חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 הקרב על בית קק"ל - (בית שוגרמן)

אחת מפרשות הגבורה העקשניות של מבטיחי כביש ירושלים תשמש לנו דוגמה למה שנפל בחלקם של הלוחמים בחורף תש"ח (1948). בית "הקרן הקיימת" היה בית בודד בן שלוש קומות, שניצב מדרום לכביש יפו-ירושלים, 650 מטרים ממערב למשטרת בית-דגון. המקום נעזב מיושביו עם פרוץ המאורעות, אבל משום חשיבותו הרבה של הבית, שחלש על הדרכים לירושלים ולמושבות הדרום ושימש עמדה קדמית לגוש חולון-מולדת, החליטה ה"הגנה" להחזיק בו. בעת שהועברה התחבורה היהודית דרומה שימש הבית גם עמדת מגן לדרך החדשה וגם בסיס ממנו אפשר היה לבצע פעולות תגמול בתחבורה הערבית. "בית זה הוא כקוץ בבשרנו ויש להרסו"- מספר גרמני, איש כנופיה ערבית- "מפה שולטים היהודים על הדרך היחידה בין רמלה לבין יפו" (פריצקה).

 

 

    בית הקרן הקימת בבית דגן - בית שוגרמן

 בתיווכם של השוטרים הבריטים בתחנת בית-דגון הושג "הסכם ג'נטלמני", לפיו לא נערכו פעולות איבה בין היהודים לבין הערבים מזריחת השמש עד שקיעתה. בעשרת השבועות הראשונים למלחמה היה הבית ברשות יחידת מילואים של הפלמ"ח, בת 18 איש. הם קבעו עמדות בבנין וצפו על-פני הכביש שעליו עברה באין מפריע התחבורה הערבית, ובין השאר-מכוניות של אנשי כנופיות נושאים נשקם בגלוי. בכ"ג בטבת (5.1) הצליחו חבלנים ערבים להתקרב בחסות גשם שוטף לבנין ולפוצץ קיר אחד החדרים, בהרגם אחד מאנשי הפלמ"ח, יאיר עמיחי. כעבור כמה ימים חדרו פלמח"אים לבית-דגון ופוצצו בו את אחד הבית. אותה שעה החלו בביצור הבנין ובזריעת מוקשים מסביבו. בז' באדר א' (17.2) החליפה פלוגה ט' של חי"ש תל-אביב את פלוגת המילואים של הפלמ"ח, ומחלקה שלה קיבלה את השמירה על בית "הקרן הקיימת". פלוגה זו היתה מורכבת מצעירים ילידי הארץ ומ"פרטיזנים"-עולים חדשים בוגרים יותר, שבחלקם לחמו בגרמנים. במקום שמרו 24 אנשי חי"ש, שהתחלפו כל 72 שעות, והיו מגיעים למקום במשורינים. החבלנים המשיכו למקש את הסביבה. האנשים צוידו במיטב הנשק של הימים ההם: 2 מקלעי ברן ומרגמת "2 נוסף על נשקם הקל. ביחוד חששו המגינים מהטלת חבית של חומר-נפץ מאחת המכוניות הערביות החולפות על-פני הכביש. ביום העשירי לשמירתם של אנשי החי"ש הוטלה חבית כזאת והרסה את מרפסת הבית הצופה אל הרחוב. הוחלט להקים מוצב הגנה רזרבי חפור בחצר מאחורי הבית, שאליו יוכלו המגינים לסגת אם ייהרס הבית. בנין הביצורים נעשה בשיטת "חומה ומגדל". עשרות פועלים ואנשי מגן יצאו בל' באדר א' (11.3) בשיירה למקום, כשהם נושאים חלקים של הביצורים, חצץ וקורות עץ. אנשי המגן תפסו עמדות מסביב והפועלים הקימו בזריזות ארבעה בונקרים מוקפים חומת עפר גבוהה ובה עמדות מבוצרות. הפועלים נשארו ללון בבית על-מנת להמשיך למחרת בעבודתם. אותו לילה התקיפו הערבים התקפה רבתי את הבית, בפיקודו של מפקד גרמני. הפועלים חסרי הנשק שכבו על הארץ. המגינים תפסו את עמדותיהם ופתחו באש על החבלנים הערבים, שניסו להגיע לקיר החיצוני. אלה נסוגו לקללותיו של מפקדם הגרמני. "עלון הפלמ"ח" ציין את התנהגותה האמיצה של יחידת חי"ש וקרא למעשיה "פעולה למופת". תת-מקלע גרמני שנמצא בשטח נשלח כשי למפקד חטיבת "גבעתי", שמעון אבידן, אליה השתייכו אנשי חי"ש אלה.

 בליל שבת, ח' באדר ב' (19.3), נפתחה התקפה נוספת. מכונית ערבית הטילה כמחצית טון חומר-נפץ סמוך לקיר הבניין. האנשים הספיקו לצאת ממנו ולתפוס עמדות בביצורים החדשים. תוך שתי דקות נהרס הבית, ומיד יצאה חולית בחורים ותפסה עמדות בהריסותיו. לאחר ההתפוצצות פתחו הערבים בהתקפה רבתי, כשהם מצווחים "אטבח אל-יהוד". תחמושתם של המגינים הלכה וכלתה: היה עליהם לחכות עד שיגיעו הערבים לטוח של רימון. הרימונים האחרונים נזרקו אף הם והמפקד הגרמני קרא ליהודים להיכנע, ולאחר שלא נענה, קרא לאנשיו להסתערות אחרונה, אלא שאותה שעה הגיעה תגבורת, שנשלחה מבסיס הפלוגה בשכונת-מולדת. 18 איש באו והחליפו את המגינים ברגע האחרון. המרגמה שהובאה החלה בפעולתה וזעקות הנפגעים הערבים התערבו עם קולות מפקדם הגרמני. תגבורת שניה שהגיעה במשורין מתל-אביב מצאה את הסביבה נקיה מן האויב.

 עם שחר החלו המגינים צולפים בתחבורה הערבית שעברה בכביש. אותה שעה הגיעה למקום שיירה צבאית בריטית. האש נפסקה. קצין בריטי ומפקד כנופיות ערבי עלו על חרבות הבית והצטלמו עליהן. בתגובה על כך הניפו היהודים את דגלם. ראוי לציין, כי בהודעתו של מפקד האזור הערבי, חסן סלאמה, סופר, כי בקרב השתתפו 150 לוחמים ערבים נגד 600 יהודים. ועוד סופר בה על "מנהרה סודית", שדרכה הגיעה התגבורת היהודית ממקוה-ישראל לבית "הקרן הקיימת לישראל" (מרחק של 4 ק"מ!).

 (התאור לקוח מ"תולדות ההגנה", ג, חלק שני, עמ' 1447, הוצאת "עם-עובד", תל אביב)
 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD