חזרה לדף קודם       חזרה לדף קודם  לחיפוש, התחילו להקיש את המילים כאן והמתינו לתוצאות  
ארכיון, וידאו, תמונות
 כל המאמרים

שלשת הניצולים מה"פורץ"

בשעה 23.00 בלילה הופיעו בכפר שני בחורים, יעקב אייגס וישראל קרן-צבי, שהגיעו ממקום המערכה. הם היו במכונית "פורץ  המחסומים" ויצאו ממנה לפני שהתרסקה. וזה מה שסיפרו :

בידי אחד משניהם היה סטן ומחסנית אחת טעונה. בראשונה שכבו בתעלה עד שהרגישו ששני ערבים מתקרבים אליהם, כשאחד מהם מחזיק רובה והשני מקל. אחד הערבים דרך על גבו של הבחור שלנו. כשהרגיש שעל גבו של בן-אדם הוא דורך, היכה במקלו על צוארו. הבחור דרך את הסטן, ירה בערבי והרגו. הערבי השני ברח. לאחר זה יצאו שניהם, כשהם פצועים, לאורך הכביש בכיוון לכפר עציון. בחור שלנו מאחד המשלטים הרגיש בהם, והביאם לכפר-עציון. לפי דבריהם, מסתובב בהרים עוד בחור שלישי. שעתיים עבד הזרקור כדי לאותת לפצוע התועה בין ההרים. לאחר שעתיים הודיעו מ"רבדים" שהוא הגיע אליהם.

 

 ספורו של השלישי - יעקב דרור:

"יצאתי יחד עם השניים האחרים. לא עברו שניות מעטות - וחשכת הלילה הפרידה בינינו. האיומים ביותר היו הרגעים הראשונים, לאחר היציאה לדרך. לפני - ליל אימים, ליל דמים, ליל חרדות. אימינה - ואתקל בודאי במארב האויב. אשמאילה - אפול בידי המרצחים הרוקדים סביב האש, שהושלכה במכוניות השיירה,

.,,עתה אני יחידי בין מדורות השטנים ומחולות הפרא. אף עדיפותה של הבחירה המודעת, החפשית, ניטלה הימני. עתה איני אלא נס על נפשי. את מקום הסכנה קובע האויב ולא אני.

איני יודע כיצד עשיתי את דרכי אותו ליל. לא חשבתי מאום. לא ידעתי מאום כאשר נקלעתי לכפר אל-חדר, משכנם של המרצחים. לא ידעתי מאום גם עת השלכתי בהם את הרימון היחידי שהיה ברשותי, לא תודעתי נשאה את רגלי וציוותה עליהן לילך, ולא היא ציוותה על ידי להטיל רימון, היתה בי הרגשה של פרא קדמון, שבתשוקה עיוורת בלתי-מודעת, הוא נמלט על נפשו - משוחרר מכל החשבונות שבעולם.

כך הגעתי אותו לילה לגוש-עציון בשלום, בלי להיפגע".

 

מתוך יומנו של חבר:

 אחרי חצות יצאה מכפר-עציון כיתת פל"מ בת 10 איש כדי להקים מחסום בכביש הראשי בכיוון לחברון. הוטל עלינו לבדוק אם לא נמלטו אנשים נוספים מהשיירה, לקבלם ולכוונם בדרך הנכונה לגוש.

בסביבה ערפל ודומיה. הזרקאור מכפר-עציון אותת כל הזמן כדי להאיר דרך.

בשקט ובזהירות עשינו את דרכנו עד שהגענו לכביש. חלק מאתנו תפס עמדות לשם הבטחה והאחרים התחילו לסחוב אבנים לאמצע הכביש. בעלות השחר היה המחסום גמור.

משגמרנו את תפקידנו, חזרנו לכפר-עציון.

                                                            י.ש.  

הדף הקודם | דף 14 מתוך 21 | הדף הבא

    
צרו קשר
  כניסה לחברים
AtarimTR LTD