חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

המחלקה מתגלה

איומים וגדולים ואצים לעזרה

מעדויות הערבים, עדותו של קצין משטרת חברון הבריטית, הימיש דוגין,  שגילה את הגוויות והביא אותן לכפר-עציון, ועדויות אנשים נוספים שהיו קשורים למחלקה בשעות האחרונות, ומבדיקת החומר ארכיוני - מצטיירת התמונה הבאה:

 

לאחר פרידת השלושה, בשעה 01:00 בלילה, צעדו ה-ל"ה בנחל זנוח דרומה, ונכנסו לעמק-האלה בצידו הצפוני-מזרחי למרגלות הכפר הערבי בית-נטיף. המחלקה נעה בצידו המזרחי של עמק-האלה, ופנתה בקצהו הדרומי-מזרחי (סמוך למושב רוגלית כיום) לואדי ג'דור. מכאן פנו מזרחה ונעו בואדי  למרגלות חרבת ג'ורפא וחרבת עלין עד "מזלג וואדיות", למרגלות ראס חאסן (נ.צ. 1543/1186). ואדי חלואס (חלושה) המוביל לתוך הכפר צוריף, וואדי שאב-א-סייף בו ניתן לעלות לנתיב שבין הכפרים צוריף וג'בע.

 

עדותו של היימיש דוגין - כפי ששמע בצוריף ביום השבת: "הם הגיעו לאיזור צוריף בשעות המוקדמות של הבוקר. באותו זמן יצאו שתי נשים ערביות מצוריף לקושש עצים והן ראו שני צופים מקבוצת ה-ל"ה. משנפגשו אמרו הבחורים בערבית שהם מה'ערב הגנה'. הנשים הפילו את הזרדים וחזרו לצוריף, שם סיפרו את כל העניין". ידיעה ברוח זו פורסמה גם בעיתון הערבי "פלשטין" למחרת יום.

 

על-פי עדויות ערבים שנמסרו על-ידי שירות הידיעות של ההגנה, התגלתה המחלקה על-ידי רועה / רועים / זקן ערבי. (דיווחים אלו של הש"י פורסמו ברבים על-ידי דוד בן-גוריון, חמישה ימים לאחר הקרב. בעקבותיו פרסם יצחק שדה, מי שהיה מפקד הפלמ"ח, דברי הספד לנופלים במלאת חודש לנפילתם, והעלה על נס את התנהגותם המוסרית ביחס לרועה ערבי). ההודעה נמסרה לאברהים אבו-דיה, מפקד מחנה האימונים של ה"ג'יאד אל-מוקדס" בכפר צוריף.  ייתכן שבנוסף להתגלות של היחידה על-ידי שתי נשים, התגלתה היחידה גם על-ידי רועה / זקן ערבי. ואולי הנשים העבירו את הידיעה לרועים ואחד מהם הגיע לצוריף ודיווח.

 

חוליית החוד, שצעדה כמה עשרות מטרים לפני הכוח, כפי שנהגו בפלמ"ח, נתקלה בשתי נשים מקוששות בהפתעה מוחלטת. ככל הנראה לא הייתה לשני הלוחמים אפשרות לפגוע בהן, לירות  לעברן ולשתק אותן בלא לעורר תשומת-לב רבה ולהסתכן בהתגלות בשעת אור באזור עוין. עד שהצטרף אליהם כל הכוח והמפקד בראש הספיקו ודאי הנשים להימלט לעבר הכפר. (אם התיאור נכון הרי שבשעה זו ובנסיבות קשות אלו לא סביר שקיימו ביניהם דיון במוסר-לוחמים. נראה שהאינסטינקט והחינוך שקיבלו, בצד השיקול המבצעי הקר הם שהנחו אותם במעשיהם).

 

הערבים דיווחו כי ממחנה האימונים בצוריף נשלחה מייד חוליה לגלות את המחלקה. ה-ל"ה המשיכו במעלה ואדי שאב-א-סייף, במטרה לעבור על האוכף בין צוריף לג'בע. לאור היום נתגלו במעלה הוואדי בשלוחת קורנט-אל-ג'ורון (נ"צ 1554/1195), כאן הותקפו לראשונה. ה-ל"ה פנוו צפונה, התפצלו לשתי קבוצות וחצו את הרכס, כנראה במגמה להגיע לאיזור הר סנסן הגבוה והשולט.

 

לכאורה הייתה עוד דרך רבה לפניהם, כ-6 ק"מ טיפוס אל גוש-עציון המתנשא כ-400 מטר מעליהם. למעשה, אילו הצליחו ה-ל"ה לעבור בעוד לילה את הקטע בין צוריף לג'בע ולהגיע למורדות ההר, יש להניח שהיו ממלאים את משימתם ומגיעים לגוש-עציון. מצוריף ועד גוש-עציון השטח חשוף וריק. את הקילומטרים אחרונים, בהם עיקר הטיפוס הקשה, יכולים היו לעשות לאור היום. אילו התגלו בקטע זה הייתה להם עדיפות בזמן ובגובה, וסיכוייהם להגיע לגוש-עציון היו טובים.

 

דני מס, מפקד היחידה, הכיר את האיזור מתקופת היותו מפקד גוש-עציון, בה ערך סיורים בסביבה. רפאל בן-הרויא, מפקד הר-טוב, מעיד כי בשיחתו עם דני מס הציע לדחות את היציאה. תשובתו של דני הייתה: "נתגלה, נתגלה, אנחנו כבר נהיה קרובים לגוש ואז לא איכפת לי". למעשה חסרו למחלקה 30-20 דקות הליכה בחושך - מנקודת ההתגלות ועד לאחר צוריף.

 

(במסעות נוער שערכנו בעקבות ה-ל"ה  - לאחר שבשנת 1970 אותרו במדויק "גבעת הקרב" ומסלול ההליכה שלהם - נוכחנו לדעת כי לוח-הזמנים של המחלקה שיצאה בשעה 01.00 מהנקודה בה שוכן כיום מושב זנוח, איפשר להגיע בעוד חושך למורדות ההר.  אין אנו יודעים האם היה עיכוב נוסף בדרך, תקלה שמנעה אותם מלהגיעה בזמן. ככל הנראה לא טעו בניווט, הם הגיעו בדיוק ל"מזלג הואדיות" אליו תכננו להגיע, ושם התגלו לראשונה). 

 

התכנית המקורית שהועברה לגוש-עציון הייתה: לצאת מהר-טוב בשעה  20:00 - 19:00 ולהגיע לגוש בין 02:00 ל-03:00, ועוד באותו לילה לבצע פעולה על כביש ירושלים - חברון. מכאן שיציאה בשעה 23.00,באיחור של ארבע שעות, לא מנעה את הסיכוי להשלים את הקטע המסוכן במסע עד השעה 06.00 - אור ראשון. היה זה מבצע צבאי הכרוך בסיכון מחושב שיש עימו סיכוי. מול הסיכון ניצב גוש-עציון ללא תחמושת, וזקוק בדחיפות מחידוש הקשר, לחומרי רפואה חיוניים ובעיקר לתגבורת לוחמים שיסייעו בהתקפה צפויה. הלוחמים מעידים: "אין אנשים אחרים, אנחנו מוכרחים ללכת".

הדף הקודם | דף 3 מתוך 4 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD