חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 מחלקת חי"ש מחפשת את הל"ה

ו' שבט 17.1 - מחלקת חי"ש מחפשת את הל"ה

מתוך הדו"ח של מפקד היחידה בהר-טוב:

ביום השבת בשעה 9.00 בבוקר חג מעלינו מטוס והודיע, שהוא יוצא לחפש אחרי המחלקה האבודה, וכי עלינו להתארגן בינתיים ליציאה. כעבור שעה חזר המטוס והודיע שלא נתגלה דבר. היה ברור, כי השלושים וחמשה לא הגיעו למחוז חפצם ועקבותיהם לא נודעו.

יצאנו לחפש את חברינו. היינו כששים איש מצויידים היטב. חלק מן הדרך עברנו במכוניות. כאשר הגענו לערוץ שלפני הכפר הערבי דיר-אבאן, ירדנו מהמכוניות תוך כדי הגנה היקפית. אך התחלנו להתקדם, הרגשנו מיד בתכונה רבה בין ערביי הסביבה, שהיו בשדה, ניתן להם סימן אזעקה על ידי פעמון המנזר שבכפר. מנזר זה שימש כרגיל בית-ספר לערביי הסביבה, אולם עכשו, כנראה, הפך גם הוא בסיס לכנופיות. התקדמנו לעבר המשלט הראשון. משהגיע החוד שלנו למשלט, נפתחה עלינו אש ממרחק של ארבע מאות וחמשים מטר בערך. אולם אנשינו תפסו את הנקודה, בהבטיחם את עצמם. פתחנו באש על כנופיה ערבית, שהתחילה להתקדם לעברנו. ראיתי שני ערבים שנפגעו ונפלו.

ערבי אחד, שהיה בטווח קרוב, איבד, כנראה, מרוב התלהבות, את עשתונותיו, והסתער על אנשינו, בנופפו בחרב שבידו. ניתנה פקודת אש לאחד מצלפינו, והערבי נפל הרוג.

אותה שעה קיבלתי ידיעה, שאחד מחברינו נהרג. ניגשתי למקום. החבר היה מוטל במדרגה נמוכה מאד של הגבעה, בגובה של מטר בערך. הוא נמצא בשטח פתוח לגמרי, בלי כל מחסה, ולאותו המקום כוונה כל הזמן אש צלפי האויב. נתתי פקודה להוריד ממנו את נשקו ולהעבירו למכוניות שחנו במרחק של ק"מ בערך. שלשה מאנשי ניגשו למקום, על אף האש שניתכה על השטח, ותוך כדי חיפוי חזק, התחילו להעלות את החבר למקום מחסה.

קשה היה התפקיד ודרוש היה אומץ רב כדי למלאו. אולם האנשים ידעו את אשר לפניהם והצליחו במאמצים רבים, להביא את גופת חברם לשטח מוגן.

בינתיים נתברר, כי אין טעם להמשיך בחיפוש. כנוחות גדולים של האויב התחילו להתרכז מסביב. ניתנה פקודה לנתק את המגע, וכוחותינו התחילו לסגת לעבר המכוניות, תוך כדי חיפוי הדדי. שתי כיתות נשארו להבטחת הנסיגה.

באותו זמן התחיל האויב להתקדם אלינו משלשה עברים, מפקדי הכיתות שלטו בבטחה ובקור רוח, באנשיהם. חסכנו תחמושת, וכל כדור שנורה היה מכוון כלפי מטרה ברורה. ואמנם הצלחנו בכוחותינו הקטנים לעכב פעולה גדולה של האויב. מקלע אחד, שחיפה על הנסיגה, היה כל הזמן תחת אש צלפי האויב ושנים מאנשי המקלע נפצעו. אף-על-פי-כן המשיך בחיפוי בלא הפסקה,

אנשינו היו בפעולה כל היום, בלי אוכל ובלי מים, אך איש לא התלונן. כל אחד עשה בשקט את מלאכתו. לבסיס הנסיגה הגענו בלא תקלות.

יש לציין במיוחד את הכיתה שחיפתה על הנסיגה מצד דרום. המקלען שלה היה למופת. בכלל היה ציות מלא לפקודות והבנה הדדית רבה, אולם הורגש חסרון רב בתחמושת.

לאחר יומיים נודע לנו ממקורות מוסמכים, כי עשרה ערבים נהרגו בקרב ולפחות עשרים נפצעו. אבידותינו היו: הרוג אחד ושני פצועים.


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD