films for sale
         
         
     הכנס:    
ראות/תצוגה:     מודולים:   
חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 עדותו של צבי סטקלוב - צבינג'י

 

עדותו של צבינג'י – חירבת זכריה ה' אייר תש"ח

 

 

 

מיומנו של מפקד כתה בחירבת זכריה - חבר רבדים

כשהאיר בוקרו של יום ו' נראו ראשוני הערבים כשהם נוהרים לחירבה. הודעתי לכל העמדות לא לפתוח באש בלי פקודה. לפי המדובר צריכה היתה משלחת הצלב האדום לבוא בשעה 7.00. השמש עלתה, וכל רוכסי הסביבה השחירו מאלפי ערבים שנהרו לכיוון החירבה. כשהגיעו ראשוני הערבים למרחק 200 מטר מעמדותינו - צעקנו להם להעצר. הצענו להם כי אחד מהם ואחד מאתנו יצאו לנהל משא ומתן. הם נעצרו. ואחד מהם - עיסא מבית-אומר יצא לעברנו. אברהם ר. יצא לקראתו. המקלע, שלא שלט מעמדתו על הגזרה בה התנהל המשא ומתן, העתיק את עמדתו למקום אחר, ממנו שלט על הדרך שליטה מלאה. לבסוף חזר אברהם ר. והודיע כי הוחלט שהערבים יחכו עד בוא הצלב האדום. החלטנו לקרוא לברוך ב. השולט שליטה מלאה בערבית, לעזרה במשא ומתן...

מכונית הצלב האדום הופיעה... בקושי הצלחתי לראות אותה מבקיעה דרך בין המוני הערבים שהקיפוה. אלפים על אלפים של ערבים מזוינים בכל סוגי הנשק עלו עלינו. שלמה ש. ודוד ד. השולטים באנגלית, יצאו לקראת המכונית, כדי להתחיל במשא ומתן. מתוך המכונית יצא ערבי מזויין שהציג את עצמו: "אני חלדי ביי חומייני" והודיע כי עלינו להתמסר בידיו. נציגינו השיבו לו, כי עד כמה שידוע להם עלינו להתמסר לידי צבא סדיר. האספסוף חסר הסבלנות התחיל לעבור אותם ולהקיפם, ועד מהרה נמצאו נציגינו באמצע האספסוף, שילל ושאג שאגות קרב פראיות. לבסוף הודיעו נציגינו כי מכיון שהם אינם המפקדים ברצונם לחזור לחירבה ולמסור דו"ח למפקדים. השנים בקשו מחלדי שיעמיד לרשותם מלוה שיעביר אותם דרך ההמון. הוא סירב והכריז כי הוא השובה והוא המציג את התנאים. בדלית ברירה חזרו השנים בעצמם. לאחר שמסרו את השתלשלות הענינים החלטנו כי לא נתמסר לידי האספסוף וכי נלחם עד הכדור האחרון. לאחר שמכונית הצלב האדום המשיכה בדרכה לעין-צורים המשיכו הערבים להתקדם לעברנו תוך צעקות ויללות. ברוך ב. יצא לקראתם והתחיל מדבר עם אחד שנראה כמפקד. הערבים המשיכו בהתקדמותם מבלי להתחשב בעובדה כי מתנהל משא ומתן. אותו זמן עמדתי על יד המחסום, כשמאחורי עמדת המקלע. הודעתי למקלען לבל יפתח באש ללא פקודה. לעמדת המרגמה "2, שהיתה משמאלי, הודעתי כי יכוונו את הכלי לטוח הקרוב ביותר ויחכו להוראות נוספות. הערבים המשיכו להתקדם בצעקות ויללות. דרכתי את הרובה וצעקתי אליהם להעצר. הם המשיכו להתקדם וענו לי כי נצא אליהם. צעקתי אליהם בשניה להעצר, אך גם הפעם לא נשמעו לי, לבסוף הגיעו עד למרחק שלשה מטר ממני ועצרו לרגע. לא פקדתי למקלע לפתוח באש מחשש כי הדבר עלול לקלקל את כל ענין שביתת הנשק. קיוויתי בכל רגע לבוא הצבא, אך זה לא בא. פתע פתאם הסתערו עלי בבת-אחת כמה ערבים. אחד מהם קפץ עלי וחטף מידי את הרובה. תוך כדי כך הבחנתי בערבי המכוון אלי את רובהו ואצבעו על ההדק. באותה עשירית שניה בה נשכבתי ארצה, חלף הכדור מעל ראשי - וצרור ארוך של ברן נשמע מהכיוון השני. "זהו הסוף" אמרתי לעצמי. בעירבוביה הגיעו לאזני יריות, צרורות, התפוצצויות רימונים, צעקות ממסגד החירבה, ושוב יריות. אט-אט הרימותי את ראשי ומצאתי את עצמי מוקף ערבים משלשה צדדים. הדרך לאחורי היתה פנויה, אך אם אסוג - אתגלה. הפניתי את ראשי לעמדת המקלע וצעקתי אליו שיתן חיפוי חזק בשעה שאסוג אליו. משניתן החיפוי קפצתי קפיצה ארוכה עד לבור שלפני העמדה. בקפיצה שניה עליתי מהבור ונמצאתי בעמדת המקלע. בעמדה היו חמשה אנשים. בעמדה שניה היו שלשה איש. היתה לנו ההרגשה כי אלה הם הרגעים האחרונים. פתע פתאם ראינו את ברוך רץ בין הערבים מנפנף בסודר שבידו וצועק בעברית ובערבית: "להפסיק את האש! להפסיק את האש !" האש הופסקה, ואז ראינו משוריין-משטרה יורד אלינו מן העץ. יצאתי מהעמדה והתחלתי לצעוד בכיוון למשוריין. משעברתי על יד עמדת המרגמה ראיתי פתאם את אברהם ר., הרָגָם, שוכב כשבטנו פתוחה לכל ארכה ובקרבתו ניצרת-רמון. הוא בחר לפול בידי עצמו מאשר לפול בידי האספסוף. היו אלה רגעי גסיסה אחרונים, ללא כל תקות הצלה. המשוריין התקרב אלינו כשמכונת היריה והמקלע שבצריחו מכוונים אלינו. יצאתי לקראתו כשאני עובר בין גופות ערבים הרוגים ופצועים. ערבים אחרים ששכבו מאחורי סלעים הביטו בי בעיני חיות טרף. הגעתי למשוריין, ישבו בו חמשה שוטרים ערבים וקצין ערבי, נושא תרבוש שהציג את עצמו: "חג'-יסין, מפקד חיל-השחרור-הלאומי". לחצנו ידים ובקשתי ממנו שלש בקשות:

א) כי יכנס לחירבה.

ב) שיתן פקודה לסובב את צריח המשורין לבל יפנה כלפי עמדותינו.

ג) להרחיק את האספסוף לפחות למרחק 100 מ' מאתנו.

הקצין ירה מספר יריות באויר והאספסוף הסתלק. נכנסנו לחירבה, התישבנו והמשא ומתן התחיל.

הקצין התנצל על איחורו אך הבטיח כי מעתה הכל יתנהל בכי-טוב. טנדר שני הופיע ובו מספר שוטרים נוספים. היום להט ומלאי המים שלנו אזל. הצעתי לקצין כי אני בליווי כמה שוטרים נרד בטנדר לרבדים ונביא מים. הוא הסכים. בדרכנו נורו עלינו כמה יריות מרכסי עין-צורים והגבעה-הצהובה. עד מהרה הגענו לרבדים...  

החלטתו של המקלען לפתוח באש היתה גורלית, וחרצה לחיים את גורלם של אנשי שלשת הקיבוצים הנותרים, שזכו אמנם ללכת בשבי.  


    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD