חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 לסיכומו של הקרב האחרון

האשליה שהייתה מקובלת בצבוריות היהודית, כי אכן יוציאו הבריטים בעת עזבם את הארץ את הלגיון הערבי, השפיעה לא מעט על ההתפתחות הפטאלית בקרבות גוש-עציון. אף כי המלך עבדללה הודיע עוד בחדש ניסן כי צבאו יצלח את הירדן כדי לבוא לעזרת העם הערבי בפלשטין. ב-14.5.48, יום הכרזת המדינה, הכריז הנציב ההולך כי הלגיון הערבי עודנו תחת פיקוד בריטי והוא עודנו נשאר בארץ - משמעותה של הכרזה זו היא, שהמפקדה של הצבא הבריטי בארץ נושאת גם היא באחריות להתקפת הלגיון נגד גוש-עציון.

ואכן בקרב האחרון של גוש-עציון התבלטה העובדה כי תמה ועברה התקופה של מלחמה עם כנופיות, אשר אי-פה אי-שם נעזרו על ידי יחידות צבא זר, שעברו את הגבולות. בקרב זה הועמדו הישובים היהודיים מול כוח צבאי חזק ומאומן אשר קבע לו בסיסים בסביבה. צבא אשר צוייד והודרך לפי עקרונות הצבא הבריטי המודרני. למעשה עמדו כאן בריב כוח מזוין של מדינה קיימת השוכנת מעבר לגבול, עם כוח של מדינה שלא הוכרה וטרם אורגנה - אך עם כל זאת הכריזה על קיומה בעובדות שיצרה.

חוט השדרה של הכוח אשר תקף היה לגיון הערבי ששיתף בה מספר מפלוגותיו (לפי ידיעות מוקדמות, כ-500 איש) עשרות כלי רכב משורינים, תותחים רבים מכל הסוגים, מרגמות ומכונות יריה כבדות. הלגיון צירף אליו את אנשי "חיל השחרור הערבי" ויחידות של הצבא העירקי ואת הכנופיות ששכנו בסביבה, כפי השערת אחד מקציני המטה השתתפו, מלבד חיילי הלגיון, כ-2000 לוחמים. עליהם נוספו אלפים מתושבי הכפרים, אשר באו מזוינים ושימשו רזרבה לכוחות שנשלחו מדי פעם להסתער על כפר-עציון. אפשר להניח שבסך הכל כיתרו את הגוש כעשרת אלפים ערבים, אשר ברובם היו מזויינים. אף כי קשה לאמת את ההנחה הזאת הרי יש לה על מה להסתמך. רוב האנשים אשר לקחו חבל בהגנת הגוש מספרים על המונים רבים אשר נראו על הרכסים העוטרים את ישובי הגוש, ורובם היו מזוינים. והרי זה דבר גלוי וידוע כי כמעט כל ערביי איזור חברון החזיקו נשק. כל הישובים הערביים באזורי בית-לחם, חברון ודרומה לה - בנגב וגם ישובים רבים שבהרי יהודה שלחו את בניהם לקחת חלק בקרב ובביזה. גם ערביי ירושלים תרמו את חלקם. רבים ממפקדי הכנופיות החשובים השתתפו בהתקפה. אין ספק כי בתכנון ובפיקוד שותף נסיונם של קצינים בריטים. ההתקפה היתה מאורגנת ומתוכננת לפי כל חוקי הלחימה. ניכר היה קיומו של פיקוד מרכזי תקיף ובעל משקל וגם תיאום בין כלי הנשק הכבד וחיל הרגלים. המשלטים וכפר-עציון הורעשו תחילה מתותחים וממרגמות וחיל הרגלים התקדם בחיפוי אש זו, ולעתים קרובות תחת מסך עשן. בדרך כלל שררה משמעת ותיאום בין כל חלקי הלוחמים.

לאוייב סייעו בין היתר שלשה גורמים אשר הודות להם השתלט במהרה על מבואות הגוש:

א.      המחסור באנשים להגנת הגוש, שמנע מלהחזיק בחלק מן המשלטים, ובין אלה באוכף-המוכתר, גם בלילה.

ב.      ההתסערות על המנזר בוצעה על ידי חיל רגלי מאומן מבלי להכניס כאן לפעולה את השריונים.

ג.       העובדה כי המשלטים שבמרכז הגוש, גבעת-העץ והגבעה-הצהובה הוחזקו על ידי כוחות קטנים ועייפים.

 

לאחר הקרב של כ"ה ניסן נתדלדלו שורותינו, דבר אשר מנע בעדנו בין היתר מלהחזיק באופן קבוע במשלט האוכף, ויש להניח כי לו היה שם כח משמר מתאים, יכול היה למנוע את האויב מלבצע את זממו. כבר  ב ראשית הקרב הצליח האוייב להגיע עד למשלט האוכף ומשם לחלוש על מחצית הגוש ולמנוע הגשת תגבורת למשלטי המנזר וההר-הרוסי, וגם למנוע נסיגה מסודרת של כוחותינו מן המשלט.

לא ידוע אם היתה זאת טאקטיקה מחושבת או מקרה, שהאוייב הסתער על המנזר והמשלט-הרוסי על ידי איגוף בעזרת חיל רגלים ולא ניסה לפרוץ בשריונו דרך הכביש הפנימי כפי שעשה בכל יתר המשלטים. אילו היה פורץ דרך הכביש, היה עליו לשלם מחיר יקר בשריון – ליד המחסום הראשון והשני, אשר מוקשו במוקשים אנטי טנקיים. לעומת זאת העדיף האויב להסתער על המנזר בצבא רגלי, אף שעל ידי כך נגרמו לו אבידות מרובות. ברגע שהמנזר נפל, לא היה כל ערך למוקשים שבכביש הפנימי, והשער החיצוני לישובי הגוש נפתח לרווחה בפני האויב .

כבר בהתחלת ההתקפה הפעיל האוייב כלי רכב משוריינים רבים, לפי ההשערה כ- 25 ויותר. הואיל והאויב שיער את המצאם של שדות מוקשים רבים, בחר לפרוץ בשריוניו לא בדרכים הראשיות אלא נע לצידן בין בקעות ועל גבעות.

יש להניח כי נשק כבד הוצב על הרכסים הקרובים לשטחי הגוש. אך בעיקר היה פעיל הרכב המשוריין, שהיה מצויד בנשק כבד מכל הסוגים. לכן היתה האפקטיביות של הנשק גדולה יותר והוא הועבר בקלות מקטע אחד לשני.

בגלל קלות התנועה של השריון וההפתעה הרבה שבו ותמרוני האיגוף בהם נקט, הצליח האויב להשתיק את משלט האוכף במחצית השעה הראשונה להתקפה, לאלץ את מגיני המנזר לוותר על התגוננותם האמיצה ולנטוש את התעלה, באיימו לסגור בפני אחרוני הנמלטים את דרך הנסיגה, ולהכריח את מגיני סאויר להמלט.  לאחר שפרץ את הטבעת החיצונית והתקדם במהירות רבה למרכז הגוש, כבר לא עמד הכוח למגינים המועטים שבשני המשלטים, גבעת-העץ והגבעה-הצהובה, לנצל את המרגמה "3 ואת הפיאט שהיו ברשותם. ניסו להפעיל את המוקשים שהוטמנו בקרבת המחסום אך לא הצליחו בכך.

וכך הצליח האויב בשעות הראשונות להתקפה לבתר את הגוש לשלשה חלקים ולהשתלט על מרכזו. למפקדתו ניתנה האפשרות לכוון את ההסתערויות המרובות על כפר-עציון ממרכזו של הגוש. מפקדת האויב קבעה בסיסיה בהר-הרוסי ליד גבעת-העץ ומכאן כיוונה את התקפותיה. היא שלחה מדי פעם את שריונייה ואת חייליה להסתער על כפר-עציון. האויב החליף מדי פעם את רכבו ואת חייליו שנתעייפו בהתקפות, ושלח אנשים אשר זה עכשו הגיעו כתגבורת. האש אשר האוייב שילח בכפר המוקף היתה חזקה מאד, וחיילים, אשר השתתפו בקרבות הבריגדה בחזית הסניו (שם נהר)באיטליה, העידו כי לא זכור להם ריכוז אש כה גדול בשטח כה מצומצם ובעצמה כה רבה. תחת חיפוי אש כבדה זו התקדמו גלים אחרי גלים של רגלים והתקיפו את הכפר.

למרבה האסון הצטרפו מקרים מספר אשר החישו את נפילת כפר-עציון. הרובה האנטי-טאנקי נשכח אי-שם על ידי הנמלטים מן המנזר ולא הגיע לכפר-עציון. הפיאט שהיה במשלט לא פעל כראוי, מרגמת "3 נתקלקלה, ברגע המכריע לא פעל גם הפיאט השני. המוקשים נעקפו או לא התפוצצו. פח ההצתה שהוטמן ליד שער כפר-עציון, חוטיו, שחיברו אותו לעמדת השער, נותקו כפי הנראה וברגע האחרון לא הצליחו להפעילו. רובם של בקבוקי מולוטוב שנזרקו על הטאנקים נפלו על אדמה רכה ולא נדלקו.

קציני הלגיון התפלאו על עמידתם הנואשת של מגיני הכפר וסיפרו שכמעט והתייאשו מלכבוש את כפר עציון. אחד מהם אמר: "לו נשברה ההסתערות האחרונה הייתי מתאבד". שני הוסיף "אחרי הסתערות זו היינו מפסיקים את הקרב". קצין אחר אמר: "אילו היו לנו לוחמים כאלה היינו כובשים את הארץ בתוך זמן קצר".

כיבוש המשלטים וכפר-עציון עלה לאויב באבדות כבדות, לפי שמסרו קצינים לשבויינו עד כדי 600 הרוגים ומאות פצועים. בעיקר רבים היו חללי המוקשים. בגמר ההתקפה הוזעקו אמבולנסים ורופאים רבים כדי לטפל בפצועים. נודע לנו כי בתי החולים בסביבה היו מלאים פצועי הקרבות. גם בכפרים התרפאו רבים מן הפצועים. אף לבית חולים המרכזי של הלגיון בזרקה שבעבר הירדן, הובאו פצועים מן הקרב בגוש. בעת היותנו בשבי סופר כי הקצין שפיקד על הקרב במנזר נהרג. יש להניח כי מספר משוריני אויב הוצא מכלל פעולה.

      

- - -

האויב הודה כי איננו מבין איך עמדו אנשים מועטים בציוד הדל שהיה ברשותם בקרב עז כזה. הם חיפשו בבנינים נשק ובשום אופן לא רצו להאמין שרק הנשק שנמצא בשדה הקרב עמד לרשות הלוחמים. בעת ההתקפה היו בגוש 520 איש, ביניהם למעלה ממאה בחורות. מזה יצא שכל אדם שלנו היה צריך לעמוד נגד עשרים משל אנשי האוייב. בגלל הכוחות המועטים, שהצטרכו לתפוס משלטים רבים, אי אפשר היה לעבור להתקפות יזומות נגד האויב.

חוסר נשק אנטי-טאנקי יעיל, קבע במידה רבה את גורלו של הגוש. ההרעשה מן המטוסים לא היתה יעילה כלל. הפצצות הושלכו מגובה רב מדי ובגלל זה לא פגעו במטרות. גם הצנחת התחמושת לא היתה יעילה, והיא נפלה בידי האויב.

העובדה שישובי הגוש הנותרים, מחוץ לכפר-עציון לא ניתן להם להשתתף במערכה קבעה בהרבה בנפילת הגוש. מלבד תרומתה החשובה של משואות-יצחק בהחזקת משלט גבעת-הסלעים לא נעשה שום ניסיון להתקיף מאחור את האויב המסתער על כפר-עציון ולהסיר בכך את הלחץ. המפקדים בקטעים האחרים ויתרו גם על פעולה יזומה לשם חידוש המגע עם יתר קטעי הגוש. יש להניח כי אילו לא מיהר מוש בראשית ההתקפה להשתתף בעצמו בקרב על המנזר, היה הוא, בתור מפקד מרכזי, אשר סמכותו היתה בלתי מעורערת, מנסה ללכד שוב את הגוש ליחידה לוחמת אחת.

       וכך נפל כפר-עציון ואחריו כל הגוש !

משיחות עם קצינים וחילי הלגיון ועם אנשי הסביבה התברר לנו כי ההתקפה היתה מכוונת בעיקרה אל המשלט בהר-הרוסי ואל כפר-עציון, אשר אותם חשב האויב כאחראים להתקפות על התחבורה הערבית. את זה אמר לנו, לשבויים, הקצין שהשתתף בפיקוד על ההתקפה, כשהובאנו לחצר בית המשטרה בחברון. על הדברים האלו חזרו מפקדי כנופיות מחיל השחרור הלאומי וחיילי הלגיון בהזדמנויות שונות. כדוגמה הביאו את משק גלאון אשר לא פגעו בה על אף ששכן בודד בסביבת חברון-בית ג'וברין באזור ערבי טהור.

- - -

  יש להניח כי אילו היו מאשרים בירושלים את המשא ומתן על דבר כניעה מוקדם בשעות מספר אפשר היה להצל את מרבית אנשי כפר-עציון והחילים שהשתתפו בהגנת הכפר. רובם נפלו בפני ההמון המשתולל - דבר שאפשר היה למנעו בהתערבות גורמים חיצוניים.

הודות להסכם הכניעה הוצאו ממשואות-יצחק 120-130 בחורים ובחורות ביניהם כ-40 פצועים. מעין-צורים ומן החירבה הוצאו: 87 בחורים, 21 בחורות, 2 פצועים.   מרבדים: 53 בחורים, 23 בחורות, 4 פצועים. בסה"כ כ-320  איש.

- - -

 

כך נסתיימה פרשת גוש-עציון. תחילתה בהעפלה החלוצית של "קבוצת אברהם " בניסן תש"ג - וסופה בקרב המר של חברי אותה קבוצה והחילים שנלוו אליהם - על כפר-עציון.

פרשה של חמש שנים רצופות עמל חלוצי, מאמצי יצירה ובנין. חמש שנים, שהצטיינו בנכונות חלוצית להענות לכל צו ולכל קריאה לטובת בנין הארץ, שחרור העם. שנים שהוקדשו לבנין חברה המבוססת על אורחות התורה והמצוה, החותרת לקראת חיי יושר וטוהר - נסתימו סיום טראגי והרואי שאין דוגמתו גם במלחמת השחרור של עמנו, העטורה בשיאים של הקרבה עצמית, מלחמה נואשה ומעללי גבורה.

  

- - -

סופה של המערכה על גוש-עציון מעיד כי לא נשקפו סיכויים רבים לעמוד בה ולנצח. אי לזאת יש לחקור מה היו המניעים שחייבו את העמידה עד הסוף גם בתנאים אלה ומה הם תרמו במלחמת העם לשחרורו. עמידת הגוש בתנאים הקשים, על אף חולשתו, היה להם ערך מחנך לישוב הלוחם והיתה גם לגורם פסיכולוגי ביחס לאוייב. החלטה להחזיק בגוש על אף כל הקשיים, והנכונות שגלו מגיניו לשאת במשימה זו, על אף שהכירו בסכנה החמורה הכרוכה בכך - חייבה חוגים רחבים בישוב לכוון את מעשיהם במלחמה. עובדה היא כי פנוי ישובים התחיל רק אחרי נפילת גוש-עציון וודאי שההחזקה בגוש הנצור נתנה כוח מוסרי לעמוד נגד צבאות הפולשים. עמידת גוש-עציון, הדל באנשים ובנשק, הוכיחה לאוייב כי עליו להלחם נגד אנשים המוכנים לכל, והדבר חייב אותו לחשב היטב את טכסיסיו במלחמה.

במלחמתו העקשנית של הגוש קבעה במדה רבה ההכרה שהוא משמש בלם נגד כוחות האויב החותרים לכבוש את ירושלים, וכל יום אשר יאחרו להתקדם לבירה עלול לקבוע את גורלה. עובדה היא כי לאחר נפילת כפר-עציון זז הלגיון צפונה בכיוון לירושלים. למחרת ביום ששי ה' אייר, יום הכרזת המדינה, עזב הצבא הבריטי את מצודותיו האחרונות בירושלים ותיכף פרצו לשם חיילי ההגנה וכבשו את מרכז העיר ואת שכונותיה הדרומיות בין קטמון לתלפיות, טרם שחיילי הלגיון הספיקו לבצע זאת. אין ספק כי כיבושים אלה קבעו את גורל המלחמה על ירושלים. נפילת ירושלים הבירה עלולה היתה להנחית מכה נואשה לעם היהודי בארץ ובגולה. 100,000 יהודים. חלק ששי של הישוב, היו מנותקים על ידי כך מהעם הלוחם והדאגה לגורלם היתה מחייבת לכוון בצורה שונה את כל השיטה הפוליטית של מדיניותינו. השתלטותו של האויב על כל ירושלים היתה מאפשרת לו לגשר בקלות בין כוחותיו בדרום הארץ, במשולש ובין אלה שבעבר הירדן.

       ואף שלא ברור כי אכן זה היה השיקול הקובע של כל המפקדים והמטות בענין עמידתו של גוש-עציון או שהיתה זאת רק התפתחות טראגית של מלחמה מבוהלת שכפו עלינו, הרי בהכרתו של מוש ורבים מפיקודיו זכרונם לברכה פעלה הכרה זו והם ראו את עצמם כשומרים על אחת מנקודות המשמר החשובות ביותר בארץ, ובמלחמתם ראו אחד הקרבות המכריעים במלחמת העם. ואת זאת יזכור להם עמנו לעד.

 

 

דבר צבא ההגנה – פורסם באותו יום...

למיגור הפלשים ! לנצחון !

דבר צבא ההגנה

 

בכרוז של ההגנה נאמר (בין השאר):

ביום הכרזת המדינה נתונים כל שטחי מדינת ישראל ממטולה ועד מרחקי הנגב תחת שלטונו של צבא ההגנה. כל מעוזי האויב אשר בשטח המדינה היהודית - הוכו ומוגרו.

צבא עצמאי. גא וחפשי, צבא שנשקו עמד במבחנים חמורים, צבא אשר רשם דפי נצחון ותהילה עומד ביום זה לפקודתה של מדינת ישראל במפציצים, בתותחים, בטאנקים. בגדודי פולשים מתנכל עתה האויב לעם ישראל ולמדינתנו לאחר שכל התקפותיו הקודמות נופצו ומוגרו ולאחר שכוחותיו הקודמים פוזרו וחוסלו.

המערכות הקשות, המבחנים הקשים, המבחנים המרים - עודם לפנינו. אנו עתה בתוך תוכה של ההתמודדות המכרעת עם כוחות גדולים, סדירים, חמושי נשק כבד.

מדינת ישראל חוגגת את יומה הראשון במקלטים, בחפירות הגנה, בשדות קרב, בברית דמים עם הארץ וגבולותיה.

קרב הגבורה של גוש-עציון אשר נשזר לתוך מסכת נצחונותיו הגדולים של צבא ההגנה בזמן האחרון -מלמד על כובד המערכה העומדת בפנינו.

האויב ינסה לחדור למולדתנו בכל שעה ובכל דדך. הוא ישלם בדמו ובנשקו ובכוחותיו על כל אמה מאדמת מולדתנו אשר ינסה לכבוש.

נגד תותחים נעמיד תותחים, נגד מטוסים -- מטוסים, נגד שריון –שריון, ונגד גדודי פולשים אכזריים, את חיילי ההגנה, חיילי מדינת ישראל, חיילי  נצחון-ישראל.

           

    

חילים,  אזרחים –

למיגור האוייב !

לניצחון !

 

*            *

       *

 לפרק: השבי

 

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD