חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

הדיונים בשאלת העליה לכפר-עציון

הר חברון נמנה עם אותם אזורים שאדמתם סלעית וטרשית, ומקורות מימיהם דלים ביותר. האקלים קשה מרבית חדשי השנה. חיי ההר מפרכים ומרתיעים. הבא להתמודד עמו חייב להצטייד באורך רוח, כוחות גופניים ונפשיים רבים עד מאד. לאלו נוספה בעיית הבדידות והניתוק. הרי עציון מכותרים בטבעת צפופה של כפרים ערביים עויינים ופרועים.

בעת הדיון לקראת העלייה לכפר עציון ידעו אנשי קבוצת אברהם כי אם יקבלו את ההצעה להתנחל במקום, צפויות להם שנות עמל קשות ומפרכות. כן צפויים הם לשנים של בדידות עד שיתפתח הגוש ויהיה לקבוצת ישובים יהודיים גדולה, איתנה ומבוססת.

בעת הדיון היתה הקבוצה מורכבת מחברים שחלקם עברו זה מכבר את גיל השלושים. הם הקימו בתים ומשפחות במקום בו שכנה הקבוצה , בסמוך לכפר-פינס   ופרדס-חנה. אחרים היו שזה מקרוב באו, נחלצו מאירופה בעצם ימי השואה הנוראה שפקדה את עם ישראל. אלה הותירו אחריהם משפחות במחנות הריכוז וההשמדה, אנשים שעלו ארצה באניות המעפילים בטילטולי אין קץ. אף הועברו למחנות מעצר בקפריסין ובעתלית . אלה שבאו בתקווה למצוא מנוח מאסונם בבית חם וטוב ושלו, נקראו לעסוק בהכנת בית כזה לאחרים שעוד יבואו. אותם שניצלו מצפרני החיה הנאצית הטורפת, וכן ממשטרו העויין של בֵּוִוין , נקראו עתה למלחמה בסלע ובטרש בהר הצחיח והעויין.


מספר דב קנוהל:

כשחזני הביא את ההצעה לעלות לכפר-עציון, שלחנו משלחת 'לתור את הארץ', לראות ממה זה מריח. הגענו, ביקרנו והתרשמנו מנוף משגע, שלא היינו רגילים לו. במידה מסוימת זה הזכיר לחלק מאיתנו את הנוף של ההרים בפולניה. ההרים והירוק, איפה שהיינו מקיימים מחנות קיץ. בשפלה בארץ ישראל, לא היינו רגילים לזה. אבל, ראינו שזה איזור זר לחלוטין מהבחינה היהודית. אין אף יהודי סביב. לאחר רמת רחל - 'יודנראט'.   נוסף לכך, אנשי המשק שלנו, באו, הסתכלו על הסלעים, ואמרו:  איך נוכל כאן לחרוש עם טרקטור ? או לכל הפחות לרתום זוג פרדות עם מחרישה ?  סלעים על גבי סלעים. איך נוכל לגדל כאן רפת ? המומחים שבאו, אמרו "אפשר עצי פרי".  אמרו "יביאו מים"- טיפת מים לא היתה כאן. היו בריכות חצובות בקרקע שבקושי הספיקו למי שתיה".

חברי המשלחת חזרו פסימיים בענין ההצעה הזו. במשך תקופה ארוכה התמשכו הדיונים. באחד הדיונים הופיע חזני עם הנימוק הידוע "להוות גשר בין ירושלים לחברון". אבל דבר זה לא  שיכנע בהרבה.


ממשיך דב קנוהל:

"אבל, היה עוד פטריוט אחד של עליה לגוש עציון, זה היה שלום קרניאל. אני זוכר, ישבנו פעם באחת השבתות, הִזמָנּוּ את כל החברים שלנו שהיו בצבא, בפלמ"ח, בהכשרה חקלאית במשקים שונים. זימנו את כולם לשבת אחת וישבנו. כמובן מלבד שעות התפילה ושעות סעודת שבת. ישבנו ודיברנו רק בענין ההצעה לעלות לכפר עציון. שלום קרניאל, שהיה בעל נפש פיוטית, התרשם מאד, ראשית כל מהנוף. זה הזכיר לו איזור הררי בפולניה שהוא היה שם מבלה הרבה.

אבל היה לו עוד חשבון, ואת החשבון הזה הוא אמר באסיפה. ואני חושב שכדאי להזכיר את זה.שלום קרניאל אמר כך:

"בשעה שאני יושבים כאן, אני כאילו שומע את תיקתוק גלגלי הרכבות שמובילות את בני משפחותינו, או את חברינו שלנו למחנות העבודה או מחנות המוות, להשמדה. מה התגובה שלנו ?  ...   אין לי תשובה אחרת, אלא זאת, לקבל את ההצעה ולפתוח בזה איזור חדש להתישבות יהודית בשביל השרידים שישארו אחרי ההשמדה, אחרי השואה"..

דברים אלו נאמרו בשנת תש"ג (1943). התקיימו עוד מספר אסיפות, עד שלבסוף הוכרע, ברוב של קול אחד, לקבל את ההצעה ולעלות להר.

לאחר שהחליטו לקבל את ההצעה לעלות לכפר עציון, נסע פעם שלמה חימוביץ, מותיקי קבוצת-אברהם, שהיה בתקופה ההיא מזכיר חוץ, לירושלים ברכב פרטי, עם נחום שדמי, אחד ממפקדי ההגנה באיזור ירושלים. תוך כדי נסיעה דיברו על ההכנות לעליה. אמר לו נחום: "אספר לך בסוד. אתמול קיבלנו ידיעה על פרוץ מרד גיטו ורשה (זה היה בחודש ניסן), והעליה לכפר עציון, זוהי תשובה מסוימת למרד הזה". דברים אלו השתלבו עם ראייתו של שלום קרניאל.

לעדותו המלאה של שלמה חיימוביץ...
 

הדף הקודם | דף 2 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD