חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 סיקול

"אין לך טרשים בכל ארץ ישראל כבחברון ולפיכך הקצוה לקבורת מתים" (סוטה,ל"ד,ע"ב)

 האדמה יסוד כל משק חקלאי, לא היתה מוכנה למחרשתם של המתיישבים. תושבי הסביבה הזניחוה והשמידו את כל האמצעים שסייעו לשמירתה: הטראסות (מדרגות האבן) והחורש.      החורש הקדמון נכרת וחוסל.  העצים – בחלקם נעקרו ושימשו חומר לתבערה ולתעשיית פחמים וסיד, וחלקם כורסמו על ידי עדרי הצאן שכילו את שרידי היערות הקדומים. הטרסות נהרסו בהיעדר טיפול נאות ושיקום מתמיד.   באין מעצור גרפו עתה הסערות ומי הגשמים את הקרקע וחשפו את   ה ס ל ע י ם.  שטחים נרחבים כוסו שיחים, קוצים וצמחי בר שנאחזו בבדלי הקרקע שנשארו לפליטה.

 

 

    סלעים מלא רוחב העין – מראה שכיח מאד בגוש-עציון

 

הערבים, בעלי הקרקע, נאותו למכור אך ורק אותן חלקות מסולעות שאינן ניתנות לעיבוד חקלאי. את מעט הקרקע הפוריה אשר באזור, בעיקר בעמקים, הותירו בידיהם. ולכן, כאשר רכשה הקרן הקיימת לישראל את שטחי קרקע שהיו בבעלות חברת'אל-הר' וחלקות נוספות, והעמידה אותן לרשות מתיישבי

הר-עציון, היו אלו ברובן אדמות טרשים מסולעות. חלקות קטנות ומפוצלות.

 

העבודה בהכשרת הקרקע היא חד גונית ומפרכת. עקירת הסלעים, חציבת בורות לנטיעה, עקירת השיחים והקוצים הן מרבית העבודות המקובלות בשנים הראשונות. עבודות אלו דורשות סבלנות מרובה מן העוסקים בהן. יש צורך לסקל את האדמה ולבנות גדרות אבן, לעבדה ולשמרה שלא תסחף. עשרות ימי עבודה יש להשקיע בהכשרת דונם אחד של אדמה לנטיעה והתוצאות בשנים הראשונות אינן לפי העמל וההשקעה.

  

כך נוצר בגוש-עציון הביטוי   - 

" ה מ ו צ י א    ל ח ם    מ ן   ה ס ל ע "

 

 מזכרונות חבר:

"התחילו להכשיר קרקעות. ענין הכשרת קרקעות גם הוא פרק מיוחד. הרי האדמה כאן היא אדמה הררית, סלעים רבים. את הסלעים האלו היו צריכים לעקור, עבודה מפרכת מאד. מהאבנים שעקרו בנו גדרות... כדי שהגשמים לא ישטפו את האדמה.

בתוך השטחים, בין טרסה לטרסה חרשו, חצבו בורות ונטעו. היו לנו כמה חברים, מומחים לבניית טרסות, שהם חצבו את הסלעים ובנו את המדרגות...

 

 

    כותרת בעיתון אמריקאי: האופי הסלעי של השטח

 

לצורך העברת הסלעים ממקום למקום, המציאו המסגרים שלנו מזחלת מיוחדת... פלטפורמה כזאת, שגילגלו את הסלעים על הפלטפורמה ורתמו סוסים, וסוסים סחבו את האבנים האלה למקום שהיה מיועד, ושם בנו את הטרסות. זו היתה המצאה מיוחדת במינה".

אחת המזחלות האלה נמצאה אח"כ, בתשכ"ז (1967), אצל הערבים והיא מוצגת היום במוזיאון".

"...אם אפשר להגדיר בלי להגזים, זאת היתה אפופאיה גדולה של כיבוש ההר. חברים השקיעו בזה הרבה מאמצים. אני הספקתי להכיר את הדברים האלה לאחר שחזרתי מהצבא הבריטי אחרי ארבע שנות שירות. הגעתי בשנת תש"ו. הגעתי למשק וסידרו אותי לעבודה בחציבת בורות. זו היתה עבודה מפרכת מאד...

רק בתקופת מלחמת השיחרור, קצת לפני זה, זכינו לאיזה מפנה בשטח זה של הכשרת הקרקע. הקרן הקיימת רכשה מעודפי הצבא האמריקאי, טרקטור בולדוזר גדול. הבולדוזר הזה עלה על השטח, ועקר בתנופה אחת את הסלעים, פינה אותם הצידה. הבעיה נפתרה..."

 

 

 

המקום שתפש הסיקול בתודעת האנשים ובמחשבתם מורגש באיזכור הרב של העבודה הזו במכתבים, דו"חות וזכרונות של דור תש"ח. גם הצילום, שעדיין היה נדיר באותו זמן, השאיר מספר גבוה יחסית של תמונות מן המפגש עם הסלע.

הגוש חרב, ומוראות המלחמה והשבי חזקים היו מקשיי היום-יום.  אך זכרונות הסיקול לא הרפו. לאחר המלחמה, כאשר חזרו אנשי היישובים השונים מן השבי, והוצעו להם כמה אפשרויות של מקומות להתיישבות מחודשת,  אמר אחד החוזרים (כנראה מאנשי עין צורים):

                     

                       "אנו רוצים מקום שבו צריכים לקנות אבנים בכסף !"

 לגלריה בנושא סיקול...



    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD