חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

רשמי הילדים

רשמיהם של ילדי כפר-עציון אחר הפינוי

איך עזבנו את כפר עציון:

אנו, הילדים הבוגרים, סיירנו את המשק ימים אחדים לפני נסיעתנו. הלכנו לרפת, ללול, למסגריה, ליער הגדל והצומח, ולשאר המקומות. והנה הגיע יום הפרידה. קשה היתה הפרידה מן המקום אשר התקשרנו אליו. הלא כאן ביתנו. נעים היה. גם בקיץ כמעט לא הציק החום כלל. ידענו את המחנה. הסתובבנו בו פעמים רבות, התקשרנו אל הבתים, אל העצים ואל הכל. קשה הפרידה מן המקום. ועוד יותר קשה היא הפרידה מן האנשים, - האנשים אשר השתעשענו עמהם תמיד, הבחורים אשר בנו לנו בתים. שתלו עצים. הבחורות שבישלו ותפרו לנו - כל האנשים אשר אהבנום תמיד. לפני היציאה שמחו הילדים, שהם באים לירושלים. לא מפני שרצו לעזוב את המקום. אלא מפני שבעיר יראו דברים חדשים אשר בקיבוץ אינם. בעיר יש בתי קולנוע ובקיבוץ אינם. בירושלים ישנה הסוכנות היהודית וכדאי לבקר שם. בירושלים גר הרב הראשי הרצוג ואפשר לראותו. בזמן ההוא היתה עוד העיר העתיקה בידינו וחשבנו ללכת אל הכותל המערבי. אבל ביום הנסיעה אף אחד לא שמח. כולם היו עצובים, כי קשה היתה הפרידה. אבל ידענו שיציאתנו הכרחית מטעמי בטחון. עלינו למכוניות למרות רצוננו. העלינו את כל החפצים שהיה צורך להעבירם. בתוך המכוניות היתה הצפיפות גדולה מאוד. אנו הגדולים החזקנו עלינו את הילדים הקטנים, והמכוניות זזו. המכונית שבה ישבתי היתה האחרונה בשורה. באמצע הדרך בא אוטו ערבי ונסע אחרינו, אבל תודה לאל ולא קרה כלום. כשהגענו לירושלים כבר היה חושך. ירדנו מהמכוניות ונכנסנו לבית אשר הוכן לנו.

                                                                          אורה קנוהל.

 

היער:

"..אבי היה אחראי ליער, בגלל זה אני יודע לספר עליו. אצלנו במחנה היתה חורשה של ארנים. החורשה היתה במקום לפני שאנו באנו לכפר-עציון, ואנו רצינו לשתול בעצמנו יער! קצת זרענו וקצת שתלנו. בכל ט"ו בשבט, אנו הילדים, היינו הולכים ליער ושותלים בו כל מיני עצים ; אורן-גלעיני ואורן ירושלמי. היער היה מצד מערב. יש לי תמונה איך אני ואבי שותלים.

 

המטע:

בתחילה היה המקום שומם בלי עץ ובלי צמח. הבחורים עבדו להכשיר את האדמה. תתארו לכם כמה קשה היה להכשיר אדמת סלעים.

היו כמה חלקות מטעים: ממערב - שזיפים, גפנים ואפרסקים. וממזרח - זיתים ואגסים. נוסף על אלה היה לנו הר אחד ושמו: ההר הרוסי, כי גרו שם לפנים נזירים מרוסיה, שם שתלנו כל מיני עצי פרי. כשהעצים גדלו עשו כל החברים חגיגה.

                                                     יאיר ארזי

 

החיים בכפר-עציון:

כפר-עציון שוכן על הר גבוה בארץ. כאשר באנו לכפר-עציון בנו החברים בתים, בתי ילדים, לולים, רפת, מסגריה ועוד. הם התחילו לסקל את האדמה ואחרי זה לחרוש ולשתול עצי פרי. במקום סלעי לא היו יכולים לסקל את האדמה ולכן שתלו עצי יער. כעבור שנה-שנתיים הקימונו בית מרגוע. בקיץ היו החברים עוברים לגור באוהלים ואת הבתים סיידו מחדש והכינו בשביל האנשים המבריאים, הבאים להינפש בכפרנו.

אחרי ארבע שנים בנינו בית גדול אשר קראו לו "נוה-עובדיה". הבית שימש לתפילה, להרצאות ולחגיגות.

חברינו עבדו בבנין, טיפלו בעצי פרי, בלול, ברפת, בנגריה ובמסגריה ולבסוף גם במחצבה, החברות עבדו במטבח, במחסן בגדים, במתפרה, בבתי הילדים ובבית המרגוע.

השאלה הקשה ביותר היתה שאלת המים. כאשר ירד גשם שמחנו מאוד, כי הבריכות תמלאנה מי גשמים - לשתייה.

                         גאולה יבנאלי.

הדף הקודם | דף 4 מתוך 5 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD