חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

כ"ז ניסן, 6.5 - מיומנו של חבר כפר-עציון

"למחרת ההתקפה הגיעו בזה אחר זה, מספר "פרימוסים", כדי לפנות את פצועי הקרב האחרון. הם הביאו אתם כלי נשק שונים: 2 מקלעים, 2 פיאטים, רובים ותחמושת, כדי להשלים את שאבד בקרב. נוסף לכך ערך מטוס דו-מנועי מספר טיסות מעל לשטחי הגוש והצניח חמרי רפואה, תחמושת, בגדים, כלי מטבח ואספקה - שנדרשו על ידי פיקוד הגוש. האנשים עוקבים בעירנות אחרי תנועת המטוסים ומתענינים במובא על ידם. רב העידוד בהרגשה כי איננו בודדים ועזובים לנפשנו . אך כולנו שואלים - "מתי תגיע תגבורת באנשים ?" 

מאמצים מרובים מושקעים בהארכת מסלול התעופה. על אף המחסור באנשים, מקדישים הרבה עובדים לעבודת ההכשרה. העוסקים בכך מבטיחים כי בעוד ארבעה ימים יגיעו לאורך הדרוש לנחיתת מטוסים דו מנועיים ויש סיכוי שאז יוכלו להטיס תגבורת באנשים. אנו חיים בהרגשה של התחרות עם האויב ועם הזמן. האם נצליח להקדים את התאריך המכריע של ה- 15 למאי ולחזק את הגוש בתוספת חיילים ונשק או שנצטרך לקבל את פני היום הרציני, כשאנו דלים וחלשים ?

האנשים הפסיקו את כל העבודות, גם החשובות ביותר, וגויסו להשלמת הביצורים. יש להחליף עמדות, יש לבצרן כדי שתוכלנה לעמוד בפני הפגזות קשות. מן הצורך לתקן את מה שנפרץ ביום ההתקפה - ועל הכל יש להתחפר בתוך האדמה. החיילים ואנשי המשקים עובדים ללא לאות ביום ובלילה, כי חלק ניכר מהעבודות יש לבצע דוקא בלילות.

במסגריה רבה התכונה. יצור המוקשים במלוא התנופה. ה"יוקשים" (חבלנים) עסוקים בלילות בפיזורם. לאחר ההתקפה התברר כי הערבים פינו חלק משדות המוקשים- אך בכל זאת היו המוקשים שלנו נשק המגן היעיל ביותר. חבל שאין בידינו מוקשים מוכנים נגד כלי שריון כבדים. את המוקשים הספורים הנמצאים בידינו הניחו במקומות מהם צפויה ביותר הסתערות שריון האויב.

גם אצלנו בכפר רבה התכונה. משכן המפקדה ותחנת הקשר הועברו למנזר הגרמני אשר נראה איתן ומוגן יותר מאשר בנין "נוה עובדיה".

 

    המנזר הגרמני

המרתף מתחת לבנין הותאם לשמש כמקלט לפצועים ולבלתי לוחמים. מלבד זה הוחלט לשאוב את המים מהבריכות הקטנות שבפנים המחנה ולהתאימן למקלטים נוספים. כוחות מרובים מושקעים בהעמקת והרחבת החפירות שליד עמדות ההגנה מסביב למחנה, ושל תעלות הקשר.

על כל התכונה הזאת בכפר מנצחים אברהם (המא"ז) ויעקב  (מחב"ל). אברהם התוסס והנמרץ - אץ רץ מעמדה אחת לשניה, מבקר בחפירות, מטכס עצה עם העובדים וכולו תכונה. כאחד מהותיקים בפלמ"ח, אשר נתנסה בהרבה נסיונות, מכיר הוא את טיבו של המצב בו נתון הגוש, אך את החששות המרים הוא מדכא בכוח פעלתנותו הרבה. הוא מדביק את הבאים אתו במגע - ברצון העשייה הטבוע בו. אחת הוא יודע "יש להתבצר, לפעול ולנצל כל רגע שהאויב הניח לנו".

ויעקב השקט - המתון-מתון, אשר רבים סוברים כי אינו יודע כלל להתרגש ולהתרגז, נושא בעול הרב המוטל עליו תוך השלמה. הוא, המכיר את בעיות הבטחון של הגוש מהימים הראשונים של העליה לכפר-עציון, כבר הכיר בראשית המצור במצבו החמור של הגוש. חוג החברים הנושאים בעול הנהלת הקבוצה, אשר אתם שיתף פעולה, ידעו מזמן כי הוא מתיחס בפסימיות מרובה לעתידו של הגוש. יחד עם זאת הוא סבור כי כחיילים עלינו לשאת בעול אשר מלחמת העם הטילה עלינו ואין מקום לסגת ממנו. הוא יודע כי עליו, כנושא התפקיד החשוב ביותר מבין אנשי המשקים, לגלות מדת התאפקות ושליטה עצמית בלתי מצויים. מפקד הגוש מוש מצא בו שותף לפעולה - שקט, מתון, השוקל כל דבר וכל פעולה ברצינות. היודע לוותר על דברים צדדיים למען העיקר - והטיל עליו הרבה תפקידים. יעקב טרוד עכשיו בבדיקת היכולת הצבאית, התקן, מצב כלי הנשק והתחמושת, והכנת תכנית לחלוקתם בבוא שעת ההתקפה. הוא משגר תזכירים ומברקים למוסדות ולנציגים, בהם דורש תגבורת ונשק ומבטיח נכונות למלא את המוטל.

דוגמת המפקדים מחייבת כל חבר בכפר.

הדף הקודם | דף 3 מתוך 19 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD