חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

גילוי המלך המשיח

השיקולים שהביאו את חברת 'זכרון-דוד' לרכישת הקרקע ולהקמת היישוב על אם הדרך ירושלים-חברון, עיקרם מתחום הזיקה המיוחדת לאזור זה. ערש האומה העברית, מוקד ובמה להתרחשיות מכריעות בקורות עמנו. אזור שממנו עתיד להתגלות המלך המשיח באחרית הימים. 

הרב ברנדווין (מוריה) ז"ל ציין בזכרונותיו, כי הוצע לרכוש אדמות באזור באר שבע. אך החברה דחתה זאת. בירור מפורט של הנושא, כולל ציטוטים ומקורות מן המקרא, המדרש והאגדה, מצוי במחברת הנ"ל. פעם נוספת פירטו ראשי החברה את הנימוקים הייחודיים לבחירת המקום בחוברת שפורסמה באייר תרפ"ז. בראש העמוד – מגדל-עדר עיר גנים.

מחצית החוברת בעברית, כולל מאמרים מהעיתונות, ומחציתה באידיש. בשוליה ארבעה עמודי נספח באנגלית, נראה שהחוברת נועדה להפצה בקרב יהודי ארצות הברית. בשער מופיעה כתובת נציג החברה בעולם החדש: הרב זאב וואלף ווערטהיימער, פהילאדעלפהיא.

בחוברת - צילומים מהיישוב, מפת האזור מעוטרת פסוקים. חלק מרכזי בה – כתוב אידיש – מפרט את קדושת האזור בחשיבותו. בין "ערי הכתר ירושלים וחברון".

בפתחה של חוברת קטנה זו, בסך הכל 20 עמודים, מובאים שני מכתבים המלמדים על מקורות היניקה הרוחניים של החברה ועל זיקתה החברתית פוליטית. המכתב הראשון חתום בידי שלשה רבנים, אנשי הרבנות הראשית לארץ-ישראל, מוסד שהיה מזוהה עם המפעל הציוני בארץ. המכתב השני חתום בידי שלשה רבנים חברי הבד"צ (בית דין צדק של הקהילה החרדית בירושלים) בתוספת ברכתו וחתימתו של הרב יוסף חיים זאננפלד, אב בית דין של הקהילה החרדית בירושלים.

תמיכה משולבת כזו במפעל, כפי שניתן לראות מתוכן המכתבים, ראויה לתשומת לב מיוחדת. ודאי שאין זו תופעה שיגרתית ומצויה.

תיאור האווירה והמציאות בארץ בימי העליה הרביעית וייסודה של מגדל-עדר על ידי חברת 'זכרון-דוד', על רקע מציאות זו, משתקף במאמר שפורסם ב'העולם' מ-28 בינואר 1927:

"... כשנתיים עברו מאז נוסדה החברה. כמעט שנשכחה מן הלב. לא ידיעה ולא שמועה.. והנה פתאום, בימי תוגה אלה, בשורה טובה. האגודה חיה וקיימת, התגברה על כל ההרפתקאות וכבר קיבלה קושאנים (שטרי מכירה) על חלק מן הקרקע. יצאו כבר להתיישב על הקרקע חמש עשרה משפחות. הובאו כבר שלשה צריפים ויקימו עוד אחדים. וגם ועד האגודה בונה שם במקום צריף לעצמו. משפחות המתיישבים התחילו לפי שעה לנטוע כעשרים אלף גפנים, זיתים ועצי פרי אחרים. מספר חברי האגודה לערך מאה וחמישים. כל אחד התחייב ליקח חמישה דונם. ויש כאלו שלקחו עשרה. חמישה עשר, עשרים ואף חמישים. באדמת האגודה נמצא המעיין עַרוּבּ, המשופע במים. עד השנה האחרונה, כשהותקנה הספקת מים ממעיין עין פארה, נאותה ירושלים למימיו של מעין ערוב, שהיו מועברים לבריכות שלמה ומהן בצינורות אל העיר.

האגודה קראה למושבה בשם 'מגדל עדר'. זקני חברון מסרו לחברי האגודה 'זכרון-דוד' שקבלה בידם מקדמונים, שאדמתם היא במקום העיר 'מגדל-עדר' (ויסע ישראל ויט אהלה מהלאה למגדל עדר – בראשית לה, כא,   "ואתה מגדל עדר, עופל בת ציון, עדיך תאתה ובאה הממשלה הראשונה, ממלכת לבת ירושלים' – מיכה ד, ח).  למקורות המלאים...

בכוח עצמם מייסדים את המושב. ועתה בוא וראה כמה גדולה זיקת הקרקע בלב אלה. שנתיים לא קצרה רוחם מחכות לשטרי המכירה. לא היה בהם מורא ומורך לב לעלות על הקרקע בלי להסתמך על מישהו".

 

  מעין ערוב תרפ"ז

הדף הקודם | דף 4 מתוך 12 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD