חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

הבאתם לקבורה

"ניחוחי אורנים, תקברונו כעת"

 מיומן כפר-עציון  -  ז' בשבט תש"ח:

"אנשינו ירדו ליער בצלעי אבו-ריש והתחילו לחצוב קבר-אחים גדול. עם חשיכה הופיעו בחצר כפר-עציון שלוש מכוניות משא מכוסות ברזנטים בלוויית זחלים ומשמר צבא. שוב הופיע קצין המשטרה וביקש מכל הנשים להיכנס לבתים. הבחורים ניגשו למכוניות, לעיניהם נתגלו גוויות ערומות בתוך שלוליות של דם וסימני התעללות ניכרו בהן. האנשים נרתעו לאחור. אחדים מהם התגברו על הזעזוע הראשון וניגשו להוריד את הגוויות. המטפלים בקשו את אנשי הצבא לכבות את אורות מכוניותיהם והמשיכו באפילה. הגוויות נעטפו בבד ובסדינים, הונחו על אלונקות והוכנסו לנווה-עובדיה. כמה מן הגוויות היו חבושות תחבושות, דבר המעיד כי בעת הקרב הספיק החובש לטפל בפצועים. החיילים הבריטים עמדו כל הזמן מנגד כמסומרים למקומותיהם, בהבליגם על התרגשותם. ליד הגופות הועמד משמר כבוד, הודלקו נרות, משמרות חברים שקראו פרקי תהילים, התחלפו במשך הלילה".

 

"ראה אימותנו שחוחות ושותקות ורעינו חונקים את בכיים"

 מיומנו של חבר כפר-עציון  -  ח' בשבט:

"בשעות הבוקר הגיעה שיירה מירושלים שהביאה את הקרובים להלוויה. חלק לא הספיק להגיע. הם ירדו מהמכונית, שקטים ודמומים, פנו לכל צד כאילו לחפש את יקיריהם. פניהם הקודרים הביעו רצון להתאפק ולא להכביד באבלם על אנשי המקום. ביניהם בלטו גבר ואשה אשר שמרו על שקט נפשם, ריכזו סביבם את יתר הקרובים ועודדום לעמוד במבחן זה האחרון. האשה הסתובבה בין הבתים והתבוננה בכל העברים כאילו חיפשה את רשמי פועליו של בנה דני ז"ל, אשר עשה כאן שבועות מספר ופעל הרבה להגנת המקום. אל יתר האמהות אמרה: 'זה שנים מאז נודע לי על שייכותו של דני לפלמ"ח ועל תפקידיו, הייתי מוכנה לסוף כזה. כל השנים הללו כשבא לבקר בבית ולשהות במחיצתנו היו לי כמתנה.'

 

...אותה שעה עסקו אנשי ההגנה ביחד עם אנשי חברא-קדישא שהגיעו מירושלים, ובראשם הרב אריה לווין בזיהוי הגופות ובעטיפתם בכלי לובן  -  כהכנה לדרכם האחרונה. לאחר מכן הונחו הגופות באולם, ליד כל אחד הוצב שלט קטן ועליו נרשם שם החלל ושני נרות דולקים. משמר כבוד שמר למראשותיהם. הרב לווין אמר פרקי תהלים ותפילת אזכרה. הקרובים נכנסו לאולם וכל אחד חיפש את השם הקרוב ללבו. אם אחת אמרה: 'הרי כולם בנינו הם' אך הלב נמשך לשם המוכר... ההורים, רעיות, אחים ואחיות, כולם עמדו דמומים ובכו ליד גופות יקיריהם שבעוד שעה קלה יעבירום למנוחת עולמים...

 

פעמיים ירדה ההלוויה מהכפר לשיפולי הגבעה מעל ואדי אבו-ריש, מקום שנכרה קבר-אחים גדול בתוך חורשת האורנים הצעירים. נושאי המיטות, חיילים, אנשי המשק והקרובים צעדו דומם בשביל היורד. מחזה נוגע עד הלב היה דמותה של אֵם אצילה ושקטה שצעדה מאחרי האלונקה, בידה תמכה  את ראש בנה יחידה שבלט במקצת מתחת לכיסוי שעל גבי האלונקה - כאילו חי בנה ולטיפת האם תקל עליו. אברהם הלפרין, נציג המטה בירושלים נפרד במילים קצרות מאת החללים. נורו יריות כבוד. חבר קרא פרק צ"ד בתהלים "אל נקמות ה' אל נקמות הופיע" ותפילת קדיש נאמרה על-ידי אחד האבלים.  ... הצבא העמיד משמר מזויין בזחלים ובמקלעים בין בית-הקברות למרגלות גבעת-הסלעים. בו בזמן הבטיחו חברינו את בית-הקברות מצד האוכף-המוכתר. באותו היום הופיע לראשונה הנשק הבלתי ליגאלי גלוי לעיני השלטונות".

 

ה-ל"ה נקברו בקבר-אחים בבית-הקברות בכפר-עציון. ארבעה חודשים לאחר נפילתם, נפל גוש-עציון ובאותה שעה הוקמה מדינת-ישראל.

 

בחודש מרחשוון תש"י (10.1949) נערך מבצע ליקוט-עצמות. חללי גוש-עציון, ובהם ה-ל"ה פונו מקברותיהם והובאו למנוחת עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.

 

בשל ההתעללות בגוויות על-ידי הפורעים הערביים, לא ניתן היה לזהות וודאות את כל הקרבנות. אחדים מהם זוהו באמצעות גורל מיוחד שנערך על-ידי הרב אריה לווין, על-פי מסורת יהודית עתיקת יומין.

הדף הקודם | דף 2 מתוך 3 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD