חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

שנת תש"ח

    שפיעת המעין באמצע החורף (תשס"ה)

 

 שנת תש"ח

שנת תש"ז (1947) -השנה שלפני המלחמה - היתה שחונה במיוחד. עם פרוץ הקרבות, כאשר נוספו מגוייסים רבים לגוש, החמירה הבעיה שבעתיים.

י"ט טבת תש"ח  - מיומנו של חבר.

"... רק כמה מאות מטרים מעוקבים של מים נשארו בברכות של כפר עציון. עיני כל הקבוצות בגוש נשואות לכמות המים שנאגרה בהן. הגשם לא הוסיף לעת עתה מים לברכות. מלאי המים הולך ופוחת ומספר המגוייסים גדל. איך נוכל לעמוד בלי מים והדרך לירושלים חסומה ?  מקמצים קימוץ אכזרי במים. הברזים נסגרים בכל מקום שאין צורך חיוני במים. מתקלחים רק פעם בשבוע, מכבסים רק את הדברים ההכרחיים..."

 

קטע מתזכיר שנשלח למוסדות בירושלים:

"...לאור המצב הנוכחי, כשהאוכלוסיה בגוש גדלה מטעמי בטחון ושמירה, והניתוק אינו מאפשר להבאי מים מן החוץ, הננו חוששים שאפילו לאחר חיסכון מקסימאלי שהונהג בשימוש במים לא תספיק הכמות שאפשר לאגור אצלנו... ".

 .

 "מים אחרונים"[1]
בעת הקרב האחרון בגוש עציון עדיין מטרידה בעיית המים ואין החברים מסוגלים להשתחרר ממנה.

"... משאבת מים קטנה עמדה על משטח האבנים שלפני 'נוה עובדיה' ובטרטור רעשני העלתה מים למיכלים שעל הגגות. הגשמים כבר פסקו מזמן ואפשר היה לרוקן את הבור כדי לנצלו לצורכי התגוננות. אילמלא ההכרח לשמור על המים היו גם הברכות הופכות למקלטים. ברם המים היו חיוניים ויקרים מפז, כל טיפה נשמרה כמטמון...

"כפרה המים" החליטה המפקדה !

 אולי אפשר לדחות את שפיכת המים עד מחר ?  אולי ? – חזר והפציר בהיסוס זה שבמעיל עם הרובה ביד. במוחו צצו כל מיני רעיונות כיצד למנוע בזבוז המים. הרגל נעשה טבע ושמירת המים הפכה בכפר במרוצת השנים למין פולחן,לייעוד החיים ואף בימי הקרבות לא נגמלו האנשים מהדאגה לשמירתם... ".

 

--------------------------------------------------------------------------------

[1] "מים אחרונים" הוא מושג מן ההלכה. הכוונה למים שבהם נוטלים ידים בסוף הארוחה, לפני ברכת המזון. כאן הביטוי מובא כביטוי מושאל לכך שהמים הולכים ונגמרים.

הדף הקודם | דף 3 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD