חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

חברת אל-ההר

לאחר משא ומתן רכשה החברה מידי חברת "זכרון-דוד" את אדמות מגדל-עדר והוסיפה לקנות אדמות רבות באיזור, עד שהגיעה בשלב ראשון לכדי 5000 דונאם בקירוב. החברה יצרה קשרים לרכישת עוד 20,000 דונם אדמה, מהם רכשה 800 דונם באזור הכפר צוריף, כמחצית הכפר ג'בע, ועוד. אפשטיין היה הרוח החיה והדוחפת ברכישות אלה שנעשו בכפרי האזור, למרות שידע את הסיכון שבדבר. רכישת האדמות נתקלה בבעיות שונות. הערבים נטו למכור אך ורק את הקרקעות הטרשיות והסלעיות, ושמרו לעצמם את מעט החלקות הטובות שבהר. התברר שהקרקעות שייכות במרבית המקרים לחמולה ולא לערבי בודד – אדמות 'מושעא'. רכישת קרקע כזו מערבי אחד לא היה בה כדי להעביר את הבעלות לחברת "אל-ההר", שכן צצו בעלים נוספים לאותה חלקה.
הולצמן רצה שהמקום יקרא על שמו, ומכאן ואילך נזכר רק שמו בכל עניני החברה, עד עזיבתו אותה בשנת 1935.

 

בפרוספקט של חברת אל-ההר נאמר:

"השטח שאנו מציעים בשביל ההתחלה מחזיק חמשת אלפים דונם ונמצא בקילומטר ה- 21 בכביש ירושלים-חברון (לפנים מגדל-עדר). האדמה טובה ופוריה ובתוכה נמצאים מעיינות ובארות מים. גם הבריכה שממנה מעבירה הממשלה מים לירושלים מהמעיין הגדול עין-ערוב, נמצאת בשטח זה ויש לקוות כי אחרי שתתחיל הממשלה להביא לירושלים ממי הירקון, תוכל המושבה להשתמש גם בבריכה זו לצרכיה.

המומחים המפורסמים שבארץ ביקרו ובחנו את הקרקע ומצאו שמכל הבחינות מתאים המקום להתיישבות על יסוד של מטעי פירות ומשקי עזר. האקלים יבש כאן ורענן וכל מחוז ההרים הזה נודע לתהילה עוד מימי קדם בבריאותו ובפוריותו. גם שרידיו של בית כנסת עתיק מוכיחים שלפנים היה כאן ישוב עברי חשוב.

גם בקרבת המקום לירושלים יש משום הקלה מיוחדת למתיישבים, כי זה יתן להם אפשרות לנהל את משקם ולעבוד בשעות הפנאי בעיר. "

 במקום תוכננו שלשה ישובים שונים שהיו אמורים להגשים את מכלול המטרות של החברה. "כפר עציון", שכאמור נשא את שמו של המייסד הולצמן (הולץ = עץ) ונתן את השם לאזור כולו[2]. תוכנן כמושבה שתתפרנס על משק מטעים מגוון, רפת ולול. "פרי עמל" היה אמור להיות ישוב של חברי הקואפרטיב "אגודת בנין ומלאכה" בירושלים  אשר חברת אל-ההר קיבלה על עצמה להכשיר עבורם את הקרקע.   "יער עציון" תוכנן כ"עיר קיט" – חלקות יער בנות 100 עצים נטועים שבתוכם יוקמו בתי קיט ובתי הבראה.  ב"יער עציון" אמור היה לקום גם מרכז איזורי ובו בניני ציבור לשרות האזור כולו, גן צבורי, מגרש למשחקים ולספורט.   החברה גם העניקה אלף דונם לחברת הסופרים העבריים על מנת להקים את בית הסופר העברי ע"ש ביאליק[3].

 

עוד נאמר בפרוספקט:

בעלי המפעל (החברה) יסדרו מפה טופוגרפית ופרצלציה, יתכנו את תכנית המושבה לפי השיטה החדישה ביותר. כן יקצו דרכים מתאימות למושבה לפי הצעותיהם של מומחים... יעמידו לרשות הקונים מומחים משלהם בלי כל תשלום נוסף על מנת להדריכם בסדור המשק, הרפת הלול והכוורות. בעלי המפעל מקבלים על עצמם להשקיע חמש מאות לא"י לשם השבחת מקורות המים הקיימים ולשם השגת מקורות חדשים. השטח יחולק ליחידות בנות עשרים וחמישה דונם כל אחת. בכל יחידה יהיה מגרש של שלשה דונמים באיזור שיקבע לבנייני המושבה. עשרה דונמים אדמת בור ממדרגה ב' ושנים עשר דונם ממדרגה ראשונה ששם תתרכזנה הנטיעות. היחידות תחולקנה בגורל. את המגרש מוסרים לאיש המזדרז לבניין בית, לפי בחירתו. שם המושבה יהיה כפר עציון.

 

החברה קיבלה עליה להכשיר את הקרקע, לטעת את העצים לכל מתיישב שירצה בכך ולטפל בהם עד ארבע שנים, ואף לבנות את הבית שיגור בו. לצורך זה הקימה חברת פועלים במקום, שכרה למענם מבנה גדול, והקימה משתלה גדולה. הולצמן, בתור נתין אוסטראלי, נהנה מקשרים טובים עם הפקידות הבריטית. הוא כותב:

"חכרתי את המינזר הרוסי  שהיה על יד אדמות כפר עציון מידי אנגלי בשם קמפבל, שהיה ממונה על נכסי הנפקדים . מר קמפבל עזר לי מאד בכל הדרכים האפשריות היות והוא הכיר אותי בתור מי שהיה שופט שלום באוסטרליה, וידעתי היטב אנגלית. מלבד זאת הבאתי גם המלצות משר הפנים ושר המושבות. הוא האמין גם ברעיון של ההתיישבות חקלאית בהר ומשרדו היה פתוח לפני בכל עת".

 ביקור במקום - עדות של נוסע...

 

 מקום חשוב בתכניתיו של הולצמן תפס עץ הבוטנה – הפיסטוק. לדעתו היה הפרי הזה שייך לאזור עוד מימי המקרא, מתאים לאקלים ולאזור אף יותר מן הנשירים האירופאיים, יבולו גדול והדרישה לו הולכת וגדילה. לשם כך שיגר מטעם החברה את הבוטנאי ברוך צי'זיק ואת פנחס שניאורסון למסע מחקר לסוריה, טורקיה ופרס על מנת שילמדו את דרכי הגידול של הבוטנה, ויביאו שתילים לארץ. ואמנם פירסם צ'יזיק בחזירתו דו"ח נלהב שהתפרסם מאד בארץ. הולצמן אפילו מימן הבאתה לארץ של משפחת אנוסים יהודים ממשהד כדי שיתרמו מנסיונם לקליטת העץ בארץ. בחזונו ראה את העץ משתלב גם במטעי הפרי של החקלאים וגם כעץ בר בתוך יערות הקיט בעציון.

 על מנת לעודד רכישת חלקות במקום על ידי יהודים בני המעמד הבינוני, אירגנה החברה סדרה של סיורים לאזור, כולל סיור של ארכאולוגים ועיתונאים.

   

         סיור לבדיקת ממצאים ארכאולוגיים.  הולצמן - במרכז, בחליפה בהירה


החברה פנתה גם לארצות הגולה כדי למכור את הנחלאות למעונינים בהתישבות. השליחים צוידו בחומר הסברה מגוון בשפות אחדות. כן צוידו במכתב המלצה שניתן לחברת "אל ההר" על ידי רבה הראשי של ארץ ישראל, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל.
ההצלחה במכירות היתה גדולה. בין הרוכשים ישנם אנשים מצרפת, פולין ושוויץ, רומניה ובלגיה. וכן ממקומות שונים בארץ. לא כולם חשבו על התישבות. בעיקר יהודי חו"ל חשבו על השקעה, ועל אפשרות לשכור משהו שיעבד את הנחלה בעבורם.
חיים ויצמן, בנאומו בהועידה הארצית לקרן היסוד, ד' טבלת תרצ"ה, 10.10.34, הזכיר את כפר עציון כדוגמא למפעל פרטי חיובי היודע ליישם את היתרונות שמספקת לו החלוציות המנוהלת על ידי המוסדות הלאומיים, ואיחל לה הצלחה.

 לעיון בפרוספקט של חברת "אל-ההר" ... 3

_____________
[2]   בראיון בדאר היום, כ"ח כסלו, תרצה, 5.12.34 , אמר הולצמן כי זה אינו רק שמה של החברה. זוהי גם הפארולה שלה האומרת כאילו: "יהודים - עלו והעפילו אל ההר "!
[3]   על השטח המתוכנן של "יער עציון" קיים עד היום יער אבו-סודה.

הדף הקודם | דף 4 מתוך 14 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD