חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

גאולת אדמותיו של הולצמן ורצח סלומון

תולדות גאולתה של אדמת כפר עציון ארוכות הן, רבות בהן ההסתבכויות וקצר המצע מלהשתרע להרצאה ממצה של הפרשה מתחילתה ועד סופה. כאן ימסרו בפרוטרוט אי אלה מומנטים דרמטיים והוויות אישיות, ואילו על השאר – יירמז!

הרעיון ליישב את ההרים הסובבים את חברון עיר האבות קסם לחובבי ציון, לאנשי התנועה, ליהודים חרדים ולא חרדים זה זמן רב. בשנת תרפ"ז (1927) אמרו יהודים מכל ימות השנה יוצאי ירושלים, לייסד פה מושבה חרדית. קנו אי אלו חלקות אדמה, הקימו סוכותיהם והחלו בעבודה. לא שיחק להם מזלם, ואחרי זמן מה , במאורעות תרפ"ט היו צריכים לנטוש את מושבתם מגדל-עדר.

והיה שלב שני. יהודי מרחובות, ושמו הולצמן, החל לקנות אדמה כאן בהרים, במרחק כ-21 ק"מ מירושלים, אדמה מהכפרים בית אומר, ארטאס, ג'בע וסוריף. האיש קיווה כי כאן תקום שכונה תת-עירונית יפה, בין מטעי נוי וגני פרי פורחים, בה ישתכנו אנשים אשר מלאכתם בעיר הבירה. את השכונה כינה, על פי שמו הוא , "כפר עציון" ('הולץ' פרושו 'עץ'), אך בשם זה בא לביטוי גם חזון עתידו של המקום - כפר אשר עצים רבים יפארוהו. את האדמה שרכש (בידו) חילק למגרשים ומכרם לקונים יהודים בארץ ובחוץ לארץ. זכותם של הקונים נתגלגלה לידי בעלי הון אחרים, גדולים וזעירים, ואלה לא יכלו לעמוד בהתחייבויותיהם ולא הוציאו את העברת האדמה לפועל, ומשכנו את הקרקע לאחרים, כיהודים כלא יהודים. נמצא כי השקיעו את כספם ואת הקרקע לא קבלו, לא אלה ולא אלה. בינתיים פרצו מאורעות 1936 וכל דבר שנבנה כבר על אדמה זו, נחרב. המטעים שכבר ניטעו, נעקרו ביד גסה, והאדמה היתה כולה בידי ערבים. לאחר שהקרן הקיימת לישראל התקשרה עם בעלי אדמות נחלין ואנחנו החילונו בפעולה לקראת העברתן למעשה, ראינו כהמשך טבעי לעבודתנו זו את הצלת האדמה היהודית של כפר עציון. כאן היה הצעד הראשון לרכז בידי קרן הקיימת לישראל פעולות שונות אחרות, ולפתור את בעית המשכנתאות שרבצו על חלקות הבעלים היהודים השונים. לאחר זה נשארה הבעיה הקשר ביותר, כיצד נבצע את הרכישה, כאשר גזירת הקרקע של הספר הלבן נכנסה בינתיים לתוקפה. ובאיזור א' שבתוכו נמצא כפר עציון, היתה אסורה, לפי חוק זה, אף העברת קרקע מיהודי ליהודי. כך היו לפנינו רק שני פתחים צרים - או להביא לידי מכירה פומבית של האדמה, או לפדותה מחדש מידי הבעלים המקוריים בכסף מלא. ולזה נכנסנו לענין זה יחד עם מר טייבר. יסדנו יחד את חברת "מרום" ובשמה הוצאנו את קנית אדמות כפר-עציון. בין כה וכה הסתדר ענין זה, ועמדנו בפני התפקיד הקשה ומסוכן ביותר – לחרוש את האדמה חריש סמלי ולהפגין בכך לעין כל את ממשות בעלותנו. מן הנוהג שיחד עם עובדי החריש יופיעו במקום גם אלה אשר חתמו בשם המוסד הקונה על חוזה הקניה. וכך יצא בכ"ט כסלו תש"ג ארבעה אנשים : רוזנבלום, שהיה בזמנו ממתישבי מגדל-עדר, פקיד אחד של אביו, חתני אהרון סלומון הי"ד ואני עבדכם (איש בא בימים וחרד למצוות ה'). באנו עד לפרשת השבילים, על יד ה'עץ' הבודד, מקום משם הסתעפה אחר כך הדרך הסלולה לנקודה 'עין צורים', 'עציון' ו"משואות יצחק". בעמדנו לפוש מעט, כאלו צצה לפתע מתוך האדמה כנופיית שודדים ערביים. דרשו כסף – וקבלו. אחד מהם הרים את כלי נשקו, ירה, ולעינינו כרע נפל חתני האהוב ונהרג.

 

    אהרן סלומון

 

אותנו, הנותרים בחיים הובילו עד לתחתית הגיא הצר, כאשר קני אקדוחיהם שלופים כלפי ראשינו. שם פשטו את בגדינו ואמרו להרוג גם אותנו. אני השלמתי עם גורלי, ורק תפילה אחת היתה בלבי ועל לשוני: אם רק אבוא בקבר ישראל...
אולם הקדוש ברוך הוא הצילנו מידם, ואחד הגזלנים חשק לבו ב"עסק" והסכים עם היהודים ממגדל עדר שישחררונו באם נתחייב בהן צדקנו שיימסר לו כפדיון נפש, למחרתו, הסכום של שלשת אלפי לירות. בדרך לקחנו את גופתו של בן משפחתי הקדוש על שכמנו, נשאנוהו עד האוטו שעמד על יד העץ ומשם העברנוהו ירושלימה וליוינוהו לבית עולמה של עירו תל אביב. שם נקבר על יד עמוד הקדושים. אהרן בן מנחם מנדיל סלומון ז"ל היה ראשון הקרבנות הרבים והיקרים שהקרבנו על אדמת כפר עציון.

 

הדף הקודם | דף 2 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD