חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

מרשימותיו של נהג – החיים בציפיה לפינוי ...

היינו עשרה נהגים משיירת "נבי דניאל" שחזרנו לכפר עציון ממקום ההתקפה. בהביאנו אספקה לירושלים הנצורה גוייסנו להובלת אספקה לגוש עציון, ובגזרת הגורל ניתקענו בתוכו. היו בינינו חברי משקים ותיקים, אבות לילדים, וגם חברים של קבוצים צעירים בנגב ובני ערים. כולם כאחד שאפו להגיע במהירות האפשרית לבתיהם. עם זאת הסתגלנו למצב החדש ונכנסנו למעגל החיים בגוש הנצור, - השתתפנו בעבודה בשדה התעופה, בביצורים ובעבודות אחרות.

וכך מתאר אחד מהחבורה את חיינו בגוש:

"ימים עוברים ואנו במצור. ההרגשה כבחזית. לעתים קרובות נערכת התקפת יריות. בררנו עם מפקד הגוש מה יהיה גורלנו. הסיכוי היחידי לצאת הוא בדרך האויר. המפקד מסר לנו שהתור ליציאה ארוך והדגיש כי הפצועים קודמים לאחרים. אך מכיוון שזכותנו לחזור לבתינו מוכרת, הוסכם כי כל מקום שלישי לטיסה יוקצב לאחד הנהגים. ברם, הדבר לא בוצע כל כך מהר, כי המצב בגוש הלך והסתבך. משגברה תנועת המטוסים, יצאו אנשים מהגוש וביניהם ארבעה מנהגי המשקים. תור היציאה נקבע לפי הגרלה. משנתחדשו ההתקפות נפסקה היציאה.

לשיכוננו נמסרו חדרים בבתי כפר-עציון. הסתדרנו בצורה נוחה. קשרנו קשרי ידידות עם רבים מאנשי הפלמ"ח ועם חברים מהמקום. בערבים היינו יושבים שבת רעים ומבלים את הזמן בספורים שונים. מרבים לכתוב מכתבים לקרובינו ומכרינו ומצפים לבוא מטוסים שיחזירונו לבתינו.

לאחר ההתקפה בכ"ה ניסן, שרבים פצועיה, ירד ענין טיסתנו מן הפרק. אנו נשארנו בריאים ודרושים במקום לעבודה ולהגנה. גם המטוסים הפסיקו לנחות. כל התקוות מרוכזות עכשיו בהכשרה סופית של השדה לנחיתת מטוס דו-מנועי, דבר הקשור בארבעה ימי עבודה נוספים בטרקטור".

                             שלמה שוורץ

הדף הקודם | דף 16 מתוך 19 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD