חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

קנית המנזר הגרמני
בבקר של אותו יום מר ונמהר, ביוצאנו אל מקום האסון, העיף חתני מבטו לעבר המנזר הגרמני המתנוסס מדרום, על גבעה חולשת על מרחבי ההר, והוא הזה הזיות: הלואי והיינו יכולים לגאול את המנזר הזה ואת אדמתו.
המנזר היה בנוי למופת. בניינים מוצקים, בריכות מים, מתקני חשמל , כרמי גפנים מן המין החברוני שענביהם מתוקים. עצי אורן רמי צמרת...
 
 

המנזר הגרמני

 
הנזירים עצמם ישבו אז, בימי המלחמה נגד גרמניה הנאצית, חבושים בכלא הבריטי בירושלים, ואחרים, בני שבדיה או שוויץ הניטראליות, עברו לגור בטבריה ובמקומות אחרים. על המנזר עצמו שמר ערבי והקדיש את מרצו וזמנו לגידול חזירים.
ובהרצח חתני לעיני באותו יום, ואני ניצלתי, הבטחתי לעשות בכל אשר בכוחי להפוך את הזייתו למציאות. וגם את השדה עם התאנה, שם הוא נפל, חובה עלי לגאלו לקניין עמי – כך אמרתי בלבי.
כשהמתקתי את סוד תכניותי לאנשים בקיאים בדרכי גאולה של אדמתנו ומנוסים בה זה שנים, חייכו וכינוני בשם "בעל חלומות". הרי גזירת קרקע חוסמת בפנינו כל שביל, ובפרט באיזור זה, אשר בו שומרים בשבע עיינים קיצוני הערבים ושושביניהם הבריטים על טהרת היישוב המושלמי. ועוד מידי הגרמנים, שהם שונאינו . אני לא נרתעתי.
בצאתי פעם עם מר ויץ לטייל בסביבה לראות את המנזר, חפשתי קשרים אל הנזירים עד שמצאתי קשר עם כומר אחד. נתין פלשתינאי ושמו פאטער (האב) לוקץ. והוא היה מעונין מתוך רצון טוב לעזור לנו ברכישה. אך האדמה והרכוש היו רשומים על שמו של הכומר הראשי שהיה נוצרי מובהק.
אחרי משא ומתן מיגע הצליחו להגיע לידי הסכם עם הכומר שהסכים למסור לנו את החוה והרכוש תמורת מחיר של 8.000 ל"י. אך אי אפשר היה לחתום חוזה כי הוא היה נתין האוייב. היתה הסכמת כל הנזירים, חלק מהם היו במעצר ואחרים היו פזורים במקומות שונים בארץ, והיה מוטל עלינו לקיים את הקשר ביניהם, הואיל והם היוו אגודה דימוקראטית ולקבלת החלטה מצדם היתה דרושה חוות דעתו של כל אחד מהם בקשר החוזה על כל הבניינים והמטלטלים והאדמה שלהם. קיבצנו עורכי דין בקיאים להתיעצות, וסקרנו את המצב המשפטי. אלה הסבירו כי יש לייסד" חברת מניות של נזירי מנזר הבנדיקטינים בעלי המנזר, ואת הרכוש יש להעביר משם הנזיר הגרמני, עליו היה רשום עד הנה, על שם חברת המניות החדשה. וכך נעשה. לחברת הבנדיקטיניים הזאת נבחרו שני מנהלים מבין הנזירים. אחר כך התפטרו אלה מתפקידם, ובמקומם נתמנו שני מנהלים חדשים לחברת הנזירים הקתולית הקדושה - האדונים ויץ ובורוכוב מן הקרן הקיימת...
זכור לי היום בו היינו צריכים לנסוע לפגישה עם הנזירים, כדי לקבל את הניירות החתומים על דבר חילופי המנהיגים. רצה הגורל המר וויץ חלה באותו הבקר ולא היה יכול לבוא עמנו. קדח, וחומו עלה על 39... נכנסתי אל חדרו, והוא פלט בצער: "ביש מזל". פעם אחת בחיי הנני מתמנה לראש מנזר קתולי, ולא אוכל להיות נוכח בטכס". קיבלתי את הפקודה הדרושה מידו, נסענו וסידרנו את הענין ובשובנו ציווה מר וויץ להכניסנו שוב אליו – למרות שמצבו נעשה בינתיים קשה למדי – וביקש שאבשרו אישית על הצלחת הפעולה ואמסור את כל הפרטים האפשריים. ברגע האחרון היסס עוד ראש הכמרים לחתום – נאבק עם הכרתו הנאצית.
הם שמו את בטחונם במוסד יהודי רשמי, ובפרט בקרן הקיימת. עד כדי כך שדחו את הצעתו של ערבי ירושלמי, שותפו של בעל החזירים יושב המנזר, שהיה מוכן לקנות את האדמה במחיר שעלה בהרבה על המחיר שהוצע על ידי הקרן הקיימת. ועד כדי כך, שהשקיעו את הכסף ששולם להם על ידינו באגרות חוב של הקק"ל. כן, אגרות החוב האלה אזלו מן השוק בזמן ההוא, ואחד מאנשי הכלכלה הגדולים בישוב, איש הקשור מעודו לעניין קרננו, השתמש בהשפעתו ב"בנק יפת" והשיג בשבילם, מתוך מלאי הבנק, את הניירות המבוקשים...
הבאנו לידי גמר טוב בענין הרכישה הרשמית, ועתה היה עלינו לחשוב על ישובו הקרקע בלי תקלות. לא יכולנו לבוא הנה ו"לכבוש" את המקום בכל הכבודה, אלא היה עלינו לפסוע פסיעות עדינות וזהירות. תחילה הסברנו לערבי בעל החזירים כי האדמה נרכשה על ידינו, וביקשנו שישכיר לשלשה שומרים משלנו חדר בתוך המנזר, בכדי להקל עליהם את מלאכת השמירה. בהבטחת שכר דירה ניאות לבקשתנו, וככה הכנסנו שומרים מובהקים ואחרי זה נתווספו גם חברים של "קבוצת אברהם". מתיישבי כפר עציון אשר באופן רשמי ישבו במקום כחוכרים של רכוש החברה הבנדיקטונית הנ"ל – לערבי נתנו פיצויים הגונים ואיפשרו לו להקים דיר יפה לחזיריו במרחק מה מן המקום. הנזירים באו לפי הזמנתנו,
 הורידו את הצלבים מן הבניינים ולקחו עמם את כל תמונות קדושיהם ואת תשמישי הקודש. נתנו כבוד לדתם. והם כיבדו את המתיישבים החרדים שהתנחלו במקומם.
הדף הקודם | דף 3 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD