמים ששלחת בקופסא (כנראה שחבילה זו נשארה אצל בידרמן) אני אשמח, אם אקבל "רק" מכתב ממך ומבתנו ציורים.

- שוב הזדמנות ושוב חיפזון. אין לי הרבה מה לכתוב ממני.

- צרור מכתבים לפניי, יחד המספר הוא שישה, קיבלתים במוצאי ש"ק.

- השיירה בשבת עודדה קצת את הרוחות ובדרך כלל אין דיכאון כזה כבד, כאשר אתן מתארות לכן. כל ידיעה ומאורע משפיע, אבל מתעוררים מיד ויודעים אנו שזה עוד לא הסוף.

- מספר המכתבים שקיבלתי בשבת הגיעו ל-12. חילקו אותם רק במוצש"ק, הייתי משוחרר מהשמירה, השתטחתי על מיטתי העצובה וצרור מכתבי בידי וממש קראתים כספר. מצב רוחי היה ממש מרומם מתוכנם.

- את מכתבך שחשבתי שנשאר בירושלים, קיבלתי אותו בסופו של דבר, אבל באיחור.

- יש כעת הזדמנות לשלוח דואר, אז אני כותב לך כמה מילים.

- בראשית מכתבי אבקש את סליחתך על המכתבים הקצרים שכתבתי לך עד כה. למרות כפי הידוע לך אינני כתבן גדול, בכל זאת, אני מודיע לך שאינני צודק, כי ידוע לי היטב עד כמה שאת מחכה לכל מכתב ממני ומבטיח להבא, עד כמה שזה אפשרי, להתנהג אחרת.

- קיבלתי היום בבת אחת שלושה מכתבים. תארי לך איזה שמחה הם גרמו לי ובמיוחד מהתמונה של הבן שלי. אין לך מושג כמה שאני נהנה מזה.

- כעת נודע לי שיכול להיות שמחר תהיה הזדמנות לשלוח מכתב ובעוד חצי שעה עלי לצאת לשמירה. רב תודות בעד מכתבך ששמח אותי מאוד! אני מקווה שלא תתרגזי עלי שלא עניתי לך תיכף, בכל אופן לא בגלל שהתעצלתי.

- זה עתה נודע לי שיתכן שמחר נוכל לשלוח דואר. הנני מחכה בכיליון עיניים שאוכל לשלוח ובכאן אני מצרף עוד כמה מילים.

- עכשיו הגיעה השיירה, אמנם לא הכל לעת עתה ידוע לי, למה שלא באו כולם? וגם אינני יודע באם הדואר הגיע? אני מקווה שכולכם בריאים ושלמים.

- אתחיל הפעם כמו שאת רגילה לכתוב "צריך להכין מכתבים". מתלחשים שילכו בדרך חדשה, כי דרך האוויר היא כבר ישנה, אומרים שזה ילך ממש בכביש הראשי לירושלים, איזה מין אגד עם צלב אדום, מה זה למעשה חשוב שיהיה צלב ושיהיה אדום, רק שיזוז. כתבת פעם כמה זה טוב שמקבלים מכתבים טריים, נראה באם יגיעו טריים. כתבתי לך הבוקר (ככה על רגל אחת) מכתב הרגעה, למרות שבטח מסרו לכם פרטים ושאין כל צורך לדאוג, אבל מי יודע מתי שזה יגיע?

- השיירה,  איזו תקופת זהב לה עכשיו! לו רק באה שיירה ... זה בעצם הכל.

 

משואות יצחק

- רק שבוע שלא הייתה שיירה ובכל זאת זה נדמה לזמן ארוך. בדרך כלל עובר הזמן מהר מאד.

- הפעם אגלה לך, כי יסוד חשוב ליציבותנו ואיתנותנו, הוא הקשר האמיץ בינינו לבין ירושלים. אמנם, השיירות באות רק לעיתים רחוקות מאד ובכל זאת הן מהוות היום את דופק חיינו. אינני חושב כרגע על האספקה שהשיירות מובילות לנו, כי דווקא בימים אלה "לא על הלחם לבדו יחיה האדם", כי אם, למשל, על מכתב חמים שמגיע על ידה ושערכו היום פי עשרה מאשר בימים רגילים. למעשה, לא חסר לנו ב"ה שום דבר, מאחר שהתרגלנו כבר לצמצומים שהיינו מוכרחים להנהיג בכמה שטחים מחיינו והחיים שוב זורמים במסלולם הרגיל. ובכל זאת, "שיירה תגיע?" אלה הן המילים המלהיבות היום ביותר את כל אחד וכשהשיירה באמת מגיעה, קשה לתאר בכתב את הרגעים של חלוקת הדואר. חייתי כבר במצבים שונים ואף פעם עוד לא זכיתי להרגיש מה שאני מרגיש היום ולהעריכם כהערכתי היום.

- היום עבדו בהעברת האספקה מהמכוניות בכפר עציון למשואות. הביאו קמח תפו"א. סוכר, חלבה וכו' וביניהם גם מכתב ממך. לצערי הרב בשיירה זו בחזרה לא יכולתי לשלוח לך שום מכתב, כי שיירה זו באה בלי שנדע בכלל עליה מאומה. היא באה בשבת בכוונה.

- שמעתי, כי צריכה להגיעה שיירה, לכן אני סוגר השורות הללו ושולח לך. אני מחכה ממך למכתב מפורט. סליחה על הכתב הבלתי מסודר, אך העט גרועה מאוד ואין אפשרות לכתוב אחרת.

- אני מחכה בכיליון עיניים ואין כל שורה ממך. אני מקווה, כי את קיבלת את מכתבי, ששלחתי לך אתמול. תשובה ממך אין עדיין. שמעתי ששק המכתבים, שהיה בשיירה הנה נשאר במכוניות שהצבא לא נתן להן לעבור, רק אוטו אחד הגיע עם חדר ניתוח.

- היום הודיעו שמחר יקחו מכתבים, לכן אני שולח לך שורות אלה. אני מקווה שהמכונית תביא ג"כ מכתבים ממך ומהורי, כתבתי להם ג"כ היום מכתב.

 

עין צורים

- כל פעם שיש לי זמן אז אני כותב לך. בשבוע שעבר כתבתי 4 מכתבים וגם אתמול כתבתי והיום. אני חושב שהשבוע אני אכתוב עוד כמה מכתבים, מה שיש לי לענות למכתבכם ביחס להתחרות הוא רק זה, שזה לא תלוי רק בי, בדיוק כמו בכם, מפני שיש גורם שלישי והוא הדואר, ונוסף על כך יש ימים שאף אחד לא נוסע העירה, כך שאי אפשר להעביר או לקבל מכתבים.

(חזרה לתכן הענינים)

 


קשר אווירי

קיבלנו עידוד "מציפור נפלאה שזרקה לנו מָּן מהשמים". ליקטנו אותו כל איש ואישה והשמחה הייתה גדולה.

[הקשר האווירי התבצע משדה התעופה בתל אביב, באחריותו של יעקב ישראל...]

טבת, כפר עציון

- לראשונה בתולדות הגוש, חג אווירון מעל ראשינו בחפשו מקום לנחות, אך לא נמצא מקום מתאים. היום יצאו לשטח ה-600 דונם, לקבוע שדה תעופה, לא מצאו שטח ישר באורך של 450 מטר הדרוש לחניית אווירון. לכן התכנית לבניית שדה תעופה על שטח זה בטלה ויש למצוא שטח אחר.

- תדרשו שיעבירו את המכתביכם לתל אביב ומשם יעבירו דרך האוויר. השבוע כבר הגיע דואר באוויר.

מטוס פרימוס בשמי הגוש

- השעה 1 אחה"צ. לפני חצי שעה הוריד אווירון סרדינים ונקניקים. החברה' מתלוצצים שנצטרך לחיות מהאוויר, זה לא פותר את שאלת האספקה, כי לזרוק אפשר רק דברים קטנים. החליטו שצריך שדה תעופה שהאווירון יוכל לרדת, אולם בין הרים קשה למצוא מקום מתאים. קיבלנו תכניות, יצאו למדידות.

-  שני אווירונים הורידו קצת אספקה, אבל זה כאין וכאפס לעומת הצורך. בקרוב יהיו אווירונים גדולים.

- עיתונים מתקבלים יום יום ע"י אווירון. מכתבים תעבירו דרך תל אביב, תרשמי תאריך, כי למשל קיבלתי ממך [שמעון הולנדר] היום שלושה מכתבים, בבת אחת, ואינני יודע איזה ראשון ואיזה אחרון?

- מצבנו חמור בכל המובנים ודרושים כוח ועצבים חזקים כדי להחזיק מעמד. קשה ביותר הניתוק מהישוב. הקשר עם הישוב הוא בעזרת אווירונים המצניחים עיתונים, מכתבים ואספקה. לקשר זה מחכים כ-600 איש. האווירונים אינם יכולים להביא לנו דלק מסוגים שונים החשובים מאוד לקיומנו כאן.

- כתבי עכשיו לעיתים קרובות, מעתה יסתדר הדואר דרך תל-אביב ויתקבל בקביעות דרך האוויר.

- האווירונים חגים יום יום וזורקים דברים שונים. התועלתי ביותר הוא העיתון ולפעמים כמה מכתבים, כי הפרודוקטים שהוא זורק הם בכמות כה זעירה, שיש להם רק מטרה פסיכולוגית ולא ביולוגית.

- יש לנו חוויות נעימות עם בוא האווירונים. יום יום, 3–4 פעמים, הם חגים והטייסים מנפנפים בידיים וזורקים כל מיני דברים טובים.

 

שבט, כפר עציון

- קיבלנו עידוד "מציפור נפלאה שזרקה לנו מָן מהשמים". ליקטנו אותו כל איש ואישה והשמחה הייתה גדולה, אווירון בשמי הגוש.

- היום ביקרו אצלנו המטוסים שלנו והצניחו לנו מצרכים שונים נחוצים.

- כל יום כמעט מופיעה הציפור וזורקת כל מיני דברים ואנחנו נהנים.

- בזמן האחרון עוזרים לנו גם מן השמים, יש לנו עיתון כל יום בבוקר וגם עוד דברים חשובים ... וזה כמובן מרים את הרוח, גם ההרגשה שאין אנחנו מנותקים מהעולם וזה מרגיע.

- לאחרונה אווירונים שלנו ומורידים כל מיני דברים טובים ולאט לאט מרגילים אותנו לחיות מהאוויר.

- הגיע האווירון הראשון והצניח ארגזים עם מקלעים ותחמושת. כה מרשימים המצנחים בהיפתחם ברקיע!

- מוכנים להמשיך בהכנת המסלול, שלח מהנדס שיקבע מה לעשות, ושהטרקטוריסט יחזור בשבוע הבא.

- נא לעשות כל המאמצים להחיש בואו של המהנדס וגם טרקטורצ'יק. בהצעה למיקום המנחת אפשר לחברו עם שטח שע"י הדרך, יש לבצע בהקדם, זה חשוב. זה קשור בפיקוח נפש ואין להשהותו עוד.

- נותקנו ואין אפילו אמבולנס להעברת פצוע קשה והנה האווירונים מעלינו. כמה אמונה הם מפיחים וכמה דמעות הם מזילים מעינינו. הוי, טייס, זרוק, זרוק! כולם רצים אחרי החבילות הנופלות משמים.

- תכונה סביב בואו של אווירון. הסוללות שזרק נתרסקו והאווירון טס וחג מעל ההרים.

- אחרי הצהרים הייתה חוויה גדולה! האווירון ירד בפעם הראשונה על שדה התעופה הזמני. תארי לך את השמחה, עכשיו נוכל לנסוע לחופש שנתי קצת לתל אביב, גם לבקר ב"הבימה" בערב ולחזור למחרת הביתה לשמירה.

- האווירון שחג יום יום וכמעט כל שעה מעודד מאד. יש אומרים שאנו "לופטמענשן" [אנשי רוח] וחיים מהאוויר. בתחילה היו רצים למקום בו זרק "מטעמים" והיום הפקודה לבל ירוצו האנשים, כי זה מפריע לזריקה וגם לעבודה. חבל שהילדים אינם כאן, כי אז היה האווירון בשבילם תחליף מצוין ל"אגד".

- לאחר ליל שמירה, אני ממהר לגמור את המכתב, היות ולפי הידיעות ירד היום אווירון.

- לאחרונה מגיעים אלינו כל יום עיתונים מתל אביב בשעות הבוקר, פשוט לוקסוס.

- אווירונים מבקרים כמה פעמים ביום ואנחנו עושים ההכנות שיוכל לרדת בקרוב. עד עכשיו קבלנו עיתונים מלפני שבוע, הבוקר זרק האווירון עיתונים מהיום, את מתארת לעצמך מה זה? האווירונים האלה פשוט לא נותנים לישון, תיכף בבוקר הם מופיעים בשמי כפר עציון, ואנשים עוזבים את העבודה ורצים לראות מה יוריד האווירון, אבל לאט לאט רצים כל יום פחות אנשים, מתרגלים לזה, כעת מחכים באי סבלנות שירד ונראה את הבחור הטייס שזרק לנו כל הזמן, אם כי הרבה לא מביא האווירון. באים כמה אווירונים וכמה פעמים ביום, אבל זה מראה שהישוב דואג לנו וזה בשבילנו יותר סמלי מאשר ממשי. היום ט"ו בשבט והוא זרק לנו פירות לכבוד החג הזה.

- הורידו מהשמים נקניק, סרדינים וקמח וזה מרומם את מצב הרוח. ב"ה האוכל, הכל מספיק ולא חסר דבר. יפה גם לראות שהאווירונים טסים מעלינו נמוך ואפשר להבחין בפנים ובתנועות הידיים.

- כשיהיה כאן שדה תעופה, אז אפשר יהיה להיות יותר גלוי ויותר מפורש בדיבורים.

- קיבלנו היום שוקולד מן השמים. זה מעניין מאד לו הילדים היו רואים את זה.

- ישנם עוד דברים בקשר עם "מן השמים", אבל קשה להעלותם על הכתב.

- מעודד מאוד הביקורים של "האוטו האוויר", כפי שבתנו אומרת, במיוחד משמחים העיתונים והדואר שמגיע יום-יום. אני [בן ציון גרודג'נסקי] מייעץ לך, אם אין הזדמנות אחרת, להעביר בדואר ליעקב-ישראל, שהוא יעביר אלינו.

- הדברים שהגיעו עושים רושם, מההצנחה השנייה התקלקלו כדורים. זרקו בלי מצנחים, חבילה אחת שירדה במצנח בסדר. שתי חבילות שנזרקו במצנח התקלקלו, אחת נקרעה מהחבל והשנייה נפתח המצנח כשהגיעה לקרקע. הלכו לאיבוד בשיירה בגדים, מיטות ומזרנים, אספקה וכלי מטבח ואין אפשרות למלא את זה. אנשים ממשיכים בביצורים, יש מחסור חמור באנשים והעבודה מתנהלת בעצלתיים. ברוב המקומות סלע ואין קומפרסורים. אתמול זרקו פירות לכבוד ט"ו בשבט.

- היום התחיל לעבוד הטרקטור הגדול ביישור שטח בשביל האווירדרום [מנחת], אנו מאוד מרוצים.

- בשדה התעופה יש קשיים, הטרקטור לא כ"כ בסדר (ובפרט הטרקטוריסט) וגם ארגון העבודה נתקל בקשיים ע"י התחשבות בסדרני עבודה במצב. לתיקון התקלה האחרונה קראתי [יעקב אלטמן] היום לאחר הצהריים לישיבת מרכזי עבודה ואם זה לא ילך אחרת לבטל את "המושג" הזה לכמה חודשים.

- ההספקה לבהמות בכפר עציון נפתרה בחלקה ע"י אובדן 3 הפרות, השאלה קיימת בלול. בהצנחה האחרונה לא הצליחו. הוכרחו לעשות את זה במצנחים, כעת הבעיה לא כ"כ חמורה, כי אפשר באותו יום להחזיר את המצנח באווירון הקטן. חבל על העיכוב החדש שהופיע בטרנספורט. נוסף לסיבה העיקרית שדברים אלה נחוצים  חשוב גם מבחינה פסיכולוגית, הבאת דברים מעודדת. יתכן שיבוא היום מישהו מירושלים לשוחח קצת על עניינים שונים, הוא מתכונן כבר מזמן וכעת יוכלו אולי לנצל את ההזדמנות.

 

האווירודרום-המנחת

- בחצר צהלה, אווירון הגיע ועצר ליד פרשת הדרכים ומהנקודות החלה עליית-רגל אליו. משמשוהו ובדקוהו מכל צד, כי זמן-רב לא ראו מטוס. דמויות לבושות צבעונין רצו, טיילו בכביש הפנימי. הטייס נרעש מקבלת הפנים. מצב-רוח כזה, הוא אומר, אין בשום מקום. באמת הרמנו את רוח האנשים. מילוי ובילוי הזמן בצורה נאותה איזן את רוחם.

- בשבת היה חג גדול. האווירון חנה בפעם הראשונה בהצטלבות למשואות. את השמחה אין לתאר. היינו ממש כמבולבלים. בדיוק עשינו [בן ציון גרוד'נסקי ושלמה רוזן] טיול, למקום בו ירד האווירון אנחנו ועוד אנשים הספקנו להיות הראשונים. תקענו כף לברכה לטייס. שמחת האנשים הייתה לאין גבול. הטייס בא יחידי, כי סו"ס זה היה ניסיון ראשון עם סיכון. הוא מספר שבנגב מצב הרוח ירוד מאשר אצלנו, כמובן שהכנסנו אותו הביתה ונתנו לו לגימה כדת וכדין. שלחנו אתו דואר שהיה מוכן מלפני השבת ואינני זוכר אם בחבילה היה דואר ממני, אני מקווה שנתראה איתו היום שנית ומכתב זה ודאי יצא עוד היום. כנראה שעכשיו תיפתח תקופה חדשה במערכת עציון. יבואו לבקרנו מתל-אביב אנשים. על-כל-אופן, הניתוק בשיירות, אמנם יישאר, אבל יתחיל מגע חי ואישי עם הישוב ע"י האווירון. וזה מעודד מאוד. באווירון הגיע שק דואר וקיבלתי בו מכתב יחידי ממך מלפני שבועיים. אצלי היה מוכן מכתב וזה הלך עם האווירון. האווירון צריך לרדת ומכינים דואר. תספרי לילדים הם בטח ייהנו מזה הנאה מרובה.

- הייתה שבת היסטורית, אווירון ירד לראשונה (אם קיבלת את מכתביי האחרונים, אז את כבר יודעת שאנו חיים מהאוויר). אין לך מושג מה קרה אחרי שראינו אותו יורד ונוחת. פרצנו מהשער ורצנו לראות מקרוב את הפלא שהגיע מהעולם הרחב והחשוב ביותר, הוא מביא לנו דואר, כל הגוש היה לידו ובדק אותו מכל הצדדים. בליבי עלתה מחשבה – כמה טוב היה לו היה לוקח אותי [צפורה קורצטג] למספר שעות ללאה [אחותה]? הייתי כה מאושרת, ידעתי שזה רק בגדר חלום ולכולם הייתה בוודאי משאלה דומה, בדרך חזרה הרהרתי בלבי שבעוד שעה הוא יטוס מעל המקום בו את נמצאת ולשם הייתי רוצה אני להציץ, אך אני פה והשער נסגר מאחורי ומי יודע לכמה זמן?

- קיבלנו את הדואר באווירון שירד בפעם הראשונה. תארי לך את ההתלהבות של האנשים. אנשים, נשים וטף (שאינם כאן) הלכו לקבל את פניו. זהו באמת דבר גדול בשבילנו.

- אחרי הצהריים הייתה חוויה גדולה! האווירון ירד בפעם הראשונה על שדה התעופה הזמני. הטייס היחידי שבא, נוּשק כמעט על ידי כולם ... מהיום אפשר יהיה לשלוח הכל וגם להביא על ידי האווירון.

- והנה ירד האווירון והביא לנו את מכתביכן, כבימים קדומים מאוד נראה המחזה. המון צופה בנס הצניחה ורץ למקום נחיתת האווירון. מכל הנקודות נהרו אליו האנשים לגבעה הצהובה ומשמשו והריחו וחיכו עד שהתרומם שוב וגז. מה להגיד? מחיה, מרהיב עין ומשובב לב ונפש, אך לא יכולתי [שאול רז] להתלהב מאוד ביודעי את חומרת השעה. האווירון נראה לי כצעצוע שמורידים לילדים ולא יותר, כי מול הגורל הטראגי והכאוב, שאין מנוס ממנו, מהו אדם המגיע באווירון ומביא שק דואר מול הצרכים והסכנות? מה ערכו? עצוב, עצוב, אסור להיות בעלי-חזון בימי מלחמה, רק שיקולים ממשיים, שמירת האדם על מעט היהודים שהתקבצו בארץ צריכים להדריכנו.

 

בשבת היה חג גדול. האווירון חנה בפעם הראשונה... שמחת האנשים הייתה לאין גבול.

- נס קרה בכפר עציון, אווירון ירד בשבת ולקח את הדואר, אני חושב שהיום הזה היסטורי לכ.ע. שמואל ארזי אינו מפסיק לדבר על זה, "אתם יודעים איזה ערך יש לדבר" הוא צועק, ומנבא שבקרוב תהיה שיחה את מי לשלוח להשתלמות כטייס. הוא גם הביא את הדואר, כל הגוש הלך להסתכל למאורע החשוב הזה, כל אחד שם יד על האווירון ועל הטייס הסתכלו כמלאך מהשמים, אדם רגיל, אצלו זו עבודה יום-יומית.

- חשבתי [דוד טייטלבוים] על תכנית יפה. לבוא אליכן לבקר קשה מאוד, אמנם זה קרוב מת"א, לו הייתן בסביבת תל אביב יכולנו לבוא באווירון לחופש לשבת וזה לוקח חצי שעה טיסה, תארי יקירתי אני טס באווירון ואת עם אבשלום מחכים לי באווירדרום בת"א, האווירון חונה, אני קופץ מתוכו מתנפל עליך מחבק ומנשק אותך ואבשלום מתחיל לצעוק פתאום "אבא", מה דעתך לרעיון? את מסכימה? בטח אני. בכל אופן הצעתי את זה להעביר אתכן לסביבת תל אביב, זה מכל הבחינות יותר טוב, עוד לא מתייחסים ברצינות לזה, שמואל ארזי עוד לא מסכים לזה. בכל אופן שדיברו לפני כחודשיים על אווירון בכפר עציון כולם צחקו ולא רצו להאמין שזה יצא לפועל בזמן כה קרוב, והנה עובדה, האווירון ירד וכולם רצו להסתכל על הפלא הזה.

- יש לקוות כי מעכשיו הדואר ילך יותר בסדר. אין לך מושג איזה ערך יש למכתב בימים אלה.

- לא היית מזהה את כפר עציון, בו חונים מטוסים מספר פעמים ביום. אני מפסיק. הטייסים יוצאים.

- לראשונה נחת אווירון והביא דואר, תדמיני איזו שמחה הייתה, עצם המחשבה שאיננו תלויים בכביש הפנימי מובילה לתחושה משופרת ולמצב רוח טוב, ובמיוחד שהביא שק מלא מכתבים ועיתונים.

- אתמול יורד "הציפור" בפעם הראשונה ויש לחשוב שבמשך הזמן הקשר הזה ישתפר, גם דואר אנחנו מקבלים מן השמים, כך שההרגשה כעת יותר טובה.

- שוב מטרטר האווירון שטס כל היום וזורק משהו. האווירון שוב ביקר למרות המזג הגשום והוריד  עיתונים. אנו חיים כבזמנים רגילים. יום-יום יש עיתון וחדשות, אני גומר, כי המכתב מוכרח כבר להימסר.

- באמת היה אווירון. עוזי נרקיס [מפקד הגוש] זרק פתקה שרוצה לרדת ושייקחו את הטרקטור מאמצע הדרך. וכאן, אוי ואבוי, פנצ'ר! הטרקטור פתאום התקלקל, עוד אתמול, ולא יכלו להזיז אותו מאמצע שדה התעופה, אבל עבדו יום ולילה אברהם שנור והטרקטוריסט, ודווקא כשהאווירון טס הצליחו סוף-סוף להזיז אותו. נו, היה שמח! אבל הטייס כנראה היום היה בלי ביטחון, ירד והתרומם ושוב ירד ולא יכול היה להעיז לרדת על הקרקע, פשוט פחד, גם הרוח הייתה קשה לירידה. הוא החליט לא לרדת וחזר לתל-אביב. הירידה אז בשבת הייתה נהדרת. הטייס כמעט שלא היסס והיום כנראה יהיה שני, גם המטוס היה יותר מסוכן, אז היה עם כנף אחד, היום עם שתי כנפיים. נו, מה תגידי? באים אלינו באוויר וביבשה, מלמעלה ומלמטה מגיעים לגוש שלנו ואנו גאים על גורלנו המאושר.

- הטייסים אינם מוכנים לקחת אתם חבילות באם יש להם נוסעים.

- לאחר הקרב היה כל-כך שמח כשראו שבאים אלינו מהאוויר וזורקים לנו "דרישת שלום"... מהאוויר, כל האנשים היו ונהנו מרוב נחת על המראה הזה, כמעט על כל הגגות ראו את החברה שלנו מהאוויר.

- שמענו את הטרטור של האווירון שלנו מעל גגות הבתים, אז אני [בן ציון גרוד'נסקי] צועק בטלפון לדב קליינצלר ואברהם פ' "תשמעו האווירון שם נמוך מאוד ושם ישב חנוך וזרק מכתב, תרוצו מהר לראותו למעלה" והם פרצו החוצה בשמחה, אך מיד חזרו מתוחים ובושים שנכשלו ונפלו בפח.

- אמר הטייס של האווירון שהייתה ההתקפה עלינו הגדולה ביותר מכל ההתקפות שהיו בארץ. [ב-ג' שבט]

- הגיע אווירון שלנו, האנגלים ירו עליו המון כדורים, אבל לא פגעו בו. הוא נחת באופן לא מוצלח והתקלקל קצת, המסגרים שלנו מתקנים אותו.

 

משואות יצחק

- בא בפעם הראשונה האווירון והוא זרק עיתונים, כבר יותר משבוע שלא ראינו עיתון.

- הגיעו שני אווירונים הראשונים בשירות האוויר בין תל אביב לכפר עציון, שהביאו אספקה, זרקו עזרה ראשונה ועיתונים.

- היום, היום הראשון שהאווירון זרק עיתון מהיום. אומרים, כי כל יום שהאווירון יבוא הוא יזרוק עיתון של אותו היום. מעכשיו והלאה לא נהיה מנותקים מהעולם ונדע באותו היום מה שקורה בארץ ובעולם.

- האווירון שבא היום 4 פעמים, עלה מעל הגבעה שבה היינו, כ-10 מטר מעל הראש. הטייס נפנף לנו ביד ואנחנו כמובן חזרה. אותו אווירון טס נמוך מאוד מעל משואות. עוד לא היה אווירון כ"כ נמוך כמו הפעם. היה זה אווירון שונה מהאחרים. זה היה בעל 2 זוגות כנפיים וצבוע צהוב. האחר שבא הוא בעל קומה אחת של כנפיים ובעל צבע אלומיניום.

 

עין צורים 

- ביום שישי, זאת הייתה הפעם הראשונה שהאווירון הוריד לנו מכתבים, וחוץ מזה שמחתי לקבל ממך מכתב ובכלל מכתבים וידיעות מבחוץ וכאשר מגיע עיתון כולם מתנפלים עליו וקוראים בו.

 

אדר א', כפר עציון

- היום נחתו מטוסים פעמים מספר, הם הספיקו להעביר אלינו את כל המשא שנועד לגוש.

- אני מנצל את איחורו של המטוס ואני ממשיך למלא את העמוד.

- [יוסף דמסט] באמצע העבודה הגיעה הציפור הצהובה הנחמדה והתיישבה על שדותינו ועל כן הפסקנו את העבודה ואנו כותבים מכתבים.

 

רבדים

- נעמי דרוזדיק רצתה לטוס לתל-אביב לשם טיפול רפואי. הטייס סירב לקחתה בלי אישור המפקדה והיא התרחקה. משום מה החליטה נעמי לגשת עוד פעם למטוס ולא שמה לב לתנועות המדחף. היא נפגעה בראשה ונפצעה, הביאוה מיד לבית החולים בכפר עציון, אך הרופא ד"ר אלקלעי קבע כי אין בידו להושיעה. לאחר שעה נפחה את נשמתה. היא הובאה לקבורה ב"רבדים".

 

ניסן, כפר עציון

- הבוקר יצאנו: אני [בן ציון גרודג'נסקי] ושלמה יחד, לטיול למגרש של "זבובי יעקב-ישראל" [שדה התעופה]. זהו המרכז של הטיולים אצלנו. שם יש באמת להרגיש הרבה נחת, כשמסתכלים איך שטרקטור עושה ממש מעשה בראשית ויוצר קרקע, במלוא מובן המילה.

- בעיני הטייס היה נראה כאילו שהגיע לאי של רובינזון, כולם הקיפוהו כאילו שלא ראו כבר שנים אדם. הוא התרשם טוב מהמצב רוח שלנו, הוא אמר שהוא רואה את זה מלמעלה, כשהוא מוריד את העיתון, שאנו "חיים", מנפנפים לו עם הכובעים והוא עונה עם היד שלום. כמובן שכולם באו לראות אותו וכל אחד נגע בו.

- היה צריך להגיע אווירון והטייס לא מצא את הדרך, כי היה ערפל כבד.

- עובדים הרבה אנשים, טרקטור ומכוניות וזה גורם בלבול מוח ובלבול ראש ואינני [אהרון יבנאלי] יודע אם נוכל לגמור את העבודה, אך בינתיים עובדים ונראה מה יהיה.

- אני עובד [יבנאלי אהרון] במנחת ויש ימים שיש לי סיפוק מהעבודה. העבודה היא רבה. עובדים הרבה: אנשים, מכוניות, קומפרסורים, עגלות (העובדים הם ברובם לא חברים שלנו וקשה לעבוד איתם, אך אני בכל זאת מסחר). אנו עומדים לגמור את מסלול התעופה, 500 מ', אח"כ נמשיך עוד 50–80 מ' בכיוון משואות ונרחיב עוד 10 מ' ברוחב והעבודה תהיה גמורה. אלפים רבים של מטרים מעוקבים אנו מעבירים ממקום למקום ואת השטח כמעט שאי אפשר להכיר. הורדנו הרים ומילאנו עמקים ונס משמים שנזדמנו לנו הכלים לבצע את העבודה הזו. אני חי בעבודה זו כמו כל עבודה שאני נכנס בה ויש לי סיפוק ממנה, אך לפעמים אני גם מרוגז ומרוגש אם העבודה אינה הולכת כמו שאני הייתי רוצה. אתמול קיבלתי שכן חדש בחדר, את עובד הטרקטור. בא והתחנן שאכניס אותו לחדר למרות שלא היה לי חשק לכך, יותר נעים להיות לבד, אך הסכמתי. לא מפריע לי לעת עתה.

- היום טיילתי [אליעזר מרחביה]. ביקרתי את "השדה", זה מקבל צורה נהדרת, ממש "דשא" ואפשר כבר לקוות מזה הרבה. את לא תכירי את המקום. מי שלא ראה את זה פעם, פשוט לא יאמין שאפשרי לעשות דבר כזה פה במקום, אך רצון טוב ומסירות והרבה עבודה – כל זה ביחד אִפשר לבצע את זה.

- אווירון בא ולקח פצועים, ביניהם את יעקב ש., גם דב צריך לטוס ואני נפרד ממנו.

- ה-15 [במאי] קרוב קרוב ומסלול התעופה הולך ונשלם...

- בשדה מונח אווירון על צדו וגלגליו שבורים וזה שכה מצפים לו לא בא ואולי לא יבוא שוב.

- ביום שישי ביקר אותנו שליח גדול, זוגי [אווירון גדול עם כנפיים זוגיות] והפיל עלינו גרביים ובגדים שונים, גם זה עוזר להרמת ועידוד הרוחות. אני [יהושע שדיאל] חושב לכתוב, מיד אחרי שאגמור לכתוב את המכתב הזה לנתן שיעביר כך גם אספקה ללול.

(חזרה לתכן הענינים)

 


רפואה

טבת, כפר עציון

- [שמעון הולנדר] אהרון א' ואברהם פ' אמרו שאני יוצא מהחדר, הוא מיועד לחדר חולים וכל האגף ישמש כבית חולים: שנים חדרי חולים, אחד חדר ניתוח, באחד לנפתלי החובש ובאחד חובשת.

- סדרנו בית-חולים, עגלות המרפאה לקחנו לזה. השתתפתי בשיעורי עזרה ראשונה שנמשכו שבוע ימים, בדיוק היום גמרנו והתכוננו לסדר מסיבה לכבוד הסיום, בינתיים מכל המסיבה יצא שעכשיו יושבים ושומעים תקליטים, היות שאליעזר האקונום לא רצה לתת לנו שום דבר לזה כי אין לו כלום.

- בתרופה שקבלתי [פרץ פרנקל] יש ברזל ואני לוקח שלוש פעמים ביום, חוץ מזה אני מקבל הוספות: בבוקר דייסה ושמנת, ובארוחת ארבה עוד ביצה חוץ מזה מה שנותנים תמיד, ואני אוכל הרבה לחם ודייסה [היה חולה].

 

שבט, כפר עציון

- הרופא חוזר לת"א, במקומו בא רופא. שמואל א' נפצע באצבע.  במכונית הגיע בית חולים כירורגי עם רופא מנתח, הלוואי ולא נצטרך, לדאבוננו הצטרכנו כבר היום, בחור מהפלמ"ח פצע שתי אצבעות.

- אני [בן ציון גרוד'נסקי] במצב-רוח טוב בגלל סיבה מעניינת. אתמול קבלתי כאב-גרון, שתיתי תה עם פטל כוס אחר כוס וזה נעלם וחשוב שהשתחררתי מסכנת-השכיבה, אז טוב לי כאילו נבראתי מחדש. ועכשיו כל השבת ניתן לי שלווה, חופש, בכדי שאוכל לנוח עם הנזלת.

- שבוע אצלנו קורס חבישה, לכ-20 איש, שגרים פה, מנוהל ע"י נפתלי. סידרו בית חולים, חדרים ומיטות ליד המרפאה וצריך להביא כלי ניתוח, נקווה שלא נזדקק, אבל במלחמה צריך להיות מוכן לכול, גם להצלחות וגם לכישלונות. הגיע רופא כירורג שעושה רושם נחמד, היום עשה ניתוח ראשון עם נרקוזה. אחד מאנשי "דני" [מהפלמ"ח] שתי אצבעות נפגעו לו בצורה רצינית. על סמך נוכחותו התפרסמה היום ההלצה של שימעלע: "המצב מזופת, אפילו כשנפצעים, גם-כך לא נוכל לצאת מכאן העירה" . . .

- הקימו בית-חולים עם הכלים הדרושים. הרופא יהיה פה חודשיים ויתחלף עם שני שיבוא במקומו. שמענו שכל הכירורגים יעברו בתור את העיר העתיקה, "הדסה" וכפר עציון. בבואו הוא מיד הסתייג שמחלות פנימיות וגם לידות הוא לא יטפל ולכן החלטנו להפסיק להתקרר ולשלשל ולא ללדת ... לחכות עד שיבוא גם מיילד. את בטח יודעת שד"ר ברגמן דרש שיבוא רופא אחר במקומו. אינני יודע אם כבר בחרו במועמד אחר או לא. ברור פה צריך להיות אדם חזק ובלתי רגשני.

- היום לקחו דם מכל אחד, יש לי (A) [פרץ פרנקל].

- בקשר לסידור הרופא המחליף לד"ר ברגמן, דנה המועצה שלנו, וזה סביר, אנו מוכנים לקבל את ההצעה כי הרופא הזה יעבור למשואות, אבל רק במידה שיתגשמו שלוש הצעות אלו:

1. הרופא המנתח שיהיה אצלנו צריך לקבל הוראה ברורה כי עליו לטפל בעניינים השוטפים של טיפול רפואי בכפר עציון.

2. הרופא של קופת חולים צריך להתחייב לבקר כאן אצלנו לכל הפחות שלוש פעמים בשעות קבועות.

3. המרפאה של קו"ח לא מועברת למשואות, רק חלק ההכרחי של הציוד הדרוש לטפול יומיומי. עליכם לברר ולסדר את העניין ורק אז נוכל לסדרו ככה. הרופא המנתח הנמצא כאן הודיע לנו במפורש כי הוא אינו מוכן לטפל בשום עניינים רפואיים יומיומיים, הוא מוכן לעבוד במטע או בכל עבודה אחרת, אבל לא בענייני רפואה, מחוץ לעבודה למענה נשלח, ז.א. ניתוחים במקרה הצורך. אין אנו יכולים להשאיר את כפר עציון על חבריו ומגויסיו בלי טפול רפואי שוטף מסודר. אנו מציעים לקנות מזכרת נאה לדר' ברגמן בשם הקבוצה. ערכנו לו מסיבה צנועה.

- יש כמה דברים קטנים בלתי חשובים כל-כך. לדוגמא: שמואל א' שיש לו פצע על אצבע, קבל מכה בעבודה בהכשרת קרקע עם אבן והוא פטור משמירה לכמה שבועות, הוא מאוד משביע-רצון בעיני האחראים לביטחון, יותר מהרבה ותיקים מבוגרים אחרים, כשרואים אותו עם התחבושת הגדולה, אני תמיד מצטער שבמצב כזה שהוא לא עושה כלום עכשיו יכול היה ליהנות ולהיות ליד המשפחה. נו, אבל לך וקפוץ באוויר לאליכם.

- הרופא ד"ר ברגמן עוזב אותנו ומחר צריך להגיע אחר במקומו. עבר לכאן בית חולים שלם עם מנתח מירושלים, הלוואי שלא נצטרך את זה, בכל זאת זה דבר חשוב מאוד בזמן הצורך.

 

 

אדר א', כפר עציון

- שלשום הרצה ד"ר אלקלעי, המנתח, על הנושא "עירוי דם".

- נמצא כאן רופא חדש, שהוא במקום ד"ר ברגמן. אינני בא כל כך הרבה לסביבת המנזר הגרמני, אך דומני שבכלל אין להם פציינטים לכל הרופאים שלנו. הלוואי לאורך ימים מצב בריאות כזה. בימים כאלה אין אדם חולה ואין אדם מתאונן על מחושים שבימי שלום תוקפים אותו.

- לבית-התינוקות החדש העבירו לפני שבוע את בית-החולים, הסידורים הם יפים ונוחים, הלוואי שלא נזדקק לו, אבל הטיפול הוא די טוב.

- הבית-חולים מסודר, מי שמתקרר עובר לשכב שם בחדר הגדול בו גרו הרווקות. לרופא יש טלפון.

 

משואות יצחק

- הרופא שיניים לא הסכים בשום אופן להישאר וטען שהוא כבר לא ישן 3 שבועות בגלל כאב שיניים והוא גם מבטיח לחזור בהזדמנות הראשונה.

 

אדר ב', כפר עציון

- יש לנו כאן רופא מנתח, בכלל יש לנו בית-חולים שלם, כל המנזר הרוסי מצד המרפאה עם חדר ניתוח . נקווה שלא נצטרך אותו אף פעם.

- השבוע היו לי בעיות עם השיניים, הם כאבו לי והפרצוף התנפח, לא יצאתי לשמירה, אבל זה עבר ואני מחכה לרופא שיניים שאמור להגיע, אני זקוק למספר סתימות.

 

ניסן, כפר עציון

- שלומי ב"ה די טוב, לפני יומיים קבלתי שוב זריקה נגד טיפוס, ביום השני, אחרי הזריקה לא הרגשתי כל כך טוב, עכשיו ב"ה עבר לי. קבלנו זריקות נגד טיפוס ואבעבועות  זה השפיע, אבל לא כל כך חזק.

- זה מספר ימים אני נמצא בבית החולים, בעת הנחת המוקשים התפוצץ אחד במרחק שני מטרים ממקום עמידתי ומהרסיסים נפגעתי ברגלי. האווירה בבית החולים טובה מאד, הבחורים השוכבים כאן טובים ועליזים, ניתן לנו טיפול יוצא מן הכלל והאוכל מצוין, החברות העובדות כאחיות מסורות לתפקידן ודאגתן העיקרית היא להקל על הפצועים, גם הסדורים בחדרים נוחים וטובים, חברי המרבים לבקרני מביאים מתנות ומשתדלים לבדר אותי. הבחורים רובם פצועים קל מתלוצצים כי רצוי לכל בחור לשכב ולנוח כאן זמן קצר.

- אנו מקווים שנוכל להעביר את הפצועים לירושלים ע"י אמבולנסים של מ.ד.א. שיבואו בחסות הצלב האדום הבינלאומי. זה יקל בהרבה על ההרגשה כאן (לא נצטרך להסתכל כ"כ הרבה על פצועים מכל הסוגים) וגם יקל על מאמץ של כוחות האדם, נוסף לכך מובן יש לשמור על מקומות פנויים לכל מקרה.

דב ק' צריך לעבור, הוא היה כבר בדרך שלשום, אך האווירון בו היה לא הספיק  להתרומם, ירד מהמסלול ונשבר.

(חזרה לתכן הענינים)

 


עבודה

לעבוד אין באפשרותנו. אין במה להתעסק ולכן עיקר תפקידנו לשמור על הנפש והרכוש במקום ולהתכונן לימים קשים.

היום חרשו במחנה את החורשה סביב בתי הילדים, זהו גם כן אחד הסימנים הטובים ומעידים על מצב רוח מסוים.

עבודה במשק

טבת, כפר עציון

- דברים מיוחדים אין כאן. הרבה אינם עובדים, את השתילים אשר הביאו שתלו בוואדי פירטרום [שמו ע"ש הפירטרום ששתלו בו ושממנו הפיקו תמציות]. אחרי כמה זמן של עבודה מסוג מסוים הייתה זאת העבודה החקלאית הראשונה אשר בוצעה כעת אצלנו.                                      

- התחילו לעבוד במטע, אני [יוסף דמסט] גזמתי שקדים. מחר יוצא אני עם שלום גרנק לעין צורים, לסמן את המטע. אני שמח לאפשרות ההשתלמות המעשית, ועלי להודות לרפאל שעושה ומאפשר לי מצד סידור העבודה.

- כעת אנו מתחילים מחדש לעבוד. קרן קימת מציעה הכשרת קרקע וייעור במידה מכסימאלית. השאלה החשובה היא הבאת שתילים, אבל בעד כסף אפשר הכל להשיג. הנגרייה כנראה תפסיק לעבוד.

- איבדתי [לדרמן חיה] קריירה כמטפלת ילדים, ואני נוטעת ביער, העבודה די נעימה, בפרט בזמנים אלה.

- העבודה מתחילה בשעה 8.00, עד לא מזמן התחלנו ב-6.00 ואחרי זה ב-7.00, ועובדים עד 4.30. באחרונה אני [מידז'נסקי שרה] עובדת במחסן. עד לא מזמן עבדתי בכל מיני עבודות לא קשות.

- היום התחלנו לזרוע פול בשטחים על יד המחצבה.

 

משואות יצחק

- גמרנו [אליעזר בשן] ניקוי בור אחד. פלוגת עבודה של תשעה גמרה את הניקוי, בראותנו תחתית סלע פרצנו בשמחה "ר צ פ ה" בהרגשה של עייפות, עשינו מקלחת חמה שמחיה את הנפש, קיבלנו בגדים ולבנים נקיים אחרי 4 שבועות, ממש הוקל לנו מרוב הלכלוך שעל הבגדים.

- העבודה נכנסת למסלול. הכשרנו קרקע ויתחילו גם בייעור. הבחורות עסוקות בכביסה, בשמירה וביתר העבודות הרגילות. אני [נחום לבבי] חצי יום עובד וחצי יום מסדר דברים שונים השייכים למזכירות פנים.

- השבוע עובדים רק בבית, מוציאים את השתילים מהמשתלה, בכדי להעבירם למטע, לנטיעה נצטרך לעשות גיוס בגוש, בכדי שהעבודה תהיה מובטחת וגם תיעשה מהר. התלבטנו אם בכלל לנטוע השנה מטע, ולבסוף בכל זאת החלטנו בחיוב וביטחוננו בה' שנוכל לשמור עליו ועוד נזכה לאכול מפריו, אי"ה.

 

שבט, כפר עציון

– [שלום גרנק] סימנתי במנחת, ואני גוזם ליד הבית, עובדים להעברת הזמן, בייתר הזמן שומרים.

- לעבוד אין אפשרות. אין במה להתעסק, תפקידנו לשמור על הנפש והרכוש  ולהתכונן לימים קשים.

- כמעט פסקה העבודה הרגילה, בעיקר שומרים ומכינים עמדות. אינני עובד [יעקב אלטמן], הפסקתי במזכירות [היה מזכיר]. תפקידי – לאמן ולהשגיח. אני ממשיך בתפקידי הקשה כקורפורל הנוטרים, אבל כבר כמה חודשים לא היו ביקורים רשמיים וכנראה לא יהיו בזמן הקרוב. בדרך כלל הכל בסדר.

- התחלנו קצת לעבוד ביער, אבל בגלל המקרים האחרונים שקרו בגליל, גן יבנה ורמת רחל, הפסקנו לעת עתה ונראה איך יהיה הלאה. בייתר משקי הגוש עובדים בחוץ. אנו עובדים כאילו לא קרה כלום בארץ.

- [ממכתב המזכיר, דב קנוהל, לנציגים בירושלים] הגנרטור למילוי סוללות הגיע שלם, הניסיון הראשון איתו לא הצליח, לא מילא אלא רוקן. המסגרייה מתאוננים, שאין לקנות משהו ישן שיכול לגרום צרות. רצוי להשיג גם את המכונה לרוח. בנגרייה לא עובדים, אין חומר. לטחון "מחלוטה" [אבן טחונה דק] לא התחלנו, חסרים אנשים ויש לחסוך בדלק. המכונה [הגנרטור] עובדת רק בערב. אחרי ההתפתחות האחרונה יש מקום לדרוש נמרצות מהקיבוץ הדתי והמרכז החקלאי גיוס אנשים מהנקודות לעזרתנו, ככה היה בטירת צבי ומצבנו לא פחות חמור. יש לדרוש עזרה בין קיבוצית להפסדים הכספיים שסבלנו לאחרונה עם שריפת או גזילת התרנגולות והריגת שתי הפרות וביטול ימי עבודה בהתקפה ולאחריה, לפי המקובל או שהיה מקובל בקיבוץ, יש מקום לדרישה כעין זאת. במלאי המלט בנינו תעלה סביב למחנה [לקליטת מי הגשמים]. מתקדמים לאט בגלל חוסר עובדים, המאורעות האחרונים וצרכי השעה. עקב זה סובלות עוד כמה עבודות תכופות בעניין הקמת תנור לחימום מים למטבח – על עצים, גמר המאפיה וכו'. גוזמים כעת את החלקה המערבית ע"י השער.

- אני [שלום גרנק] עובד בגיזום עם יוסף דמסט ואחרים, יש הרבה מאוד לגזום, אפילו רק בהר שלנו, יתכן ולא נספיק. יותר עבודות כמעט לא עושים, מסדרים תעלות למים ועובדים בעיקר בביצורים.

- אני [שלום גרנק] ממשיך לעבוד בגיזום בהר, ע"י הבית, גומרים את השזיפים ומתחילים את האפרסקים, זה גורם לי שביעות רצון, אני שוכח את הכל ומתעמק בעניין העבודה, לולא זה הייתי יוצא מדעתי מרוב מחשבות, אחרי העבודה אין לי ראש וסבלנות לכלום.

- אני [שלום גרנק] עוסק בעבודתי. כעת עונת הגיזום, הזמן היפה ביותר בעבודות המטע, ואם מזג האוויר יפה, אני משתכח בעבודה, כמובן שאיננו מתרחקים מהבית. השבוע גמרנו את הגיזום באוכף במשך יומיים ועכשיו אני כבר פטור מעבודה עונתית בוערת. את ההר הרוסי לא יגזמו.

- החברות במחסן ובכביסה מסתדרות, ואין להכיר כי חדשות הן בעבודה. הסנדלריה, החצרנות, וכל ענפי השירות עובדים כראוי, רק ענף אחד עזוב, וזהו טיפול הילדים. לעומת זה זכינו בחדר האוכל ל"מגישות מדופלמות" – פנינה, בתיה ולאה. המצב בלול כתיקונו, יותר רציני המצב בקשר לרפת.

- הביאו שתילי יער עם השיירה ושתלו אצלנו למעלה מאלפיים שתיל, על אף הכל אנחנו שותלים.

- [ממכתב המזכיר, דב קנוהל, לנציגים בירושלים] ציבור החברות מצומצם וישנו קושי בסידור העבודה, בהתחשב כי חברות משתתפות בשמירה. בקשר לזה הננו מצרפים בזה העתק מכתבנו לקיבוץ הדתי, נא לטפל בעניין זה. החברים עסוקים בענפי השירות: ברפת, בלול. יש אצלנו מחסור בכוחות אדם לעבודה ולשמירה. מהתגבורת, אנו המשק, לא נהנים, להפך, עלינו להעמיד עוד לרשותם כוחות שירות (אשר אמנם מקבלים שכר עבור זה, אבל אנשים צריך). בחורות יש 21 וזה לא מספיק, מכניסים בנים לשירות, לא מבצעים הכל, יש בחורים המסודרים לשמירה ואחרים עובדים במטע, בלי זה קבוצה יותר גדולה של אנשים ואבטחה קשה לבצע עבודות רחבות היקף, לכן פנינו לעזרה לקיבוץ הדתי, אבל טרם השיבונו. לפעמים  שולחים ביצים ותרנגולות. עובדים קצת במשק. בשיירה הביאו שתילי יער והנטיעה החלה בישובים. גוזמים עצי פרי, גוזמים רק שקדים ושזיפים יפניים, ז.א. העצים שנטועים על ההר שלנו, את התפוחים גוזמים יותר מאוחר. הנגרייה עובדת בלילה, כשיש חשמל, כי בגלל הצמצום בנפט אין מדליקים את המכונה [הגנרטור] ביום. במטע עובדים בגיזום, איחרנו בהרבה את מועד תחילת הגיזום, וקשה לדעת באם נספיק את הזמירה בכרם בזמן. אנחנו עובדים כמעט מדי יום כמה שעות בגיזום, בעיקר אחר הצהריים. יש מחסור חמור בעובדים שיודעים לגזום וחלק שומר. צבי כבר עובד במאפיה החדשה, אבל הוא יכול לעבוד רק בערב אם יש חשמל. במחסן הבגדים יש אי סדר כי לא כל הדברים המסומנים מגיעים לבעליהם, אך מי שם לב לדברים כגון זה? תכנית הנטיעות בוטלה בגלל המצב, וכנראה שגם לא ניטע בהמשך ואדי-פירטרום גם את הגפן למרות שנפתחו כבר מזמן בורות. קשה להביא לנו בזמן את השתילים הדרושים, גם בכל הגוש אין נוטעים עצי פרי, בגלל ריחוק השטחים, רק במשואות חושבים לטעת קצת והם רוצים לקבל מאתנו שזיפים אירופים.

- אשר לעבודתי, [שדיאל יהושע] במקום יצחק עובד יחזקאל א' ואל מורא ואל פחד שמא עובד אני לבדי. כל דבר שאיננו מתפתח במלואו קוטן מעצמו, כך גם בלול. אין תרנגולים, והתרנגולות הזקנות ישלחו בהזדמנות לשוק, העבודה הולכת ופוחתת ואני רק מאכיל, אדם אחד מספיק ויש זמן לסדר ולנקות, למרות שאינני מאמין שנקבל דגירה במרץ-אפריל, לדעתי כל עוד שלא יתחילו ימי שלום – אצלי מוחלט שלא לקבל אפרוחים, בתנאים כאלה קשה להיות אחראי, חסרים גרעינים, שמן דגים ועוד, חיים כותב שאין בירושלים. לשם מה כל העבודה? אני אפילו לא יודע אם יש אוכל לעופות. אפשר לגדל בלי ויטמין או ירק? בנס אינני מאמין. מסדרים ומנקים שיהיה מוכן "עד שירחיב", ובעוד שבועיים אעבוד חלקית.

- במשק כמעט שלא עושים כלום, מחוץ למטע שמשתדלים להחזיק את זה במצב פחות או יותר טוב.

 

משואות יצחק

– [ממכתבו של יוני דורון, הסנדלר, לנציג בירושלים] שלח עור עליון, חוט למכונה, מרצע, מספריים לסוליות, זה חשוב, עושים נעליים מהחתיכות ששלחת, עשינו שני זוגות ויצאו טוב. עושים תיקים קטנים, לדברים קטנים שלוקחים לעבודה.

- אם יהיה מזג אוויר טוב נגמור הוצאת השתילים מהמשתלה שהתחלנו השבוע, וניגש אי"ה לנטיעה. יהיה מאורע זה גדול לנטוע בימים זועמים אלה ולא היה קל להחליט על כך, אך "הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו" ויהיה זה סמל לאמונתנו החזקה, כי יזכנו ה' לאכול פריים. במסגרייה ובנגרייה עובדים "בקיטור מלא". מסדרים טלפונים ועוד. הוקם קיר ליד הרפת וקיר בין הבתים שבשורה התחתונה. אתמול היו הפרות בחוץ בכדי להתרגל למרעה. החשוב ביותר כמעט שכחתי, נולדה עגלה יפיפייה.

- הסנדלריה עברה לבניין החדש על יד מחסן בגדים. פינינו חדר אחד, כי הליפט חשוך מאוד כשיורד גשם וצריכים לסגור את הדלת. יש כעת הרבה עבודה בסנדלריה, מאחר שעובדים גם בשביל האנשים מבחוץ.

- אני שומר, כל החברים עובדים בביצורים. בשבוע הבא ניטע את שתילי התפוחים והשזיפים שהיו לנו במשתלה וזהו כל העבודות שיש עתה במשק.

- התחלנו להוציא שתילים מהמשתלה, כדי להעבירם למטע לשתילה, גם אני עבדתי בזאת. העבודה נותנת סיפוק רב. בשבוע הבא נשתול 20 דונם אפרסקים, שזיפים ותפוחים. יש לנו מזל שיש לנו משתלה משלנו.

 

עין צורים

- את השתילים של היער שתלו איפה שהיה בית המריבה, שם היער. מסדרים את המחנה, מוציאים אבנים ומסדרים את החצר. אני [שפירא-דאובה טובה] עזבתי במטבח, לא יכולתי, הייתי עצבנית בחדר האוכל וחברים סבלו. עובדות עכשיו: אליש, נחמה ז', נחמה ו', מתיה ורבקל'ה והן מסתדרות טוב. במחסן ובמכבסה קשה, אבל נעים בכל זאת. מכבסים הכל בבית: בגדי עבודה, כלי מיטה. ממחטות - זה הכי נורא, כשמכבסים יש לקפל את הבגדים. אני שמחה שלא אני המחסנאית, אבל יש לציין שגאולה מסתדרת יפה ומה שהיא מבקשת היא מקבלת ובקיצור, טוב טוב לה .

- העבודה משעממת, אין עובדים ממש, רשמית מתחילים ב-7.30, אבל רק מתחילים לחשוב לקום ובקיצור אין עובדים, אבל נקווה שבקרובים יהיה אחרת ויתחילו לעבוד קצת. במחסן יש ב"ה די הרבה עבודה, תמיד מוצאים עבודה, אבל בגלל הגשמים אין עבודה. כיבסנו ואי אפשר לייבש ולגהץ, המצב לא מזהיר. במטבח יש תורנות לבחורים, עובדים שני בחורים, בערב, בחדר אוכל, וכל שבוע מחליפים ויש גם בחורים שעובדים במטבח. הבחורים מתחילים להיכנס לשירותים, זה די טוב. מצב העבודה הוא כמו שהיה, עובדים בעיקר בהכשרת קרקע. הקימו עוד שני צריפי פח, אחד למסגרייה ונגרייה והשני לאורווה.

עין צורים – עובדים בעיקר בהכשרת קרקע תחת משמר

 

רבדים

- בעבודה מחוץ לבית אין ממשיכים. כולם שקועים בעבודות הביצורים בחצר ומחוצה לה, הבחורות עסוקות במטבח או בתצפית.

- משבת יש קלקול בדיזל וחוזרים ללוקסים ומנורות, מעליש, נסתגל. עובדים לעיתים עד החושך. עד שמסתדרים – חושך גמור, עבודה אינה חסרה, למרות שעבודת חוץ אין, והכשרת קרקע אין.

 

אדר א', כפר עציון

– [ממכתב המזכיר, דב קנוהל, לנציגים בירושלים] הטרקטור חורש במקום הקודם. זורעים בצלצל וצנון. עובדי המטע ממשיכים בגיזום. חורשים היום במטע באוכף המוכתר. אהרון קיבל את חבילת הזרעים השנייה. רב תודות. נו, מעז יצא מתוק, אולי נזכה עוד לאכול ירקות מגידול עצמי. יעזור ה' ונגיע לימי שלום ונהנה מזאת.

- אני [שלום גרנק] מרגיש טוב, בריא ושלם, עובד בגיזום בכרמים (בהר שלנו). בערבים שומר או מבלה עם בן ציון ושלמה רוזן, לפעמים יש הרצאה או ישיבה.

- יצאתי מידו של שר השומרים וכבר חיכה לי סדרן התורנים. הערב הייתי תורן ורק כעת באתי הביתה.

- [שלום גרנק] התחלתי שוב לעבוד, כעת אנו גוזמים תפוחים, העבודה נעימה וגם חשובה מבחינת השמירה על שיווי משקל, כי במקרים שמסתובבים באפס מעשה זה עלול לשגע, זה גם משפיע על העצבים. טוב שאפשר עוד במקצת להרגיש כאדם אזרחי ולא תמיד כחייל בקסרקטין, גם החריש מתקדם.

- [יוסף דמסט] היום עבדנו בכרם, אנו קושרים גפנים לקורדונים (חוטי ברזל), זאת עבודה יפה וחשובה, העבודה נעשית כשהגפן מגיעה לגיל 4 בערך, במשך 3 שנים מתפתחת הגפן לאט,

בשנה הראשונה היא נמוכה בערך כזאת :

בשנה השנייה לא מגדלים אותה לגובה אלא נותנים לה להתעבות:

בשנה השלישית משאירים אותה עד גובה החוט:

בשנה הרביעית מסתעפת הגפן הזאת בערך כך:

אנו עושים אם כן כך: מורידים את כל הענפים ומשאירים רק 2 החזקים ביותר, את השניים האלה מכופפים לאורך החוט התחתון וקושרים וכך מקבלים את הגפן האופיינית בעלת שתי זרועות אופקיות:

צריך לעבוד בזהירות, כי בשעת הכיפוף קורה שהגפן נשברת, בשנה החמישית הזאת, יש מצב שציירתי לך באחרונה ואנו מגדלים מכל צד על כל זרוע 5 בדים ניצבים:

נכון שהגפן מזכירה חנוכיה?

ועכשיו כשאסביר לך מה קורה באביב, תביני לשם מה נחוצים 3 חוטי ברזל.

באביב הגפן מלבלבת ופורחת על הבדים. השריגים מטפסים ונאחזים על 2 החוטים העליונים.

אצייר לך  זאת רק על שני בדים, כדי שיהיה יותר ברור.

עכשיו את מבינה יפה למה נחוצים החוטים ובכלל את מבינה כבר את כל עבודתנו בכרם.

- [דוד טייטלבוים] כנראה שיתחילו לחרוש במטע, כבר כמה שבועות שגוזמים את המטע ולא גמרו. כל עץ פרי או גפן - כל שנה מקצצים במזמרה את הענפים כדי לתת צורה נכונה ובאביב הוא שוב גדל. אצל עץ - זה נקרא גיזום ואצל גפן (ענבים) - קוראים לזה זמירה.

- בנוגע לעבודתי [שמעון הולנדר] במטע, אין מה לדאוג, אינני עובד שם יחיד וזה מבוטח מהצדדים.

- אתמול עבדתי במטע, כמובן שרק בסביבות המחנה, עבודה קלה, בעבר בחורות עשו אותה, היום אין די בחורות, אז בחורים עובדים. בחדר האוכל עובד פרץ פרנקל ולפעמים עוד בחור. אליעזר מרחביה מסתדר במחסן המכולת. מחסנאיות הבגדים אינן משתלטות עדיין במאה אחוז, חסר כל פעם איזה דבר.

- [שמעון הולנדר] התחלתי לעבוד במקצוע חדש - במסגרייה. בוודאי תתפלאי, במקרה הצטרך אברהם שנור פועל שחור, למחרת שוב דרש אותי וכך אני עובד שם כל השבוע. העבודה קשה, אבל לא  ביותר. עם המסגרים אני מסתדר. עם שתי ידיים  שמאליות אני מסתדר בעבודה מקצועית, גם יוסף ונדר עובד.

- בשבוע שעבר התחילו לאפות במאפייה החדשה. כיום אופים בשביל כל הגוש.

- אני [לנצ'לר שושנה] ב"ה בריאה. אני עובדת בחדר האוכל.

-  אני [מרחביה אליעזר, כותב לאחיו] עובד במחסן הפרודוקטים.

- אני [רוזן שלמה] מצטרף לגיזום במטע בשעה שאני פנוי, לרוב בשעות אחה"צ. אין רואים כלל ערבים בסביבה ובכל עמק הברכה מתיירא להופיע איזה רועה, זאת לא אומרת שחלפה הסכנה או שפחתה באזורנו, אך טוב שהצד שכנגד יודע שצריך לפחד מלהתקרב לשדות שלנו.

 

משואות יצחק <