חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 הקרב האחרון - בעיניהם של טייסים

הקרב האחרון על גוש-עציון החל ב-12 במאי בשעה 00 :04. הלגיון הערבי, עיקר הכוח התוקף, כבש את משלטי החוץ המזרחיים של הגוש וביתר אותו לשניים. התוקפים התקדמו אל כפר-עציון. שלש שריוניות ופלוגת רגלים עלו על שטח המנחת (שדה-התעופה) והתכוונו לפרוץ משם לתוך כפר-עציון. מפקד הגוש נהרג וסגנו נפצע. הפיקוד המרכזי על כוחות הגוש התרופף, וכל יישוב התארגן להגנה היקפית. מכפר-עציון נשלחו קריאות נואשות לסיוע אווירי

ב-12.15 העביר מטה עציוני למטכ"ל שדר מכפר-עציון: "אנו מורעשים קשה. מצבנו גרוע מאד. המשוריינים שלהם 300 מטר מהגדר. כל רגע קובע. הזדרזו בשליחת אוירונים." מטוסי חיל-האויר בוששו להגיע, ומ"עציוני" המשיכו ודחקו במטכ"ל: "מה עם האוירונים. הזעיקום מיד. הם אחרו את הכל. כאן משתגעים כבר". ב- 14.50  דויוח כפר-עציון: "הרעשה כבדה מאד. יש להניח שאנו לפני הסתערות.      כ ר ג ע    ה ג י ע    צ פ ו ר".

המטוס היחיד שהגיע לגוש היה  13-RDW מוטס בידי אלפרשטיין ואדי רחנברג שירו ממקלע "ברן" מגובה של 4500 רגל. הטייס ציין בספר הטיסות שלו: "זה לא היה אפקטיבי" אך הגוש דיווח ב-15.30: "ההרעשה נחלשה קצת. כמה משוריינים הוצאו מכלל פעולה. שלחו צפרים נוספים."

 ב- 16.40 הודיעו מגוש-עציון כי האויב מתרכז במשלטים מצפון-מזרח ובעמק מדרום-מזרח, וביקשו: "הפעילו הצפרים נגדם". ב- 17.00 המריא שתקאי משדה דב במטוס עמוס בשתי פצצות 25 ק"ג וחמש פצצות תבערה קטנות, אבל הוא לא הצליח לבצע את משימתה בתחקיר הטיסה כתב :

בסביבת קובאב מצפון-מערב ללטרון בגובה של 1200 מטר הורגשה לפתע ויבראציה חזקה מאוד עד כי ברגי המצפן יצאו מחוריהם. בדיקת המנוע והבנזין לא הראתה שום דבר חשוד. האוירון אבד גובה לאט, לכן החלטתי לחזור לבסיס במקרה של ירידת אונס. זרקנו את הפצצות כשהן מובטחות בניצרות כיוון כי היינו ליד ישובים. הצלחתי לרדת בבסיס. נתברר כי  רבע מהפרופלור נשבר."

 

על תחושתם של אנשי גוש עציון, שנעה בין יאוש לתקווה, ועל אכזבתם מכך שלא קיבלו סיוע ממטוסי חיל האויר באותו יום, ניתן ללמוד מסיפורו של אוריאל אופק, ממגיני גוש-עציון:

"פתאום נשמע הטרטור המוכר: האוירון שלנו הגיע! יצאתי החוצה.  קטן, וכאילו  בישני, חג המטוס בשמי-התכלת, כאותה ציפור שאיבדה את להקתה. טרם הגיע המטוס לשמי-הגוש- ומכל העברים כתנו אליו צרורות ממושכים. אלפי כדורים נשלחו לעברו, התנכלו להפילו. אך הוא המשיך לחוג מספר פעמים בשמי-הגוש כאילו אין לכדורים שליטה עליו, לבסוף פנה מערבה, בדרכו חזרה לתל-אביב.

"ולא עשה כלום?" -- נשמעה קריאות אכזבה.

"כנראה יחזור תיכף חזרה, ואתו כמה מטוסים נוספים" -- הובעה התקוה".

אכן היתה איזו אמונה כבירה ב"צפרים" שלנו. משוכנעים היינו, כי הם-הם שיכריעו את הכף במערכה זו. הרי עדים היינו כיצד הצילו את אנשי השיירה בנבי-דניאל.

 

עד רדת החשכה נמשכו ההפגזות והצליפות על כפר-עציון. לאחר הדיפת שלוש התקפות השתרר שקט יחסי, ושני הצדדים התכוננו להמשך הלחימה. כתום היום היו בגוש נפגעים רבים, והתחמושת שנותרה היתה מעטה ביותר. היה צורך דחוף להצניח תחמושת ממטוסים.

     את התחמושת הצניחו בראייר ושתקאי ממטוס "ראפיד" בשעות הלילה וממפקדת הגוש דוווחו: "ממה שהוצנח בגוש עציון נפלו כל המצנחים לידי האויב. פרט לשנים שאנשינו מקווים להגיע אליהם בחשיכה. המצב בגוש קשה ורוב האנשים מדוכאים". כעבור כמה שעות נמסר למטכ"ל כי אנשי עין-צורים מצאו שתי חבילות. בחצות הודיעו מהגוש: "כעת מתרכזים ערבים מספים. יש להניח שמחר תמשך ההתקפה ויתכן עוד הלילה. המצב באנשים, בנשק ותחמושת חמור. עליך לחפש ולמצא דרך להעברת תגבורת אחרת לא נחזיק מעמד. נשק ותחמושת עוד הלילה לשלוח."

     כדי למנוע את נפילת החבלות המוצנחות לידי האויב, ביקשו כי "ההצנחה מחר צריכה להיות בכפר-עציון ולהשתדל בחלק המזרחי ולהשליך בין הבתים. שלחו הרבה מחסניות סטן".

 

 

    מטוס "ראפיד". היתה אמונה כבירה
    שה"ציפורים" יכריעו את הכף.. 

    

בליל 14--13 במאי מונה עבדאללה אל-תל, מפקד הגדוד הששי של הלגיון כמפקד הכוחות התוקפים את גוש-עציון. הוא הגיע למקום בשעה 4.00 והחל לארגן את הכוח לפריצה בגזרה צרה בצפון-מזרח. ב- 5.30 נמסר מכפר-עציון:

"הערבים מתרכזים מזרחית למשק ובאוכף דרומית למשק. מתכוננים להסתערות. מטרת האוירונים צריכה להיות להוציא את המשוריינים מכלל פעולה. דאגו שהאוירונים יהיו כאן במשך היום. אין לי אפשרות לקשר עם יתר הנקודות."

אל הלגיון הערבי הצטרפו עוד מאות לוחמים בלתי-סדירים. כפר-עציון ומשואות-יצחק היו מוקפים בכוחות גדולים. תותחי הלגיון נערכו בעמדות אש, והכל היה דרוך להסתערות. המחסור בתחמושת היה חמור ביותר. רוב הנשק האוטומטי נפל לידי האויב בזמן הנסיגה ממשלטי החוץ, וחסרו כלי-נשק ומוקשי נ"ט. בגוש המבותר לשנים היו כ-70 הרוגים ופצועים, אך המגינים החליטו "להחזיק מעמד בשני הקטעים הנבדלים ולהשהות את האויב עד שתבוא עזרה בדרך האויר, או עד סוף עמידתו של הגוש". ב-13 במאי בשעות הבוקר המוקדמות נפסק הקשר האלחוטי בין משואות-יצחק לכפר-עציון, לאחר שהתרוקנו סוללות מכשירי הקשר.

 

באותה שעה הודיעו מכפר-עציון:

"בחסות הרעשה כבדה מתותחים ומרגמות ומכונות התחילו הערבים בהסתערות על הנקודה מכוון צפון. האנשים מוכנים בעמדות".

כעבור זמן-מה באה קריאה נואשת:

"חזקונו בעזרה ! דקות יכולות לקבוע"

 

במשך כל הבוקר המשיכו לזרום למטכ"ל בקשות חוזרות ונישנות למטוסים. ההתקפות על כפר-עציון בבוקר 13 במאי נהדפו בקושי רב על ידי כוח שהחזיק בגבעת-הסלעים  מצפון לישוב. בשעה 10.30 החלה התקפה ממזרח, מלווה בהרעשה ארטילרית וברכב משוריין. באותו זמן הופיע מטוס, ונפתחה לעברו אש חזקה. המטוס הטיל את הפצצות אך לא פגע במטרה, והסתלק מהשטח. "כל היום שיווענו להפצצה מן האויר שתשמיד כמה מהמשוריינים" כתב לימים טריינין, ובראייר, שטס מעל הגוש באותו יום ופגע, לדבריו, באחד ממשורייני הלגיון, זכר לאחר שנים איך ענתה לשאלתו בקשר הקשרית בכפר-עציון, כי "לצערה הגדול הציפורים באות לעיתים רחוקות מדי ומספרן לא מספיק" .

כשאזלה תחמושתו, נסוג הכוח שהחזיק בגבעת-הסלעים בשעה 12.00 למשואות-יצחק. בעת נסיגתו הוטלה עליו פצצה ממטוס חיל-האויר, שטייסו סבר כי זו התסערות על משואות-יצחק. "הפצצה אמנם התפוצצה בקירבת הנסוגים אך לא הזיקה ורק כיסתה אותם בענן עשן ואבק, דבר שסייע להסתירם מן האוייב".

בשעה 12.30 החלו הערבים לפרוץ לכפר-עציון. לאחר שמגיני היישוב נכנעו החל המון ערבי לטבוח בהם: מתוך 133 איש ניצלו רק ארבעה. בשעה 15.15, כשהיה ברור כי כפר-עציון נכבש, הודיע טריינין למחוז ירושלים על נפילת היישוב ודרש להצניח תחמושת ונשק לשאר יישובי הגוש. נעשה נסיון נוסף להצניח תחמושת, אך החבילות נישאו עם הרוח ונפלו ברכס אבו-כלב ונחלין. אל המטוס נורתה אש כבדה. הוא הטיל בטעות פצצה ליד הלול של משואות-יצחק, אך היא לא גרמה נזק.

 

בן-גוריון כתב ביומנו:

שעה ארבע וחצי. כפר-עציון נפל. הטייס ראה טנקים בחצר המשק, וקלט ברדיו דברים אלה: "כפר-עציון נפלה. נערכת התקפה קשה על משואות-יצחק". לחץ על הפיקוד על פינוי. לשלוח מייד ציפורניים (פצצות אויר) וסוללות ותחמושת 303 למשואות-יצחק. הטייס ראה ריכוזים גדולים על הכביש וליד פרשת הדרכים של מכוניות ונושאי ברן. התייעצנו - שקולניק (לוי אשכול), ישראל גלילי ואני,  והחלטנו לתת להם חופש פעולה. אם אינם יכולים להמשיך בקרב - להשמיד הנשק ולהוציא דגל לבן.

בשעות אחר-הצהריים התחדשה ההפגזה על יישובי הגוש הנותרים, ובשעה 17.00 הודיעו מעין-צורים כי אין באפשרותם להחזיק מעמד יותר והם מבקשים להתפנות מהמקום. שאלתיאל (מפקד מחוז ירושלים) השיב להם שעליהם להמתין עד להגעת הצלב האדום. אנשי עין-צורים לחצו על "עציוני" (המפקדה בירושלים) והודיעו שהם מתכוונים לסגת מהגוש, אך כשהתברר כי הסביבה מלאה בערבים, זנחו את הרעיון. בחצות התקבלה הודעה מירושלים כי הושגה הפסקת-אש, שלפיה ילכו כל הלוחמים בשבי בחסות הצלב האדום.

ביום ו', 14 במאי, החל תהליך הכניעה -- שלווה בחילופי אש מדי פעם. בשעה 12.00 הגיעו לשמי הגוש אוסטר ("פרימוס") ובונאנזה עמוסי פצצות, אך לשניהם לא ניתן אישור להפצצה.

 

 

    מטוס ה"בוננזה".   לא ניתן אישור הפצצה.

 

זיבל, טייס ה"אוסטר", כתב בתחקיר :

יצאתי עם קשר, מכשיר ו-3 פצצות (סוג 2 - פצצות 25 ק"ג משופרות) על מנת להפציץ בגוש-עציון. בהגיעי למקום קבלתי הוראה לא להפציץ בגלל מציאותו של הצלב האדום במקום. בכל הגוש מסתובבים ערבים רבים ומכוניות רבות. כפר-עציון הרוס בחלקו (החלק הפנימי). שאר המשקים נראים שלמים. קשה היה להבחין באנשים אם הם יהודים או ערבים אך הרושם היה שהיריות נפסקו.  משם טסתי למעלה-החמישה ושם נתנה לי הוראה להפציץ את הכפר ילו. בגלל מציאות אוורוני קרב בריטיים בסביבה לא יכולתי לבצע את המשימה ולכן הטלתי את הפצצות בים ליד הרצליה, לפי הוראה שניתנה מהבסיס".

 בגלל העדר חלק מספרי הטיסה ודו"חות התחקיר, לא התאפשר לקבוע בוודאות את שמות הטייסים שהשתתפו בחלק מהגיחות ב-13 במאי. בין השאר, ביצעו באותו יום סניור ויבנה שתי הפצצות מבונאנזה, וגורדון ביצע הפצצה אחת ממטוס אוסטר.

סניור, שהטיס את הבונאנזה, סיפר כי "כאשר באנו למקום, ראית ספיטפייר מסתובב נמוך. חזרנו לבסיס וקיבלנו הוראה לנסות שנית. ראינו שם שיירה גדולה של כ-150 מכוניות, כנראה בריטיות וכיוונן מירושלים למערב וספיטפייר  חג מעליהן. החלטנו לחזור והטלנו את הפצצות לים".

 התוצאות שהשיגו המטוסים הקלים של חיל-האויר בסיוע למגיני גוש עציון היו  מאכזבות, וההפצצות הספורות שנערכו היו בלתי יעילות. הסיבות לכך, לדברי אדם שתקאי, קצין המודיעין של שדה דב , היו: חוסר נסיונם של מטילי הפצצות, סרבול בנוהלי הטלת הפצצות, קשר גרוע בין הטייס והמטילן בעת הטיסה ואי-רישום התוצאות (המונע הפקת לקחים). שתקאי הציע לשפר את המודיעין הנדרש לביצוע המשימות, לאמן את המטילנים, לשכלל את מנגנון הפעלת הפצצות ולקבוע נוהלי הפצצה. לשיפור הקשר בין הטייס למטילן הציע: "כדאי אולי להשתמש במשרוקיות חזקות, לפי סימנים מוסכמים".

אי יכולתו של חיל-האויר לסייע במניעת נפילתו של גוש-עציון ציינה סוף פרק בהתפתחותו. אם מספר שבועות לפני-כן הצליח עדין שירות האויר למצות את המירב ממטוסיו הקלים - למרות מגבלותיהם האובייקטיביות - בקרב על שיירת נבי-דניאל  הרי שעתה התברר כי הכוח האווירי העומד לרשות ההגנה אינו מספיק ואין ביכולתו לסייע באופן משמעותי. 

(מתוך "שרשי חיל האויר" – משרד הבטחון)

 

להמשך:


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD