חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

מאורעות תרצ"ו והנטישה

מאורעות תרצ"ו - ועזיבת המקום

המכה האחרונה ניחתה על המפעל עם פרוץ מאורעות תרצ"ו (אפריל  1936). הערבים באיזור החלו להתנכל לישוב היהודי בכפר-עציון. קו הטלפון נותק, מטעי הפרי נעקרו, ומספר פעמים נורו יריות לעבר הפועלים, שמצבם הלך והחמיר. בחודש אב תרצ"ו (אוגוסט 1936) הותקף הישוב פעמים אחדות ברציפות.

 

עדויות מפלוגת הפועלים – על המאורעות:

גדליה סמוליאר: "לא ידעו שפרצו. עבדו במשתלה, החלו יריות. זהבה סמוליאר, בחודש שביעי להריונה, רצה וקצת זחלה למנזר והזעיקה עזרה שחילצה את הפועלים".

 

שושנה: "שמעתי יריות וצלצלתי למשטרה. באו שניים ושמרו עלי. כשירו על הבחורים, אריה רוזנקרנץ ירד בזחילה מלמעלה עד הבית, צעק דרך פתח קטן מתחת לדלת: 'שושנה, פתחי לי'. כולו היה קרוע וזב דם. נכנס להתרחץ. בדלת הקדמית ישבו השוטרים... אריה סיפר שירו עליהם בזמן העבודה".

 
בלילה פונו עשרים פועלים. העשרה שנותרו הושבעו כנוטרים וקיבלו נשק חוקי. שניים יצאו לסיור –  ואחד מהם, מנדל ברנובסקי, נפצע מיריות מארב. פונה למנזר לטיפול, ולבי"ח בירושלים. זהבה סמוליאר נסעה באוטו משוריין ללדת, ואחרי כמה ימים חזר גדליה לעציון. אחר כמה ימים רצה לנסוע לבקרה באוטובוס ערבי. כשראה שהאוטובוס מלא בערבים שבאו להתקיף את העיר, ויתר על הנסיעה. מושל בית לחם האנגלי בא רכוב והציע להם לעזוב את המקום. הם סרבו, אך במרס, כשהמצב החמיר, נטשו אחרוני הפועלים את המקום וכל העמל הרב שהושקע בו ירד לטמיון. המרפאה נהרסה ונשרפה, ווהמשתלה, על עשרות אלפי שתיליה, נעקרה על ידי הערבים.     

על מנדל ברונובסקי – הרחבה... 

הדף הקודם | דף 12 מתוך 14 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD