חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 תיאור הקרב בטירת צבי תרצ"ו

ההתקפה

הערבים בנו תוכנית-התקפה שלמה:

 ב - 21 בפברואר 1938 (כ"א באדר תרצ"ח), התנפלו על תחנת-משטרה קטנה , חונזיר, שהיתה מרוחקת מטירת-צבי כחצי-קילומטר, ושתפקידה היה להשרות בטחון באיזור.  הם שדדו את רוביה, וניתקו בה את הטלפון, שהיה היחיד בכל הסביבה.

 שבוע ימים לאחר ההתנפלות על התחנה - בליל ה-28 בפברואר, לילה חורפי-אפל של סוף חודש, בלי ירח, בשעה 10.30 בלילה - נעורו חברי טירת-צבי לקול יריות והתפוצצויות שנשמעו מעבר לחומה.   תוכניתם של התוקפים היתה - לפרוץ בחשאי את גדר-התיל אשר מסביב למחנה המבוצר, להגיע בזחילה עד לחומה, לנפץ את הזרקור ולעורר בהלה בין המגינים על-ידי הטלת רימוני-יד; ולאחר שחפצם זה יעלה בידם - לתפוס חפירה חיצונית אחת, לכבוש את העמדה הקרובה לה, ולהתפרץ לתוך הנקודה, בסיוע  כוח של כמה עשרות אנשים, שהמתין להם בחורשת קני-הסוף הגדולה, כ - 200 מטר דרומית-מזרחית לטירת-צבי. כעשרה אנשים מהכנופיה ניתקו את גדר-התיל בפינה הדרומית-מערבית.  השמירה - יש לומר -  לא היתה עירנית דיה באותו ערב.  העייפות והשעמום - שהן הסכנות בגדולות ביותר בכל מערכת-הגנה פסיבית, פגעו גם בשומרי טירת-צבי.  רחש זרמי-המים בסביבה טשטש אף הוא את איוושת זחילתם של התוקפים.

 

בתחקיר שנערך אחרי ההתקפה נאמר:

"נקודת-המוצא של ההתקפה היתה מדרום-מערב.  בפינת-החדירה חתכו המתנפלים את הגדרות במזמרה; נכנסו לחפירה ג'  שהיתה עזובה, התקדמו בהסתר עד עמדה ג', שם זרקו שתי פצצות שלא התפוצצו (פצצות טורקיות ישנות, מנגנון-הדלקה מתוצרת-ביתית, ומתוכו בלט פתיל ארוך שהציתו אותו, לפי הנראה, בסיגריה).  פעולה זו בוצעה בידי 10 אנשים, בערך.  הם ניסו להוליך-שולל את אנשי עמדה ג' בקריאות "חבר'ה"!  יחידה שניה של לערך 10 אנשים היתה מפוזרת בשרשרת מחוץ-לגדר, וחיכתה בצד דרום-מערב. אחרי זריקת-הפצצות ריכזו עשרת הראשונים את אישם אל הזרקור, ונעזרו בקבוצה שניה שמחוץ לגדר, שפתחה אף היא באש.

הזרקור נפגע ונופץ מיד, וכל המערכה התנהלה מכאן ואילך בחשיכה.  ניפוץ הזרקור נטל את האפשרות להתקשר באיתות-אור עם תחנת-הקשר בניר-דוד. אותה שעה  עברו מצד מזרח כמה ערבים את הגדר בזחילה מתחת התיל.  אנשי העמדה המזרחית הרגישו בהם, ירו והרגו ערבי אחד ופצעו את חברו.  הלה ברח, כשהוא משאיר את רובהו".

  הקרב הוכרע ברימונים, שנזרקו על המתנפלים מהעמדה הדרומית-מערבית.  יללת פצועיהם הוציאה, כנראה, את הערבים מגדרם. הם הסתערו על המחנה בקריאות "עליהום".  גם הקבוצה שהתחבאה בסוף הצטרפה לקרב.  היריות נמשכו שעה ארוכה, עד שלבסוף נסוגו הערבים, כשהם גוררים אחריהם את נפגעיהם.

בשעה 23.00 בערך, כאשר ההתקפה כבר דעכה, הצליחו אנשי טירת-צבי ליצור קשר עם מושב בית-יוסף בעזרת פנס-איתות.  מכונית משמר-נע מגוש-חרוד יצאה לסייע, אך שקעה בבוץ והגיעה למקום רק בשעה 6.10 בבוקר, כשהיא נגררת על-ידי טרקטור.  כעשר דקות אחריה הגיעה גם המכונית-המשוריינת של המשטרה.

 ההתקפה נהדפה בזכות הארגון-הטוב וההכנה הטובה של החברים, שלא איבדו את עשתונותיהם - למרות ההפתעה - ופעלו בחשכת-הלילה בסדר ובמשמעת גמורים.  מפקד המקום - גרשון ריטוב, שלט באנשיו והצטיין במילוי-תפקידו.   לקול היריות-הראשונות מיהר כל איש לקבל את נשקו , שהכין בשבילו המחסנאי, והגיע במהירות לעמדתו הקבועה.  מפקד העמדה המזרחית, יוסף ליטווק, הגיע עם אנשי חפירתו כשהערבים כבר התקרבו אליה, וניהל את פעולת אנשיו באומץ ובכשרון.  קשה יותר היה המצב בעמדה הדרומית-מערבית, שאותה שמו המתקיפים מטרה ראשונה לרימוניהם.  חנוך ג. עמד יחיד בפתח-העמדה, בלי ליסחף בבהלה שתקפה את שאר מגיניה, ובעמידתו זו הרתיע את הערבים והרגיע את חבריו.

מהתחקיר:  האויב ירה 300 כדורים ומעלה.  מקרב המתקיפים נמצא ערבי הרוג. הצבא הבריטי מצא בחיפושיו עוד שלוש גופות של ערבים שנפגעו בהתקפה.  יש יסוד לשער, שיש בין הערבים עוד פצועים.  הבדווים השכנים סיפרו, כי הכנופיה שדדה מהם שלוש סוסות להובלת הפצועים.  לדבריהם  מנתה הכנופיה כמאה איש.  אנשי טירת-צבי ירו 169 כדורים אנגליים רשמיים,  30 ברובי-ציד , 7 במקלע-רק"ם,  8 באקדח,  וזרקו 6 רימונים.  אחד המגינים נפצע בירכו.  הנקודה הוזהרה יומיים לפני ההתנפלות על סכנה של התקפה קרובה.  לא כל ההכנות הוצאו את-הפועל בקפדנות הדרושה.  יש לציין במיוחד את השגיאה הגסה, שדלת-המחסן המובילה לעמדה ג' היתה נעולה, והיה הכרח לפרצה בשעת-מעשה.  הפעולה בכללה התנהלה בעוז ובסדר.  ראשי המשטרה והצבא שיבחו את פעולת ההתגוננות של אנשי המקום.

 

שיטת חומה-ומגדל הוכיחה את עצמה

הגנת טירת-צבי עשתה רושם גדול. זו היתה הפעם הראשונה ששיטת "חומה ומגדל" הועמדה במבחן והוכיחה את עצמה.  הוצדק המאמץ לתקוע יתד-התיישבותית קטנה ומבודדת, כאשר קיים שיקול-מדיני לעשות זאת.  לערבים הוברר, שחיסולו של יישוב אינו קל, כפי שחשבו. שנה לאחר מכן, אמר אליהו גולומב: "השינוי מורגש מאד בעיר בית-שאן. מי שנוכח איך היו עוברים את העיר לפני שנה - יודע מה גדול השינוי".  התחזק אמונם של השלטונות-הבריטים בכוח היהודי. הנציב העליון ווקופ, שיצא למחרת ההתקפה את הארץ, שלח מטקס-הפרידה מברק ברכה לסוכנות.  גנרל ויוול, מפקד הצבא בארץ, בירך את שרתוק על הצלחת ההגנה בטירת-צבי.  מפקדי המשטרה סונדרס ורייס העמידו את נוטרי טירת-צבי כדוגמה לנוטרים ולשוטרים בכל הארץ.

 התפתח לחץ ציבורי על ממשלת-המנדט לסלול כביש בר-נסיעה לטירת-צבי.  פינוי החבר הפצוע המחיש את גודל הבעיה.  הוא הובל בעגלה רתומה לטרקטור  עד בית-אלפא, מרחק של כ - 20 קילומטר, ורק למחרת הובא לבית-החולים בעפולה. 

הממשלה הציבה בטירת-צבי תחנת-אלחוט משטרתית, וכן הוסיפה לנשק הרשמי מקלע-קל "לואיס" עם ארגז-תחמושת  ו - 10 רימונים. 

 

(ימי חומה ומגדל" סדרת "עידן" ספר מס' 9,   העורך - מרדכי נאור.  הוצ' יד-בן-צבי תשמ"ז.)


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD