חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 קנית אדמות - זכרונותיו של פנחס מרגלית
קנית אדמות נחלין
א.

נחלין. זה היה בשנת 1934[1]. היה יהודי מאמריקה אשר בקש לעשות למען גאולת הארץ וקיוה שתוך כדי עשיית המצוה תחזור גם פרוטתו לכיסו יחד עם תוספת "שכר מצוה". מה עשה? מצא "אפנדי" עירוני והלה היה לו לסוכן ומתווך והחל ברכישת שטח בשבילו, המשתרע על אדמות נחלין. ממערב לכביש ירושלים – חברון, במרחק של כ-17 ק"מ מעיר הבירה. כבר הוכנו תוכניות לחלוקת השטח ההררי הזה בין קונים יהודים בארצות הברית, אך בהמשך הזמן הוברר ליהודי כי הענין אינו מתקדם. הכל נשאר תלוי ועומד. אמנם היתה הקרקע רשומה על שם "בנק המזרחי" , הערבי המתווך קיבל שכר טירחתו ביד רחבה, ולב ידידנו עלץ, בחשבו חישובים על רווחיו העתידים. אולם האדמה עצמה נשארה בידי כפריי נחלין, ולמעשה לא נשתנה מאומה עקב ביצוע הקנייה.

 

 

בסוף נכנסה לענין הקרן הקימת לישראל ועמדנו בפרץ. התחלנו להתחקות אחרי המצב ונתגלו סיבוכים נוספים שלא שיערנום: היהודי רכש שליש מאדמות הכפר, המוחזקות בידי בעליהן בשותפות , והמתחלקות במחזור מחדש מדי שנה או שנתיים (מושאע) . כלומר – אין אפשרות להצביע על חלקה מסוימת ולומר "שלי היא". ועוד: מודדי שלטון המנדאט והפקיד המסדר ענייני הקרקעות לא חדרו עדיין לאזור חברון. גודלו האמיתי של שטח נחלין לא נקבע רשמית ובהצהרותיהם לשלטונות הקטינו הכפריים את שטחם עד לחמישית או עשירית, בכדי להשתמט ממס הקרקעות. ואכן, היו לפנינו מלאכות אלו: רכישת זכויות הערבי המתווך, קביעת השטח האמיתי ומדידתו, חלוקת ה"מושאע" לבעלות קבועה ומוחלטת על אדמות מסוימות, העברה רשמית של החלקות הקנויות על שם הקרן הקיימת לישראל בספרי האחוזה, התאחזות ממשית וסמלית בקרקע על ידי חריש או גדור ומציאת הסכם לפינוי האריסים ופיצויים.
 

משא ומתן עם מתווך קרקעות ערבי -

במשרדו של פנחס מרגלית (ראשון משמאל)

(צילום: משה ריבק)

 
לרוע המזל נתפרסם בינתים "הספר הלבן", והערבי המתווך שלנו, שעמו באנו בדברים, נרתע ופחד להמשיך ולטפל בכל הדברים הללו, וכך לא נשאר לנו אלא לעמוס את כל העול על שכמנו אנו. ממש בהרפתקאות היו כרוכות פעולותינו במדידת כל שטחי נחלין ובירור מידתם המדויקת.  סוף סוף יכולנו להגיש את הניירות למשרדי הממשלה לאישור, ונשלח המודד הממשלתי למקום לשם ביקורת הגבולות על פי המפות.
 
ב.
אולם זה היה רק הצעד הראשון, והקטן, שבדרך הארוכה. עתה החל המשא ומתן המייגע על מסירת הקרקע וחלוקתה , בכמה פרוזדורי משרדים היה דרוש לצפות עם כמה אנשי שררה מבקשי שכר טרחה ראוי היה להיאבק, החל במזכירות הראשית של שלטון המנדאט, במושל ירושלים וסגניו, בקצין במחוז, וגמור בכתבנים ולבלרים קטנים.
וכל זה לא היה נתיב רפוד שושנים. סגן מושל המחוז שטיפל בדבר תשלום "שכר הסכמה" ראה את הדרישה כמופרזת, נקב את המחיר ב-750 ל"י, והוא דרש משני הצדדים שישתוו על בסיס זה. הכנסנו את הסכום לקופתו, והוא יצא בכבודו ובעצמו אל הכפר כדי לשלם את הכסף לכפריים, בעצם ידו. אולם אלה לא התחשבו כלל וכלל במעמדו הרם של הפקיד האנגלי , מיאנו לקבל את הכסף מידו, והאדון הנכבד שב כלעומת שבא.
מה גרם להתעקשותם המוזרה של אנשי נחלין ? נמצא כי הועד הערבי העליון היה הגורם. בכל פעם שנראה היה כי המשא ומתן יתקדם בצעד נוסף, נקראו המוכתרים של הכפר אל אבירי העדה הערבית, ותוך איומים הוזהרו לבל ימשיכו לבגוד במולדת.
בכדי לחזק את מעמדנו, היינו נאלצים להציב רגל על הקרקע – ואם לא רגל אזי לפחות בוהן. בלילה אחד העלינו צריף על גבעה מגבעות נחלין, שעברה לרשותנו כדין, זאת היתה תחילתה של הנקודה 'רבדים'. מיד יצאו ערביי נחלין והתנפלו על יושבי הצריף. המתקיפים גורשו.
הפעם נכנס קצין המחוז לטפל בענין ולהיות שגריר השלום. הערבים התחילו בדרישות של 12.000 ל"י והספיקו להוריד אותם עד 6.000. עד שלבסוף נחתם ההסכם אשר כלל סעיפים אלה: 1/3 מאדמת הכפר כולה תעבור על שם הקרן הקימת, אולם זו תוותר מיד על חלק ממנה לטובת הכפר, כפי שהבטיח קודם בעל הקרקע המתווך. הקרן תשלם לאנשי הכפר סך 6.000 ל"י על הסכמתם לסידור חלוקת המושאע.
הוטל על קצין המחוז הערבי למסור את הכסף לאנשי הכפר, ובשעה שהופיע בדרך לנחלין, קבלוהו במטר יריות, ולא רצה יותר לטפל בזה.
ואז עמדה בפנינו השאלה הכאובה: כיצד לבצע בעצמנו את הפעולה ההכרחית של מסירת הכסף ? לכך היתה נחוצה הכנה יסודית ומדוקדקת של כל פרט ופרט, כי ידענו שעלולה לארע ברגע הקריטי התנפלו המונית על המשלמים, ואז נצא בשן ועין. לכן הוסכם כי הכסף ימסר מחוץ לגבול אדמות נחלין, מקום שם הן גובלות באדמות עין צורים ורבדים. כמובן שהיה בלתי אפשרי להתהלך בסביבה פורעת זו כשהמטבעות ושטרות הכסף גלויים בידינו. את הסכום הבאנו למשואות יצחק במכונית של מגן דוד אדום. שם היה מונח, במשך יומיים. ובצריף, במקום הנועד לפגישה, התקנו ארגז ברזל נעול ומוגן היטב, בתוכו יהא הכסף מונח עד עת מסירתו.
  
 

ה'סולחה' שנערכה עם אנשי נחלין. פנחס מרגלית - שלישי מימין, בין הערבים ליהודים

(צילום: משה ריבק)

 
ג.
ליום הפגישה גייסנו חברים מרבדים ומכל גוש עציון לשמירה. הערבים הופיעו בהמון רב, מאות אנשים ונשים התאספו לקבל את חלקם בתשלום. בשעה שמונה בבקר ראינום מתקרבים לצריפנו, ונדחפו להכנס כולם בבת אחת. אולם אנו הכנסנום אחד אחד. ליתר בטחון החבאנו בתוך החדר, מאחורי ארון, שני בחורים עם נשק, וכך נמשך המעשה מבקר עד ערב, אחת עשרה שעות בלי הפסק. ערבי נכנס, נגש לשלחן, קבל כסף לידו, שם את אגודלו על כר הדיו והעבירו על הנייר להשאיר שם את טביעת ידו במקום חתימה, שאינו יודע לחתמה. היום עוד שמורה אצלי המגילה הארוכה שלשה מטרים, עליה כל טביעת האצבע של ערביי נחלין, אשר נוטריון העיר בחתימתו על ידן, על זיהויו של כל חותם.
באותו זמן שהתנהל טכס ההחתמה, ישבה במרחק קילומטר מן המקום, בעין צורים, פלוגה של משטרה ערבית ואנגלית במצב הכן, כדי להתערב בכל רגע שתפרוץ קטטה...
גם הבאת הנוטריון הערבי לנחלין היתה בה הרפתקאה. הלה לא רצה ללכת לנחלין בלי רשות מפורשת מפי השופט, וזה שוב פחד פחד מות את נקמת הלאומיים ואף קיוה "לחלוב" את המקרה שהקרה לו הגורל, וסירב לתת את הרשות לנוטריון. לא נשארה כל ברירה אחרת אלא לנסוע להשיג אצל נשיא בית המשפט העליון פקודה לשופט שיתן את הרשות הנדרשת לנוטריון.
סוף סוף שוכנעו אנשי נחלין שמוטב להם להסתדר עם שכניהם בדרכי שלום, ומאז ועד פרוץ המלחמה בארץ זזו העניינים ביתר קלות. התפקיד הקרוב היה להציג את בעלותנו בפועל על ידי גידור השטח. בכדי להימנע מהתנגשויות בחרנו לשכור את אנשי נחלין עצמם להקמת גדר האבן הרחבה, אשר אורכה כמה קילומטרים, ואלה הפליאו לעשות. ולאחר שלשה יים היתה הגדר בנויה כדבעי.
ועוד היה צריך ליישר סידורים מהעבר, בעת העלאת הצריף על אדמת רבדים, כאשר התנפלו עליו, נפצעו שנים מאנשינו קל וערבי אחד קשה. נערך משפט. אולם עתה, החליטו שני הצדדים לבטל את המשפט ולהתפייס בזבח-שלום...
הברית הזו גם עמדה לנו כאשר היה עלינו לסלול את הדרך לנקודה רבדים העוברת במקצת בשטחם. הבולדוזר הגדול הופיע והחל בעבודתו, ולמרות כל החששות לא באו תושבי נחלין למחות ולערער.
היחסים היו מתוקנים, והיו נשארים כך אילולא המלחמה.
 

לעוד תמונות בנושא - לחץ כאן

 

[1] דב קנוהל: לדברי הולצמן היה זה בשנת 1933

 

הדף הקודם | דף 1 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD