חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 בירושלים- לפנות ערב

 

מיומנו של בא כח הגוש בירושלים:

היה זה יומיים לפני הפינוי הבריטי מירושלים. הנציב העליון, המזכיר הראשי והמפקד הצבאי ארזו את מזוודותיהם. הגישה אליהם היתה כמעט בלתי אפשרית וכרוכה בסכנת נפשות. המוסדות היהודיים בירושלים היו גם כן במצב של פרוק. הסמכויות מטושטשות. ראשי היישוב ברובם לא היו במקום. מההנהלה המדינית נשארו רק פקידים אחדים. הקשר בינם לבין המרכז בתל-אביב היה חלש. גם סמכויות הפיקוד האזורי בירושלים לבין המטה הארצי בתל-אביב היו בלתי ברורות. הפיקוד הקרבי היה בירושלים - הסמכויות ביחס למשא ומתן עם האוייב בידי המטה בתל-אביב. הדרישה לעזרה הופנתה לירושלים - היכולת לשגר לעזרה במדה שהיא יכולה לבוא בדרך האויר - מתל-אביב.

בלילה, אור לד' אייר, דן הרב הראשי עם המחלקה המדינית על צעדים שהוא כאישיות לא-פוליטית יכול היה עדיין לנקוט לשם תיווך עם הבריטים, אך לסיכום לא הגיעו. מתוך ידיעות הסותרות שנתקבלו ביום ה' בבוקר, עקב ניתוק הקשר עם הגוש, הבינונו שהגיעה שעת ההכרעה ממש ושצפוי לגוש אסון מוחלט. פנינו שוב אל הרב הראשי בבקשת עזרה. התקיים בירור עם מר ל. כהן מהמחלקה המדינית, אולם שוב לא סוכם על צעדים ממשיים. קציני הקשר של המחלקה המדינית עמדו בקשר עם הבריטים בענין זה, אך ללא תוצאות. בינתים הגיעו בעקיפין ידיעות מהגוש, שנשלחו בבוקר ובהן נמסר כי הצליחו להדוף את הסתערויות האויב ומצבם איתן. כן הופרחו בירושלים שמועות כי צבא בריטי יצא למקום. הכל נמסר בערבוביה.

       בשעה שכפר-עציון נפל, לא ידעו בירושלים בדיוק מה נעשה שם. ההפסקה המוחלטת בשידורים במשך שעות רבות, נתנה סיבה לחשוב על הגרוע ביותר. בשעות שלפנות ערב נתגלגלה ידיעה, שכנראה, שודרה עוד בשעות שלפני הצהרים, שהבהירה את רצינות המצב. בשיחה עם אנשי המחלקה המדינית סוכם שהרב הראשי ינסה להתקשר עם הבריטים לשם הצלת המגינים, ומשא ומתן בדבר פינוי. עוד לפני זה עמדו בקשר בעניין עם נציג הצלב האדום אך ללא כל תוצאות. אי אפשר היה להשיג נציג מוסמך של הלגיון. כפי הנראה סרבו הערבים להכנם למשא ומתן. הלכנו לבית כנסת "ישורון", בו התקיימה באותה שעה אזכרה לחללי שיירת הדסה, ובקשנו מהרב הראשי שיפסיק את נאומו ויטפל בהצלת אנשי הגוש. במשרדו של הרב הראשי התקיימה התייעצות עם כמה מפקידי המחלקה המדינית. הרב טלפן לארמון הנציב, אל המזכיר הראשי ואל מפקד הצבא - רובם לא ענו ובמדה שענה מישהו היו אלה עוזרים שהודיעו שאדוניהם אינם במקום והם טרודים בהכנות ליציאה. כל אותו הערב המשיכו להתקשר עם הבריטים, אך ללא תוצאות. הרב הראשי ביקר מיד אצל מפקד מחוז ירושלים בענין ההוראות שיש לתת לאנשי הגוש להנהלת משא ומתן בדבר הצלת חייהם. התשובה היתה משביעה רצון אך לא היה בה לספק מבחינה מעשית, כלומר: לא היה ברור אם הגיעו ההוראות החדשות לגוש בעוד מועד.

בשעה תשע בערב הלכנו למנזר רטיסבון. החברות רצו לשמוע מה המצב ומה נעשה. תוך כדי הסברתנו את המצב - ובנסותינו לתת תקוה חלשה שהגוש עדיין מתגונן ושיש עוד מקום לפעולות הצלה - פתחו את מכשיר הרדיו "וקול המגן העברי" הודיע: "היום בשעה 1.00 בצהרים הצליח האויב להתפרץ לחצר כפר-עציון. אנשי כפר-עציון נלחמו בעוז ובגבורה פנים אל פנים עד שהוכרעו..."

דומיית מות נשתררה.,. ואחריה אבל ויגון קשה.

      

       בלילה המשכנו בפעולות שונות על מנת שנקבל רשות "לצאת למקום ולהציל את הפצועים", "להחזיר את הנשים", "לקבור את החללים", "להבטיח טיפול טוב בשבויים" וכו'. אך זה לא ניתן. בבוקר יצאה מכונית של הצלב האדום בליווי רופא משלנו למקום. חשבנו שעוד לא אפסה התקוה. טרם השלמנו עם הרעיון שהכל אבוד. התכוננו להבאת החללים, הפצועים, וקיווינו לקבל ידיעות על המצב. על יד בנין הסוכנות הסתדרה שיירת אמבולנסים. על המדרכה ישבו החברות שחכו ל... הרוג, לפצוע, לידיעה שהחבר נשבה. כל אחת לפי שיקולה ותקותה.

עברו שעות על שעות והמשלחת לא חזרה. הגיעו שעות של אחר הצהרים, והאנשים עודם מחכים. האמבולנסים הוזמנו לאט לאט למקומות אחרים, החברות חזרו לרטיסבון...

לפנות ערב חזר הרופא היהודי ד"ר וורט מגוש עציון וסיפר: המשלחת הצליחה להסדיר את הכניעה של אנשי עין-צורים, רבדים והחירבה. כולם הלכו לשבי. בשעת הכניעה נהרגו ונפצעו על ידי ההמון מספר אנשים. לכפר-עציון לא נתנו להם לגשת... הלגיונרים אמרו שלא כדאי למהר... מקודם יש להציל את החיים... במשואות יצחק טרם סידרו את הכניעה וזה יסתדר בלילה או מחר...

על כפר-עציון לא ידועים פרטים. שמעו ששני בחורים ברחו אל הלגיון ונשבו... מי הם ? מה הם מספרים - לא ידוע.   מה עם הפצועים ? שמעו שאת הפצועים העבירו עוד בלילה שלפני זה למשואות יצחק.   מי הם ? - לא ידוע.   מה עם הפצועים של יום ד' אייר ? - כנראה שלא היו פצועים ?   מה בענין קבורה - בזה יטפלו אחר כך...

היה זה יום ששי לפנות ערב. אותה שעה התנהל הקרב על ירושלים. בתל אביב התאספה מועצת המדינה והכריזה על הקמת המדינה. בחדר הישיבות של הסוכנות התאספו כמה מחברי הנהלת הסוכנות שנשארו בירושלים, כמה מאנשי הועד הלאומי וראשי מוסדות וקראו את ההכרזה על תקומת המדינה. בפרוזדור בית הסוכנות התלחשו על נפילת כפר-עציון שעלה על המוקד.

שלמה ח.

 

להמשך:


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD