חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 החיים בהר

בראשית ניסן תש"ג נסעו חברים אחדים לחוה שבדהאר אל–קדיס כדי להכיר את המקום וכדי לקבוע את הסידורים הראשונים לקראת העליה.

ביום כ"ח ניסן תש"ג (3.5.1943) עלתה לכפר-עציון הפלוגה הראשונה ובה עשרה חברים ושלש חברות. הצטרפו אליהם שנים עשר בחורים מן המחלקה הדתית של הפלמ"ח , שניים מהם מחברי קבוצת-אברהם, שבאו לעזור בהבטחת הנקודה.

 

   

    אנשי המחלקה הדתית של הפלמ"ח בכפר עציון

 

מלבדם היו במקום שני שומרים ותיקים. אחד מהם, מרדכי יִגָאֵל, ממייסדי "השומר " נתמנה על ידי המוסדות כאחראי ליחסי שכנים ועניני בטחון כלליים. הוא קבע את דירתו בכפר-עציון.  העליה למקום בוצעה בחשאי וללא פירסום כדי שלא לעורר תגובה מצד השלטונות הבריטיים, ומצד הערבים.

 

                                             

    מרדכי יגאל

 ביומן הקבוצה נכתב:

"... תאריך זה מציין בשבילנו סיום תקופה והתחלת תקופה חדשה – תקופת ההתישבות והכבוש. אנו יודעים כי התפקיד שלקחנו עלינו הוא גדול, ויחד עם זה קשה מאד. ואם כל מפעל התישבותי חדש דורש מאת העולים מאמצים עצומים וקרבנות מרובים, הרי המפעל הזה דורש מאת הכובשים הרבה כוחות, אורך רוח ומתיחות חלוצית...

... הימים הנוראים האלה, משרים דכאון בלב ומעוררים דאגה לשלום קרובים ורחוקים, אשר חיינו ועתידנו קשורים בגורלם. קשה למצוא נחמה למציאות אכזרית זו, כששבטי ישראל גדולים ומפוארים מושמדים בידים טמאות...

... לא נשארה לנו אלא נחמה זו בלבד – להקים את הריסות ארצנו ולבנות בית בטוח שיאסוף לתוכו את פליטי החרב. והנה עכשיו נכנסנו לשלב המכריע של מתן חלקנו בבנין הגדול..."

  

בשלשת הבנינים שהיו על הגבעה היו עשרים וארבעה חדרים. מקומות שיכון לחמישים איש ולחדר אוכל. החדרים נוקו והותקנו לשיכון. החברים הראשונים השתכנו בבנין המנזר הגרמני, אשר בחלק מחדריו עדיין היו תלויים צלבים, תמונות קדושים ושאר תשמישי קדושה של הנזירים. לאחר זמן הגיעו נזירים מירושלים ולקחו את אשר להם.

 

     יוצאים לעבודה - צידו הדרומי של המנזר הגרמני 

 

גם הערבי, מגדל חזירים במקום, ששכן בבית בחצר, עזב את החוה רק לאחר כמה שבועות. במשך הזמן שהגיעו חברים נוספים מכפר-פינס, ונוצרה צפיפות גדולה. 

בגלל חסרון בתנאים מתאימים לחיים נורמאליים,    נשארו כל הילדים,   וכמעט כל הנשים  , בכפר-פינס. עמהם נותרו גם כמה גברים. הניתוק בין בני המשפחה הכביד מאד, וגם גרם הוצאות מיותרות. 

עבודה רבה הושקעה במתיחת גדר תיל, עמדות ויתר סדורי הבטחון. ארבעה עשר חברים יצאו לירושלים להשתתף בקורס לנוטרים . בחודש תמוז (יולי) נקבעה תחנה של משטרת הישובים העבריים במקום ונמסרו לה עשרים רובים.

הקבוצה רכשה מכונית משא לתחבורה עם ירושלים. נקנו שתי עגלות ושני זוגות פרידות לעבודות השדה והכשרת הקרקע. עבר זמן רב עד שהחברים למדו איך להכשיר קרקע ויכלו להרויח בה כדי קיומם. בינתים גדלו החובות והגרעונות.

רק מחצית ממכסת הקרקע שנקבעה לנקודה עברה לידים יהודיות. הייתר הוחזק עדיין בידי הערבים או טרם נרכש. רכוז האדמות נמשך שנים ולא הסתיים עד פרוץ מלחמת השחרור.

 

בחורף תש"ד (1944) הונח יסוד לרפת . הנסיון לגדל חצירים ותבואות נכשל, וגם גן הירק לא הניב תוצאות רצויות. רק המטע התפתח: ניטעו חמישים וחמשה דונם עצי פרי, עשרים ושלשה דונם גפנים ושנים עשר דונם זיתים. במשתלה מיוחדת שתלו פרחי פירטרום לתעשית הפְלִיט (תרסיס נגד  חרקים).

הקרן הקיימת החליטה לטעת בכפר עציון יער על שמו של הרב מאיר (ברלין) בר-אילן, מראשי הקק"ל ונשיא תנועת המזרחי. ניטעו כ- 20,000 עצי יער. בכ"ו שבט תש"ד (20.4.44)התקיימה חגיגה גדולה לרגל המאורע הזה. יחד עם הרב מאיר ברלין ונציגי הקק"ל באו לכפר נציגי המוסדות הלאומיים, תנועת הפועל המזרחי והמזרחי, באי כח הישובים באיזור ירושלים ורבים מאוהדי הקבוצה בעיר.

 

    טכס נטיעת היער על שם הרב מאיר בר-אילן (שלישי משמאל).

 

חבר הקבוצה פתח את החגיגה בתפילה קדומה לשלום הנטיעות:

אנא ה', למען שמך הגדול, הגדל חסדך עמנו וקיים לנו את הדבר אשר הבטחתנו על ידי משה עבדך  "וְנָתַתִּי גִשְׁמֵיכֶם בְּעִתָּם וְנָתְנָה הָאָרֶץ יְבוּלָהּ וְעֵץ הַשָּׂדֶה יִתֵּן פִּרְיוֹ.

 וְהִשִּׂיג לָכֶם דַּיִשׁ אֶת בָּצִיר וּבָצִיר יַשִּׂיג אֶת זָרַע וַאֲכַלְתֶּם לַחְמְכֶם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח בְּאַרְצְכֶם" ...

החבר שלום קרניאל קרא את מגילת הנטיעה .

עליתה של כפר-עציון על אדמתה זכתה להערכה בכל חוגי הישוב. גדולה היתה שמחתם של בני ירושלים שהרבו לבקר בכפר בימות החול ובימי מועד. רבנים וחכמים באו להרצות בפני יושבי הכפר. תלמידי בתי הספר נהגו לבוא לכפר בט"ו בשבט ולחוג בו את חג הנטיעות. אנשי ההגנה קבעו בסיס אמונים במקום, ובימי מתיחות בארץ באו כתגבורת למגינים. בני הכפר נהנו מאהדת אנשי העיר, והם השפיעו על בני ירושלים מרוח מפעלם החלוצי.

בפסח תש"ד הגיעו ארצה חברי בני עקיבא מרומניה, ביניהם מניצולי המחנות בטרנסניסטריה. היה זה המשך של תהליך קליטת עליה עוד מימי קבוצת-אברהם, שגם היווה את אבן הבנין העיקרית לגידול האוכלוסיה בכפר-עציון.

יום כ"ו סיון תש"ד היה יום גדול בכפר עציון. ביום זה הועברו האמהות והילדים מכפר פינס. צהלת ילדים נשמעה בחצר. חיי הישוב קיבלו צורת קבע. הוסר סבל הפירוד, חדלו הנדודים והקשרים למקום התהדקו. האוכלוסיה גדלה לכמאה ועשרים נפש.

השתדלותם של אנשי הקבוצה להעביר את האיזור ממחוז חברון למחוז ירושלים נשאה פרי. על ידי כך נמצאה גישה ישירה למשרדי הממשלה בירושלים בהם גילו יותר הבנה לצרכי הכפר. גם הנציב העליון הבריטי, הלורד גורט, הואיל לבקר במקום (א' כסלו תש"ה, 17.11.44).

 

 

    הנציב העליון, לורד גורט (ראשון משמאל)
    מתקבל בפרחים על ידי ילדי כפר עציון

 

בראשית שנת תש"ה (סתו 1944) עבר לרשות כפר-עציון שטח אדמה באוכף-המוכתר. בגלל טיב אדמתו נועד להיות השטח העיקרי למטע עצי הפרי. בחורף תש"ה נטעו ששים דונם עצי פרי וגפנים, וכ – 30.000 עצי יער. 

באותם הימים התחילו לבנות את בית הילדים הראשון מתרומות נשי מזרחי בקנדה.

באביב תש"ה הקימו את בית המרגוע. נבנו בתי שיכון חדר אוכל למבריאים. נעשו שפורים רבים במחנה הקבוצה. נרכש הציוד הדרוש והורכב חבר עובדים. לעת פתיחת בית המרגוע נקבע גם שרות אגד מירושלים לכפר עציון .  

בית המרגוע בכפר עציון הצטיין במשך כל שלש העונות של קיומו ברמה גבוהה של השירותים, בטיב המשובח של המזון ובסידורים הנוחים. האוירה הרצינית והנעימה קשרה רבים מן האורחים בקשרי ידידות לקבוצה. בית המרגוע איכסן בשלש העונות שבהן פעל שלשת אלפי מבריאים. היה זה מקור הכנסה חשוב לקבוצה והעסיק עשרים עובדות.

 

 

     בתי המגורים בכפר עציון שימשו בקיץ כבית הבראה ובחורף כמגורי החברים

 

יום עלייתה של משואות-יצחק לאדמות חובילה ,  בשכנות לכפר-עציון, היה מאורע חשוב בחיי הקבוצה. הוסרה הבדידות ונפתחו אפקים לפיתוח גוש ישובים גדול. בפני המוסדות המיישבים הושמעה התביעה לא לנהוג באיזור מרוחק זה לפי הקצב הרגיל של ההתישבות, אלא לבצר את הגוש בעוד זמן, הם נדרשו להוסיף ישובים, להכניס את ענפי התעשיה והמלאכה לתקציב פיתוח המשק ולהקים גם ישובים בעלי אופי עירוני למחצה.

בחודש שבט תש"ו (פברואר 1944) התחילו לסלול כביש פנימי לשתי הנקודות. הוסרה סכנת הניתוק בימי החורף הגשומים.

העבודה בהכשרת הקרקע נמשכה. בשנה השלישית הספיקו להכשיר מאה דונם. באדמה המסוקלת והחרושה נטעו עשרים וחמשה דונם עצי פרי וגפנים. כמו כן נטעו עצי יער נוספים. הוקמו בנינים נוספים לרפת וללול.

חברי הקבוצה שקדו למצוא מקורות פרנסה נוספים. הוקמה מכונה לטחינת אבני המקום לחצץ . סודרה מכבסה ומעגילה חשמלית. 

בשותפות עם משואות יצחק התחילו בחציבת אבני שיש ושלחון העירה לעיבוד. מחוסר מימון ובעלי מקצוע מובהקים לא התקדם המפעל כפי שקיוו .

לעומת זאת התקדמו ההכנות להקמת מפעל למכניקה עדינה בבעלותן של שתי הקבוצות ובעזרתו הפעילה של המרכז החקלאי של הפהמ"ז. המחלקה לפיסיקה של האוניברסיטה העברית הסכימה להכשיר בבתי המלאכה שלה קבוצת עובדים ליצירת מכשירים מכניים עדינים. שבעה חברים משתי הקבוצות קיבלו שם הכשרה מעשית ועיונית. בגמר שנת הלימודים הראשונה התחילו התלמידים לייצר מכשירים עדינים, לאחר סיום שנת הלימודים השניה התכוננו לעבוד במפעל שיוקם בגוש-עציון. הוזמנו מכונות שהגיעו ארצה בראשית תש"ח אך הן לא הובאו למקום. אנשי משואות-יצחק אשר עבדו בירושלים בימי המצור, הקימו את המפעל בנקודתם החדשה.

בקיץ תש"ו הוקמה מסגריה בקבוצה. חמשת העובדים הבקיאים במקצוע טיפלו בכל העבודות במשק, והתחילו גם ליצר כלי עבודה חקלאיים המותאמים למשק ההר.

בי"ב אלול תש"ו התקיימה בקבוצה חנוכת בית "נוה עובדיה " המפואר, שהפך למרכז התרבותישל הגוש כולו.

 

    לימוד בצותא ב"נוה עובדיה" 

בשנת תש"ו (1946) הגיעו ששה מילדי הקבוצה לגיל בית הספר. הוקם בית מיוחד לשיכונם וללימודיהם.

בחורף אותה שנה עלו שני גופים נוספים להתישבות בגוש. האחד בחשון (נובמבר 1946)   ל עין-צורים והשני, בחודש שבט (ינואר 1947), לרבדים . את אנשי המקום לוותה הרגשה כי המאמצים שהושקעו בפיתוח האזור לא היו לשוא.

באביב תש"ז הגיעה לכפר קבוצת חברים גדולה, שהעפילה ממחנות הפליטים בגרמניה, איטליה וקפריסין. רובם חניכי תנועת הנוער בפולין ובצ'כיה. היתה זאת תוספת ניכרת וחשובה לקבוצה.

בקיץ תש"ז הושלמה חציבת בריכה נוספת לאגירת אלף ממ"ק מים. חונך בית תינוקות גדול ומרווח ומשוכלל. הושלם בנין בית המכונות. הוקם לול גדול ונבנו ששה בתי אבן לשיכון ובנין מסודר ונרחב למאפיה.בשנת תש"ז התווספו למטע ארבעים ושלשה דונם עצי פרי וכרמים. ביער נשתלו 20.000 עצים.

הרגשת הסיפוק והשמחה בהישגים באה לידי ביטוי בחגיגת פדיון נטע רבעי שנחוגה בכ"ה סיון תש"ז (13.5.47).

 

כפר עציון במספרים :

אוכלוסיה:

חברים ומועמדים           75
 
חברות ומועמדות          55
 
אורחים                         7
 
אורחות                        15
 
הורי חברים                  6
 
זמניים                         5
 
 

כלל האוכלוסיה הבוגרת        163
 
ילדים                                    57
 
  
האוכלוסיה במלואה               220 נפש
 

 שטחי קרקע:   סך הכל  1600 דונם.  מהם 400 ראויים לעיבוד חקלאי.

 

המטע:

 גפן                            13 זנים של ענבי מאכל          69 דונם          14.000 גפנים
 
תפוחי עץ                   12 זנים                                 37 דונם           2200 עצים
 
שזיפים                      12 זנים                                 34 דונם           630 עצים
 
שזיפים אירופיים        12 זנים                                                        960 עצים        

אפרסקים                   5 זנים                                   22 דונם          960 עצים
 
משמש                       2 זנים                                    3   דונם          130 עצים
 
שקדים                       3 דונם                                                          190 עצים
 
דובדבנים                  1   דונם                                                         50 עצים
 
מטע זיתים ישן           42 דונם                                                        ? 
 

סה"כ                       223 דונם                                                      19.855 עצים
 

יער: על שטח של 200 דונם נשתלו  למעלה מ-  100.000 עצים.

בנינים:

3           מבני אבן של החוה הגרמנית (לשיכון ולבתי מלאכה)

14       בתי דירה חדשים מאבן.

3          בנינים למקוה טהרה ולביתנים סניטריים.

1          בנין נוה עובדיה

1           בית לחדר אוכל ומטבח לבית המרגוע.

1     צריף חדר האוכל ובנין למטבח ומחסנים.

7    בניניים וצריפים למחסני המשק ולמפעל המלאכה.

2        רפתות

6        לולים

3        בריכות מים גדולות ו- 2 קטנות לאגירת 3.000 ממ"ק מי שתיה.

 

מפעלי מלאכה:

נגריה מיכנית, מסגריה, מכונה לטחינת חצץ, מחצבת שיש, מפעל מיכניקה עדינה, סנדלריה, מאפיה, מכבסה ומעגילה חשמלית, 2 מכוניות משא.

 

בעלי חיים:

22       פרות

2.000  עופות

7        בהמות עבודה.

 

השקעות:

תקציב מחלקת ההתישבות של הסוכנות היהודית הגיע עד ראשית תש"ח  ל – 50.000  לא"י.

הלוואות להשקעות לזמנים ארוכים מהסוכנות וק.ק.ל   17.000  לא"י.

במשק הושקעו כ- 15.000 לא"י  מהלואות בנקאיות לזמנים בינוניים     122.000  לא"י.

 

תכניות לעתיד:

פיתוח המסגריה והנגריה כמפעלים המוציאים לשוק מוצרים סטענדרטיים.

פיתוח המחצבה

פיתוח מפעל המיכניקה העדינה.

הקמת בית חרושת למצות  (להעסקה בחורף של אנשי המטע ובית המרגוע)

הקמת מפעל הובלה משותף למשקי הגוש

הקמת בנינים סופיים ומשוכללים לבית המרגוע (תוכנן ל- 100 מיטות)

הרחבת הרפת והלול.

הרחבת המטע ורכישת טרקטור לעיבודו.

הרחבת שטי היעור (לשנת תש"ח הוכן שטח במורדות ואדי אבו ריש ל- 30.000 עצים)

חפירת בריכה במורד ההר לאגירת  6.000 ממ"ק מי שתיה.

תוספת בנינים לשיכון חברים וילדים.

הקמת בית כנסת גדול ומפואר על שם הרמ"א – לזכר קדושי קראקוב.

 

                           להרחבה נוספת:

 

 

 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD