חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 התקפה על התחבורה הערבית ב' שבט 13.1

מיומנו של איש חי"ש:

השעה 3.30 אחרי חצות. כל אנשי כיתה מס. 1 שקועים בשינה עמוקה. הכיתות  האחרות   נטלו על עצמן למלא את משימתנו בשמירה.

לפני ימים מספר הגיע המ"פ שלנו ריצי (מנחם ריצמן ז"ל) מירושלים, והודיע, שהוחלט על ביצוע פעולת תגמול בתחבורה הערבית. נבחרנו להיות המבצעים. היינו מתוחים במקצת. זה מכבר ציפינו לפעולה של ממש, וזו למעשה פעולת האש הראשונה שלנו בגוש. כשעוררונו -התרעמנו. קשה להחליט מה התלבושת המתאימה. בחוץ הקור נוקב ונצטרך לרבוץ במארב על קרקע סלעית וצוננת. אולם גם בגדים מיותרים ילאו את הגוף, ויקשו עלינו את ההליכה לאחר צאת החמה.

אחד החברים מעורר בעיה, כיצד לנהוג בנשים ובילדים.

עודנו משתהים והנה המ"כ שלנו חוזר ומודיע שעלינו לסור למחסן הנשק. האפסנאי מוסר לנו את הנשק והתחמושת : 50 כדור לרובאי, 500 כדור לברן, ומחסניות טעונות לתת-מקלעים. צ. וה. נוטלים בקבוקי מולוטוב אנו בודקים את נשקנו ועוברים לחדר האוכל בו מגישים לנו ארוחה חמה. כבר מזמן לא טעמנו טעם ביציה עם נקניק. מישהו משאיר את חפיסת השוקולד שקיבל, כמנת ברזל לעת צרה.

המ"פ פורש מפה על השולחן, ולאור העששית המהבהבת מגולל לפנינו את פרטי הפעולה. אנו נפקדים ומתחילים לנוע. השער נפתח. 15 איש ההולכים בשורה עורפית נבלעים בחשכה. הלילה ליל כוכבים אפל. אנו חשים צינה קלה, אך תוך כדי הליכה גופנו מתחמם. בתי הכפר הולכים ונעלמים מעינינו. אנשי התצפיות במשלטים מחליפים אתנו את הסיסמה.

אנו עולים לגבעת העץ . אי-שם מרחוק מנצנצים אורות מעלה החמשה ובפאתי מערב בשפלה הרחוקה. משוטטת קרן של זרקור ממחנה בריטי. חולפים אנו בדרך המובילה ל"משק כהן ", בו היינו מסיירים בלילות. דומיה מסביב, רק נקישות נעלינו המסומרות נשמעות. שני הגששים נעצרים מדי פעם בפעם. הם כורעים ובולשים את הסביבה ואחריהם כל השורה. אנו סוטים מהשביל. דרכנו מתפתלת, עולה ויורדת. המ"פ, מפקד הפעולה, מנחם איתנו שהמטרה קרובה.

דמדומי בוקר האירו לנו את המטרה. אנו עולים לגבעה, עליה עומד בית אבנים עזוב ללא גג. מאחוריו מתגלה לעינינו המקום בו נקבע המארב. המפקד מוסר את הוראותיו האחרונות. נקבע שיריית אקדח תהיה אות לפתיחת האש. אנו מתפזרים על פני השטח, עמדותינו מכוונות אל הכביש המתפתל למטה. המפקד וחולית ההלם, תופסים עמדות סמוך לכביש בצל גדר אבנים. המקלע מוצב בעמדה החולשת על קטע נרחב ביותר. אנו מחפשים מקום מתאים כדי להתחפר בו. מהאבנים המפוזרות במקום מציבים אנו עמדות. דרדרים וברקנים משמשים לנו חומר להסוואה.

היום העולה מצאנו צמודים לקרקע, ודרוכים לפעולה. אגלי הטל יורדים עלינו והקור מתחיל להציק,

בתכניתנו היה, להתקיף אוטובוס, אך הנה כבר חלפה שעה והכביש עודנו ללא תנועה. עובדה זו מעצבנת. "לו לפחות היה מזדמן אחד "משלהם" ! והנה משאלה זו נתמלאה. לפתע בצדו השני של הכביש. הופיע לו הלך שצעד באטיות לעבר ארטס. וודאי לא היה יכול לנחש שדרכו אינה בטוחה הפעם. רגעים אלה היו לנו למבחן. חשבנו הנה ינתן האות. אך הוא לא ניתן. לשם זה לא היה כדאי לצייד כיתה ולהוליכה בלילה מרחק של שבעה ק"מ.

שוב נשארנו מול הכביש העזוב. הזמן זוחל לאיטו. קשה לשכב ללא זיע. השינים נוקשות מקור. מחשבות שונות חולפות ומטרידות. לפתע נשמע טירטור מכונית ההולכת ומתקרבת. עברו רגעים מספר ומכונית קטנה שחורה. קרבה. המפקד ירה מאקדחו ומיד אחריו פתחנו באש. הבקבוקים הועפו, אך לא נדלקו כראוי. המכונית האיטה את מהלכה לרגע ונמלטה. נראה שפגענו בה ובנוסעיה, אך לא הצלחנו להשמידה.

עודנו רוגזים על ההזדמנות שהוחמצה והנה הופיעה עוד מכונית קטנה. השתדלנו לדייק בקליעה ואמנם הצלחנו יותר. המכונית נעצרה והקלה בזה את מלאכתנו. פגענו בנוסעיה, ושמענו את אנחותיהם. הנהג התאושש ואחר שהייה קלה הצליח להניע את המכונית ולהעלם מטווח אישנו. שוב השתרר שקט. כיסינו את תרמילינו הריקים בעפר כדי לא להשאיר עקבות, ומיהרנו להתקבץ לנסיגה. פתאום התברר, שאחד מאתנו שכח מחסנית סטן מתוצרת עברית. התעכבנו עד שמצאנו את האבדה.

(המשך הנסיגה היה גורלי לתוצאות קרב ג' בשבט - לעיון הקש כאן )
 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD