חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

קבוצת הפועלים

קבוצת הפועלים של חברת אל-ההר

 כאמור, קיבלה עליה החברה להכשיר את הקרקעות באיזור למען המתיישבים וגם לבצע את הנטיעות.
בפרוספקט של החברה נאמר:
"היות והחברה תעשה כל העבודה על ידי פועלים עד מסירת המטעים לבעליה, החברה תקים צריף ומטבח על המקום והפועלים יגורו בו כל השבוע. העבודה תהא עברית, ומחיר העבודה כרגיל בסביבות ירושלים. כדאי לצין כי בסביבות ירושלים יש כמות רבה של פועלים מבני המזרח, שיהיו שמחים מאד לבוא לעבוד במקום הנזכר".  
בשנת תרצ"ה (1935) הובאו למנזר הרוסי, שהנזירים נטשו אותו, קבוצה של עשרים- שלשים פועלים.  מרביתם היו אנשי "השומר", שבאו עם פנחס שניאורסון. שניאורסון היה סגנו של יוסף טרומפלדור בתל-חי, וכאשר עזב את המקום בגלל מחלוקות וחיפש עבודה, הפגישו משה סמילנסקי מרחובות עם הולצמן שהחל אז בעיסקי "אל-ההר". הולצמן מינה את שניאורסון למנהל העבודה. לצידם עבדו במקום קבוצת פועלים יהודים בני כורדיסטאן שהצטיינו בעבודה וחברי הנוער הציוני במגדיאל ובכפר-סבא, שעברו לכאן לאחר שנותרו ללא עבודה במקומותיהם.

 תנאי החיים במקום היו קשים, לעיתים חסרו מים ומזון. האנשים חיו במקום ללא משפחותיהם[5] ועסקו בהכשרת קרקע, סיקול, הכנת בורות לנטיעה, וטיפול במשתלה שהוקמה במקום.על הכביש הראשי, סמוך לבריכת המים הבריטית ולמשטרה, הוקם בית בן שני חדרים, ששימש כמרפאה לאנשי כפר-עציון, ולתושבי הכפרים הסמוכים. הולצמן הביא למקום את בנו שסיים את לימודי הרפואה באנגליה. הוא ציפה שהעזרה הרפואית אשר תוגש לכפרים הערביים, כולל סיורים של הרופא בכפרים, תביא לקירוב לבבות ותהיה פתח למערכת יחסים תקינים ולהבנה הדדית. הרופא שהה במקום לסירוגין כשלשה חדשים, ועזב מחוסר פרנסה ועקב התערערות המצב הבטחוני.
חלק חברי הקבוצה, אנשי "הנער הציוני" ממגדיאל, העלו את זכרונותיהם לאחר זמן. מדבריהם ניתן ללמוד על קשיי החיים ועל החשש הבטחוני הקבוע במקום:

ישראל וולך:   "העבודה היתה ככה: הכל היה שם סלע. לא אדמה. היו חופרים בורות. באת ומעדר אי אפשר היה לעבוד. רק בפטיש ובמכוש. חופרים בורות. לא עבדנו בנטיעה בכלל. רק חפרנו בורות". כך מעיד משה קוק, מהפועלים במקום, ומוסיף כי "אם פועל הגיע לששה בורות, היה גיבור" וציין פועל אחד מיוחד "נסים, זקן ירושלמי, צנום ונמוך. הוא חולל מהפכה אצל הפועלים. עשה תשעה בורות בעצמו בידיו הרזות".

 

משה קוק:  "בעבודת החציבה היו עובדים בקבלנות בעד 8 גרוש לבור. לבד מן הכורדיסטנים, הרוב לא החזיקו מעמד בזה, ועברו לעבוד בסיקול, בנטיעה, בטיפול במשתלה ובהכשרת דרך לרכב ממונע. דרך זו נדרשה למשאית הקטנה של חברת אל-ההר שהיתה מסיעה את הפועלים כל יום מהמנזר למקומות עבודתם, ובחזרה. בה גם הביאו מים להשקאת השתילים, וקונים את צרכי הקבוצה בירושלים".


                 

                       המשאית עם המים להשקאה

אחרי שנבנתה המרפאה, שימשה גם היא למגורי חלק מן הפועלים, וכן למטבח ולמחסן המצרכים. חלק מן הפועלים הכין את ארוחותיו בעצמו. לאחרים שכרה החברה מבשלת שכירה, שהכינה ארוחות כשרות (היו גם כמה פועלים דתיים שבאו מגרמניה) ב-12 גרוש לשלש ארוחות מזינות. כאשר באו אנשי "הנוער הציוני" ממגדיאל, החליפה אותה  אחת מבנות הקבוצה, שושנה גורפינקל, שהיתה כאן עם בעלה זאב. כאשר היו הבחורים יוצאים לעבוד בשטחים, היתה נותרת לבדה במשך כל היום. שושנה זוכרת כי הבנין היה מבטון מזויין עם תריסי ברזל והדלת היתה מצופה מבחוץ מברזל. במבנה היה טלפון ולפעמים היו באים ערבים ומבקשים לצלצל בטלפון, אך היא פחדה מאד וגם היתה לה הוראה ממנהל העבודה שלא לפתוח לאיש. אחד השוטרים הערביים מתחנת המשטרה הסמוכה, שהיה ידידותי מאד, תמה בתחילה על יחס זה מצדה, עד שאחד הפועלים ענה לו: גם אצלכם נהוג כך, כשאין גבר בבית, לא נכנסים אנשים זרים. השוטר ענה: 'ואלק, סאדק' (באמת, אתה צודק). מכאן ואילך היו באים רק כשהיו רואים את המשאית חוזרת.
עבודתה היתה קשה מאד. ברז לא היה, והיא נאלצה לשאת לבד את המים עם אסל ודליים. יום אחד התפרצה באסיפת הפועלים וצעקה: "לא תאכלו ולא תשתו. אין לי כבר כתפיים". השוטר הערבי תמה: "כל כך הרבה בחורים ומדוע נותנים לשושנה לסחוב" ?
לחלק מאנשי הקבוצה היו כוונות להתיישב במקום לכשיוקם. מנהל העבודה פנחס שניאורסון אף קנה בעצמו כמה חלקות.
משה קוק זוכר גם את יצחק שדה משמש כאן תקופת מה כמנהל עבודה.  למעשה שהה כאן כדי לארגן אימונים בנשק לאנשי ההגנה בַּאיזור, שהיה מרוחק מעיני הבריטים. פעם, לקראת מרס 1936 אף גילה את אזנו כי עלולים לפרוץ מאורעות בקרוב.

_____________
[5]   לבד מן השומר מנדל ברנובסקי שגר במנזר הרוסי, עם אשתו ובתם תמר. בת זו, תמר, היתה אח"כ חברת קבוץ רבדים שבגוש עציון, שהוקם בשנת 1947 על ידי גרעין השומר הצעיר "צבר" (ראה: ילדות במנזר הרוסי של תמר ברנובסקי-רודמן). משפחה אחרת בשם  שריפטמן הביאה לחדשי הקיץ את בנם אליהו, בן שנתיים וחצי.

 

הדף הקודם | דף 7 מתוך 14 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD