חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

הקרב על הבית הבודד

מתוך דו"ח מפקד החי"ש שבשיירה:

     "בשעה 20.00 הצטרפו אנשי שני האוטובוסים הקדמיים אל המגינים. האוטובוסים נסעו כ-300 מ' אחורה בין המכוניות שנפגעו ועמדו בכביש, כשאחד מן האנשים עומד בחוץ ומכוון את הנהגים.

     היה הכרח להקים מחסה אבנים גבוה על הגג. בצד צפון של הבנין נפתחה דלת ודרכה העבירו בשרשרת, אבנים אל הגג.

     הערבים קיבלו מדי פעם תגבורת ניכרת. בשעות הראשונות של הקרב הסתפקו ביריות בלבד. עם ערב התקרבו עד למרחק של 250 מטר וניסו להסתער על הבית. אש חזקה של אנשינו פיזרה אותם. לאחר פיצוץ ה"פורץ" ניסו שנית להסתער אך נהדפו.

     המצב הכללי של אנשי השיירה היה בכל רע. מספר הפצועים גדל והגיע בשעה זו ל-25. ואם כי כמעט כולם נפצעו פצעים קלים, הרי יצאו מכלל יכולת לחימה. כל תכנית של פריצה כללית דרך קוי האויב לא באה בחשבון, הן בגלל מספר הפצועים הגדול, והן בגלל מחסור בנשק ובתחמושת. למעלה ממחצית האנשים היו בלתי מזוינים. מלבד זאת רק אנשי הפלמ"ח ואנשי החי"ש היו מאורגנים ביחידות. לא כן הנהגים ועוזריהם ומספר מועט מתושבי הגוש, אשר הצטרפו לשיירה לשם סידורים בעיר, אלה מנו כ- 70-60  איש. לפנות ערב כאשר התבצרנו בבנין, היה ברור שאין תקוה להיחלץ מן המקום הזה, אלא בעזרת הצבא הבריטי. כוחותינו בחוץ יכלו אמנם לסייע בידינו בהצנחת אוכל ותחמושת אך לא לחלצנו.

     אנשי העמדות אשר פעלו מול האויב התעודדו ושמרו על קור רוחם עד לסיום הקרב. אך בתוך הבית היה המצב קשה. האנשים ישבו צפופים ודחוקים על הארץ. הם היו המומים ועייפים, רעבים וצמאים. בקושי ניתן היה להפעילם שיעזרו להעלות אבנים על גג הבנין, לטעון מלאים, או להחליף אנשים בעמדות.

     המשדר פנה בקריאות דחופות לתחמושת, להפצצת הערבים ולזרוז יציאת הצבא הבריטי על מנת להפסיק את הקרב.

     בתשובה על כך נתקבל מברק מהמטה בירושלים :

     "אם אינכם יכולים לסגת לעציון, עליכם להתבצר. לחסוך בתחמושת ולהחזיק מעמד עד הבוקר. סיוע אווירי שלנו יגיע עם שחר. כח צבאי גדול יצא רק בבוקר, בגלל מוקשים שבדרך".

בהדרגה אורגן הכל בבית. גם האזרחים הופעלו. הבנות טיפלו בפצועים, הטעינו מחסניות, ניקו נשק ועזרו ביחד עם הבחורים להעביר אבנים לביצור עמדות.

לאנשים בעמדות חולקו שמיכות ושקים. הם הוחלפו למנוחה קלה כדי שיחליפו כוח לקראת ההתקפה החזקה ששיערנו שתבוא עם בוקר. מהמכוניות נאסף הנשק והתחמושת והוצאו סוללות חשמליות בשביל המשדר.

לפני חצות גברו היריות על הבית. הערבים החלו לשרוף גם את המכוניות הקרובות לבנין. צעקותיהם ודיבוריהם נשמעו בבירור. לאחר חצות הגיעו עד 80-70 מטר מהבית. הם פנו לאנשינו בערבית, בעברית, באנגלית וגם בגרמנית ודרשו להניח את הנשק. יותר מאוחר התקדמו, תוך חיפוי של רובים ומקלעי ברן שהוצבו בְּבית דרומית מן הכביש. מרגמה "2 ירתה פגזים, אך לא פגעה בחגורת ההגנה שלנו. כאשר ערבים ניסו להסתער מקרוב זרקו אנשינו רימונים והדפום. כניראה רבו חלליהם כיון שלא חידשו את הסתערותם. בעת ההסתערות המחודשת של האויב נשלחו מברקים לפיקוד בתביעה להפעיל מטוסים.

מהמטה הודיעו, כי שני מטוסים המריאו. הם טסים בלי אור ומביאים תחמושת תגבורת ואוכל. הם מודרכים ע"י "זאב 9" (המשדר של כפר-עציון).    "זאב 3" (המשדר בבית הנצור) צריך לזהות עצמו באיתות רדיו.

מהבית הודיעו כי המטוס זרק את המטען בקרבת הבית, אך האויב מכסה את השטח באש וקשה לגשת לשם. המטוס נדרש להרביץ אש באויב הנמצא בחורשה, 300 מטר מזרחית, כדי שיוכלו לקחת את החבילות. האש מהמטוס גרמה הפתעה רבה לערבים. הם פתחו באש חזקה עליו והמטוס נחלץ בקושי.

המטוסים המשיכו בהצנחת החבילות לנצורים והתקפת ריכוזי האויב עד שעות הבוקר...

יהויכין ק.

 

מתוך רשימותיהם של הטייסים:                                  

..מטוסינו ביצעו זו הפעם הראשונה בתולדות המלחמה הפצצת לילה. יצאתי במטוס קטן חד מנועי. ניתנה לי הוראה להפציץ מגובה של 400 מטר, אולם ירדנו לגובה של 300-250 מטר והטלנו את הפצצות אל בין מכוניות-משא ערביות שחנו ליד קיר אחד. פצצות אחרות הוטלו לאורך גדר, שבקירבתה שכבו ערבים.

  מתוך דו"ח של מפקד החי"ש:

עקב פעולת המטוסים הונח לאנשינו. האויב ריכז את אשו אל המטוסים. ההסתערות על הבית, שמפניה חששנו, לא באה. הצליפות התגברו, אנשינו נאלצו לעזוב את העמדה על הגג ואת העמדה הצפונית בחצר, שנגלו לאויב. עמדה בכיוון צפון נקבעה בצוהר קטן, אשר בעלית הבית - שם הוצב מקלע. חלק מן האנשים תפסו עמדות נוספות במשורינים שבקרבת הבית,

בשעה 6.30 בבוקר הודיעו מירושלים, כי "יחידת צבא בריטי יצאה בכיוון לנבי-דניאל. הם נתקלו במחסומים רבים אך מתקדמים". הידיעה עודדה את רוח האנשים אשר ניצלו אותו הזמן את ההפוגה ונחו בחילופין, מעייפותם ההולכת וגוברת.

בשעה 7.00 הודיעו במברקים כי הסוללות של המשדר אוזלות ויהיה הכרח למעט בשידורים. האויב חידש את התקפותיו בעצמה חזקה והמטה נתבקש לשלוח מטוסים נוספים להפציץ את האויב.

בשעה 9.00 עלה מספר הפצועים ל-30. שניים נפצעו קשה.

בשעה 10.00 הורע המצב. נערכה התקפה מצד צפון, בה התקדמו הערבים במבנה צבאי תחת מסך עשן עד 400 מ' בערך, אחר כך נסוגו. צליפות חזקות נמשכו כל הזמן. העצבנות גברה. איש ממחלקת הסטודנטים נהרג. אם כי משוריינים כיסו את רובו של פתח הבנין, הצליחו הערבים לירות אל תוך הבנין. הם פגעו תוך שניות ספורות בשני אנשים, אחד מן הנהגים נהרג במקום, אדם שני נפצע קשה בריאותיו. הבית היה סגור מכל הצדדים, אך הדלתות והחלונות היו מעץ. במקרה לא הבחינו בדלת העץ שבצפון הבנין, וכדור יחידי, אשר חדר דרכה, פצע קשה איש נוסף. האנשים היו עייפים ורעבים. החום גבר ומספר בחורים התעלפו. כ-40 איש פצועים שכבו בחדר הסמוך, ביניהם ארבעה פצועים קשה. הגיעו ידיעות, כי הצבא מתעכב בדרך והייאוש גבר.

הצבא נעצר במרחק של קילומטר מן המקום, ודרש שהנצורים ימסרו את נשקם. הקצינים הממונים על היחידה שעמדה בקרבת מקום, הודיעו שמטוסים יהודיים מפציצים את הערבים ושפצצות פגעו בקרבת הצבא. הקצינים קיבלו הוראה לירות במטוסים היהודיים. מפקדי הצבא הודיעו כי לא יתקדמו בכיון לבית, כל זמן שהמטוסים יפעלו. לאחר שעה 11.00 לפני-הצהרים גברו יריות הערבים והם הפעילו גם מרגמות. מפקד הנצורים דרש מהמטה שהמטוסים ימשיכו להטיל פצצות בערבים, ודרישתם נתמלאה. פעולתם היעילה של המטוסים, גרמה להקלת לחץ האויב. ביחוד נפגעו ריכוזי הערבים במחצבה.

באותו זמן הודיעו לנצורים כי עליהם להתכונן להמשיך בקרב, כי לא ברור אם הצבא הבריטי יתערב. בכל זאת הוטל עליהם להכין את כל המכוניות הראויות להעברה כדי לחזור העירה בעזרת כוחות הצבא. יתר המכוניות תושמדנה כדי שלא תיפולנה בידי האויב.

דחיות הצבא גרמו מפח נפש לאנשים העייפים. כושר העמידה ירד ונתגלו גם סימני אדישות לגורלם. מטה ירושלים העביר דברי עידוד בשם הרב הראשי הרצוג אשר פנה אל השלטונות ונציגי הצלב האדום למען חלץ את האנשים מן המיצר.

מהמטה הודיעו, כי נציג הצלב האדום, ביחד עם אמבולנסים של הסהר האדום יצאו למקום המערכה. האנשים הוזהרו לא למסור פצועים לאנשי הסהר האדום אלא לצבא בלבד. הם נצטוו להסתיר במקום חלק מהנשק שיהיה מוכן למקרה שהערבים יפתחו בהתקפה. את יתר הנשק, יש לרכז במכונית אחת, אותה יש למסור רק לאנגלים. עליהם להשתדל להוציא את המספר הרב ביותר של מכוניות ואת היתר להשמיד.

לאחר שעה 14.00 נפסקו היריות התכופות ורק צליפות נמשכו. השתררה הפוגה. הצבא היה בקרבת מקום וחיכה להוראות.

בשעות שלאחר הצהרים נמצא בור מים בבנין. האנשים רוו את צמאונם. אנשי עמדות באו לבית וספרו שהערבים אינם מעיזים להוציא ראש ואינם מתקדמים. כפי הנראה היו אבידותיהם גדולות. בזמן זה גילו בבית מרתף, חלק מן האנשיס עבר לשם על מנת לנוח ולאגור כח למקרה של ליל קרב נוסף.

חלוקת הכח שלנו היתה כדלקמן: חמשה משוריינים, ובכל אחד מהם מקלע - שמשו עמדות, מתוכן הבטיחו כלפי צפון, מערב ודרום. כ-15 איש היו בעמדות לאורך הכביש אשר הבטיחו לדרום, מזרח ומערב. בתוך הבנין הוצב מקלע צפונה. מטוסים הרעישו, לסירוגין, את הערבים על הגבעה הדרומית, ואת הריכוזים שבצפון. החלו ההכנות לקראת הלילה. הבנות ריכזו את התחמושת, ניקו נשק והטעינו מחסניות.

                                                   יהויכין ק. 

הדף הקודם | דף 15 מתוך 21 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD