חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

קשיים ומשברים

בסמוך לראשית ההתיישבות, חל קרע בין ראשי החברה. גרינוולד, ויינטרוב, רוזנבלום ואחרים מתחו ביקורת נוקבת על דרכו של הרב יחיאל מורגנשטרן, שכיהן כיושב ראש החברה. ביקורת זו באה לידי ביטוי חריף באסיפת החברה השנתית מיום י"ח תשרי תרפ"ט. בדברי דוד פלינט וד"ר אריה טויבר. הושמעו טענות על בזבוז כספים, אובדן כספים, ניהול נוקשה ועוד. הרב יחיאל מורגנשטרן ואחרים פרשו מהחברה. הוא עצמו יצא לפולין, עסק בהסברה למען רכישת אדמות בארץ ישראל בקרב חוגי רבנים וחסידים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט לאנגליה ומשם לארצות הברית. בשנת 1960 לערך רכש מגרש בבני ברק והקים במקום בית תפילה חסידי. עיון בספר הפרוטוקולים של החברה חושף כמה וכמה פרשיות בעסקי קרקעות וכספים, שעוררו תרעומת ומתחים בין החברים. הועלו חשדות בדבר העברות קרקע באורח שאינו תקין, מתן קרקע לחברים ופעילים בחברה לא תשלום, וכדומה.

הרב ברנדווין (לימים מוריה) שהצטרף לחברה מתוך מגמה לרכוש קרקע עבור קרובי משפחה מהונגריה וגם עבורו אישית, התמנה, לאחר פרישת הרב מורגנשטרן, כיושב ראש החברה. לדבריו: "...במקרים רבים רכשו החברים שטחים שעלו יותר מאשר היה בכיסם לשלם. מתוך רצון לעודד את הבנייה, השלימה החברה את החסר. אולם לאחר שהקרקע הועברה לרשות החבר, עשה בה כבתוך שלו וביצע "עסקות פרטיות" עם קונים אחרים. אלה שילמו לו סכום גדול בהרבה ממה שהוא השקיע בקרקע. ספסרות זו היתה תחילת הסתבכות הכספית, שהביא לבסוף לפשיטת רגל של החברה".

המס שנדרשו בעלי האדמה לשלם עברו הקרקעות שרכשו לשלטונות המנדאט היה גבוה ביותר. כמו כן הסתבר שהמוכרים הערבים נהגו בתקופה התורכית והבריטית לדווח לשלטונות על שטחי אדמה קטנים מאשר במציאות. התרמית התגלתה עם העברת הקרקעות ברישומי הטאבו. הבעלים החדשים חויבו לשלם מסים גם על השנים שעברו. והדבר הכביד מאד על מצבה הכספי של החברה, ועל יכולתה להזרים כספים לפיתוח היישוב וביסוסו.

העובדה שהחברה פעלה מראשיתה כחברה פרטית, ללא גיבוי וסיוע מצד המוסדות הלאומיים נתנה אף היא את אותותיה במצב הכללי. נסיונותיו של יצחק גרינוולד לזכות בהכרה וסיוע מצד ההנהלה הציונית, פיק"א וגורמים נוספים, נדחו על הסף, מה שהביא את היישוב להסתבכות קשה. בידי המתיישבים לא עלה לפתח במקום יישוב, מקורות פרנסה וקיום. חברת 'זכרון-דוד' שקעה בקשיים, ולא היה בכוחה לסייע למתיישבים ולחלצם מהמצוקה. נראה שמרבית המתיישבים עזבו את המקום לאחר כמה חודשים בלבד. רק קומץ מהם נותרו ביישוב ונאחזו במקום[3]. כמעט כל חברי החברה, 165 במספר, לא מימשו את זכותם על הקרקע שרכשו או קיבלו מהחברה.

הניסיון לחזק את היישוב על ידי הקמת ישיבה בשנת תרפ"ט, לא הביא לתוצאות המקוות. תלמידי הישיבה לא נותרו במקום זמן רב.

 

_________

[3]  לימים יכתוב יוסף ויץ, מנהל הקרן הקיימת, בדברו על תחילת היישוב בהר, על הענין הזה:
"... לעומת זה עסקו יהודים פרטיים במצווה זו, ודוקא מבין תושבי ירושלים הותיקים והאדוקים, שהיבהב בליבם ניצוץ של קדושה וחיבה לאדמת ארץ הקודש והיו שוקדים לקיים את המצווה, כל אחד לפי הישג ידו, אם בקנית דונמים ואם בקנית מטרים. לצערנו, הסתפקו במתן גאולה לאדמה על ידי קניה בלבד, ולא קיימו את מצוות "וישבתם בה". וכך אנו מוצאים שנקנו על ידי יהודים פרטיים אלפי דונמים בכפרים שונים בסביבות ירושלים בלא להחזיק בם ולשבת עליהם, אלא במועט. ההתנחלות שהתחילה פה ושם לא היתה אלא "קִקַיוֹן דְיוֹנָה". קבוצת חסידים חרדים, אשכנזים וספרדים, שהיו מתפרנסים על החלבנות רכשו בתרפ"ד (1924) מאות דונמים בק"מ 22 שבדרך ירושלים חברון, וחשבו לחדש כאן את הישוב העברי העתיק מגדל עדר. אף התחילו לעשות משהו, אך מיד הפסיקו.."

הדף הקודם | דף 8 מתוך 12 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD