חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

מבצע ליקוט עצמות

קטעים מתוך הסקירה המקיפה בשאלת התרת עגונות מלחמת השחרור, מאת הרב הצבאי הראשי לצה"ל אלוף משנה הרב שלמה גורן, אשר השקיע מאמצים רבים לפתרון בעיה זו.

"... ביום א' תמוז תש"ט (5.7.49)  הודיע ראש הממשלה ושר הבטחון מר דוד בן גוריון בכנסת כי הטיפול בהתרת העגונות ממלחמת השחרור נמסר לרב הראשי של צה"ל, ועליו להכין את כל החומר הדרוש למען יוכל בית דין רבני להתיר את נשי החללים מכבלי העיגון.  התחלתי לטפל באפשרות של כניסה לשטחי הקרבות הנמצאים בידי האויב, כדי לאסוף ידיעות ולחקור מסיבות נפילתם של אחינו הקדושים ז"ל. אחרי עמל רב הורשיתי על ידי האויב לסייר בשטחי פלוג'ה, לטרון, גוש-עציון ובעוד מקומות מספר. הצלחתי לאסוף פרטים אשר נעזרתי בהם בבירור הבעיה הכאובה הזאת ...

... בעת ביקורי בגוש-עציון גביתי עדות מפי ערבי צעיר אשר השתתף בעצמו בהתקפה האחרונה על כפר-עציון. ורגליים לדבר יש, כי הראה לנו מקום קבורתם של חללים מספר. הוא הודיע כי כל היהודים אשר היו בתוך הכפר או במשלטים שמסביב, כל אלה שנפלו לידי הערבים לפני הכניעה הרשמית של הגוש, הושמדו כולם פרט לנערה אחת...

את שיירי עצמות החללים מצאנו פזורים בתעלות הקשר, סביב העמדות.

 

 

    הרב גורן במבצע ליקוט עצמות

 קטעים מזכרונותיו של דוד בן-דוד:

"מתחת למפולת וביסודות הבתים אשר נהרסו כליל, מצאנום בקרבת מקום המצאם המשוער בעת הכניעה, בתוך המרתף של המנזר הגרמני, אשר לפי עדות הערבים פוצץ באמצעות מטען נפץ עצום ונהרס על כל יושביו. מצאנו הרבה שרידי עצמות. יש לשער שמצאנו את עצמות מרבית חללי הקרב האחרון בכפר-עציון ובהר הרוסי...  הודעת הצלב האדום כי הערבים קברו את החללים שלשה ימים לאחר סיום הקרב לא היתה מדוייקת. בהרבה מקומות מצאנו על יד העצמות חלקי תלבושות עם מספרי כביסה שהעידו על שמות בעליהם...

הערבים העידו כי את כל החללים שלהם הוציאו מן הכפר וקברום בכפריהם, בהתאם למנהגם, וכל מה שנשאר בכפר-עציון גויות של יהודים הם...  מן הנסיון ידוע גם כי הערבים מקפידים לא להשאיר את חלליהם בשדות הקרב ודואגים להביאם לקבורה במקומות מושבותיהם..."

 

 

 

... לפני צאתי לגוש באתי בדברים עם גורמים ציבוריים שונים שהיה להם קשר לפעולתי, כגון: הרבנות הצבאית הראשית, המחלקה להנצחת החיל במשרד הבטחון, קצין הקשר עם הצלב האדום, ועד יד לבנים. כמו כן נפגשתי עם חברי קבוצת רבדים, מפקדי פלוגת חי"ש, שרידי מחלקת הפלמ"ח, ושרידי הקרב האחרון בכפר-עציון וגביתי מהם עדויות על מקומות הקרבות וסימני ההיכר של האנשים...

 

יום שני ח' חשון תש"י:

עברנו, הרב הראשי לצה"ל אלוף משנה שלמה גורן ואני בתור עוזרו, בתיווכם של אנשי או"ם (הקולונל הודסון ולייטננט קולונל ביזיי) את קו שביתת הנשק. הדבר היה בק"מ ה- 21  של כביש בית-נטיף- אל חדר. עברנו את הגבול בעיניים פקוחות. הדבר הרגיז את קצין הלגיון הוא דרש לקשור את עינינו. העניין סודר על ידי מפקח או"ם. לאחר מסע של שעה ארוכה הובאנו לכפר-עציון . מטעם הלגיון היה אחראי עלינו הקצין זהיד חזמי אפנדי. הוא הציג בפנינו ערבי מחברון בשם פחרי שלדבריו היה אחראי בשעתו לקבורת החללים. מסביב נאספו פועלים ערביים שנשכרו לעזור לנו בחיפוש אחרי הקברים. משהוסרה הכפיה מעיני לא הבחנתי במקום בו אני נמצא. מסביב הר ריק ללא בניין וללא עץ – רק בהדרגה בראותי אי פה אי שם שריד להריסות התחלתי להאמין כי אכן על הר עציון דורכות רגלי.

בשעה 11.00 לפנה"צ התחלנו בעבודתנו. תחת הדרכת פחרי נפתחו בקטע הצפוני של הכפר בין עמדות מס' 1 ועמדת משנה א/1 - 3 חפירות. מהן הוצאנו מספר גויות שלא זוהו ובייתרן לא מצאנו דבר... כפי הנראה לא קברו הערבים את חללינו...

ביום ראשון זה התרכזנו בעיקר בחיפושים בחלק הצפוני של הכפר בכיוון למרכז, וגילינו שרידים רבים של גויות... לקטנו בערך 30 גויוות. הכנסום בארונות שחתמנו אותם. בעת שעסקנו בכך אמרנו פרקי תהילים. הארונות הועברו לירושלים תחת השגחת מפקחי או"ם. עם ערב הוחזרנו מעבר לקוים, למשלט של צ. ה. ל.

 

יום שלישי ט' חשון:

עברנו שנית את הקוים. לפי הצעתו של הרב גורן החלטנו לפתוח את הקברים שבבית הקברות של כפר-עציון. המשכנו בכך גם למחרת והספקנו להוציא 34 גויות מקבר האחים של הל"ה וגויתו של שמעון זילברמן מחיילי הפלמ"ח.

 

 

יום חמישי י"א חשון:

לא המשכנו בעבודתנו.

 

 

יום ששי י"ב חשון:

עברתי את הקוים בפעם הרביעית בלוית קצין הדת סגן נפתלי זעירא והמשכנו בפינוי קבר הל"ה וקברם של  י"ב חללי ההתקפה מקרב כ"ה ניסן...

 

 

יום ראשון י"ד חשון:

עברתי את הקוים בחמישית בלוית סגן נפתלי זעירא ופינינו את חמשת הקברים של חללי שיירת המזון שהותקפה בכ"ח כסלו. את קברו שלמשה פרידריך שנפל בעמדתו. בארון נפרד הוצאנו את גויתן של חברות כפר-עציון צפורה אליעש וילדתה ,שנפטרו עוד בימי  שלום...

עם גמר פינוי בית הקברות של כפר-עציון נצלנו את עודף הזמן לסריקת שטח בית הקברות והשטחים הסמוכים לכפר מצד מערב לצד גבעת הסלעים ומצאנו שרידים של מספר גויות.

בית הקברות חולל על ידי האויב. המצבות הוצאו או שוברו. היו גם נסיונות של פתיחת קברים, כנראה מתוך רצון לנקמה וחיפוש אחרי מטמונים.

מידי יום ביומו עברו אתנו כשלושים ערבים.היו ביניהם כאלה שעשו את עבודתם תוך בוז ולעג אולם אחרים, ובעיקר הזקנים, התייחסו לעבודה בכבוד. בעת העבודה בבית הקברות קשרתי שיחה עם ערבים מספר, תושבי הסביבה ופליטים. אחדים מהם השתתפו בפועל במערכה האחרונה על הגוש.

יום שני ט"ו חשון:

נכנסתי בפעם הששית לשטח כפר-עציון, בלוית סגן נפתלי זעירא. חילקנו את הפועלים הערבים לשתי קבוצות. קבוצה של כעשרים פועלים, בראשותו של זעירא, החלה בפינוי הריסות המנזר הגרמני. אני בראש קבוצה שניה, שמנתה כ-15 פועלים ערביים, יצאתי על פני שטח הכפר על מנת לחפש גויות, לחטט בחפירות ולפתוח כל גל או גבשושית.

ביום זה ניתן לי לראשונה להסתובב בכל שטח כפר-עציון. יחס הלגיון למחפשים... 

הכפר נמחק מעל פני האדמה. הכל נהרס, בתי המגורים, חדרי האוכל בניין המנזר הגרמני בתי המלאכה והמכונות, בניני המשק. רק מן הבית החמישי, בשורת הבתים שהמשיכה מן השער הראשון השאירו שלשה קירות, כנראה כסימן לישוב שהיה פעם ונהרס. מבניין "נוה עובדיה" המפואר נשארה הרצפה ומספר אבנים שהתגלגלו. ברכות המים החצובות באדמה פוצצו ונותצו כולן, זולת הבריכה העליונה (זו שנחצבה עוד בימי הנזירים הגרמנים) שרק גגה הוסר.

בכל שטח הר עציון נשארו כשמונה עד עשרה עצי תאנה, צפונית מהמחנה. שדרת העצים (בני 30-40 שנה) שהובילה למרכז הכפר, החורש הותיק ליד המנזר הגרמני והחורשות הצעירות שניטעו על ידי חברי כפר-עציון, שטחי המטע בתחומי הכפר - כולם נעקרו. כמו כן נעקרו ללא שריד כל עצי הפרי בהרים מסביב לכפר-עציון (כ-20 אלף עצים נטועים על 223 דונם) גם עצי היער (למעלה ממאה אלף) נעקרו עם השורשים והבורות כוסו. אין להכיר כלל מקום שצמחו בו עצים. אדמה חרוכה...

לפי דברי הערבים הגורמים להרס הנם: א) הרצון לנקמה טוטאלית בישובי היהודים. ב) הרצון למנוע שיבת יהודים לגוש. ג) השאיפה להשתמש בחמרים מן  השלל.

בהמשך חיפושי אחרי הגויות התברר לי כי העמדות בקטע הצפוני היו כמעט ריקות ורק מספר גויות אלמוניות היו קבורות בהן. אני מסביר את התופעה בכך שמכיון שהאויב חדר לראשונה לכפר מן הצפון - נסוגו רוב האנשים למרכז הכפר, מקום בו התרכזו מרבית אנשינו. רק לאחר שנפתחה האש על הנכנעים נפוצו שוב לכל עבר. לא כן בעמדות הדרומיות, שם מצאתי הרבה גויות ליד העמדות.

ריכוז גויות נתגלה בחורשה שליד המנזר. ליד הריסות בית המכונות נתגלה גם כן ריכוז גויות".

בקטע המערבי-צפוני בסביבת עמדה מס' 8 גילינו שלש גויות שנשתמרו במצב טוב והיו מכוסות בצורה מניחה את הדעת. כנראה שהעמדה הזאת היתה בקרבת עמדת השריון של הלגיון שפרץ אל הכפר, ולכן לא התעללו בהם אנשי ההמון הפראים. גם אחר כך נקברו בצורה מסודרת יותר... הצטרפתי לעובדים בפינוי הריסות המנזר. בעת העבודה ,שמעתי לגיונר מספר לערבים שהוא השתתף בקרב על הכפר. כשנפתחה האש על קבוצת האנשים במרכז הכפר נמלטו אחדים לתוך המקלט שמתחת למנזר. כשהתקרבו הערבים לפתח המרתף נתקלו בהתנגדות ולא יכלו לחדור. זרקו מספר רימונים לתוך המקלט. אחר כך הניחו החבלנים מטען גדול של חומר נפץ ופוצצו את המנזר."

לאחר שהערבים פינו במשך ימים את ההריסות מצאנו במקלט, שגודלו היה 5+4+2 מטר, שרידי גויות רבות, קרעי בגדים וחפצים שונים. במרכז המקלט גיליתי מספר גויות על שמיכות ולידן חמרי עזרה ראשונה. בפי הנראה היתה כאן תחנת החבישה. הורדתי מעל ידו של חלל אחד שעון יד, שזוהה אחר כך כשל שלמה ר. בין היתר מצאתי מעיל צבאי אוסטראלי ובו שתי מכתבים שנשלחו אל יעקב א. מאת הוריו ואשתו. מעיל צבאי חום של אברהם ש. ובו שתי סרטי מצלמה. בתוך מעיל צבאי אחר מצאתי מכתבים שנשלחו אל צבי ט. וקטעים מיומנו הפרטי. כמו כן מצאתי בתוך המקלט חלקים שונים של המשדר שנופץ עם פרוץ הערבים אל הכפר ומחברת בכתב ידו של הקשר בן ציון ג. מצאנו שעון יד נוסף, שלושה זוגות משקפיים, אולר, חלקים מפנס כיס, חלקי רימון ושל פגז מרגמה "2, תרמילי כדורים מתוצרת אנגלית צרפתית, איטלקית וגרמנית, תרמילי כדורים לאקדח ולת"תים, חלקי תלבושת שונים ותחבושות. מצאנו גם מספר לסתות עם שיני זהב שלא ניסו לעקרן, כל אלה החפצים ,שנתגלו מוכיחים שהערבים לא חדרו למרתף במשך כל הזמן. לפי השערתנו גילינו במרתף שרידים ,של כ-50 גויות. את כל שרידי הגויות הכנסנו ב-8 ארונות, חתמנו אותם ושלחנום לירושלים.

 

 

יום שלישי ט"ז חשון

המשכנו בסיורנו בכפר ואחרי שאתמול סרקנו את הקטעים המערבי והצפוני התרכזנו היום בעיקר בקטעים המזרחי והדרומי. בדקנו את בריכות המים ובורות השופכין ולא נתגלו שם שום שרידים. בין מקום הרפת והשער הדרומי מצאנו ריכוז של גויות, שלא הצלחנו לזהותם. ליד עמדה מס' 6 מצאנו שוב ארבעה גויות.

בסיורי בקטע זה ליווני הערבי פחרי הנ"ל והוא סיפר לי את הדברים הבאים:

"כשניסה בעת ההסתערות האחרונה לחדור אל הכפר מצד דרום נתקל באש חזקה מן העמדות. נפלו אז ערבים רבים, אולם בכח העודף המספרי התגברו על אנשי העמדות הדרומיות וחדרו אל הכפר. היתה כאן מהומה רבה, יריות וצעקות מחרישות אזניים. איש ירה ברעהו בלי הבחנה".

בקטע שבין עמדה מס' 5 לעמדה מם' 4 ראה בחורה בעלת שער בהיר אשר ירתה מתת מקלע בערבים המתקדמים - עד שנפגעה ונפלה..."

 

ליד עמדה מס' 5 גיליתי שתי עמדות זמניות בלתי ידועות לי מקודם, אשר היו מכוונות כלפי מרכז הכפר. אני משער שלאחר פריצת הערבים למרכז הכפר הסתערו על אנשי העמדות הדרומיות והמגינים נאלצו להתחפר ולהתגונן גם כלפיהם. יתכן כי בקטע הזה היה המאבק האחרון שבתחומי הכפר...

לא הרחק מהריסות הנגריה גיליתי בתוך תעלה קטנה ריכוז גויות נוסף. כפי הנראה נמלטו האנשים האלה מעיגול הכניעה וניסו לפרוץ להם דרך אל תוך המטע שבצד מזרח, וכאן נפלו בידי האויב שהתקדם מכיוון ההר הרוסי. בשעות שלאחר הצהרים המשכנו בחיפושים ומצאנו הרבה גויות נוספות במקומות שונים כגון: בתעלה שליד הלול בתעלת הקשר שעל יד עמדה מס' 3, בסביבת עמדה מס' 2, -- אך מועטות מהן הצלחנו לזהות.

 

 

יום רביעי י"ז חשון:

בבוקר הקדשנו עוד כשעה וחצי לבדיקה נוספת בשטח הכפר. שרשרת ארוכה של פועלים התקדמה ברווח של מטרים ספורים מזה לזה וסרקנו את כל שטח הכפר - אך לא העלינו דבר נוסף.

בגמר פעולה זאת התחלנו לבדוק את השטחים מסביב לכפר-עציון. בדקנו את הכרם מצד דרום אך לא גילינו דבר. לצד הצפוני לא הורשינו לגשת, הואיל והוא קרוב לשטח שדה התעופה, אך ראינו כיצד חיפשו הערבים בשטח וגם הם לא גלו דבר.

בצד המזרחי של המחנה גילינו מספר גויות בחורשת "שיר השירים" נצלתי את הסח דעתם של הלגיונרים ששמרו עליה והתחלתי לבדוק את ואדי שְׁחֵיד, אולם לא מצאתי אף גויה. בינתיים השגיחו הלגיונרים שהתרחקתי יותר מדי והגיבו בחריפות על כך. מני אז נאסר עלי להסתובב לבדי בלי רשותם.

בזה סיימנו את חיפושינו בכפר-עציון ובסביבתה הקרובה. סגן זעירא ואני משוכנעים שהצלחנו לגלות את כל שרידי החללים. כ-47  גויות מצאנו תחת הריסות המקלט ואת היתר בעמדות השונות, בתעלות הקשר ובתעלות המים, מאחורי בתים, בחורשת "שיר השירים" וליד גבעת הסלעים.

נוסף לגופות מצאנו ליד נוה עובדיה גוילים מספר תורה, קטעים של ספרי קודש ושרידי כלים. הוצאנו גם אבן מאבני היסוד של "נוה עובדיה". את כל הנ"ל העברנו מעבר לקוים.

בשעה 11.00 סיימנו את ליקוט הגויות בכפר-עציון ולפי הצעתו של הקצין הערבי עברנו לאסוף את הגויות בבית הקברות של רבדים.

מכפר-עציון עד לבית-זכריה נסענו כשעיננו קשורות ומשם והלאה הורידו את המסוה מעל עיננו. בדרכינו ראינו את מחנה  עין- צורים  והנהו הרוס וחרב, כל הבניינים נהרסו רק שרידי הבריכה והקיר הדרומי של בית הבטחון נשארו כמצבה. גם כאן נעקרו כל העצים והשתילים. מחנה רבדים הרוס וגם מצבה לא נשארה. כל הבניינים נמחקו מעל פני האדמה. רק תעלות הקשר ומספר מועט של עמדות נראו. העצים נעקרו וכל השטח נחרש...

אחרי חיפושים גילינו את בית הקברות של רבדים. גם כאן ניסו לפתוח את הקברים אך הואיל והם היו עמוקים יותר – חוללו הקברים פחות מאשר בכפר-עציון. פתחנו את ארבעת הקברים, הוצאנו את הגויות, הכנסנו אותן לארונות ושלחנום מעבר לקוים. למשלוח צרפנו אבני יסוד מבנייני רבדים , עין-צורים ומשואות-יצחק.

מרבדים שבנו לבית-זכריה. הכפר מאוכלס וחי לו את חייו כמו לפני המלחמה. בין הערבים הכרתי הרבה ממכרינו. הם רצו לקשור אתנו שיחה, אך הורחקו על יד הלגיונרים...

חפשתי אחרי גויות שלשה מחיילי החי"ש שנפלו בקרבת הכפר, אך לא מצאנו את הגויות. הצעתי לקצין להתקשר עם תושבי הכפר ולחקור אותם. הם רצו לסחוט מאתנו כסף תמורת הידיעות – רק הודות לתקיפותו של קצין הלגיון הם פתחו בור במורד ההר, מערבית מבית-זכריה, ושם מצאנו שרידי שלש גויות, הכנסנום לארונות והעברנום לירושלים.

משם השקפנו על משואות-יצחק וראינו את קצתה. כאן הבחנו בשלדים של ארבעה בתים העומדים על תלם, אך גם כאן נעקרו העצים.

 

 

יום חמישי  י"ח חשון:

הגענו שוב לחירבת-זכריה. אל משלטי חירבת-סאויר וגבעת-העץ לא ניתן לנו לגשת מכיון שמשם אפשר להשקיף על שדה התעופה ועל הכביש הראשי. נאלצנו להסתפק בשליחת ערבי זקן, שטען שהוא השתתף בקבורת חללינו מטעם הסהר האדום, כעברו שעה הובאו אלינו שלש גויות כמעט שלמות וחלקי תלבושות...

גם למנזר  ולהר הרוסי לא הורשינו בתחילה לגשת ולכן נשלחה לשם קבוצת ערבים, אולם אחרי שהם שבו בלי כלום, הורשינו לגשת לשם. בין הריסות המנזר מצאנו את גויות שני החללים שנפלו שם.

בתוך תעלת המשלט הרוסי לא מצאנו אף גויה אולם לידה מצאנו שרידי 16 גופות. הכנסנו בארונות, החתמנו אותם ושלחנום לירושלים.

ההר הרוסי שומם וקרח. כל המטע הנהדר נעקר, לא נשאר זכר מעץ ושיח. חומת הגדר של המנזר פרוצה וכל שלשת הבניינים קועקעו עד היסוד.

מן ההר הרוסי השקפנו על שדה התעופה. הוא נשמר במצב טוב.

קבוצת פועלים עסקה בתיקונו ובהרחבתו, כל היום נשמעו פיצוצים. בקצהו המערבי עמד אוהל למשמר הקבוע בשדה התעופה.

בזה סיימנו את סיורנו בשטחי הגוש.

דוד  ב"ד  

 

קטעים מדו"ח שהוגש בסיום פעולת איסוף הגויות בגוש.
הפרטים הרבים על דרכי זיהוי הגויות הבודדות הושמטו. 
הועתקו התיאורים בעלי אופי כללי בלבד.

הדף הקודם | דף 3 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD