חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 מן העיתונות של התקופה

פסיעה ראשונה לתחיית הדרום.

במשך ארבעים וחמש השנים של הישוב החדש בארץ ישראל, הישוב החקלאי, נעשה רק מעט מאד להחייאת הדרום, ומכל שכן הנגב... חוץ משתי נקודות – רוחמה בנגב ובאר טוביה (היא קסטינה) דרומית מערבית מירושלים – לא קנו בכל החבל הגדול הזה אף שעל אדמה. אם יש למצוא טעם מספיק להעדר ישוב בנגב, במחוז באר שבע, מפאת תנאי האקלים ... הנה לא כן הוא הדבר בשטח שבין ירושלים לחברון, למשל , או בשפלה לדרומה של יפו, למשל, בסביבות עזה.  חברון מפורסמת בכרמיה הפוריים, בגני פירותיה הנחמדים, וכל הסביבה, אם כי היא בשטח ההרים, מלאה ברכת אלקים, כמובן, לאחר שיצטרפו לה ידי האדם, המסקל את הסלעים ומדרג את ההרים ועוזק ונוטע כרמים בצלעות ההרים ומשקה את גני הפרי וגינות הירק. וכך הוא הדבר בנוגע לשפלה בדרום לסביבות עזה. אולם כאמור, לא נעשה בחבלים אלה כמעט דבר לשם ישוב.

לא בא שינוי בבחינה זו גם עכשיו בתקופת העליה השלישית או הרביעית שהתחילה מזמן הכבוש... אילו, למשל, היתה קונה הקרן הקיימת בחבלים אלו שטח של אילו עשרות אלפים דונם, היתה מעוררת לכך גם יחידים. אין לשער את רוח הטובה שאבדו על ידי כך, על ידי הזנחה זו. ערביי חברון מהכפרים שבסביבתה מכניסים מאות אלפים לי"מ שנה שנה מירקות וענבים, שהם מספקים לירושלים, ואף לשאר הערים (ביחוד ענבים מחברון מפני שהיא יושבת בהרים - ענבי כרמיה אפילים הם), ואילו היו ירקנים וכורמים יהודים במקומות אלו היו גם הם מתפרנסים בכבוד...

בימים אלו נעשתה הפסיעה הראשונה , הצנועה מאד, בבחינה זו. ומה שראוי לציין הוא שהתעוררות באה דוקא מצד יהודים חרדים , מתונים כמובן, מעין אלו שהתישבו ב"בני ברק" או ב"נחלת יעקב". הרבה נלחמו חלוצים אלא ביצרם, שהשיאם להתישב דוקא במרכז, כי על כן שם הדרך כבושה כבר קצת, ואולם באומץ לב הראוי לתהלה, התגברו הללו על כל טענותיו של היצר הרע, והחליטו לתקוע יתד במקום חדש לגמרי. החברה "זכרון דוד", קנתה בימים אלה קניה גמורה ומוחלטת שטח של ארבעת אלפים דונם בין בית לחם וחברון. הנה כי כן תווסד במקום זה נקודה ישובית קטנה לפי שעה, שתהא באמת באמצע בין ירושלים ובין חברון. מיסדי הישוב החדש אומרים להתקין לעצמם גינות ירק, לנטוע כרמים, לעשות מחלבות וכו", כללו של דבר – לייסד משק רב גוני, שאת תוצרתו יביאו לירושלים וימצאו לו שם לקוחות הגונים. במובן החבור תמצא הנקודה החדשה על הכביש, בדרך המלך ירושלים – חברון, והובלת תוצרתם לא תקשה עליהם ולא תביא לידי הוצאות מרובות. אולם אם מיסדי הישוב החדש מתכוונים להתפרנס מירושלים, מן הצרכנים שבה, הנה מצד שני, יפרנסו הם במקצת בעקיפין כמובן את הישוב היהודי בחברון, שהלך ונדלדל בשנים האחרונות, ורק אשתקד בא שינוי קטן לטובה, כשבאה ונשתקעה כאן הישיבה הגדולה מסלובודקה מיסודם של בעלי המוסר...

המעשה שעשו בעלי החברה "זכרון דוד" , לנעוץ קנה של ישוב עברי בדרום, עשה רושם יפה על כל הישוב. כאמור, הגו רבים בענין זה, והנה נמצאו נחשונים שקפצו ראשונים אל הים. אין ספק, שעכשיו יתעוררו גם אחרים ללכת בעקבותיהם, ביחוד מן העולים החדשים, בעלי המעמד הבינוני, שבסכומים המועטים שבידיהם (למשל שלש – חמש מאות לי"מ) אין להם שם אפשרות להאחז באיזה מרכז מן הידועים כבר, כמו תל אביב או חיפה. ואמנם, אנו רואים כבר את הצעדים הראשונים בכיוון זה גם מצד העולים החדשים...

('העולם'[1], במדור "מארץ ישראל",  אלול תרפ"ה, 28.8.1925)

 --------------------------------------------------------------------------------

[1] "העולם" - עתון ההסתדרות הציונית העולמית שהופיע בוינה.   בגליון זה,  28.8.1925  במדור "מארץ ישראל" -  הופיעה הידיעה ראשונה בעיתונות אודות מגדל עדר.

 

ישוב חדש בסביבות ירושלים
אחרי הרפתקאות שונות התחילה השבוע האגודה ההררית 'זכרון דוד' בבנין נקודה חדשה בסביבת ירושלים בדרך לחברון, מקום שעד עתה לא היה בו כל ישוב יהודי. האגודה קבלה לע"ע קושנים על שטח של 1200 דונם. הקרקע מנצא בערך בקילומטר העשרים מירושלים, לימין הדרך המובילה לחברון, וגובלת עם האחוזה הרוסית (בת 400 דונם בערך) הנמצאת שם. באדמת האגודה נמצא המעין ערוך (צ"ל ערוב), העשיר במים, שעד סידור הספקת המים מעין פארה, השתמשה ירושלים במימיו שהועברו לברכות שלמה ומהם בצנורות העירה. על האדמה נמצאת גם תחנת משטרה קבועה.

ביום א' שבוע זה (2 לינואר – כ"ח טבת) התחילה העליה על הקרקע. יצאו לשם כ – 15 משפחות , הובאו 3 צריפים ועומדים להקים עוד אחרים. ועד האגודה מקים שם צריף לעצמו. משפחות אלה התחילו לנטוע בערך כ-20 – 15 אלף גפנים, זיתים ועצי פרי אחרים בשביל חברי האגודה, שהשיגו לשם כך הלואה קטנה.

האגודה הקיימת זה כשנתיים מונה 155. רובם מבין העולים החדשים של השנים האחרונות. כל אחד רכש לו לא פחות מחמישה דונם ויש שרכשו גם 15, 20  ועד 50 דונם.  מטרת האגודה היא ליסד במקום הזה עיר גנים חקלאית, שתושביה יהיו בעיקר על גידול ירקות, עופות וכדומה. הם מקוים שקרבת השוק הירושלמי היהודי הגדול יקל את קיומם והתבססותם. לאגודה נוספים עתה גם חברים חדשים והיא עומדת לסדר את הקשרים עם העיר ע"י אוטו שהיא קונה עתה לעצמה.

הוועד החליט לקרוא למקום בשם ההיסטורי 'מגדל עדר'. זקני יהודי חברון מסרו להם כי לפי המסורת השמורה אתם כאן הוא מקום העיר הזאת הנזכרת בתנ"ך (וכאן מצוטטים שני הפסוקים).

('דבר', 6.1.1927).

 

קו לקו

...לפני כשנתיים נוסדה בירושלים חברה בשם 'זכרון דוד'. עיקרה חרדים או קרובים ברוח לחרדים. בירושלים נוסדות אגודות וחברות חדשות לבקרים, צצות ונובלות, לפעמים קיומן כקיקיון של יונה: בין לילה היו ובין לילה אבדו. בפרט, שהמייסדים היו חרדים. הללו – בעטיים של קצת שהקדיחו את תבשילם – אינם מוחזקים ביותר על רצינות ושקידה והתמדה ועל אידיאל..  תמיד חושדים בהם שיש דברים בגו. בפרט שהימים ימי העליה המבוהלת, ש'עטה אל השלל' – לעשות עסקים בלי בדוק בהם וב'סרק' שבהם.

אלא שגם באותה שעה היה מן הראוי להפלות את מיסדי 'זכרון דוד' משאר כל ה'כמהין והפטריות' שצמחו באותם זמנים. בעלי 'זכרון דוד' שמו לפניהם מטרה ליסד מושבה (או מושב) חקלאית, דבר שבימים ההם לא היה בו משום חידוש ביותר. אלא שבעלי 'זכרון דוד' לא פנו לשם כך לשפלה, לעמקים, לגיאיות שמנים, כפי שטבע הדברים מחייב בארץ הרים ואדמת טרשים. הם פנו דוקא אל ההרים – דבר שהיה בו משום חידוש גדול.  הרי יהודה אינם לפי שעה נושא לעסקי ספסרות.. אבל אם לא היה מקום לחשוד בהם בספסרות, הרי היה מקום לחשוד בהם בבטלנות: מה היהודים האומללים הללו עושים ?    אלא מפני קול המונה של הספסרות לא שמו אליהם לב כלל (חוץ מכותב שורות אלו, שהזכיר את ענינים באחד ממכתביו ב'העולם' בקיץ תרפ"ה. והללו הוסיפו לשקוד על הדבר בהתמדה ועקשנות, הדרושות לכל מי שרוצה ליקח קרקעות בארץ ישראל.

כאמור, נשאו בעלי 'זכרון דוד' את עיניהם אל ההרים. אבל לא סתם אל ההרים, המרובים כל כך בארץ ישראל, אלא ב"כוונת מכוון" שהוכיחה לנו שהללו יודעים למה הם שואפים. הם בחרו בנקודה בדרך לחברון, במרחק כעשרים קילומטר מירושלים. דבר זה יש לו חשיבות מרובה. ראשית – הדרך: כביש יפה מחבר את ירושלים וחברון. ואם בשפלה ובמישור יש ערך גדול לדרך סלולה וכבושה (אינה משתבשת בימות הגשמים), הרי באזור ההרים, על אחת כמה וכמה...

והשנית, קרבתה של ירושלים. בעיר כשמונים אלף אוכלוסים. באוכלוסי ירושלים יש הרבה אמידים, בפרט מבני חוץ לארץ, כל מיני פקידים ונושאי משרה, והתצרוכת מרובה. עד עכשיו כמעט שאין ליהודים חלק בהספקתה של ירושלים. "כמעט" – כי בשנים האחרונות התחילה מתגדרת במקצוע זה קרית-ענבים... אלא שקרית-ענבים קטנה היא וצעירה ומה שהיא מספקת לירושלים הוא מעט מזעיר מן הדרוש לה. ודבר זה הכניסו בחשבון בעלי 'זכרון דוד'. משק חקלאי בהרים מן ההכרח שיהיה אינטנסיבי ומבוסס על ירקות וחלב ופירות.

כשנתיים עברו מאז נוסדה החברה. כמעט שנשכחה מן הלב: לא ידיעה ולא שמועה. ולב החרדים על כל נקודה חקלאית העומדת להיווסד היסס: שמא חס ושלום "נפל" או "סנדל". והנה פתאום, בימי תוגה אלה, בשורה טובה. האגודה חיה וקיימת. התגברה על כל ההרפתקאות וכבר קבלה קושאנים (שטרי מכירה) על חלק מן הקרקע. יצאו כבר להתיישב על הקרקע חמש עשרה משפחות.

('העולם', לונדון, גליון ד' כ"ה שבט תרפ"ז  28.1.1927,  במדור "מארץ ישראל'")

 

השלג בהר חברון:

בזכרון דוד, מה נורא היה מצבם של יושבי זכרון דוד בימים אלה. כידוע, עלו משפחות אחדות של תימנים על אדמות חברת 'זכרון דוד' בין ירושלים וחברון. הם בנו להם צריפים ארעיים וקשה מאד הישיבה בהם בימי סופות וסערות, לולי הצריף הציבורי שעמד להם, מי יודע אם יכלו לעמוד בפני הקור והסערה. מיד בהתחולל הסערה התאספו כולם, 25 נפש, אל הצביף הציבורי הדגול. ביום שבת אפסו אצלם המזונות.  שכיניהם שבכפר בית אומר המציאו להם ביום שבת לחם ותאנים. זכרה להם זאת ה' לטובה !   בחברון נתפשטו עליהם שמועות מבהילות. דברו על קפואי קור ונפוחיי רעב. רבני העדה הספרדים שבידם קופת הכולל, לא שמו לב לדבר, וייזכר לטוב ראש ישיבת כנסת ישראל הגרי"א סרנא, שברוב עמל ותלאה הצליח לשלוח לבני זכרון, ביום שני, לחם, סוכר ותה, וביום רביעי שלח שוב צרכי אוכל. במסירות נפש ממש המציאו להם צורכי אוכל אלו על יד רוכב על פרד. שום מקרי אסון לא קרו להם ועזרת חברון עמדה להצילם מרעב... "

מיום חמישי  17.2.27

הדני

('הארץ',  י"א אדר א' תרפ"Z   21.2.1927)


 

בזכרון דוד הכל כשורה:

בדרך לחברון ישנה מושבה חדשה ו'זכרון דוד' שמה. שם ישנם בערך שלושים נפש. והיות שמתהלכות שמועות שהשלג גרם שם לנזקים רבים, לכן הננו להודיע שכל גרי השכונה בריאים וגרים בצריפים ואעפ"י שהשלג מגיע שם לגובה של מטר וחצי (מי הכותב ?) לא קרה שם כלום.

קצין משטרה אדיב, אפנדי פטיני מחברון, רוכב במשך כל היום בדרך המובילה לחברון ומתעניין בכל. הוא ביקר במושבה החדשה ומצא את גריה בריאים. יהודי חברון המציאו להם אוכל, גם שכיניהם הערבים מ'בית אומר' המציאו לגרי השכונה אוכל וכו'.

שני אנשים מגרי השכונה 'זכרון דוד' , יצחק גרינוולד, מזכיר המושבה ורוזנבלום, נסעו פעמים אל המושבה והוכרחו לחזור כלעומת שבאו, מפני גובה השלג.

(דאר היום, ט"ו אדר א', תרפ"ז,  20.3.1927)

 

ההתיישבות במגדל עדר:

ביקרתי בישוב החדש הזה. על ראש גבעה עומדים שלשה צריפים קטנים, שניים של עץ ואחד של פח. על יד אחד מהם ישב תימני, מחכה לאוטו הנוסע ירושלימה. נכנסתי אתו בשיחה. הוא שח לי:

- קנינו ארבעת אלפים דונם. כל דונם – חמש ורבע ל"מ (לירות מנדטורית). ואני קניתי לי 10 דונם. בניתי צריף ואליתי על אדמתי. אתי יחד עלו עוד שתי משפחות, האחת תימניה והשניה אשכנזית. צריף הפח שייך למשפחה האשכנזית אולם היא עזבה את המקום ושבה ירושלימה. תבואת החורף לא זרענו, כי אין לנו סוסים, מחרשות וכלי שדה. יכול להיות שתבואת קיץ נזרע. אנו משתדלים להשיג הלואה. 'אגודת ישראל' הבטיחה. ובינתיים הגיעה השעה לחרוש את האדמה ולהכשירה לתבואות קיץ ומחרשות וסוסים אין. לעת עתה נטענו מעט גפנים.

האם יודע אתה לעבוד בחקלאות ?

לא. זה שלש שנים אני בארץ. עד כעת גרתי בתל-אביב. צורף אנוכי. בהתחלה הרווחתי, אבל אח"כ  א המשבר והלכתי וקניתי לי 10 דונם ואתישב פה. שארית כספי השקעתי בצריף שעלה '' ל"י. עבודה אין לי. לפעמים אני נוסע ירושלימה, אולי איג שם עבודה.

ומים יש לכם ?

לא.  הממשלה אינה מרשה לנו להשתמש במי המעין ערוב שנמצא באדמתנו, ואנו לקחים לשתיה משלוליות מי הגשמים שלמטה בעמק. ראשי החברה אמרו לנו: כאשר יעלה רוטנברג את מי הירדן ירושלימה, יעברו המים דרך מגדל-עדר ואנו נוכל להשקות במים אלה את אדמתנו, ואפשר שנוכל לנטוע פרדסים.

('דבר',  כ"ז אדר ב' תרפ"ז   31.3.1927)

 


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD