חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 התקפה על התגבורות הערביות לקרב קטמון בירושלים כ"א-כ"ב ניסן 30.4-1-5

בחג שביעי של פסח, כ"א נ י ס ן,  30.3,  נשלח מברק בהול מן המטה בירושלים להתקיף מיד כל שיירה ערבית שתעבור בכביש חברון-ירושלים. בירושלים ניטשה אז במלוא עוזה המערכה על מנזר סן-סימון שבשכונת קטמון, ושני הצדדים - היהודי והערבי היו תשושים . הערבים שלחו שיירת מכוניות להביא תגבורת מחברון והדרום. גוש-עציון נדרש למנוע את מעברה לירושלים. השיירה הערבית הותקפה עוד בדרכה מירושלים. למעלה מחמש עשרה מכוניות נפגעו ונעצרו בכביש. בין הנוסעים קמה בהלה והם עזבו את המכוניות. האויב הזעיק תגבורת. משורייני הלגיון והצבא הבריטי שהגיעו תקפו שוב את המנזר ואת יתר המשלטים, באש תותחים ומכונות יריה כבדות. הקליעים הגיעו גם לשטחי כפר-עציון. אך לא היו נפגעים. ברוכסי הגבעות מסביב לבית פג'ר הורגשה תנועה של כוחות אויב חזקים. אך התגבורת לא עברה, וקטמון והמנזר נשארו בידינו. לאחר הקרב הגיע שדר מירושלים: "יישר כוחכם, הצלתם את ירושלים". עם זאת, הכניסה לקרב ישיר עם הלגיון והבריטים, חרצו למעשה את גורלו של גוש-עציון.

 

פעולת קטמון - כיבוש מנזר סן-סימון:

המצב בירושלים, בה היו שכונות קטנות מרוחקות ומפוזרות מחד, ונוכחות הבריטים בבסיסים שונים בעיר מאידך, גרמו לבעיה קשה ביותר בהגנתה...

הוחלט לכבוש את שכונת קטמון בליל ה- 28/4 (י"ט בניסן). לפני שהכוח יצא לפעולה הסביר יצחק שדה שיש לבצע אותה כמעט בכל מחיר. כשיצא הכוח לקטמון נורתה עליו אש. מפקד הכוח חשש שהם התגלו, התקשר למג"ד וזה הורה להם לחזור ולא לתקוף.

        בלילה שבין ה- 29/4 וה- 30/4 הוחלט לחזור ולתקוף את שכונת קטמון ולכבוש את מנזר סן-סימון שנמצא בקצה השכונה, מתוך כוונה שלאחר כיבוש המנזר ניתן יהיה להשתלט על כל השכונה, וכיבושה יהווה קרש קפיצה לכיבוש שאר השכונות הדרומיות המוחזקות בידי הערבים. כתוצאה מהכיבוש תפתח הדרך לשכונות היהודיות הדרומיות של העיר.

       ההתקפה על מנזר סן-סימון בקטמון החלה בשעה 00 .1 בלילה בערך, וכיבוש המנזר הסתיים בשעה 30 :2. עד השעה 30 :4 הייתה הפוגה, ומשעה זו החלו התקפות נגד של הערבים על המנזר בירי מרגמות, מקלעים ובסיוע שני משורייני קרב. כל ההתקפות נהדפו.

         ניתוח האירועים שערך המטה התברר מצבם החמור של הלוחמים במנזר סן-סימון כבר בשעות הבוקר המוקדמות. אז החליט אלדד, קמב"ץ מחוז ירושלים, שהיה למעשה המפקד הבכיר בעיר (דוד שאלתיאל היה בתל-אביב ובגלל קשיי מזג אוויר לא יכול היה לחזור בטיסה עד שעות אחר הצהריים), להזעיק את אנשי גוש-עציון לעזרה. הוא החליט להפעיל את אנשי הגוש לחסימת כביש ירושלים-חברון, כדי למנוע הבאת תגבורת לערבים התוקפים בסן-סימון. כפי שנראה בהמשך, שיקולו של הקמב"ץ היה נכון והתוצאות היו בהתאם. אנו, אנשי הגוש, פעלנו בזמן וביצענו את המשימה.   

                                          

שילוב גוש-עציון בלחימה :

הפקודה נשלחה במברק בהול לגוש ממפקדת מחוז ירושלים בשעה 40 :07 וזו לשונה:

 

"חסום מיד את הכביש בכל האמצעים שבידך,

  הוראות על הפסקת הפעולה תקבל מנמרוד".

 

למרות שעל המברק צוין 'בהול' הוא הגיע למוש, מפקד הגוש, רק בשעה 11:00, כנראה עקב קשיי הקשר שהיו. מוש השיב במברק בהול שנשלח בשעה 11:00 ובו נאמר:

 

"נתחיל מיד בחסימת הכביש. ערבים מתקדמים מולנו מדרום ותופסים עמדות."

 

בשעה   11.00 הייתה שעת התקשרות בין כפר-עציון לעין-צורים, כך שמיד הגיעה ההודעה לצאת לחסימת הכביש ולעבור למצב ד', כלומר, אנחנו תוקפים את הערבים.

מיד יצאנו, חברי כיתת הפל"ם של עין-צורים, עם נשקנו וקיבלנו כמויות גדולות של תחמושת וגם את המקלע "ברן" של הקיבוץ כנשק מסייע, לחיזוק כוח האש שלנו. בערך בשעה 20 :11 הגענו למשלט סאוויר. נכנסנו בהסתר לעמדות במרכז המשלט, לכיוון הכביש, והמקלענים עם המקלעים תפסו עמדות לצד צפון, וחיכינו. כמו כן הגיעה כיתת חי"ש 'מכמש' ותפסה גם היא עמדות להגנה היקפית של המשלט. המנזר הרוסי היה מאויש עוד קודם לכן, כך שחסימת הכביש הייתה מוחלטת, ונשאר רק לחכות לשיירה שבה היה צריך לפגוע.

בשעות הצהריים, בערך ב- 14:00, הבחין התצפיתן הצפוני בשיירת מכוניות שהתקרבה מצד צפון, מכיוון ירושלים. השיירה מנתה 17 משאיות ו- 4 אוטובוסים. הודענו בטלפון שדה למטה וקיבלנו פקודה לפתוח באש כשהשיירה תתקרב ליישורת של הכביש מול המשלט ותהיה חשופה לאש המקלעים שלנו ולאש מכונת הירייה של אנשי המנזר הרוסי. המקלענים פתחו באש מדויקת, וגם מהמנזר פתחו באש לכיוון השיירה ופגעו במכוניות. השיירה נעצרה, הנהגים קפצו מהמכוניות, חלקם עלו על מוקשים שחבלנים שלנו פיזרו מבעוד מועד בתעלות הכביש וחלקם ברחו. נהג האוטובוס האחרון, למרות האש הכבדה שהומטרה עליו משני מקלעים ומהרובים, הצליח לסובב את האוטובוס ולבסוף הצליח להתחמק, כשהאוטובוס נקוב בכדורים, חזרה לכיוון ירושלים.

הנהג הגיע חזרה לירושלים והזעיק את מפקד הכוחות הערביים, זה ששלח אותו לפני-כן להביא תגבורת של לוחמים מחברון וסביבתה. במקום להביא תגבורת חזר הנהג עם מסר, שכפר-עציון יוצא להתקפה על ירושלים, מה שהיה רק פנטזיה ערבית. כאשר ראה המפקד את האוטובוס נקוב הכדורים, האמין לסיפורו של הנהג. ומכיוון שחשש מהתקפה מכיוון דרום, שלח מיד את שלושת המשוריינים נושאי התותח לתקוף את גוש-עציון. נוסף לכך גם הזעיק את כוחות השריון שהיו מוצבים בחברון, שיצטרפו גם הם להתקפה על הגוש.

ואכן, כחצי שעה לאחר מכן, בערך בשעה 30 .14, הופיעו בגוש-עציון, מול חירבת סאוויר, שבעה משוריינים נושאי תותח - שלושה מכיוון ירושלים וארבעה מכיוון חברון.

 

      רכב לגיון שנפגע - ידיעה בעתון אנגלי.

מיומנו של איש חי"ש:

היה יום בהיר. החגיגיות עוד הורגשה בכל. היינו לבושים בגדי חג. הסבנו בחדר-האוכל של כפר עציון לארוחת צהרים, והנה נתקבלה מחירבת סאויר  ידיעה שחמש-עשרה מכוניות האויב הוצאו מכלל שימוש והן עומדות על הכביש ריקות בלי אנשים. מיד ניתנה פקודה לחבלנים לצאת ולחבל במכוניות. מבלי להחליף בגדים רצנו והכינונו את חומרי החבלה: פתילים, חנ"ם, נפצים, דלק, גפרורים וכו'. עלינו על המכונית המשוריינת שחיכתה לנו ויצאנו לדרכנו. ככח הבטחה שימשה יחידת פלמ"ח. נסענו עד למרחק של קילומטר מהכביש ומשם המשכנו דרכנו ברגל לעבר המכוניות. הגענו עד למרחק של 150 מטר מהכביש ועמדנו להסתער על המכוניות...

מוש מפקד הגוש היה אתנו. הוא צפה לעבר המכוניות ומסר את התכנית לפעולתנו : "כתה נשארת במקום לרזרבה, שתי כתות תופסות עמדות בתעלות שלצדי הכביש ומחפות על פעולות החבלנים, כולנו היינו מוכנים לזנק ממקומותינו…                                          

                          מרדכי מ.

מיומני של פלמחא"י:

משהתקרבנו לשטח הפתוח החלו לצלוף עלינו - "להמשיך לרוץ! קדימה" - קרא מפקדנו משה ג. עוד אנו רצים, ומחירבת סאויר צועקים אלינו : "משוריינים בריטים הגיעו !"

ברגע שנדבקנו אל גדר האבנים קרובה החלו פגזי תותח מעופפים לכיוון סאויר והמנזר. נשמע גם דו-שיח של צרורות של מכונות יריה מכיוון המנזר. לא יכולנו לזוז. משה ג. התישב בינינו ובין התפוצצות להתפוצצות השמיע הלצות. ראינו אמבולנס של הסהר האדום, שבא לאסוף את הנפגעים. בחסות פצצת עשן הוציאו הבריטים את המכוניות.

לאחר כחצי שעה הסתלקו המשוריינים ואנו חזרנו אל הגוש.

                                         אוריאל א.

 התותחים פגעו מיד בעמדה העליונה של חירבת סאוויר, אלא שהיא הייתה ריקה. עמדותינו המוסוות היטב היו כאמור בחצי המדרון, לכן הם לא גילו אותנו ואיש מאתנו לא נפגע. המשכנו להטריד אותם באש רובים מכוונת לאשנבי הירייה והם השיבו באש מכונות ירייה ובהפגזת תותחים. אמרתי לחברי לשכב בתעלה כדי לא להיפגע, ויריתי בצליפה באשנבי המשוריינים. מיד קיבלנו תשובה של צרורות ארוכים, 60-80 שניות הצרור, ואחריהם ראיתי אש מהתותח, צעקתי : פגז, הסתכלתי אחורה וראיתי שגם הוא פגע בעמדת הפיקוד שבראש המשלט. בצליפות הרובים שלנו הרגזנו אותם ולכל צליפה שלנו הם השיבו באש מכונות ירייה ובמטח פגזים. כך זה נמשך עד ירידת הערפל לקראת ערב. אז הפסיקו המשוריינים את ההפגזות ונסעו לחברון, ויכולנו לפנות את המשלט ולחזור לעין-צורים וחיילי מכמש חזרו לבסיסם.

שיירת המכוניות נשארה על הכביש, מול גוש-עציון, במשך שעות רבות. רק למחרת בבוקר הצליחו חיילי הלגיון לשחרר כמה מהן וחלק נשאר במקום עד למחרת בערב.

המטרה הושגה !    אף שיירה לא עברה ולא הביאה תגבורת לתוקפים הערבים בשעות הגורליות בקרב סן-סימון, כמו כן ריתקנו אלינו את שלושת המשוריינים נושאי התותח שהשתתפו עוד בשעה 14:00 בהתקפה האחרונה על סן-סימון. בנוסף להם משכנו אלינו גם את ארבעת המשוריינים נושאי התותח שהיו מוצבים בחברון. הם הפגיזו אותנו ולא הצטרפו לתוקפים בקטמון .    

מברק של מפקד הגוש אל המטה באותו היום:

…בהתקפתו על התחבורה הערבית הוצאנו מכלל שמוש שש מכוניות ערביות. את מספר הנפגעים קשה לקבוע. מלבד מספר משוריינים צבאיים לא הצליחה אף מכונית לעכור בקטע הכביש שאנו שולטים עליו.

הוצאתי תחמושת :

כאלף כדורים 303,

מאתיים כדורים איטלקיים

ומאתיים כדורים 300,

באם לא נקבל תחמושת נוספת לא נוכל להמשיך בפעולה.

- - - שלחו 500 מוקשי נעל,

רוב הבקשה הגיעה עוד באותו יום דרך האויר.

 מתוך דו"ח של מחב"ל  - 

  ...יש להתמיד במשלוח תחמושת. דרושים לנו כדורים 303, אנו משתמשים בעיקר במקלעים, כי הטווח הוא 600-400 מטר. לאחר שקבלנו כמות ניכרת של תחמושת למכונת היריה הכבדה נוכל להפעילה.

      העבירו רובה אנטי-טנקי, אמנם בתנאי קרב רגילים אין יעילותו מרובה, אבל יש להניח שבכל-זאת נצליח להפעילו נגד משוריינים, דרושים לנו מקלעים נוספים, האנשים מפוזרים בהרבה משלטים, ואין הכלים מספיקים. לא נוכל לאורך ימים להשאיר את כפר עציון עם מקלע אחד, ואת "רבדים" בלי אף מקלע.

                       יעקב א. ז"ל   

שעת ההכרעה בירושלים :

בינתיים, במנזר סן-סימון נמשכו ההתקפות הערבים על לוחמי הפלמ"ח. בשעה 13.04 הודיע הש"י שהערבים מבקשים תגבורת ומדגישים שלא יוכלו להחזיק מעמד נראה לי שבשעה הזו נתן מפקד הכוחות הערביים הוראה לשלוח שיירת משאיות ואוטובוסים כדי להביא לוחמים נוספים מחברון לירושלים ואנו, בגוש, פגענו בשיירה זו

באותו הזמן מצב הלוחמים במנזר סן-סימון היה קשה, היו פצועים רבים והרוגים. מכשיר הקשר הפסיק לפעול כי הסוללות נחלשו. בשלב זה, כאשר היה ברור למפקדים במקום שהם לא יוכלו להחזיק מעמד, ותגבורת איננה יכולה להגיע בגלל האש החזקה, כינס רעננה, הקמב"ץ, את המפקדים לדיון והוחלט בלית ברירה על נסיגה. את האישור לנסיגה הם קיבלו מהמג"ד לפני שנותק הקשר. לאור המצב הקשה, התברר להם שאין להם אפשרות לסגת עם כל הפצועים. הוטל על אברהם החובש למיין את הפצועים, אלו שניתן לפנות ואלו שמצבם קשה ולא ניתן יהיה לפנותם. לאור מה שאירע בנבי-סמואל, (האם יש אתר מתאים לקישור ?) שהפצועים שנותרו בשטח לאחר הנסיגה נהרגו על ידי הערבים שהתעללו בהם, סוכם ששניים, דדו המפקד ואברהם החובש, יישארו אחרונים ויפוצצו את המנזר על הערבים הפורצים ועל 16 הפצועים קשה ולאחר מכן הם ייסוגו.

הם החליטו לרכז בחדר אחד את הפצועים קשה שלא ניתן לפנותם, מיקשו את החדר בחומרי נפץ, והניחו חומרי נפץ מחוברים לחוטי חשמל מתחת למזרוני הפצועים. הוחלט שהאחרונים שייסוגו יפוצצו את החדר על הפצועים ברגע שהערבים יחדרו למנזר, כדי למנוע התעללות בהם.

בשעה 14.00 בערך החל לפתע מכשיר הקשר לפעול. הלוחמים במנזר קיבלו את ההודעה על התחלת נסיגת הערבים. השמחה הייתה גדולה והם החלו לירות אש חזקה על הערבים התוקפים. הערבים ניסו, לאחר שקיבלו את ההודעה על תחילת הנסיגה, לערוך ניסיון התקפה נוסף על המנזר בשילוב שני משוריינים, אולם משהושלכו עליהם מטעני נפץ שפגעו במשוריינים הם נסוגו.

כאמור, שלושה משורייני קרב נושאי התותח היו מוצבים "בשמירה" על הקונסוליה העירקית בקטמון, בסמוך לסף-סימון. המפקד שלהם נצטווה לנוע לכיוון גוש-עציון כדי לתקוף את הגוש, למנוע יציאת כוחות ממנו לעזרת הלוחמים שבמנזר, בעקבות הידיעה שהביא נהג האוטובוס שברח מהשיירה שהותקפה ליד חירבת סאוויר.

מרגע זה, לאחר עזיבת המשוריינים, נמשכו היריות לכיוון המנזר אולם פסקו התקפות הערבים עליו. העירקים היו בבניין הקונסוליה שלהם, שהיה ליד המנזר. הבניין היה לאחד ממוקדי האש החזקים ביותר, אש מקלעים ומרגמות "3. כשנוכחו לדעת שאינם מוגנים עוד על ידי משורייני הקרב של הלגיון הערבי, הם פינו עם ערב את הבניין.

באותו הזמן החלו הערבים לסגת מפני הכוחות שלנו, שהתקדמו בשלושה ראשים דרך שכונת קטמון למנזר סן-סימון. בעקבות הקרב החלה מנוסה של תושבי קטמון הערבים, שעזבו את בתיהם בבהלה. אומנם ההתקפות על המנזר הופסקו אולם הערבים המשיכו לירות אש עליו עד שעות הערב. למעשה, יציאת משורייני הקרב מקטמון זרזה את מנוסת התושבים והשפיעה על מורל החיילים הערבים וכל אלו גרמו לנסיגת כל כוחות האויב מסביבות המנזר ומרוב שכונת קטמון.

תגבורת מוריה (פלוגתו של קנולר) הגיעה למנזר סמוך לשעה 00 :17 ואחריה הגיע כוח משוריין שפינה את הפצועים וההרוגים. אנשי חי"ש באו להחליף את אנשי הפלמ"ח העייפים ועזרו לפנות את הפצועים וההרוגים. דדו (דוד אלעזר, שלימים יהיה הרמטכ"ל), שהיה ממפקדי היחידה שלחמה במנזר, קיבל פקודה להישאר במקום, להעביר אותו לידי אנשי החי"ש, ולוודא שלא נשארו ערבים באזור. הם בדקו את הבניינים שליד המנזר וגם את הבניין בו שכנה הקונסוליה העירקית, והיא הייתה ריקה.

אפשר לסכם את הקרב בכך ש"שני הצדדים הגיעו עד אפיסת כוחות ושניהם הגיעו להחלטה על נסיגה. במצב הזה נודעה חשיבות עליונה לעובדה שאנחנו נהננו ממודיעין יותר טוב, ועמדנו בעוד מועד על המתרחש במפקדת האויב. בקרב על קטמון היו לנו 21 הרוגים ו- 83 פצועים."4: לערבים היו 54 הרוגים ו-50 פצועים. מכך אפשר גם להבין עד כמה חיונית הייתה פעולת לוחמי גוש-עציון שמנעו את הבאת התגבורת לכוחות האויב ובנוסף משכו אליהם את כל משורייני הקרב של הלגיון הערבי שהיו בירושלים ובחברון ואף אחד מהם לא השתתף במערכה על קטמון בשעות אחר הצהרים.    (חזרה לראש הדף)

"הצלתם את ירושלים"

כשחזרנו לעין-צורים אחרי הפעולה, נמסר לנו שהגיע שדר מממ"ז ירושלים שמשבח את הפעולה שבצענו ובסיומו, כאמור למעלה, מופיע המשפט "יישר כוחכם, הצלתם את ירושלים". גם חברי הגוש שהיו בירושלים שמעו בסיפוק רב על חלקו של גוש-עציון בחסימת כביש חברון-ירושלים בכך שריתקו כוחות ומנעו מתגבורות אויב להגיע לאזור הקרבות בקטמון.

כיבוש מנזר סן-סימון והשלמת כיבוש כל שכונת קטמון למחרת פתחו את הדרך לשכונות ארנונה, תלפיות מקור-חיים, קיבוץ רמת-רחל וחוות הלימוד, שהיו במצב קשה וכמעט מנותקות. לאחר מכן שימשה שכונת קטמון בסיס לכיבוש כל השכונות בדרום ירושלים, יצירת רצף יהודי בין מרכז העיר והשכונות האלו וייצוב קו ההגנה הדרומי של ירושלים ברמת-רחל.

גם ביום הבא המשיך הגוש לתקוף את התחבורה שנסעה על כביש ירושלים-חברון ונפגעה שיירה נוספת שניסתה לעבור. לעזרתה חשו חיילי הלגיון ומשורייניו והם המשיכו לנהל קרב אש עם אנשינו שהיו במשלטים.  פיצול כוחות האויב וריתוק חלק מהם במערכה על הכביש מול הגוש, תרמו להקלת כיבוש קטמון, ואין ספק שבכך חסכו קורבנות רבים.

מברק של הממ"ז דוד שאלתיאל דיווח למטכ"ל בתל-אביב:

"תגבורת ערבית מנסה לפרוץ מחברון. גוש-עציון מונע.

אתמול פגעו קשה בשמונה משאיות..."

ובהמשכו, פירוט התחמושת החסרה.

מברק נוסף:

"להלן מברק מידי מכפר-עציון הם הוציאו מכלל שימוש שש מכוניות ערביות. [מספר] הנפגעים קשה לקביעה, חוץ משריוניות צבאיות לא הצליחה אף מכונית לעבור בקטע הכביש..."

מיומנו של חבר כ"ע בירושלים:

יהודי ירושלים עוקבים בחרדה אחרי הקרב על קטמון שחל ביום האחרון של חג. לאחר קרב של 40 שעות נכבשה השכונה, שהיתה מעוזם של הערבים, והוסר האיום על השכונות הדרומיות של העיר. למזלנו לא התערבו הבריטים בקרב ולא הפריעו לכוחותינו לבצע את תכניתם.

בספוק רב שמענו כי למגיני הגוש היה חלק בכבוש השכונה. אנשי המטה מציינים כי הקרבות בכביש חברון-ירושלים ריתקו כוחות אוייב ומנעו מהם להביא תגבורת ללוחמים העיראקים.  

מוסרים שאיברהים אבו-דיה, שכננו מצוריף, אשר אירגן זה פעמים מספר התקפות על הגוש, נכשל בפיקודו על הכוחות הערבים בקטמון, וברח עוד לפני הקרב המכריע.

                              פ.

גורל הגוש נחרץ

ביומיים אלו, כ"א-כ"ב ניסן,  30/4/48 וב- 1/5/48,  הייתה זו הפעם הראשונה שגוש-עציון שותף בקרב הכרעה שהתנהל בירושלים כחלק מהכוח הלוחם של מחוז ירושלים למרות ההוראה שלא להיכנס לקרבות הכרעה.

הוראה זו התקבלה מהמטכ"ל בחודש מרץ:  "לא להגיע לקרבות הכרעה בישובים מבודדים לפני ה- 15/5/48" (יום יציאת הבריטים מהארץ, שהפך גם ליום הכרזת המדינה). לעומת זאת, יצאה הוראה מאגף המבצעים במטכ"ל  מ- 23/3/48, שבה נאמר: " בקשר עם ריבוי הפגיעות בתחבורה שלנו בחלקים השונים של הארץ -- תקוף ופגע בתחבורת האויב בכל האמצעים והשיטות, חוץ מפיצוץ גשרים שהוא טעון אישור מיוחד. המגמה: לשתק פעולות האויב על ידי פעולות תגובה חריפות."

אין ספק שהמצב החמור בו נמצאה ירושלים, במלחמה על קיומה, הביא את ממ"ז ירושלים להורות לאנשי הגוש לחסום את הכביש. התוצאה הייתה שהתחלנו בתקיפת תחבורה ערבית אזרחית, אך גם גרם לסיבוך הגוש בקבות עם הלגיון או הבריטים.

אצל מוש התעוררו ספקות לגבי פעולות אלו, מכיוון שהן גררו קרב יריות והפגזות מתותחים על משלטי הגוש.

בתשובה לשאלותיו ענה הממ"ז במברק מה- 2/5/48 (כ"ג בניסן):

"תשובה לתזכירך מס' 8 מיום 2/5. אי הסתבכות עם הצבא איננה דרישה טקטית אלא פוליטית שפרושה לא לתקוף תחבורה מלווה על ידי צבא בריטי. המשיך להכות בכל יתר התחבורה.

קבל נא את הערכתי לך ולכל פיקודיך."

מפקד מחוז ירושלים, דוד שאלתיאל, נוכח לדעת שאנשי גוש-עציון מבצעים בצורה יעילה את פקודותיו ומצליחים לפגוע בתחבורת האויב ולרתק את הכוחות לגוש במקום לירושלים. ביצוע מוצלח זה תרם ועזר רבות לכוחותינו בירושלים, אולם, בסופו של דבר, הביא לאובדן הגוש.

-  -  -

במרץ 1949 (אדר תש"ט) אמר שאלתיאל ללוחמי גוש-עציון, לאחר חזרתם מהשבי, את הדברים הבאים:

"הודות לכם נכבשה קטמון והושלם כיבוש ירושלים החדשה" !    (חזרה לראש הדף)  

(עריכת החומר בדף זה מבוססת בעיקרה על ספרו של א. רטנר "גוש עציון – עמדה קידמית של ירושלים, עם תוספות מהספר "גוש עציון במלחמתו")

 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD