חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

לקראת היציאה בשניה

ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...


ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...


ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...


ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...


ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...


ההכנות והשיקולים ליציאה השניה

"נקום והגחנו שנית"

כשלון הנסיון הראשון להגיע לגוש-עציון מירושלים, החשש שהמחלקה התגלתה על-ידי הערבים והנוהג המקובל בפלמ"ח שלא לצאת פעמיים באותה דרך - כפו תכנון דרך חלופית. במשך היום בוררו אפשרויות שונות להגיע לגוש-עציון. הוצע לצאת מקריית-ענבים ברגל או ברכב. הוצע לערוך מסע בן שני לילות ממזרח לבית-לחם דרך הרודיון-חריטון בשילוב לינת יום במערות ואדי חריטון, ההצעה נדחתה כי הייתה ארוכה וחייבה עיכוב לילה נוסף בדרך. כן חששו מפגישה עם בדואים משבט התעמרה שהיו פזורים במדבר והשתתפו בהתקפות על השיירות לגוש-עציון.

לבסוף נבחרה כבסיס היציאה המושבה הנצורה והמבודדת, הר-טוב , היישוב היהודי הקרוב ביותר לגוש-עציון מלבד ירושלים. על מנת להגיע לשם נדרשו הלוחמים לנוע ברכב על הכביש הראשי לשפלה, במסווה של שיירת נוסעים תמימה. את הנשק העבירו בהסתר ב"סליק" שעורר בעיות ביציאה מהר-טוב.

 

 

רקע ונתונים לבחירת התוואי מהר-טוב לגוש-עציון

השיטה בה בחרה מפקדת המחוז לתגבר את גוש-עציון - מסע רגלי בלילה הועדפה בשל מצבו של גוש-עציון. ניסיון להעביר שיירה בחסות הבריטים לא היה אפשרי שכן הם לא היו מוכנים להעביר תחת חסותם לוחמים וציוד צבאי. שיירה גלויה על הכביש לגוש-עציון  הייתה נבלמת על-ידי הצבא בריטי.

 

מברק:

15.1.48 

אל: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

מאת: דני (מפקד גוש-עציון)

לדעתנו, אין אפשרות לבצע העברת התגבורת בדרך הר-טוב אל-ח'אדר, מחשש מחסומים בין אל-ח'אדר לעציון. בין השעות 10:00-16:00 נע צבא בדרך ירושלים-חברון. נחכה עד הלילה.

 

 

חסרונות רבים היו להעברת שיירת כלי רכב על הכביש הראשי בחבל ארץ זה, שהוא קשה לתנועת רכב ורצוף כפרים ערביים. ההתקפה על "שיירת-העשרה" (כ"ח בכסלו תש"ח 11.12.1948) הייתה דוגמה לשיירה שנעה על הכביש הראשי. הערבים פרשו כוחותיהם בנקודת תורפה לאורך הכביש, לאחר פגיעה בנהג המכונית הראשונה נעצרה השיירה, תוך זמן קצר נפגעו הנוסעים. לעומת זאת נראו סיכויי מסע רגלי בדרך ההרים טובים. בחירת ציר תנועה ניתן בידי מפקדת המחוז.

 

הגורם הטופוגרפי

הדרך מהר-טוב לגוש-עציון מחייבת טיפוס של כ-750 מטר גובה. הציר הנוח עובר למרגלות המדרון המערבי של הר-חברון, ב"עמק-התלם" המקביל לרכס-ההר, משם לעלות לגוש-עציון באחד הואדיות המנקזים את במת-ההר לעמק-האלה. על הסיירים היה לנווט כ-28 ק"מ במסלול הררי קשה, תנועה בתוך ואדיות מקילה את הניווט. האפשרות לנוע בקו ישר מהר-טוב לגוש-עציון - (מצפון-מערב לדרום-מזרח) נראית בלתי סבירה בהתחשב בטופוגרפיה ובתנאי השטח. תוואי זה חוצה את מרבית השלוחות והואדיות באיזור שכיוונם הכללי ניצב לכיוון התנועה (צפון-מזרח - דרום-מערב). הציר שנבחר היה ידוע לסיירי הפלמ"ח. בשנים תש"ב-תש"ג (1942-1943) נהגו אנשי הפלמ"ח לערוך מסעות מהשפלה לגוש-עציון בקטעים מציר זה.

 

ביום שבת, לאחר נפילת המחלקה ובטרם נודע על כך, עת עסקו בחיפושים אחריה, שוגר המברק הבא:

 

16.1.48

אל: יששכר  (מפקד גדוד הפלמ"ח)

מאת: ממ"ז (מפקד מחוז ירושלים)

התוכנית של התגבורת הייתה לצאת מהר טוב ולנוע דרומה ואחר-כך מזרחה ולהגיע ממערב לרבדים-משואות, לפי תוכנית המסעות הקבועה אל כפר-עציון של החטיבה .

("החטיבה" = יחידת הפלמ"ח)

 

 

פיזור כוחות יהודים, ערבים ובריטיים בשטח

בגוש-עציון היו באותה עת כ-450 מתיישבים ולוחמים. בהר-טוב כ-14 לוחמים מלבד אנשי המושבה. בקריית-ענבים ובמעלה-החמישה שכנה יחידת הפלמ"ח והמטה ממנו יצאו היחידות לפעילות. משם באו 20 אנשי הפלמ"ח שהיו במחלקת ה-ל"ה. בירושלים היה כוח יהודי גדול יחסית, ומטה המחוז של ה"הגנה ".

 

האוכלוסיה הערבית באזור מנתה: חברון - 20.000. בית-לחם - 8.000. בית-ג'אלא - 3.000. בית-סחור - 2.000. חלחול - 2.600. בית-נטיף - 1.650. צוריף - 1.640. בית-פג'אר - 1.400. בית -אומאר - 1.200. אל-ח'אדר - 900. חוסאן - 750. ארטס - 500. נחאלין - 500. ג’בע - 480. שבט התעמרה הבדווי במדבר-יהודה מנה כ- 15.000 איש. בעת התרחשות מלחמתית בסביבה נזעקו רבים מהגברים הערבים לקרב, בשיטת הפזע'ה (= הזדעקות)..

 

תחנת משטרה בריטית ניצבה על כביש שער-הגיא - הר-טוב - בית-ג'וברין, (היא מצודת המשטרה הניצבת שם כיום, ליד מושב נחם). נוטרים ערבים הוצבו בגשר שליד תחנת הרכבת הר-טוב. שטח זה, מוצאו של נחל שורק מההרים, שטוח ומישורי. פרוז'קטור הוצב על גג המשטרה והאיר את השטח לסירוגין. הנוטרים הערבים עלולים היו לגלות את המחלקה תוך כדי תנועה. לכן נאלצו הסיירים לאגוף בעיקוף גדול נקודות מסוכנות אלו.

 

את ראשית הדרך תכננו סיירי המחלקה יחד עם רפאל בן-הרויא (מפקד המושבה הר-טוב) המוסר: "חיפשנו את הדרך הקצרה ביותר. רצינו לעקוף את הנקודות המסוכנות... התווינו דרך שתהיה ארוכה ב-8 ק"מ, שכן היה צורך לעקוף את המשטרה הבריטית ונקודה על מסילת-הברזל... בגשר של מסילת-הברזל היו נוטרים ערבים, לא רצינו שהם יתקרבו לשם כי הנוטרים יוכלו לדווח."

 

 

לפרק הבא:  הקרב...

הדף הקודם | דף 3 מתוך 3 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD