חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

מיומנו של חבר עין-צורים

היה יום אביב בהיר. איש איש במקומו ועל משמרתו: מי בתצפית, מי ליד המקלע או המרגמה בעמדה, והיתר בעבודות שונות או במנוחה במשלט.

                     

ירדתי אל המטה בכפר עציון. כאן הורגשה תכונה רבה, זו אחר זו הגיעו הידיעות מהמשלטים שמסביב. מהמנזר מודיעים על ריכוז גדול של שריון, תותחים וחיל רגלים ליד בית הקפה, גם מחירבת-סאויר, מודיעים על ריכוז שריון. מהאוכף מודיעים על תנועה רבה בבית הקיצוני של הכפר בית-אומר, ששימש כעמדת תצפית לאויב. כל הסימנים העידו על התקפה הממשמשת ובאה. מיד ניתן אות אזעקה. העמדות נתפסו וציפו לבאות. הדים ראשונים של התפוצצויות פגזים החלו מגיעים מן המשלטים שמסביב. רעש ההתפוצצויות הלך וגבר כשאליהם נילווה הד צרורות ארוכים של מכונות יריה.

אחרי זמן מה הופיע בכפר-עציון משוריין ראשון עם פצועים מהמנזר. אחת אחת הוצאו האלונקות מהמשוריין כשעליהן שוכבים חברים פצועים ומגואלים בדם. הבחנתי ביוסף, אחד מאנשי צוות מכונת יריה במנזר, ושאלתיו לשלומו. הוא ענה לי : "שלומי טוב, אצלי רק הרגל רסוקה, אבל יוס ומשה נהרגו. היינו יחד בעמדה כשפגז מרגמה "3 פגע פגיעה ישירה בעמדותינו". נדהמתי לשמע הבשורה הרעה. לאחר מכן עליתי עם כיתת תגבורת לאוכף הדרומי, כשאתנו מכונת היריה הכבדה ואנשי כפר עציון המשרתים אותה. משימתנו היתה לעצור מהאגף את כוחות האויב העלולים להסתער על המנזר, מן עמק הברכה.

בכבשן פגשנו במספר בחורים מזוינים ברובים שעמדו יחידים תחת צליפות בלתי פוסקות של האויב. הם נראו עייפים ומודאגים במקצת. הרגשת הבדידות הכבידה עליהם. הם שמחו מאד על בואנו. הצבנו את המכונה במרחק מה מהכבשן הדרומי לכוון העמק, אך הכנופיות לא הופיעו משם. הן התקדמו למנזר מכוון מזרח. לשנות את עמדתנו לא היתה אפשרות, כי כל השטח היה זרוע מוקשים וצליפות האויב הקשו על התנועה.

- - -

לאחר צהרי היום ניתכה עלינו אש מתותחים, מרגמות ומכונות יריה. היתה זאת הרעשת ריכוך לפני הסתערות אולם החזקנו מעמד. פתאום הופיעו בדרך העפר ארבעה טאנקים והתחילו עולים במהירות למשלטנו. האש שניתכה עלינו היתה חזקה ולא יכולנו להרים ראש. נצמדנו היטב לקרקע. הטאנקים, שמאחוריהם הזדנבו אנשי חיל רגלים, הלכו והתקרבו אלינו. פתחנו באש מהמקלעים ומהרובים (מכונת היריה יצאה מכלל שמוש) לעבר חיל הרגלים, אך החיילים שבטאנקים גילו את עמדתנו. הטאנקים הגיעו עד לעמדותינו הקדמיות וחיל הרגלים הסתער על האגף המערבי של המשלט. ניתנה פקודה לסגת במהירות, טרם שהאויב יתפוס את הרכס. האנשים מהאגף המערבי הצליחו לסגת ממש ברגע האחרון. אנו, שבעה אנשים שנותרו באגף הדרומי של המשלט, לא קבלנו את פקודת הנסיגה, בגלל הקשר שנותק בינתיים.

שכבתי ליד המרגמה כשחברי אברהם ל. מציין את תצפית האש ולפתע נשמע מפיו קול צעקה. נגשתי אליו והנה פגע כדור בצוארו. הוצאתי את התחבושת האישית והתחלתי לחבשו. לא הספיק הנער להגיד הרבה רק חזר על הפסוק "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד". החובש מרדכי, ג, שהגיע בינתיים החל לטפל בפצעיו. מרדכי הודיע שאברהם עדיין חי, ויש צורך להעבירו לבית החולים.

בשעה זו עבר בריצה ליד המשלט מפקדנו אריה,ח, והודיע כי עלינו לסגת מהמשלט. שני חברי כפא-עציון לקחו אתם את מכונת היריה הכבדה ואת התחמושת, וארבעה מאנשינו התחילו לסחוב את אברהם. בינתיים עלו הטאנקים של האויב על רכס ההר והתחילו להרביץ אלינו אש חזקה ממכונות יריה. שניים מאתנו נפצעו במקום. נוכחנו שאין אפשרות לסחוב בצורה זאת את אברהם. מרדכי .ג. ניסה לסחוב אותו על גבו מרחק מה, אך בגלל כובד גופו לא הצליח להתקדם. הנחנו אותו מאחורי סלע ונסוגונו תוך תקוה שנצליח בהקדם לחזור ולקחתו משם. רק שניים מאתנו נשארו בריאים והודות לחיפוי החזק שניתן מכפר עציון הצליחו להגיע לכפר. שם דאגו מאד לגורל שלשת הפצועים האחרים.

אני נפצעתי ברגל, ובכל זאת הצלחתי להתקדם כשאתי נשקי ומשקפת. בדרכי ראיתי את יעקב הפצוע זוחל על ארבע בכיוון לכפר. כשהתישבתי לחבוש את פצעי, ראיתי איך חיילי כוחות השחרור הערביים נוהרים לאהלים  שלנו כדי לשדוד. מרחוק הבחנתי איך פורצים הקלעים מהתותחים, עפים מעל גבי שטח האוכף, ולבסוף פוגעים בבניני הכפר. לבי נתמלא חרדה. לאחר שעתיים של הליכה וזחילה לסרוגין, הצלחתי להגיע לכפר עציון והוכנסתי לבית החולים.

                             מרדכי מ.   

 

מיומנו של חבר כפר עציון - הנסיגה מהאוכף

 

דברי מפקד ה'אוכף': מתוך מכתבו של מפקד המחלקה המוטסת ...

הדף הקודם | דף 5 מתוך 10 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD