חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 ימי העליה הראשונים - קטעי יומן

יומן שנכתב בחודש הראשון לעליה, על ידי יצחק נרי, אחד משבעת החברים הראשונים שהגיע לכפר-עציון ביום ששי כ"ה ניסן תש"ג.

    

מתוך יומן

השבת הראשונה, כ"ו ניסן

הגם שלא היה לנו מניין כי אנו ס"ה שבעה אנשים, ובכל זאת קיבלנו את השבת בשירה ובשמחה. בפעם הראשונה באו לבית הזה מלאכי השרת, מלאכי עליון, ואנחנו קיבלנו אותם בברכת "בואכם לשלום".

 

יום ראשון כ"ז ניסן

אנחנו עסוקים בנקיון. החדרים מוזנחים. הקירות שחורים ואנחנו רוצים לכל הפחות להכין את המטבח. רצינו לקבל את הבחורות במטבח נקי.

 

יום שני  כ"ח ניסן

מחכים אנו בלי סבלנות לחבר'ה. כל רשרוש שאנו שומעים נדמה לנו שאוטו נוסע. והנה באחת עשרה הגיעו שתי טקסות[1]. ואחר כך ולובסקי עם אוטו מלא מטלטלים. השמחה גדולה. כל אחד במצב רוח מרומם. באו עשרה בחורים ושלש בחורות. החברים מסתדרים בחדרים ובינתיים הבחורות עסוקות כבר ברצינות במטבח. ולאחר שעה קלה ישבנו על יד השולחנות והיתה לנו הרגשה שאנחנו בערך כבר מסודרים.

 

יום שלישי,  כ"ט ניסן

באו עשרה בחורים מ"עיינות"[2]. קיבלנו אותם בידידיות רבה. הלא באו לעזור לנו בכיבוש המקום. הבחורים צעירים ועושים רושם טוב, ואנו חושבים שבמשך הזמן שישבו איתנו נוכל לעבוד מתוך הבנה הדדית.  עובדים עבודה קדחתנית, אחדים בנקיון, אחדים במטעים תחת הדרכתו של דב, ורובם בביצורים תחת הדרכתו של הח' נ.  בערב קיבלנו שיעור מהחבר נ. למדנו את הספר "חיי אדם"[3] בהלכות טעינה ופריקה.

 

יום רביעי, ל' ניסן

 קיבלנו צורה של פלוגת עבודה קבועה. נתחלקו אי אילו תפקידים: יוסף ש. כרגיל מרכז הקניות. דב בתור מומחה למטעים, שלום אחראי לבטחון, שלום ורפאל מסדרי עבודה. שלמה ר.ספרן, שלמה ש. חצרן ומספק הספקה קטנה. יוסף א. מסגר, רחל מחסנאית, שושנה ושולמית במטבח. רק אהרון המסכן, לפי שהתברר כי מאוחר להתחיל בגן ירק קיצי, ולחרפי עוד מוקדם מידי. לפיכך יצא שנשאר בשבילו רק המכוש. הוא רוצה אפילו לקיים את עצמו שהוא נעשה מומחה לביצורים אבל זה אינו משנה כלום – מכוש הוא מכוש !

 

יום חמישי, א' אייר

במקום מורגש שינוי. במקום בליטות רואים חפירות, ובמקומות הישרים רואים אי שם בליטות שונות. אנו מתכוננים ברצינות !

היום הצטלמנו. תעבורנה שנים, יבואו דורות אחרינו, הרבה ישובים עבריים יהוי על ההרים האלה. והנכדים שלנו יקחו לידיהם את התמונות האלו ברטט של קדושה. הכל מה שיש לנו, יגידו, כל האושר והעושר, הכל תודה לראשונים האלה. בדומיה וביראת הכבוד יעמדו ויתסכלו בכובשים הראשונים.

שומעים הרבה אצלינו את המלה 'מים'. כל אחד מזכיר לחברו את חשיבות המים, וחלילה לבזבז אף טיפה ללא צורך. קשה קצת להתרגל לזה, היינו רגילים בכל יום עשות לנו מקלחת וכאן מתרחצים מספל והידיים רועדות - לא לשפוך חלילה קצת יותר מדי. אבל לאט לאט אנו  מתרגלים.

 

יום ששי, ב' אייר

מכירים את קדושת השבת. לסעודת ליל שבת גם מָאטְקָה חבש כובע מכורום כאילו הוא מהרהר בתשובה. יִגָאֵל ואשתו סעדו אתנו, ויגאל סיפר על כיבוש מרחביה. זכרונות מענינים. בסעודה שלישית מסר דב על התפתחות הקבוצה ושמעון על התפתחותה של המחלקה הדתית בפלמ"ח.

 

יום ראשון, ד' אייר

מאורע חשוב. האדמה מתעקשת. "כל השנה", היא טוענת, "ישנתי במנוחה. אף אחד לא הפריע לי". החורשים, כמובן, הסבירו לה את הסיבות וגם למה היא נחרשת כעת, ולאט לאט היא נכנעת. פותחים תלם אחרי תלם. מדי פעם בפעם נתקלת המחרשה בסלע, אבל כנראה שהסלעים לא מתכוונים להתקומם נגדנו. הם רק מקבלים את פנינו ורוצים שנדע גם על קיומם. אבל שמחתנו היום איננה שלימה. כי אם שלמה חורש עם 'יחידה' ויתר החורשים הם ערבים שבאו בטעות. אבל גם זו לטובה, כי בינתיים אנו מנצלים את ההזדמנות ולומדים מהם כיצד לחרוש בכרמים האלה. כי הלא את הכרמים האלה לא נטעו יהודים. הגפנים אינן זקופות ואנו צריכים ללמוד מהם פרימיטיביות.

 

יום שני, ה' אייר

גם היום באו הערבים לחרוש. היום הם כבר מיותרים לגמרי. אנחנו מצטערים על זה, אבל אין ברירה. יוסף הביא מחרשות של מס' ארבע וארבע ערביות.  

בא יוסף ו. לרכז ולסדר את ענייני הבדק.

 

 


יום שלישי, ו' אייר

היום ביקרא אותנו הגווארדיה: הרב פישמן, הרב טכורש, קסטנבוים ועוד. הרבנים פישמן וטכורש קבעו את המזוזות הראשונות ובזה קיבלנו שמירה מועילה, שמירת א-ל שדי.

 

יום רביעי, ז' אייר

שמענו רשרוש של אוטו. הגם שרשרוש כזה לא מפתיע אותנו כי רגילים אנו לקבל הרבה אורחים בכל יום. טקסה באה וטקסה נוסעת, אבל הפעם כאילו הרגשנו שזהו הטנדר שלנו. רצנו במהירות החוצה. והנה זהו. הטנדר מתקרב נהוג על ידי הח' מאיר משדה-אליהו. קיבלו אותו בתרועות גיל. המקשר הראשון שלנו עם העולם היהודי.

 

יום חמישי, ח' אייר

שלמה ק. חורש היום על יד חירבת חובלה. מסדרים שם גן ירק בהשקאה בשותפות עם ערבים. כל אחד מרגיש כמין חרדה. מתביישים להגיד שמפחדים, אבל, ובכל זאת, הסביבה זרה ורחוק מהמקום. החורשים במקום: דוד, שלמה ר. ויצחק כולם הביאו את המחרשות כשהן שבורות. נכון שהאדמה נכנעה לנו וגם הסלעים אינם מתקוממים ובכל זאת טוענת האדמה שאנו אשמים. באנו מאוחר יותר מדי, ובכלל האדמה איננה רוצה להתחשב עם המלחמה והיא איננה רוצה להכיר בתוצרת מלחמתית. התחלנו לחרוש בתאנים עם מחרשות ארבע. קשה מאד לחרוש אך החריש הוא טוב ובסדר.

הלילה כבר היינו בלי חשמל. המכונה נתקלקלה. וזה מאד לא נוח. החברים היו רגילים בכל ערב לקרא ולכתוב לאור החשמל.

 

יום ששי, ט' אייר

היום הביאו מירושלים ספר תורה. השבת נשמע את דברי תורת משה.

בא שלמה ח. והוביא שבועון ומכתב מהקבוצה. הכל קוראים. מעוניינים לדעת מה נשמע בקבוצה. שלמה איננו אורח אצלנו. האו בעצם כאן יותר מבקבוצה. אם הוא איננו אצלינו אז הוא בירושלים. הוא הכח הדוחף את עניים ההתיישבות קדימה.

 

יום שבת, י' אייר

בסעודת ליל שבת סיפר לנו יגאל על הימים הראשונים במטולה. בשבת בצהרים טיילנו בהדרכתו של חיים. הוא הראה לנו את האדמות שהן בידי הקרן הקיימת לישראל ושוב נוכחנו לדעת את הנחיצות של עוד שתי נקודות לפחות.

 

יום ראשון, י"א אייר

סייד בעל מקצוע שנשלח על ידי מרגלית לסייד את כל החדרים והפרוזדור. הבית מקבל צורה אחרת.

בארבע באו וייץ, מרגלית וחזני. וייץ הביא אתו את המפה מהאדמות. מתברר שהעניין האדמות עוד לא לגמרי בסדר. האדמות שבאות בחשבון בשבילנו הן בערך יותר מאלפיים דונאם, אבל האדמות שהן למעשה בידי הקרן הקיימת הן לעת עתה רק למעלה מאלף דונאם, ומדברי וייץ נראה שלבנות את המשק ב- 'ה' הידיעה נוכל רק כשתגמר המלחמה.

רפאל חזר היום מהקבוצה והביא שבועון חדש. "מצטערים אנו על מותו של חץ". וזה מראה עוד פעם איך שאנחנו לא יודעים לשמור על בהמות.

 

יום שני, י"ב אייר

הרגשנו היום קצת חסרון בלחם. בשש הגיע הטנדר והביא את כל הדברים הטובים וגם לחם. הבחורות במטבח מתאוננות שחסרים להן כמה דברים נחוצים. ויוסף רק באחד: "זמן מלחמה, לא משיגים הכל" !  

הלֵיצִים אומרים שבלילה שומעים את יוסף מדבר מתוך שינה" "לא משיגים",  "אי אפשר להשיג".

בא עזריאל. קיים את הבטחתו מזמן ושתינו לחיים. הוא סייר בעזרתו של דב, כדי להכיר את המטעים שיצטרך בזמן הקרוב לטפל בהם.

 

יום שלישי, י"ג אייר

מרגישים שמצב הרוח לא בסדר. חסרה אותה ההתלהבות שהיתה צריכה להיות. חסרה שמחת העבודה של הכובשים הראשונים. כל אחד מתאונן על כך. חושבים שיש כמה וכמה סיבות הגורמות לזה. ובעיקר: יש הבדל בגיל והאנשים הם גם במצבים שונים וזה משפיע בהרבה. הבה נקווה שיבוא שינוי לטובה.

 

יום רביעי, י"ד אייר

היום בא וקס עם שני מהנדסים למדוד את הקרקעות ולקבוע את טיבן והתחילו בעבודה. שלמה ק. הביא פרד חדש במקום הפרד החולה. נקווה שלא נצטרך יותר להחליף. שלמה ש. נסע ירושלימה להצטרף לארבעת החברים שבא מהקבוצה לבקר בקורס ממשלתי לגפירות (נוטרות)  לשלשה שבועות.

החסרון בידיים עובדות מחמיר והולך. היות ונתווספו העבודות במטעים ובהקמת בניינים לשירותים סאניטריים. הפלוגה מעוניינת שיגדילו את מספר האנשים בזמן הכי קרוב לפחות בעוד עשרה איש.

 

יום חמשיי, ט"ו אייר

המהנדסים המשיכו במדידת הקרקעות. אהרן בא, ובשבת יבקר את השטח של גן הירק ויתכן שביום ראשון יתחיל לשתול. במקרה השיג שתילי עגבניות במחירים זולים.

 

יום ששי, ט"ז אייר

המהנדסים גמרו את המדידות באבו-ריש וטרם סיכמו אבל זה בטוח שהאדמות אינו טובות ביותר. משמונה מאות דונאם חושבים שבאות בחשבון לעיבוד רק כמאתיים בערך. בגלל חוסר בידים עובדות גייסנו את חמשת חברי הקורס שבאו אלינו לשבת מירושלים. הטנדר נשאר בירושלים לשבת כי הצטרכנו להוביל את וקס. כמובן שאיננו יכולים להסכים לסידורים כאלה. בו בזמן שהטנדר הוא המקשר היחידי שלנו עם הישוב.

 

יום שבת, י"ז אייר

בסעודת ליל שבת שמענו הפעם מיגאל על כיבוש כרכור והדריך את הציבור איך לקשור קשרים טובים עם השכניים. אחרי הצהרים ביקרנו את אדמות דז'שבה, את השטח של הגן ירק. הסתכלנו שוב פעם בכל שטחי ההרים הענקיים. הרהורים שונים היציקו: האם נוכל לשנות את פני ההרים האלה ?   אי שם רואים בין ההרים שטחים קטנים הבולטים בחינם המיוחד, מעובדים יפה, ועל יד סלעים חשופים רואים שפע של ירק וכל מיני עצים. וזה אומר: אל יאוש !    אם השכנים באופן פרימטיבי יכולים ככה לשנות את פני ההר, על אחת כמה וכמה אנו היהודים, אם נשקיע את המרץ החלוצי, החכמה היהודית ואת העקשות הדתית שלנו, אין שום ספק שנצליח להקים ישוב למופת. במוצש"ק הדלקנו מדורת ל"ג בעומר. דב קרא אגדות מספרו של ארי אבן-זהב על קברי צדיקים ויגאל מסר על ביקורו במירון בהיותו בן שלש עשרה. מאטקה כיבד את כולם בקפה חריף ומתוק, שרנו שירים שונים ולבסוף רקדנו הורה מסביב למדורה.

 

יום ראשון, י"ח אייר

שלום הביא מן הקבוצה שבועון ופתקאות להצבעה לגזבר. יש לנו מועמדים: דב צ, וצבי ט. בערב הרצה דב הרצאה מדעית על הנושא: המטע והצמחיה במקום וגם סיכם את פעולת הפלוגה בשלושת השבועות. לבסוף הסתכלנו על כל מיני עצים, צמחים ומזיקים שנאספו על ידי דב במקום.

 

יום שני, י"ט אייר

היום היה מֵקְלֶר. הוא ביקר את סדור העבודה. לפי דעתו עבדים אנו פחות מדי ובכלל הוא דרש מאיתנו יותר התמסרות. הוא לא קיבל את הנימוק שלנו שאנו מתייחסים לכל העבודות האלו כלעבודות זמניות.

הערב התקיימה אסיפה כללית, בהשתתפותו של שלמה ח. בין השאר הוחלט לעבוד תשע שעות במקום שמונה, נבחרה ועדת הדירות מהח' יוסף א. ושלמה ר.

 

יום שלישי, כ' אייר

וקס ביקר את ההר מול המינזר הרוסי והמהנדסים גמרו את המדידות. קבעו שהאדמות כאן הרבה יותר טובות, יש הרבה שטחים שבאים בחשבון למדוד. דב צ. נסע ובמקומו צריך לבוא עזריאל.

 

יום רביעי, כ"א אייר

גמרנו את החריש הראשון בכרמים והתחלנו בחריש השני. ביקר כאן קאפיטליסט מירושלים הוא חושב להשתתף במפעל שנקים במקום. וחוץ ממנו מתעניינים בזה אנשי כלכלה ובעלי ההון. בטח יציעו לנו הצעות שונות. אנו חושבים אם רק נצליח להקים איזה מפעל מתאים יהיו הרבה מועמדים מבעלי ההון שיסכימו להשקיע את כספם.

 

יום חמישי כ"ב אייר

היום גמר יוסף ו. שלשה בתי כיסא. בניין צנוע אבל מסודר יפה בכל הנוחיות שאפשר היה רק לסדר. ערכו חשוב משני טעמים:

זהו הבנין הראשון שהוקם על ידינו במקום

ושנית נחסוך בזה הרבה מים. מרגלית ביקר אצלינו היום. הוא, שהיה במקום ובבית טרם שאנחנו באנו הנה, ראה את השינוי והיה מרוצה מאד. מירושלים הביאו לנו ידיעה משמחת, שאושרה תחנת הגפירים במקום – סרג'נט, קופורל ועשרה גפירים.

 

יום שבת, כ"ד אייר

זה כבר הפך למנהג, בכל ליל שבת בעת הסעודה, מספר יגאל מתולדות העבר. הפעם שמענו על כיבוש הר תבור. בשבת אחרי הצהריים ביקרנו את המנזר הרוסי. בדרך כלל עושה המקום רושם טוב, אבל מכירים שחסרות ידים נאמנות. המקום מחכה לנו, ליהודים , לחלוצים, וכפי ששמענו מהנזיר הרוסי היחידי שנמצא במקום, המנזר היה יכול להיות זה מזמן בידי יהודים, רק הממשלה דואגת לזה שהמקום יהיה שומם.

בליל שבת סידרנו מסיבה לרגל אישור הנקודה מטעם הממשלה, הגם שהמסיבה היתה צנועה, בלי שום הכנות מיוחדות ובכל זאת הצליחה מאד. האויריה היתה חגיגית מאד. שלום פתח והסביר את חשיבות המאורע שאנו חוגגים. שלמה ר. ויצחק נ. הקריאו מיצירותיהם מסביב לבנין כפר- עציון. יגאל סיפר על הכנסת אורחים אצל הדרוזים. שלמה קרא שיר על גיטו וארשה.

                יצחק נרי

 

 --------------------------------------------------------------------------------

[1] מוניות טקסי.

[2] קבוצת של צעירים מהמחלקה הדתית של הפלמ"ח. בסיסם היה ב"עיינות"-פנימיה חינוכית לבנות דתיות.

[3] "חיי אדם" הוא שמו של ספר הלכה לחיי יום יום שכתב הרב שלמה גנצפריד (הונגריה,אמצע המאה ה- 19). כאן הוא מוזכר באירוניה, כיון שלמדו 'הלכות' מסוג אחר.

 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD