חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

המשא ומתן עם הבריטים

מתוך יומנו של חבר

כשהחלו להגיע ידיעות על הקרב שהתפתח ליד נבי דניאל נצמדו רבים מאנשי העיר למקלטי הראדיו והקשיבו לשידורי השיירה.

משהוברר כי אין סיכוי שהשיירה תיחלץ מן המצור בכוחותיה היא, החלו לטפל בשחרורה. הרב הראשי הרצוג פנה לנציג הצלב האדום הבינלאומי בדבר הוצאת הפצועים והנשים. גם ד"ר קצנלסון מהועד הלאומי התקשר עם ד"ר דה-רניה, נציג הצלב האדום. על פנייתו של דה-רניה לשלטונות הצבא נתקבלה תשובה, כי אין כוחות הצבא יכולים להתקדם למקום הקרב בגלל המחסומים המרובים שבדרך. נאמר עוד, שאין שלטונות הצבא אחראים לגורל השיירה, הואיל ולא הודיעו על דבר צאתה. על אף קדושת השבת התקשר הרב הרצוג בטלפון עם לשכתו של הנציב העליון וביקש את התערבותו, במוסדות התלבטו אם להטיל על הלוחמים לעמוד עד הסוף בקרב, שלא נראו סיכויים לנצח בו, או לנסות את כל הדרכים כדי להציל 180 נפש, אשר ערכם במלחמה היה חשוב. משהוכרע כי יש להציל את האנשים נאלצו המטפלים להשלים עם יחס משפיל ומדכא של שלטונות הצבא הבריטי, כדי להניעם לצאת למקום הקרב.

בראשית המו"מ הבטיחו מפקדי הצבא שלא יאסרו את האנשים, ויחזירום על נשקם במכוניותיהם לירושלים, אולם כפי הנראה תחת לחץ המפקדים הערבים אתם עמדו במגע, נשתנה היחס. מפקדי הצבא רצו להימנע מהתנגשות בכח הערבי הגדול שרוכז.

בשעה 6.30 בבוקר יום ראשון, יצא כוח צבאי בליווי משורייני הצבא ובפיקודו של מיור אלאן, לכיוון נבי-דניאל. הבריטים דרשו, כי אנשי השיירה ימסרו את נשקם לידי הצבא שיעבירו לירושלים. הצבא נתקל במחסומים רבים, שהיו מפוזרים במרחק 100 מטר אחד מהשני. המפקד הזעיק יחידת חפרים מצויידת במגלי מוקשים - לשם פנוי הדרך. בצומת הדרכים שבבית-לחם, נתקלו שוב במחסומים רבים ובמוקשים. לאחר שהצבא התקדם הקימו הערבים מחסומים חדשים מאחוריו. בשעה 8 הגיע הצבא לבית לחם. המפקד ניסה להתקשר עם ראש העיר והמפקדים הערבים. האנגלים הוזהרו שכל נסיון להוציא מכוניות יהודיות או לעזור ליהודים - ייתקל בהתנגדות חזקה של הערבים. המו"מ נמשך שעות. הקצין הבריטי הודיע לירושלים כי מטוסים עבריים מפציצים את ריכוזי הערבים ופצצות נפלו בקרבת מקום. 

במברק שהקצין המפקד על כוח העזרה שידר למפקדיו בירושלים נאמר: "כנראה שליהודים בבית חסרה תחמושת, הערבים מתקיפים ואין היהודים יכולים להחזיק מעמד זמן רב. מדוע אנו מחכים כאן שעתיים בשעה שהיינו יכולים לחלצם ?" התשובה: "זוהי הוראה מהבריגדיר. אינו רוצה שהצבא ייכנס בקרב עם הערבים".

 

    שוטר בריטי ליד קבוצת ערבים במהלך המשא ומתן. 
    במרכז התמונה – אוטובוס של השיירה עם שמשות מנופצות

 

 בצהרים נמסרה לאנשים בבית הנצור ידיעה, כי חודשה הפנייה אל הפיקוד הבריטי העליון, שהצבא יתקדם למקום השיירה. לאחר מו"מ ארוך הודיעו בשעה 14.20 כי מפקד הערבים באיזור הסכים שהצבא יפנה את היהודים, בתנאי ששלשה מאנשיו יצטרפו לצבא כדי לשמור שהיהודים לא יקחו את נשקם אתם.

  למפקד הכוח הצבאי נשלחה ממחנה הצבאי "אל עלמין", תגבורת של 14 זחלים וחמש מכוניות להעברת האנשים. אליהם נילותה משלחת מורכבת מנציגי הצלב האדום הבינלאומי ומשל הסהר האדום, ובה רופאים ערבים אשר באו לעזור בהוצאת הפצועים.

                                                            פ.

התלבטויותיו של יגאל אלון - מיומנו של חבר ...

 

מרשימות לוחמים:

"משהוברר כי האנגלים החליטו להפקיר את הנשק והמכוניות לידי הערבים, נשלחו מן הפיקוד אל אנשי השיירה ההוראות הבאות : את הנשק לא למסור לצבא רק באיזור יהודי. באם לא יסכימו, למסור את הבנות והפצועים לצבא ועל האנשים להשאר במקום עד הלילה, לשרוף את המכוניות ולפרוץ בכיוון לכפר-עציון.

ניסו עוד לברר אם קיימת אפשרות לרכז את הנשק בשני המשוריינים השלמים ובהם לפרוץ בכיוון לכפר עציון. מהגוש היו צריכים לצאת משוריינים כדי לתת חיפוי לפורצים. מטוס סיור מסר כי לאורך הדרך הוקמו מחסומים ונראים ריכוזי אויב רבים, ולכן נאלצו לותר על תכנית זו."

- - -

"בשעה 16.45 הגיע משוריין ובו קצין בדרגת לויטננט של חיל המהנדסים. הוא מסר שעליו להודיענו את תנאי שביתת הנשק: עלינו להשאיר את כל הנשק והציוד הצבאי במקום. כאשר שאלתיו על דבר הציוד הפרטי של האנשים וגם בדבר הנוטרים שבידם נשק ליגלי, אמר שאין באפשרותו לענות, אבל הוא מוכן להסיע אותי ואת אריה ט. מפקדנו, אל מפקדו בעורף.

כאשר התקדמנו עם הקצין אל מכוניתו, כיוונו הערבים אש חזקה אלינו והוכרחנו לתפוס מחסה בתעלה שעל יד הכביש. כמה רגעים אחר כך הגיעו שני משוריינים של המשטרה ובתוכם מפקד הצבא, קצין בדרגת לויטננט-קולונל וגם קצין משטרה בריטי, בדרגת מפקח משטרה. נגשתי יחד עם ט. אל מפקד הצבא שאמר לנו במלים קצרות : "עליכם להשאיר כל מה שבידכם כאן, ותמורת זאת אנו נקח אתכם לירושלים". כש-ט. דרש התחייבות בכתב ענה ברוגז : "דברו של קצין בריטי אינו מספיק לך ?"

אותה שעה נתקבלו הוראות מהבסיס, שלפיהן נדרשנו לא למסור את הנשק לצבא, אלא באיזור היהודי. מסרתי את זאת לקצין שאמר לי בפשטות : "או שאתם עושים מה שאומרים לכם, או שנעזוב אתכם כאן".

הדף הקודם | דף 16 מתוך 21 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD