חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

תקרית דמים בבוקר - בגבעת העץ

מעדותו של איש חי"ש:

"קרוב לשעה 9.00 קבלנו ידיעה שבחירבה ישנם שני פצועים, בקשתי מהרופא הערבי שיעזור לי להוציא את הפצועים משם. הרופא הערבי הבטיחני שלא יגעו באיש לרע והזמין אותי לרדת אתו לחירבה. הסכמתי. הרופא הערבי, חובש ערבי ו-3 נהגים שלהם, ואני ושייקה ט.  ירדנו לחירבה.

בחירבה מצאנו את משה ב. יושב עם השייך מחברון, קצין משטרה ומנהל אתם מו"מ כדי למנוע בעד הערבים מלהסתער.

משהיינו שם קרוב ל-10 רגעים הופיעו גם שני רופאי הצלב האדום השויצרים (ד"ר ורט נשאר בעין-צורים) והחלטנו לרדת בכיוון האמבולנסים שעמדו על יד גבעת העץ, כדי להדריכם לחירבה, וכדי לבוא בדברים עם קציני הלגיון.

בשעה 9.15 יצאנו: משה ב, יהודה ד, אני, שייקה ט, הרופא הערבי, חובש ושלושה נהגים. בהגיענו לאמבולנסים הסתערו עלינו מאות ערבים מזיינים. נשמעו יריות וראיתי כי הרופא הערבי קיבל שני כדורים ונפל מתבוסס בדמו. הסתכלתי לשמאלי וראיתי כי שייקה מוטל על האדמה ונאנח - הוא נפגע מכדורים בבטן, את משה ב. לא ראיתי יותר ושמעתי כי הערבים צועקים "הובילום לשחיטה"., שכבתי על יד שייקה וחבשתיו. אמרתי לו או שנהרג שנינו יחד עם הערבים, או שנצליח יחד לעלות לאמבולנס. גם יהודה ד . נהרג במקום.

בינתיים לא ידעו הנהגים הערביים מה נעשה אתם וצעקו ובכו. דרשתי מהם להעלות את הרופא ואת שייקה הפצועים. בעזרת הנהגים הצלחתי להכניס את הרופא ואת שייקה לאמבולנס וגם אני נכנסתי אתם. בפנים היתה חובשת נוצריה שביקשתיה כי תתן פקודה לנהג שיסע מיד.

ברגע שהמכונית זזה קפצו לתוך האמבולנס שמונה ערבים מזוינים שאיימו עלי בנשק ודרשו שארד. לדבריהם, רצו להביאני חי לחברון, וניסו להורידני בכח. נאבקתי אתם. האחות הנוצריה נתנה לנהג פקודה לנסוע ולא להעצר. תוך מאבק הגענו לכביש חברון-ירושלים והמכונית התעכבה למספר שניות. בדרך דרש ערבי שארד, אחרת ישחטו אותי באמבולנס. בקשתי מהאחות שלא תתן לעצור את האוטו. היא נאותה לכך. תוך מתיחות רבה הגענו לירושלים והובאנו לבית חולים.

                                         - - -

יזכרו לטובה הרופא הערבי ד"ר חלדי והאחות הנוצריה אשר נשארו נאמנים לתפקידם ההומניטרי, גם בשעה שההמון הפרוע איים עליהם וסכנה היתה צפויה לחייהם.

                                                                                    יוסף ר.

 משה ב. היה היחידי שלא נפגע במעמד זה. הערבים שהיו לידו התחילו להתנכל לו. בו ברגע נגש אליו צעיר לבוש מדים אמריקאים וכפיה רקומה זהב על ראשו והגן עליו בהבטיחו לאנשי האספסוף ש"יגמור" עם היהודי. הצעיר, כנראה בעל דרגה בחיל השחרור הלאומי, נתן למשה פִתָה והפציר בו לאכול ועל ידי כך קבע כי הוא מארחו ואיש חסותו ולא נתן לפגוע בו. הוא התחיל לחקור את משה "כמה אנשים אתם בחירבת זכריה" ? משה ענה שאינו יודע, כי הוא חובש. שאל הערבי "ולמה היה לך רימון בכיס" ?  לבסוף הכניס אותו לתוך המכונית כדי להוציאו מן הגוש. בעת נסיעתם נתקלו בשיירת מכוניות של הלגיון, ומשה נמסר לקציני הלגיון,  והם העבירוהו לחברון.

- - -

כנראה נמסר מפי הבאים ירושלימה, לועדה הקונסולרית שהערבים הפרו את הסכם שביתת הנשק ובגוש אירעו התנגשויות עם הערבים. הועדה ניסתה להתקשר עם מפקדים ערבים אחראים כדי להסדיר את העניין. בינתיים נשלח מן המטה בירושלים מברק למטה בתל-אביב בו הודיעו כי הקרב בגוש נמשך וביקשו להגיש סיוע מן האויר. אך התצפית מן המטוסים הודיעה על פינוי האנשים מעין-צורים ורבדים.                                                        ח.

(לשאלה:האם עיכב הלגיון במכוון את הכניעה ?)

הדף הקודם | דף 2 מתוך 6 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD